סדר משנה/עבודה זרה/ג

סדר משנה עבודה זרה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ואזהרה של עבודות אלו וכיוצא בהן הוא מה שכתוב ולא תעבדם וכו'. הנה רבינו הן בספרו זה מקדש מלך והן בספרו מנין המצות חלק הלאוין הוציא מקרא דלא יהי' לך אלהים אחרי' ע"פ וגו' ארבע מצות לא תעשה, והם האחת שלא להאמין בזולתו ית' ענין אלקות מה, השנית שלא לעשות צורות ופסילים באופנים ותנאים הנאמרים בהם אפי' שלא לעבדם, הג' שלא להשתחות לע"א או לעשות לה אחד מהעבודות שבפנים כגון ניסוך וזביחה וקיטור אפי' אינן דרך עבודתה, הד' שלא לעבוד בשום עבודה אחרת זולת עבודת שבפנים אם הוא דרך עבודתה אותן העבודות, וכן מתבארים דברים הללו ממה שכתב בספרו ס' היד לעיל בהל' יסה"ת פרק א' הלכ' ו' וממה שכת' פה הלכ' זו, וממה שכת' לקמן בפרק זה הלכה ט', וראיתי להרמב"ן בהשגותיו על ספר מנין מצות לרבינו קרא אחריו מלא כאילו השיג על אחד מן התלמידים הקטנים שכתב על רבינו שזה טעות מפורסם שלא נזכר מה שהביא הוא בעצמו כמה פעמים והוא מאמר ר"ש במסכת מכות דף כ"ג תרי"ג מצות נאמרו לו למשה וכו' אמר רב המנונא מאי קרא תורה צוה לנו משה מורשה "תורה" בגימטריא תרי"א הוי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום ואם כדברי רבינו הרי שמענו מפי הגבורה ה' מצות ממנין התרי"ג, דהיינו מצות עשה אחת והיא האמונה במציאות אלקותו ית' ממאמר אנכי ה' אלקיך וכו' וארבע מצות לא תעשה שיוצאים מהפסוק של לא יהיה לך וגו' ואם כן לא שמענו מפי מרע"ה אלא רק תר"ח והיאך קאמר קרא תורה צוה לנו משה שהוא תרי"א ובספר מגילת אסתר שם ירד להציל ולא הציל, ונוראות נפלאתי מקדושת הרמב"ן ומהפלגת חסידתו הראויות להיותם סיבה קרובה לחלוק כבוד ביותר למעטה תהלה לרבינו ז"ל ולחפש בזכותו אף בדרך רחוקה, ולא די ששכח דברי הגמרא לפי הבנת הרמב"ן אלא אף זו לחשוד את רבינו הגדול בשגיאה עצומה כזה שישכח דברי עצמו מה שהזכיר בספרו שם הרבה פעמים, חם לבי בקרבי כי זה היה פחיתות גדול אפי' למחבר קטן הערך מאד, כמ"ש בספרו המורה בפתיחתו שם בד"ה הקדמה סיבות הסתירה וכו', אף כי לרב וגדול כזה רבינו הגדול הס מלהזכיר וכן כתב באחד מתשובותיו שאין תפיסה יותר גדולה על המחבר אלא כשיתפוס בסתירות דבריו עצמו, אבל אני בעניי אומר אני בס"ד כי דברי רבינו ראוים אליו דברי אלקים חיים ומלאך ה' צבאות הוא אין בשפתיו כושל והוא בהקדים לך הקדמה אחת קטנה כמעט מבוארת מעצמה, דע דהא דמנה רבינו בספרו מנין המצות חלק הלאוין מנין א' וגם לעיל בהל' יסה"ת פרק א' הלכה ו' דמקרא דולא יהי' לך נפקא אזהרה שלא יקבל באלוה זולתו ית' הנה זה הוא אזהרת האמנת השיתוף חלילה, ועיין עוד שם הלכה א', ב' וג', וכן מבואר להדיא מדברי הסמ"ג בחלק הלאוין מנין א' שכתב המצוה הראשונה שלא להעלות במחשבה שיש שום אלהות זולתו שנאמר לא יהי' לך אלהים אחרים ע"פ, מכאן אסרה התורה הקיום והשיתוף וכו' ומלשון "על פני" דורש המדרש כפשוטו שאסור לשתף שם שמים וד"א, ובפרק ארבע מיתות (דף ס"ג ע"א) איתא שכל המשתף ש"ש וד"א נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו, המקרא ההוא (של זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו), בא לעונש, וזה (של לא יהי' לך וגו' ע"פ וגו') אזהרה וכו' והנה כבר ידוע דרכו של הסמ"ג שברוב המקומות בחיבורו שם נמשך אחר דעת ודברי רבינו אם לא במקום שביאר וכותב בפירוש שהוא חולק על רבינו ומבואר מזה שגם כוונת רבינו כן היא שהוא מזהיר על האמנת השיתוף ח"ו, ולכאור' קשה לענ"ד טובא בדרשא דר"ש דאזנינו לא שמענו מפה קדוש מרע"ה כי אם מנין תרי"א מצות, הלא באזנינו שמענו מנין תרי"ב מצות, והוא דהא רבינו לקמן בהל' מלכים פרק ט' הלכה ב' כתב דכל מיני עשיית פסילים אפי' שלא לעבדן כלל ואעפ"י שהם עשוים רק לנוי בעלמא אסור ג"כ לב"נ לעשותן רק שאינם נהרגים עליו ושהוא בכלל ע"א שהוזהרו עליה ב"נ, וגם שנצטוו ב"נ שלא להשתחוות ולזבח ולקטר ולנסך לע"א אעפ"י שהן שלא כדרך עבודתה ושלא לעבוד ע"א בשום עבודה שהוא דרך עבודתה בכך שכל אלה הם בכלל אזהרה ע"א שהוזהרו עליה הב"נ והנה בהוריות דף ח' מסיק התלמודא דיו"ד מצות נצטוו ישראל במרה, דהיינו שבע מצות ב"נ וחזר מרע"ה וצוה אותם אז בעת ההיא ועוד לו שם בג' מצות נוספות דינים שבת ופרה, א"כ הרי כבר נצטוו במרה מפי מרע"ה גם על ע"א שכבר הוזהרו עליה ב"נ ובכללה כל האזהרות האמורות לעיל והם שלא לעבוד ע"א אף בעבודות שאינן עבודות פנים אם רק הוא דרך עבודתה של ע"א ההיא שעבדה, ואף בעבודות שאינן דרך עבודתה שלא לעבדה אם הן מעבודות פנים שהם השתחויה וזיבוח וקיטור וניסוך, ושלא יעשו פסילים אפילו הם רק לנוי בעלמא א"כ גם אזהרת לא יהי' לך שמענו כבר מפי מרע"ה במרה קודם שנצטוינו עליה מפי הקב"ה בשעת מתן תורה, וא"כ היאך קאמר תורה צוה לנו משה מורשה וגו' שע"י מרע"ה צוה לנו רק מנין תורה דהיינו תרי"א מצות והרי נצטוינו על ידו תרי"ב מצות, ואין להתעקש דקרא קאמר תורה צוה לנו משה וגו' היינו משה בלבד, אבל אנכי ולא יהי' לך לא מפי מרע"ה לבד שמענום אלא גם מפי הגבורה, דזה אינו, חדא שהדבר בעצמותו הוא עקש ופתלתל, דאטו תורה צוה לנו משה בלבד כתיב וכמו דפריך הגמ' דפסחים דף ל"ו מידי בלבד כתיב וכו' וכן ביתר מקומות בש"ס, אף גם זאת שנית א"א לפרש הקרא דתורה צוה לנו משה הכי דאם נאמר כן דכוונת הקרא הוא על מה שמרע"ה לבד צוה לנו תקשה דחסר טובא ממנין תרי"א דהא הלא גם הז' מצות ומצות מילה ומעשר ותפלה לפי דעת רבינו הא כבר נצטוינו עליהם מפי אדם הראשון ונח ואברהם ויצחק ויעקב ועמרם וכמבואר כן לקמן בהלכו' מלכים פרק ט' הלכה א' וב' וא"כ אבד חשבון חשבונות של מצוה חשבון תרי"א דחסר טובא מהך מנינא א"ו צ"ל כיון שמה שאנו עושין היום מן הז' מצות ומצות מילה ומעשר ותפלה, הוא מפני שנצטוינו עליהם מפי מרע"ה לא שאנו עושים אותם מפני שנצטוו עליהן אדם הראשון והאבות ועמרם וכמבואר כן לקמן בהלכות מלכים פרק ח' הלכה י"א יע"ש (ועיין מה שכתבתי בס"ד מקור לדברי רבינו שם) ממילא שפיר שייך לומר צוה לנו משה דהיינו שע"י משה עבד ה' נתחייבנו לקיים סך תרי"א מצות כי בצאת ישראל ממצרים והיינו לו יתברך לעם סגולה נפטרנו מהציווים של הנביאים הקודמים ולא נתחייבנו רק להיות דמשה הוא צום אותנו, א"כ גם גבי לא יהי' לך לענין אותן האזהרות כולן שהן נכללות בקרא ההוא הרי אנו עושים אותם מכח מה שכבר נצטוינו עליהן מפה קדוש מרע"ה במרה, ומאי אהני לן במאי דתנא ליה בכפילא במה שהקב"ה בעצמו ובכבודו חזר ושנה לן שהרי לא נתחדש לנו לא נוסף לנו חיוב על החיוב שקבלנו כבר ע"י ציווי משה במרה ולמה לא יפול על האזהרות הללו של לא יהי' לך לשון צוה לנו משה מורשה וכו' אין זה אלא תימה, והנראה לענ"ד ברור בס"ד בישוב זה, הוא דהא כבר כתבנו לעיל מדברי רבינו והסמ"ג דאזהרות לא יהי' לך המזהיר על האמנת אלהות בהזולת, הוא שהוא מזהיר על האמנת השיתוף, והנה התו' בסנהדרין דף ס"ג ע"ב בד"ה אסור לאדם שיעשה וכו' ובבכורות דף ב' ע"ב בד"ה שמא יתחייב לו וכו' כתבו דב"נ לא הוזהרו כלל על האמנת השיתוף עיין בתוס' דמגילה דף כ"ח בד"ה תיתי לי וכו' ועיין בש"ע א"ח סוף סימן קנ"ו ובש"ע י"ד סי' קמ"ז ובספר הארוך ב"י שם, ועיין לעיל בהל' יסה"ת פרק א' הלכה ז' בד"ה לפיכך א"א שיהי' אלא א' וכו' וא"כ מעתה צא ולמד דאף דיציבא מילתא שהב"נ נצטוו על אותן ג' אזהרות הנכללות בקרא של לא יהי' לך והם שלא לעבוד ע"א כדרכה בשום עבודה שבעולם, שלא להשתחוות לע"א או לעשות לה עבודה מאותן עבודות פנים אפילו היא שלא כדרכה, שלא לעשות פסל וכל תמונה אפילו שלא לעבדה, אבל הנה כל אלה האזהרות הם נכללות באזהרת לא תעשה לך פסל וגו' ולא תשתחוה ולא תעבדם וגו' אבל אזהרת האמנת השיתוף שהוא יוצא מלא יהי' לך אלהים אחרים ע"פ וגו' וכדבר שנאמר בשם רבינו והסמ"ג, הנה על אזהרה הזאת לא נצטוו הב"נ בכלל אותן ז' מצות שלהן, וממילא במרה כשקבלו ישראל ע"י מרע"ה ז' מצות של ב"נ לא קבלו ולא צוה אותן מרע"ה אלא רק אותן הדברים מה שנצטוו עליהן ב"נ מאז תחיל ארץ מיום ברוא אלקים את האדם ע"י אדם הראשון והנמשכים אחריו, דהיינו אותן ג' אזהרות היוצאים מפסוק לא תעשה לך פסל וגו' ולא תשתחוה להם ולא תעבדם וגו' אבל על אזהרת האמנת השיתוף היוצא מקרא של לא יהי' לך וגו' לא נצטוו עליו אז במרה ולא קבלוהו ישראל עדיין ולא שמעתו אזן מעולם עד עת בא דברו דבר ה' אמרת ה' צרופה הוא ית' בעצמו ובכבודו צונו באזהרת לא יהי' לך על האמנת השיתוף (ואיפו זאת עדיין הב"נ לא הוזהרו על האמנת השיתוף כי תורה צוה לנו משה וגו' לנו לבדנו נאמרה האזהרה של האמנת השיתוף ולא להם שהם אינם צריכים לקיים אלא אותן ז' מצות שלהן שכבר נצטוו עליהן ביום עשות ה' אלקים את השמים ואת הארץ וכבר הם נקראים בזה חסידי אה"ע ויש להם חלק לעוה"ב, רק שהם חייבים לשמוע בקול איש זה מרע"ה שהודיע לנו בתורה שנצטוו עליהן כבר קודם מ"ת ועדיין חיובן עליהן עיין לקמן בהלכו' מלכים פ' ח' הלכה י"א ומ"ש שם בס"ד בזה) ומעתה שפיר קאמר הגמ' דמס' מכות הנ"ל דתרי"א מצות שמענו מפי מרע"ה, והיינו שכל אותן התרי"א מצות נתחייבנו בעשייתן ושמירתן להיות נצטוינו עליהן מפי מרע"ה וקבלנו עלינו לשמור ולעשו' ככל אשר יצא מפיו בשם ה' אלקינו, ואף אותן ג' אזהרו' שחזר הקב"ה בעצמו ובכבודו וכפל אזהרתן בסיני דהיינו שלא לעשות פסל אפילו על דרך הנוי בעלמא, ושלא לעבוד ע"א בעבודת פנים אפילו שלא כדרכה, ושלא לעבוד ע"א בשום עבודה שבעולם שהיא דרך עבודתה אבל כל אלה כבר קבלנום עלינו ונתחייבנו בהם מכח מה שנצטוינו עליהן מפי מרע"ה בהיותינו במרה, וכפילת ציווים ואזהרתם שנית ע"פ ה', הנה הוא רק כמו יתר אזהרות וציווים שמצינו שהוכפלו הרבה פעמי' בתורה ולא ימנו במנין, אלא לאחת כי כפילת אזהרתן וציווים אינו אלא לחזק הענין ולהפליג השמירה בו לא שיש בו תוספות חידוש במנין כמבואר כל זה בספר שרשי המצות לרבינו, לא כן שתי אלה הציווי והאזהרה, והם הציווי האמנת מציאות אלקותו יתברך היוצא מפסוק אנכי ה' אלקיך וגו' שבמצוה זו ג"כ לא נצטוו ב"נ וכמו שהארכתי בס"ד לעיל בהלכות יסה"ת פרק א' הלכה ו' וגם כתבנו שם דכבר אפשר קיום המצות כולן בלתי האמנת אמיתית מציאות אלקותו יתברך זיל גמור משם ומצאת שם ראיות ברורות (א"ה ז' מצות שנצטוו עליהן ב"נ כולם שקולות בדעת האדם ומי שאינו איש מושחת מדעת יקל עליו קיומם, ולהכחיש במציאת הסבה הראשונה אין תועבה גדולה ממנה והוא ממין ע"א שגם ב"נ חייב עלי' מיתה אבל אינו מוזהר על השיתוף אם הוא מאמין במציאת אדון עולם שהוא יוצר הכל רק מסר הנהגתו לאחד מצבא השמים ועליהם נאמר כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים והיינו דקרו לי' ית' אלהא דאלהא, אבל המאמין שאין סבה ראשונה למציאות הזאת משחית נפשו ויגיע באחרונה לתכלית השחתה) והשנית הוא אזהרת האמנת השיתוף היוצא מפסוק לא יהי' לך אלהים אחרים ע"פ וגו' ששתים הללו לא קבלנו אותן במרה ע"י מרע"ה כי לא שמענו דבר ה' בזה אז מפי משה עד עת זו מ"ת כי פיו ית' הוא בעצמו ובכבודו דיבר אלינו בחרב לאמר ואת קולו שמענו מתוך האש מדבר ציווי אנכי ה' אלקיך וגו' ואזהרת לא יהי' לך אלהים אחרים וגו' אז קבלנו עלינו לחוק ומשפט דבר ה' שתי אלה לנו ולבנינו עד עולם לשמור ולעשו' ככל היוצא מפיו ית' לא נטה ימין ושמאל ואף כי ששתי אלו נאמרו ג"כ כל אחד ואחד אח"כ ע"י מרע"ה הרבה פעמים בתורה ציווים ואזהרות עליהן וכמבואר במקראי קדש מ"מ שתי אלה לא בשם יקראו שנצטוינו עליהם מפי מרע"ה כיון שכבר קבלנום עלינו ע"י ציוויו ית' מה לנו בכפילתן אח"כ בתורה עיקר הדבר הוא תלוי במה שנתחייבנו בשמיעתינו הציווי או האזהרה ההיא פעם ראשונה בין יהי' מפי הקב"ה ובין יהי' מפי מרע"ה כיון שנתחייבנו בו שוב אין אנו משגיחין בכפילת הציווי או האזהרה היא בין שהוכפלה מפי מרע"ה ובין שהוכפלה מפי הקב"ה, ומעתה שפיר קאמר הגמרא דמכות וגם רבינו בספרו מנין המצות דתרי"א מצות נצטוינו מפי מרע"ה אע"פ דקרא של לא יהי' לך וגו' מזהיר על ד' אזהרות, ודברי רבינו ברורים כשמלה, ולא נמצא בשפתיו עולה, וכל לשון תקים אתו למשפט תרשיע נצח סלה, ומי כמוהו מורה דעת ודרך תבונות כמו רבינו לו נאוה תהלה.

ה

הפוער עצמו לפעור כדי לבזותו וכו' חייב ומביא קרבן על שגגתו. כתב מרן הע"א כדרכה וכו' ולענין סקילה א"א דהא מוטעה הוא וכו' ודבריו תמוהים לענ"ד דהא אפשר ואפשר הוא המציאות אפילו לענין עונש סקילה והיינו דהמתרה התרה בו כך בפירוש ואמר לו הוי יודע שהפוער עצמו לפעור אפילו כדי לבזותו נמי איסורא של לא תעבדם קעביד ועונשו בסקילה, והוא לא אבה שמוע לקול זה המתרה ואדרבה אמר על מנת כן שבזה התיר עצמו למיתה ותכ"ד של ההתראה הפעיר עצמו לפעור, ושפיר חייב סקילה, וכמו שמרן בעצמו כתב כן לעיל בהלכות יסה"ת פרק ה' הלכה ד' בשם הרמ"ך אע"ג דמכוון לבזויי וכו' ואע"פ שקבל עליו התראה וכו' ואפ"ה חייב וכו' ועיי"ש מ"ש בס"ד בזה ובביאור דברי רבינו תדרשנו משם ומצאת.

ו

העובד אלילים מאהבה כגון שחשק בצורה וכו' או שעבדה מיראתו וכו'. מה שכתב מרן בד"ה כתב הרמ"ך תמה וכו' שהוא כתב בסמוך שאם זרק אבן למרקוליס חייב אע"ג דלא קבלה וכו' ואין זו השגה שרבינו וכו' לענין חיוב חטאת קאמר וכו' עיין מ"ש בהלכות יסה"ת פ' ה' הלכה ד' בד"ה שאין מלקין וכו' הערה על תירוצו של מרן וישוב קושית הרמ"ך.

אמנם מ"ש מרן עוד בד"ה וכתב עוד הריב"ש ומ"מ וכו' כבר הסכימו האחרונים שאין פירוש הרמב"ם במאהבה ויראה נכון וכו', הנה כי כן כתב הר"ן בחידושיו למסכת סנהדרין דף ס"א ע"ב והשיג על רבינו שכתב בפ"ג מהלכות ע"א מאהבה כגון שחשק בצורה זו וכו' או שעבדה מיראתו לו שמא תריע לו וכו' והא לא מחוור לי דכיון שעובד צורה זו על שהיא מטיבה ומריעה אע"ג דלא קבלה עליה באלוה חייב מיתה דלא גרע ממקטר לשד דאמרינן בגמרא והיינו ע"א, וסתם מקטיר לשד אינו מקבלו באלוה ואפ"ה קרי ליה ע"א, ועוד אמאי לא תירץ לי' במקטיר לשד שאינו מקבלו באלוה זהו בעל אוב דליכא גביה אלא לאו, אלא משמע לי דכל שעושה איזה עבודה לשום צורה כדי שיגיע ממנה איזה תועלת הרי נתן לה אלוהות וכו' והיא ענין ע"א.

ואנכי לא ידעתי מה זו קושיא דהא לך לשון הגמרא שם אי הכי יצא מגדף ובעל אוב מיבעי לי' אלא אמר עולא במקטיר לשד, א"ל רבא מקטיר לשד ע"א הוא, אלא אמר רבא במקטיר לחבר וכו' ופירש רש"י אינו מקטר לשם אלהות אלא ע"י הקטרה נעשה המכשפות לחבר השדים הרי שלך לפניך דביאר רש"י להדיא דרבא הוא דשני ליה כן באמת דמיירי באינו מקבלו לשם אלהות בהקטרה זו ולפיכך אינו חייב משום ע"א כיון שלא היתה כוונת הקטרתו כדי לקבלו בהקטרה זו לאלהות אלא להיטב ולהריע ע"י התחברות השדים כאן והיינו ממש כדברי רבינו, והא לא קשיא דלמה לא שני ליה עולא בעצמו התירוץ הזה דקא שני רבא לפי האמור, דזה אינו קושיא דעולא לא ס"ל לחלק בין אם מקבלו עליה באלהות לבין אם לא מקבלו עליה, דס"ל כאביי שם דף ס"א דהעובד מאהבה ומיראה דחייב אפילו לא קבלו עליה באלוה, והרי לפי שיטתו של רבינו בהך פלוגתא דאביי ורבא בעובד מאהבה ויראה כפירוש בו הוא שאינו מקבלו באלוה אלא שעובד להצורה ההיא להיטב לו או שלא להריע לו אפ"ה פליג אביי על רבא ואמר דאף בעובד כה"ג ג"כ מחייב אף שלא קבלו עליה באלוה, ממילא לא הי' עולא יכול לשנויי במקטיר לחבר ורבא לשיטתי' שפיר הוא דשני כן דהוא סובר כשאינו מקבלו לאלוה רק שעובד מאהבה ויראה דהיינו להיטב או להריע דפטור וממילא אנן דקיי"ל כרבא לגבי דאביי שפיר פסק רבינו לחלק בין אם מקבלו באלוה דחייב לבין אם לא מקבלו באלוה רק שעושה כן בשביל הטבה והרעה דפטור, וגם במקטיר לשד לחברן פטור מסקילה ואינו אלא בלאו, ועיין בש"ך י"ד סימן קע"ט סעיף י"ט ס"ק כ"ב שתמיהתו שם היא ראויה לו אליו והיא תמיה רבתא, אבל תירוצו שם במחילה מכבוד תורתו הם דברים תמוהים.

ז

ישב לו קוץ ברגלו לפני ע"א וכו' נתפזרו לו מעות בפניה לא ישוח וכו'. כתב מרן ישב לו קוץ וכו' ובנוסחאות שלנו כתוב עוד מעין המושך לפני ע"א לא ישחה וכו' ולא כתבה רבינו וגם הרי"ף ונראה שלא הי' בנוסחאות שלהם וכו' והנה בשאלתות דרב אחאי גאון בפ' וארא סימן מ"ב הביא רק הא דנתפזרו לו מעות ויש לו קוץ ברגלו לפני ע"א ולא הביא ג"כ הך דמעין המושך לפני ע"א וכו' אלא שגם פרצופות לא הביא בשאלתות שם.

איברא בעיקר קושית מרן מה שהקשה דלמה לא הביאו רבינו והרי"ף הך דמעין המושך לפני ע"א וכו' אחרי העתרת המחילה מקדושתו של מרן אומר אני בס"ד דאין זה קושיא כלל, דהא לך לשון הגמרא במסכת ע"א דף י"ב ת"ר עיר שיש בה ע"א וכו' ישב לו קוץ וכו' נתפזרו לו מעותיו לפני ע"א וכו' פרצופות המקלחין מים בכרכים לא יניח פיו על פיהם וישתה וכו' כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה מפני הסכנה וכו' וצריכא דאי תנא קוץ משום דאפשר וכו' ואי תנא מעות דממונא וכו' ואי תנא הני תרתי משום דליכא סכנה וכו' דאי לא שתי מיית וכו' צריכא, פרצופות למה לי משום דקבעי למיתנא כיוצא בו לא יניח פיו ע"ג סילון וכו' וכתבו התו' שם ריש ע"ב בד"ה פרצופות וכו' דאע"ג דמנשק ע"א אינו חמור כמשתחוה מ"מ כיון דאיכא נמי איסורא דאורייתא וכו', ממילא לפ"ז מהך דפרצופות נודע ג"כ דין מעין המושך דהא גם בפרצופות איכא סכנה ואדרבה מכח פרצופות נודע מכח כ"ש מעין המושך לפני ע"א וכו' דמנשק קיל טפי ממשתחוה דבמנשק ליכא אלא לאו ובמשתחוה איכא איסור סקילה, וכיון דרבינו בהלכה דלאחר זה העתיק דין פרצופות תו לא איצטרך להביא דין מעין דכבר נודע מכח כ"ש מפרצופות והברייתא לא נקטה הפרצופות אלא איידי דפיו ע"ג סילון, שוב מצאתי קרוב לדברי אלה בש"ג במסכת ע"א שם והנאני, אלא בשאלתות שם לא העתיק הך דפרצופין (וגם קשה קצת למה הביאו רבינו כלל להך דישב לו קוץ ברגלו וכו' דהא בודאי ליכא צערא טפי מהך דפרצופין דאי לא שתי מיית אלא דגם על הגמרא גופא קשיא הך קושיא דלא ליתני הברייתא אלא נתפזרו לו מעותיו וכו' ופרצופין המקלחין וכו' וכיוצא בו לא יניח פיו על הסילון וכו').

ודע דאם איכא סכנת נפשות שאם לא ישתה מהך מעין או פרצוף ימות בצמא אם צריך למות בצמא ולא ישתה מהמעין או מהפרצופות הללו, עיין בש"ע י"ד סימן ק"נ סעיף ב' בהמחבר ובהגה, והנה דעת השאלתות נראה כדעת הר"ן שהביא מרן הרמ"א בהגה דמיית לאו דוקא אלא קרוב הוא למות דשמא ימות בצמא קודם שימצא מים אחרים שהרי השאלתות שם לא הביא דין זה אלא על הך דשעת הגזרה דאפילו על ערקתא דמסאנא מסרינן נפשן וכמבואר להמעיין שם ממילא מוכח כי שלא בשעת הגזירה א"צ בזה להיות יהרג ואל יעבור.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.