קובץ על יד החזקה/שבת/כב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קובץ על יד החזקהTriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png כב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

שהמערה יש בה הבל. עי' מ"ש הה"מ פלוגתת הפוסקים החולקים על רבינו שבחמי טבריא אפי' הזיעה מותרת ובאו"ח סימן שכ"ו הביא יש מתירים, ועי' בלח"מ מה שהקשה על דברי רבינו ועי' בשו"ת מעיל צדקה סי' נ"ב שהאריך בזה לענין הלכה לאסור הזיע בחמי עיר טיפליץ וזיעה דאתי ממילא אפי' מקורה שרי כיון שבנה באויר על גבי הארץ ע"ש. ועי' במג"א שם דהמנהג לאסור רחיצה כ"א טבילת קרי:

ה[עריכה]

אבל נותן הוא מים חמין לתוך אמבטי של צונן. עי' בתוס' מס' שבת דף מ"ב ע"א ד"ה נותן וכו'. ולמ"ד תתאה גבר נמי הא מבשל כדי קליפה מוכח מדבריהם דגם גבי שבת נמי אמרי' ההיא סברא דמבשל כדי קליפה ועי' במג"א סי' שי"ח אות ל"ה ויפה כתב שם לאסור ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן ועי' סימן תס"ז במג"א אות ל"ג ודו"ק:

י[עריכה]

מפני שנראה ככובש כבשים וכו'. עי' מ"א סימן שכ"א אות ז' מה"ט לאסור למלוח אוגרקי"ס חיין וכו' ועי' שאלות ותשובות שבו"י חלק ב' סימן י"ב מיישב מנהג העולם ע"ש:

יא[עריכה]

מותר לערב יין וכו'. עי' ב"י סימן שי"ט מ"ש בשם שבלי לקט שעושין כן כדי לקלוט היין את ריחן וטעמן של דבש ופלפלין ועי' בס' בני חיי או"ח סימן רנ"ב מהא דקי"ל מטרח באוכלא לא טרחינן ע"ש, ועי' בכ"מ בפ' כ"א הלכה ח"י דאין דבר זה מוסכם וגם בלא"ה יש לחלק בין אדם לבהמה:

יג[עריכה]

אם היה הרוב מדבר המשיר וכו'. כ"ה הגי' העקרית כמ"ש הה"מ והא דמקילינן כולי האי יש לומר משום דאף אם רוחץ הידים בדבר שמשיר את השער ודאי בענין דהוי פ"ר אינו אלא איסורא דרבנן כמ"ש ברפכ"א גבי כיבוד וא"כ כיון דאיכא מיעוט בעירוב שאינו משיר מותר כנ"ל:

טו[עריכה]

ואין מקנחין בספוג וכו'. אמרי' בגמ' בהא אפי' ר"ש מודה משום דהוי פ"ר וכ"כ רבינו בפי' המתני' ואעפ"כ קתני אין מקנחין משמע דאין בו כ"א איסורא דרבנן והיינו מטעם שכתבתי כיון דכוונתו לקנח וגם אפשר למיעבד לאט לאט בענין שאין בו פ"ר וכמ"ש בהלכה י"א והא דאסור מדרבנן הוא מטעם דלמא יתכוין לסחוט ובזה מיושב לשון הטור והש"ע שכתב גזירה שמא יסחוט ובמ"א סי' ש"כ אות י"ט תמה ע"ז ולדברינו מיושב. ובסה"ת דיני סחיטה כתב וז"ל ובפרק נוטל תנן ספוג אם וכו' ואם לאו אין מקנחין בו שמקנח היין והשמן הבלוע בבגד ובקערה וההוא משום דישה ולא משום ליבון והוי פ"ר כשאין בו בית אחיזה וכתב עוד שם דאין בו כ"א איסורא דרבנן שהרי אינו נהנה והמשקה אזיל לאיבוד ע"ש ורבינו ס"ל מטעם כיבוס ומלבן ותלה במחלוקת הפוסקים אי כיבוס ומלבן שייך ביין ועי' בט"ז שם אות י"ב שמחלק בין יין לבן ליין אדום ומסה"ת לא משמע לחלק בהכי יע"ש:

יז[עריכה]

החלוק מותר. משמע דאין לחלק בחלוק אפי' של פשתן. וכמ"ש המ"א סי' ש"ב אות ה' דהכי נוהגין העולם ויש לצרף לזה שיטת הראב"ד וגירסתו דמתיר גם בסודר ולפי שיטת רבינו הא דאמר לי' ותבעי לי' למר סודרא אמאי לא אמר לי' ותבעי לי' למר של פשתן א"ו דאין לחלק כיון שהוא מבפנים אין כוונתו כ"א לרככו:

יח[עריכה]

ולא סנדלין חדשים. כתב הה"מ ואם אין לרבינו נוסחא אחרת בדברים אלו וכו'. וכבר מצא מציאה הרב א"ר או"ח שם אות כ"ב שהיה גירסת רבינו כמו שהיא הגי' בכה"ג דבחדש אסור ובישנים מותר וה"ט דמהרי"ל דנהג לקנח בברזל בשבת מנעל ישן אלא דלשון הרמז"ל אינו מדויק לפ"ז ועי' בס' יד דוד שבת שם ובש"ג:

כ[עריכה]

אפי' בח"ח אסור. כתב הה"מ ומקצת מן הגאונים חלוקים בזה ולענין דינא נראה דהכריע בש"ע באיסור דרבנן לפסוק כדעת הגאונים החולקים ובמקום שיש איסור דאורייתא כדעת רבינו משום דס"ל דספק היא אי הלכה כרב או לא ועי' מג"א סי' ש"א ס"ק נ"ו ועי' ביו"ד סי' ה':

כה[עריכה]

התוקע חייב משום בונה. והרא"ש כתב משום מכה בפטיש הביאו בש"ג והא דכתב רבינו גזירה שמא יתקע גבי מחוברת לקרקע ע"כ מיירי שאינו נוטלה לגמרי ואינו מחזירה לגמרי אלא ברפוי א"נ נוטלה ע"מ שלא להחזירה אעפ"כ אסור מדרבנן ועי' בהה"מ ובטו"ז או"ח סי' שי"ג אות ה' והר"ן כתב הא דכתב האלפסי גזירה לא קאי כ"א על דלתות שידה תיבה ומגדל ע"ש:

כז[עריכה]

העושה אוהל קבוע וכו'. כ"ה בגמ' שבת קל"ח אהל קבוע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת ומה הוא אוהל קבוע שעשוי להתקיים ובנין ארעי הוא שאינו להתקיים. וז"ל הלבוש כל אוהל שיש בגג טפח זה הוא אוהל קבוע ואסור מה"ת ולאו דוקא דעיקר תלוי אם עושה בנין שיהיה שם לזמן מרובה זה הוי אוהל קבוע וחייב חטאת וכ"כ בס' פמ"ג או"ח בט"ז סימן שט"ו אות ח' ובגמ' אמרי' תני רמי ב"י טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחילה ושיטת הרי"ף דבאין בגגה טפח הוא דמתירין לנטותה בכרך עליה חוט אבל ביש בגגה טפח אסור. והרא"ש חלק עליו דאם באין בגגו טפח מ"ש מכילת חתנים אלא גם בגגו טפח מותר ויפה כתב בזה הרב הגאון בנב"י מה"ת סימן למ"ד דרבינו בהל' ל' מיישב קושית הרא"ש במתק לשונו במ"ש הואיל והיא מתוקנת לכך ועי' בש"ג והדרישה כ' דהא דכ' האלפסי ואין בגגה טפח קאי רק בשלא כרך עליה חוט או משיחה. ובנב"י תמה שם א"כ למה חזר הרי"ף וכתב אם היה עליה חוטין מאתמול ונטה אותו היום מותר הא כבר כתב כן בתחילת דבריו אם כרך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחילה. ולענ"ד דברי הדרישה כנים דהא דכתב הרי"ף וחזר ושנה אם היה עליה חוטין מאתמול לא בא אלא לפרש שלא תטעה לומר דבעי' שישייר בה טפח קמ"ל הרי"ף דכריכת חוט או משיחה מועלת בלא שייר בה טפח דבריש דבריו לא העתיק אלא דברי רמי ב"י דסובל שני פרושים כמ"ש התוס' בסוגיא בד"ה כרך. ומ"ש הר"ן שם ומדברי הרי"ף אתה למד שכל אוהל ככילה וכיוצא בזה כל שיש בגגה טפח אוהל קבוע הוי ומיחייב חטאת וכ' שם בזה שלא כדברי רש"י נ' פשוט דכוונת הר"ן דוקא אם עושה כן להיות שם אוהל קבוע לימים הרבה אבל מודה הרי"ף דאם עושה לזמן מה שאינו מתקיים דאינו חייב חטאת וכן מוכח מדברי הסמ"ג ובה"ג ומדברי רבינו בפרקין. ומעתה מ"ש בנב"י שם דיש חשש חיוב סקילה בפתיחת הפאראסאל הגם שלא כתב כן בבירור לענ"ד נראה דבר פשוט שאין כאן איסור תורה כיון שאין אוהל זו לקביעות אבל איסורא דרבנן הוא אליבא דכל הדיעות אפי' לשיטת רש"י כמ"ש שם בנב"י, ועי' בס' מכתם לדוד סי' ח' שאוסר בהחליט לנשוא את הפאראסאל בשבת וביו"ט מכ"ש לפותחו אבל לומר לנכרי שישאנו להגן עליו מותר עי' ברכי יוסף סי' שט"ו:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.