מעשה רקח/שבת/כא

מעשה רקח ‏ שבת כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק כא מהלכות שבת

א

נאמר בתורה תשבות וכו'. כוונת רבינו תתפרש באחד משני דרכים או דתשבות שנאמר בתורה היינו לרבות הדברים שאינן מלאכות כלל ובאו חז"ל ואסרו הרבה דברים לכוונת הכתוב או לומר דיש לכל השבותין סמך מן התורה וכ"כ הרב המגיד ז"ל והדרך השני נראה יותר כדאיתא בגמרא ועיין להרב ב"י סי' ש"ד שהאריך בזה ועיין עוד להרב כנסת הגדולה שם.

ב

לפיכך אסור וכו'. מימרא דרב הונא בשבת דף פ"א ופי' רש"י שדה ניר חרישה ראשונה ועומד לזריעה ע"כ. ועיין לרבינו פ"ח ופ"י ולהרב ב"י סימן שי"ב.

המפנה את האוצר וכו'. שם דף קכ"ו וכשמואל ועיין לרבינו בפ' כ"ו.

טיט שע"ג רגלו וכו'. שם דף קמ"א וכרבא וכתב הרב המגיד בשם המפרשים ז"ל שמא ישכח ויכוין להשוות גומות דאל"כ כבר נתבאר בפ"א דכל דבר שאינו מתכוין ואינו הכרח שיעשה מותר ע"כ. וכ"כ ז"ל.

לא ירוק וכו'. זה הוציא רבינו ממ"ש שם דף קכ"א א"ר יהודה רוק דורסו לפי תומו ופי' רש"י שאין מתכוין למרח ולאשוויי גומות אע"ג דממילא מירוח הוא כי לא מכוין שרי משום מאיסותא ע"כ.

ג

נשים המשחקות וכו'. עירובין דף ק"ד מימרא דרב יהודה אמר רב ופי' רש"י לאשוויי גומות להכין דרך לגלגל האגוז.

ואסור לכבד וכו'. שבת דף צ"ה ואף דקי"ל כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין שרי הכא דקרוב האיסור אסור עכ"פ זו היא דעת רבינו ועיין להרב המגיד ומרן בשם הריב"ש ולהגהות מיימוני והרב לח"מ ז"ל ואין להאריך בזה ועיין מ"ש בפ"א דין ה'.

אין סכין וכו'. שם דף מ' וכפי' רש"י והרב המגיד ז"ל ציין גם התוספתא פי"ז ושם איתא דין הנפוח וכו'.

ד

חצר שנתקלקלה וכו'. ברייתא בעירובין דף ק"ד ופי' רש"י מרדה בה שוטח בה. לא בסל ולא בקופה כדרך חול. שולי הקופה שנשתברו ונשארו השולים ע"כ. והתוס' כתבו שם דה"ה על ידי שינוי אחר עיי"ש.

ה

המשקה זרעים וכו'. ממתניתין וגמרא שם ולמה שהתיר רבינו למלאות כשהבור בחצר כתב הרב המגיד ז"ל דדוקא בתוך החצר אבל למלאות לחוץ לחצר אסור ע"כ. והגם שפשט דבריו מורין כך מרן ז"ל הכריח דאפילו לחוץ שרי כל היכא דליכא איסור עיין עליו.

ו

התולש וכו'. שבת דף צ"ה ועיין מ"ש רבינו פ"ח דין ג' ד' ה' ומ"ש שם. והרב המגיד בשם הרשב"א ז"ל כתב דאיסור הרדיה בכוורת היינו דוקא כשהדבש דבוק בכוורת אבל אם נתלש או צף בכוורת מותר גמור וכו' ושכן מורה לשון רבינו ע"כ. ומבואר הוא.

אין עולים באילן וכו'. עירובין דף ק' וביצה דף ל' כדברי רבינו ועיין בדברי הרא"ש בדעת הרי"ף ז"ל שפירש שהוא מתיר והרב ב"י סי' של"ו תמה על הרא"ש והכריח דגם הרי"ף אסר והרב ב"ח תמה על הרב ב"י וחילק בין לח ליבש והרב מג"א השיג על הרב ב"ח וקיים דברי הרב ב"י עיין עליו.

ז

פירות שנשרו וכו'. ביצה דף ב' כדברי רבינו.

הדס המחובר וכו' אבל אתרוג ותפוח וכו'. סוכה דף ל"ז וגירסת הרי"ף ז"ל. אבל הר"ן ז"ל כתב שהגאונים סבירא להו בהיפך דהדס אסור ודבר הראוי לאכילה שרי עיין שם ועיין להרב כנסת הגדולה סי' של"ו.

