משנה למלך/נזירות/ב

משנה למלך ‏ נזירות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

וכן אם שמע ואמר ואני כו'. נסתפקתי באומר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דקי"ל דאם הותר הראשון הותר השני אם יכול השני להתיר נדר האב לפי שנמצא שהוא מתיר נדרי עצמו וקי"ל הוא אינו מיחל. וע"כ לא מיבעיא לי אלא היכא דמצטרף הבא עם שנים אחרים אם יכול להתיר נדר האב, אבל הוא לבדו פשיטא לי דאינו יכול להתיר דאף דנימא דלא שייך הכא הוא אינו מיחל כיון שאין כונתו להתיר לעצמו אלא לחבירו וממילא הותר נדרו מ"מ הוי נוגע בדבר ולא גרע מההיא דאיתא בירושלמי המודר הנאה מבני העיר אינו נשאל לזקן שבאותה העיר. אך היכא דמצטרף עם שנים אחרים דליכא משום נוגע בדבר וכדאמרינן בפ' עד כמה כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו ואפ"ה מצטרף עם שני הדיוטות כמ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים (דף ח')כ"כ הריב"ש, בהא מיבעיא לי דדלמא בכה"ג שהוא מתיר נדרו אפשר דאפילו אם מצטרף בהדי אחרים לא מהני משום דקי"ל הוא אינו מיחל או דלמא לא שייך בזה הוא אינו מיחל. וראיתי להתוס' ברפ"ד דנזיר (דף כ') שכתבו דטעמא דמתני' דהריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני דאינו יכול להפר כפי הצד דבעל מיעקר עקר הנדר מעיקרו הוא משום דאם מפר נדרה א"כ יתבטל גם נדרו שנדרו תלוי בנדרה וכדתנן הותר האב הותרו כולן ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל כדכתיב לא יחל דברו ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלים לו ע"כ. ולפי זה נפשט הספק דפשיטא דאינו יכול להתיר. אך ראיתי להתוס' בדף כ"א ד"ה בעל שכתבו וצ"ע דלא דמי לאחרים כיון דרשאי להפר לאשתו. ומכח קושיא זו כתבו פירוש אחר בשם ה"ר אליהו בסוגית הגמרא יע"ש. ולפי זה גם בנ"ד פשיטא דיכול להתיר. והא דתלו בתוס' הטעם משום דרשאי להפר לאשתו אין כוונתם למעט אחר אלא לפי שהוקשה להם דאף דנימא דלא שייך הכא הוא אינו מיחל תיפוק לי משום נוגע בדבר לזה כתבו דגבי אשתו לא שייך נוגע בדבר כיון שהוא רשאי להתיר נדרי אשתו ואין לך נוגע בדבר גדול מזה. וא"כ היכא דמצטרף השני עם שנים דליכא משום נוגע בדבר הוי דומיא דאשתו. הכלל העולה דהשני לבדו פשיטא לי דאינו יכול להתיר והיכא דמצטרף עם שנים כפי מ"ש התוס' אמתני' אינו יכול להתיר וכפי מ"ש בסוגית הגמ' יכול להתיר וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד. הן אמת דק"ל בדברי התוס' שכתבו בסוגית הגמ' דלא שייך גבי בעל הוא אינו מיחל ומכח דין זה כתבו פירוש אחר דמה יענו בההיא דאבעיא לן בדף כ"ב הריני נזירה בעיקביך מהו כו' ובעו למיפשטה ממתני' דתנן האשה שנדרה בנזיר כו' ואומר ואני בכולא מלתא היא ומש"ה אינו מפר וע"כ טעמא דמלתא הוא משום דקאי בלא יחל משום דנדרו תלוי בנדרה וכמ"ש התוס'. וכן מן הסוגיא הסמוכה לזו דהריני נזיר ואת המעיין היטב בסוגיא יראה דכל שתלוי נדרו בנדרה אינו רשאי להפר משום דקאי בלא יחל דהתם לא שייך טעמא דקיום משום דקיום קודם הנדר לא מהני כלל וזה פשוט וצ"ע:

ה

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן כו'. גרסינן בפ"ב דנזיר (דף י"ג) בעא מיניה בן רחומי מאביי הריני נזיר לכשיהיה לי בן וכו' (עיין בכ"מ) או דלמא דה"ק רחימנא ליה כוותך תיקו, זו היא גירסת רש"י ותוס'. והכי פירושה הריני נזיר לכשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ועלי מהו אדבורא דנודר קאי וה"ק ועלי להיות לכשיהיה לך בן או דלמא אגופיה משמע וה"ק ועלי ג"כ להיות נזיר כשיהיה לי בן את"ל דכל היכא דאמר ועלי אגופיה משמע שמע חבירו ואמר ואני מהו ואני ג"כ אגופיה משמע או דלמא אדבורא דחבריה קאי ומשמע כאילו אמר ואני רחימנא ליה לאותו בן כוותך ואהא נזיר לכשיהא לך בן והיכא דקאמר ועלי לא שייך לומר רחימנא ליה דלא שייך על ועלי לומר רחימנא ליה כוותך. את"ל כל באנפיה כסיפא ליה מלתא פירש"י דבין אמר ועלי בין אמר ואני כסיפא ליה מלתא למימר לכשיהא לי בן אהא נזיר דלמה לו להזיר בפני זה יזיר בפני עצמו אלא מדקאמר ליה באפיה איכא למימר דה"ק אף אני אהא נזיר לכשיהיה לך בן. אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו מי אמרי' שלא בפניו אנפשיה קאמר או דלמא ה"ק ליה רחימנא ליה כותיך ופירש"י דה"ה היכא דקאמר ועלי קא מיבעיא ליה היכא דאמר הריני נזיר לכשיהיה לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ועלי ומפשטא דשמעתתא משמע דלעולם היכא דקאמר ועלי פשיטא ליה דאגופיה משמע וה"ק הריני נזיר לכשיהא לי בן כיון דלא שייך למימר רחימנא ליה אך היכא דקאמר ואני נסתפקתי דלמא אדבוריה קאי כיון דאיכא למימר רחימנא ליה כותך או דלמא דגם באומר ואני אדבוריה קאי. ואת"ל דכל באנפיה כסיפא ליה אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו מי אמרי' שלא בפניו דלא כסיפא ליה אנפשיה קאמר או דלמא ה"ק רחימנא ליה כוותך אבל באומר ועלי דאיכא תרתי לטיבותא חדא דלא כסיפא ליה ועוד דליכא למימר רחימנא ליה מעולם לא נסתפקו דודאי אנפשיה קאמר אך באומר ואני נסתפקו דאף במקום דלא כסיפא ליה אדבוריה קאי וה"ק רחימנא ליה כוותך:
ולענין הלכה כפי קצת הגאונים דס"ל דכל את"ל הוי פשיטותא א"כ באומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ועלי אין המתפיס נזיר אא"כ נולד לו בן משום דאגופיה משמע ואם אמר ואני לכשיולד בן לנודר הוי נזיר המתפיס דה"ק רחימנא ליה כוותך ואם אמר הריני נזיר לכשיהיה לפלוני בן אם אמר ועלי פשיטא דאין המתפיס נזיר אא"כ נולד לו בן שהרי אפי' במקום דכסיפא לי' אמרי' דאנפשיה קאמר כ"ש במקום דלא כסיפא ליה. אך היכא דקאמר ואני או אז הדבר בספק דדלמא רחימנא ליה כוותך קאמר ואינו נזיר אלא לכשיולד לכשיוולד לפלוני בן או דלמא כל באנפיה לא כסיפא ליה ואינו נזיר אלא כשיולד בן למתפיס. ומדברי רש"י נראה דלא ס"ל דכל את"ל הוי פשיטותא ומש"ה קאמר דגם באומר ועלי נסתפקו היכא דקאמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן. ולפי דבריו בכל הצדדין בין באומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ושמע חבירו ואומר ועלי או ואני או באומר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ואמר ועלי או ואני איכא לספוקי דאפשר דאינו נזיר אא"כ נולד בן למתפיס דאנפשיה קאמר או דלמא אדבוריה קאי ואינו נזיר אלא לכשיולד בן לנודר או לפלוני. ומיהו נראה דאף לשיטת רש"י דס"ל דאת"ל לאו פשיטותא הוא מ"מ אפשר לומר דלעולם פשיטא ליה לתלמודא דבאומר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ועלי דפשיטא דאנפשיה קאמר ואינו נזיר אלא לכשיהא בן למתפיס כיון דאיכא תרתי לטיבותא חדא דבלישנא דועלי לא שייך לומר רחימנא ועוד דכל שלא בפניו לא כסיפא ליה אך נסתפקו בשלא בפניו באומר ואני משום דבהאי לישנא שייך לומר רחימנא ליה כותיך ועיין במה שכתבו התוס' בסוגיא זו. ולפי דרך זה הדבר שנשאר בספק הוא באומר לכשיהא לי בן ושמע חבירו ואמר ועלי או ואני או באומר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני דאפשר לומר בכל החלוקות הללו דאנפשיה קאמר ואינו נזיר אלא לכשיולד בן למתפיס או אפשר דאדבוריה קאי ואינו נזיר אלא לכשיולד בן לנודר או לפלוני. ולענין הלכה בנדרים שנשארו בתיקו מה יהיה דין המתפיס אי אמרינן בזה ספק נזירות להקל יתבאר לקמן בע"ה: ודע שהר"ם יש לו גירסא אחרת בסוגיא וכמו שנראה מדבריו בפ"ב מהל' נזירות הלכה ה' וגרסתו כך היא הריני נזיר לכשיהא לי בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אדבוריה משמע או אגופיה משמע את"ל אגופיה משמע אמר הריני נזיר לכשיהא לך בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר או דלמא ה"ק רחימנא ליה כותיך את"ל כל באנפיה כסיפא ליה אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו תיקו. וגירסא זו היא גירסת הראב"ד אלא שנחלקו בפירושה והר"ם ס"ל דכי בעי מעיקרא באומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אדבוריה משמע כלומר על מה שאמר הנודר כשיהא לי בן ואין המתפיס נזיר אלא לכשיולד בן לנודר או דלמא אגופיה משמע כלומר לא קאי אכל דבוריה אלא אגוף ועיקר דבורו דהיינו לאמירתו הריני נזיר בלבד וא"כ הרי הוא נזיר מיד אבל לא נסתפקו אם כונתו לכשיולד בן למתפיס, ואח"כ צדדו דאת"ל אגופיה משמע והרי הוא נזיר מיד אמר הריני נזיר כשיהיה לך בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר והרי הוא נזיר מיד דומיא דאומר לכשיהא לי בן או דלמא אינו מתפיס עצמו בנזירות כלל אלא ה"ק גם אני אוהבו ושמח בטובתו כמוך אבל באומר הריני נזיר כשיהיה לי בן לא שייך לצדודי חלוקה זו דדלמא לא כיון לנזירות כלל משום דדוקא באומר הריני נזיר לכשיהא לך בן אמרינן דחבירו כשאמר ואני אף שלא כיון לנזירות הוצרך לומר ואני משום דכסיפא ליה שראה שהנודר שמח בטובת חבירו עד שנדר בנזיר לכשיהיה בן לחבירו מש"ה אמרינן דאף שלא כיון לנזירות אמר ואני לומר שגם הוא אוהבו ושמח בטובתו אבל באומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן אם איתא שלא כיון לנזירות לא היה לו לומר ואני דהא לא כסיפא ליה עד שיוכרח לומר שהוא אוהבו ושמח בטובתו. כללו של דבר דוקא כשראובן שמח בטובת שמעון אז כסיפא ללוי אם לא יאמר שגם הוא שמח בטובת שמעון אבל כשראובן שמח בטובת עצמו אין לוי מוכרח לומר שגם הוא שמח בטובת ראובן לפי שכן דרך העולם שהאדם שמח בטובת עצמו ואין לזרים אתו בשמחה זו ואח"כ צדדו את"ל כל באנפיה כסיפא ליה אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו מי אמרינן כיון דהוי שלא בפניו לא כסיפא ליה והוי דומיא דאומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן דלא כסיפא ליה ולא כיון כי אם לנזירות והוי נזיר מיד וסלקא בתיקו. וראיתי למרן שכתב דכי צדדו בגמרא באומר הריני נזיר לכשיהיה לך בן ושמע חבירו ואמר ואני אי אנפשיה קאמר כתב כלומר שהוא מתפיס עצמו בנזירות כשיהיה בן לחבירו ע"כ. ולא ידעתי מנין לו זה דכיון דבתחלה נסתפקו אם האומר ואני קאי לכל דברי הנודר בתנאיו או דלמא לא קאי כי אם לעיקר הנדר ולא לתנאיו וחזרו ואמרו את"ל אגופיה משמע באומר הריני נזיר לכשיהיה לך בן מהו מי אמרינן דכיוון לנזירות או לא וא"כ כפי הצד דכיוון לנזירות אין חלוק בין זה לאומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן דכי היכי דהתם הוי נזיר בלתי שום תנאי הכא נמי באומר הריני נזיר לכשיהיה לך בן כפי הצד דכיוון לנזירות הוי נזיר מיד. ומה שכתב הר"ם שמא לא נתכוין אלא להיות נזיר כמותו אין כוונתו לומר שיהיה נזיר כמו הנודר דהיינו לכשיולד בן לפלוני אלא הכוונה היא אם כיוון לנזירות כמו הנודר והוי נזיר מיד או דלמא לא כיוון לנזירות כלל. ואפשר היה לומר דמה שהכריחו למרן הוא מפני חלוף הלשון שראה בגמרא שאמרו אנפשיה קאמר ולא אמרו אגופיה דומיא דצדדי הבעיא הראשונה ואי משום הא לא איריא דאף כפי דברי מרן תיקשי דהיה להם לומר אדבוריה משמע והרי כפי שפירש רש"י אין חלוק בפירוש מלת גופיה לפירוש מלת אנפשיה. הן אמת דכפי פירוש רש"י פירוש אגופיה דהכוונה היא על גוף המתפיס דהיינו לכשיולד בן למתפיס אין חלוק בין אומרים אגופיה לאומרים אנפשיה אך כפי פירוש הר"ם דפירוש אגופיה כלומר על עיקר וגוף הדבר קאי ולא לתנאיו פירוש זה לא שייך במלת אנפשיה ומ"מ עדיין קשה דהיה להם לומר אדבוריה משמע ועוד קשה לי דלמה ישתנה דין האומר הריני נזיר לכשיהיה לך בן כפי הצד דכיוון לנזירות מדין האומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן דכי היכי דהתם הוי נזיר מיד הכא נמי הוי נזיר מיד אי אמרינן דכיוון לנזירות. וכבר עלו בדעתי דרכים ליישב דברי מרן ומשום דלא נ"מ לענין דינא לא העליתים על ספר, והר"ם ז"ל פסק בבעיא קמאי כמו האת"ל כשיטתו ושיטת הגאונים ובבעיא אחרונה פסק להקל משום דקי"ל ספק נזירות להקל:
ויש להסתפק ראובן שאמר לשמעון הריני נזיר כשיהיה לך בן וענה שמעון ואמר ואני מהו והא פשיטא לי דהכא לא שייך לומר שלא נתכוין לנזירות שהרי כתבנו לעיל דחלוקה זו לא שייך אלא באומר הריני נזיר לכשיהיה לך בן ושמע חבירו ואמר ואני או באומר הריני נזיר לכשיהיה לפלוני בן דכסיפא ליה מלתא כיון שראה שהנודר שמח בטובת חבירו עד שנדר בנזיר ומש"ה הוכרח לומר ואני לומר שגם הוא שמח בטובת חבירו אבל באומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן וכן בנדון זה לא שייך בזה כסיפא ליה, אך מה שנסתפק הוא אי הוי נזיר מיד דומיא דאומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן דאמרינן אגופיה קאמר או דלמא שאני התם דהתם הנודר נדר בנזיר לכשיולד לו בן ומש"ה אמרינן דכי קאמר המתפיס ואני הוי נזיר מיד דראובן בשמחת שמעון מאי איכפת ליה אבל באומר הריני נזיר לכשיולד בן למתפיס וענה המתפיס ואמר ואני אפשר דאדבוריה קאי ואינו נזיר אלא לכשיולד לו בן וכעת הדבר צריך תלמוד. והיכא דהמתפיס לא אמר ואני אלא אמר ועלי נראה דבדין הראשון דהיינו באומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן אין חלוק בין אומר ואני לאומר ועלי ובין הכי ובין הכי המתפיס נזיר מיד אך בדין השני דהיינו באומר הריני נזיר כשיהיה לך בן נראה דאם אמר המתפיס ועלי לא שייך הכא לומר שזה נתכוין לומר שאני אוהב שיהיה לך בן כמו זה דבלישנא דועלי לא שייך פירוש זה וכמו שכתבנו לעיל בשם רש"י וזה פשוט וכיון דליכא למימר שלא כיוון לנזירות וכדכתיבנא נראה דהוי נזיר מיד דומיא דאומר הריני נזיר לכשיהיה לי בן אך כפי מה שכתבנו לעיל בשם מרן נראה דאינו נזיר אלא לכשיולד בן לחברו וצ"ע וכן בדין הג' נמי לא שייך לומר שמא לא נתכוון לנזירות וכדכתיבנא ואי הוי דינו להיות נזיר מיד או לכשיולד בן לחבירו הוי דינו דלדברי מרן אינו נזיר מיד ולפי מה שכתבנו לעיל הוי נזיר מיד:
ודע דהראב"ד ז"ל אף שגירסתו היא כגירסת רבינו מ"מ חלוקים הם בפירוש הסוגיא ולדעת הראב"ד הבעיא הראשונה היא באומר הגריני נזיר לכשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני מהו אדבוריה קאי ואינו נזיר אלא כשיהיה בן לנודר או דלמא אגופיה קאי והוי נזיר כשיהיה בן למתפיס אבל מעולם לא צדדו שיהיה המתפיס נזיר מיד ואח"כ צידדו את"ל אגופיה משמע כלומר גם אני כשיהיה לי בן אהיה נזיר אמר לחבירו הריני נזיר כשיהיה לך בן וא"ל חבירו ואני מהו אנפשיה קאמר כלומר גם אני כשיהיה לי בן אהיה נזיר או דלמא על בן של אותו חבר קאמר שיהא גם הוא נזיר דקאמר רחימנא ליה כוותיה ואת"ל כל באפיה דההוא חבר כסיפא ליה מלתא אמר שלא בפני חבירו הריני נזיר כשיהיה לפלוני בן ואמר זה ואני מהו מי אמרי' הואיל שלא בפניו אנפשיה קאמר כלומר כשיהיה לי בן או דלמא שלא בפניו נמי רחימנא ליה כוותך קאמר ועל בנו של אותו פלוני קאמר וסליקו ליה כולהו בתיקו. והנראה מדבריו דלא ס"ל דאת"ל הוי פשיטותא והיינו דכתב וסליקו ליה כולהו בתיקו וזה מחלוקת קדום היא בין הגאונים והספק שנסתפקנו לעיל לדעת רבינו כפי פירוש הראב"ד ליכא ספיקא כלל דפשיטא דהאומר הריני נזיר כשיהיה לך בן וענה ואמר ואני פשיטא דאינו נזיר אלא לכשיולד בן למתפיס והיכא דקאמר המתפיס ועלי במקום ואני נראה דבדין הא' אין לחלק בין אומר ואני לאומר ועלי ובדין הב' והג' היכא דקאמר ועלי עיין מ"ש לעיל בגירסת רש"י ומשם יש ללמוד לגירסת הראב"ד ודוק. עוד כתב הראב"ד בסיום דבריו וכיון דלא פליט מחד נזירות לית ליה תקנתא עד דמני שתי נזירות חד לבן חבירו וחד לבן עצמו ע"כ. וכוונת הראב"ד היא דע"כ לא אמרינן ספק נזירות להקל אלא כשהספק הוא אם חל עליו נזירות או לא אבל היכא דעכ"פ חל עליו נזירות אלא שהספק הוא בזמן חלות הנזירות בזה לא אמרינן ספק נזירות להקל אלא אמרי' דימנה שתי נזירות וחילוק זה לא מצינו חולק עליו. ומ"מ אני תמיה בעיקר החילוק דהא בפ"ב דנדרים (דף י"ט) אמרי' דטעמא דספק נזירות להקל הוא משום דכיון דספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא דאילו נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ועל ספיקו לא מצי מגלח ולפי טעם זה אין לחלק חילוק זה דהראב"ד וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד. ודע דהא דאמרינן בפ"ב דנזיר דהאומר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דאפלגיה דדבורא משמע וארישא קאי והוי נזיר ואינו חייב לגלח נזיר אינו דומה לדין זה כלל דשאני התם דהם שני דברים מוחלקים נזירות ותגלחת נזיר מש"ה אמרינן דמאי דקאמר ואני לא קאי אכוליה דבורא אבל כאן שהכל הוא דבר אחד שאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן אפשר דהאומר ואני אכוליה דבורא קאי וזה פשוט:

ח

שנים שהיו מהלכים בדרך וראו אחד בא כנגדן כו'. דתנן בפ"ה נזיר דף ל"ב היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד מהם הריני נזיר שזה פלוני ואחר אמר הריני נזיר שאין זה פלוני הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים ב"ש אומרים כולן נזירים וב"ה אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ור' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר הרתיע לאחוריו אינו נזיר רש"א יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה ע"כ. ופירשו התוס' דששה היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן ואמר אחד מן הששה הריני נזיר שזה הבא כנגדו איש פלוני הוא כלומר שאכירהו מרחוק שהוא ראובן ונודר בנזיר אם כדבריו והשני אומר הריני נזיר שאינו הוא לפי שנראה לו שאינו ראובן ונדר בנזיר אם כדבריו שאינו הוא כאשר נראה בעיניו ע"כ. והנה נראה דס"ל שאלו הנודרים בנזיר כוונתם להיות נזירים ותלו נזירותם בדבר שהם סוברים שהאמת אתם שהסבור שהבא מרחוק הוא ראובן אמר הריני נזיר אם הבא מרחוק הוא ראובן והסבור שאינו ראובן אמר הריני נזיר אם אינו ראובן ולפ"ז הקשה בגמ' על לישנא דמתני' דקתני אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר ותירץ רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו. אך מדברי רבינו בפירוש המשנה נראה דס"ל דאלו השנים אין כוונתם לנדור בנזיר אלא שבתחלה נחלקו על האיש הבא מרחוק שאחד מהם אמר שהוא ראובן והשני אמר שאינו ראובן והסבור שאינו ראובן לאמת דבריו אמר הריני נזיר שזה ראובן כלומר אם זה הבא כנגדנו הוא ראובן כדבריך הריני נזיר ואין כוונתו לנדור בנזיר אלא שסבור שאינו ראובן והסבור שהוא ראובן אמר הריני נזיר שאין זה פלוני כלומר אם זה הבא כנגדנו אינו ראובן כדבריך הריני נזיר ולפי זה לישנא דמתני' דקתני אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו אתיא שפיר כלומר שמי שלא נתקיימה שפיטתו הוי נזיר. ויש בדברי רבינו בפירוש המשנה ט"ס וכך היא עיקר הגירסא לפיכך אם אמר הריני נזיר שזה פלוני אם לא נתקיימו דבריו והרי הוא פלוני חל עליו הנזירות ואם אמר הריני נזיר שאין זה פלוני ונמצא שלא היה אותו פלוני שלא נתקיימו דבריו כדי שינצל מן הנזירות חל עליו הנזירות כו' ע"כ. ומ"מ הדבר תמוה אצלי שיפרש רבינו פירוש במשנה הפך התלמוד אף דלא נ"מ מידי לענין דינא, ועיין בתי"ט:
עוד כתבו התוס' דהג' אומר לב' הראשונים הריני נזיר שאחד מכם נזיר שסבור אני שאחד מכם נזיר ולא השני דהיינו אותו שימצא כדבריו והרביעי אומר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר פי' שסבור אני שאחד משניכם אינו נזיר דהיינו אותו שלא ימצא כדבריו אלא האחר שימצא כדבריו הוא ראוי להיות נזיר והיינו כדברי ג' שסבור שאחד מהם נזיר ואחד מהם אינו נזיר אלא שהפכו דבריהם והחמישי אמר לב' הראשונים הריני נזיר ששניכם נזירים כו' והששי אמר הריני נזיר שכולכם נזירים ב"ש אומרים כולם נזירים משום דס"ל דהקדש בטעות הוי הקדש וב"ה אומרים אינו נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו ולפי זה אחד מהב' הראשונים הוי נזיר והג' שאמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר והד' שאמר שאין אחד מכם נזיר הוו נזירים והה' והו' לא הוו נזירים לפי שלא נתקיימו דבריהם. ור' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר דלא נתנה נזירות אלא להפלאה דגבי נזיר כתיב איש כי יפליא שצריך להפליא בשעת קבלת הנזירות ואפי' אחד מן השנים שנמצא כדבריו אין ברור לו בשעת נדרו עד שיבא אצלם ויכירוהו דכיון שלא היה ברור להם באותה שעה לא גמרו להיות נזירים והג' שאמר אחד מכם נזיר אין אחד מהם נזיר והד' נמי שאומר אין אחד מכם נזיר משמע נמי שאין אחד מכם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר והב' הראשונים אין שום אחד מהם נזיר שהרי לא נתנה נזירות אלא להפלאה ואי הוה אמר הד' לב' הראשונים הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר הד' נהיה נזיר שב' הראשונים אינם נזירים לר"ט ושפיר הוה חשיב הפלאה ומהאי טעמא ניחא אמאי לא תנא תו שאין שניכם נזירים שאין כולכם נזירים דאי אמר הכי היה ודאי נזיר לר"ט שהאמת הוא שאין שניהם נזירים ולא כולם נזירים. הרתיע לאחוריו פירוש חזר לאחוריו ולא נודע מי היה אין נזיר שום אחד מהם דאע"פ שברור הוא כדברי אחד מהם מ"מ כיון שלא הוברר לנו דברי מי נתקיימו אין אחד מהם נזיר כר' יהודה דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא ור"ש ס"ל דספק נזירות להחמיר ומש"ה הצריך תנאי והני תנאי ר' יהודה ור"ש פליגי אליבא דב"ה כו' עכ"ד. העתקתי דבריהם מפני רבוי הטעיות. עוד שנינו שם ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה הריני נזיר שזה אינו חיה הריני נזיר שזה בהמה הריני נזיר שאין זה בהמה הריני נזיר שזה חיה ובהמה הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה הריני נזיר שאחד מכם נזיר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר הריני נזיר שכולכם נזירים הרי כולם נזירים ע"כ. והנה קודם שנבאר משנה זו ראיתי להעתיק מה שפירש רש"י בדף ל"א עלה דמתני' דלעיל שהובאה שם אגב גררא שכתב ואחד בא כנגדן ופתח אחד מהשנים ואמר הריני נזיר שזה פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי איננו איש פלוני ואחד אומר הריני נזיר אם אין זה פלוני ע"כ. ודברי רש"י הללו הם ממש כדברי רבינו בפירוש המשנה שכוונת אלו הנודרים אינה להיות נזירים אלא לאמת שפיטתם נדרו בנזיר הפך מה שכתבו התוס'. עוד כתב רש"י שם ופי' שאר מחלוקות השנויות במשנה ע"פ הצעה זו וכתב ובא אחד ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר ובא אדם ואמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר ובא אחד ואמר הריני נזיר אם שניכם נזירים ובא הו' ואמר הריני נזיר אם כולכם נזירים ע"כ. ולפי דברי רש"י הללו אליבא דב"ה מאלו הד' האחרונים הג' הוא נזיר שאמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר אך הד' אינו נזיר שהרי אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר והרי אחד מהם נזיר ולפי פירוש התוס' שכתבנו לעיל הד' הוי נזיר והה' והו' בין לרש"י בין אליבא דתוס' אינם נזירים וכמבואר אך מה שאני תמיה כפי דברי רש"י הללו הוא דא"כ אמאי קאמר ר"ט דאין שום אחד מהם נזיר והד' שאמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר אמאי לא הוי נזיר אליבא דר"ט והא אליבא דתוס' כתבנו לעיל דאם היו אומרים הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר או שאין שניכם נזירים או שאין כולכם נזירים כל אחד מאלו הג' חלוקות הוי נזיר לר"ט וא"כ לרש"י האומר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר אמאי לא הוי נזיר כיון שלפי האמת אין אחד מהשנים הראשונים נזיר. והנראה אצלי הוא לומר דדוקא הנודר בנזיר אם יהיה כסברתו הוא ממה שכתבו התוס' שאם אמר הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר דהוי נזיר לר"ט שהרי היה ברור אצלו בשעת נדרו שאין שום אחד מהם נזיר ושפיר קרינן ביה איש כי יפליא ולא דמי לשנים הראשונים שלא היה ברור אצלם אם הבא כנגדם היה ראובן אם לאו עד שיבוא אצלם אבל הכא היה ברור אצל הנודר שאין שום אחד מהם נזיר שכך הוא הדין אבל כפי דברי רש"י שזה לא כיוון לנדור וטעה בדין שהיה סבור שאחד מהראשונים היה נזיר ואמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר לא הוי נזיר לר"ט ולא קרינן ביה כי יפליא שהרי לא היתה כונתו לנדור בנזיר כלל ומש"ה לא הוי נזיר: והנה ראיתי למוהרימ"ט בח"א סי' י"ט שכתב שמדברי רבינו בפ"ב מהל' נזיר נראה דמפרש למתני' דשנים שהיו מהלכין כו' באסמכתא גמורה ואע"ג דלא משמע כן כו' מ"מ לא חשש הרב אלא לפסק הלכה דלב"ה