קובץ על יד החזקה/גירושין/יא

קובץ על יד החזקה ‏ גירושין יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

החרשת. וקטנה שהיא חרשת ממאנת עי' תשו' רשב"א סי' אלף ר"ג.

ה

ונבעלה אחר שהגיע לזמן וכו'. משמע דבעי' לידע זמן הראוי' בבירור אבל אם יש ספק אם הגיע לזמן יש מקום להקל ועי' בשו"ת ר"י מטראני ח"א סי' מ"א וסי' נ"א.

יח

כל אשה וכו'. עי' בתשו' השיב ר"א סי' ז'.

כה

מעוברת חבירו ומניקת חבירו. עי' בהה"מ מ"ש בשם י"מ דוקא במניקה דנתארמלה אבל בנתגרשה וכו' והוא שיטת ר"ש הזקן הובא בתוס' יבמות דף מ"ב ע"א ד"ה סתם וז"ל ר"ש הזקן הי' אומר דגרושה מינקת מותרת לנשא וכ"ה בתוס' כתובות דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא והנה כפי הלשון בתוס' ולשון הה"מ דנקטו בדבריהם מינקת דבמעוברת מודה ר"ש הזקן והיינו משום דבמעוברת איכא עוד טעמא אחרינא משום דחסה וכמ"ש רבינו פה דטעם זה לא נדחה עי' בכ"מ. והתוס' בכתובות שינו לשונם הר"ש אומר דגרושה מותרת משמע מעוברת ומניקה וכ"ה להדי' ברא"ש יבמות וכ"כ רי"ו בנתיב כ"ג חלק ג' יראה מדבריהם דס"ל דהיתר הר"ש הזקן אפי' במעוברת ונ"ל דפי' זה מוכרח בדברי הר"ש דהרי ר"ת השיב על דבריו דלמאי דהוי בעי למימר דטעמא משום דחסה אין חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה לה"ט ובאמת קוש' זו יש ליישב לשיט' הר"ש דאדרבה יש קצת ראי' לפרושו משום דלכאורה ק' למה נאיד הגמ' מטעם דחסה הא כיון דמסיק טעם דמניקה משום ולד דעל דידי' חייס ועל חברי' לא חייס א"כ ה"נ י"ל דעל חברי' שייך טעם דדחסה בלא מתכווין משא"כ בדידי' חייס ומשים על לבו כמ"ש הכ"מ לשי' רבינו ולפי' הר"ש ניחא דלס"ד דטעם דחסה אפי' בגרושה שייך טעם זה והמקשה לא הי' ידע ליתן טעם למניקה דאף דהי' עולה על דעתו משום הנקת הולד עכ"ז קשי' לי' דהא סתמא קתני דומי' דמעוברת וא"כ אפי' בגרושה מינקת אסור ובזה לא הוי ידע טעמא ועל כן הוכרח התרצן לחדש סברא דדחסה אפי' לגבי חברי' לא נחשד אבל להניק לא אכפת לי' ומש"ה קאמר דטעם מעוברת ג"כ משום הנקה וא"כ מעוברת ומניקה שניהם שווים דאין כאן אסורא כ"א באלמנה ומיושב קוש' ר"ת על הר"ש והיינו ע"כ דסובר הר"ש דטעם דדחסה נדחה לפי המסקנא. ובתוס' כתובות הק' ר"ת וז"ל ר"ת אומר דאסורה לנשא דתני' בפ' החולץ וכו' מעוברת חבירו וכו' קפסיק ותני ע"ש ולפי דברינו יש מקום להציל הר"ש גם מקו' זו דלכאורה ק"ק מפני מה קתני בבריי' מעוברת כיון דקתני מניקה אנן ידעי' דמעוברת למניקה קיימא ולפי דברי הר"ש מיושב דמש"ה קתני מעוברת להורות לנו דאסורה דמעוברת דומי' דמניקה כי היכא דמניקה דוקא במשועבדת אבל לא בגרושה גם במעוברת דינא הכי ואשמועי' דלא אמרי' לפי המסקנא טעמא דדחסה כלל ומה שהק' עוד דאלמנה נמי לא משתעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה לנשא לזה י"ל דס"ל כיון דעכ"פ משכחת לפעמים שיעבוד באלמנה לא חלקו חכמים אבל בגרושה דלא משכחת שעבודא כלל לא גזרי' אטו אלמנה ובזה יש מקום ליישב ג"כ מה דק' לב"ש דס"ל דאשה אינה משועבד להניק כתובות דף צ"ט ואעפ"כ אית לי' אסורה דמניקת חבירו וי"ל דאף דס"ל לב"ש מן הסתם לא מחייבי' לאשה להניק א"כ משכחת לה לפעמים שמחויבת כגון במקדש אותה אדעתא דהכי וגם אם כבר מנהג העיר שרובן מניקים בניהם י"ל כל הנושא אשה אדעתא דמנהגא נשאה וכיון דמשכחת תקנת חכמים בכה"ג שוב לא חלקו משא"כ בגרושה אף דיכול לגרשה ג"כ בתנאי שתניק את בנה כמבואר בפ' המגרש מ"מ בכה"ג וודאי דאינה רשאי לישא דאולי לא תוכל להניק ונתבטל הגט למפרע ועוד הארכתי בתשו' ליישב כל הקוש' הנזכרות באופן אחר ועמ"ש בזה פ"ב מהל' סוטה הלכה ט' ואעפ"כ רוב הפוסקים ורבינו מכללם לא ס"ל סברת הר"ש הזקן ואין לסמוך עליו להתיר בשום אופן.

