קרית ספר/פסולי המוקדשין/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספר פסולי המוקדשין טז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
הר המוריה
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"



דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחשבת חוץ לזמנו דאמרן לעיל דהוי פגול היינו כשלא ערב מחשבה אחרת אבל ערב מחשבת מקום או שינוי השם בפסח וחטאת עם מחשבת הזמן הקרבן פסול ואינו פגול משנה פרק שני ובלבד שיקרב המתיר כמצותן דדם הוא המתיר דכתיב לא ירצה המקריב אותו משמע אזריקה לא תהא זריקה זו מרצה שמע מינה דעד שיזרק הדם מחשבת פגול תלויה ועומדת נזרק הדם הוקבע הפגול דכתיב ביה הרצאה כדכתיב גבי כשר מה הרצאה כשר עד שיקריבו כל מתיריו ולא קרי ליה הרצאה אלא בזריקה שהיה סוף ד' עבודות המתירות אף הרצאה פגול עד שיקרבו כל מתיריו שאינו קבוע עד שיזרק הדם שהיא סוף כל מתיריו וכיון דילפינן לעיל דבהרצאה כשר בכל חד מד' עבודות איפסיל להכי נמי בהרצאה פסול ומחשבה נכונה באחד מן העבודות או בסתם אינו עירוב מחשבה בפגול כהרצאת כשר וכן בעופות ובמנחות כדילפינן להו לעיל במחשבת פגול ואמר רבי ינאי התם מנין למחשבות שמוציאות מזו לזו מחשבת פיסול מוציא מידי פגול דכתיב לא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות. וכן חשב באחד מארבעה עבודות כזית בחוץ וכזית למחר או כזית משתיהן משנה שם לאכול כזית בחוץ כזית למחר וכו' וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת ודלא כרבי יהודה דסבר דאין מחשבות מוציאות מזו לזו אלא אם כן קדם פיסולו לפגולו וכזית משתיהן מצטרפין לפיסול ערב המחשבה בהקטרה פסול ואין בו כרת שם במשנה ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר אימורין כדילפינן מאם האכל יאכל בשתי אכילות מפגלות ובלבד דליחשיב עליהו להאכילו למחר לראוי להם אימורין למזבח בשר לאדם.

ג[עריכה | עריכת קוד מקור]

אין חצי זית עירוב מחשבה מוציא מידי מחשבת פגול דכזית דאין חצי זית מועיל במקום כזית ופחות מכזית בהרצאת כשר אינו פוסל במחשבה כדתנן פרק כל הפסולין לאכול דבר שדרכו לאכול חוץ פחות מכזית כשר. חשב על חצי זית חוץ למקומו בין שני חצאי זתים דחוץ לזמנו פגול סוף פרק ב' איתמר חצי זית חוץ לזמנו וכו' אמר רבא ויקץ כישן הפגול כיון שמצא חצי זית ראשון החצי זית אחרון שהוא מינו ניעור משנתו ורב אשי מתני הכי נמי כדאיתא התם. וכן חשב על חצי זית חוץ לזמנו ועל כזית חצי חוץ לזמנו וחצי חוץ למקומו הוי פגול שם תני בר קפרא פגול דאין חצי זית מועיל במקום כזית.

ה[עריכה | עריכת קוד מקור]

חשב על הדמים של מטה למעלה או איפכא וכיוצא במחשבות אלו שאין פוסלות וערב עמהם מחשבת הזמן הרי זה פגול ומחשבת המקום הרי זה פסול סוף פרק כל הפסולין ברייתא ליתן את הניתנין למעלה למטה ולמטה למעלה לאלתר כשר חזר וחשב חוץ למקומו חוץ לזמנו פגול וחייבין כרת.

ו[עריכה | עריכת קוד מקור]

