קובץ על יד החזקה/גירושין/יב

קובץ על יד החזקה ‏ גירושין יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הוחזקה א"א. שינה רבינו לישנא דמתני' משמע אפי' ע"י קול ועי' באה"ע סי' ז' אות י"ד וב"ש שם ולפי מה דאמרי' בגמ' כתובות כ"ג ע"א אליבא דר"א הא דתני סיפא אם משנשאת באו עדים לא תצא דוקא בשבוי' אבל לא ברישא א"כ הפי' ברישא אם יש עדים היינו אפילו באו עדים לאחר שנשאת ולא שייך למתני במתני' קול ולקלא דבתר נשואין לא חיישי' שוב מצאתי שגם בס' הפלאה כ"כ. ומוכח דלא כשי' הי"מ שמביאים התוס' יבמות דף צ"ב ומיושב בזה מה דקש' לכאורה על הגמרא גופא מאי קמקשה דלמא אמרי' כסברת הי"מ ולדברינו מיושב דסתמא דתלמודא ס"ל כר"א דאף אם נשאת תצא וסייעתא לפסק רבינו כמ"ש הה"מ דדעתו כדעת הרמב"ן והרשב"א.

ג

בא הבעל וערער וכו'. עמ"ש בר"פ ז' בפי' דברי הה"מ וראיתי בתומים סי' מ"ו אות א' שגם הוא רצה לפרש דברי הה"מ כן אלא שסתר דבריו מדברי רבינו פה במ"ש בעל שאמר על גט מזויף והיא מכחישתו וכו' שפסלה נפשה מכהונה דמשמע דמה"ת אין גט כלל וכאן הרי מכחשתו ומ"מ נאמן לומר דמזויף.

ו

שנים אומרים נתגרשה וכו' והיא אומרת גרשתני. כצ"ל.

ט

האשה ובא ע"א וכו'. כ' הר"ן בכתובות כ"ב וא"ת היכא מתוקמא בחזקת א"א הא כיון שמכחישין זא"ז חד מינייהו פסול הוא וכו' לאו קוש' היא דמתוקמא כגון דתרווייהו מודו בגירושין אלא דפליגי בקרוב לה ובקרוב לו ובכה"ג עבידי דטעי וכו' ע"ש ועי' בש"כ חו"מ סי' ל"א אות א' דבעי לפשוט מזה ספיקא של חכמי בריסק ובתומים שם כ' שמדברי רבינו פה מדסתם ולא כ' דוקא בכה"ג משמע דס"ל כיון דכל אחד לא מוכחש אלא מחד מצטרפין ועי' בר"ן שם מה שהאריך בענין תרי ותרי די"א דקיימ"ל דהוי ספיקא דאורייתא והוא ז"ל כ' שם דסוגי' דפ' ד' אחין דף ל"א משמע דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומוקמי' אחזקה ולכאורה יש מקום לומר דאליבא דר"ח בב"ב דף ל"א דאמר בהדי סהדי שקרא ל"ל ופסלי' להו לעדות אחרת אז מסברא אמרי' דתרי ותרי ספיקא דרבנן משא"כ לר"ה דקיימ"ל כוותי' דס"ל זו באה בפ"ע ומעידה וכו' אפי' להוציא ממון וודאי דספק תורה הוא וא"כ י"ל דאין ראי' מסוגי' דיבמות דשם מצי קאי אליבא דר"ח וא"כ שפיר קאמר הגמ' דספיקא דרבנן הוא אבל לפמ"ש הר"ן דבס' קרוב לו וקרוב לה תלינן בטעו' ואין כאן הכחשה ושם ביבמו' הא מיירי בכה"ג דס' ק' לו ק' לה ואעפ"כ מסיק שם דספיקא דרבנן הוא יפה כ' הר"ן דקיי"ל ספיקא דרבנן הוא ולפמ"ש רבינו פה דלית לי' סברת הר"ן וי"ל נמי דלא ס"ל לתלות בטעות אפי' בקרוב לו וקרוב לה וי"ל דס"ל לרבינו דספיקא דאורייתא הוא וה"נ משמע דס"ל לרבינו דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא וכ"כ הלח"מ בפ"ח מהל' שגגות הל' ג' דאפשר הי' לומר דרבינו ס"ל הכי וסיים שם אבל כבר דחה הר"ן סברא זו וכיון שכן אין לתרץ כן אלא מ"ש הוא עיקר פי' דסבר שם כתיר' הראשון דגבי שנים אומרי' נתגרשה ס"ל לרבינו דאשה דייקא וסברא זו אף שכ' התוס' במס' יבמות דף פ"ח מ"מ לא ברירא וכמ"ש שם בס"ד.

