מגדל עוז/נזירות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מגדל עוזTriangleArrow-Left.png נזירות TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


א[עריכה]

הנודר בנזיר בין בשוגג וכו' עד כשאר נדרים. פ"ב (דף י"א) ופ"ג דנזיר ופ"א ופ"ב ופ"ג דנדרים ופרק ב"ש וכן כתב ר"מ ז"ל מקוצי אות באות:

ג[עריכה]

המתפיס בנזירות עד הריני כזה הרי זה נזיר. פ' ואלו מותרין (דף י"ג)  :

נדר חבירו שנזיר כו' עד כולם נזירים. פ"ד דמס' נזיר (דף כ')  :

ד[עריכה]

המתפיס בנזירות עד הריני כזה הרי זה נזיר. פ' ואלו מותרין (דף י"ג)  :

נדר חבירו שנזיר כו' עד כולם נזירים. פ"ד דמס' נזיר (דף כ')  :

ה[עריכה]

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני הרי זה נזיר מיד: כתב הראב"ד ז"ל תמה אני מאין הוציא זה וכו': ואני אומר קרוב היה בעיני לומר שאין בספר מיד ושהוא טעות סופר וכשדקדקתי בהלכה להבין דבריהם וראיתי כי דעת הראב"ד ז"ל להשיג על ר"מ גם על הבבא השניה למה פשטה לקולא ולפי דעתו עלתה בתיקו וגם על הבבא השלישית שפסק להקל חלק ורוצה לומר שצריך שתי נזיריות לחומרא השכלתי במלת מיד ומצאתי לו ראיה כלשון הגמ' שרמז ראב"ד ז"ל בהשגותיו שהיא פ"ב דנזיר גמ' מתני' דהריני נזיר כשיהיה לי בן דגרסינן (דף י"ד) בעא מיניה בן רחומי מאביי הריני נזיר לכשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ועלי ויש ספרים גורסין ואני מהו אדבוריה משמע או אגופיה משמע את"ל אגופיה משמע אמר הריני נזיר לכשיהיה לי בן ויס"ג לך בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר או דילמא ה"ק רחימנא לך כותיה את"ל כל באנפיה כסיפא ליה מילתא אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו מי אמרינן שלא בפניו אנפשיה קאמר או דילמא הכי קאמר ליה רחימנא ליה לפלוני כוותך ע"כ. עתה אתה המעיין השכל שנוי לשון הגמ' כי על לשון כשיהיה לי על לשון עלי קא בעי בלשון אי אגופה קאמר או על לשון ואני ועל כשיהא לך בעי אי אנפשיה קאמר ומדשני לישניה שמעינן דלשון אגופיה ר"ל ועלי או ואני מקבל על עצמי מיד ולא אתלה בשום אדם ולא בלידת בן ולא בדבר אחר ולשון אנפשיה ר"ל ואני מקבל ג"כ בנפש חפצה כמוך לכשיהיה לך בן להיות נזיר או כשיהיה לחבירו זה בן ומבעיא לזה לבן רחומי וקאמר בבעיא ראשונה דלכשיהיה לי בן את"ל אגופיה משמע וחזר ואמר אבעיא שניה דלכשיהיה לך בן את"ל כל באנפיה (נפשיה) כסיפא ליה מלתא כו' ואנחנו קבלנו מרבותינו בעלי התוס' ז"ל שכל מקום ששואל התלמוד שאלות הרבה ואומר על מקצתן את"ל שהיא הלכה פסוקה ולא עלה בתיקו אלא האחרונה וכמו שכתבתי בהל' אישות גבי שני חצייך בפרוטה בהשגת הראב"ד ז"ל על ר"מ ז"ל גם עליה וזו היא קבלת ר"מ ז"ל בגירסא ספרדית כי לא עלתה כאן בתיקו אלא האחרונה בלבד והוא הספק שכתב ר"מ ז"ל שספק נזירות להקל כדאיתא התם בההיא שמעתא גופה גבי בעיא דר' אבא בהפילה אשתו דאסיקנא אליבא דר' יהודה ספק נזירות להקל דקי"ל הלכתא כותיה והיא משנה פ"ד דטהרות וה"נ פריך מינה פ' ואלו מותרין לאשמועינן דכן הלכתא ונמצאו דברי ר"מ נכונים ולכך לא כתב ר"מ ז"ל דין ועלי כלל בהלכות אלו וגם רבותינו בעלי התוס' כך גורסין בכל הסוגיא לכשיהיה לך בן כגירסת ר"מ ז"ל:

ח[עריכה]

שנים שהיו הולכין עד אחד משניהם נזיר. פרק ב"ש דנזיר (דף ל"ב)  :

ט[עריכה]

וכן האומר הריני נזיר עד שספק נזירות להקל. בתוספ' דנזיר ופ"ד דמס' טהרות ופרק ב"ש דמס' נזיר ומייתי לה פ"ק:

י[עריכה]

היו מהלכין בדרך עד הרי כולם נזירים. פ' ב"ש דמס' נזיר (דף ל"ד)  :

מפני שהכוי יש בו דרכים עד וכל אחד מהם יתבאר במקומו. פ"ב דמס' בכורים (דף פ"ה) וביבמות פ' חרש (דף ע"ט) ופ' הזרוע (דף קמ"ג) ופ' כסוי הדם (דף פ"ג) ופ' אותו ואת בנו (דף קל"ב)  :

וכן אנדרוגינוס כו' עד יתבאר במקומו. פ"ב דמס' זבים ובתוספתא פ"ב דמס' בכורים ופ"ק דקדושין (דף ל"ד)  :

יא[עריכה]

היו מהלכין בדרך עד הרי כולם נזירים. פ' ב"ש דמס' נזיר (דף ל"ד)  :

מפני שהכוי יש בו דרכים עד וכל אחד מהם יתבאר במקומו. פ"ב דמס' בכורים (דף פ"ה) וביבמות פ' חרש (דף ע"ט) ופ' הזרוע (דף קמ"ג) ופ' כסוי הדם (דף פ"ג) ופ' אותו ואת בנו (דף קל"ב)  :

וכן אנדרוגינוס כו' עד יתבאר במקומו. פ"ב דמס' זבים ובתוספתא פ"ב דמס' בכורים ופ"ק דקדושין (דף ל"ד)  :

יב[עריכה]

וכן אם ראו אנשים כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פ' ב"ש דנזיר ובתוספתא:

יג[עריכה]

קטן שהגיע לעונת נדרים וכו' עד כשאר נדרים: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן וכו': ואני אומר ברי לי שלא יצא דבר זה מפיו של הראב"ד ז"ל דהא ודאי אדרבה מטוניה דמאן דכתבה ומסתייעא מלתיה דר"מ ז"ל מההיא פלוגתא דפרק יוצא דופן ואסיקנא שמעתין התם דרב כהנא סבר דרבנן ור' יוחנן ורשב"ל תרוייהו סבירא להו דאורייתא והלכתא כוותייהו ועוד דהא פ"ד דמס' נזיר (דף כ"ט:) אסיקנא לר' יוסי משיגיע לעונת נדרים וקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ואע"ג דפליג רבי עליה ואמר משיביא שתי שערות ואסיקנא הלכה כרבי מחבירו כיון דר' יוחנן ורשב"ל מודו כר' יוסי עליה סמכינן ועוד דהא גרסינן בההיא שמעתא מעשה בר' חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג והיה רוצה ר"ג לבדקו אם הביא שתי שערות אם לא הביא ר' יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו אמר לו רבי אל תצטער לבדקני אם קטן אני אהיה בשביל אבא ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי עמד ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בזה שהוא מורה הוראות בישראל כולה סוגיין סלקא כר' יוסי. ועוד דהא בירושלמי מייתי פלוגתא דב"ש אומרים אין האיש מדיר בנו בנזיר וב"ה אומרים האיש מדיר בנו בנזיר ומסיק הכל מודים שאם בא לעונת נדרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר ובעי עלה מלתא אחריתי ופשיט ליה מהאי מעשה אלמא משמע דפשיטא ליה דבין לב"ש בין לב"ה הכל מודים בעונת נדרים וכדברי ר"מ ז"ל א"כ תמה על עצמך אם יצא הדבר הזה מפי הראב"ד ז"ל שהדבר הזה גלוי ומפורסם ואף אם היה מכוסה היה מבינו. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שכתב כלשון ר"מ ז"ל אות באות:

והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר וכו' עד שיגדיל ויעשה איש. פ"ד דמס' נזיר (דף כ"ח)  :

יד[עריכה]