חשב על הדם הניתן למעלה לתתו למחר למטה או איפכא שם סיפא דהאי ברייתא חשב על הדם הניתן למעלן למטה למחר או איפכא פסול חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת ופרק שני נמי אייתין האי מתניתין לאותובי מינה לשמואל דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ואי הכי אמאי קתני פסול פגול הוי דהא חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמו למחר ופריק מר זוטרא זריקה דשריא בשר באכילה כגון במקום מתן הדם אלא שחשב שלא בזמנו הוא דמייתא לידי פגול זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתא לידי פגול דכתיב אם האכל יאכל מבשר זבח השלמים וגו' מי שפגולו גרם לו שלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא יצא בשר הנזרק דמו שלא במקומו דהא גרם לו שלא יאכל שאין חייבין על פגולה כרת ונפקא לן מהכא דאי חשב שלא במקום למחר לא הויא מחשבה מפגלת ופרכינן אי הכי דלא הויא זריקה שלא במקום לענין מחשבה איפסולי נמי לא ליפסיל אמר רב נחמן בר יצחק מידי דהוה אמחשבת הינוח דהא חשיב מיהא להניחו למחר אליבא דרבי יהודה דתנן להניח מדמו למחר כשר ורבי יהודה פוסל זהו פירוש רש"י ז"ל שסובר דהאי מתניתין אתיא כרבי יהודה וכדאמר' סוף פרק כל הפסולין רבי יהודה לטעמיה דאמר שלא במקומו כמקומו דמי ופירוש רש"י דלטעמיה היינו האי דאוקמינן הכא מידי דהוה אמחשבת הינוח ואם כן ליתא האי מתניתין דלית הלכתא כר' יהודה אבל הרב ז"ל נראה שסובר דלא אוקמי' האי מתני' כרבי יהודה והאי דאמרינן מידי דהוה אמחשבת הינוח ה"פ דכמו דמחשבת הינוח לרבי יהודה פסול הכי נמי לדידן מחשבה שלא במקום למחר פסול דהאי למחר היינו מחשבה שלא בזמנו לא להניח למחר כדפירוש רש"י ז"ל התם אף על גב דשלא במקום לאלתר אם חשב אחר כך חוץ לזמנו פגול כדאמרן היינו משום דאין מחשבה פוסלת כדילפינן לעיל אלא חוץ לזמנו חוץ למקומו ושלא לשמו בפסח וחטאת דדוקא זרק שלא במקומו הוא דאמרינן לעיל פרק ב' דבשר הזבח פסול ונתכפרו בעלים אבל מחשבה לא פסלה הילכך חוץ לזמנו מפגל אבל חשב שלא במקום נתינת הדם למחר כיון דמחשבת שלא בזמנו דהיינו למחר לא חשבה אלא על שלא במקום נתינת הדם ואי הוה נותן הדם שלא במקום נתינתו היה הבשר פסול באכילה דאמרינן אם כן לא חייל פגול עליה דהא בלאו הכי היה פסול אי הוה נותן הדם שלא במקום ולא פגולו גרם לו כדילפינן לעיל דהא דאמרינן דמחשבות מוציאות זו מזו ולא הוי פגול היינו בשחשב מחשבה אחת בפני עצמה ומחשבת פגול ואפי' בעבודה אחת מארבעה עבודות דאמרינן כזית בחוץ וכזית למחר דלא הוי פגול היינו משום דמחשבת חוץ הויא אכזית אחת בפני עצמה אבל הכא דלא חשב על שלא במקום בפני עצמו אלא על שלא במקום למחר הרי היה פסול אי הוה זריק שלא במקום ואין מחשבה למחר חל לפגל והיינו דכתב הרב ז"ל אינו פגול אף על פי שחשב מחשבת הזמן הואיל ושנה מקום נתינת הדם במחשבתו כלומר במחשבת זמן שחשב למחר שנה מקום נתינת הדם וכן כתב אחר כך וכל זריקה שאינה מתרת הבשר באכילה אם חשב ליתנה חוץ לזמנה לא פגל דמשמע דמשום דהאי זריקה שלא במקום חשב ליתנה חוץ לזמנה הוא דלא פגל אבל כשחשב ליתן הדם שלא במקום נתינתו לאלתר ואחר כך חוץ לזמנו הוי פגול כדא' במחשבה ראשונה לא פסלה כדאמ' והיינו דקאמר הרב ז"ל לפיכך אם חזר וחשב מחשבת הזמן הרי זה פסול ואינו פגול היינו לאשמועינן דאף על גב דחזר אחר כך לחשוב מחשבת חוץ לזמנו לא פגל כיון דמכח מחשבה ראשונה שלא במקום למחר לא פגל ולדידיה היינו דאיצטריך למיתני בתריתא בתר דקתני למחר פסול דהיינו חוץ לזמנו קתני חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול מטעמא דאמרן. וחשב על הדם הניתן בפנים ליתנו בחוץ במזבח החיצון למחר או איפכא נלמד מדין למחר פסול השנוי בברייתא והראב"ד ז"ל סובר כפירוש רש"י ז"ל בהאי מתניתין דאתיא כרבי יהודה ולכך כתב א"א כמדומה לי שיש כאן שבוש אבל הר"ם ז"ל פי' הסוגיא כמו שפירש.

ז[עריכה | עריכת קוד מקור]

חשב מחשבת זמן בשעת קמיצה אבל לא בשעת ליקוט לבונה או איפכא אינה פגול עד שיפגל בכל המתיר פרק הקומץ זוטא משנה פגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ רבי מאיר אומר פגול וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר והקטרת אחד מהם חצי מתיר הוא דאיכא נמי הקטרת חברו דאין השיירים ניתרים אלא בקומץ ולבונה וכן במתן כלי ובהולכה ובהקטרה בעינן שניהם שם ובפרק ב"ש בד"א בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך שאין שם אלא עבודת מתיר אחד שאין קמיצה ומתן כלי בלבונה הילכך בעינן שיפגל בשניהם והילוך נמי לא שייך בלבונה לרבי יוחנן כדאיתא התם אבל בא לו להקטרה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה או איפכא וכו' וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.

ח[עריכה | עריכת קוד מקור]

חשב בשעת הקטרת הקומץ שיקטיר הלבונה למחר אינה פגול שאין הקטרה מפגלת הקטרה שם חריפי דפומבדיתא אמרי הקטרה מפגלת הקטרה וכו' רב מנשיה משמיה דרב חסדא אמר אין הקטרה מפגלת הקטרה דכיון דשניהם מתירים הוו אין מתיר מפגל את המתיר ואיתמר נמי הכי משמיה דרב ותנינא נמי הכי כדאיתא התם וכן פגל בלבונה או בקומץ לבדו לאכול שיירים למחר לא הוו פגול דאין מפגלין בחצי מתיר לרבנן כדאמר לעיל אבל הקטיר קומץ לבדו וחשב שיקטיר לבונה למחר והקטיר לבונה לאכול שיירים למחר הרי זה פגול שהרי פשטה מחשבת זמן בכל המנחה שם אמר רב המנונא הא מילתא איבלע לי רבי חנינא ותקילא לי ככוליה תלמודאי הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שיירים למחר פגול מאי קמ"ל וכו' אמר רב אדא בר אהבה לעולם קסבר אין הקטרה מפגלת הקטרה ואין מפגלין בחצי מתיר ושאני הכא דפשטא לה מחשבה בכולה מנחה דאף על גב דלא מיפגל בחדא מינייהו השתא דחשיב בתרוייהו מי פגלא.

ט[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקטיר כדי שומשום מן הקומץ והלבונה במחשבת אכילת כדי שומשום מן השיריים למחר וכן עשה עד שהשלים הכל הרי זו פסולה ואינה פגול שם פלוגתא דרב חסדא ורב המנונא ורב ששת חד אמר פגול וחד אמר פסול וחד אמר כשר ומסקינן דמאן דאמר פגול דברי הכל אפילו לרבנן ורבי וכן מאן דאמר פסול ומאן דאמר כשר כדברי הכל כדאיתא התם אלא דנקטינן כמאן דאמר פסול דאינה לא פגול ולא כשר וטעמיה נמי מסתבר טפי דאין דרך אכילה בכך ואין דרך הקטרה בכך ולא פסל משום מחשבה אלא כיון דאין דרך בכך הויא לה כמנחה שלא הוקטרה.

י[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנחת חוטא או מנחת קנאות שהיה עליה לבונה וחשב חוץ לזמנו פסולה ואין בה כרת הואיל והיה בה פיסול אחרינא של לבונה ואמרינן לעיל כהרצאת כשר כן הרצאת פסול ואם אחר שליקט הלבונה חשב עליה הרי זה פגול דחזרה להכשרה וחייל עליה פגול וברייתא הוא פרק כל המנחות באות מצה.

יא[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה והקטיר קומץ במחשבת הזמן הוי ספיקא סוף פרק קמא דמנחות איבעיא להו לדברי האומר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהם וקיימא לן דאותן שיירים אסורין באכילה מהו דתיהני להו הקטרה למקבעינהו כפגול כבהקטרה מעליא הואיל וברשות מקטיר או דילמא כיון דאין שיירים נאכלין הוה ליה כמחשב לאכול דבר שאין דרכן לאכול דאמרינן לעיל דלא מהניא מחשבתו למקבעינהו כפגול ולא איפשיטא בעיין:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.