קרית ספר/נזירות/ב

קרית ספר ‏ נזירות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

דין ארבעה נדרים בנזיר כנדרים דפטור וכדילפי' בשבועה ונשאלין לנזירות כשאר נדרים דאיתקוש נזירות לנדר כדכתיב נדר נזיר להזיר לומר מה נדרים עובר בבל יחל אבל אחרים מוחלים לו אף נזירות כן. נדר בנזיר וכבר אבדו או נגנבו בהמות שנזר על דעת שיביאם במלאת ימי נזרו אינו נזיר דהוי נדר בטעות שאם היה יודע שאבדו לא היה נודר בנזיר.

ג

המתפיס בנזירות הרי זה נזיר כדילפי' בנדר מכי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור והא איתקש נזירות לנדר ולכך כל הני גווני דהתפס' דמייתי הרב ז"ל הוי נזיר.

ה

הריני נזיר כשיהיה לי בן וחברו אמר ואני הרי חברו נזיר מיד לפי' הרב ז"ל דלא הדר ואני אלא אנזירות לחודיה. אבל אמר לחברו כשיהיה לך בן ואמר ואני אין זה נזיר שלא נתכוון זה אלא לומר שהיה אוהב שיהיה לו בן כמו זה שהרי הוא בוש ממנו. ואם אמר כשיהיה לפלוני ואמר ואני הוי ספק אי נתכוון לנזירות הואיל ושלא בפני אותו פלוני אמר או לומר שאני אוהב אותו כמותך וספק נזירות להקל דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה כלומר שאין נזירות חל אלא עד שיפרש אותה בלא שום תנאי כדכתיב כי יפליא דמשמע שיפרש ולא שיקבל אותה על הספק. ואם קבל נזירות על דבר שאינו ברור והוברר אחר כן הרי הוא נזירות מפורשת אבל לא הוברר הוי ספק נזירות ולקולא כדאמר.

י

טומטום או אנדרוגינוס או אנשים מהם פקחים ומהם סומים שאמר א' הריני נזיר שהוא כך וא' אמר הריני נזיר שאינו כך הרי כולם נזירים שיש לישב דברי כולם והוי נזירות מפורשת.

יג

קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר הרי זה נזיר כדילפינן לעיל דמופלא הסמוך לאיש נדרו נדר ומביא קרבנותיו ואע"פ שעדין לא הביא שתי שערות דהא הוי נדרו נדר מדאוריתא כדאמרי'. האיש מדיר בנו קטן בנזיר וזה הלכה מפי הקבלה בנזיר דוקא וחייב לנהוג בו האב כל דיני נזירות ומביא קרבן טומאה וקרבן טהרה כשאר הקרובים. לא רצה הבן או קרוביו הרי זה אינו נזיר ומדירו עד שיהא איש הוא ולא אמו ונראה דכל זה בכלל ההלכה מפי הקבלה הל"מ.

טז

הגוים אין להם נזירות דכתיב דבר אל בני ישראל וגו' דאף ע"ג דבשאר נדרים דינם כישראל כדכתיב איש איש לרבות גוים שנודרים נדבות כישראל ונזירות נמי נדר הוא שאני הכא דכתיב בני ישראל למעט גוים שאם קבלו נזירות אינו כלום ומותרים לשתות ביין ואין מביאים קרבנות נזירים עליהם ואע"ג דבדוכתא אחריתי דכתיב בני ישראל הוו גוים בכלל הכא שאני דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו טומאה יצא זה שאין לו טומאה שאם נגע במת אינו טמא דכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל יצא זה שאין לו קהל וטומאה נמי בלא כרת לית בהו דכתיב והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה בהזאה וטבילה יש לו טומאה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה ולא תימא טהרה הוא דלית ליה שאם מקבל טומאה אפילו שהוזה לא נטהר מטומאתו דכתיב יטמא ולא יתחטא איתקש טומאה לטהרה דתרוייהו קא מישתעו בחד גברא והכי משמע כל מי שאין לו טהרה אין לו טומאה וגוי הואיל ואי אפשר לו בטהרה אין לו טומאה.

יז

נשים יש להם נזירות דכתיב איש או אשה ואב ובעל מפירין כדילפינן לעיל. עבדים יש להם נזירות דכתיב ואמרת אליהם איש לרבות את העבדים שיש להם נזירות ואע"ג דהוקשו לאשה אי לאו ריבוייא דהאי קרא לא הוה אמינא דעבדים מיחייבי בנזירות דכתיב לאסור איסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו קמ"ל גבי נזיר ואמרת אליהם וגו' לרבות את העבדים דיש להם נזירות כל זמן שאין הרב מוחה דיש לרב לכוף אותו לשתות ולהטמא למתים דלאו כל כמיניה לאפקועי נפשיה משעבודיה דרב ושאר נדרים דעינוי נפש או דמעכבי מלאכה דכתיב להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו הכא נמי כיון דקא מכחיש כי לא אכיל ושתי ואיכא הפסד לרבו לא חיילי עליה נדר ושבועה דהוקשו להדדי אבל נזירות לא הוקש להא דהא מרבינן עבדים בנזירות וערך נמי אין צריך לכופו דאין נפשו קנויה לו ולא חייל עליה נדר כלל ואם אין שם עינוי ולא דבר שמעכב מלאכה אינו יכול לכפותו דהא לא ממעטי דלא חייל עלייהו נדר ושבועה אלא במידי דאיכא הרעה והפסד לרבו לחוד. ואם אמר לעבד מופר לך יצא לחירות ומשלים אחר כן נזירותו ואיפשר דלפי' הרב ז"ל לישנא דהפרה הויא כלישנא דשחרור דמפר שעבודיה מעליו אבל כפיה אדרבא הוי שעבוד ולהכי כופה ואינו מפר כדאמ'. עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מרבו לא ישתה דאין מקפיד אם יצטער ויתכחש כשאינו אצלו אבל כי היכי דנהוי ליה צער ונהדר לגביה שעל ידי כן ישוב אצלו לשתות ביין. נזר והשלים בנזירותו וגלח ולא ידע רבו ואחר כך יצא לחירות הרי זה יצא ידי נדרו אף על פי שאם היה יודע הרב היה כופה אותו לשתות כי היכי דלא ליכחיש אבל לא גלח ויצא לחירות לא יצא ידי נדרו דהא אלו ידע הרב הוה כפי ליה ואם כן לא עלו לו כיון דלא גלח דאם גלח הא יצא ידי נזירות דגילוח אחר שחיטת קרבנות הויא נטמא ואחר כך יצא לחירות מונה משעה שנטמא.

כ

נזירות נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית לפי שהיא חובת הגוף לפיכך מי שנזר בזמן הזה הרי הוא נזיר עולם שאין יכול להביא קרבנות דמעכבי. ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מדאוריתא ועולין לו ימים אלו מדאוריתא דטומא' ארץ העמים הויא מדרבנן ואם עבר ושתה או גלח או נגע במת לוקה מן התורה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.