יא

אמר הבעל פקדון וכו'. רבינו פסק כר"ח ועמ"ש בפ"ו והטור בסי' קמ"ב פסק כר"ה להחמיר וכ' הה"מ וע"כ לא פליג ר"ה אלא בעיר אחת הא לא"ה אפילו ר"ה מודה וכו' ושלטי הגבורים כ' בשם הריא"ז דלר"ה גם בב' עיירות נמי הבעל מהימן והדבר תמוה דבב' עיירות לא שייך סברת אי איתא וכו' ובפשיטות י"ל לשיטתו דס"ל כפי' הי"מ שהביא בחי' רשב"א בסוגי' דלא אמר ר"ה שהבעל נאמן אלא כשהגט יוצא מתחת יד שליש שלא עשה שליח שליחותו והוא שאמר ר"ה אם איתא וכו' הוי יהיב לה פי' השליש וא"כ אין חילוק בין עיר אחת לשתי עיירות להך פי' ומה שהקש' בח"ר על פי' זה יש לדחות להמעיין. ויש קצת ראי' לפי' הי"מ דלפי שיטתם שפיר י"ל דלא חשיב חצי דבר דעדי אמירה א"צ לעידי קבלה גם לר"ה בעשה שליחותו וא"צ לדחוק כמ"ש התוס' סד"ה אפילו כיון דאם אין שלשתן בעיר ל"צ וכו' ומשמע מדבריהם דמש"ה אפילו בעיר אחת לא חשיב ח"ד וזהו נגד הסברא. אבל מדברי רבינו נראה מבואר דסבר כפירש"י מדכתב וכן אם הי' הגט יוצא מת"י האשה וכו' ולפי הי"מ גם ר"ה מודה בזה ומאי וכן שכתב רבינו. ונראה דקוש' הרשב"א על הי"מ מהא דקאמר התלמודא מי איכא מידי דאיהו גופי' לא מהימן וכו' ומאי קוש' הא כאן עשה שליחותו דוודאי א"צ ליתן לה הגט כיון שנתגרשה בקבלתו אבל עכ"פ צריך להודיע לה אולי לא נתרצה הבעל להיותו שליח קבלה וכמ"ש רבינו פ"ו הל' י' וא"כ בכה"ג השליש מהימן ולא נקיט בפשיטות דמודה ר"ה אם כבר מסר לידה וקמ"ל רבותא יתירא דאם אמר לה שנתרצה הבעל הגם שלא נתן לה הגט מ"מ עשה שליחותו ונאמן ואפשר לומר נמי דסובר הריא"ז דר"ה בכל ענין קאמר דהבעל נאמן בין בעיר אחת בין בב' עיירות בעיר אחת מטעם דהבעל הוי יהיב לה לדידה ובשני עיירות משום דהשליח לא עשה שליחותו ונ"מ בעיר אחת גם בעשה שליחותו נאמן הבעל ובשתי עיירות אינו נאמן כ"א כל זמן שלא עשה שליח שליחותו ובזה י"ל דלישנא קמא דרבה ג"כ אמת ומיירי לישנא קמא בשתי עיירות ומפני שסתם דבריו משמע אפילו בעיר אחת ושפיר מקש' לי' וקאמר בלישנא בתרא דגם בעיר אחת משכחת לה דמודה ר"ה ושני הלשונות אמת ובלימוד הישיבה הארכתי בזה ולא באתי כאן אלא למאי דקיימ"ל להחמיר כר"ה וכמ"ש האחרונים משום דרבי' דר"ח הוא אף דלכאורה צריכין לדחוק אליבא דר"ה בהא דמשני התלמודא והתני' וכן לגיטין גיטי ממון והתני' וכן לשטרות מידי גבי הדדי תני' ובאמת צ"ע מפני מה נקיט התנא גיטין וכוונתו לשטרות ולמה לא נקיט שטרות מה רצה להשמיענו בזה דקרי לשטרות גיטין הא איכא למטעי דנאמן השליש גם באיסור והי' נראה דר"ה ור"ח פליגי כענין שאמרו בירושלמי ריש גיטין הי' כתוב בגט שטר מתנה מה את עביד לי' כגט הוא וערעורו בטול או כמתנה הוא וערעורו קיים ייבא כהדא אתפלגון ר"י ור"ל ע"ש וברא"ש ספ"ק דמכות וא"כ ה"נ אם כתוב בגט שטר מתנה אליבא דר"ה דבממון נאמן השליש ולא באיסור א"כ למ"ד דלא פלגי' דיבורא א"כ השליש אינו נאמן כלל גם לממון משא"כ למ"ד פלגי' דיבורא א"כ לענין איסור אינו נאמן השליש אבל לענין ממון דאיתיהיב למחילה נאמן ולפי"ז י"ל דר"ה ס"ל דפלגי' דיבורא וא"כ בכתוב שטר מתנה בגט נאמן השליש על המתנה הגם דאינו נאמן על הגט ולפי"ז הברייתא דנקיט גיטין במקום שטרות להורות לנו את זאת דגם בגט שכתוב בו מתנה ג"כ נאמן השליש לענין המתנה ור"ח הי' ס"ל דלא פלגי' דיבורא וא"כ אס"ד דלענין איסור אינו נאמן השליש שפיר קשי' לי' דלמה נקט גיטין במקום שטרות א"ו דהשליש נאמן גם באיסור א"כ לדידן דקיימ"ל פלגי' דיבורא שפיר יש להחמיר כר"ה דסברה הוא דבאיסורא אין להאמין להשליש ועי' במראה הפנים ריש גיטין ואין להאריך.

השליח נאמן. עי' בלח"מ הלכה ג' שחקר אם השליש נאמן דוקא בגט מקוים או אפילו בגט שאינו מקוים ואין הבעל נאמן משום מגו דמזויף דהוי מגו במקום חזקה ועמ"ש פ"ו ואפשר לתלות הדבר אם טען מזויף פסול הגט מה"ת כל זמן שלא נתקיים אז יש מקום לומר דנאמן במגו משא"כ אם מה"ת גט כשר גם בטוען מזויף דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד והיינו משום דלא שכיח הזיוף א"כ אין כאן מגו ועמ"ש בהל' ג' ובפ"ז הל' א' במחלוקת רבינו והראב"ד.

יב

הואיל והבעל והשליח סועדין אותה. משמע מדברי רבינו משום דשניהם מסייעי' אותה אבל בשליח לבד מסייע אותה לא מעיזה והוא כמ"ש הרא"ש בפי' השני ועי' בלח"מ שכ' דפי' הב' לאיזה צורך קאמר הגמ' המגו וכ' לאלומי מילתא ועי' בנתיבות משפט דף רנ"ג ע"ד וכן יראה מדברי רש"י דס"ל דהשליש אינו נאמן כ"א משום מגו והקש' בתוס' דגם ר"ה מודה ביש לו מגו ולפי דברי הרא"ש בפי' הב' י"ל דשאני התם משום דמסייע להמגו חזקה דאינה מעיזה והנה הרא"ש ג"כ הקש' קוש' התוס' ומשמע דס"ל דהפי' קמא עיקר וזהו דעת רי"ו שהביא הב"י בסי' קמ"א דמיחס להרא"ש פי' הא' לעיקר ולא כמו שהבין הטור והיינו משום דסבר הרי"ו כמ"ש הלח"מ ולשי' הטור נ"ל כמ"ש בעל הנתיבות ע"ש.

