ב"ח/חושן משפט/רג

ב"ח ‏ חושן משפט רג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מטלטלין קונין זה את זה וכו'. משנה בריש הזהב ורצונו לומר שאפילו רואה המקנה שנותן לו הקונה טלטל שאינו שוה אלא פרוטה אפ"ה הוא מקנה לו בו חפץ שוה מנה כי אין כוונתם בחליפין אלו אלא לקיים המקח שאין אחד מהם יכול לחזור בו אבל אח"כ משלם לו דמי החפץ אבל מכור לי באלו קנה דכתב רבינו בריש סימן קצ"ט אינו חליפין אלא שמוכר לו בדמים אלו הן רב הן מעט שאין המוכר יודע כמה הן: ומ"ש ופירות נמי וכו'. נראה דדוקא בתורת חליפין לא אבל חליפין שהם בתורת שיווי דמים עושין בפירות וכ"כ ב"י בשם הרמב"ם פ"ה ממכירה ובשם ר"ת בתוס' ושכן דעת הרשב"א ושיש חולקים כמ"ש ה' המגיד לשם ודעת מהרש"ל כדעת הרמב"ם ור"ת וכן נראה עיקר:

ג

מטבע אין קונין בו ולא נקנה בקנין כיצד מכר לו פרה וכו'. תחלה מפרש רבינו הא דאין קונים במטבע כיצד כגון מכר לו פרה וכו' אע"פ שקבל המעות לא נקנה החפץ ללוקח ואח"כ אמר וכן אם בא להקנות לחבירו מטבע שבידו וכו' שזהו שאמר שאין מטבע נקנה בקנין ואח"כ אמר אבל יכול לשעבד נכסיו וכו' כלומר שבדרך זה נקנה מטבע בקנין על ידי שמשעבד נכסיו לגבות בהן סך מעות כך וכך א"נ בדרך זה נקנה מטבע בקנין שהלוקח משך החפץ ונתחייב למוכר סך מעות כך וכך ומיהו אין זה אלא דוקא בתורת דמים דהיינו שלא יחד לו המעות אבל כשיחד לו המעות וא"ל קנה מעות אלו שבידי בחליפו החפץ שמשכתי מידך השתא ודאי כיון שיחדם ואינו חייב באחריותם אם אבדן תורת חליפין עליהם וכשם שלא זכה המוכר במעות דלא סמכה דעתיה וכו' דמטבע אינו נקנה בחליפין כך לא קנה הלוקח החפץ אע"פ שמשכו לרשותו ואע"ג דמטלטלין קונין זה את זה אפילו יחדם ואם אבדו אינו חייב באחריותם התם שאני דנקנו בחליפין דבר תורה מדכתיב לקיים כל דבר אבל מטבע דאינו נקנה בחליפין גם זה בכלל דין דאינו נקנה בקנין כיון שיחדם וכו' ומהרו"ך כתב כאן חילוק בין אבדה ומיתה ובין צורתא דעבידא דבטלה ושארי ליה מאריה:

ד

בד"א שמכר כל שאר המטלטלין באחד מכל המטבעות שבעולם וכו' כך היא דעת האלפסי והרא"ש בפ' הזהב וכ"כ הרמב"ם פ"ה ממכירה ודלא כמ"ש בתוס' בשם ר"ח לשם דדהבא הוי פירא אפילו לגבי מטלטלין ומיקני בחליפין כשאר מטלטלין דליתא: (ה) ומ"ש אבל המוכר מטבע במטבע וכו'. בריש הזהב תנן הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת: ומ"ש כיצד זהב גבי כסף וכו'. ברייתא לשם והביאו האלפסי והאשיר"י ואיכא לתמוה דבפרק קמא דקידושין קאמר ל"ב איסרין בדינר כסף והכא בהזהב קאמר נמי כ"ד איסרין בדינר כסף ובברייתא זו תני ל' איסר בדינר כסף וה"א בתוספתא פ"ג וי"ל דזימנין דזל איסרי וזימנין דאוקיר ועיין בתוס' בד"א אחד משמנה (דף מ"ד): ומ"ש וחייב ליתן לו כ"ה דינרי כסף כפי מה שפסק עמו וכו'. הכי מתרצינן בגמרא דהא דתניא הזהב קונה כסף בכל מקום שהוא כמות שהוא א"ל דאי א"ל מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישינה אע"ג דעדיפא מינייהו מ"ט דא"ל ליישנן בעינא להו: הנחשת גבי זהב פיר"י וכו'. עיין באשיר"י לשם כתב טעמו של ר"י וטעמו שחלק עליו:

ו

מעות הרעות שנסדקו וכו' משנה שם וכפי פירוש הרא"ש ורש"י ותוס' דמעות הרעות פירוש שנסדקו ואסימון פי' שאין עליו צורה וצריך להגיה בלשון רבינו אסימון והוא מטבע שאין עליו צורה מתחייב במשיכתו המטבע ומטבע אפילו מעות הרעות און מתחייב במשיכת אסימון: ומ"ש וכולם יש להם דין מטבע לגבי שאר מטלטלין. נראה דחזר וכתב כך לאורויי דאפילו אסימון ואין צריך לומר מעות הרעות יש להם גם כן דין מטבע לגבי שאר מטלטלין:

ח

(ט) וכולן זה כנגד זה וכו' בד"א כשיוצאין בהוצאה וכו'. כ"כ לשם הרא"ש דדוקא מטבע שאינה יוצאה בהוצאה קונין זה את זה כגון זהב בזהב וכו' דחד לגבי חבריה טיבעא הוי ולא קני טיבעא לטיבעא ואף ע"ג דלגבי הלואה חשיב דהבא לגבי דהבא פירא ואסור ללוות דינר זהב בדינר זהב שאני התם כיון דהיוקר והזול תלוי בו ולא בדינר כסף הוי כמו סאה בסאה. ואיכא לתמוה במ"ש רבינו דאם אין יוצאין בהוצאה ל"ש פסלתן מלכות וכו' דקונין בהם בתורת ק"ס כיון שנפסלה צורתן ונמשך בזה אחר דברי הרמב"ם בפ"ו ממכירה שפסק כך ולא משמע הכי באשיר"י שהרי כתב לשון האלפסי ודינרין דאמר דהוי טיבעא לגבי פירא ושאר מטלטלין היינו דוקא דינרין דסגיין וכו' עד וכיון דלא סגיין הוי ליה פירא ומיקני בחליפין וכתב הרשב"א על זה ואע"ג דאין הלכה כר"ל דאיהו סובר כרב ששת דפירא עבדי חליפין מ"מ שפיר מייתינן ראיה מינה דמטבע דלא סגיא הוי פירא ודוקא מטבע דלא סגיא קונין זה את זה וכו' עכ"ל אלמא להדיא דלית הלכתא כר"ל דמעות שנפסלו עושין חליפין אלא שיש להו דין פירא דנקנין בחליפין וקונין זה את זה דקאמר אינו אלא בתורת דמים אבל לא בתורת חליפין והא דכתב שאם הם יוצאין בהוצאה אין קונין זה את זה כגון זהב בזהב לומר דאפילו בתורת דמים אין קונין דזה לגבי זה דין מטבע יש להם אבל אין קונין בהם בתורת ק"ס אפילו נפסלה צורתן וצ"ע: (י) המטבע אין יכולין לקנותו אג"ק. בריש הזהב רב פפא הוה ליה י"ב אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה: ומ"ש בשם הרמב"ם דוקא פקדון. כ"כ בפ"ז ממכירה:

יא

ומ"ש וא"א הרא"ש כתב שכותבין הרשאה גם על ההלואה. כלומר כיון דאין המורשה יכול לכוף ללוה שישיב לו טענה דמצי למימר לאו בעל דברים דידי את ואפילו היה הש"ח ביד המורשה אינו יכול לתבעו אלא א"כ ע"י כתב הרשאה שהמרשה הקנה לו כח זה שכתב בש"ח אג"ק וכתב ליה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך אלמא משמע דאפילו בחוב יכול לקנותו אג"ק דלא כהרמב"ם מיהו המעיין בדברי הרא"ש בפרק מרובה יראה להדיא דגם הרא"ש ס"ל כהרמב"ם דלא קנה החוב אג"ק מדינא אלא דאר"ת דה"ט שיכול להרשות משום דקיי"ל דשליח שוייה ונהי דאין יכול ליתן הלואתו במתנה שליח מצי לשוייה ויש סמך למנהג זה וכולי והאריך בזה ומסקנתו אלא ע"כ תקנה היא שעשו לענין שליחות כאילו היה עצמו קונה קנין גמור ועוד כתב ז"ל והרב החסיד אומר טעמא כדי שלא יהא כל אחד מוליך מעות חבירו למד"ה וכופר בהן ועשו תקנה להוציאה ממנו בעל כרחך וכו' ונראה לתרץ דלא בא רבינו לומר שהרא"ש חולק על דברי הרמב"ם אלא שבא לגלות שלא נבין מדברי הרמב"ם דלא יועיל הרשאה כי אם על הפקדון ולא על הלואה דליתא דהרא"ש כתב דאף ע"פ דלא מצי להקנות חובו במתנה אג"ק מ"מ כותבין הרשאה גם על הלואה ומטעם תקנה כדכתב בפ' מרובה וגם הרמב"ם מודה בזה כמפורש בדברי רבינו בסימן קכ"ג סעיף ב' ע"ש. והרב בספר ב"ה כתב וז"ל ואין דברי רבינו מכוונים שמ"ש הרמב"ם שאם הקנה לחבירו ע"ג קרקע חוב שיש לו על חבירו לא קנה אינו ענין לכתב הרשאה שאפילו מי שסובר שכותבין הרשאה גם על הלואה יודה שאם הקנה לו חוב על גבי קרקע לא קנה שאין כאן דבר מסויים שיקנה אג"ק וכן מבואר בדברי הרא"ש פרק מרובה וכתבתיו בסימן קכ"ג עכ"ל ולמאי שכתבנו לפרש דברי רבינו הם מכוונים מאוד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.