אבן האזל/שבת/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png כא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
סדר משנה
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יג[עריכה]

כבשים ושלקות שסחטן אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימיהן אסור, ואין מרסקין את השלג שיזובו מימיו אבל מרסק הוא לתוך הקערה או לתוך הכוס, השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום אם מחוסרין דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם מחוסרין שחיקה ביד מותר לו לגמור שחיקתן בשבת לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ הפרור בתוך הקדרה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש.

בשבת י"ט ע"א בהא דהשום והבוסר והמלילות דאמר ר"י יגמור משתחשך פירש"י יגמור שיניחם בכלים ויצאו מעצמן, והקשו בתוס' ודילמא סובר ר"י כב"ה ומותר אפילו במידי דלא אתי ממילא לכן פירשו דיגמור ויאכל בשבת דלא דמו למשקין שזבו שאסורין דגזרינן שמא יסחוט דהכא אפילו יסחוט ליכא חיוב חטאת משום דאתי ממילא, ואפשר דלזה כיוון גם רש"י בפירושו, עוד פירשו בתוס' דיגמור היינו דיגמור בידים משתחשך כיון דאין מחוסרין דיכה וכדפירש הרמב"ם ועיין במ"מ פ"ג.

והרי"ף בהלכותיו הביא הא דאמר ריב"ח מאן תנא מידי דאתי ממילא שפיר דמי ר' ישמעאל היא, והביא ג"כ הא דאר"י במחוסרין דיכה דכ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי במחוסרין שחיקה, והקשה הבעה"מ דהא פליגי אהדדי דהא אמרינן ר' אלעזר מ"ט לא אמר כריב"ח משום דר"י דאמר דמחוסרין דיכה דכו"ע סברי דאסור והני כמחוסרין דיכה וא"כ ריב"ח דאוקמי למתני' כר"י סבירא ליה דאין חילוק בין מחוסרין דיכה למחוסרין רק שחיקה ולעולם מותר וכיון דפסק כריב"ח איך הביא להלכה הא דר' יוחנן.

ותירץ הרמב"ן במלחמות דבשום ובוסר ומלילות יש ג' דברים ריסוק דיכה ושחיקה ובזתים וענבים רק ב' דברים ריסוק וסחיטה ואף ריב"ח מודה דבשום ובוסר אם מחוסרין דיכה דאסור כיון דאכתי מחוסרין שתי מלאכות דיכה ושחיקה לא מיקרי אתי ממילא ולא פליגי אלא בזתים וענבים דאיירי בהו מתניתין אליבא דר' ישמעאל דריב"ח סובר דבזתים וענבים שריסקן מבעוד יום כיון דאינן מחוסרין אלא מלאכה אחת סחיטה מותר אליבא דר"י כמו בשום ובוסר דמותר אחר שריסקן ונידוכו כיון דאינן מחוסרין אלא מלאכה אחת שחיקה מיקרי אתי ממילא, ור"א סבר דלא דמי לשום ובוסר דהתם כבר נעשו שתי מלאכות ריסוק ודיכה משא"כ בזתים וענבים דלא עשו רק ריסוק וסחיטה מלאכה שניה היא ובמקום דיכה עומדת, ומיושב פסקי הרי"ף דפסק כריב"ח ומ"מ דוקא באין מחוסרין דיכה וכדאר"י.

והר"ן והריטב"א כתבו דלעולם במתני' כיון דמחוסרין דיכה גרע טפי מדינא דר' ישמעאל ואסור לגמור דיכתן משתחשך אלא דסובר ריב"ח דאי הוי סבר ר"י דבמחוסרין דיכה חייב חטאת לא היה מותר במחוסרין שחיקה משום גזירה אטו מחוסרין דיכה וכמש"כ בתוס' ומטעם זה אסר ר"ע דסבר דבמחוסרין דיכה חייב חטאת וגזר במחוסרין שחיקה אטו מחוסרין דיכה.

והנה בדעת הרמב"ן קשה לי דהא אמרו שם בגמרא דלהכי שרי לב"ש ע"ש עם חשכה כיון דאילו עביד להו בשבת ליכא חיוב חטאת ומוכח דעכ"פ אסור לסוחטן בשבת, ואי כסברתו דהיכי דאין מחוסרין אלא סחיטה בלבד שרי לגמרי וכמו גבי שום ובוסר דמתיר ר' ישמעאל אחר ריסוק ודיכה, וזה א"א לומר גבי ב"ש דא"כ מאי מקשו בגמ' מאי שנא הכא דלא גזרו כיון דמותר לגמרי, ולפירוש הריטב"א והר"ן קשה מה דקאמר בגמ' מאן תנא מידי דאתי ממילא שפיר דמי כיון דלדידהו באמת מתניתין לא הוי אתי ממילא דהא במחוסרין דיכה איירי ואסור לדידהו, ואין לפרש דזה קאי על הברייתא דשום ובוסר ומלילות דהתם הוי אתי ממילא דהא אכתי לא הזכיר הא דהשום ובוסר ובהכרח דקאי על מתניתין דגם שם הוי אתי ממילא, מיהו כל זה קשה אם אמרינן דהא דיגמור דאמר ר"י היינו יגמור בידים כפי' התוס' והרמב"ם אבל לפירש"י וכפי ביאור התוס' דיגמור שיהא נגמרים והחידוש הוא דמותר לאכול מיושב שפיר לשון שפיר דמי וגם לשון לא גזרו כיון דבאמת אסור לגמור בידים.

ובאמת קשה לי טובא איך אפשר לומר דבמחוסרין דיכה חייב חטאת כיון דקיימ"ל דרק בזתים וענבים חייב חטאת על סחיטה ובתותים ורמונים פטור אבל אסור ובשאר כל הפירות מותר גם לכתחלה וכדאיתא ברמב"ם בהל' י"ב א"כ איך אפשר דבשום ובוסר יחייב חטאת כשמחוסרין דיכה הלא בשאר פירות מותר לכתחלה ומאי שייכא כל השקלא וטריא אי חייב לר' ישמעאל חטאת במחוסרין דיכה והר"ן הוכיח דאינו חייב חטאת מדלא גזרינן במחוסרין שחיקה אטו מחוסרין דיכה וזוהי פליאה, ואף להרמב"ם דמשמע מדבריו דבמחוסרין דיכה הוי רק איסור ולא חטאת קשה דהלא כתב בפי' בהל' י"ב דמותר לכתחלה בשאר פירות מפני שאינם בני סחיטה.

לכן צריך לומר דהאיסור גבי שום ובוסר ומלילות אינו משום משקין היוצאים מהם כיון דלא שייך בהו סחיטה, אלא שאסור לפרק אותן מקליפתן והוי תולדה דדש שמוציא ומקלף את המשקה מתוך השבולים, ואף אמנם דסחיטה לא הוי בשאר פירות כיון דאין דרך להוציא מהן משקין אבל עכ"פ הוא מוציא מתוך הקליפות וזהו חיובו, וכן מוכח נמי מדברי הרמב"ם שכתב בסוף ההלכה לכן מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ הפרור בתוך הקדרה וזה ודאי אינו אלא מוציא את המאכל מן הקליפות ולא סוחט, אח"כ ראיתי בראש יוסף שמפרש דמלילות לא איירי לענין משקין אלא להוציאם מקליפתם ואף דלפי דבריו אינו אלא במלילות, אמנם לפי"מ שהוכחנו דבשאר פירות אין סחיטה צריך לומר בפשטות דלא רק מלילות כ"א כל הני מיירי לענין מפרק מקליפתם, ואף דלפי"ז יקשה הלשון דנקט בגמ' מאן תנא מידי דאתי ממילא שפיר דמי דהא לא לגבי משקין מיירי אפשר לומר דכיון שכבר נדוכו היו מתפרדין מעצמן מתוך הקליפות במשך הזמן ולכן קרי לזה מידי דאתי ממילא אבל עצם החיוב הוא כדביארנו מפני שמוציא אוכל מתוך הקליפה ומכשירו שיהא ראוי לאכילה וזהו ג"כ תולדת דישה ואין זה ענין לאיסור סחיטה, דסחיטה היא הוצאת המשקה מתוך האוכל וזה שייך רק במידי דדרכו לסחוט ולהוציא ממנו משקין כגון זתים וענבים, ולפי"ז צריך לומר דמה דכתב הרמב"ם בהל' י"ב דבשאר כל הפירות מותר לכתחלה לסחוט ולא אסר משום הוצאת המאכל מהקליפה כמו בבוסר ומלילות היינו דוקא היכי דאין מוציא מאכל מתוך קליפתו כ"א סוחט את מיץ הפרי בזה כתב הרמב"ם דמותר משום דלא חשיב סוחט בכה"ג אבל עצם המאכל מוכן ועומד ואין דרך להוציאו מתוך קליפה ולהתקינו לאכילה וכהני דפירש הרמב"ם בהדיא כגון פרישין ותפוחים דהן ראויין לאכילה בעין בלי שום תיקון נוסף בזה מותר לסחוט משקה שלהם בשבת דלא הוי בני סחיטה אבל בדבר דדרכו לפרק קליפתן להתקינן למאכל כגון שום ובוסר ומלילות אסור בשבת וכמש"כ בהלכה י"ג.

אמנם אכתי קשה ממש"כ המ"מ בהא דכתב הרמב"ם דאין מרסקין את השלג כדי שיזובו מימיו דנראה מדבריו דאין האיסור משום נולד אלא משום גזירת סחיטת פירות העומדים למשקין, ואני תמה דאטו שלג עומד למשקה יותר משאר הפירות ולמה גזרו דוקא בשלג, ונראה דבאמת היה צריך לדמות שלג וברד לזיתים וענבים כיון דנעשה מהן משקה משא"כ בשאר פירות דמשקין היוצאין מהן לא חשיב משקה אלא זיעה בעלמא וכדאמרינן בחולין דף ק"כ דלא חשיב משקה, אבל שלג היוצא ממנו הוי משקה גמור, אלא דמ"מ ליכא חיוב סחיטה גבי שלג משום דלא דמי למלאכת דש דסוחט הוי רק כשמוציא את המשקה מתוך המאכל או הקליפה אבל הכא השלג גופו נהפך ונעשה למשקה ולא דמי לדש כלל ולכן אין בו משום סחיטה אבל מ"מ אסור משום גזירה אטו אוכלין העומדין למשקה, והכא שייך למיגזר טפי מבשאר פירות כיון דהמים היוצאים חשיבי משקה גמור ועומדין למשקה ולא דמי לשאר פירות דאין היוצא מהן משקין וחשיבי זיעה בעלמא לכן לא גזרו בהו רבנן.

והנה המ"מ כתב דמד' הרמב"ם דכתב ואין מרסקין את השלג דמשמע דמשום גזירת סחיטת אוכלין העומדין למשקין נגעו בה מוכח דאין בהם משום איסור נולד ולפיכך מותר ליתן קדירה או מאכל שקרש שמנוניתו כנגד המדורה ואין כאן נולד, ונראה דדוקא במאכל שנקרש לא חשיב כנולד משום שכבר היה משקה מקודם ודמי לשלג וברד ולכן לא חשיבי כנולד אבל אוכלין שלא היו משקין מעולם הוי נולד כשעושה מהן משקין, דשיטת רש"י בסוף פ' במה טומנין דאיסור ריסוק שלג הוא משום נולד ולכן יש לומר דגם הרמב"ם והרשב"א דסברי דבשלג וברד ליכא משום נולד היינו דוקא היכי שהיה עליהן תורת משקה מעיקרא אבל בלא"ה גם הם מודים דשייך איסור נולד באוכלין כשעושה מהן משקין.

ולפי"ז שפיר יש לומר דודאי אליבא דאמת אסור לגמור ולסחוט אפילו אחר דיכה כיון דעכ"פ קודם סחיטה הוי אוכל ועתה עושה ממנו משקה ויש בו משום איסור נולד מידי דהוי אשלג וברד לשיטת רש"י, ולכן בגמ' דאמר מאן תנא מידי דאתי ממילא שפיר דמי בודאי לא איירי מדין איסור נולד דרבנן אלא בעיקר איסור סחיטה משום תולדה דדש דיש בזה חיוב חטאת וע"ז קאי הגמ' ומייתי מהא דשום ובוסר ומלילות להוכיח דליכא בזה משום סחיטה והתם מותר לגמרי וכדקתני יגמור דמדין דש ליכא כיון שריסקן מע"ש וגם איסור נולד ליכא דהא הוי רק הוצאת המאכל מתוך הקליפה ואין גדר נולד אלא בעושה משקין מאוכלין שלא היו מקודם משקין אבל לא בהני ומשום סחיטה ליכא כיון דלא חשיבי משקה כלל כמו שביארנו ולכן מותר לכתחלה, וזהו דאמר בגמ' מאן תנא מידי דאתי ממילא שפיר דמי דבגמ' איירי מדין סחיטה ואייתי ראיה מר' ישמעאל כיון דשם באמת מותר משום דגם נולד לא הוי אבל לעולם בזיתים וענבים דשייך שם סחיטה אסור עכ"פ משום נולד גם אחרי דיכה, והיינו דקאמר בגמ' הני כיון דליכא בהו חיוב חטאת לא גזור ב"ש דמוכח דאיכא איסורא דאלא"ה לא שייך כלל למימר דיהא אסור בע"ש וכנ"ל, ולפי"ז אפשר לומר כהרמב"ן דבמתניתין לא הוי כמחוסרין דיכה אלא סחיטה והוי כמו מחוסרין שחיקה בהא דר' ישמעאל וממילא אין שום סתירה בין ריב"ח לר' יוחנן ולכן פסק הרי"ף כתרווייהו, ומה שהקשינו על הרמב"ן דהא מוכח דעכ"פ איכא איסורא ואי כסברתו הלא מותר לגמרי מיושב כדביארנו דהא דכתב הרמב"ן דמותר היינו מדין סחיטה מטעם מלאכת דש אבל באמת אסור משום נולד ומיושב לשון הגמ' דאף דאין איסור חטאת מ"מ אסור משום נולד, ולשיטת הריטב"א אינו מיושב.

כז[עריכה]

רטיה שפרשה על גבי כלי מחזירין אותה ואם פרשה על גבי קרקע אסור להחזירה ומניחין רטיה על גבי המכה לכתחלה במקדש שאין אסור שבות במקדש.

נ"ב התויו"ט הקשה דהא בביצה דף י"א ע"ב אמרינן דהוא משום התירו סופן משום תחלתן אבל באמת לא קשה דהרמב"ם סובר כגירסת התוס' ביומא דף ל"ד דאין שבות במקדש ופסק להדיא כן בהל' יוה"כ וא"כ דחה דעולא משום דאביי.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.