קובץ על יד החזקה/עבודה זרה/ג

קובץ על יד החזקה ‏ עבודה זרה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

זביחה בכלל עבודה. עיין כ"מ. וא"ת אמאי לא מני נמי מקבל ומולק כו', נ"ל דמולק היינו זובח ומקבל לאו עבודה היא אלא אם זרק ותירוצו צ"ע עיין בת"ח שם. ולי נראה דהנה הא דכתב ברש"י שלפנינו דבשלמא מקבל ומולק לא קשה לן כבר כתב המל"מ דט"ס הוא ברש"י וצ"ל מוליך דודאי מולק חייב והביא שם ראיה בשם התוס' יומא (דף ס"ג) וכן כתב הת"ח שם אבל בחידושי הר"ן היה כתוב לפניו הגירסא שלפנינו ברש"י וסיים שם ואפשר לי לומר דכתב רש"י ז"ל הכי ה"מ מקמי דאית לן הבנין אב מזביחה אלא דהוי ס"ל לתנא משום דאשכחן בקראי הני עבודות נקטינהו תנא א"כ זריקה נמי אשכחן בקרא ומשני זורק היינו מנסך ומליקה וקבלה דלא אשכחן בקרא לא תני תנא, מיהו לבתר דעבדינן בנין אב מזביחה לכל עבודת פנים אף מולק ומקבל בכלל דבפנים הוי וחייב, הרי מנסך עביט של מי רגלים חייב אפילו אין דרכה בכך כיון דשם נסוך איתיה בפנים אע"פ שאין מי רגלים לא בפנים ולא בחוץ דרך עבודה א"כ כ"ש מליקה וקבלה וסיים שם כן נראה לי וצ"ע ע"כ. עפ"ז יש לנו לומר דשיטת רבינו כן הוא ולא חשיב מקבל ומולק משום דמק"ו דעביט של מי רגלים המבואר בהל' ד' ידעינן לה כנ"ל דלא ככ"מ:

ה

חייב ומביא קרבן על שגגתו. עיין כ"מ ובתוספות סנהדרין (ס"ד ע"א) ד"ה אע"ג כתבו דמתני' מיירי לעובדה בביזוי קמ"ל דאי לא מכוין אלא לבזות פטור. וכתב הרש"א שם דהתוס' לא ניחא להו בפירוש הכ"מ ע"ש. ובס' ת"ח תמה קרא על הכ"מ דלא עלתה על דעת הרמב"ם לאוקמי מתניתין בשוגג דהא הפוער עצמו לפעור לפרושי מתניתין דלעיל מיניה קאי דקתני א"ה הנסקלין ועוד אי ס"ל להרמב"ם כן הו"ל למכתב הואיל ועבודתו בכך חייב בקרבן ומדכתב חייב ומביא קרבן יראה דתרי מילי קאמר חייב מיתה כשהותרה ומ"ק על שגגתו והאריך מאוד. ולענ"ד כנים דברי הכ"מ דהדברים מוכיחים דהרמב"ם מוקי למתניתין בשוגג וכן מפורש בדברי רבינו בפירוש המשנה דבשוגג איירי. ואין הכוונה בדבריו דבמזיד פטור אלא תוכן הדברים הא דאמרי' בגמרא אע"ג דמכוין לבזוייה יראה מלשנא דגמרא דבא לומר דמתניתין אשמועינן חידושא במתכוין לבזויה ואי סלקא דעתך דבמזיד איירי ובמתכוון לעובדה והתרו בו והזהירו אותו שזה הוא עבודתה ושלא יעשה כן והוא אינו חושש לדבריהם ומקבל עליו התראה א"כ אין לך עובד גדול מזה ומאי יועיל לנו באומר דמכוין לבזויה כיון דזה הוא דרך עבודתה וכן הת"ח בעצמו הקשה שם קושיא זו על התוס' במ"ש דמיירי במתכוין לעבודה ממ"נ ע"ש. ולזה מוקי לה הרמב"ם דעיקר רבותא דמתניתין קאי על השוגג דמודה הרמב"ם דבמזיד חייב סקילה ואין כאן מחלוקת לדינא בין הרמב"ם והתוספות ודוק היטב:

ו

העובד מאהבה. עיין כ"מ וריב"ש סימן קי"ב: שם שנאמר ולא תעבדם. וכן פירש"י במתניתין אבל בגמרא (דף ס"ג) פירש"י ד"ה אבל כו' עובר בל"ת לא תלכו אחרי א"נ אל תפנו כו' וצ"ע. ואפשר דרש"י בגמרא שם בא ליישב מה ס"ד דל"ק שם דלוקין על כולם אלא ודאי משום שנאמרו אזהרות רבות ומ"ד דכללא דלאו שבכללות לא נאמר בכה"ג. ובזה אפשר ליישב ג"כ מה שהקשה בס' משנת חכמים לפי הכלל שכלל הל"מ פ"ט מהל' מ"א דאין לוקין על לאו אם אין ענין א"כ קשה איך אמר ר"א על כולן לוקין הגם אי ס"ל לאו שבכללות לוקין עליו הא הוי לאו באם אינו ענין שפירש"י במתני'. ולפ"ד י"ל דר"א סובר דלא נאמר כלל זה היכא דיש כמה לאוין דהוי כאילו נכתב בפירוש:

ז

ישב לו קוץ. עיין כ"מ דמה שלא כתב רבינו דין דא"נ דמלתא דפשיטא וכתב הכנה"ג ביו"ד סימן ק"נ ואני רואה בדברי הר"מ שהוזכר זה בדבריו דבמה שכתב אלא ישב ואח"כ יטול כיון למה שאמר בגמרא ואם אינו נראה כו' מותר וה"ד א"נ כגון שישב ואח"כ יטול, ונראין דברי הכנה"ג דהא ע"כ מוכח בגמרא דהא דעביד צריכותא דהיתרא לאו מלתא דפשיטא היא כמ"ש המהרש"א ומהר"ם בסוגיא דלפי גירסא דקתני מעין א"כ הקושיא ליתני רק מעין אלא ודאי משום היתרא. ואין לומר דיש ליישב קושית הרש"א ומהר"ם דאי לא הוי תני הני תרתי הוה מוקמינן מעין דוקא היכא דליכא סכנה והשתא דמיותר מוקמינן אפילו היכא דאיכא סכנה מ"מ קשה ליתני קוץ ומעין ובבא דנתפזרו מיותר ואי אמרינן משום היתרא ניחא אבל לפי שיטת הכ"מ הדבר קשה:

ונראה דהנה אמרינן בגמרא שם מאי א"נ אי נימא דאינו מתחזי האמר רב כו' אלא כו'. וכתב הסמ"ג מכאן יש ללמוד דהלכה כרב אמנם בירושלמי דכלאים מקשה מכמה משניות ולא מתרץ כלום, ע"כ נראה מדבריו דמסופק בהלכה אמנם התוס' במס' חולין (דף מ"א) ד"ה בשוק כתב דתלמודא דידן ע"כ פליג בזה עם הירושלמי ומחלקים בסברא ע"ש, וא"כ ודאי דקיי"ל כתלמודא דידן וגרסינן שם בירושלמי מתניתא פליגא עליה דרב נתפזרו מעותיו כו' לא יהיה שוחח ומלקטן ואם היה מקום צנוע מותר ועוד הביא שם כמה משניות ומסיק דרב ל"ל קיום וכ"ה בירושלמי עירובין ס"פ כ"מ והירושלמי לטעמיה אזיל אבל לדידן לפי סברת התוספות בחולין גם הברייתא דבק"פ שם אינו ראיה כמ"ש בס"ד בחיבורי שם בש"י, והק"ע הקשה מהך דירושלמי על הרי"ף וכל הפוסקים דלא הביאו הך דירושלמי, אשתמיט מיניה לפי דעתו דברי התוס' בחולין ודברי הסמ"ג בסי' י"ט. והנה הר"ן פי' הא דאמרינן בגמרא אי לא שתי מיית לאו דוקא אלא צערא בעלמא ועיין בטור יש שיטת החולקים וע"ש בדרישה שהבין בטור שאפילו בחדרי חדרים ג"כ אסור אפילו היכא דאיכא סכנה. ולכאורה קשה מאי מקשה התלמודא פרצופות ל"ל דכבר שמעינן איסורא ממעין דלמא תני איסורא דפרצופות יתירא לאשמעינן דאפי' בח"ח אסור ואפשר ליישב דהרש"א הקשה היתרא דמעין ל"ל ודחיק ליישב. ולולא דבריו נראה דתני היתרא דאינו נראה הגם דידעינן מהנך תרתי משום דסד"א דהכא במעין יהיה מותר בח"ח מש"ה תני היתרא דאינו נראה דהך היתרא דמעין יהיה דוגמא דאינך דבאינך ליכא שום סכנה א"כ מסברא חיצונה גם בח"ח אסור ומש"ה תני גם במעין היכא דאיכא סכנה היתרא דאינו נראה דשוה הוא לאינך ואינו מותר כ"א באינו נראה כמשתחוה. ועפי"ז יש ליישב דברי הטור שכתב מעין וגם פרצופות צ"ע דהא בגמרא אמרינן דלא אצטריך ולפמ"ש א"ש ודו"ק:

וע"פ דברינו י"ל שיטת הכ"מ דהיתרא דאינו נראה מלתא דפשיטא הוא וליישב קושית מהרש"א י"ל דבקוץ צריך למתני איסורא דאל"כ לא הוי ידעינן איסורא דמעין אפי' במקום סכנה וכמ"ש ובנתפזרו תני איסורא יתירא דאסור הוא בח"ח ומיניה ידעינן דגם במעין אסור בח"ח ואינו מותר כ"א בא"נ כמשתחוה ועיין במהרש"א שם הדברים סתומים ובס' ח"י להגאון בעל א"ח דף ס"ג ע"א כתב לפרש דבריו והרואה יראה דגם לדבריו יש חסרון הניכר בדבריו וע"פ דברינו אלה יש להמעיין מקום לפרש דבריו והארכתי בחידושי ואין מקומו פה להאריך:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.