קטן שהגיע לעונת נדרים וכו' עד כשאר נדרים: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן וכו': ואני אומר ברי לי שלא יצא דבר זה מפיו של הראב"ד ז"ל דהא ודאי אדרבה מטוניה דמאן דכתבה ומסתייעא מלתיה דר"מ ז"ל מההיא פלוגתא דפרק יוצא דופן ואסיקנא שמעתין התם דרב כהנא סבר דרבנן ור' יוחנן ורשב"ל תרוייהו סבירא להו דאורייתא והלכתא כוותייהו ועוד דהא פ"ד דמס' נזיר (דף כ"ט:) אסיקנא לר' יוסי משיגיע לעונת נדרים וקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ואע"ג דפליג רבי עליה ואמר משיביא שתי שערות ואסיקנא הלכה כרבי מחבירו כיון דר' יוחנן ורשב"ל מודו כר' יוסי עליה סמכינן ועוד דהא גרסינן בההיא שמעתא מעשה בר' חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג והיה רוצה ר"ג לבדקו אם הביא שתי שערות אם לא הביא ר' יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו אמר לו רבי אל תצטער לבדקני אם קטן אני אהיה בשביל אבא ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי עמד ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בזה שהוא מורה הוראות בישראל כולה סוגיין סלקא כר' יוסי. ועוד דהא בירושלמי מייתי פלוגתא דב"ש אומרים אין האיש מדיר בנו בנזיר וב"ה אומרים האיש מדיר בנו בנזיר ומסיק הכל מודים שאם בא לעונת נדרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר ובעי עלה מלתא אחריתי ופשיט ליה מהאי מעשה אלמא משמע דפשיטא ליה דבין לב"ש בין לב"ה הכל מודים בעונת נדרים וכדברי ר"מ ז"ל א"כ תמה על עצמך אם יצא הדבר הזה מפי הראב"ד ז"ל שהדבר הזה גלוי ומפורסם ואף אם היה מכוסה היה מבינו. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שכתב כלשון ר"מ ז"ל אות באות:

והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר וכו' עד שיגדיל ויעשה איש. פ"ד דמס' נזיר (דף כ"ח)  :

טו[עריכה]

קטן שהגיע לעונת נדרים וכו' עד כשאר נדרים: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן וכו': ואני אומר ברי לי שלא יצא דבר זה מפיו של הראב"ד ז"ל דהא ודאי אדרבה מטוניה דמאן דכתבה ומסתייעא מלתיה דר"מ ז"ל מההיא פלוגתא דפרק יוצא דופן ואסיקנא שמעתין התם דרב כהנא סבר דרבנן ור' יוחנן ורשב"ל תרוייהו סבירא להו דאורייתא והלכתא כוותייהו ועוד דהא פ"ד דמס' נזיר (דף כ"ט:) אסיקנא לר' יוסי משיגיע לעונת נדרים וקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ואע"ג דפליג רבי עליה ואמר משיביא שתי שערות ואסיקנא הלכה כרבי מחבירו כיון דר' יוחנן ורשב"ל מודו כר' יוסי עליה סמכינן ועוד דהא גרסינן בההיא שמעתא מעשה בר' חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג והיה רוצה ר"ג לבדקו אם הביא שתי שערות אם לא הביא ר' יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו אמר לו רבי אל תצטער לבדקני אם קטן אני אהיה בשביל אבא ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי עמד ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בזה שהוא מורה הוראות בישראל כולה סוגיין סלקא כר' יוסי. ועוד דהא בירושלמי מייתי פלוגתא דב"ש אומרים אין האיש מדיר בנו בנזיר וב"ה אומרים האיש מדיר בנו בנזיר ומסיק הכל מודים שאם בא לעונת נדרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר ובעי עלה מלתא אחריתי ופשיט ליה מהאי מעשה אלמא משמע דפשיטא ליה דבין לב"ש בין לב"ה הכל מודים בעונת נדרים וכדברי ר"מ ז"ל א"כ תמה על עצמך אם יצא הדבר הזה מפי הראב"ד ז"ל שהדבר הזה גלוי ומפורסם ואף אם היה מכוסה היה מבינו. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שכתב כלשון ר"מ ז"ל אות באות:

והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר וכו' עד שיגדיל ויעשה איש. פ"ד דמס' נזיר (דף כ"ח)  :

טז[עריכה]

העכו"ם אין להם נזירות עד אין רבו יכול לכופו. פרק בתרא דמס' נזיר (דף ס"ח)  :