ח

אילן שהיו שרשיו. משנה בעירובין דף צ"ט ופשוט. והרבה חילוקים נאמרו בגמרא בדין זה והכל נכלל בדברי רבינו למדקדק בדבריו.

היו באים וכו'. שם איפליגו רבה ורב ששת ופסק כרבה וכן פסק הרי"ף ז"ל ופירש רש"י מלמעלה מג' לתוך דלאחר שהגביהו ג' חזרו וכפפו ג'.

היו גבוהים וכו'. גם זה שם בברייתא ומ"ש רבינו אע"פ שצדן אחד שוה לארץ קאי גם למ"ש אחר זה או שיש חלל תחתיהן ג' וכו' וכן פירש הרב ב"י סימן של"ו והרב ב"ח שם נראה שלא הבין כן עיין עליו ועיין עוד להרב מג"א ז"ל שם.

ט

אין רוכבים וכו'. ביצה דף ל"ו משנה וגמ' כדברי רבינו ועיין להרב ב"י סימן של"ט.

ואין נסמכין וכו'. שבת דף קנ"ה מסקנא כדברי רבינו ופי' הרב המגיד ז"ל דה"ה באילן וצדי אילן כגון שנעץ יתד באילן ותלה בו כלכלה מבעוד יום היתד נקרא צדדים והכלכלה צידי צדדים והוא מהגמרא שם.

עלה באילן וכו'. עירובין דף ק' רמו ברייתות אהדדיה ותירצו ג' תירוצין ופסק הרי"ף והרא"ש ורבינו כתירוץ שני וסבירא להו דאין סברא לקנוס שוגג אטו מזיד שהוא התירוץ השלישי וכ"כ הרב ב"י סי' של"ו עיי"ש ועיין להרב המגיד ז"ל.

י

כיצד וכו'. שבת דף קנ"ד ברייתא כלשון רבינו ופי' רש"י שליף משאוי של תבואה של טבל ומוקצה הוא ואפי' לכהנים לא חזי ע"כ. ורבינו נראה דמפרש לה כפשטא.

היה בא מן הדרך וכו'. כל מ"ש רבינו מבואר בסוגיא שם דף קנ"ד זולת מ"ש היו השקים גדולים וכו' דהוציאו ממ"ש שם התם בשליפי זוטרי וכו' להפסד מועט לא חששו ע"כ. ומשמע ליה דלהפסד גדול כגון שקים גדולים וכו' חששו ועיין בכל זה להרב המגיד ז"ל והרב לח"מ ז"ל דיש לישב הכל. ובספרי רבינו שכתוב היתה טעונה עששיות של זכוכית מתיר השקים בנוסחא אחרינא איתא מתיר החבלים ובאמת כן הוא לשון הברייתא שם.

שהרי הכל לחתיכה עומד. בנוסחא אחרינא מצאתי כתוב שהרי הכל להתכה עומד. ופי' רש"י בגמרא כגירסתינו.

משום צער בעלי חיים. ובגמרא הוכיחו דצער בע"ח דאורייתא ופי' רש"י ואתי דאורייתא ודחי דרבנן ביטול כלי מהיכנו.

יא

המדבק פירות וכו'. עיין לרבינו בפ"ח דין ו' והרב המגיד והרב לח"מ ז"ל.

לפיכך מי שנתפזרו וכו'. שם דף קמ"ד וזו היא דעת רבינו ע"פ מ"ש בפ"ח ועיין להרב המגיד ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול. בנוסחא אחרינא מצאתי שמחקו אלו התיבות וגירסתינו נראית עיקר ודו"ק.

וכן אין מקבצין וכו'. שם דף ע"ג והאסור מבואר לכולי עלמא ועיין לרבינו בפ"ח דין ה'.

יב

מפרק וכו'. עיין בדברי רבינו בפ"ח דין ז'.

לפיכך אסור לסחוט וכו'. שבת דף קמ"ג משנה וגמרא ופסק כחכמים ועיין להתוספות שם והרב ב"י סי' ש"כ ועיין עוד להרב מגן דוד [ט"ז] והרב מג"א והרב כנסת הגדולה שם. ולמצוץ הזתים והענבים עצמם נראה מדברי הרב ב"י שם שמותר דאין דרך סחיטה בכך אמנם מתוך דברי ספר התרומה שהביא הגהות מיימוניות נראה דאסור שהרי אסר לנותן בשר במרק או שורה פת ביין למצוץ המשקה בפיו וכתב דחושש לו מחטאת עיי"ש והדברים ק"ו לזתים וענבים.

אבל שאר פירות וכו'. כבר נתבאר ועיין להרב כנסת הגדולה בהיתר המנהג לרחוץ הידים בשבת בחתיכות לימונ"י.

יג

כבשים וכו'. שם דף קמ"ז כשמואל ופי' רש"י כבשים ירק חי כבוש ביין וחומץ.

ואין מרסקין וכו'. שם דף נ"א אין מרסקין את השלג ולא את הברד וכו' ופי' רש"י מרזקין כמו מרסקין משברין לחתיכות דקות ברד גלז"א בלע"ז שיזובו מימם משום דקמוליד בשבת וכו' ורבינו מדסמך דין זה לסחיטת פירות נראה דטעמו משום דגזרינן אטו סחיטת פירות וכ"כ הרב המגיד ז"ל ובנוסחא אחרינא מצאתי בדברי רבינו אין מרסקין את השלג ואת הברד וכגירסת הברייתא שהזכרנו וכן גירסת התוספות והפוסקים ז"ל עיין עליהם.

אבל מרסק הוא וכו'. שם בברייתא אמרו אבל נותן הוא וכו' ופירש רש"י אע"פ שנימוח מאיליו אינו חושש ע"כ. אמנם בתוספתא פי"ז איתא להדיא מרסק וכ"כ הרב המגיד ז"ל והרב ב"י סי' ש"כ לא התיר אלא נתינה אבל ריסוק אסור עיי"ש.

השום והבוסר וכו'. שם דף י"ט ופי' רש"י מלילות שבולין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהם ומטבל בו ע"כ. ועיין בדברי רבינו פ"ג דין ב' ומ"ש הרב המגיד שם ד"ה וטוענין וכו' ועיין להרב ב"י ס"ס שכ"א.

יד

המולל מלילות וכו'. שם דף ק' וביצה דף י"ב ועיין לרבינו פ"ג דשביתת יו"ט ומדסתם נראה שאפילו לרכך האוכל ולהוציאו מן הקשין מותר כיון שהוא ע"י שינוי וכ"כ הרב המגיד ז"ל.

היונק בפיו וכו'. כתובות דף ס' ופי' רש"י ז"ל גונח המיילל מכאב לבו יונק חלב משום רפואה ורפואתו חלב עז. מפרק הנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש ותולדה דדש הוא וכו'. כלאחר יד שאין דרך בני אדם לינק אלא לחלוב ביד ע"כ. ועיין להתוס' שם. ומ"ש רבינו אע"פ שאין שם סכנה כ"כ התוספות שם.

טו

פירות שזבו וכו'. משנה בשבת דף קמ"ג מחלוקת רבי יהודה וחכמים ופסקו של רבינו מבואר ועיין מ"ש בפירושו להמשנה.

טז

זתים וענבים וכו'. שם בגמרא אמתניתין דחלות דבש וכו' וכרבי אליעזר ורבי שמעון.

יז

לפיכך וכו'. היינו מ"ש דף י"ד. ודין הנפח וכו' בביצה דף י"ב וי"ד ומכיון שלא התיר רבינו אלא בידו אחת משמע דבשתי ידים אסור לגמרי וא"כ מה שכתב אבל לא בקנון וכו' לאו דוקא וכ"כ הרב המגידבשם המפרשים ז"ל.

והמשמר וכו'. עיין בדברי רבינו פ"ח דין י"א. ודין הסינון נתבאר בשבת דף קל"ט ועיין מה שכתבתי על דברי רבינו בפ"ח דין י"ד.

וכן אסור לתלות וכו'. משנה שם דף קל"ז.

וכן המחבץ וכו' לפיכך וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל תוספתא פ' י"ג נותנים שומשמין ואגוזים לתוך הדבש ובלבד שלא יגבל עד כאן. וקצת קשה שמדברי התוספתא משמע דחיובו משום לש דהיינו מגבל דקאמר וכן משמע נמי התם דמייתי נמי גיבול דקמח קלי והביאו רבינו לקמן בפרקין דין ל"ב ויותר תמהתי על הרב ב"י או"ח סי' שמ"א שהביא דברי רבינו והרה"מ ולא נרגש מזה כלל גם שאר האחרונים ז"ל אם לא שנאמר דרבינו מפרש ובלבד שלא יגבל כלומר דאף דאין לחייבו על הגיבול משום דאין שייך בזה גיבול וכמ"ש בסוף פ"ח דף י"א וט"ז עיי"ש מ"מ ע"י הגיבול נמצא שהוא בורר האוכל מתוך הדבש ודו"ק.

יח

המחתך את הירק וכו'. שם דף ע"ד א"ר פפא האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן ופי' רש"י דפרים במ"ם גרסינן ולא בסמ"ך וכו' והתוס' כתבו שם דדוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי ומרן ז"ל נסתפק בדעת רבינו עיין עליו ושם הביא תשובת הרשב"א אם מותר לפרר פירורי לחם לתרנגולים והעלה להתיר עיי"ש ועיין מה שכתבתי ספ"ח הל' ט"ו.

לפיכך אין מרסקין וכו'. משנה שם דף קנ"ה וכתנא קמא.

אבל מחתכין וכו'. משנה שם דף קנ"ו. ומ"ש בספרי רבינו שאין טחינה בפירות בנוסח אחר כתב יד משנת הקי"א כתוב שאין טחינה אלא בפירות וראיתי להרב המגיד שהזכיר גם כן גירסא זו וכתב שזו נראית יותר ומרן ז"ל כתב בהיפך עיין עליו ושם הליץ בעד רבינו למ"ש הרה"מ על רבינו דלמה לא הזכיר דדוקא נבלה הקשה הוא דשרי לחתכה אבל רכה הוה ליה מטרח באוכלא ולא טרחינן עיי"ש והרב ב"י סי' שכ"ד חילק ג"כ בין קשין לרכים ועיין להרב ב"ח והמפרשים ז"ל.

ומתירין אלומות וכו'. שם דף קנ"ה מתירין פקיעי עמיר וכו' ובגמרא שם. ובמה שיש לעמוד בדברי רבינו עיין להרב המגיד ומרן ז"ל שהאריך בזה עיין עליו.

יט

חבילי סיאה וכו'. שם דף קנ"ח ויש נוסח אחר בדברי רבינו חבילי פואה. ומ"ש רבינו וקוטם ואוכל וכו'. נ"ב דין המלילה שהוזכר בברייתא השמיטו רבינו נראה שסמך למה שכתב לעיל דין י"ד וכן נראה מדברי הרב בית יוסף סי' שי"ט עיי"ש. ויש נ"א בדברי רבינו שהשמיטו תיבת ואוכל. וקצת נראה שיש להגיהו ובברייתא איתיה ועיי"ש בגמ'.

כ

הצריך לדוק וכו'. שם דף קמ"א א"ר יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי אסיר רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא נמי וכתבו התוספות פירש ר"ת בשאלתות דרב אחאי בפרשת אמור מפרש דביו"ט איירי וקשה וכו' והכריחו שם דבשבת דוקא איירי וזו היא דעת רבינו.

ביד הסכין ובקערה וכו'. משמע דבעי שני שינוים וקשה דהא מנא ליה הא רב יהודה לא קאמר אלא בקתא דסכינא וראיתי להרב מג"א סימן שכ"א שמכח זה פירש דברי רבינו דאו בקערה קאמר דהיינו שידוך הפלפלים בשולי הקערה וכו' ושכן הוא בתוספתא עיי"ש ונראה פשוט דכוונתו שישים הפלפלים בתוך הקערה במקום מכתשת ואז יכול לדוק אפילו בעץ הפרור המיוחד למכתשת דאל"כ אכתי הוו שני שינוים ועם כל זה עדין הוא מגומגם דרבינו כתב להדיא אבל לא במכתשת דמשמע כלל וכלל ואפילו כשעושה בקתא דסכינא והוו תרי שינוים. לכך נראה יותר דרבינו דייק דרב יהודה לא הזכיר מכתשת כלל וגם רבא דאמר כיון דמשני אפילו טובא נמי משמע דבעי שינוי גמור כי היכי דלא ניטעי למעבד כדרכו במכתשת ולכך כתב רבינו אבל לא במכתשת ואין זה תרי שינויים כיון דהקפידה אינה אלא לאסור המכתשת כלל ועיין לרבינו פ"ג דיו"ט דין י"ב.

לפיכך אסור לבריא וכו'. מתבאר והולך.

כא

כיצד וכו'. משנה שם דף ק"ט אין אוכלין אזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאין וכו' חוץ ממי דקלים וכוס עיקרין ובגמרא פירשו מי דקלים שבארץ ישראל ועל שם שאותו מעין הוא בין שני דקלין לכך קרו ליה מי דקלים ורבינו העתיק דברים המשלשלים וכו' ע"פ פעולת המי דקלים שאמרו שם. וכוס עיקרין פירש רבינו כגון מים שבשלו בו סממנין וכו' דהוא הדין ועיין לרבינו בפירוש המשנה שם. ויש נוסחא אחרינא בדברי רבינו אזוב יון ופואה וכו'.

כב

אוכל אדם וכו'. באותה משנה אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבובראה ורבינו גריס שם אבוב רועה.

שתה חלתית וכו'. שם דף ק"מ וקצת קשה דשם אמרו סתם תנא דבי מר בר אדא שותה אדם קב או קבים ואינו חושש אמר ליה לשתות לא קמבעיא לי כי קמבעיא לי לשרות מאי וכו' ופשיט דגם זה מותר ומשמע דהשתיה מצד עצמה הותרה אפילו לכתחילה בשבת ולכך נראה שיש לגרוס בדברי רבינו מותר לשתותו בשבת אפילו במקומות שלא נהגו הבריאים לשתותו וכן דעת הרב המגיד ז"ל שכתב שכן היא הגירסא האמיתית ונראה שמזה הכריח זלה"ה דהשתיה מצד עצמה במקום שנהגו לא הוצרך רבינו לבארו שכבר הוא נלמד מהקודם והחידוש שביאר לנו היינו דאפילו במקומות שאין דרך הבריאים לשתותו אפי' הכי שרי וההיתר הוא מוכרח מדין השריה שהזכירו בגמרא כמבואר ופסקו רבינו בפכ"ב דין ז' עיי"ש ועיין להרב ב"י סימן שכ"א והמפרשים ז"ל.

ושותים זיתום המצרי וכו'. ברייתא דף קנ"ו ושוים ששותים זיתום המצרי בשבת ובדף ק"י א"ר יוסף זיתום המצרי תלתא שערי ותלתא קורטמי ותלתא מלחא והרב המגיד ז"ל הכריח דעת רבינו והוא מהתוספות שם עיין עליו.

כג

וכן שמנים וכו'. מתבאר והולך.

החושש במתניו וכו'. שם דף קי"א משנה וגמרא כדברי רבינו.

ומותר לסוך וכו'. מימרא דרב חמא בר גוריא דף ס"ו ועיין לרבינו פכ"ב דין ד'.

נגפה ידו וכו'. שם דף ק"ט כדברי רבינו ופירש רש"י שנגפה שנכשלה ולקתה לשון פן תגוף. דם מגפתו. לצומתה ביין לשכך הדם ע"כ. ופירשו ז"ל דהיינו דוקא שלא מחמת ברזל או שלא על גב היד או הרגל דאם לא כן בכל גוונא שרי ועיין להרב ב"י שם.

כד

החושש בשיניו וכו'. משנה וגמ' שם דף קי"א ועיין להתוס' והרב ב"י ז"ל שם.

החושש בגרונו וכו'. ברכות דף ל"ו ותוספתא הובאה בהרי"ף ז"ל ושם נתבאר דין אין לועסין וכו'.

כה

אין נותנין יין וכו'. מימרות בשבת דף ק"ח ופסק בכולן להחמיר ופירש רש"י לתוך העין דאמיץ ופתח. רוק תפל שלא טעם כלום משנעור משנתו ע"כ. ורבינו פ"ט דאיסורי ביאה כתב וז"ל איזהו רוק תפל שלא טעם כלום מתחילת הלילה והיה ישן מחצי הלילה אחרון למחר קודם שיאכל נקרא רוק תפל והוא שלא יצא רוב דבורו עד שלש שעות ביום ואם השכים ושנה פרקו קודם שלש שעות אין זה רוק תפל שהדבור מבטל חוזק הרוק ומחזירו כמים ע"כ.

קילור ששרה וכו'. גם זה שם ולא התירו אלא על גבי העין אבל בתוכו דהיינו אמיץ ופתח אסור כמ"ש בשם רש"י ז"ל ומבואר בדברי רבינו.

מי שלקה באצבעו וכו'. משנה בעירובין דף ק"ג כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש אבל לא במדינה אם להוציא דם כאן וכאן אסור ופי' רש"י אבל לא במדינה שמרפא בשבת וכו' ואם להוציא דם שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה כאן וכאן אסור שאין זה צורך עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא אשתרי לגבייהו ע"כ. ורבינו כתב ולא יהדקנו בידו משום דהיא היא דזיל בתר טעמא.

כו

אין נותנין חמין וכו'. שבת דף קל"ד ברייתא ומימרא כלשון רבינו.

ונותנין מוך יבש וכו'. שם בברייתא לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי אמר אביי שמע מינה הני כתיתין מסו ופי' רש"י חדשים שלא היו ע"ג מכה מעולם מסו עתיקי לא מסו ע"כ. ורבינו מפרש בהיפך דעתיקי מסו וכן פירש הרי"ף ז"ל הביאו הרב המגיד ונראה דדעתם ז"ל דעתיקי ר"ל שבאים מבגד שנשתמשו בו ואינו חדש כאשר הוא הדרך בזמנינו שעושין הכתיתין מחלוק ישן וכיוצא ולא מפרשו עתיקי שהיו ע"ג מכה פעם אחרת דזה אינו מועיל למכה כלל.

כז

רטיה שפירשה וכו'. עירובין דף ק"ב מתניתין ומסקנא כדברי רבינו וכ"כ בפירוש המשנה ועיין להרב ב"י סי' שכ"ח.

ומניחין רטיה וכו'. שם במשנה קתני מחזירין דמשמע דוקא אבל ההנחה לכתחילה אסור אפילו במקדש והטעם דבשלמא כשהיתה עליו מבעוד יום ועכשיו צריך הוא לעבוד עבודה והויא חציצה התירו לו להחזירה דזה אחד משלשה דברים שהתירו סופן משום תחילתן מה שאין כן ההנחה מתחילה דאין כאן צורך עבודה אלא צורך עצמו ולשון מניחין וכו' שכתב רבינו הוא מגומגם הרבה וקשה להלום דההנחה לכתחילה נאסרה לגמרי לכולי עלמא והרב המגיד ז"ל כתב דנוסחתינו משובשת והגירסא האמיתית בדברי רבינו ומחזירין רטיה וכו' וכן העתיק ז"ל ואני הצעיר לא מצאתי נוסחת מחזירין בשום אחת מששה נוסחאות שיש לפנינו ושנים מהם כתיבת יד קדמונים הרבה. ותו איכא למידק דאמאי לא כתב רבינו להדיא דאסור להניחה לכתחילה בין במקדש בין במדינה כלישנא דמתניתין גם בפירושו להמשנה הזכיר התר החזרה אפי' פירשה ע"ג קרקע במקדש דוקא ואסר הנתינה לכתחילה בכל מקום. ותו איכא למידק לדעת הרה"מ ז"ל דאמאי לא כתב רבינו להדיא ומחזירין וכו' אפי' פירשה ע"ג קרקע.

אשר על כן נראה קצת לקיים כל הנוסחאות שלפנינו דלשון מניחין שכתב רבינו כוונתו על החזרה דוקא ולכך לא כתב ומניחין מתחילה רטיה וכו' ונקט האי לישנא כלפי מה שסיים דאם פירשה ע"ג קרקע אסור להחזירה משום דהוה ליה כנותנה לכתחילה ולא חש לשנטעה דהרי לא כתב ומניחין בתחילה כלישנא דמתניתין דאז הוה משמע מחדש ממש אלא כתב לכתחילה כלומר דגם אם הניחה ע"ג קרקע לכתחילה על דעת לחזור ולהניחה ע"ג המכה שפיר דמי ולפ"ז רמז לנו רבינו כל הצורך בדקדוק לשונו הטהור כמבואר הגם שהמפרשים ז"ל הבינו כדברי הרב המגיד עיין עליו. ודע שהראב"ד ז"ל השיג על רבינו והרה"מ הבין שזאת היתה כוונתו לגירסת מניחין וכו' אמנם הרב מגדל עוז ז"ל הבין דכוונת ההשגה למה שאסר רבינו בפירשה ע"ג קרקע והליץ בעד רבינו עיין עליו.

שאין שבות במקדש. לכאורה קשה טובא דבפ"ק דביצה דף י"א אמר עולא ג' דברים התירו סופן משום תחילתן וחד מנייהו הא ופריך עליה בגמ' הא נמי תנינא מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה מהו דתימא טעמא מאי משום דאין שבות במקדש ואפילו כהן דלאו בר עבודה הוא קמ"ל התירו סופן משום תחילתן דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא ע"כ. הרי מבואר דהטעם דוקא משום דהתירו סופן משום תחילתן דאי אסרת ליה להחזירה מימנע ולא עביד עבודה ואדרבא אם נאמר הטעם משום דאין שבות במקדש מינה נפיק דאפילו כהן דלאו בר עבודה שרי ואם כן למה כתב רבינו משום דאין שבות במקדש וראיתי להתוס' יו"ט שנרגש מזה ולא תירץ כלום.

והרב קול הרמ"ז תירץ וז"ל ס"ל להר"מ דבגמרא לא אימעיט לגמרי טעמא דאין שבות אלא ר"ל דהא והא איתיה משום דאי מפני דאין שבות גרידא הו"א אפילו כהן דלאו בר עבודה ואי מטעמא דלא לימנע מן העבודה אפי' לא סלקה לצורך עבודה קמ"ל משום דאין שבות והאי לא אמרינן בסלקה מתחילה דלאו צורך גבוה הוא כדכתב הרב בסמוך ולפ"ז מאי דכתב הר"מ דאין שבות הוא ליתן טעמא למחזירין דוקא אבל לא מניחין בתחילה משום דאין שבות במקדש ובתחילה ליתיה להאי טעמא ע"כ. ואף דלשונו מגומגם מצד עצמו וגם מהסוגיא שהזכרנו מ"מ אנן בדידן לענין מה שכתב דטעמא נמי משום דאין שבות במקדש נכון הוא וכן יש לדקדק מדברי רש"י בעירובין דף ק"ב אהך מתניתין עיי"ש וגם מצאתי בירושלמי על הך מתניתין גופא א"ר יוסי בר בון לא כל שבות התירו במקדש וכו' ע"כ. משמע דר"ל דאף שהתירו החזרה משום שבות הנתינה בתחילה לא התירו אף דאינה אלא משום שבות מעתה צריך לומר דמה שלא ביאר רבינו דדוקא לכהן דבר עבודה הותר דבר זה דאם אינו בר עבודה לא וגם בפירושו להמשנה כתב כהן סתם יש ליישב דסמך אמ"ש בפ"ט דין ח' גבי חתיכת יבלת שכתב ועובד עבודה דמשמע לאפוקי אם אינו ראוי לעבודה ועוד י"ל דדבר פשוט הוא לפי האמת דהא לא הותר השבות אלא לצורך גבוה או לצורך המקדש לא לצורך עצמו של כהן לחוד ודו"ק.

כח

סכין וממשמשין וכו'. משנה וברייתא שם דף קמ"ז וכרבי יוחנן ודין העימול הוזכר ג"כ שם ועיין להשלטי גבורים ומ"ש רבינו בפירוש המשנה.

בקרקע דימוסית וכו'. בגמ' שם קרו ליה דיומסית וכן היא גירסת הרי"ף ז"ל ופי' רש"י שם נהר שמימיו מלוחים שמעמלת מחממת ומרפא שהטיט מלוח ע"כ. ובנוסחא אחרינא מצאתי שמחקו כל זאת החלוקא מדברי רבינו ולא ידעתי למה ואפשר דהשמטת קולמוס הוא.

כט

אין רוחצין וכו'. משנה שם אין יורדין לקורדימא דבגמ' מ"ט משום פיקה ופירש רש"י טיט של אותו נהר מחליק ובגדי האדם נשורין במים כשהוא נופל ואתו לידי סחיטה ע"כ. ורבינו פירש שם לפלומא קורדימא בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסין בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום השבת אסורה ע"כ. נראה דהוה גריס לפלומא והיא גירסת הרי"ף ג"כ וגריס עוד בגמרא מ"ט משום נקא פירוש בקעה ויש שם מים ותחתיו טיט כמו דבק ואם ירד אדם שם חוששין שמא יטבע באותו הטיט וידבק שם ואינו יכול לעלות עד שמתקבצים בני אדם ומעלין אותו משם ויש מי שאומר הרוחץ באותה בקעה מצטנן ואותם המים משלשלין את בני מעין ע"כ. ונראה דרבינו כאן נמשך אחר פירוש הרי"ף ז"ל והביא השני פירושים והניח פירושו שפירש על המשנה שהרי שם כתב משום זיעה וכאן כתב משום צער.

ולא במי משרה וכו'. ברייתא שם דף ק"ט ומסקנא כדברי רבינו ועיין להרב המגיד ז"ל.

ל

אין מתגרדין וכו'. שם דף קמ"ז ת"ר אין גוררין במגררת בשבת רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורר כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא ע"כ. ומסתמא הא דרב ושמואל בר יהודה כרשב"ג הוא דהא ת"ק אסר סתם ואם כן משמע דהלכה כרשב"ג מכח עובדא.

סכין ומפרכין וכו'. שם דף נ"ג כלשון רבינו ופירש רש"י סכין שמן ומפרכין גלדי מכה.

בהמה שאכלה וכו'. ברייתא שם ורבי יאשיה ופסק רבא כוותיה ולעיל מינה הביאו ברייתא דבהמה שאחזה דם ולרבי יאשיה דאין לגזור משום שחיקת סמנין בבהמה שרי ועיין להרב המגיד ז"ל.

לא

אין מקיאין וכו'. משנה וגמ' דף קמ"ז אין עושין אפיקטוזין וכו' ופירש שם רבינו שהיא מלה מורכבת ממלות ארמיות אפי קטויזין פי' הוצאת הלחם מן הבישול ר"ל שיקיא הלחם ויוציאנו מן האסטומכא קודם שיתעכל ע"כ.

ואסור לדחוק וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דאולי היינו אסוכי ינוקא שם דף קכ"ג וכו' ע"כ. וכדברי רבינו פסק ג"כ הטור והרב ב"י סי' שכ"ח ושם ראיתי להרב ב"ח ז"ל שנדחק בזה עיין עליו ויש הכרח לדברי הרה"מ מדפריך התם (לר"נ) [לרב ששת] מאין עושין אפיקטוזין דמשמע שהיא פעולה להוציא המאכל מהבני מעים ועיין להתוספות והרשב"א שם ומה שאכתוב בע"ה בפכ"ב.

ומותר לכפות וכו'. שם דף ס"ו סחופי כסא אטבורא בשבתא שפיר דמי ופי' רש"י סחופי כסא שיש בו הבל כגון שעירו ממנו מים חמין וחופיהו על הטבור למי שחש במיעיו ואוחז הכוס את הבשר ומושך אליו את המעים ומושיבן למקומן ע"כ.

וכן מותר ליחנק וכו'. שם ופירש רש"י ליחנק מי שנפרקה חוליא של מפרקת צוארו ונופל בגרונו תולין אותו בראשו שיהיה צואר נפשט ודומה לחניקה ע"כ. ויש נוסח אחר בדברי רבינו וכן מותר לחנק בלא יו"ד. ודין הליפוף נתבאר ג"כ שם.

ולהעלות אזנים וכו'. בעבודה זרה דף כ"ח איפליגו בהא מלתא ופסק לקולא וממה שכתב רבינו שכל אלו וכיוצא בהם אין עושין אותן בסמנין צ"ל דרבינו לא הוה גריס בגמ' סם כלל וכ"כ מרן ז"ל ועוד דאם כן היה לו לומר להדיא דבסם לא עיין עליו.

לב

המרקד וכו'. כבר נתבאר שיעורו בסוף פ"ח. ומ"ש

לפיכך וכו' משנה שם דף מ' ופירש שם רבינו מוץ הוא התבן הדק.

לג

מגבל וכו'. גם זה נתבאר שיעורו בסוף פ"ח והראב"ד השיג עליו שם ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] סי' שכ"ד.

ומ"ש לפיכך וכו' שם דף קנ"ה וקנ"ו וכרבי יוסי ב"ר יהודה ומבואר דרבינו אינו מפרש שתית כפירוש רש"י עיי"ש ועיין להרב המגיד והרב לח"מ ז"ל. והרב ב"י סימן שכ"א פסק כדברי רבינו ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] והרב מג"א ז"ל שם.

לד

המורסן וכו'. משנה שם דף קנ"ה ובגמרא נתבארו כל דברי רבינו ועיין להרב ב"י שם ומה שכתבתי בפי"ח דין א'.

לה

אין מאכילין וכו'. משנה וגמרא שם כלשון רבינו לפי המסקנא עיי"ש. ועיין להתוס' ולרבינו בפירוש המשנה.

לו

בד"א וכו'. גם זה שם ואמרו עוד נותנים מזונות לפני הכלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר ומה הפרש בין זה לזה זה מזונותיו עליך וזה אין מזונותיו עליך ופסקו רבינו פ"ו דין כ"א והרב ב"י סי' שכ"ד וכתבו המפרשים ז"ל דמותר להאכיל תולעת המשי בשבת עיין עליו.

ומותר לאדם וכו'. מימרא דרב הונא א"ר חנינא שם דף קכ"ב ופירש רש"י עשבים מחוברין ועיין להתוס' שם.

אבל וכו'. גם זה שם ומבואר הדבר דמשום שאין בו חיוב חטאת יש לחוש שמא יטלטל ליתן לפני הבהמה מה שאין כן בעשבים המחוברין ומכאן יש להכריח הגירסא בדברי רבינו עשבים מחוברין ודלא כנוסחאות שמחקו תיבת מחוברים וגם הרב ב"י סי' שכ"ד העתיק מחוברין עיין שם.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---