פתחי תשובה/חושן משפט/רג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) חוץ ממטבע. עיין בתשו' חתם סופר חח"מ סי' קנ"ג שכתב דנ"ל דבאנקי צעטל נקנין בחליפין כי אין גופן מטבע אלא שעבוד נכסי הקיר"ה והם נקנין בחליפין ע"ש אולם בסי' קפ"ז שם כתב דבאנקנאטן אינם נקנין בחליפין (ואותה השיב באחרונה) והובאו דבריו לעיל סי' צ"ה ס"א ס"ק א' ע"ש עוד:
(ב) וי"א דדוקא בכה"ג כו'. וכן פסק בתשובת הרדב"ז ח"א סי' ת"ן ע"ש:
(ג) אין דרך שיזכה. עבה"ט. ומה שרמז לעיין בתשו' ח"צ סי' טז. ר"ל דשם כתב עוד דרך שיזכה בו המטבע והיינו באודיתא כדמצינו גכי איסור גיורא בב"ב דף קמט (ובש"ע לקמן סי' ר"ן ס"ג ובסי' רנה ס"ב דגם בבריא מהני קנין אודיתא וכתבו התוס' בפ' חז"ה דף מד ע"ב דאף דידעי' בבירור שהיה איסור משקר קנה ומבואר עוד בח"צ שם דיכול להקנות באופן זה אף המעות שיש לו במקום אחר ואינם בעין ע"ש. וע' בש"ך לעיל סי' ס' ס"ק ל"א (בדפוס חדש הוא בס"ק לב) דבבעה"ת הובא דעת החולקין וס"ל דבבריא לא מהני אודיתא אך הש"ך כ' שם וז"ל דמ"ש החולקים בבעה"ת דהך איסור גיורא מיירי דוקא בש"מ ולא בבריא ליתא וכל הפוסקים חולקים ע"ז עכ"ל וע' בהגהות הג' אב"ד דק"ק לבוב שנדפס בסוף תשו' הח"צ ז"ל שכ' דכן מבואר בתשו' הרא"ש כלל סו סי' ח הובא בב"י אה"ע סי' סו דמועיל אודיתא אף בבריא ובש"ת תשב"ץ ח"א סי' קנג ובח"ג סי' שכ"ה דעתו דרק בשכ"מ מועיל אודיתא ולא בבריא ולא ראה דברי הרא"ש וראיות התשב"ץ כבר דחה בקצה"ח סי' קצד עכ"ל וע' עוד מדין אודיתא בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שכה ובס' קצה"ח סי' מ' סק"א ובנה"מ שם ובס' משובב נתיבות שם ובמ"ש בפ"ח שם ס"קג בשם נו"ב. וע' בס' ארעא דרבנן אות קצא בהגהות עפרא דארעא שם הביא תשו' מוצל מאש סי' נ' שנסתפק מי שהודה על הלולב בי"ט א' של חג שהוא של ראובן מי אמרי' דבהודאה זו חשיב של ראובן אע"פ שיודע שאינו שלו דלא דמי להך אודיתא דאיסור גיורא דשאני לענין לצאת י"ח מצוה דקמי שמיא גליא והדר פשיט מדברי התוס' דחשיב כאילו נתנו לו. וחזר הרב ז"ל ונסתפק אם אח"כ צריך שראובן יקנהו לבעליו או די שיאמר זה של פלו' ומדין הודאה או דילמא ממ"נ למפרע לא יצא א' מהם. והוא ז"ל כ' עליו ולע"ד פשוט דשניהם יוצאין ידי חובתן כיון דבהודאת ממון קי"ל דבהודאה גרידא חשיב כאילו נתנו לו ואפי' היינו יודעין שאינו שלו זכה בממון אותו פ' דההודאה היא ההקנאה א"כ גם בלולב דתלי רחמנא במה שנק' שלו ובהודאת חבירו חשיב שלו הה"נ כשיחזור ויודה לשכנגדו חשיב כנתנו לו בתורת הקנאה דיפה כח ההודאה להפקיע זכותו כמו גוף ההקנאה עכ"ל. וע' בס' ברכי יוסף לעיל סי' מ אות ב' האריך הרבה בענין זה עש"ה:
(ד) החליף מעות. עבה"ט בשם סמ"ע מ"ש וצריך ליתן טעם בהא דכ' הרמ"א כאן ג' דעות ובסי' רט כו' והנה בסמ"ע מבואר דהעיקר להלכה כדעה האחרונה ולכן בסי' רט לא כ' הרמ"א רק דעה זו והיינו טעמא משום דאותו דעה דאמר ל"ק כלום הוא דמדמה לה לקני את וחמור והרי אנן קי"ל גם בקני את וחמור כר"נ דקנה מחצה וכמ"ש לקמן ס"ס ר"י והא דכתב רמ"א כאן כל הג' דעות העתיק ל' המרדכי אבל ליה לא ס"ל רק כדעת רבינו שמחה ולכן כתב דעתו באחרונה כו' ע"ש. אמנם בתשובת נו"ב מסי' כ"ה עד סי' כ"ח במה שפלפל שם עם חתנו הגאון מו"ה יוסף ז"ל על דבר השאלה בשטר שלם זכר שלא נכתב בל' הודאה על חוב ידוע (והזכרתי אותו קצת בפ"ת לאה"ע סי' ק"ח סק"ג) מבואר דס"ל דהוא ספיקא דדינא כי יש פוסקים כרב המנונא דלא קנה כלל ולכן א"א להוציא מן המוחזק ע"ש (וכן מבואר מדבריו בנו"ב תניינא סי' מ"ה וסי' מ"ז ע"ש) . ושם בס"ס כ"ט כ' דבר נכון ליישב דברי הרמ"א הנ"ל במ"ש כאן ג' דעות בהחליף מעות ומטלטלין. ובסי' ר"ט במקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם לא כתב רק דעה א' דקנה הדבר שבא לעולם ולא קנה הדבר שלב"ל והיינו דדוקא הכא איכא ג' דעות אבל לא התם והוא ע"פ דברי הח"מ והב"ש באה"ע סי' מ"א ס"ג שכתב שם המחבר קידש נשים רבות ובהן שתי אחיות כו' ואם אמר כולכם מקודשות לי נכריות מקודשות וי"א אף נכריות אינן מקודשות והביא שם הח"מ וב"ש לחלק בין זה לקני את וחמור דקי"ל דקנה מחצה דשם שני דברים הם את וחמור אבל כולכם דבר א' הוא ובשם הרב המגיד והר"ן כתבו דשם אף שאין לזה יד לקנות מ"מ השני שיש לו יד קונה אבל הכא הקונה הוא אחד ודרך ליקח טוב ורע יחד והכל מקח אחד ואם לא יקנה א' בטל כל המקח. ומעתה י"ל דס"ל להרמ"א דהקנה מעות ומטלטלי' ביחד כיון שהמעות בעין נוכל לומר שני טעמים הנ"ל דלטעם האחד מיירי שהמעות והמטלטלים מונחים לפניו ואמר כל מה שמונח כאן אני מקנה לך (לכאור' ק' איך יפרנס עפ"ז סוף דברי הרמ"א בכאן במ"ש וה"ה אם קנו כו' עם דבר שאין בו ממש כו' וצ"ל שמפרש דברי הרמ"א ז"ל דלא כפי' סמ"ע דגם בזה פליגי כל הני רק דקאי עמ"ש מקודם דקיים אצל הקרקע כו' עז"כ וה"ה אם קנו כו' ור"ל דגם בזה קיים אצל דבר המועיל בו קנין ובטל אצל דבר שאין בו ממש ובזה הוא לכ"ע ודוחק וכן לטעם הג' הקונה אין דעתו לקנות זה בלא זה. אבל בדבר שאינו ברשותו עם דבר שברשותו א"א לומר שמונחים לפניו שהרי אכתי אינו ברשותו ובפרט בסי' ר"ט דמיירי שלב"ל עדיין וא"כ אינו לפניו ולא שייך לכללו בדיבור אחד וכן טעם השני דנימא שאין דעת הקונה לזכות זה בלא זה כיון שזה עדיין אינו בעולם וזה ישנו והוא מקנה לו מעכשיו וזה יודע הלוקח שא' מהם אינו בעולם ובשום ענין לא יהנה בו עכשיו לא שייך