ובמזנה עי' בהגהת מרדכי פ' החולץ מינקת שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרב ר' מרדכי והתירו עי' שם במרדכי היטב ונראה מדבריו דלא חלק עם הרב ר"מ כ"א במ"ש להתיר אפי' לשי' ר"ת אבל מודה לדבריו לשי' הר"ש דזונה ג"כ מותרת אבל הנ"י פ' החולץ כ' ולענין מזנה אליבא דכ"ע לא תנשא משום דאין לולד מי שישתדל ואין לה על מי לחזור וודאי דמרחמת עליו ומניקתו הגם דאינה משועבדת ועי' בשו"ת צ"צ סי' נ"ה וגם היתר זה להקל במזנה אין לו ראי'.

ובזונה מופקרת עי' בשו"ת מהר"י מינץ סי' ה' ורבים חולקים עליו והכל לפי הענין ומ"ש הב"י ססי' י"ג דגרושה שאין התינוק מכירה שי' הרשב"א שהביא הה"מ פה משמע דס"ל אפי' לר"ת דמחמיר בגרושה דוקא במכירה וסיים וראיתי מורים להקל ולא מחיתי בידם כיון שיש להם על מה לסמוך ובשו"ת אמונת שמואל סי' ב' למד מזה דגם באלמנה כל היכא דאינו יכול לכפותה להניק כמו שהכניסה לו ב' שפחות או שאין בני משפחתה רגילין להניק דינה כמו גרושה ושם סי' ג' כ' הגאון דבאלמנה שלא התחיל אצלה השיעבוד כלל עדיפי מגרושה דעכ"פ התחיל השיעבוד ע"ש ולענ"ד אין כאן מקום לסמוך כלל להתיר דהרי מדברי התוס' מבואר לשי' ר"ת גם בגרושה שלא הכירה אסור ודלא כהב"ח וכ"כ רש"א בתוס' כתובות דל"ק על ר"ת מהך דגרושה אין כופין דמ"מ אסורה לנשא אטו לא נתגרשה ואטו מכירה ע"ש ואין להקשות איך ס"ד לגזור אטו הכירה איך התיר ר"נ לדבי ר"ג הא גם שם במכירה אסור היינו דוקא היכא דאיכא תרתי גזרי' אטו לא נתגרשה ואטו מכירה ועוד יש מקום ליישב לפמ"ש הריב"ש הובא בב"י שם דלא קיימ"ל כר"נ משום דמסקי' בגמ' הלכתא מת מותר ע"ש א"כ לדידן דלא מתירין כ"א במת ואפי' בדבי ר"ג אין אנו מתירין כ"ש בגרושה דגזרי' אטו מכירה וכן נ"ל שיט' הרשב"א ג"כ ומ"ש בתשו' סי' תשכ"ג וז"ל שאלת עוד מינקת חבירו היכא דנתנה הבן לשני מינקת ונתנו עירבון להניק תשו' לא נתברר מתוך דבריך אם הי' תוך חמשים וכו' וסיים שם אלולי היתר הגמ' בדבי ר"ג וכשמת הולד היינו אוסרי' סוף דבר אינו יודע בזה שום היתר ע"ש ולכאורה קשה אמאי לא השיב להתיר בכה"ג שכ' האמונת שמואל ואף אם יש לחלק בין אלמנה דלא חלקו חכמים אפי' באינה משועבדת משא"כ גרושה דבכל ענין אינה משועבד כ"א במכירה משום סכנת הוולד מ"מ ק' על הרשב"א דהא לא נתברר בדברי השואל אי הוי מינקת חבירו באלמנה או