מגדל עוז/שבת/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שבת כא

א

נאמר בתורה וכו' עד סקילה. זו הקדמת דברים העתידים לבא ונהג כמנהג המחברים:

ב

המשוה גומות עד גומא. סוף פרק המוציא (דף פ"א):

המפנה את וכו' עד להשוות את הגומות. פ' מפנין (דף קכ"ו):

טיט שעל גבי רגלו עד לפי תומו. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

ג

נשים המשחקות וכו' עד הגומות. פרק המוצא תפילין (דף ק"ד):

ואסור לכבד את הקרקע וכו' עד שאינו רצוף. פרק המצניע (דף צ"ה):

חצר שנתקלקלה וכו' עד ממנו בגלגל. פרק המוצא תפילין (דף ק"ד):

ד

נשים המשחקות וכו' עד הגומות. פרק המוצא תפילין (דף ק"ד):

ואסור לכבד את הקרקע וכו' עד שאינו רצוף. פרק המצניע (דף צ"ה):

חצר שנתקלקלה וכו' עד ממנו בגלגל. פרק המוצא תפילין (דף ק"ד):

ה

נשים המשחקות וכו' עד הגומות. פרק המוצא תפילין (דף ק"ד):

ואסור לכבד את הקרקע וכו' עד שאינו רצוף. פרק המצניע (דף צ"ה):

חצר שנתקלקלה וכו' עד ממנו בגלגל. פרק המוצא תפילין (דף ק"ד):

ו

התולש חייב עד שהוא כתולש. פרק המצניע (דף ק'):

אין עולין באילן וכו' עד שמא יתלוש. פרק המוצא תפילין במסכת עירובין ופרק משילין במסכת ביצה (דף ל"ו):

פירות שנשרו וכו' עד שמא יתלוש. פ"ק (דף ב') ופ' בתרא דמסכת יו"ט:

הדס המחובר עד לאכלו. פרק לולב הגזול (דף ל'):

ז

התולש חייב עד שהוא כתולש. פרק המצניע (דף ק'):

אין עולין באילן וכו' עד שמא יתלוש. פרק המוצא תפילין במסכת עירובין ופרק משילין במסכת ביצה (דף ל"ו):

פירות שנשרו וכו' עד שמא יתלוש. פ"ק (דף ב') ופ' בתרא דמסכת יו"ט:

הדס המחובר עד לאכלו. פרק לולב הגזול (דף ל'):

ח

אילן שהיו שרשיו עד אסור לישב עליהן. פרק המוצא תפילין (דף ק'):

אין רוכבין עד להנהיגה. פרק בתרא דביצה (דף ל"ו):

ואין נתלין בבהמה עד בעלי חיים. פרק בתרא דשבת ועירובין (דף ק'):

וכן מפרקין וכו' עד בעלי חיים. הכל פ' בתרא דמס' שבת:

ט

אילן שהיו שרשיו עד אסור לישב עליהן. פרק המוצא תפילין (דף ק'):

אין רוכבין עד להנהיגה. פרק בתרא דביצה (דף ל"ו):

ואין נתלין בבהמה עד בעלי חיים. פרק בתרא דשבת ועירובין (דף ק'):

וכן מפרקין וכו' עד בעלי חיים. הכל פ' בתרא דמס' שבת:

י

אילן שהיו שרשיו עד אסור לישב עליהן. פרק המוצא תפילין (דף ק'):

אין רוכבין עד להנהיגה. פרק בתרא דביצה (דף ל"ו):

ואין נתלין בבהמה עד בעלי חיים. פרק בתרא דשבת ועירובין (דף ק'):

וכן מפרקין וכו' עד בעלי חיים. הכל פ' בתרא דמס' שבת:

יא

המדבק פירות עד לידי עמור. פרק חבית (דף קמ"ג):

וכן אין מקבצין את המלח וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ג):

מפרק חייב עד זיתים וענבים. פרק במה טומנין (דף מ"ט):

אבל שאר פירות עד להוציא מימיהן אסור. פרק חבית:

ואין מרסקין עד הקערה. פרק במה טומנין (דף נ"א):

השום והבוסר וכו' עד האש. פ"ק דשבת (דף י"ט):

המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יהיה כדש. מתני' היא פ"ד דמסכת מעשרות ומוקי לה ר"א וכן לשבת פ"ק דביצה גמרא מתני' דאין מוליכין חלה ומתנות:

היונק בפיו פטור וכו' עד סכנה. בכתובות פ' אע"פ (דף ס') ובהלכות ר"י אלפס ז"ל במסכת שבת פרק חבית (דף קמ"ג):

פירות שזבו וכו' עד מבערב. הכל פ' חבית (דף קמ"ג):

יב

המדבק פירות עד לידי עמור. פרק חבית (דף קמ"ג):

וכן אין מקבצין את המלח וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ג):

מפרק חייב עד זיתים וענבים. פרק במה טומנין (דף מ"ט):

אבל שאר פירות עד להוציא מימיהן אסור. פרק חבית:

ואין מרסקין עד הקערה. פרק במה טומנין (דף נ"א):

השום והבוסר וכו' עד האש. פ"ק דשבת (דף י"ט):

המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יהיה כדש. מתני' היא פ"ד דמסכת מעשרות ומוקי לה ר"א וכן לשבת פ"ק דביצה גמרא מתני' דאין מוליכין חלה ומתנות:

היונק בפיו פטור וכו' עד סכנה. בכתובות פ' אע"פ (דף ס') ובהלכות ר"י אלפס ז"ל במסכת שבת פרק חבית (דף קמ"ג):

פירות שזבו וכו' עד מבערב. הכל פ' חבית (דף קמ"ג):

יג

המדבק פירות עד לידי עמור. פרק חבית (דף קמ"ג):

וכן אין מקבצין את המלח וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ג):

מפרק חייב עד זיתים וענבים. פרק במה טומנין (דף מ"ט):

אבל שאר פירות עד להוציא מימיהן אסור. פרק חבית:

ואין מרסקין עד הקערה. פרק במה טומנין (דף נ"א):

השום והבוסר וכו' עד האש. פ"ק דשבת (דף י"ט):

המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יהיה כדש. מתני' היא פ"ד דמסכת מעשרות ומוקי לה ר"א וכן לשבת פ"ק דביצה גמרא מתני' דאין מוליכין חלה ומתנות:

היונק בפיו פטור וכו' עד סכנה. בכתובות פ' אע"פ (דף ס') ובהלכות ר"י אלפס ז"ל במסכת שבת פרק חבית (דף קמ"ג):

פירות שזבו וכו' עד מבערב. הכל פ' חבית (דף קמ"ג):

יד

המדבק פירות עד לידי עמור. פרק חבית (דף קמ"ג):

וכן אין מקבצין את המלח וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ג):

מפרק חייב עד זיתים וענבים. פרק במה טומנין (דף מ"ט):

אבל שאר פירות עד להוציא מימיהן אסור. פרק חבית:

ואין מרסקין עד הקערה. פרק במה טומנין (דף נ"א):

השום והבוסר וכו' עד האש. פ"ק דשבת (דף י"ט):

המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יהיה כדש. מתני' היא פ"ד דמסכת מעשרות ומוקי לה ר"א וכן לשבת פ"ק דביצה גמרא מתני' דאין מוליכין חלה ומתנות:

היונק בפיו פטור וכו' עד סכנה. בכתובות פ' אע"פ (דף ס') ובהלכות ר"י אלפס ז"ל במסכת שבת פרק חבית (דף קמ"ג):

פירות שזבו וכו' עד מבערב. הכל פ' חבית (דף קמ"ג):

טו

המדבק פירות עד לידי עמור. פרק חבית (דף קמ"ג):

וכן אין מקבצין את המלח וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ג):

מפרק חייב עד זיתים וענבים. פרק במה טומנין (דף מ"ט):

אבל שאר פירות עד להוציא מימיהן אסור. פרק חבית:

ואין מרסקין עד הקערה. פרק במה טומנין (דף נ"א):

השום והבוסר וכו' עד האש. פ"ק דשבת (דף י"ט):

המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יהיה כדש. מתני' היא פ"ד דמסכת מעשרות ומוקי לה ר"א וכן לשבת פ"ק דביצה גמרא מתני' דאין מוליכין חלה ומתנות:

היונק בפיו פטור וכו' עד סכנה. בכתובות פ' אע"פ (דף ס') ובהלכות ר"י אלפס ז"ל במסכת שבת פרק חבית (דף קמ"ג):

פירות שזבו וכו' עד מבערב. הכל פ' חבית (דף קמ"ג):

טז

המדבק פירות עד לידי עמור. פרק חבית (דף קמ"ג):

וכן אין מקבצין את המלח וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ג):

מפרק חייב עד זיתים וענבים. פרק במה טומנין (דף מ"ט):

אבל שאר פירות עד להוציא מימיהן אסור. פרק חבית:

ואין מרסקין עד הקערה. פרק במה טומנין (דף נ"א):

השום והבוסר וכו' עד האש. פ"ק דשבת (דף י"ט):

המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יהיה כדש. מתני' היא פ"ד דמסכת מעשרות ומוקי לה ר"א וכן לשבת פ"ק דביצה גמרא מתני' דאין מוליכין חלה ומתנות:

היונק בפיו פטור וכו' עד סכנה. בכתובות פ' אע"פ (דף ס') ובהלכות ר"י אלפס ז"ל במסכת שבת פרק חבית (דף קמ"ג):

פירות שזבו וכו' עד מבערב. הכל פ' חבית (דף קמ"ג):

יז

זורה ובורר עד שהוא חייב. פ' מפנין (דף קכ"ח). ופ' כלל גדול (דף ע"ד):

והמשמר שמרים עד לשמר בו. פ' ר"א דתולין (קל"ט) ופ' שמונה שרצים:

וכן המחבץ עד בידו. פרק המצניע:

המחתך וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ד):

לפיכך אין מרסקין עד הטורח שבהן. פרק בתרא דשבת (דף קנ"ו):

יח

זורה ובורר עד שהוא חייב. פ' מפנין (דף קכ"ח). ופ' כלל גדול (דף ע"ד):

והמשמר שמרים עד לשמר בו. פ' ר"א דתולין (קל"ט) ופ' שמונה שרצים:

וכן המחבץ עד בידו. פרק המצניע:

המחתך וכו'. פרק כלל גדול (דף ע"ד):

לפיכך אין מרסקין עד הטורח שבהן. פרק בתרא דשבת (דף קנ"ו):

יט

חבילי פיאה עד לדוק. פרק מפנין (דף קכ"ח):

הצריך לדוק פלפלין עד שהוא טוחן. פ' ר"א דמילה (דף קל"ד):

לפיכך אסור עד מאכל בריאים. פ' שמונה שרצים (דף ק"ט):

שתה חלתית עד בכ"מ. פרק ר"א דמילה:

וכן שמנים עד מגמע הוא ובולע. פ' שמונה שרצים (דף ק"א):

החושש בגרונו עד לריח הפה מותר. בתוס' וכתבה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שמונה שרצים:

אין נותנין יין עד ואינו חושש. פ' שמונה שרצים (דף ק"ח):

מי שלקה כו' עד להוציא ממנו דם. פ' המוצא תפילין (דף ק"ג):

כ

חבילי פיאה עד לדוק. פרק מפנין (דף קכ"ח):

הצריך לדוק פלפלין עד שהוא טוחן. פ' ר"א דמילה (דף קל"ד):

לפיכך אסור עד מאכל בריאים. פ' שמונה שרצים (דף ק"ט):

שתה חלתית עד בכ"מ. פרק ר"א דמילה:

וכן שמנים עד מגמע הוא ובולע. פ' שמונה שרצים (דף ק"א):

החושש בגרונו עד לריח הפה מותר. בתוס' וכתבה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שמונה שרצים:

אין נותנין יין עד ואינו חושש. פ' שמונה שרצים (דף ק"ח):

מי שלקה כו' עד להוציא ממנו דם. פ' המוצא תפילין (דף ק"ג):

כא

חבילי פיאה עד לדוק. פרק מפנין (דף קכ"ח):

הצריך לדוק פלפלין עד שהוא טוחן. פ' ר"א דמילה (דף קל"ד):

לפיכך אסור עד מאכל בריאים. פ' שמונה שרצים (דף ק"ט):

שתה חלתית עד בכ"מ. פרק ר"א דמילה:

וכן שמנים עד מגמע הוא ובולע. פ' שמונה שרצים (דף ק"א):

החושש בגרונו עד לריח הפה מותר. בתוס' וכתבה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שמונה שרצים:

אין נותנין יין עד ואינו חושש. פ' שמונה שרצים (דף ק"ח):

מי שלקה כו' עד להוציא ממנו דם. פ' המוצא תפילין (דף ק"ג):

כב

חבילי פיאה עד לדוק. פרק מפנין (דף קכ"ח):

הצריך לדוק פלפלין עד שהוא טוחן. פ' ר"א דמילה (דף קל"ד):

לפיכך אסור עד מאכל בריאים. פ' שמונה שרצים (דף ק"ט):

שתה חלתית עד בכ"מ. פרק ר"א דמילה:

וכן שמנים עד מגמע הוא ובולע. פ' שמונה שרצים (דף ק"א):

החושש בגרונו עד לריח הפה מותר. בתוס' וכתבה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שמונה שרצים:

אין נותנין יין עד ואינו חושש. פ' שמונה שרצים (דף ק"ח):

מי שלקה כו' עד להוציא ממנו דם. פ' המוצא תפילין (דף ק"ג):

כג

חבילי פיאה עד לדוק. פרק מפנין (דף קכ"ח):

הצריך לדוק פלפלין עד שהוא טוחן. פ' ר"א דמילה (דף קל"ד):

לפיכך אסור עד מאכל בריאים. פ' שמונה שרצים (דף ק"ט):

שתה חלתית עד בכ"מ. פרק ר"א דמילה:

וכן שמנים עד מגמע הוא ובולע. פ' שמונה שרצים (דף ק"א):

החושש בגרונו עד לריח הפה מותר. בתוס' וכתבה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שמונה שרצים:

אין נותנין יין עד ואינו חושש. פ' שמונה שרצים (דף ק"ח):

מי שלקה כו' עד להוציא ממנו דם. פ' המוצא תפילין (דף ק"ג):

כד

חבילי פיאה עד לדוק. פרק מפנין (דף קכ"ח):

הצריך לדוק פלפלין עד שהוא טוחן. פ' ר"א דמילה (דף קל"ד):

לפיכך אסור עד מאכל בריאים. פ' שמונה שרצים (דף ק"ט):

שתה חלתית עד בכ"מ. פרק ר"א דמילה:

וכן שמנים עד מגמע הוא ובולע. פ' שמונה שרצים (דף ק"א):

החושש בגרונו עד לריח הפה מותר. בתוס' וכתבה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שמונה שרצים:

אין נותנין יין עד ואינו חושש. פ' שמונה שרצים (דף ק"ח):

מי שלקה כו' עד להוציא ממנו דם. פ' המוצא תפילין (דף ק"ג):

כה

חבילי פיאה עד לדוק. פרק מפנין (דף קכ"ח):

הצריך לדוק פלפלין עד שהוא טוחן. פ' ר"א דמילה (דף קל"ד):

לפיכך אסור עד מאכל בריאים. פ' שמונה שרצים (דף ק"ט):

שתה חלתית עד בכ"מ. פרק ר"א דמילה:

וכן שמנים עד מגמע הוא ובולע. פ' שמונה שרצים (דף ק"א):

החושש בגרונו עד לריח הפה מותר. בתוס' וכתבה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שמונה שרצים:

אין נותנין יין עד ואינו חושש. פ' שמונה שרצים (דף ק"ח):

מי שלקה כו' עד להוציא ממנו דם. פ' המוצא תפילין (דף ק"ג):

כו

אין נותנין חמין כו' עד מפני שהוא כרטיה. פרק ר"א דמילה (דף קל"ד):

רטיה שפירשה על גבי כלי מחזירין אותה. פרק המוצא תפילין (דף ק"ב):

