קרית ספר/חגיגה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png חגיגה TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

נשים ועבדים פטורים מן הראיה משנה קמייתא דחגיגה חוץ מחרש שוטה וכו' ונשים ועבדים שאינם משוחררים ובגמ' זכור להוציא את הנשים דאף על גב דכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות איצטריך למעוטינהו דסד"א נילף מהקהל דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות אתא קרא למעוטינהו עבדים מנ"ל אמר רב הונא אמר קרא את פני האדון מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ואף על גב דכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמרינן לה לה מאשה אפילו הכי איצטריך קרא לחציו עבד וחציו בן חורין והיינו דקתני ועבדים שאינם משוחררים דהיינו לגמרי. וכל האנשים חייבים שם הכל חייבין בראיה ואין דואגים על בתיהם דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך וגו' וכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' וחגר והסומא קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו ופטורין מן המצות אף חרש דלאו בר דיעה הוא קמ"ל כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר חגר נפקא לן מדכתיב רגלים פרט לחגר ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו דרגלים משמע דממעט מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו והרך והענוג מרבי להו מתניתן מדתנן מי שאינו יכול לעלות ברגליו וכתיב כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ומפנקי אין הולכין בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו וטמא וערל שם תנא הערל והטמא פטורין מן הראי' ואין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה כי טמא שאינו יכול ליכנס במקדש דכתיב כי מקדש ה' טמא ונכרתה אינו בהבאה וערל שמתו אחיו מחמת מילה מרבינן ליה כטמא דתניא ר' עקיבא אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות את הערל שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא חרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שם תניא נמי הכי הכל חייבין בראיה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראיה ואף על פי שפטורין מן הראיה חייבין בשמחה לענין ראיה גמרי ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם וגו' וכתיב בבוא כל ישראל לראות וכתיב למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר דקרינא ביה למען ילמדו לאחרים דכל המצווה ללמוד מצווה ללמד לאחרים ואין זה ראוי ללמד לאחרים וחרש באזנו אחת שם מימרא דרבי תנחום דכתיב באזניהם וחגר ברגלו אחת נמי מימרא דרבי תנחום דכתיב רגלים וסומא בעינו אחת שם משום רבי יהודה סומא באחד מעינו פטור מן הראיה דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות דיראה כתיב וקרינא יראה יראה כל זכורך את פני האדון משמע רואה את השכינה יראה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך הקיש הכתוב ראייתך לראייתו כדרך שבא לראות כך הוא בא ליראות ממך מה לראותך בשתי עיניו אף כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם. טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהם ספק אשה תנו רבנן זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמשמע לן דבריה בפני עצמה הוא וטומטום איצטריך כשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הילכך איצטריך קרא למעוטי ומטעם ערל לא מיפטר דכיון דלא איפשר למול לא מאיס.

ב[עריכה]

המקמץ והמצרף והבורסי שם אחרים אומרים המקמץ וכו' פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך ריבוייא דכל למי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך ואם טהרו עצמם שראויים לעלות עם כל ישראל חייבים כמו שכתב הרב ז"ל. כל קטן שיכול לעלות באחיזת יד אביו מירושלם להר הבית חייב אביו להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות דכתיב יראה כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ופריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא וקרא אתא לכדאחרים למקמץ ומצרף כדאמרינן לעיל וקשיא דמשמע לפי מה שכתב הרב ז"ל דמקמץ ומצרף נחשת חייבים דלא כאחרים וקרא דכל זכורך לקטן שהגיע לחינוך ובגמרא איתמר איפכא דקרא לכדאחרים וקטן שהגיע לחינוך אסמכתא בעלמא וצ"ל דחיובא דמקמץ ומצרף נפקא ליה מדיוקא דאחרים דקאמר דפטורים משום דאין יכולין לעלות עם כל ישראל מחמת סרחונם הא אם יכולין לטהר עצמם הוו להו ראויים לעלות עם כל ישראל וחייבים בראיה וקטן שהגיע לחינוך הוו דרבנן וקרא דנקט הרב ז"ל כל זכורך לא נקטיה אלא דרך אסמכתא בעלמא דהא למקמץ ומצרף קרא הוא דאיצטריך כאחרים כדאמ'.

ד[עריכה]

קטן חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אף על גב דמתרפא שם בעי ר' שמעון וכו' לא צריכא בחגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מקמי גידולו מאי מי אמרי' כיון דלכי הוי גדול מיחייב מדאוריתא גבי קטן נמי מיחייב בחינוך דמידי טעמא בקטן אלא כדי לחנכו דידע כשהוא גדול או דילמא כיון דגדול בהכי לא מיחייב גם קטן לא אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאוריתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן וכל היכא דגדול פטור מדאוריתא קטן נמי פטור מדרבנן. כל החייב בראיה חייב בחגיגה והפטור מן הראיה חייב בחגיגה וכולם חייבים בשמחה שם בברייתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתי' ושמחת אתה וביתך מה שאין בשתיהן וחרש שוטה וקטן לאו בני חיובא נינהו ופטורין מכל מצות האמורות בתורה וערל וטמא אינם אוכלים בקדשים ואינם ראויים לביאה כדילפי' לעיל ואף על גב דכתב הרב ז"ל דפטור מן הראיה חייב בחגיגה לאו לאיתויי נשים דהא פטור נמי מחגיגה כדאמרינן אלא לאיתויי חגר וסומא וכולהו הני אחריני חוץ מחרש שוטה וקטן ולא קאמר נמי חוץ מן הנשים משום דקאי נמי האי חוץ אכולן חייבים בשמחה ונשים חייבות כדכתיב אתה וביתך וכדא'. מי שהיה חגר או סומא ביום טוב ראשון ונתרפא ביום טוב שני פטור מן הראיה ומן החגיגה כרבי יוחנן דאמר כולן תשלומין דראשון וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני כדאמר רבי זירא על מתניתין דמי שלא חג וכו'. וכן אם נטמא בלילי י"ט הראשון שם פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן דחזקיה סבר גבי נזיר נטמא ביום שמיני שהוא ראוי להביא קרבנותיו מביא קרבן על הטומאה השני אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא וכן לענין חגיגה נטמא ביום מביא ראייתו וחגיגתו בתוך ימי הרגל לכשיטהר נטמא בלילה אינו מביא דבליל שמיני לא חזי לקרבן אבל ביום כבר יצא בשעה הראויה להביא קרבן.

ו[עריכה]

מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא בידו עולה בכל עת שיכנס כרבי יוחנן דאמר הראיון ראיית פנים בעזרה ואותיביה ריש לקיש מדכתיב לא יראו פני ריקם וא"ל כעיקר הרגל דהוא יום טוב ראשון הוא דצריך להביא קרבן אבל בשאר ימים אין צריך להביא קרבן בכל ראיה וראיה אלא לתשלומין אם לא הביא ביום טוב ראשון אפילו הביא ביום טוב ראשון וחזר והביא בשאר ימים מקבלין ממנו דראיה אין לה שיעור ואפילו למאן דאמר יש לה שיעור מדאורית' היינו למטה אבל למעלה אין לה שיעור.

ז[עריכה]

הפריש עשרה בהמות לחגיגתו והקריב מקצתן בראשון ופסק אינו חוזר ומקריב שם פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון שפסק שוב אינו מקריב דכתיב וחגותם אותו אותו אתה חוגג ולא יותר ועובר על בל תוסיף ואמר ר' אבא לא פליגי כאן בסתם כאן במפרש דאם מפרש בהדיא ליום אחד אני מפריש את כולן חוזר ומקריבן דאינן אלא תשלומי ראשון אבל בסתם שהפרישן סתם ואיכא שהות ביום להקריבן ואית ליה אוכלין אינו מקריב אותן ביום שני דשיורי שיירינהו והיה בדעתו לחוג שני ימים ואיכא משום בל תוסיף.

ח[עריכה]

עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר קרבנות שהאדם חייב בהם שם במשנה עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר ובגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני וכו' ועולת ראיה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין דכתיב מסת נדבת ידך מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם החולין שם באוקמתא ותניא נמי הכי וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל שמחבר מעשר עם החולין ומביא לוקח מן התערובות בהמה ומקריבה שלמי חגיגה כרבי יוחנן דאמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה דשתי בהמות זו נכרת לעצמה וזו לעצמה אבל בהמה א' ממעות חולין ומעשר שפיר טפי שחולין מעורבים עם כל אכילותיו ושיעור אכילה ראשונה מן החולין כבית הלל ואין מביאין שלמי חגיגה מן המעשר ביום טוב מדרבנן שמא יעשר ואי איפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא שצובעו כדכתיב העשירי סוקרו בסקרא.

י[עריכה]

יוצאין ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק שם במשנה ובגמרא ת"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה דושמחת כל השמחות במשמע יכול אף בעופות ומנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם דחגיגה חלב כתיב לא ילין חלב חגי ואמר מר אין שמחה אלא בבשר ויוצאין ידי חובת שמחה בחגיגת י"ד דהוי רשות כדאמר לעיל בהל' קרבן פסח ובבריתא דבן תימא פרק אלו דברים הוא דתניא וחגיגת י"ד יוצא בה משום שמחה דאף על גב דשלמי שמחה חובה הן ואין באות אלא מן החולין הא מרבינן מושמחת לרבות כל מיני שמחה.

יא[עריכה]

מי שהיו לו שלמים נדר או נדבה ושחטן מערב יום טוב אף על פי שאכלן ביום טוב אינו יוצא בה ידי חובת חגיגה פ' אלו דברים כי אתא רבין אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהם משום שמחה ואין יוצא בהם משום חגיגה משום שמחה יוצא דאף על גב דכתיב וזבחת ושמחת לא בעינן זביחה בשעת שמחה ואין יוצא משום חגיגה דהוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.

יג[עריכה]

לא יביא אדם תודה בי"ד מפני החמץ שבה פרק שני דביצה תניא אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבה פשיטא אמרי הכא במאי עסקינן בי"ד וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפיסול שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ד' שעות ואם הביא יצא בה ידי חובת שמחה ומדאוריתא יכול להביאה לכתחלה.

יד[עריכה]

האומר הרי עלי תודה על מנת שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה חייב להביא תודה וידי חובתו לא יצא דאין חגיגה באה אלא מן החולין שם בעא מיניה רשב"ל מרבי יוחנן ופשיט ליה נדור ואינו יוצא דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא היא ואי אמר איפכא על מנת שאצא משום חגיגה הרי עלי תודה משמע דיוצא לפרש"י ז"ל כמו שכתבו בתוספות. חייב לשמח בשלמי שמחה וחגיגה העניים האמללים דכתיב והלוי והגר והיתום והאלמנה וגו' בקרא דושמחת בחגך וגו' כתיבי כולהו כדדרש רבי יהודה ב"ר סימון בפסיקתא אתה יש לך ד' בני בית בנך ובתך ועבדך ואמתך ואף אני יש לי ד' הלוי והגר והיתום והאלמנה חייב אתה לשמח את כולם ומצוה בלוי דאקדמיה קרא:

אזהרת רסז שלא יעזוב את הלוי מלשמחו ומליתן לו מתנותיו דכתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך וחייבים לתת להם מזונותיהם ולשמח אותם בכל רגל והעוזבם מלשמחם או ששיהה מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה דכתיב השמר ואמר מר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.