יצחק ירנן/שבת/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שבת כא

א

נאמר בתורה תשבות וכו'. עיין להרב המגיד מה שפי' בפי' א' ועיין להלח"מ מה שפי' בדבריו וז"ל לכך נראה לפרש בדברי הרה"מ כך עד אמרה תורה תשבות עכ"ל וחוץ שלשון הרה"מ אינו סובלו שצריך לחלקו לב' עניינים עוד זאת קשה דהא קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה וא"צ לתשבות וכן פסק רבינו וכ"כ לעיל המל"מ ריש פי"ח יעו"ש ובחידושינו שהכרחנו כדבריו ונראה לפרש דברי הרה"מ הכי דקרא אתא לדברים שאינן מלאכה וא"כ יתעסק בהם האדם כל היום כולו כגון כבוד רבוץ וכיוצא ולזה קאמר קרא תשבות דהן אמת דלא הוי מלאכה אבל שביתה ליכא וזה נכון בדברי רבינו משא"כ הפי' האחר שפי' הרה"מ בדברי רבינו קשה בלשון רבינו.

ז

הדס וכו' אבל אתרוג וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד שכן גירסת ההלכות ועיין בהגהות אשר"י גירסת ר"ח להיפך והקשה בס' בני דוד משם מקשים וז"ל והקשו דבמאי מיירי אי כשזוכר זה המריח שהוא שבת ולכן זהיר מלקוצצו שהוא אסור לאוכלו למה לא יהא נזכר גם מאיסור קציצה בשבת ויהא מותר להריח בהדס ואי מיירי בשאינו נזכר שהוא שבת היאך נזהרו מלקוצצו משום דאחר התלישה אסור והלא אינו יודע שהוא שבת וכו' יעו"ש. ולענ"ד נראה דשאני גבי אתרוג דשרי להריח כיון דאין עיקר בריאתם להריח לא מטרד כולי האי כדי לשכוח ולתלוש להריח וגם לתלוש ולאכול לא חיישינן אלא היכא דאוכלים מהם דהיינו בפירות הנושרים אי שרית למיכל אתי לתלוש דמיטרד באכילתו ושוכח ואוכל אבל כל דליכא אכילה לא מטרד ואינו שוכח ואוכל משא"כ בהדס דעיקר בריאתה היא להריח אי שרינן להריח מיטרד ותולש להריח והרי זה דומה לפירות הנושרים דגזרו באכילתם שמא ישכח ויתלוש לאכול וכך הם דיני שבת שאין דעתינו סובלין כל כך.
ודרך אגב ראיתי מ"ש רש"י שם וז"ל דאם תלשו בפיו אין לך תלוש גדול מזה עכ"ל והקשה הרב מוצל מאש שבסוף ספר רבינו יוסף סי' מ"ח ואילו במנחות דף ע' גבי בעייא ר' אבהו שבולת שמרחה אמרו בש"ס ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם וכתב רש"י כשהיא מחוברת ואי אין לך תלוש גדול מזה היאך אמרו במנחות כן והצריך עיון ולענ"ד לא קשה מידי דהתם בתרומה באכילה תלה רחמנא וגחין ואכיל בשחייתו לא מקרי אכילה ובטלה דעתו אצל כל אדם משא"כ בשבת דבכל אופן דתולש חשיב תולש וק"ל.

יח

המחתך את הירק וכו'. עיין מ"ש הרב כ"מ ויש חיסור לשון בדבריו ועיין בב"י סי' שכ"א הלשון מתוקן.

אבל

מחתכין את הדלועים לפני הבהמה וכו' שאין טחינה בפירות. עיין מ"ש הרב המגיד ומ"ש עליו הכ"מ וז"ל כתב הרה"מ וכו' עד להפסיק ביניהם עכ"ל ואמאי לא קאמר עוד דא"כ גם בפירות דאין טחינה בהו איכא איסורא דנראה כטוחן וא"כ אמאי שרי לחתוך דלועין לפני הבהמה והנבילה לפני הכלבים.
עוד כתב הכ"מ וז"ל ולי נראה דיותר נכון לגרוס שאין טחינה בפירות וכו' עכ"ל וקשה טובא דלמה נטה מהנוסחא האחרת משום דקשיא ליה דדלועין נמי פרי נינהו והא גם לנוסחא זאת קשה דהא דלועין נמי פרי נינהו ואמאי שרי ליאסר דמשום דנראה כטוחן ודוק.