נדר בדו בנזירות וכו' עד ואם יפר יצא לחירות: כתב הראב"ד ז"ל כל זאת הפיסקא אינה כלום וכו': ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא לפי גירסתו אבל ר"מ ז"ל היה מקובל בתלמודו וגרסתו ורוח אחרת עמו וכאשר קבלנו מפי רבותינו נ"ע וכך היא שנויה אצלנו פ' בתרא דמס' נזיר (דף ס"ב:) הפר לעבדו יצא לחירות וישלים נזירותו וטעמא דכיון שעשה בו מעשה בן חורין הרי הוא כמשחררו ממש וכי הא דגרסינן במס' גיטין פ' השולח אמר ריב"ל עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות ואוקמה רבה בר רב שילא בשרבו הניח לו תפילין אלמא כיון שעשה בו מעשה בן חורין הרי הוא כמשחררו ממש דאילו עבדים פטורין מן התפילין וכתב ר"מ ז"ל זה גם בפי"ח מהלכות עבדים:

יז[עריכה]

העכו"ם אין להם נזירות עד אין רבו יכול לכופו. פרק בתרא דמס' נזיר (דף ס"ח)  :

נדר בדו בנזירות וכו' עד ואם יפר יצא לחירות: כתב הראב"ד ז"ל כל זאת הפיסקא אינה כלום וכו': ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא לפי גירסתו אבל ר"מ ז"ל היה מקובל בתלמודו וגרסתו ורוח אחרת עמו וכאשר קבלנו מפי רבותינו נ"ע וכך היא שנויה אצלנו פ' בתרא דמס' נזיר (דף ס"ב:) הפר לעבדו יצא לחירות וישלים נזירותו וטעמא דכיון שעשה בו מעשה בן חורין הרי הוא כמשחררו ממש וכי הא דגרסינן במס' גיטין פ' השולח אמר ריב"ל עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות ואוקמה רבה בר רב שילא בשרבו הניח לו תפילין אלמא כיון שעשה בו מעשה בן חורין הרי הוא כמשחררו ממש דאילו עבדים פטורין מן התפילין וכתב ר"מ ז"ל זה גם בפי"ח מהלכות עבדים:

יח[עריכה]

העכו"ם אין להם נזירות עד אין רבו יכול לכופו. פרק בתרא דמס' נזיר (דף ס"ח)  :

נדר בדו בנזירות וכו' עד ואם יפר יצא לחירות: כתב הראב"ד ז"ל כל זאת הפיסקא אינה כלום וכו': ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא לפי גירסתו אבל ר"מ ז"ל היה מקובל בתלמודו וגרסתו ורוח אחרת עמו וכאשר קבלנו מפי רבותינו נ"ע וכך היא שנויה אצלנו פ' בתרא דמס' נזיר (דף ס"ב:) הפר לעבדו יצא לחירות וישלים נזירותו וטעמא דכיון שעשה בו מעשה בן חורין הרי הוא כמשחררו ממש וכי הא דגרסינן במס' גיטין פ' השולח אמר ריב"ל עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות ואוקמה רבה בר רב שילא בשרבו הניח לו תפילין אלמא כיון שעשה בו מעשה בן חורין הרי הוא כמשחררו ממש דאילו עבדים פטורין מן התפילין וכתב ר"מ ז"ל זה גם בפי"ח מהלכות עבדים:

יט[עריכה]

עבד שנדר בנזירות עד יצא ידי נזירותו. פרק בתרא דמס' נזיר:

אבל אם נדר ולא גלח ויצא וכו' עד במלאת ימי נזרו. פרק בתרא דנזיר.
ועל פיסקא ראשונה כתב הראב"ד ז"ל אין לזה שרש אלא בשכפאו רבו וכו': ואני אומר ר"מ ז"ל גלה עמיקתא ונהורא עמיה שרי ודברים חקוקים בלב ים התלמוד וצריכין תלמוד והבן במס' זבחים פ' איזהו מקומן (דף נ"ה) סוף גמ' מתני' דזבחי שלמי צבור שאיל אלא למאי הלכתא איתקש ומסיק רבא שאם גילח על אחד משלשתן יצא למדנו כי המגלח על אחד משלשתן של קרבנותיו אפילו בשחיטה לבד יצא מידי נזירותיו כאילו הקריב ונזרק דם שלשתן וכדאיתא פ' ג' מינין וכן כתב ר"מ ז"ל פ"ח מהל' נזירות ושנינו פרק בתרא דנזיר עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה ואסיק הלכתא כר"מ ומיהו נזיר לא הוי שלא אסרו עליו השתיה אלא כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו כדאיתא התם וכן כתב ר"מ ז"ל בזה הפרק למעלה מזאת הפיסקא, למדנו שכשלא ידענו דעת רבו אם לכופאו אם לאו הרי הוא כמו שכופהו (אלא) וישתה ועוד שנינו זאת הפיסקא שם (דף ס"ג) נזיר שגילח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת התהום (אינו סותר) אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פני המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר ואמרינן בגמ' מאן תנא אמר ר' יוחנן ר' אליעזר היא דאמר תגלחת מעכבת, ובירושלמי נמי אמרי' א"ר יוחנן מאן תנא אם גילח אם לא גילח ר' אליעזר ברם רבנן עד שלא נזרק עליו הדם משנזרק עליו הדם וקי"ל כרבנן בעד שלא גילח אבל אם גילח אין טומאת התהום סותרת בו והלכה היא בנזיר וכתב ר"מ ז"ל פ"ו מהל' נזירות למדנו כי הגילוח מועיל בספק טומאה. ובירושלמי גרסינן היה יכול למחות ע"י רבו אומר לו הלכה היא שמע לדברי רבך כפאו רבו ונטמא מהו שיביא קרבן טומאה וכי נזיר הוא לא את הוא שגזרת עליו שיטמא וכו' ואת אמר סותר וכה סותר פשיטא הדא מילתא נטמא ואח"כ יצא לחירות מביא קרבן טומאה מה בשכפאו רבו או בשלא כפאו רבו אין תימר בשכפאו רבו מביא קרבן טומאה אין תימר בשלא כפאו רבו ישלים כל זמן שהוא תחתיו א"ר יוסי בשכפאו אנן קיימין שלא תאמר הואיל ויצא לחירות תיפקע ממנו נזירות בטומאה לפום כן צריך מימר מונה לנזירות (בטומאה) ע"כ. ומדקאמר אין תימר בשלא כפאו רבו ישלים כל זמן שהוא תחתיו למדנו לנדון שלפנינו שאם לא ידע רבו כדי שיכפנו הרי הוא ככפוי שהוא משלים נזירותו כל זמן שהוא תחתיו בשלא גילח וע"כ דהא באם מביא קרבנותיו עסקינן ואין הגילוח בא אלא אחר זריקת דמים כדאיתא פ' ג' מינים ואפילו גילח מועיל אא"כ גילח על כל אחת מהן כמו שהוכחתי מההיא דפ' איזהו מקומן ולפיכך לא יצא באותו גילוח כמו שכתב ר"מ ז"ל ואע"פ שיצא לחירות כדמשמע מרבי יוסי הירושלמי דאוקמא לדינא לחירות בשכפאו רבו וגם הוכחתי מדר' מאיר ורבי יוסי דכשלא ידענו דעת רבו הרי הוא ככפאו ולכך כתב ר"מ ז"ל זה הלשון נדר והשלים נזירותו וגילח ולא ידע רבו ואח"כ יצא לחירות הרי זה יצא ידי נזירותו אבל אם נדר ולא גילח ויצא לחירות לא יצא עכ"ל. בוא וראה דקדוק לשונו ששתי בבות הללו פירושן בשהשלים נזירותו דהיינו הקריב קרבנותיו אלא שחילק בין גילח ללא גילח וכבר הוכחתי שהגילוח אחר הקרבנות הוא, מעתה ראה דעת ר"מ ז"ל שהגילוח מוציא אותו כשיצא לחירות מספק דעת רבו כדרך שמוציא מטומאת התהום שהיא ספק טומאה ויצא מידי נזירותו אבל אם לא גילח לא יצא מידי נזירותו דכיון שלא ידע הרי הוא כמי שלא כפאו ואף כי יצא לחירות משלים נזירותו כדר' יוסי וסתמא דירושלמי וכלשון ר"מ ז"ל ממש כמו שהוכחתי והבן בשכלך:

כ[עריכה]

עבד שנדר בנזירות עד יצא ידי נזירותו. פרק בתרא דמס' נזיר:

אבל אם נדר ולא גלח ויצא וכו' עד במלאת ימי נזרו. פרק בתרא דנזיר.
ועל פיסקא ראשונה כתב הראב"ד ז"ל אין לזה שרש אלא בשכפאו רבו וכו': ואני אומר ר"מ ז"ל גלה עמיקתא ונהורא עמיה שרי ודברים חקוקים בלב ים התלמוד וצריכין תלמוד והבן במס' זבחים פ' איזהו מקומן (דף נ"ה) סוף גמ' מתני' דזבחי שלמי צבור שאיל אלא למאי הלכתא איתקש ומסיק רבא שאם גילח על אחד משלשתן יצא למדנו כי המגלח על אחד משלשתן של קרבנותיו אפילו בשחיטה לבד יצא מידי נזירותיו כאילו הקריב ונזרק דם שלשתן וכדאיתא פ' ג' מינין וכן כתב ר"מ ז"ל פ"ח מהל' נזירות ושנינו פרק בתרא דנזיר עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה ואסיק הלכתא כר"מ ומיהו נזיר לא הוי שלא אסרו עליו השתיה אלא כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו כדאיתא התם וכן כתב ר"מ ז"ל בזה הפרק למעלה מזאת הפיסקא, למדנו שכשלא ידענו דעת רבו אם לכופאו אם לאו הרי הוא כמו שכופהו (אלא) וישתה ועוד שנינו זאת הפיסקא שם (דף ס"ג) נזיר שגילח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת התהום (אינו סותר) אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פני המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר ואמרינן בגמ' מאן תנא אמר ר' יוחנן ר' אליעזר היא דאמר תגלחת מעכבת, ובירושלמי נמי אמרי' א"ר יוחנן מאן תנא אם גילח אם לא גילח ר' אליעזר ברם רבנן עד שלא נזרק עליו הדם משנזרק עליו הדם וקי"ל כרבנן בעד שלא גילח אבל אם גילח אין טומאת התהום סותרת בו והלכה היא בנזיר וכתב ר"מ ז"ל פ"ו מהל' נזירות למדנו כי הגילוח מועיל בספק טומאה. ובירושלמי גרסינן היה יכול למחות ע"י רבו אומר לו הלכה היא שמע לדברי רבך כפאו רבו ונטמא מהו שיביא קרבן טומאה וכי נזיר הוא לא את הוא שגזרת עליו שיטמא וכו' ואת אמר סותר וכה סותר פשיטא הדא מילתא נטמא ואח"כ יצא לחירות מביא קרבן טומאה מה בשכפאו רבו או בשלא כפאו רבו אין תימר בשכפאו רבו מביא קרבן טומאה אין תימר בשלא כפאו רבו ישלים כל זמן שהוא תחתיו א"ר יוסי בשכפאו אנן קיימין שלא תאמר הואיל ויצא לחירות תיפקע ממנו נזירות בטומאה לפום כן צריך מימר מונה לנזירות (בטומאה) ע"כ. ומדקאמר אין תימר בשלא כפאו רבו ישלים כל זמן שהוא תחתיו למדנו לנדון שלפנינו שאם לא ידע רבו כדי שיכפנו הרי הוא ככפוי שהוא משלים נזירותו כל זמן שהוא תחתיו בשלא גילח וע"כ דהא באם מביא קרבנותיו עסקינן ואין הגילוח בא אלא אחר זריקת דמים כדאיתא פ' ג' מינים ואפילו גילח מועיל אא"כ גילח על כל אחת מהן כמו שהוכחתי מההיא דפ' איזהו מקומן ולפיכך לא יצא באותו גילוח כמו שכתב ר"מ ז"ל ואע"פ שיצא לחירות כדמשמע מרבי יוסי הירושלמי דאוקמא לדינא לחירות בשכפאו רבו וגם הוכחתי מדר' מאיר ורבי יוסי דכשלא ידענו דעת רבו הרי הוא ככפאו ולכך כתב ר"מ ז"ל זה הלשון נדר והשלים נזירותו וגילח ולא ידע רבו ואח"כ יצא לחירות הרי זה יצא ידי נזירותו אבל אם נדר ולא גילח ויצא לחירות לא יצא עכ"ל. בוא וראה דקדוק לשונו ששתי בבות הללו פירושן בשהשלים נזירותו דהיינו הקריב קרבנותיו אלא שחילק בין גילח ללא גילח וכבר הוכחתי שהגילוח אחר הקרבנות הוא, מעתה ראה דעת ר"מ ז"ל שהגילוח מוציא אותו כשיצא לחירות מספק דעת רבו כדרך שמוציא מטומאת התהום שהיא ספק טומאה ויצא מידי נזירותו אבל אם לא גילח לא יצא מידי נזירותו דכיון שלא ידע הרי הוא כמי שלא כפאו ואף כי יצא לחירות משלים נזירותו כדר' יוסי וסתמא דירושלמי וכלשון ר"מ ז"ל ממש כמו שהוכחתי והבן בשכלך:

כא[עריכה]

אין הנזירות נוהגת אלא בא"י וכו' עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל ולמה כופין אותו לעלות וכו': ואני אומר כמה פעמים כתבתי בחבור זה כי ר"מ ז"ל חיבר זה החיבור לקצר אורך הגמרא ולכך קראו משנה תורה וכן עשה גם בזה הדין שהוא מפורש פ"ג דמס' נזיר (דף י"ט) ואיתא נמי פ"ד דמס' עדיות בפלוגתא דב"ש וב"ה ומעשה דהילני המלכה דתנן מי שנזר נזירות מרובה והשלים נזירותו ובא לארץ ב"ש אומרים נזיר ל' יום וב"ה אומרים נזיר בתחלה כו' וקי"ל כב"ה ומסיק טעמייהו דקא סברי כי קנסינן בתחלת נזירות. והוא כדברי ר"מ ז"ל ומה שהקשה הראב"ד ז"ל וכי יש שם טהרה והלא כולנו טמאים טומאת מת תמה אני על קושייתו דהא להדיא גרסינן על מתני' בגמ' לימא בהא קא מיפלגי דב"ש סברי ארץ העמים משום אוירא גזרו עלה וב"ה סברי (נמי) ארץ העמים משום גושא גזרו עלה ומהדרינן לא דכ"ע משום גושא אלא ב"ש סברי בסתם נזירות קנסינן וב"ה סברי בתחלת נזירות קנסינן פי' ומשום גושא והנכנס בו בשידה תיבה ומגדל טהור ומשום אוירא הנכנס בה אפילו בשידה תיבה ומגדל טמא למדנו להדיא כי בחוצה לארץ דוקא קנסו ואפילו בשידה תיבה ומגדל שיהא טמא אבל בא"י בשידה תיבה ומגדל טהור דלא קנסו בה ושם יכול למנות בטהרה וזהו כדברי ר"מ ז"ל וכלשון הגמרא ואף כי יש גירסאות אחרות מהופכות בסוגיא מ"מ כך עולה מהם לדברי כולם:

כב[עריכה]

אין הנזירות נוהגת אלא בא"י וכו' עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל ולמה כופין אותו לעלות וכו': ואני אומר כמה פעמים כתבתי בחבור זה כי ר"מ ז"ל חיבר זה החיבור לקצר אורך הגמרא ולכך קראו משנה תורה וכן עשה גם בזה הדין שהוא מפורש פ"ג דמס' נזיר (דף י"ט) ואיתא נמי פ"ד דמס' עדיות בפלוגתא דב"ש וב"ה ומעשה דהילני המלכה דתנן מי שנזר נזירות מרובה והשלים נזירותו ובא לארץ ב"ש אומרים נזיר ל' יום וב"ה אומרים נזיר בתחלה כו' וקי"ל כב"ה ומסיק טעמייהו דקא סברי כי קנסינן בתחלת נזירות. והוא כדברי ר"מ ז"ל ומה שהקשה הראב"ד ז"ל וכי יש שם טהרה והלא כולנו טמאים טומאת מת תמה אני על קושייתו דהא להדיא גרסינן על מתני' בגמ' לימא בהא קא מיפלגי דב"ש סברי ארץ העמים משום אוירא גזרו עלה וב"ה סברי (נמי) ארץ העמים משום גושא גזרו עלה ומהדרינן לא דכ"ע משום גושא אלא ב"ש סברי בסתם נזירות קנסינן וב"ה סברי בתחלת נזירות קנסינן פי' ומשום גושא והנכנס בו בשידה תיבה ומגדל טהור ומשום אוירא הנכנס בה אפילו בשידה תיבה ומגדל טמא למדנו להדיא כי בחוצה לארץ דוקא קנסו ואפילו בשידה תיבה ומגדל שיהא טמא אבל בא"י בשידה תיבה ומגדל טהור דלא קנסו בה ושם יכול למנות בטהרה וזהו כדברי ר"מ ז"ל וכלשון הגמרא ואף כי יש גירסאות אחרות מהופכות בסוגיא מ"מ כך עולה מהם לדברי כולם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.