ואם פירשה ע"ג קרקע אסור להחזירה. כתב הראב"ד ז"ל כל זה שבוש אלא מחזירין אפילו מעל גבי קרקע עכ"ל: ואני אומר ח"ו אלא הוא פסק כדעת רב אלפס ז"ל פ' בתרא דעירובין גמרא מתניתין דמחזירין רטיה במקדש דת"ר רטיה שפירשה מעל גבי מכה בשבת מחזירין אותה בשבת ר' יהודה אומר הוחלקה למטה דוחקה למעלה למעלה דוחקה למטה וגרסינן עלה אמר רב חסדא מחלוקת שפירשה על גבי כלי אבל על גבי קרקע דברי הכל אסור להחזירה. וכתב ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' ר"א דמילה דלית הלכתא כר"י אלא כת"ק ופ' בתרא דעירובין כתב וקי"ל כת"ק אע"ג דאמר רב יהודה הלכה כר' יהודה לית הלכתא כוותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כותיה דת"ק דאמרינן אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרב אבא נפלה ליה אבי סדיא ואהדר ואמרי ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא מחלוקת שפירשה על גבי כלי אבל פירשה על גבי קרקע ד"ה אסור להחזירה ואמר רב יהודה הלכה כר"י ואמר לי לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי עכ"ל. כלומר לא סבירא לי הא דאמר רב יהודה הלכה כר"י אלא הלכה כת"ק. ובאמת אני אומר דבשפירשה על גבי כלי פליגי ובהא הוא דשרי ת"ק וקי"ל כותיה ומש"ה אהדרתה וכמוהו הסכימו רבותינו בעלי התוס' ז"ל וגם הר"ז בעל המאור והרמב"ן ז"ל ואם הראב"ד ז"ל ראה לפירש"י ז"ל שפירש כי רב אשי אדרב חסדא קאי כלומר לא סבירא לי מאי דאמר רב חסדא דבפירשה ע"ג כלי פליגי אלא אפילו פירשה ע"ג קרקע פליגי ושרי ת"ק דקי"ל הלכתא כוותיה אבל פירשה ע"ג כלי אפילו ר"י מתיר כבר הקשו עליו רבותינו בעלי תוס' דא"כ אמאי קתני בברייתא לר"י הוחלקה למטה דוחקה למעלה למעלה דוחקה למטה ליתני פירשה על גבי כלי דשרי ר"י ומכ"ש שמעינן דשרי בהוחלקה דעדין לא פירשה אלא מדנקט הוחלקה משמע דוקא הוחלקה שלא זזה ממקומה הוא דשרי ר' יהודה הא אם פירשה וזזה ממקומה אפי' ע"ג כלי קא אסר ר"י. וזה טעם נכון לקיים הפירוש הראשון וכן הסכים מורי הרשב"א ז"ל:

ומניחין רטיה ע"ג מכה עד שמא ימרח. פרק המוצא תפילין (דף ק"ב) וגם פ' חלק מקצתו:

כז

אין נותנין חמין כו' עד מפני שהוא כרטיה. פרק ר"א דמילה (דף קל"ד):

רטיה שפירשה על גבי כלי מחזירין אותה. פרק המוצא תפילין (דף ק"ב):

ואם פירשה ע"ג קרקע אסור להחזירה. כתב הראב"ד ז"ל כל זה שבוש אלא מחזירין אפילו מעל גבי קרקע עכ"ל: ואני אומר ח"ו אלא הוא פסק כדעת רב אלפס ז"ל פ' בתרא דעירובין גמרא מתניתין דמחזירין רטיה במקדש דת"ר רטיה שפירשה מעל גבי מכה בשבת מחזירין אותה בשבת ר' יהודה אומר הוחלקה למטה דוחקה למעלה למעלה דוחקה למטה וגרסינן עלה אמר רב חסדא מחלוקת שפירשה על גבי כלי אבל על גבי קרקע דברי הכל אסור להחזירה. וכתב ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' ר"א דמילה דלית הלכתא כר"י אלא כת"ק ופ' בתרא דעירובין כתב וקי"ל כת"ק אע"ג דאמר רב יהודה הלכה כר' יהודה לית הלכתא כוותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כותיה דת"ק דאמרינן אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרב אבא נפלה ליה אבי סדיא ואהדר ואמרי ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא מחלוקת שפירשה על גבי כלי אבל פירשה על גבי קרקע ד"ה אסור להחזירה ואמר רב יהודה הלכה כר"י ואמר לי לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי עכ"ל. כלומר לא סבירא לי הא דאמר רב יהודה הלכה כר"י אלא הלכה כת"ק. ובאמת אני אומר דבשפירשה על גבי כלי פליגי ובהא הוא דשרי ת"ק וקי"ל כותיה ומש"ה אהדרתה וכמוהו הסכימו רבותינו בעלי התוס' ז"ל וגם הר"ז בעל המאור והרמב"ן ז"ל ואם הראב"ד ז"ל ראה לפירש"י ז"ל שפירש כי רב אשי אדרב חסדא קאי כלומר לא סבירא לי מאי דאמר רב חסדא דבפירשה ע"ג כלי פליגי אלא אפילו פירשה ע"ג קרקע פליגי ושרי ת"ק דקי"ל הלכתא כוותיה אבל פירשה ע"ג כלי אפילו ר"י מתיר כבר הקשו עליו רבותינו בעלי תוס' דא"כ אמאי קתני בברייתא לר"י הוחלקה למטה דוחקה למעלה למעלה דוחקה למטה ליתני פירשה על גבי כלי דשרי ר"י ומכ"ש שמעינן דשרי בהוחלקה דעדין לא פירשה אלא מדנקט הוחלקה משמע דוקא הוחלקה שלא זזה ממקומה הוא דשרי ר' יהודה הא אם פירשה וזזה ממקומה אפי' ע"ג כלי קא אסר ר"י. וזה טעם נכון לקיים הפירוש הראשון וכן הסכים מורי הרשב"א ז"ל:

ומניחין רטיה ע"ג מכה עד שמא ימרח. פרק המוצא תפילין (דף ק"ב) וגם פ' חלק מקצתו:

כח

סכין וממשמשין כו'. עד שמעמלת ומרפאה. פרק חבית:

אין רוחצין עד ואינו חושש. פ' ח' שרצים (דף קט"ו) ופרק חבית:

סכין ומפרכין כו' עד ופירוך. פרק חבית (דף קמ"ז) ופרק במה בהמה יוצאה:

בהמה שאכלה עד סמנין. פרק במה בהמה יוצאה:

כט

סכין וממשמשין כו'. עד שמעמלת ומרפאה. פרק חבית:

אין רוחצין עד ואינו חושש. פ' ח' שרצים (דף קט"ו) ופרק חבית:

סכין ומפרכין כו' עד ופירוך. פרק חבית (דף קמ"ז) ופרק במה בהמה יוצאה:

בהמה שאכלה עד סמנין. פרק במה בהמה יוצאה:

ל

סכין וממשמשין כו'. עד שמעמלת ומרפאה. פרק חבית:

אין רוחצין עד ואינו חושש. פ' ח' שרצים (דף קט"ו) ופרק חבית:

סכין ומפרכין כו' עד ופירוך. פרק חבית (דף קמ"ז) ופרק במה בהמה יוצאה:

בהמה שאכלה עד סמנין. פרק במה בהמה יוצאה:

לא

אין מקיאין עד המשלשלין. פרק חבית:

ומותר לכפות וכו' עד צער מהן. פרק חבית ופרק במה אשה:

המרקד מאבות מלאכות עד ואינו מתכוין לכך. פרק ר"א דתולין (דף ק"מ):

מגבל חייב עד לא מזון ולא מים. הכל פ' בתרא דמסכת שבת (דף קנ"ז):

ומותר לאדם להעמיד וכו' עד סוף הפרק. פרק כל כתבי:

לב

אין מקיאין עד המשלשלין. פרק חבית:

ומותר לכפות וכו' עד צער מהן. פרק חבית ופרק במה אשה:

המרקד מאבות מלאכות עד ואינו מתכוין לכך. פרק ר"א דתולין (דף ק"מ):

מגבל חייב עד לא מזון ולא מים. הכל פ' בתרא דמסכת שבת (דף קנ"ז):

ומותר לאדם להעמיד וכו' עד סוף הפרק. פרק כל כתבי:

לג

אין מקיאין עד המשלשלין. פרק חבית:

ומותר לכפות וכו' עד צער מהן. פרק חבית ופרק במה אשה:

המרקד מאבות מלאכות עד ואינו מתכוין לכך. פרק ר"א דתולין (דף ק"מ):

מגבל חייב עד לא מזון ולא מים. הכל פ' בתרא דמסכת שבת (דף קנ"ז):

ומותר לאדם להעמיד וכו' עד סוף הפרק. פרק כל כתבי:

לד

אין מקיאין עד המשלשלין. פרק חבית:

ומותר לכפות וכו' עד צער מהן. פרק חבית ופרק במה אשה:

המרקד מאבות מלאכות עד ואינו מתכוין לכך. פרק ר"א דתולין (דף ק"מ):

מגבל חייב עד לא מזון ולא מים. הכל פ' בתרא דמסכת שבת (דף קנ"ז):

ומותר לאדם להעמיד וכו' עד סוף הפרק. פרק כל כתבי:

לה

אין מקיאין עד המשלשלין. פרק חבית:

ומותר לכפות וכו' עד צער מהן. פרק חבית ופרק במה אשה:

המרקד מאבות מלאכות עד ואינו מתכוין לכך. פרק ר"א דתולין (דף ק"מ):

מגבל חייב עד לא מזון ולא מים. הכל פ' בתרא דמסכת שבת (דף קנ"ז):

ומותר לאדם להעמיד וכו' עד סוף הפרק. פרק כל כתבי:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.