כט

אין רוחצין וכו' לפיכך וכו'. ועיין מ"ש הרב המגיד וז"ל לבד שקצתם מחמירים וכו' וזה דעת הרשב"א ע"כ ולענ"ד נראה להכריח כדעת הרשב"א דאי כדעת רבינו דשוין מי משרה וים הגדול למים הרעים דבלא אשתהי שרי ובאישתהי אסיר א"כ בברייתא דתני רוחצן במי טבריא ובים הגדול אבל לא במי משרה לפלוג ולתני בדידיה דבים הגדול נמי ברעים לא ובדאישתהי ובמקום משרה ליתני ים הגדול אלא וודאי דים הגדול דמים רעים בין אישתהי בין לא אישתהי אסיר משא"כ מי משרה ומשו"ה תני משרה דים הגדול דמים יפים גם באישתהי שרי אבל משרה באישתהי אסיר.
והרשב"א בחידושיו סיים וז"ל וכסברא הראשונה נראה מדברי הרי"ף עכ"ל והיינו סברתו דבמים הרעים אפי' לא נשתהא אסיר והילך לשון הרי"ף והעתיקו הרא"ש רוחצן וכו' אבל לא בים הגדול ולא במי משרה וכו' בים הגדול אוקימנא במים הרעים שבו אבל במים היפים שבו רוחצן ולא במי משרה אוקימנא דאשתהי ביה אבל לא אשתהי ביה רוחצן עכ"ל וקשה דמה הכרח יש מכאן לשון הש"ס הוא דהעתיק ומה דנפרש בש"ס נפרש בדבריו ואולי מדלא העתיק לשון הש"ס ממש כמנהגו דהו"ל להביא הברייתות ולכתוב עליהן קשה ים אים וכו' לא קשיא וכו' אלא אוקימנא וכו' שהוא לשון דידיה הו"ל לפרש ולערב ים דמים הרעים עם משרה ולחלק בין אשתהי ללא אישתהי אלא וודאי ס"ל דמים הרעים דים אף בלא אישתהי אסיר ודוחק והר"ן הבין לדעת הרי"ף שדעתו כדעת הרמב"ם וליכא הכרח לא הכי ולא הכי.

לא

ואסור לדחוק כריסו וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד שרבינו הוציא דין זה מההיא דשבת דף קכ"ג יעו"ש והרשב"א הביא פי' אחר משם ר"ח בחידושיו וז"ל ור"ח פי' אסוקי גרמא דפומא דנפלה לינוקא ופעמים שמקיא ע"י כך דהיינו דמדמה ליה לאפיקטויזין וכו' ויש מקשין דהא רפואתו לאו משום הקאתו היא והיא גופא נמי שריא דהא אינו מתכוין וכו' עכ"ל ולי נראה דכוונת ר"ח הכי דכיון שמקיא התנוק ע"י אסוקי גרמא דפומא הרואה סובר דלכתחילה עשה כן כדי שיקיא ויבא לשחוק סם אפיקטוזין.
ודרך אגב ראיתי דברי רש"י דסתרן אהדדי שכתב שם בדף קכ"ג ע"ב ד"ה אפיקטוזין שותה משקין ומקיא ולא לרפואה אלא להריק מעיו וכו' ואע"ג דלא גזור בה משום שחיקת סמנים דהא לאו לרפואה היא אסור משום דמתקן גברא עכ"ל ובדף קמ"ז על מתני' דאמר ואין עושין אפיקטוזין וקאמר עלה ר' יוחנן לא שנו אלא בסם אבל ביד מותר פרש"י בסם דדמי לרפואה וגזרו משום שחיקת סממנים עכ"ל וכעת קשה ואין להקשות בדברי רבינו דכאן כתב ואסור וכו' ולעיל הל' כ"ח כתב סכין וממשמשין בבני מעים וכו' דהתם הוא בריוח והכא הוא בדוחק וכ"כ הטור סי' שכ"ח גבי סכין וכו' והוא שלא ידחוק יעו"ש.

