קצות החושן/חושן משפט/רג

קצות החושן ‏ חושן משפט רג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וטובת הנאה. כ' בש"ך ז"ל. ותמי' לי דהא בש"ס פ"ק דקידושין (דף כ"ז) ס"ל לסתם ש"ס להדיא כהאי שינוייא גבי קרקע במכר ומטלטלין במתנה וכו' ונראה דאפי' טובת הנאה אינו ממון וכמ"ש לקמן סי' ש"י מ"מ לענין חליפין ואג"ק הוי ממון רק גבי מתנות כהונה דכתיב נתינה ל"מ חליפין דהוי דרך מקח וממכר וכל זה נ"ל ברור דלא כהרב והגה' מיימוני ובעל העיטור ריש מאמר שני קנין עכ"ל. ודבריו תמוהין דהא טובת הנאה אפילו בירושה ליתי' וכמ"ש מוהרי"ק סי' קמ"א ומהר"ם פדאוי סי' ס"ה וכ"כ הרמ"א סי' ער"ו וכן כת' הש"ך שם ע"ש וכיון דאינו יכול להוריש מכ"ש דליתי' בהקנאה דיותר בקל יוכל להוריש מלהקנות ועמ"ש בסי' ער"ה סק"א:

ב

שייחד לו המעות ז"ל הטור מיהו דוקא בתורת דמים שלא יחד לו המעות לפיכך משמשך הלוקח נתחייב במעות אבל בתורת חליפין שיחד לו המעות ואמר לו באלו המעות לא קנה כיון שיחדו אם אבדו אינו חייב באחריותן לפיכך לא סמכה דעתי' דבעל המקח עד שיגיע המעות לידו וכמו שלא זכה המוכר במעות כך לא קנה הלוקח החפץ אע"פ שמשכו לא קנה עכ"ל ועיין סמ"ע מ"ש בזה ובט"ז מ"ש בזה:

ובמסגרת השלחן ראיתי שכ' ע"פ דברי הט"ז דבעי' דוקא דבר מסוים והיינו דבר שיש בו סי' כגון פרה וכלי שיש בו סי' שהיא שלו אבל המחליף בעד חביות יין שרף אף שיש לו סי' בחביות יכול הוא ליטול את היין מתוכה ואינו נקנה בחליפין ומשום דלא סמכה דעתיה ע"ש. והוא דבר זר לו' בדבר שאין בו סי' ל"מ חליפין ובמטבע דודאי אין בו סי' לא אמרו אלא משום דדעת' אצורתא ותיפוק ליה דאין בו סי'. וביאור דברי הטור נראה והוא דחיוב ל"מ אלא היכא דהחיוב חייל על גופו והוא חייב באחריותו דהיינו היכא שמחייב בפירות אם אין לו פירות מחויב ליתן דמיהן כיון דחייב את עצמו אבל היכא דמחייב עצמו ליתן לחבירו חפץ פ' ואינו מקבל עליו חיוב אחריותו אין זה נקרא חיוב הגוף ולא הוי חיוב כלל ומש"ה במשיכת הלוקח נתחייב בדמיו וחל החיוב על גופו בחיוב אחריות ושעבוד הגוף אבל אם מייחד לו המעות דליכא חיוב אחריות וא"כ לא הוי חיוב כלל בזה מה שחייב עצמו ליתן מעות המיוחדים ואינו חיוב ובתורת קנין אינו נקנה דמטבע אינה נקנה בחליפין. וכן מבואר מתשובת מוהרי"ט חלק ח"מ סי' פ"ד דהיכא דאין בחיוב אחריותו לא הוי חיוב כלל ע"ש וז"ל וכדי שיחול החיוב על גופו צ"ל דמשבאו לעולם משתעבד בהם מעתה שיתחייב באחריות עד שיתנם ואם אבדו פורע לו ממקום אחר שאם אי אתה אומר כן אלא שמתחייב לתתו בידו כשיבאו לעולם ולא יהא באחריותו א"כ לא חל החיוב על גופו כלל וה"ל כקנין דברים כמו שקנו מידו לחלוק כדאמרי' ריש ב"ב ואם באת לו' שיהיה חיוב על תנאי שלא יתחייב באחריותו ה"ל תרתי דסתרן אהדדי והוי תנאי ומעשה בדבר אחד וכדאי' פ' מי שאחזו דאם אמר ע"מ שהנייר שלי מעכשיו לאו כלום הוא עכ"ל וכיון דאין חיוב בלא אחריות ומש"ה ביחד לו מעות דליכא אחריות אין בו חיוב הגוף ואינו חיוב כלל ובתורת הקנאה נמי ליתי' כיון דאין מטבע נקנה בחליפין וע"ש במוהרי"ט דהוקשה לו מהאי דסוף מנחות האומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו יצא ואקשינן והא מקטל קטלי' ומשני נעשה כאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו והא הכא דמיד שאומר הרי עלי עולה נתחייב ואפ"ה כי אמר אח"כ ע"מ שלא אתחייב באחריותו מהני וע"ש מ"ש בישובו ואין לו ביאור וראיתי בס' בני יעקב (ד' צ') שהביא דברי מוהרי"ט הנז' וז"ל ותירץ לזה ודבריו סתומים כדברי ספר החתום והנראה לענ"ד שכונתו לומר דהתם לא נתחייב בעולה ע"מ שלא יתחייב באחריותו ולא קרא עלה שם עולה אלא תנאי היא שהתנה שאם לא יקריבנה לזאת בבית חוניו יתחייב בעולה ונמצא שזו אינו עולה כלל אבל ודאי האומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו ל"מ מידי זהו כונת דבריו לענ"ד וכו' אמנם הדבר קשה לי טובא הוא דהתם אמרי' בפירוש דאם הקריבה בחוץ חייב כרת משום דהרי קרא עלה שם עולה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מהל' מעשה קרבנות והשתא לדברי מוהרי"ט אמאי חייב כרת והרי לא חלה על זאת שם עולה כלל ותו קשה טובא מהא דאמרי' רפ"ק דר"ה גבי ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ואקשינן הא למה לי קרא כו' ואקשינן אמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ותנן איזהו נדבה האומר הרי זה עולה ומשני באומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו וכתבו שם התוס' ז"ל דלא הוי כמתנ' עמש"ב ופי' עוד דכיון דאמר הכי הוי נדר כיון שאמר הרי עלי עולה והוי כנדב' כיון שאמר שלא אתחייב באחריותו הרי בפי' דמצי להתנות ע"מ שלא יתחייב באחריותו וצ"ע עכ"ל. ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא דודאי כל חיוב שהוא בלא אחריות אינו חיוב ול"מ מידי דה"ל כמו קנין דברים וכמ"ש מוהרי"ט והתם באומר הרי עלי עולה הרי נתחייב גופו באחריותו עד הפרש' שמחויב ונשתעבד לכסיו להפריש עולה וזהו הרי עלי עולה אלא דבעולה אפי' מפריש הרי הוא מחויב באחריות עד דאתי לעזר' ויוכשר בד' עבודות וזה שמתנ' ע"מ שלא אתחייב באחריות והיינו בתר הפרש' אבל עד הפרשה נתחייב בחיוב גמור וע"ש בתוס' ר"ה (דף ו') חד דאמר ולא אפריש ז"ל אלא דמשכחת לה דאמר ולא אפריש כמו האומר הרי עלי ועל כל זאת היא כנדבה שהרי רוצה שלא יתחייב באחריותה כנדבה עכ"ל והיינו כמו בנדבה שאינו באחריות בתר הפרשה ותיכף מכי אמר הרי זו יצא נדרו וזה אומר הרי עלי עולה ומתנ' שלא יהי' חייב באחריות בתר הפרשה וא"כ עד הפרשה הרי הוא חיוב גמור בשעבוד נכסים והתם אין החיוב רק הרי עלי עולה עד הפרשה והרי הוא חיוב גמור להביא עולה ולמ"ד שעבוד' דאורייתא מחוייבין אפי' היורשין לשלם וכן בהאי דע"מ שאקריבנה בבית חוניו נמי עיקר חיוב הרי עלי עולה חיוב גמור באחריות להפרישו ואח"כ לא יתחייב באחריותו וכמו האי דר"ה וזה ברור:

ג

משמשך החפץ נתחייב בדמיו מיד. עיין ב"י סי' ל"ט שכ' בשם הרשב"א להוכיח דהיכא דראובן הבטיח להלוות לשמעון מנה ונתן לו שמעון שט"ח על המנה ואח"כ חזר בו ראובן ואינו רוצה להלות דרשאי ולא אמרי' כיון שזכה ראובן בשעבוד נכסיו ע"י השט"ח נתחייב להלוות והוא מהא דאמרי' פ"ב דקידושין במלוה ברשות בעלים לחזר' קמפלגי ר"מ סבר מלוה לאו להוצא' נתנה ורבנן סברי מלוה להוצא' ניתנ' ואמרו שם לאונסין כ"ע לא פליגי דלא גרע משאל' והתם נמי זכה המלוה בשעבוד נכסיו דאפי' במלו' ע"פ נמי נשתעבדו נכסיו דשעבוד' דאורייתא ואפ"ה יכול לחזור ע"ש. אבל דעת הרמב"ן הובא בטור שם דאינו יכול לחזור אחר שזכה בשעבוד נכסיו ולישב דברי הרמב"ן כי היכי דלא תיקשי מיני' מהאי דפ"ב דקידושין שם. נרא' כיון דמבואר כאן דהיכ' דמייחד לו מעות מיוחדים שאינו חייב באחריות אינו נקנה בחליפין א"כ התם אימת זכה המלו' בשעבוד נכסיו משמשך הלוה במעות ונתחייב הלוה באונסין וא"כ אם אבדו מעותיו אין המלו' חייב להלוות לו מעות אחרים וכיון דאין בו אחריות יכול המלו' לחזור בו ואין הלו' קונה מעות הלוא' שבידו בחליפי שעבוד שזכה המלו' דמעות מיוחדים ה"ל מטבע ואינו נקנה בחליפין אבל בשט"ח שזכה המלו' בשעבוד נכסיו נתחייב תיכף בדמיו והוא להלוות לו חליפי שעבוד דכיון דלא הוי יחוד מעות שפיר נתחייב בדמיו ודו"ק ועמ"ש בסי' ל"ט סק"ח:

ד

ואם ישן ישן כתב בנימוקי יוסף פ' הזהב וז"ל תניא כמות שהוא כמות שהתנ' עמו וכו' ודכוות' במטלטלין מי שמשך חפץ מחבירו והתנה ליתן לו כור חטים חדשים חייב ליתן לו כמה שפסק עכ"ל. ואחי הרב המופלג מוהר"ר יהודה הכהן ש"ן הקשה ממ"ש הר"ן בע"ז פ' השוכר שהשוכר את הפועל והתנה ליתן לו בשכרו כור חטים זה או אפי' כוד חטים סתם אינו חייב ליתן לו חטים אלא מעות ומשום דמחסרא משיכ' ע"ש וכ"כ הרמ"א סי' של"ג וא"כ אמאי צריך ליתן כמו שהתנ' ואח"כ מצאתי בס' בני יעקב דף קי"א שהקש' קושי' זו וע"ש מ"ש בישובו ואינו נראה. ולכן נרא' לענ"ד דודאי הזהב קונה את הכסף מפרש לה בגמ' דהיינו נתחייב בכסף דמטבע אינו נקנ' בחליפין וא"כ ע"כ הא דתנן הכסף אינו קונה את הזהב היינו אפי' התנה ליתן לו זהב עבור הכסף נמי ל"מ ומשום דדהבא פירי לגבי כספא ומחסרא משיכ' ומוכח מזה דאפי' מחייב עצמו ליתן זהב עבור כסף ל"מ וא"כ אפי' פירי סתמא אינו מתחייב עבור מעות והוינו דינא דהר"ן דמעות אינו קונה אפי' להתחייב בכור חטים סתמא ומש"ה בשוכר את הפועל דמלאכ' הפועל אינו אלא כמו נתינת מעות אבל מי שמשך בפירות והתנה ליתן לו חטים במקום דמי הפירות שפיר מתחייב כמו שהתנ' דאע"ג דפירי לא עבדי חליפין היינו דוקא דרך קנין זה תחת זה אבל להתחייב בפירו' כיון שאחריותו עליו ועמ"ש בסק"ב ודאי מהני חיובו ומעות אפי' לחייב את הפירות ל"מ וכדמוכח מהאי דכסף אינו קונה את הזהב דמיירי בחיוב וכמ"ש ושכירות דפועל אינו אלא כמו מעות וכמ"ש כללא דמלתא מעות אינו מתחייב את הפירות והיינו הך דשכירות אבל פירי שפיר מחייב את הפירות והיינו הך דנימוקי יוסף ודוק:

ה

אותם מעות קיימים כת' בתשו' שארית יוסף סי' כ"ח ז"ל מדברי הנימוקי יוסף משמע דוקא בפקדון מטלטלין דכ' ז"ל ומיהו מטלטלין דפקדון יכול להקדיש דבכל דוכתי ברשות דידי' נינהו וכמ"ש הרי"ף משמיה דגאון עכ"ל הרי שמפרש פקדון מטלטלין ולא מעות והטעם נראה לפי שמעות פקדון יכול הנפקד להוציא כדתנן פ' המפקיד דמותרין ואין קשור קשר משונה ישתמש בהן משא"כ במטלטלין עכ"ל והרי מבואר כאן מדברי הש"ע שלפנינו דאפי' מעות קיימים נמי נקנה ומשום דכל זמן שלא הוציא ולא השתמש בהן והמפקיד בא לתבוע פקדונו כל זמן שמעותיו בעין אינו יכול להחליפן וליתן מעות אחרים תחתיהם וכמ"ש בסי' מ"ז סק"ה ע"ש והנ"י לא בא לאפוקי מעות פקדון אלא מטלטלין כדפרי':

ו

המחליף קרקע בקרקע והוא תוספתא פ' הזהב החליף קרקעות בקרקעות מטלטלין במטלטלין כו' כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומדברי שטה מקובצת נראה דקרקע בקרקע לא עבדי חליפין אלא שוה בשוה ע"ש פ' הזהב וז"ל כת' הר"פ תמורה זו חליפין דהך חליפין דמפיק מתמורה לאו היינו של סודר דלאו חדא מלתא הוא אלא מיירי בחליפין שוה בשוה דעדיפא מחליפין דק"ס דאותן חליפין לא הוי לא בפירות ולא בקרקעות ואותן חליפין דשוה בשוה ישנן בין בפירות בין בקרקעות בין בעבדים עכ"ל. אמנם לשטת הפוסקים דפירי לא עבדי חליפין אפי' שוה בשוה א"כ צ"ל הא דתני' המחליף קרקע בקרקע דנתחייב בחליפין משום דסברי דקרקע נמי כלי איקרי וא"כ עבדי חליפין אפילו אינו שוה בשוה כיון דכלי הוא:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---