קרית ספר/חגיגה/א

קרית ספר ‏ חגיגה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קנה להראות לפני ה' ברגלים והוא אומרו ית' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:

מצות קנו לחוג בשלשה רגלים דכתיב וחגותם אותו חג לה' וכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה:

מצות קנז לשמוח ברגלים והוא אומרו יתעלה ושמחת בחגך. פ"ק דחגיגה תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה וחגיגה ושמחה הראיה האמורה בתורה היא שנתראה פניו בעזרה ביו"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה שם מאי ראיון רבי יוחנן אומר ראיית פנים בעזרה ור"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל שהוא יום טוב הראשון כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן לא יראו פני ריקם דמשמע דראיית פנים דכתיב יראה כל זכורך בקרבן הוא ומשני ליה בעיקר הרגל שהוא יו"ט הראשון איתיביה לא יראו פני ריקם בזבחים דצריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות דין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הם זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא קשיא דמשמע דעולת ראיה אינו אלא מן הבהמה והרב ז"ל כתב בין מן העוף בין מן הבהמה ואפשר דמפרש הרב ז"ל סיפא דהאי מתני' הכי או אינו אלא שלמים דין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו למאכל הדיוט דהיינו שלמים דכתיב חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב אף ראיה דגבוה בראוי לו דלא יראו פני ריקם דכתיב משמע לצרכי אני שואל דהיינו עולות ומשום דברישא דבריתא יליף ראיה דגבוה מחגיגה דהדיוט לזבחים קאמר בסיפא או אינו אלא שלמים כלומר כיון דילפת מחגיגת דהדיוט לזבחים דהיינו בהמה ולא עופות ומנחות א"כ נילף נמי דהאי בהמה דראיה דליהוי שלמים כחגיגת הדיוט דזבחים סתמא שלמים משמע להכי קאמר דין הוא דליהוי עולות ולא שלמים כך הוה משמע מילפותא דרישא דנאמר חגיגה להדיוט וראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו אף ראיה דגבוה בראוי לו דהיינו עולות וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא לא ילפינן מחגיגת הדיוט אלא מה זה בראוי לו אף זה בראוי לו וממילא משמע כל הראוי לגבוה דהיינו עולה בין מן העוף בין מן הבהמה דברישא הוה ילפינן זבחים לגבוה מזבחים דהדיוט ולהכי הוה משמע שלמים אבל השתא דלא ילפי' אלא ראוי לו מראוי לו אשתאר כל חד בדיניה עולה לגבוה בין בהמה בין עוף ושלמים להדיוט בהמה ואם לא על דרך זה אף על פי שהוא פי' דחוק בבריתא איני רואה שום סמך למה שכתב הרב ז"ל והאי עוף צריך לומר דהוי קן אחד דלא מצינו בכל התורה להביא פרידה אחד חובה כדאיתא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה אלא דאכתי קשה דגרסי' בסיפא דהאי בריתא בספרי פרשת שלח לך מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולות וחציין חטאות חוץ משל גר שכולו לאישים ואפשר דשייר הא דכוותה דהוי כולו לאישים כדאמרינן ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שאומר בהם חוץ:

אזהרת רסו שלא לעלות לחג בלא קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא קרבן עולה לא דיו שלא קיים מצות עשה אלא עבר על לא תעשה זה והיינו בשלא השלימו אחר כך אבל אם הביא אחר כך יש לו תשלומין כדבעי' מימר קמן ואפילו עבר כל הרגל אינו לוקה דאין בו מעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות. החגיגה האמורה בתורה הוא שיקרב שלמים בי"ט הראשון של חג בבואו להראות שם עלה דמתני' דמי שלא חג בי"ט הראשון וכו' תניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה תלמוד לומר אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה ועלה דמתני' דהתר נדרים אמרינן וחגותם אותו חג לה' זביחה ודילמא חוגו חגא קאמר אמר קרא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל ואתיא מדבר מדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והיינו דתנן דחגיגות הן כהררין התלויין בשערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וילפינן לה נמי מדכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית לה חלב הקרב לגבוה דהיינו קרבן בהמה והאי קרא אתא ללמד על ג"ש דמדבר מדבר דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות. ואין הנשים חייבות בראייה וחגיגה שם על מתני' קמייתא תניא ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה חגיגה ושמחה וכו' ויש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך וראיה וחגיגה מצות עשה שהזמן גרמה הן והכתוב לא ריבה אותן. השמחה האמורה בתורה היא שיקרב שלמים שלמי שמחה כדכתיב ושמחת בחגך וכתיב גבי עיבל וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך בספרי תניא נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים כדכתיב וזבחת שלמים וגו' ושמחת אף שמחה האמורה כאן שלמים דאין שמחה אלא בבשר וכן בעצרת כתיב בפרשה שבעה שבועות וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך ובפסח דלא כתיב ביה שמחה ילפינן מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה דהיינו מצות חגיגה בכולהו רגלים וחג המצות בכלל וכתיב ושמחת בחגך סמיך שמחה לחגיגה דכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ואף על גב דפ"ק דחגיגה ילפינן מיניה לעופות ולמנחות דאינם בכלל שמחה דכתיב ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו עופות דאין חגיגה באה מהם דכתיב חלב חגי וגו' ממילא נמי משמע דבכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ובספרי ילפינן ליה מדכתיב בפרשת עצרת וזכרת כי עבד היית במצרים מלמד שכל שנוהג בעצרת דהיינו שמחה נוהג בפסח ובחג דלא הוה צריך למיכתב זכירת עבד גבי עצרת אלא להכי.

ב

הראיה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה דכתיב איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך דמשמע פשטיה דקרא דאין כאן שיעור אלא כפי מה שירצה וקאי האי קרא אלא יראה את פני ה' ריקם אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה וסמיך ליה איש כמתנת ידו וגו' ודרשת דאיש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' לא הוי אלא למצוה ומדברי סופרים שלא יפחות ממעה כסף לראיה ומשוה ב' כסף לחגיגה כב"ה דתנן וב"ה הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף דמצינו בנשיאים שריבה הכתוב בהם בשלמים ולזבח השלמים בקר שנים אלים עשרה וגו' יותר מעולות דכתיב פר אחד בן בקר איל וגו' וחגיגה נמי עדיפא דאית בה ב' אכילות לאדם ולמזבח ועולה כולה כליל למזבח ובין לרבי יוחנן ובין לר"ל לתלמודא דידן מעה כסף וב' כסף דרבנן ודלא כירושלמי דקאמר דלרבי יוחנן הוו דאוריתא שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור דלא נתנו שיעור מדרבנן אלא לראיה וחגיגה דאפילו בחגיגה כתיב חג לה' אבל שמחה אע"ג דכתיב לפני ה' שמחה לדידהו הוי בכל שיעור שירצה ומדרבנן אסור לעלות ריקם בלא כסף אפילו בשוה כסף.

ד

מי שלא הקריב בי"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה משלימן בשאר ימות הרגל שם פ"ק מתני' מי שלא חג י"ט הראשון שלא הביא חגיגתו חוגג את כל הרגל וי"ט האחרון של חג ואע"ג דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין דראשון ובגמרא מנה"מ א"ר יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ונאמר עצרת בשמיני של חג מה עצרת דפסח תשלומין דראשון שהרי אינו חלוק משלפניו אף עצרת דשמיני של חג לתשלומין דיום ראשון של חג והאי ג"ש הוי מופנה דאיכא למיפרך מה לעצרת דפסח שכן אין חלוק משלפניו תאמר בעצרת דסוכות שחלוק משלפניו דהוי רגל בפני עצמו אלא ודאי מופנה דכל ג"ש מופנה למדין ואין משיבין דמכדי מאי עצרת עצור מעשיית מלאכה הא כתיב בההוא קרא גופיה לא תעשה כל מלאכה עצרת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה למה לי ש"מ לאפנויי ותנא מייתי לה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה בכל יום ויום ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה א"כ למה נאמר שבעה לתשלומין ומנין בחג שאם לא חג י"ט הראשון שחוגג והולך את כל הרגל וי"ט האחרון ת"ל בחדש השביעי תחוגו אותו כל ימי חג האמור בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך את כל החדש אי זה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג תלמוד לומר אותו בסיפיה דקרא דתרי אותו כתיבי ביה אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לחג ובפ"ב על מתניתן דסמיכה גרסינן אר' אושעיה מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה דכתי' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג המצות לחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה כדכתבי' לעיל ר' יוחנן ותנא נמי דמייתי קרא דוחגותם אותו חג לה' האמור בסוכות הוא הדין לחג המצות שאף הוא שבעת ימים אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ופשטא דמילתא משמע דהאי תשלומין דילפינן לכולהו רגלים היינו לשלמי חגיגה כדכתיב בקראי דילפינן מינייהו תשלומין לישנא דחגיגה אלא שהרב ז"ל פי' מתני' דמי שלא חג כלומר שלא הביא עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה פשיטא דאית לה תשלומין דבתוספתא גרסינן בבריתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה מה שאין בשתיהן ואנן לא גרסינן ליה בתלמודא כמו שכתבו התוספות דסבירא לן דגם באינך יש תשלומין ונראה טעמא דהני תלת מצות שנצטוו ברגל הן שוין לכל הדברים לבד ממה שפרט באחת מהן הכתוב מה שאין בשתיהן כדתני' ויש בכל חד מה שאין בשתיהן וכיון דמרבינן תשלומין לחגיגה מדכתיב וחגותם אותו וגו' ה"ה נמי לראיה ושמחה דכולהו מצות התלויין ברגל הן וכיון דאשכחי' תשלומין לחדא ה"ה נמי להנך אחריני כדאמר' ובהדיא תנן בסוכ' ההלל והשמחה שמנה דקרא דושמחת בחגך כולהו יומי משמע ולרבי יוחנן דיליף מג"ש דעצרת עצרת לכל הני תלת מצות דרגל הוא דיליף ג"ש.

ו

עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן כדילפינן דדוקא בכל הרגל הוא דאית תשלומין ולא כל החדש דכתיב תרי זמני אותו כדאמ' לעיל וכולן תשלומין דראשון כר' יוחנן דפליג אר' אושעיא בפ"ק עלה דמתני' דמי שלא חג וכו' וטעמא שהרי יום ראשון עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו.

ח

עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה פסחים פ' אלו דברים גבי מתניתין דאימתי מביאין עמו חגיגה ורבנן חגיגה מ"ט לא דחיא שבת הא ודאי קרבן צבור הוא דהא אתי בכנופיא אמר ר' אלעא אמר קרא בחגיגת ט"ו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוו דבחג הסוכות כתיב דתשלומין דידיה שמנה כדילפינן לעיל אלא מדכתיב שבעה ילפינן דחגיגה אינה דוחה את השבת ופר' כיצד צולין תנן חמשה דברים באין בטומאה וכו' ובגמרא חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת ט"ו וה"ה לעצרת וסכות דאינה דוחה את הטומאה דסד"א כיון דקרבן צבור הוא דאתי בכנופיא וקביעא ליה מועד תדחי טומאה קמ"ל כיון דלא דחיא שבת לא דחיא טומאה אבל דוחה יו"ט כדילפינן לעיל מדכתיב אותו דקאי איום טוב ראשון דחובה נינהו כדילפינן להו להני תלתא מצות ראיה חגיגה ושמחה ונדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט פ"ב די"ט עלה דמתניתין דמביאין שלמים וכו' אמרינן וכן אמר רב אדא בר אהבה נדרים ונדבות אינן קרבין בי"ט דהואיל ואין זמנם היום כלל ואפילו שלמים וכ"ש עולות דיכול להביאן לאחר זמן. ואף על גב דחגיגה וראיה יש להם תשלומין כל שבעה שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים ותנן עבר הרגל אינו חייב באחריותו ובראיה דהויא חובה אף על גב דלא חזיא להדיוט אמר עולא דפליגי בה ב"ש וב"ה דב"ש סברי וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין דחזיא להדיוט ומשום הכי דחיא י"ט אף על גב דאית לה תשלומין אבל עולת ראיה דלא חזיא להדיוט לא וב"ה סברי כתיב לה' כל דלה' דחי יו"ט הראשון.

ט

וסומך עליהם כשאר הימים שם במשנה וב"ה סברי מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם ובגמ' תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מה משפט אמור בעולת חובה ע"כ כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא שכל משפטי עולה ושלמי' שם נאמרו ובאיל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה יקריב וכתיב התם וסמך את ידו ואתא האי כמשפט דכתיב בעולת חובה ללמד עליו שטעון סמיכה ושאר משפטי נדבה א"ר יצחק לתנא דאמר לך מני ב"ש היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי ב"ה כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תיבעי קרא דגמרי מעולת נדבה ומסקינן דהאי דתני דברי הכל היא ואפילו לב"ה בעיא קרא ומאחר דקי"ל סמיכה בעולת חובה מהאי קרא דכמשפט אתו להו שלמי חובה מתרוייהו משלמי נדבה ומעולת חובה מה מצינו בשלמי נדבה שטעונים סמיכה אף שלמי חובה שהם שלמים כמותם יטענו סמיכה וכי פרכת מה לשלמי נדבה שהן מצויין עולת חובה תוכיח שאינה מצויה וטעונה סמיכה אף אני אביא שלמי חובה שאף על פי שאינן מצויין יטענו סמיכה מה לעולת חובה שכן כליל תאמר בשלמי חובה שאינן כליל שלמי נדבה יוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם שקרבן יחיד הן וטעונין [סמיכה] אף אני אביא כל הטעון נסכים והוא קרבן יחיד שיטעון סמיכה ואתו להו שלמי חובה מהאי טעמא עוד שם לא נחלקו ב"ש וב"ה על תכף לסמיכה שחיטה דצריך דכתיב וסמך ושחט על מה נחלקו על הסמיכה עצמה אם טעונין שלמי חובה סמיכה או לא שב"ש אומרים אינו צריך וב"ה צריך ולהכי סומכין בי"ט דתכף לסמיכה שחיטה כדא'.

י

המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה בירושלמי פ"ק דחגיגה רבי יוחנן ורבי יונתן תרויהון אמרין כל בכור בניך תפדה אפילו לאחר מיתה ולא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה דכיון דהפריש האי לא מייתי לה יורשין הויא ראיה ריקנית. מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות תמורה פ' יש בקרבנות אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות ברגל לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ומצורע ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור וכו' הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר דאף על גב דקרבן מוטל עליו חובה ע"י נדר בא אליו ונידר ונידב קרינא ביה וקרבין במועד אבל לא ביו"ט כדא'.

יא

מי שהיו לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים פ"ק דחגיגה במשנה אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמי חגיגה לפי האוכלין ועולת ראייה מועטת נכסים מרובין ואוכלין מועטים מביא עולות מרובות דכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך זה וזה מיעוט על זה נאמר מעה ב' כסף כדאמרינן לעיל זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ונראה דרישיה דקרא קאי אעולת ראיה דנותן הדיוט לגבוה דליהוי כברכת ה' מרובה ואשר נתן לך קאי אשלמי חגיגה דהוו להדיוט דליהוי נמי כברכת ה' אשר נתן לך כי ממנו הכל ומידו נתנו לך:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.