לומר שאינו רוצה לזכות בזה בלא זה וחילוק נכון הוא לדעתי ועפ"ז כ' בנדון דידיה שהיה כתוב בשטר המתנה כל החפצים והמטלטלים ובודאי מעות בכלל חפצים דאין לך מה שאדם חפץ יותר ממעות וא"כ הוי כמו החליף מעות ומטלטלין וכו' וכתב דאם בסוף השטר נאמר וקנינא על כל הנ"ל א"כ נכלל הכל בקנין א' כמו בכולכם ושייכי ביה שני טעמים הנ"ל דשייכי בכולכם מקודשות לגריעותא ואם נאמר בתחלת השער קנו ממני איך שאני נותן כו' א"כ כל אחד דבר בפ"ע רק להטעם שהקונה הוא אחד יש ריעותא כו' אבל אם נאמר בלשון הודאה לשון עבר שהקניתי כו' אין כאן ריעותא כלל שכל מה שהודה הודאת בע"ד כמאה עדים וגם המעות נקנו שאנו אומרים שכבר הקנה אגב קרקע עכ"ד ע"ש. ומזה מבואר שתופס בפשיטות כן להלכה דבמקנה דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו או שלב"ל כאותה שכ' הרמ"א בסי' ר"ט קנה הדבר שברשותו בלי שום פקפוק וע"כ לא פליגי אלא בהקנה מעות ומטלטלים אך מדבריו שבסי' כ"ה הנ"ל מבואר דגם בכה"ג הוא ספיקא דדינא מטעם דיש פוסקים כרב המנונא ע"ש. ושם בסי' כ"ו וכ"ח כתב דאפי' אם נימא בהקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל לא קנה כלום והיינו כרב המנונא מ"מ יש לחלק בין עביד דאתי או לא עביד דאתי דהרי טעמא דרב המנונא דאמר בקני את וחמור לא אמר כלום פי' רשב"ם בב"ב דף קמ"ב כיון דבקנין א' שותף לשניהם לא היה דעתו להקנות לזה בלא זה וא"כ גם במקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל אבל ודאי דאתי כגון פירות דקל איכא למימר ג"כ שאנו אומדין דעתו שאינו רוצה להקנות זה בלא זה אבל במקנה רכוש שיש לו עם כל הרכוש אשר ירכוש עוד כל ימי חייו אף שלא קנה מה שרכש אח"כ אפ"ה קנה מה שכבר יש לו דבזה לא שייך לומר שאין דעתו להקנות זה בלא זה דהרי אינו ודאי שיתוספו לו נכסים כלל וא"כ בודאי לא קפיד לתלות זה בזה ולכן בודאי קנה נכסים שהיו בעין לדברי הכל (ומיושב בזה דברי הרמ"א באה"ע סי' ק"ח ס"ג שכ' בפשיטות דנוטל שהי' לו בשעת הכתיבה ע"ש) והביא ראי' ברורה לזה מדברי התוספתא שהביא בעה"ת שער מ"ג הובא בב"י בסי' ס' הנותן מתנה לחבירו מה שקנ' ומה שיקנה לא זכה במה שיקנ' כו' וחתנו הגאון מהר"ר יוסף ז"ל פקפק ע"ז והוא ז"ל חזר וכ' לו להעמיד דבריו (ומבואר שם דגם בדין קני את וחמור הוא דוקא בחמור שיש בעולם אבל אם אמר קני את וחמור אם יוולד בשנה זו לחמורתי בזה גם רב המנונא מודה שקנה זה חלקו) ע"ש עוד וגם בנו"ב תניינא סי' מ"ה ומ"ז מענין זה וע' בס' בית מאיר לא"ה סי' מ' סעיף ג' מ"ש בזה עש"ה. וע' בתשו' ח"ס חלק מ"מ סי' ק"א וסי' ק"ו וסי' קע"ג וסי' קפ"ו מ"ש בענין זה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |