קובץ על יד החזקה/שבת/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קובץ על יד החזקהTriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png כא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
סדר משנה
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

לא יגמור את כל האוצר וכו'. עמ"ש בזה בס"ד פכ"ו ה' ט"ז:

ג[עריכה]

ואסור לכבד וכו'. עי' כ"מ מה שהביא בשם הריב"ש וסיים אבל כל הפוסקים שאסרו כיבוד לא אסרו אלא משום פ"ר ע"כ ובאמת צ"ע דהא הוכיחו התוס' דף צ"ה ע"א ד"ה המכבד דע"כ לא הוי פ"ר שישוה גומות ע"ש. הן אמת שבדברי רש"י שבת קכ"ד ע"ב ד"ה של תמרה כתב וז"ל כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשוויי גומות דמודה ר"ש בפ"ר ולא ימות ע"כ. וכבר תמה על רש"י בתוי"ט במשנה ז' פ"ב דביצה ד"ה וחכמים וז"ל אבל אין לפרש כמ"ש רש"י וכו' דא"כ איסור דאורייתא איכא וחכמים אמרו דאינו אלא משום שבות ע"ש וצ"ע על התוי"ט שלא העיר מדברי הריב"ש הנ"ל. ונראה ליישב דברי רש"י דלטעמיה אזיל שכ' במסכת זבחים דף צ"א ע"ב ד"ה הא רש"י וז"ל. וא"ת פ"ר ול"י הוא אפשר דמזלף ליה בטיפין דקין מאוד הלכך א"נ מכבה בטיפות גסות דשא"מ הוא. יראה מדבריו דאע"ג דפ"ר הוא כיון דעכ"פ אפשר בלי פ"ר מותר אפי' היכא דעביד בענין שיש בה פ"ר וא"כ י"ל דודאי מכבד הבית פ"ר הוא להשוות הגומות כמ"ש רש"י אלא דמודה רש"י דעכ"פ אפשר לכבד הבית לאט לאט בענין שלא יהיה משוה גומות ולפ"ז הגם אם לא עביד בענין זה סברו רבנן דאינו אלא משום שבות דבכה"ג אינו חייב חטאת כ"א איסורא דרבנן איכא ושם במקדש לא גזרו על השבות ומותר אפי' מדרבנן ור"א דמחייב חטאת לא ס"ל סברא זו ואדרבה מיושב לפי שיטת רש"י קושית התוס' במאי פליגי ר"א ורבנן. וע"פ דברינו יש מקום לומר דגם רבינו ס"ל דהוי פ"ר ואעפ"כ אין בו איסור תורה אבל איסורא דרבנן איכא ומ"ט אסרו רבנן שלא יבוא להתכוין להשוות גומות ויכוון מלאכתו לזה ושפיר כתב רבינו שמא ישוה גומות פי' שיתכוין להשוות גומות וזה אסרו רבנן ורבינו ורש"י בחדא שיטה קיימי ושפיר גזרו שיעשה דבר במתכוין שהוא איסור תורה אבל אם אינו מכוין אעפ"י שהוא פ"ר אינו אלא מדרבנן וזה ברור ודו"ק:

ה[עריכה]

בחצר מותר. כתב הכ"מ אם היה גינה בחצר ג"כ אסור וכו'. ובתוס' עירובין דף ק"ד ע"א ד"ה גזירה מפר"ת דוקא בגלגלים גדולים אבל קטנים שלנו לא גזרו. וי"ל דגם ר"ת מודה לשיטת רבינו דבחצר מותר אלא שבא ליישב דאנן נהגינן להתיר אפי' ביש גנה בחצר למלאות בגלגל וזה אסור כמ"ש בכ"מ דלזה מודה רבינו מש"ה כ' היתר אחר כנ"ל ודלא כמ"ש בש"ג דמדברי ר"ת משמע דחולק עם רבינו. ולעד"נ כמ"ש דאין כאן מחלוקת וראיה לשיטת הכ"מ:

ח[עריכה]