גרושה משמע דלא ס"ל להתיר גם בזה וכן יראה מלשונו שם במה שסיים ואלולי היתר הגמ' וכו' אלא דבזה חלק הרשב"א עם הריב"ש א"כ הרי דגם הרשב"א אינו מתיר בגרושה באינו מכירה והא דכ' הה"מ בשם הרשב"א להתיר בגרושה לא להורות הלכה למעשה להתיר כ"א להכריע מסברא בפי' הבריי' ודברי הב"י צל"ע למה לא מיחה במי שהורה להתיר וסומך על הרשב"א והוא בעצמו לא סמך ע"ז וביותר וודאי דאין להקל במ"ש בעל אמונת שמואל וכמ"ש וגם בגרושה שאינו מכירה ג"כ אין להקל וביותר לפמ"ש הרי"ו במישרים הא דנתגרשה אינו כופה דוקא כשמוציא מניקה אבל כשאינו מוציא מניקה או שאין לו שכר לשלם המניקה כופין אותה א"כ פשיטא דאסורה לנשא מה"ט דלמא אינו מוציא מניקה והיא משועבדת. ודע שמ"ש הרי"ו או שאין לו שכר לא נמצא מבואר בפוסקים שאם אין לו שכר המניקה שיכול לכופה וכי היא מחוייבת להניק בחנם יתנו לו מקופה של צדקה ומצאתי בס' נתיבות משפט דף קס"א ע"א שהעיר בזה ע"ש עכ"פ אין כאן מקום לסמוך כלל על התירא דבעל אמונת שמואל ועי' בשו"ת נב"י מה"ת דף כ"ב ע"ב וע"ג שכ' שגם בעל אמונת שמואל שהתיר שם הי' לו טעמים אחרים שהיתה פרוצה ומ"ש שם דף כ"ד ע"ד מילתא חדתא בעסק זונה מינקת ע"ש שהאריך נראה לי מ"ש לא מצינו חיוב על האם יפה כתב לפי פשטן של דברים שהביא הב"י בסי' פ"ב אבל הר"י במשרים ס"ל דהחיוב על האם היכא דאין להאב לשלם ואפשר לומר דדין דמישרים דוקא בגרושה כיון דעכ"פ הי' חל עלי' שיעבוד הנקה שעה אחת בשעת הקידושין משא"כ גבי זונה דלא התחיל השיעבוד כלל ובזה אין כאן מחלוקת בין רי"ו והרא"ש ודלא כמ"ש בעל הנתיבות. ומ"ש דזינתה עם ערבי ועבד לא הי' בכלל הגזירה משום דלא שייך אלמנת בעבד וערבי צע"ג אטו באלמנת תלי' מילתא והא דנקט חבירו לרבותא נקיט כן אעפ"י דבעל ראשון הי' חבירו ואוהבו ס"ד דהוא יחיס על בנו כמו עלי' דידי' קמ"ל דאין לחלק בהכי ומצאתי בכנה"ג סי' י"ג בהגהת ב"י אות ל"ה וז"ל אשת מומר שנתגרשה ממנו לא קרי' בי' אשת חבירו הר"מ אלשקר וסיים שם אמר המאסף נ"ל פי' דבריו שהיא מניקה או מעוברת ממנו אך בעיקר דינו של הרב אני מהרסס שוב מצאתי לבעל משפטי שמואל סי' צ' באשת מומר שאסורה להנשא ע"ש והנה המתירין היינו משום דמשמע להו דלאו אחיו הוא במצוות ולא מקרי חבירו ממש ועי' בטאה"ע סי' קנ"ז ואעפ"כ הסכימו לאסור א"כ אין לסמוך על ההיתר הזה כלל.

ועי' בפ"י בק"א למס' כתובות דף ט' ע"ג בעובדא שבא לידו באשה שכבר התיר לה חכם אחד ליתן בנה למינקת ולא התחיל להניק וע"י הוראה זו נקשרה לאיש וקבעה זמן נשואין לאחר ג' חדשים ולא רצה להמתין יותר ושלא להפריד בין הדבקים בקושי התיר לאחר ט"ו חודש ע"ש במ"ש שעכ"ז הי' לבו נוקפו ובתשו' הארכתי והבאתי סמוכין לזה דלשון הברייתא בכתובות קתני בה כ"ד חודש ובריי' דיבמות לא הוזכר זמן ובכתובות לא נזכר פלוגתא דר"מ ורבנן וביבמות נזכר וי"ל דבברייתא יבמות דף ל"ו ע"ב תני ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית וחכמים אומרים יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ופירש"י שם כ"ד חודש ולמה סמך הברייתא ולא פי' הזמן וי"ל דוודאי רוב התינוקות די להם בהנקה ט"ו חודש אלא דמיעוטן אין די בהן וכמ"ש הפ"י וא"כ וודאי דלכתחילה לא תנשא עד כ"ד חודש דאולי הוא מן המיעוט אבל בדיעבד דקנסינן לי' דלא יחזיר עולמית היינו דוקא קודם ט"ו חודש משא"כ לאחר ט"ו חודש אפשר דמודה ר"מ לחכמים ואפשר נמי אליבא דחכמים בכה"ג מפרשי' לו ממנה עד דחזי' דסגי לולד זה זמן הנקה בפחות אבל גם על היתר הזה א"א לסמוך בשום אופן כ"א בצירוף הרבה סניפים כמ"ש הפ"י שהמורים להקל נענשו ועי' בשו"ת בית יהודה חלק אה"ע סי' י"ח ובשו"ת שב יעקב סי' ח' וט' ובשו"ת בגדי כהונה חלק אה"ע סימן ד' ה' ו' וראוי לכל מורה שלא לעשות מעשה להורות להקל ביחידי כ"א בצירוף רבנים מובהקים.

ובפנויה שנתעברה ואמרה מפלוני והוא מודה לדברי' עי' ב"ש סי' י"ג אות כ"ג וע"ע ב"ש סי' ד' אות מ' דלענין חליצה לא סמכי' ע"ז וחיישי' דלמא זנתה ג"כ עם אחר ואם שוב לקחה לו לאשה ומת בלא בנים ולא נשאר כ"א זרע הזה שילדה כשהיתה פנוי' והוא הודה אז שהולד ממנה אעפ"כ צריכה חליצה ואפשר לומר ג"כ לשי' רבינו פה דס"ל דטעמא דדחסה לא נדחה א"כ במעוברת י"ל דאין להאמין לה גם בהוא מודה כיון דאפשר להמתין עד שתלד ויש מי שמצריך שבועה שישבע הוא והיא ואם מתחילה כיחש ואח"כ הודה אם מהני אמתלא ואם בעי' אמתלא ברורה כבר האריכו אחרונים בתשובותיהם ועי' בס' צ"צ.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.