טו

נאמנת ותנשא או תתיבם. כ' התוס' יבמות דף קט"ז ע"ב ד"ה באותו שעה וא"ת אמאי לא מהמני' לה במגו שהיתה יכולה לומר גרשתני למ"ד דרה"מ אפי' שלא בפניו וי"ל וכו' ועי"ל היינו דוקא אמתני' דהתם וכו' דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו' אבל בעלמא לא היתה נאמנת ע"כ ורש"א הרגיש שם מאי קוש' דהוי מגו דהעזה ולזה י"ל דכיון שאמרה מת ולא יראה דלמא יבוא וודאי דיודעת בעצמה שעפ"י רוב לא יבוא וא"כ טוב יותר אם רצונה לשקר לומר גרשני דליכא העזה ואנן מהמני' לה באומרת גרשני ולא אמרה מת ודוק. אבל שמעתי שהרב הגאון מהו' עקיבא איגר אב"ד דק"ד פוזנא שתמה מאוד על קוש' התוס' הא מפורש שם במתני' אם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת הרי מפורש דלא אתמר דרב המנונא כ"א בכה"ג דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ולאיזה צורך כ' התוס' תי' הראשון ולי נראה דכוונת התוס' בקושייתם דס"ל למ"ד דאתמר דרה"מ אפילו שלא בפניו חזקה מעלי' היא דהא אמרי' שם בגמ' להך מ"ד דאם נשאת לא תצא ואס"ד דלא הוי חזקה גמורה כיון שעכשיו נודע שהיתה א"א מפני מה לא תצא והא דתנן אם יש עדים אינה נאמנת להך מ"ד היינו מדרבנן דלכתחילה לא תנשא וא"כ שפיר קשי' להו להתוס' דהא חזי' בבריית' דוקא באותו מעשה ובאותו שעה סמכו חכמים להאמינה וב"ה הי' ס"ל דוקא בא מן השדה עד שחזרו להורות כדברי ב"ש שלא דברו אלא בהוה והא ודאי דמודה ב"ה דע"א נאמן בעדות אשה אף דמה"ת אינו נאמן ע"א כלל משום חומר וכו' הקילו וא"כ למה לא תהי' אשה בעצמה נאמנת הא אשה מה"ת נאמנת דהא יש לה מגו מה"ת ושפיר הוצרך התוס' לתי' הא' ובתי' השני סוברים דבאמת לאו חזקה גמורה הוא אלא משום דבשעה שאמרה היתה נאמנת מה"ת משום הפה שאסר מצרפי' לזה חזקה דאינה מעיזה שלא תצא ובאמת תיר' השני לפי"ז קצת דוחק ועמ"ש בספ"ז בס"ד.

וכן אם בא ע"א וכו'. מדברי רבינו משמע קצת דע"א נאמן מה"ת וכ"מ מדבריו פי"ג הכ"ט וכ"כ הנ"י בפ' האשה דהא דקאמר משום עגונא הקילו ה"ק חכמים שהחמירו בכ"מ הקילו בזה עי' בתי"ט פ"י דיבמות משנה א' וכ' עוד שם ולא מטעם דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דהא מסקי' אחיו של ראשון חולץ מה"ת וא"ה איפכא הוי וכן צריכה גט משני משום הרואים בלבד וא"ה מדאורייתא בעי גט ע"ש ובאמת צע"ג על רש"י במס' שבת דף קמ"ה ע"ב ד"ה אלא לעדות אשה שכ' לומר לאשה מת בעלי דהקילו בה רבנן משום עגונא וכו' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ע"ש אלא דשם קאי רש"י על עדות עד מפי עד דזה ודאי מדרבנן ואז באמת י"ל אפקעינהו ובמתני' דיבמות שם דתנן אמרה לה מת בעלך כ' בתוס' יו"ט דהא דקתני לשון רבים לאשמעי' דאפילו היתה אמירה ע"י עד מפי עד וזהו וודאי מדרבנן וי"ל עוד כיון דבא בעלה חזינן דלא דייקא האשה לא אפקעינהו רבנן לקידושין אדעתא דהכא ועי' בהה"מ פ"א מהל' גירושין הלכה י"ג שכ' ג"כ הך טעמא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ועכצ"ל דס"ל כמ"ש וכמדומה שכבר נזכרה סברא זו בגדולי אחרונים ועי' היטב בשו"ת ח"צ סי' ג'.

טז

חוץ מה' נשים. הסכמת רוב אחרונים דהני נשי אפי' הן מסיח לפ"ת לא מהני דמתוך שנאתן חיישי' שיערימו במל"ת ברכי יוסף סי' י"ז ואם יש עדים שעל פי עדותן שרי' להנשא מה"ת והני נשי מסיח לפ"ת אינהו דאמרי מילי דשרי' אפי' מדרבנן מהמני' להו שם בשם הרמב"ח ועי' מל"מ.

כד

הואיל ושתיהן אומרות וכו'. משמע מדברי רבינו דוקא בצרות אבל בעדים כ"ע מודים וכ"ה בירושלמי ודעת הריא"ז דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג אינן נאמני' ואין כן דעת הטור בסי' י"ז וע"ש בב"י וצ"ע וכבר האריך בזה הרב ברכי יוסף בסי' י"ז ומה שהביא שם ראי' בשם הרמב"ח מהא דלא אשמועי' מתני' ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג לא תנשא י"ל בפלוגתא לא קמיירי ולשיטת רבינו י"ל דנקיט הכי אפי' בכה"ג דע"א אומר לא מת אם נשאת לאחד מעידי' ואומרת ברי לי לא תצא וכמ"ש הה"מ ה' י"ט דראיית רבינו מדלא תני ואם נשאת תצא ע"ש ודוק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.