לג

מגבל וכו'. וכתב הרב המגיד ופסקו בהלכות כר' יוסי בר' יהודה דאמר היכי משני אלמא דהלכתא כוותיה עכ"ל וקשיא לי דאמאי לא קאמר דהלכה כוותיה דסתם מתני' דתנן ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין כוותיה וכדקאמר בגמ' שם יעו"ש.
עוד כתב הרב המגיד וז"ל אבל רבינו מפרש וכו' וכתב הלח"מ וז"ל וקשה לדברי רבינו דמפרש דשתית וקלי ב' דברים היכי אמרו בש"ס וכו' עד לכו"ע אסור וכו' עכ"ל ולא הבנתי קושיתו דשתיתא עבה לא גרע מקלי וקלי לר' יוסי ב"ר יהודה ע"י שינוי שרי וכן שתיתא עבה וכן פסק רבינו דקלי ע"י שינוי דהיינו מעט מעט שרי ושתיתא אפי' הרבה בבת אחת ואפי' עבה בשינוי שנותן את השתית ואח"כ נותן את החומץ שרי והיינו לריב"י אבל לרבי גם בשינוי אסיר ולא שרי אלא ברכה וע"י שינוי וההיא דלוי דהוו גבלין שתיתא היה ע"י שינוי ולרבי אסיר אלא דלא הוה חילא בידיה למיסר מדריב"י דשרי ע"י שינוי בקלי והוא הדין בשתיתא דשוין נינהו ומאי דהוצרך הרה"מ לומר דמ"ש בש"ס והאמרת אין גובלין הוא ברייתא אחרת ובשתית משום דאל"כ יש לדוחה לדחות דשאני קלי משתית ובקלי הוא דאסר רבי אף ע"י שינוי אבל בשתית מודה רבי ובשינוי ומשו"ה הוצרך לומר כן ומתרץ הא בעבה הא ברכה דההיא דאין גובלין היא בעבה והיא כו"ע ובדלא משנה והא דהכא דושוין ברכה והוא דמשנה כדקאמר בש"ס משום רבי דלריב"י אף דלא משנה ונמצא א"כ דשתיתא עבה שוה לקלי ודוק.
אבל הרי"ף אין דעתו כן אלא דאף לריב"י בעבה וברכה צריך שינוי ולרבי דוקא ברכה מועיל השינוי אבל לא בעבה והיינו מדהביא הא דאיתא בש"ס ושוין שבוחשין וכו' ודוקא ברכה אבל בעבה לא ורכה נמי לא אמרן אלא דמשני היכי משני וכו' ואי הך שקלא וטריא הוא לרבי וכדפי' לדעת הרמב"ם א"צ להביאו אלא וודאי דהוא ס"ל דגם לריב"י נאמר זה וא"כ בעבה וברכה צריך השינוי דשתית תחילה ואח"כ חומץ או דעל יד על יד כן נראה לי דעת הרי"ף ועפ"י זה יש לפרש דברי הרי"ף ז"ל שהביא הא דאמר בש"ס מהו לגבל אמר לי אסור וכתב הר"ן משם הרז"ה וז"ל ולא היה לו לרבינו אלפסי להביאה דלא קי"ל הכי דכרבי אזלא ופליג עליה ר"י ב"י וקי"ל כוותיה והרמב"ן ז"ל כתב בס' המלחמות דלא קשה מידי דהכא בגבול גמור קאמר וריב"י לא שרי אלא על ידי שינוי עכ"ל ולענ"ד אין תירוץ זה נכון דאי הספק דזעירי הוא בגבול גמור במאי קמסתפק לכו"ע אסור. ועפ"י קדימתנו בדעת הרי"ף הנה נכון דכיון דהרי"ף ס"ל דרכה נמי צריך שינוי גם לריב"י אהא נסתפק זעירי ברכה מאי דהן אמת דגבול לכו"ע אסיר ברם היינו דוקא בעבה אבל ברכה שלא בשינוי מאי ואמר לו אסור דגם בזה צריך שינוי לריב"י וזה הוא דקא מחדש ליה ודוק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.