אפי' באסמכתא גמורה הוי נזיר מי שלא נתקיימו דבריו ע"כ. ואני תמיה על הרב דמה יאמר ביום שידובר בו דברי רבינו בפירוש המשנה דפירשה למתני' באסמכתא גמורה. שוב ראיתי להרב עצמו בחלק י"ד סי' כ"ה שהביא דברי רבינו שבפירוש המשנה ותמה עליהם מסוגית הגמרא דפריך אמתני' דקתני אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר כו' ואח"כ רצה להעמיס פירוש רבינו בדברי רב יהודה וכתב שהוא דחוק מאד יע"ש. ויותר נ"ל דרבינו פירשה למתני' כאביי אלא שהיתה לו גירסא אחרת בדברי אביי והנה גירסתנו היא א"נ לאו פלוני הוא אהא נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דברים האחרונים והנה גירסא זו היא תמוה בעיני דהנה נראה מדברי רש"י דזה הנודר נדר בנזיר בין שיהיה הבא כנגדו ראובן או לא יהיה ראובן וכן פירש"י דב"ה הכי קאמרי לא מיבעיא כי נתקיימו דבריו הראשונים הוי נזיר אלא אפי' לא נתקיימו דבריו הראשונים ה"ז נזיר משום דבריו האחרונים ע"כ. ולא ידעתי מתני' מאי אתא לאשמועינן דמלתא דפשיטא היא דהאומר הריני נזיר שזה פלוני וחזר ואמר אי נמי לאו פלוני הוא אהא נזיר פשיטא דהוי נזיר ממ"נ. וסבור הייתי לומר דכשחזר ואמר א"נ לאו פלוני לא גמר דבריו לומר אהא נזיר ולא אמר אלא א"נ לאו פלוני ואשמעינן מתני' דהריני נזיר דקאמר בתחלת דבריו מהני לסיום דבריו ואם לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא האחרונים הוי נזיר משום דבריו האחרונים אף שלא אמר אהא נזיר. והנה אם דבריו האחרונים הם תוך כ"ד פשיטא דמהני ואם לאו נ"ל דלא מהני. ולפי זה עדיין ק"ל דמתני' מאי אתא לאשמועינן. ומלבד קושיא זו אין פירוש זה מתיישב בלשון הגמ' כפי גירסתנו. ועוד אני תמיה דלפי אוקמתא זו דאביי אמאי קאמר ר"ט אין אחד מהם נזיר כיון שזה נדר בנזיר בין שיהיה פלוני בין שלא יהיה. וכן סיפא דמתני' דקתני הרתיע לאחוריו אינו נזיר לא יצדק בחלוקה זו וכמבואר. וע"כ לומר דסיפא זו ודברי ר"ט לא מיירי אלא באומר א"נ לאו פלוני וכל זה הוא דוחק. ומדברי התוס' נראה דלא גרסי נמי אלא אי לאו פלוני וס"ל שזה חזר בו מכל וכל מדבריו הראשונים ומיירי שחזר בו בתוך כ"ד ואשמעינן דתוך כ"ד כדבור דמי ע"כ: והנראה אצלי דגירסת רבינו היא כגון דאמר לאו פלוני הוא ומאי לא כו' וס"ל דרב יהודה ואביי פליגי בפירוש דמתני' דר"י סובר דזה האומר הריני נזיר דזה פלוני זה הנודר היה סבור שהוא פלוני ורצה לנדור בנזיר אם ימצא כדבריו, וזהו פשטא דמתני' דקתני הריני נזיר שזה פלוני אלא שהוקשה לו דברי ב"ה דקאמרי אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו והגיה המשנה ואמר אימא מי שנתקיימו דבריו, ואביי סובר שזה האומר הריני נזיר שזה פלוני מתחלה אמר שזה הבא כנגדו אינו פלוני ואח"כ חזר ואמר הריני נזיר שזה פלוני וא"כ כוונתו היא לומר הריני נזיר אם לא תהיה שפיטתו צודקת שאמר בתחלה שאינו פלוני. ולפי זה אתו דברי ב"ה כפשטן דקאמר שאינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו הראשונים דהיינו מה ששפט בדעתו. ולפי סברת אביי האומר הריני נזיר שאין זה פלוני אמר בתחלה שזה הבא כנגדו הוא פלוני אבל הוצרך אביי לפרש זה דכיון שפירש דהאומר הריני נזיר שזה פלוני אמר בתחלה שאינו פלוני ממילא משמע שהאומר הריני נזיר שאין זה פלוני אמר בתחלה שהוא פלוני וזה פשוט. ומה שדחקו לרב יהודה לשבש לשון המשנה ולהגיה ולא פירש למתני' כאביי דאתו דברי ב"ה כפשטן בלתי הגהה. נ"ל דהיינו משום דס"ל לר"י דהנודר בדרך אסמכתא גמורה אפי' ב"ה מודו דאינו נזיר לפי שזה לא היתה כונתו לנדור בנזיר. וכבר הובאה סברא זו במהרימ"ט ח"א סי' י"ט ובחי"ד סי' כ"ה בשם אחד מגדולי האחרונים דב"ה לא פליגי אדר"ט באסמכתא גמורה ומש"ה הגיה המשנה אך אביי ס"ל דאף באסמכתא פליגי ב"ה וס"ל דהוי נזיר וכמ"ש הראשונים ומש"ה פירשה למתני' כפשטה ורבינו פסק כאביי וכהסכמת כל הפוסקים: תנן בפ"ב דנזיר (דף י') אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני אמר הדלת הזה הריני נזיר אם נפתח אני ב"ש אומרים נזיר וב"ה אומרים אינו נזיר אמר ר' יהודה אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא ע"כ לשון המשנה. ובגמ' פרה מי קא מישתעיא אמר רמי בר חמא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כסבורה פרה זו אינה עומדת הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה ועמדה מאליה ע"כ. ופירש"י כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כמדומה לי שסבורה פרה זו שאינה עומדת לעולם ע"י אדם הריני נזיר מבשרה אם תתקיים מחשבתה שתהא עומדת מאליה אלא אני אלך ואעמידנה ולגבי דלת נמי כגון שהיה דלת נעול לפניו ואמר כמדומה אני שסבור הדלת הזה שאין נפתח ע"י אדם הריני נזיר מנסריו אם תתקיים מחשבתו שיפתח מאליו ועמדה הבהמה מאליה ונפתח הדלת מאליו שחל עליו הנדר והלכו ב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן כו' ע"כ. והמתבאר מדברי רש"י הללו הוא דס"ל דנודר זה אין כונתו לידור בנזיר אלא לאמת מחשבתו שחשב שהוא יעמידנה וע"כ נדר בנזיר אם תהא עומדת מאליה וכן הוא דעת התוס' שכתבו סבורה פרה זו בלבה מחמת שרבוצה כל כך שאינה יכולה לעמוד מאליה וכדי לאמת מחשבתו נדר ואמר הריני נזיר אם תעמוד מאליה לפי שהיה סבור שהיא לא תעמוד מאליה מחמת שראה אותה רבוצה כל כך. ואין חילוק בין פירוש רש"י לפירוש התוס' אלא במה ששפט הנודר בדעת הבהמה דלדעת רש"י הבין הנודר שהבהמה סבורה שאינה עומדת ע"י אדם ורצה לצחק בה ואמר הריני נזיר אם היא תעמוד מאליה כמו שהיא סבורה אלא אני אלך ואעמידנה. והתוס' סבורים שזה לא היתה כוונתו להעמידה אלא לפי שחשב שסבורה הבהמה שאינה יכולה לעמוד וכל כך נתחזק אצלו סברא זו עד שנדר ואמר הריני נזיר אם תעמוד מאליה ואח"כ נרגשו התוס' מתיבת אני השנויה במשנה שאין לה מובן ופירשו בשם ה"ר יוסף איש ירושלים דפירושא דמתני' הכי הוא דאמר האדם כשראה פרה רבוצה כמדומה אני דאמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני, שהיא תואבת לעמוד ואינה יכולה וברצון תדור נזירות אם תעמוד אני אשלים דבריה דהריני נזיר אם תעמוד וכולה מתני' אמלתא דפרה, והתלמוד מוסיף בה דאמר האדם. והקשו לפירוש זה דאי איירי שאומר בפירוש הריני נזיר מבשרה אם היא עומדת ע"כ הוי כולה ענינא דאמרה פרה בכדי דאין דבורה מועיל כלום, ותירצו דנראה לפרש שאין האדם אומר כלום רק שהיה מספר מילתא דפרה כו' הילכך כשאדם מספר לפנינו כך בדעתו לקיים שיהיה נזיר מבשרה ופליגי ב"ש וב"ה כאילו אמר האדם בפירוש אני נזיר מבשרה אם תעמוד ע"כ. ובאמת דמלבד מה שהקשו התוס' דלפי זה מאי פריך והא אמרוה ב"ש חדא זימנא הא איצטריך לאשמועינן דאע"ג דלא הזכיר כלל נזירות אפ"ה הוי נזיר, עוד אני תמיה בעיקר הדין כיון שהוא לא הזכיר נזירות על עצמו מהיכא תיתי שיתחייב בנזירות וצ"ע:
ודע שמה שכתבו התוס' דלא שייך בה נזירות רק שתהא מופרשת לאיסורא כו' כוונתם היא לומר דבשלמא לפי מה שהיינו סבורים שזה אמר בפירוש הריני נזיר מבשרה היינו דאיפליגו ב"ש וב"ה דומיא דמאי דפליגי באומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה, אך לפי מה שהם רוצים לומר שזה לא אמר כלום אלא שהוא מספר לפנינו מה שאומרת הבהמה בלבה הריני נזירה אם עומדת אני וכשאמרה בפנינו כן הוה ליה כאילו האדם גם כן אומר מה שאמרה הבהמה והוה ליה כאילו אמר הריני נזיר אם תעמוד וא"כ לא שייך הא לההיא דגרוגרות לזה כתבו דכשהוא אומר שהבהמה אומרת הריני נזירה לא שייך בה נזירות אלא שתהא מופרשת לאיסורא כו' ולפי זה כשאנו דנין בזה כאילו אמר הוא כדברים האלה הוה ליה כאילו אמר הריני נזיר מבשרה והוי דומיא דגרוגרות: ודע שהייתי סבור לומר שמלת אני המוזכרת במשנה לפי פירוש ה"ר יוסף אינה מדברי הבהמה אלא מדברי האדם שאומר ואני כלומר שהוא מספר ואומר הבהמה אומרת בלבה הריני נזירה אם עומדת ואני ג"כ אלא שבתחלה היו סבורים שהיה אומר בפירוש ואני ג"כ הריני נזיר אם תעמוד ולבסוף כתבו שאינו אומר כי אם ואני אבל כשאינו אומר ואני פשיטא שאינו כלום ואפ"ה הקשו התוס' דמאי פריך והא אמרוה ב"ש הא איצטריך לאשמועינן אע"ג דלא הזכיר נזירות כלל אלא שאמר ואני על נזירות הבהמה וגם זה הוא חידוש גדול וצ"ע: תו אמרינן בגמרא דרבא אוקמה למתני' כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ועמדה מאליה ב"ש סברי תורפיה דההוא גברא משום אוקמה בידיה הוא והא לא אוקמה וב"ה סברי תורפיה דהאי גברא משום דרביעא והא קמת ע"כ. והנה באוקימתא זו הוסיף רבא מלת לא במתני' גרסינן אם עומדת ורבא קאמר אם לא עמדה. ורש"י ז"ל כתב כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כסבורה פרה זו שאינה עומדת לעולם לא מאליה ולא ע"י אדם הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ומתני' דקתני אם עומדת הכי משמע היא סבורה שתתעכב שם הריני נזיר אם תתקיים מחשבתה שתהא עומדת שם אלא אני אעמידנה ועמדה מאליה כו' ע"כ. והנה פירש רש"י מלת עומדת האמורה במשנה מלשון עכבה כלומר היא סבורה שעומדת כלומר שתתעכב שם הריני נזיר אם לא עמדה אך מדברי התוס' נראה דרבא מוסיף בלשון המשנה תיבת לא. ובטעם מחלוקת ב"ש וב"ה פירש"י דטעמא דב"ש הוא משום דסברי תורפיה דהאי גברא כו' כלומר עיקר של זה לא הוה אלא אדעתא דאיהו לוקים לה בעל כרחה והאי דקאמר אם לא עמדה אם לא אעמידנה משמע והילכך כיון דלא אוקמה הוי נזיר וב"ה סברי משום דרביעא הוא והא קמת ע"כ. והתוס' כתבו דטעמא דב"ש הוא דס"ל דכוונת זה האומר אם עמדה הוא לומר העולם סבורים שהפרה רבוצה כל כך בחוזק שאין אדם יכול להעמידה הריני נזיר כלומר אע"פ שאין רצוני להיות נזיר דטריחא לי הריני נזיר אם לא עמדה אם אין כח בידי להעמידה ולבסוף נעשה מעשה שלא טרח בה ולא יגע בה להעמידה ועמדה מאליה ב"ש סברי אם לא יעמידנה קאמר והא אוקמה הילכך חייל נזירות וב"ה סברי אם לא עמדה משום דרבוצה היא בכח כלומר אהא נזיר אם לא תעמוד והיא קמה הילכך לא חייל עליה נזירות ע"כ. והנה קשה לי לפי שיטת רש"י דלא רצה להגיה המשנה מה יעשה בסיפא דמתני' דקתני אמר הדלת הזה הריני נזיר אם נפתח דודאי אוקמתא זו דרבא צריך לאוקומה גם כן גבי בבא דדלת כגון דאמר הריני נזיר מדלת זה אם אינו נפתח ונפתח מאליו וא"כ ע"כ צריך להגיה לשון המשנה ולהוסיף מלת לא ואם כן אין צורך לדחוק ולומר דעומדת דרישא הוי מלשון עכוב. תו קשה לי מהך בבא דדלת לפי מה שפירשו רש"י והתוס' דהריני נזירה הוא מדברי הנודר והה"א הוא מפיק והכוונה נזיר הימנה דא"כ גבי דלת הוה ליה למימר הריני נזיר. ובשלמא לפירוש ה"ר יוסף ניחא דסבירא ליה דבמתני' לא קתני אלא דברי הבהמה ומש"ה גבי בהמה קתני הריני נזירה וגבי דלת קתני הריני נזיר משום דדלת הוי לשון זכר וכדקתני הדלת הזה ועיין בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קפ"ג. וכתבו התוס' וא"ת כיון דאוקי רבא פלוגתייהו בעמידת הפרה למה לו להגיה ולהוסיף תיבת לא על לשון המשנה והא היה יכול לפרש בלא הגהה ותוספת כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם עמדה והעמידה ב"ש משמע להו אם עמדה אם אעמידנה בכח ידי וכן עשה וטרח ויגע והעמידה בכח הלכך הוי נזיר מבשרה וכיון דחייל נזירות אבשרה חייל נמי אכל מילי וב"ה סברי אם עמדה מאליה משמע והוא העמידה ולא עמדה מאליה ולא חייל נזירות אפילו אבשרה. י"ל דאי הכי ודאי לא הוו פליגי ב"ה לומר דלא להוי נזיר דכיון דאמר הריני נזיר אם עמדה ומשמע בכל ענין שתעמוד בין ע"י עצמה בין ע"י אחרים הוי נזיר ע"כ:
והנה הדין דין אמת אלא שנראה מדברי התוס' דס"ל דטעמא דפלוגתא דב"ש וב"ה הוא בפירוש מלת עמדה דב"ש ס"ל דפירושה הוא ע"י אחר ולא מאליה וב"ה ס"ל דעמדה סובל שני פירושים בין מאליה ובין ע"י אחרים ולפי זה היכא דאמר אם לא עמדה ועמדה מאליה לב"ש הוי נזיר משום דפירוש עמדה הוא ע"י אחר ולב"ה לא הוי נזיר משום דעמדה פירושו הוא ג"כ שהעמוד מאליה והיכא דאמר אם עמדה והעמידה לב"ש הוי נזיר מטעמא דכתיבנא ולב"ה נמי הוי נזיר משום דמלת עמדה סובלת שני הפירושים והיכא דאמר אם לא עמדה והעמידה בין לב"ש בין לב"ה לא הוי נזיר והיכא דאמר אם עמדה ועמדה מאליה לב"ש לא הוי נזיר משום דלב"ש אם עמדה אם אעמידנה משמע והרי לא העמידה ולב"ה הוי נזיר משום דעמדה מאליה נמי משמע. ואני סבור דבפירוש מלת עמדה לא פליגי דודאי מודו ב"ש דעמדה מאליה נמי משמע ואדרבא משמעות דמאליה הוא מרווח טפי במלת עמדה אלא דהכא בכוונת הנודר פליגי דודאי נודר זה היו בו הקדמת דברים וכמו שפירשו רש"י ותוס' ולרש"י קדם זה ואמר סבורה פרה זו שאינה עומדת לעולם לא מאליה ולא ע"י אדם הריני נזיר אם לא עמדה, והתוס' פירשו כי הנודר בכי האי לישנא דעתו לומר כן העולם סבורים שהפרה רבוצה כל כך שאין אדם יכול להעמידה הריני נזיר אם לא עמדה. והנה ב"ש ס"ל דכוונת זה הנודר היה להוציא מלב העולם שאין אדם יכול להעמידה וכשאמר אם לא עמדה הכוונה היא אם לא אעמידנה וכיון שלא העמידה אף שעמדה מאליה הוי נזיר וב"ה סוברים דכונת זה הנודר הוא משום דרביעא וכונתו היא לומר סבורים העולם שפרה זו אינה עומדת הריני נזיר אם אינה עומדת והרי עמדה ומש"ה לא הוי נזיר. ולרש"י נמי דס"ל דהקדים דברים בפירוש הקדמת דבריו פליגי ב"ש וב"ה וכמו שכתבנו והיכא דאמר אם לא עמדה והעמידה בין לב"ש בין לב"ה לא הוי נזיר דאי אמרי' דתורפיה הוא משום אוקמה בידיה הא אוקמה ואי אמרי' דתורפיה משום דרביעא הא קמת והיכא דאמר הריני נזיר אם עמדה והעמידה לכ"ע הוי נזיר דאם נאמר דתורפיה משום אוקמה בידיה הא אוקמא ואי תורפיה משום דרביעא הא קמת והיכא דאמר הריני נזיר אם עמדה ועמדה מאליה לב"ש לא הוי נזיר דהא תורפיה משום אוקמה בידיה הוא והא לא אוקמה ולב"ה תורפיה משום דרביעא והא קמת והוי נזיר. אך אני מסתפק דאפשר דע"כ לא קאמרי ב"ה דתורפיה דהאי גברא משום דרביעא אלא באומר הריני נזיר אם לא עמדה דס"ל לב"ה דכוונת זה הנודר הוא משום דסבורים העולם מחמת שרואים אותה רבוצה כל כך שאינה עומדת לא מעצמה ולא ע"י אחרים ועל זה נדר בנזיר אם לא עמדה ולפי זה בין שהעמידה בין שעמדה מעצמה ס"ל לב"ה דלא הוי נזיר אבל באומר הריני נזיר אם עמדה אף ב"ה מודו דתורפיה דהאי גברא משום אוקמה בידיה הוא לפי שאם נאמר דכוונתו היא לאוקמה בידים ניחא שכוונת דבריו היא לפי שראה שהעולם סבורים שאין כח ביד אדם להעמידה ומש"ה נדר בנזיר אם יעמידנה כלומר אם יש כח בידי להעמידה הריני נזיר, אך אם נאמר דתורפיה משום דרביעא ומאי דקאמר אם עמדה הוא אף אם תעמוד מאליה זה אין דרך בני אדם לנדור בכה"ג לפי שאין דרך בני אדם לתלות בדבר שיודע שיעשה בודאי ואם דעתו להיות נזיר למה תלה בשום דבר. וכ"כ התוס' לעיל באוקמתא דרמי בר חמא דמש"ה נקט ועמדה מאליה דליכא למימר בין מאליה בין מאחרים שאין דרך בני אדם כו' יע"ש. וכיון שכן אפשר דאף ב"ה מודו באומר הריני נזיר אם עמדה דכוונתו היא אם יעמידנה בידיו ולפי זה בין לב"ש ובין לב"ה אם העמידה בידיו הוי נזיר ואם עמדה מאליה לא הוי נזיר. ומדברי התוס' נראה דלב"ה באומר אם עמדה בכל ענין שתעמוד בין ע"י עצמה בין ע"י אחרים הוי נזיר וצ"ע. והיכא דאמר אם לא עמדה ובא אחר והעמידה נראה דלב"ש דסברי תורפיה דהאי גברא משום אוקמה בידיה הוא נראה דחשיב כאלו עמדה מאליה והוי נזיר שכונתו היתה להעמידה הוא בידיו וכל שלא העמידה הוא בין שעמדה מעצמה בין שהעמידה אחר הוי נזיר ולפי אוקמתא דרמי בר חמא כל שלא עמדה מעצמה בין שהעמידה הנודר בין שהעמידה אחר לא הוי נזיר: ואני תמיה בדין זה באומר הריני נזיר אם לא עמדה דס"ל לב"ש דתורפיה דהאי גברא משום אוקמה בידיה הוא כלומר אם אין כח בידי להעמידה הריני נזיר ואח"כ עמדה מאליה אמאי הוי נזיר אכתי אפשר דיש כח בידו להעמידה ודוקא אם טרח להעמידה ולא עלתה בידו ניחא דהוי נזיר אבל כל שלא טרח ועמדה מאליה אמאי הוי נזיר נהי דכוונתו היא כאילו אמר אם לא אעמידנה מ"מ אין כוונתו אלא אם לא יהיה לו כח להעמידה וכל שלא נתברר הדבר שעמדה מאליה אמאי הוי נזיר דאכתי אפשר דיש לו כח להעמידה ובשלמא לר' שמעון דאית ליה ספק נזירות להחמיר ניחא דכל שעמדה מאליה הוי נזיר משום דאפשר דאין בידו כח להעמידה אבל לר' יהודה דברי דאית ליה ספק נזירות להקל כל שעמדה מאליה אמאי הוי נזיר כיון דאפשר דיש בידו כח להעמידה אם לא היתה עומדת מאליה וב"ה דפליגי עליה דב"ש הוא משום דס"ל דתורפיה הוא משום דרביעא אבל אי הוה ס"ל דתורפיה משום אוקמה בידיה הוו מודו לב"ש דהוי נזיר היכא דעמדה מאליה, ולומר דאם כוונתו היא אם לא אעמידנה הכוונה היא אם לא אברר שיש כח בידי להעמידה וכל שעמדה מאליה שלא בירר שיש כח בידו להעמידה הוי נזיר זה לא יתכן כלל דמניין לנו להעמיס פירוש זה בדבריו דאמר אם לא עמדה דבשלמא לומר דמאי דקאמר אם לא עמדה פירושו הוא אם לא אעמידנה ניחא דכוונתו היא להראות גבורתו ועל זה אמר שאם אין כח בידו להעמידה יהיה נזיר אבל לומר שאם לא יברר שיש כח בידו שיהיה נזיר זו מנין לנו והגע עצמך שמתה הבהמה נאמר שיהיה נזיר, ולומר דהאי מתני' אתיא כר' שמעון גם זה הוא דוחק בעיני לומר זה כיון דהלכתא כר' יהודה וכסתם מתני' דמס' טהרות: שוב ראיתי לרש"י בסוף פ"ה דנזיר עלה דמתני' דכוי דכתב דב"ה ס"ל דספק נזירות הוי נזיר ודאי והתוס' שם כתבו דאפשר דב"ה אתי כר' שמעון הא מיהא דבין לרש"י ובין לתוס' ב"ה לא ס"ל כר' יהודה דאית ליה ספק נזירות להקל ולפי זה ניחא דאי אמרינן דתורפיה משום אוקמה הוי נזיר אליבא דב"ה היכא דעמדה מאליה ולרש"י הוי נזיר ודאי ואליבא דתוס' הוי מספק וכר' שמעון וע"כ לא נחלקו ב"ה אב"ש אלא משום דס"ל דתורפיה דהאי משום דרביעא הוא אבל אי הוו מודו דתורפיה משום אוקמה הוו מודו דהוי או נזיר ודאי או נזיר ספק: עוד עלה בדעתי לומר דהאומר הריני נזיר אם אין כח בידי לעשות דבר פלוני ואותו הדבר נעשה מאליו או שנתבטל המציאות ולא מסיבתו דהוי נזיר ולא אמרינן עדיין אפשר שיש כח בידו לעשות הדבר וא"כ הוי ספק נזירות דקי"ל דלקולא. משום דע"כ לא אמרינן ספק נזירות להקל אלא באומר הריני נזיר אם זה ראובן או יש בכרי זה מאה כור דאין בידו לעשותו ספק דהא אם היה בא ראובן או שלא היה נגנב הכרי היה מתברר אם היה נזיר אם לאו והשתא שלא נתברר אמרינן דאדעתא דספק נזירות לא נדר. אבל בנדון דידן אי אמרינן דכל שלא נתברר שאין בו כח הוי ספק ולקולא נמצא שבידו הוא לעשותו ספק שהרי זה האומר הריני נזיר אם אין כח בידו להעמיד זאת הבהמה כל זמן שלא טרח להעמידה ולא עלה בידו לא נתברר שאין בו כח ואי אמרינן בזה ספק נזירות להקל א"כ נמצא דזה הנודר אמר מילי דכדי שהרי בידו הוא שלא להעמידה ויאמר שיש לו כח אלא שאין רצונו להעמידה. ולפי זה אנו אומרים דכוונת זה הנודר הוא לומר הריני נזיר אם איני מברר שיש כח בידי להעמידה וכל שלא בירר הוי נזיר:
ועוד אני נבוך בדין זה דאף אי נימא דהאומר הריני נזיר אם אין כח בידי לעשות דבר פלוני כלומר דכל שהיה יכול לעשות ולא עשה דהוי נזיר אף שלא השתדל לעשותו ולא עלה בידו מ"מ כיון שהיה באפשרות לעשותו ולא עשה הוי נזיר דאל"כ לא ישתדל לעשות ויאמר דאם היה משתדל היה כח בידו לעשותו. מ"מ עדיין אינו מוכרח מזה דכל שנתבטל המציאות ואינו באפשרות שיעשה אותו הדבר שיהיה זה בכלל נדרו שהרי זה לא אמר אלא אם אין כח בידי ואין בכלל לשון זה אלא כל זמן שיש בידו להראות את חבירו ולא הראה שיהא נזיר אף שעדיין הוא באפשרות שיש לו כח. אך כל זמן שנתבטל המציאות ואינו באפשרות שיעשה אותו ואפשר שאם לא היה אותו המקרה היה בידו לעשות אותו הדבר זו מנין לנו שיהיה בכלל נדרו. ועוד הייתי סבור לומר דהן לו יהי שנדר בפירוש הריני נזיר אם לא אעמידנה או אם לא אברר שיש כח בידי להעמידה כל שנתבטל המציאות מאליו אפשר דאין כאן נזירות כלל משום דהוי כנדרי טעות משום דאדעתא דהכי לא נדר דזה לא נדר אלא משום דהיה סבור שלא היה מתבטל המציאות והיה בידו לעשות אותו הדבר שכפי דעתו הוא פשוט אצלו שיש כח בידו לעשות ומש"ה נדר אבל כל שנתבטל המציאות אדעתא דהכי לא נדר:

יג

קטן שהגיע לעונת נדרים כו'. כתוב בהשגות דבר זה אינו מחוור כו'. ואני תמיה דהא בפירוש כתב רבינו לעיל בפי"א מהל' נדרים הלכה י"ד דמופלא סמוך לאיש דאורייתא וכן פסק בפ"ד מהל' תרומות הלכה הל' ה' וא"כ מה הוקשה לו בדברי רבינו הללו מאחר דאיהו אזיל לשיטתיה. גם מה שהכריח דהיכי מייתי חטאת שהיא חולין בעזרה אפשר לדחות ולומר דס"ל דחולין בעזרה לא הוי מן התורה ולפי זה אתי מופלא דרבנן ודחי חולין בעזרה דהוי דרבנן. ודוגמא לזה איתא בפ"ד דנזיר (דף כ"ט) דפריך בגמרא לר"ל דאמר דאיש מדיר את בנו בנזיר דהוי מדרבנן היכי מייתי חולין בעזרה ומשני חולין בעזרה לאו דאורייתא. ודברי רבינו בפ"ב מהל' שחיטה אפשר לפרשם דס"ל דחולין בעזרה לאו דאורייתא. אך יש להכריח דע"כ הוא אליבא דמ"ד דמופלא הוי מן התורה דאי לא היכי עביד הקפה דקי"ל הקפת כל הראש מן התורה וכן אם נטמא היכי מייתי צפרים ואכיל כהן מליקה לדידן דקי"ל יש שחיטה לעוף מן התורה וכבר הוזכרו הכרחיות אלו באותה סוגיא דנזיר יע"ש: והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר כו'. יש להסתפק אי מצי האב למשאל על נדר בנו דלא מצינו שאלה אלא בנדרו אבל בנדר דאחרים לא מצינו שאלה. וכן יש להסתפק אם הבן יכול להשאל על מה שהדירו אביו ואע"ג דקי"ל דאם מיחה הבן נתבטל הנזירות היינו דוקא כשמיחה בשעה ששמע אבל אם שתק בשעה ששמע תו לא מהניא ליה מחאה יש להסתפק אי מצי למשאל על נדריה דאפשר דכיון דקטן הוא ליתיה בתורת שאלה ואת"ל דכיון דקטן הוא ליתיה בתורת שאלה עדיין יש להסתפק בהגיע לעונת נדרים אי מצי למשאל על נדריה מי אמרינן דכיון דאיתיה בתורת נדרים איתיה נמי בתורת שאלה או דלמא שאני נדרים דבפירוש רבייה קרא למופלא. עוד אפשר לצדד ולומר דבן שהדירו אביו לא מצי הבן למשאל על נדריה משום דלא מצינו שאלה אלא לנודר עצמו והכא הבן לא נדר אף ששתק בשעה ששמע מ"מ שתיקה זו לא הויא כנדר. ולפי טעם זה אין חילוק בין הגיע לעונת נדרים ללא הגיע ולפי זה אפילו נעשה גדול ואליבא דמ"ד בלא נתבטל נדר האב כשנעשה הבן גדול שדין זה הוא מחלוקת בין הראשונים וכמ"ש הר"ב תוי"ט בספ"ג דסוטה יע"ש. וראיתי לרש"י בפ"ג דמכות (דף כ"ב) שכתב ואית דמפרשי נזיר שמשון נזיר מן הבטן וקשיא לן ההיא נמי בשאלה איתיה שהיה אביו יכול לישאל עליו ואפי' מת אביו בשאלה מיהא הוא ההיא שעתא ע"כ. ונראה דנפשטו כל הבעיות מדברי רש"י הללו דס"ל דהמדיר את בנו בנזיר אביו נשאל עליו וכן נמי ס"ל דאין הבן נשאל על נדר אביו שהרי כתב ואפי' מת אביו כו' משמע דס"ל דאין הבן נשאל על מה שהדירו אביו וזה פשוט. (א"ה עיין ברד"ק שמואל):

טו

ועד מתי יש לו להדירו כו'. היכא דהדירו כשהיה קטן ובאמצע הנדר נעשה גדול נתבטל הנזירות כ"כ התוס' בנזיר (דף ל') ועיין במ"ש הר"ב תוי"ט בספ"ג דסוטה:

יז

והאב או הבעל מיפר נזירות האשה כו'. כתב הר"ן בפ' קמא דנדרים (דף ד') עלה דההיא דאמרינן למה לי היקשא תיתי במה מצינו מנדרים כו' דבמה מצינו אין עונשין וכ"כ התוס' שם. ועיין בתשובת מהר"ם די בוטון (דף קכ"ו וקל"ד) ועיין בשיורי כנה"ג א"ח בכללי הקושיא שהאריך בזה. ואני תמיה בזה מההיא דאמרינן בר"פ י"ג דזבחים (דף ק"ז) א"כ לא יאמר בזריקה ותיתי מבינייא כו' ואם כדברי התוס' אימא דאיצטריך לומר בזריקה כדי לחייבו כרת על הזריקה דהכי קי"ל ומדברי התוס' פ' כל הבשר (דף קט"ו) הוכיחו הרבנים הנזכרים דאין לחייב כרת ממה מצינו. והתוס' פ"ו דיומא (דף ס"ג) ד"ה זריקת הקשו על כמה מקומות דרבי קרא איזה דבר למלקות דלמה לי קרא הא אתי מבינייא והדבר צריך אצלי תלמוד. וראיתי להרשב"א בחדושיו פ' גיד הנשה עלה דההיא דאמרי' לא נצרכא אלא לטעם כעיקר כו' דלמ"ד דטעם כעיקר הוי דאורייתא מה שאין לוקין עליו הוא משום דלר"ע דיליף מגיעולי מדין או מבשר בחלב לאביי משום דלא הוי אלא מה מצינו ולכך אין לוקין. אך מדברי הר"ן שם בסוגיא זו נראה דס"ל דבמה מצינו עונשין וזה סותר למ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים וצ"ע. (א"ה עיין במ"ש בפ"ה מהל' יסודי התורה). כתב מהרימ"ט ח"א סי' ד' דאשה שנדרה בנזירות שמשון מצי הבעל להפר לה ויש ראיה מהא דאמרי' בפ' השולח א"ר הונא נשאת אין מדירין אותה שמא יפר לה בעלה ואי ס"ד דנזירות שמשון אינו יכול להפר ידירוה בנזירות שמשון כו'. וראיה זו איני מכיר דהא מתני' קתני נודרת ליתומים מה שירצו ושמא היתומים רוצים להדירה בפירות אחרות ולא ביין ושכר אבל לדברי התוס' אתי שפיר דכל מין פירות שירצו היתומים להדירה ידירוה ע"ד רבים ודברי הרב צ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף