קובץ על יד החזקה/שבת/כ

קובץ על יד החזקה ‏ שבת כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לפיכך וכו'. מלשון לפיכך שכתב רבינו נראה מדבריו דמשווי שביתת בהמתו למחמר בהדי הדדי ואם במחמר יש אזהרה בכל שביתת בהמה הוא בכלל אזהרה לפי הבנת הה"מ והוא העיקר והתוס' בר"פ במה בהמה כתב דשביתת בהמה הוא רק עשה דלמען ינוח ומחמר הוא בלאו והתוס' ורבינו פליגי בזה והלבוש באו"ח סימן ש"ה כתב דשביתת בהמה הוא בכלל אזהרה והא"ר השיג שם עליו מדברי התוס' ורבינו פה. ול"נ דאדרבה דהלבוש דייק כן בדברי רבינו כמ"ש וכ"מ בדברי הר"ן שהביא הכ"מ ה"ג ונ"מ אי אמרינן שביתת בהמה גם ביו"ט אסור דאי אמרינן דשביתת בהמה אינו אלא עשה דלמען ינוח האי קרא לא נאמר אלא בשבת כדמשמע בירושלמי פ"ק דביצה משא"כ אי שביתת בהמה בכלל אזהרה דל"ת כל מלאכה גם גבי יו"ט הוא בכלל ל"ת כל מלאכה דלמידין משבת ושיטת רמ"א באו"ח סימן רמ"ו ס"ג דאין שביתת בהמה ביו"ט וביש"ש חולק י"ל דפליגי בזה וראי' מהירושלמי שהביא היש"ש יש לדחות די"ל דהירושלמי ס"ל כמ"ד בבבלי דמחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת ולדידיה ודאי דאין לחלק בין שבת ליו"ט. ודע דהרע"ב בפ"ק דשבת במשנה דאין שורין דיו כתב טעם שביתת בהמה בשבת משום צער ב"ח ועי' בשו"ת צ"צ בק"א מ"ש הרע"ב הוא נובע מהמכילתא והוא בתוס' פ' כל כתבי דף קכ"ב וכתב שם כיון דמשום צער ב"ח הוא אין חילוק בין שלו לשאינו שלו וא"כ אינו מועיל הפקר ע"ש. ודבריו צ"ע דשביתת בהמה דודאי אין כאן איסור תורה כ"א בבהמה שלו כדמוכח בגמ' ע"ז דף ט"ו ובר"ן שם מפורש כן להדיא שכתב ליישב קושית התוס' הא דנקט הגמ' משום מחמר ולא נקט שביתת בהמה משום דבשביתת בהמה אינו מוזהר כ"א על שלו משא"כ במחמר אחר בהמתו מוזהר גם על של חבירו ואף בזה כל הפוסקים חלקו עליו דגם במחמר לא מוזהר כ"א על בהמה שלו דהא כתיב שורך משמע דשורו בעינן וע"ש בצ"צ סימן ל"ה מ"ש שם שהורה לתושבי עירנו פה ק"ק נ"ש אשר יש מהם מחייתם שמחזיקים סוסים ועגלות ומוליכות משאות למרחוק בשכר ויש להם נכרים שכירי חודש על איזה אופן שלא יהיה איסור שביתת בהמתו והורה להם לאסור בכל ענין ע"ש שהאריך. ובאמת יש להזהיר העם ע"ז ואין לסמוך על מ"ש הרז"ה בפ"ק דע"ז איכא מ"ד ביום ה' בסתם מותר להשכירן ולהשאילן מ"ד אכלים לב"ש שמצווה מן התורה על שביתתם ולא אמרו אלא בע"ש אבל בה' מותר שכבר סתר הרמב"ן שם דבריו ודבר זה מוכח בכ"ד דאין מקום להתיר בזה דהרי אסרו מכירה בכל ענין משום גזירה דשו"ש בפרט אם אמרי' הטעם משום צער ב"ח אינו דומה לשביתת כלים ואין להתיר כ"א באופנים המוזכרים בש"ע או"ח בסי' רמ"ו ע"ש:

ד

ומותר למכור להם סוס וכו'. רבינו פסק כריב"ב אע"ג דכתב הבית יוסף ביו"ד סימן קנ"א בשם ספר התרומה דהאידנא דרך הסוסים לחרוש בהם ולנהוג עגלות וא"כ אזדא ליה טעמיה דריב"ב מ"מ כיון דהם לא גזרו בזמנם אפשר להקל בזמן הזה המכירה:

ה

מקום שנהגו שלא למכור וכו'. הה"מ העתיק טעם הרביעה ומדברי רבינו שהביא פה דין זה גבי איסורי שבת משמע דמטעם איסור שבת הוא דגזירה דקה אטו גסה ועמ"ש בזה בש"י במס' פסחים ר"פ מקום שנהגו:

ז

ואפי' מציאה וכו'. עי' ש"ג ר"פ מי שהחשיך ובא"ר או"ח סי' רס"ו אות ה':

ח

שכל שמירה מעולה וכו'. דלא כחנני'. ורבינו נקט שמירה מעולה להורות בא דפרה המורדת או במוליכה מעיר לעיר מוסרה לא הוי משאוי כדאמרינן בגמ'. ועי' מה שאכתוב בזה בס"ד בפ"א מה' פרה ועי' בהגהות אשרי פ' במה בהמה:

י

במרדעת. עי' הה"מ מה שהביא בשם הרשב"א מן הירושלמי ועמ"ש בזה בש"י שבת דף י"ח ד"ה תיפתר:

יג

מרדעת וכו'. גרסינן בירושלמי פ' במה בהמה דף י"ח תני יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו. ונ"ל דהך ברייתא אתיא כרשב"ג בבלי דף נ"ג ע"א רשב"ג אומר אף באוכף בזמן שהיא קשורה לו מע"ש אבל פליגי עלי' דלא הותרה אלא מרדעת אבל אוכף לא ובזה מיושב דברי הטור או"ח בסי' ש"ה ומה שנתקשה עליו בק"ע ועמ"ש בזה בש"י, ועי' במס' ב"מ כ"ז ע"ב אוכף מסקב ליה לחמרא ומש"ה אין רגילין להניח אוכף וא"כ שפיר מחמירי' באוכף דהוי משא ושביתת בהמה הוא איסור מידי דהוה אמשא כדמשמע מדברי רבינו בפרקין ועי' בפ"י בר"פ במה בהמה בד"ה במה בהמה שכתב דשביתת בהמה שהיא מה"ת דוקא כגון חרישה טחינה וכיוצא בה אבל בהוצאת משא אינו אלא מדרבנן ולא משמע כן:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.