אילן שהיה שרשיו גבוהין מה"א ג"ט וכו'. כ' הרא"ש כלל ב' סי' ד' גג שמלאהו עפר ונטע בתוכה התולש ממנו חייב. ועי' במ"א סי' של"ו אות י"ג ובירושלמי עירובין דף כ"ח ע"א ר"א בשם רב אסור לתלוש שרשי זמורה בשבת היא שרשי אילן היא שרשי כרוב בגבוהין ג' אבל אין גבוהין ג' כארץ דמי. ובק"ע נתקשה שם מאי קמ"ל דאסור לתלוש זמורה וכבר כתבתי בש"י שם דכוונת ר"א אפי' בגג שמלאהו עפר הגם דלא ניחא ליה דאינו רוצה בהשרשתן עכ"פ אסור לכתחילה אבל אין כאן חיוב וצ"ע אם לא מותר לישב עליהם בגג אפי' בגבוהין ג' בכה"ג כיון דלא שייך גזירה שמא יתלוש ואפשר דלא חלקו וכ"מ שם בירושלמי:

ט[עריכה]

יחתוך זמורה. בירושלמי פ' משילין נתן טעם משום שביתת בהמה ועי' מג"א סימן רמ"ו אות י"ב וכבר כתבתי פ"כ ה"א ירושלמי ס"ל כמ"ד מחמר אחר בהמתו חייב חטאת והא דכתב הב"י בסימן תצ"ה משום דלא הוי בכלל ל"ת כל מלאכה ושביתת בהמה לאו בפ"ע דלמען ינוח, ז"א אלא אי אמרינן דאין כאן כ"א עשה ובס' יד אהרן סי' ש"ה כתב הא דמיאן הירושלמי בטעם בבלי משום דהוי מלאכה שאצ"ל ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' קפ"ג ומ"ש בש"י בפ' משילין באריכות, ועי' בתוי"ט פ"ב דביצה מ"ח ד"ה ביו"ט:

ואין נסמכין לצדי בהמה. עי' הה"מ, ועי' ירושלמי שבת דף ח"י ע"א אי צדדי בהמה אי צדדי אילן ומ"ש שם בש"י:

י[עריכה]

היו השקים גדולים. עי' הה"מ מ"ש בשם הרשב"א ועי' במ"א סי' רס"ו אות י"ד, ועי' רז"ה סוף ביצה ודו"ק:

יא[עריכה]

שנתפזרו לו פירות וכו'. משמע מדברי רבינו אפי' אספם שלא במקום גדולם אסור ועי' שלטי גבורים פ' כלל גדול שהסמ"ג לאוין ס"ה חולק דליכא איסור אלא במקום גדולם והב"ר ע"ז וכ"כ הטור או"ח סי' ש"מ:

יג[עריכה]

אם להוציא מימיהן אסור. עי' הה"מ, עי' מ"ש בזה בש"י עירובין דף י"ט ע"א ד"ה הלכה:

כג[עריכה]

וכן שמנים. עי' בר"ן שהביא שיטת ר"ח ובה"ג שפסקו בסתמא הלכה כר"ש ודלא כמ"ש רבינו פה דוקא היכא ששכיח וטעם שנתן הר"ן לזה הוא דבר תימה ועמ"ש בש"י ס"פ ח' שרצים:

כה[עריכה]

גמי וכו'. מדהביא רבינו פה גבי שחיקת סמנים ש"מ דס"ל כפירש"י ודלא כמ"ש התוס' בזבחים דף י"ט ע"א ד"ה כורך דהטעם הוא משום הוצאת דם ע"ש וראיה שהביאו שם מירושלמי צריך ביאור וכבר בארתי בזה בש"י פ' כל כתבי הבאתי שם בשם הסמ"ג שמחלק בין גמי לח ליבש:

לב[עריכה]

ומוליך לאבוס. רש"י פירש במתני' דר"ש היא דדשא"מ מותר ובש"י ס"פ תולין כתבתי כיון דלר"י גבי שבת דשא"מ אינו אלא מדרבנן כמ"ש התוס' במס' יומא ובכ"ד לפעמים התירו דשא"מ גם לר"י ה"נ י"ל כמו שהתירו לטרוח באוכלין לבהמה כמבואר בהל' י"ח א"כ לכ"ע מותר ע"ש שהב"ר לזה:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.