שער המלך/גירושין/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ גירושין יב

ו

שנים

אומרים נתגרשה כו' אם נשאת לא' מעדיה לא תצא. מימרא וברייתא פרק האשה שנתארמלה דכ"ב ע"ב ודעת התוס' ד"ה הבא עליה באשם תלוי דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכן הוא דעת הרא"ש והר"ן שם יע"ש וכ"כ התוס' בפ' האומר בקידושין דס"ו ד"ה מאי חזית דשנים ושנים ספיק' דרבנן יע"ש אכן הרשב"א שם כתב וז"ל ויש מי שתי' דכל שנים ושנים הוי ספיקא דאורי' כדאית' בפ"ד אחין ולא אמרינן אוקי איתת' אחזקתה ומסייעיה ליה להאי פירוקא מדאמרי' בפרק האשה שנתארמלה כו' ועוד אמרי' התם שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואקשי' מכדי שנים ושנים אינהו הבא עליה באשם תלוי קאי וא"א הבא עליה בחטאת קאי הו"ל למימר דהא בחזקת א"א מוקמינן לה ועוד דגרסי' בפרק האשה רבה האשה שהלך בעלה ובנה למה"י באו ואמרו לה מת בעלך ואח"כ כו' תצא והולד ממזר ואמרי' עלה בגמ' היכי דמי אילימ' דאיכ' תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני כו' ולא תצא ואי אמרי' אוקי ב' לבהדי ב' ואוקי איתת' אחזקתה הא בדין נפק' דהא בחזקת איסור ליבם הוה קיימא דבן היה לה והולד ממזר גמור הוא אלא שמעי' מכל הני דלא אמרינן אוקי אחזקתה את"ד ודבריו סתומים כס' החתום במה שהבי' ראיה מההיא דהאשה רבה שהרי לדידיה נמי תיקשי דמאי פריך בגמ' מאי חזית דסמכת אהני כו' ולא תצא הא לו יהי דתרי ותרי ספק דאוריי' אפי"ה אם נשאת תצא דהבא עליה באשם תלוי קאי כדפריך בכתובות ואם נאמר דס"ל כמ"ש התוס' שם ביבמות ד"ה מאי חזית דההיא מיירי היכא דהיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי דהוה ליה כניסת לא' מעידיה דלא תצא כדאמרי' בכתובות אלא דס"ל דהא דנשאת לא' מעידי' לא תצא היינו דוקא אם נאמר דתרי ותרי ספק דאוריית' אמנם אי ס"ל דספיק' דרבנן היא ומדאוריי' אוקמ' אחזקתה א"כ הו"ל ודאי אשת אח שלא במקום מצוה ואפי' לא' מעידיה תצא וכמו שכן הוא ג"כ דעת התוס' בפ"ב דכתובות א"כ ק' דאמאי הוצרכו להבי' ראיה מההיא דפריך פ' האשה רבה הי"ל להבי' ראיה בפשיטות מבריית' דשני' אומרים נתגרש' דמוקמינן לה בנשאת לא' מעידיה ואם אית' דמדאוריי' אוקמ' אחזקתה ה"ל א"א ודאית אפי' נשאת לא' מעידיה תצא וכדק"ל להתוס' שם ותו דאפי' לסברת' אכתי ת"ל לההיא לישנ' דבעי למימר בפ"ד אחין דשני' ושנים ספק דרבנן היכי הוה ניחא לן בריית' דשנים אומרים נתגרש' דקתני לא תצא ואם נאמר דמההיא דשנים אומרים נתגרש' לא ק"ל משום דס"ל כדעת ר"ת שכתבו התוס' דחזקה אשה דייקא ומינסבה מרעה לה לחזקה דר"א והו"ל ספק שקול אכן מההיא דהאשה רבה ק"ל שפיר למאי דבעי למימר תלמוד' התם דגבי היבם ליכא חזקה דדייק' ומינסבה דזימנין מנחמה ליה ועיין בתוס' פ"ב דכתובות דכ"ו ד"ה אנן א"כ ק' איך הביאו ראיה ממה שפריך בפ"ב דכתובות אבל הבא עליה באשם תלוי קאי ול"ק בחטאת קאי הא התם ליכא חזקת א"א דחזקת דייקא ומינסב' מרעה לחזקת א"א וכמו שתי' התוס' שם לקו' הלזו אמנם אחר העיון נר' שיתיישב דבריו ע"פ מ"ש התוס' פרק חזקת הבתים דל"ב ד"ה אנן וז"ל והא דאמרי' ב' אומרים מת ושנים כו' אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא כו' אומר ר"ת דאתיא חזקה כו' וא"ת כי איכא ב' עדים לא דייקא דליכא חומר בסוף כו' וי"ל הואיל ומכחישים זה את זה איכא חומר' אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה כו' וא"ת למאי דלא ידע דבאומרת ברי לי איירי מאי קאמר היא גופה באשם תלוי קאי הול"ל בחטאת קאי וי"ל דפריך אפי' אם נאמר דשנים ושנים ספק דאוריית' כו' עכ"ל ומעתה נתבאר כונתם דמבריית' דשנים אומרים מת כו' ל"ק ליה משום דס"ל כדעת ר"ת דחזק' דדייקא מרעה לה לחזקה דא"א דאע"ג דאיכא עדים איכא חומר בסוף במה שעומדת תחת בעלה בטענת ברי שלה אכן ממאי דפריך הבא עליה באשם תלוי קאי ק"ל שפיר דהתם ליכא חזקה כיון דאיכ' עדים והיא אינה אומרת ברי לי ואגב עיוני ראיתי להרב ח"ה שם שהקשה במה שתפסו קו' מדברי ר"מ ב"ר יוסי דסבר דאם נשאת ואחר כך באו עדים לא תצא וצ"ע דהא מת"ק כ"ש דק' טפי דסבר אם נשאת לא תצא ואפי' באו עדים ואחר כך נשאת יעוין שם ולדעתי דבריהם מבוארים דהוצרכו לתפוס קו' מדר"מ למה שרצה להק' דכיון דאיכ' ב' עדים לא דייקא כו' דהך קושיא לא תיקשי לן אלא מחלוקת נשאת ואח"כ באו עדים דכיון דניסת בב' עדים מאי הו"ל למידק אמנם בחלוק' באו עדים ואחר כך ניסת ל"ק ליה כלל דבפשיטות איכא למימר דהא דנשאת בשני עדים לא דייקא ה"ד היכא דאין מכחישי' אבל כל שמכחישים הו"ל למידק איזה מב' אמת ואהא הוצרכו לידחק דאפילו הכי איכא חומר' אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה וזה פשוט ועיין בתוס' פרק האשה רבה דפ"ח ע"ב ד"ה הבא עליה שתי' משם ר"י כתי' ר"ת וכתב הרב ח"ה וז"ל וצ"ע דהא בשני עדים קמיירי ובשום מקום לא מצינו דנימא דדייקא ומינסבה בשני עדים כיון דליכא חומר בסופה יע"ש והנראה דאשתמיטתיה מיניה דברי התוספות דפרק חזקת ואולי שכונתו להקשות למה שנראה מדברי התוספות שם דבתירוץ ר"י מיתרצה נמי מ"ש דאמאי לא פריך הבא עליה בחטאת קאי ואהא הוא דק"ל להרב דלס"ד דמקשה דלא מיירי באומרת ברי ליכא חזקה דדייקא ומינסבה וכמו שכתבו פ' חזקת ואי לזאת היתה כונתו אין זו מן התימה להצריכו עיון דאיכ' למימר דהתוס' כל עיקר קושית' הוא ממאי דמשני בנשאת לא' מעדיה דאי ממאי דפריך הבא עלי' באשם תלוי קאי אין זו מן התימה כ"כ דאיכא למימר דפריך אפילו למ"ד דתרי ותרי ספיקא דרבנן כמ"ש בפרק ח"ה ולזה הוא שכתבו ועוד מאי קא משני כו' כלומר דאפילו לכשת"ל דממאי דפריך באשם תלוי קאי אין כאן קו' אכתי ק' ממאי דמשני כו' ואהא הוא שתי' משם ר"י ועוד י"ל דמאי דפריך באשם תלוי קאי הוא משום דבעי נמי להקשות אחלוקת באו עדים ואח"כ נשאת דהתם ודאי אף על גב דאי אינה אומרת ברי לי איכא חזק' דדייקא ומינסבה כל שהעדים מכחישין ועמדה ונשאת כנ"ל ודוק: ומן האמור בזה נתיישבו דברי הר"ן ז"ל שכתב פ"ב דכתובות וז"ל ומדאמרי' הבא עליה באשם תלוי קאי איכא מאן דבעי לאוכוחי דתרי ותרי ספק דאוריית' כו' והא ודאי ליתא דמסקנא דיבמות סלקא דב' וב' ס' דרבנן כו' ושמעתין ל"ק כו' ונקט הכי לרוחא דמילתא דאפי' למקיל טפי באשם תלוי קאי ע"כ ותמה עליו מוהרח"ש ז"ל בקונטרס עגונה דף ע"ה ע"ב דאכתי ק"ל דמאי משני בנשאת לאחד מעדיה דהא מ"מ ק' לפום מסקנא דב' וב' ספיקא דרבנן והבא עליה בחטאת קאי א"כ אפי' נשאת לאחד מעדיה אמאי שריא דלא מיסתבר כלל לו' דלהא ג"כ מהני לא' מעדיה כיון דבחזקת א"א גמורה קאי יע"ש שהניחו בצ"ע אכן כפי מ"ש אין כאן קושיא דלמסקנא דמילת' ל"ק לן דכיון דאיהי אומרת ברי לי איכא חזקה דדייק' ומינסבא ומרעא לחזק' א"א ולק"ל ז"ל אלא ממאי דפריך באשם תלוי קאי ואמנם אנכי הרואה שלדברי הר"ן אין אנו צריכין לישוב זה שדבר' ז"ל מבוארים ע"פ מ"ש באותו פרק על ההיא דג' שישבו לקיים את השטר וקרא עליו ערער שכתב וז"ל ואחרים מסייעים עוד סברת הרי"ף ואומר דכל ב' וב' ספיקא דאוריית' הוא ולא אמרינן אוקמא אחזקתה מדאמרינן בסמוך כו' ועוד ראיה מדאמרי' בהאשה רבה כו' ואי אמרינן דאוקי איתתא אחזקתה דין הוא שתצא שהרי חזקת' לשוק אלא ש"מ דלא אמרי' אוקי ב' כו' להוציאה מבעלה באומר ברי לי כו' וכ"ש דליכא למימר אוקמא אחזקתה לאפוקי ממונא אבל היכא שאין צריך להוציא כלום מיד המוחזק משמע דמדינא אית לן לאוקמא אחזקתה דבפרק ד' אחין משמע דמסקנא דהתם היא ב' וב' ספיקא דרבנן דמדאורייתא אית לן לאוקמא אחזקתה כיון שאין אנו צריכין להוציא כלום מתחת המוחזק א"ד ולכאורה דבריו ז"ל נראה כסותרין אלו את אלו דכאן נראה דהסכימה דעתו לדעת האומרים דב' וב' ספיקא דאוריית' והביא סמוכות לדבר ויישב סוגיא דפ"ד אחין ואלו בההיא דהבא עליה באשם תלוי דחה סברת האומרים כן ויישב סוגיא דפ"ד אחין האמנם למעיין קצת בדבריו דבריו ז"ל צדקו יחדיו שמה שדחה ז"ל בההיא דהבא עליה באשם תלוי סברת האומרים ב' וב' ס' דאוריית' היינו משום דאינהו ז"ל ס"ל דאפי' היכא דאין אנו צריכין להוציא כלום מיד המוחזק וכגון שנים אומרים נתקדש' וב' אומרים לא נתקדש' לא אמרי' אוקמ' אחזקת פנויה אלא ס' דאוריית' הוי והבא עליה באשם תלוי קאי ובעו להוכיח כן ממאי דפריך בגמ' הבא עליה באשם תלוי קאי ול"ק הבא עליה בחטאת קאי דאוקמ' אחזקת א"א שהרי מה שאנו אומרים דחייב חטאת מכח חזקת א"א אין אנו מוציאין אותה מבעלה מכח חזקה זו דבלא"ה הרי הוא חייב להוציאה משום ספק אשת איש וחזקה הלזו לא תוסיף תת כחה להוציאה מבעלה וכיון שכן הי"ל למי' דבחטאת קאי דאוקמ' אחזקת' כיון דאין אנו מוציאין כלום מיד המוחזק בכח חזקה זאת ואהא הוא שדחה הר"ן ז"ל דבריהם מכח ההיא דפ' ד' אחין דמסקנ' דב' וב' ס' דרבנן ומדאוריית' אוקמ' אחזקתה כל שאין צריך להוציא כלום מיד המוחזק וא"כ הכא נמי הבא עליה בחטאת קאי אלא דלרוחא דמילתא נקט כו' ומעתה הנך רואה שאין מקום לקושית מוהרח"ש ז"ל דלמסקנא דמילתא ל"ק להר"ן משום דכל שאנו באים להוציאה מבעלה מכח חזק' א"א לא אמרינן אוקי תרי וכמו שכתבנו ומהתימה על הרב ז"ל איך אישתמיט מיניה: האמנם דברי הר"ן ז"ל תמוהים בעיני במ"ש ראיה דתרי ותרי ס' דאוריית' מדאמרינן שנים אומרים נתקדשה כו' אם נשא' לא תצא ב' אומרים נתגרש' כו' ופרכינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומאי קו' ב' וב' נינהו ואוקמינן אחזק' ורישא בחזקת פנויה וסיפא בחזקת א"א והדבר ק' דאיך נחה שקט' קו' זו לפי שיטתם שהרי אפי' לפי שיטתם הרי ס"ל דכל שאין אנו מוציאים כלום מיד המוחזק בדינא אוקמוהו אחזקת' וכמסקנ' וא"כ אדק"ל דמאי פריך מ"ש רישא דהא רישא מדאוריית' אית לן לאוקמה בחזקת פנויה ומשום הכי אם נשא' לא תצא וסיפא כיון דליכא חזקת פנויה הו"ל ס' א"א והבא עליה באשם תלוי קאי ומש"ה אם נשאת תצא ואין לומר דס"ל דודאי כל שנשאת לאח' אפי' בשנים אומרים נתקדש' מסתבר' ודאי דאפי' נשאת תצא כיון דס' דרבנן מיהא הוי וכמ"ש התוס' שם אלא דעיקר קו' היא דלוקמא לבריית' בנשאת לא' מעדיה דבב' אומרים נתקדש' כיון דאיכא חזקת פנויה ונשא' לא' מעדיה לא תצא ובב' אומרים נתגרשה כיון דאיכא חזקת א"א אפי' נשאת לא' מעדיה תצא דהוה ליה כא"א ודאית אמנם למאי דס"ל דב' וב' ספיק' דאורייתא ולא אוקמו' אחזק' להוציאה מבעלה ניחא להו דמש"ה פריך מ"ש רישא כו' דאע"ג דבסיפא איכ' חזקת א"א לא מהני להוציאה מבעל' ואם נשאת לא תצא דא"כ אדת"ל ממאי דפריך מאי שנא רישא אמאי לא הביאו ראיה מבריית' דשנים אומרים נתגרשה דקתני אם נשאת לא תצא ואוקי' לה בנשאת לא' מעדיה וכתי' התוס' ז"ל ואי ס"ל כתי' ר"ת דחזקת דייקא ומינסבה מרעא לה לחזק' א"א וה"ל ספק שקול וא"כ מאי ק"ל הכא ואי קו' היא דלוקמ' לבריית' כר"מ דס"ל בבאו עדים ואח"כ נשאת אפי' לא' מעדיה תצא אלא דבב' אומרים נתקדשה מודה משום דאיכ' חזקת פנויה וכמ"ש התוס' שם בד"ה מ"ש א"כ הך קו' ת"ל ג"כ לפי שיטת' ועיין למוהראנ"ח ח"ב סי' מ' ובחי' לכתובות וצ"ע:
ודעת הרשב"א ז"ל כדעת התוס' דב' וב' ס' דרבנן ודחה לההיא דהאשה רבה וז"ל וההיא דהאשה רבה כו' מסתבר' דמשום דהני ב' דאמרי חלוף היו הדברים לא באו עד שנתיבמה הוא דאמרי מאי חזית דסמכת אהני דאתו בתר יבום ומפק' להו סמוך אהני דנתיבמה אפומייהו ותדע דהא ר"מ בר"י כו' דס"ל אם ניסת תצא מודה הוא דאם ניסת עד שלא באו עדים לא תצא כו' יע"ש והנה שפתיו ז"ל ברור מללו דס"ל דכל שנשאת ואח"כ באו עדים אפי' נשאת שלא לא' מעדיה לא תצא וע"ז הוא שהוצרך הרשב"א להבי' ראיה מדר"מ בר"י דכי היכי לדר"מ בר"י מפלגי' בנשאת ואח"כ באו עדים לבאו עדים ואח"כ נשאת ובנשאת לא' מעדיה ה"נ יש לחלק לרבנן בנשאת לא' דליכא למימר דהרשב"א ז"ל לא כתב כן אלא בנשאת לא' מעדיה וההיא דהאשה רבה מיירי בשהיבם אומר ברי לי כמ"ש התוס' ז"ל וכמו שכן צ"ל ג"כ לדעת יש מי שתי' שכתב הוא וכמ"ש לעיל דא"כ לא הי' צריך הרב להביא עצות מרחוק לזה ובפשיטות היל"ל דההיא מיירי בשהיבם אומר ברי לי דאע"ג דב' וב' ס' דרבנן היא לגבי עצמם נאמנים הם בדיעבד וכמ"ש לעיל מזה ליישב ההוא דפ"ב דכתובות וכ"כ הרדב"ז ז"ל בח"א סי' נ"ז בכונת הרשב"א ז"ל ומהתימ' על מוהר"י בי רב ז"ל סימן נ"ו דס"ה שכתב דהרשב"א ז"ל לא כתב כן אלא לא' מעדיה וליתא כמ"ש ולפ"ז צ"ל דכי פריך בגמר' בפ"ב דכתובות מכדי ב' וב' נינהו כו' לא פריך אלא אליבא דרבנן דס"ל דאפי' באו עדים ואח"כ נסת לא תצא דאלו לר"מ בר"י כל שנסת ואח"כ באו עדים אפי' נסת לאחר לא תצא ואפשר שלזה כוון רש"י שכתב וז"ל לא תצא ולקמיה פריך מכדי תרי ותרי נינהו וכונתו ז"ל לומר דאליב' דרבנן דוקא הוא דפריך וכדעת הרשב"א ז"ל אך זו היא שק' בעיני לדעת הרשב"א ז"ל מההיא דר"פ האשה רבה דפ"ח דפרכינן התם לרב דאמר לא שנו אלא שנשאת בעד א' אבל אם נשאת ע"פ ב' עדים לא תצא ואוקימנא לה בדלא ידעי' ליה ואתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדי' מכי נפק ועד השתא והדר פרכינן סוף סוף תרי ותרי נינהו ואוקימנ' לה בנסת לא' מעדיה והשתא לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דכל שנסת ואח"כ באו עדים אפי' נסת לאחר לא תצא אמאי הוצרכו לאוקמי ההיא דרב בנסת לא' מעדיה אפי' נסת לאחר נמי כיון דנשאת ואח"כ באו עדים וכן נמי קשה מהא דפרכינן התם בתר הכי מתיב רבה מנין שאם לא רצה דופנו ת"ל וקדשתו בע"כ ה"ד אילימא דלא נשאת לאחד מעדיה צ"ל דדופנו ואם איתא איפכא הוה ליה לאקשויי דאפי' נסת לאחר כל שנסת ואח"כ באו עדים לא תצא לדעת הרשב"א וליכא למימר דתלמודא הק' אלימא דבריית' מיירי דלא נסת לא' מעדיה ובאו עדים ואח"כ נסת דא"כ מאי האי דקאמר אלא לאו דנסת לא' מעדי' וקתני דופנו מאי קו' לוקמא בבאו עדים ואח"כ נסת ורב דאמר בנסת ואח"כ באו עדים ואי נמי ברייתא ר"מ בר ר"י היא ורב דאמר כרבנן כדמשני בתר הכי אלא ודאי משמע דרב ס"ד דבריית' סתמא קתני ואפי' בנשאת ואח"כ באו עדים ואפ"ה ס"ל לרבה דכל שנסת לאחר אפי' נסת ואח"כ באו עדים תצא לכ"ע וצ"ע כעת. כתב הרדב"ז ז"ל סי' הנז' דאפי' למ"ש התוס' פ"ב דקידושין ד"ה מאי שנא רישא לחד תי' דאע"ג דתרי ותרי ס' דרבנן הוא ומדאוריית' אית לן לאוקמי בחזקת פנויה אפ"ה אם נשאת תצא מדרבנן וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל ורי"ו והטור ז"ל בסי' מ"ז לא כתב כן אלא בבאו עדים ואח"כ נשאת דעברה אדרבנן וקנסוה אבל בנשאת בהתר ואח"כ באו עדים לכ"ע לא תצא וכ"כ מוהרש"ל ז"ל בח"ב סי' ק"ד ומוהרד"ב סי' י"ח אמנם מוהר"י ן' רב סי' הנז' חולק בזה וכתב שזה טעות גמור דלרבנן אין חילוק בין באו עדים תחלה ואח"כ נסת לנשאת ואח"כ באו עדים יע"ש. ולעד"נ לי עיקר כדעת הרדב"ז וסיעתיה שהרי דעת רי"ו בנתיב כ"ב פ"ג שכ' וז"ל שנים אומרים נתקדשה כו' לא תנשא ואם נסת תצא דהו"ל ב' וב' ולא אמרינן העמד אשה בחזקת פנויה ותצא מדרבנן ואלו בנתיב כ"ה ח"ג כתב וז"ל הלך בעלה למ"ה ואמרו לה שמת בנה ואח"כ בעלה ונתיבמה ואח"כ אמרו לה בהפך תצא והולד ממזר ודוקא שבא עד א' תחלה ואח"כ באו שנים אבל באו ב' תחלה לא תצא ולא דמי לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת כו' דנשאת ואח"כ באו עדים תצא דהתם איתחזק איסורא דא"א הכא לא איתחזק איסורא דאשת אח כיון דודאי מת ויש דרך במיתה דפקע ביה איסור דאשת אח אם מת הבן תחלה פקעה ליה חזקת איסור אשת אח כו' עכ"ל. והנה לעין הקורא נרא' דבריו ז"ל כסותרים אלו את אלו שהרי כפי מ"ש בנתיב כ"ג בב' אומרים נתקדשה כו' אע"ג דאיכא חזקת היתר אפ"ה תצא מדרבנן כ"ש וק"ו בב' אומרים מת בנה ואח"כ מת בעלה כו' דליכא חזקת היתר לאח דאית לן למימר דתצא מדרבנן ואיך כתב דלא תצא אכן כפי דברי הרדב"ז דבריו נכונים דמ"ש בנתיב כ"ג היינו דוקא בבאו עדים ואח"כ נשאת אבל בנשאת ואח"כ באו עדים ס"ל לרי"ו ז"ל דדוקא היכא דאיכא חזקת איסור אשת איש תצא אבל כל דליכא חזקת איסור כל שנסת ואח"כ באו עדים לא תצא והיינו מה שכתבנו בנתיב כ"ה וזו ראיה שאין עליה תשובה ודוק ועיין בספר בית שמואל סי' קע"ה ס"ק ז':

ז

שנים

אומרים נתגרשה כו' אם נשאת לא' מעדיה לא תצא. מימרא וברייתא פרק האשה שנתארמלה דכ"ב ע"ב ודעת התוס' ד"ה הבא עליה באשם תלוי דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכן הוא דעת הרא"ש והר"ן שם יע"ש וכ"כ התוס' בפ' האומר בקידושין דס"ו ד"ה מאי חזית דשנים ושנים ספיק' דרבנן יע"ש אכן הרשב"א שם כתב וז"ל ויש מי שתי' דכל שנים ושנים הוי ספיקא דאורי' כדאית' בפ"ד אחין ולא אמרינן אוקי איתת' אחזקתה ומסייעיה ליה להאי פירוקא מדאמרי' בפרק האשה שנתארמלה כו' ועוד אמרי' התם שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואקשי' מכדי שנים ושנים אינהו הבא עליה באשם תלוי קאי וא"א הבא עליה בחטאת קאי הו"ל למימר דהא בחזקת א"א מוקמינן לה ועוד דגרסי' בפרק האשה רבה האשה שהלך בעלה ובנה למה"י באו ואמרו לה מת בעלך ואח"כ כו' תצא והולד ממזר ואמרי' עלה בגמ' היכי דמי אילימ' דאיכ' תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני כו' ולא תצא ואי אמרי' אוקי ב' לבהדי ב' ואוקי איתת' אחזקתה הא בדין נפק' דהא בחזקת איסור ליבם הוה קיימא דבן היה לה והולד ממזר גמור הוא אלא שמעי' מכל הני דלא אמרינן אוקי אחזקתה את"ד ודבריו סתומים כס' החתום במה שהבי' ראיה מההיא דהאשה רבה שהרי לדידיה נמי תיקשי דמאי פריך בגמ' מאי חזית דסמכת אהני כו' ולא תצא הא לו יהי דתרי ותרי ספק דאוריי' אפי"ה אם נשאת תצא דהבא עליה באשם תלוי קאי כדפריך בכתובות ואם נאמר דס"ל כמ"ש התוס' שם ביבמות ד"ה מאי חזית דההיא מיירי היכא דהיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי דהוה ליה כניסת לא' מעידיה דלא תצא כדאמרי' בכתובות אלא דס"ל דהא דנשאת לא' מעידי' לא תצא היינו דוקא אם נאמר דתרי ותרי ספק דאוריית' אמנם אי ס"ל דספיק' דרבנן היא ומדאוריי' אוקמ' אחזקתה א"כ הו"ל ודאי אשת אח שלא במקום מצוה ואפי' לא' מעידיה תצא וכמו שכן הוא ג"כ דעת התוס' בפ"ב דכתובות א"כ ק' דאמאי הוצרכו להבי' ראיה מההיא דפריך פ' האשה רבה הי"ל להבי' ראיה בפשיטות מבריית' דשני' אומרים נתגרש' דמוקמינן לה בנשאת לא' מעידיה ואם אית' דמדאוריי' אוקמ' אחזקתה ה"ל א"א ודאית אפי' נשאת לא' מעידיה תצא וכדק"ל להתוס' שם ותו דאפי' לסברת' אכתי ת"ל לההיא לישנ' דבעי למימר בפ"ד אחין דשני' ושנים ספק דרבנן היכי הוה ניחא לן בריית' דשנים אומרים נתגרש' דקתני לא תצא ואם נאמר דמההיא דשנים אומרים נתגרש' לא ק"ל משום דס"ל כדעת ר"ת שכתבו התוס' דחזקה אשה דייקא ומינסבה מרעה לה לחזקה דר"א והו"ל ספק שקול אכן מההיא דהאשה רבה ק"ל שפיר למאי דבעי למימר תלמוד' התם דגבי היבם ליכא חזקה דדייק' ומינסבה דזימנין מנחמה ליה ועיין בתוס' פ"ב דכתובות דכ"ו ד"ה אנן א"כ ק' איך הביאו ראיה ממה שפריך בפ"ב דכתובות אבל הבא עליה באשם תלוי קאי ול"ק בחטאת קאי הא התם ליכא חזקת א"א דחזקת דייקא ומינסב' מרעה לחזקת א"א וכמו שתי' התוס' שם לקו' הלזו אמנם אחר העיון נר' שיתיישב דבריו ע"פ מ"ש התוס' פרק חזקת הבתים דל"ב ד"ה אנן וז"ל והא דאמרי' ב' אומרים מת ושנים כו' אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא כו' אומר ר"ת דאתיא חזקה כו' וא"ת כי איכא ב' עדים לא דייקא דליכא חומר בסוף כו' וי"ל הואיל ומכחישים זה את זה איכא חומר' אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה כו' וא"ת למאי דלא ידע דבאומרת ברי לי איירי מאי קאמר היא גופה באשם תלוי קאי הול"ל בחטאת קאי וי"ל דפריך אפי' אם נאמר דשנים ושנים ספק דאוריית' כו' עכ"ל ומעתה נתבאר כונתם דמבריית' דשנים אומרים מת כו' ל"ק ליה משום דס"ל כדעת ר"ת דחזק' דדייקא מרעה לה לחזקה דא"א דאע"ג דאיכא עדים איכא חומר בסוף במה שעומדת תחת בעלה בטענת ברי שלה אכן ממאי דפריך הבא עליה באשם תלוי קאי ק"ל שפיר דהתם ליכא חזקה כיון דאיכ' עדים והיא אינה אומרת ברי לי ואגב עיוני ראיתי להרב ח"ה שם שהקשה במה שתפסו קו' מדברי ר"מ ב"ר יוסי דסבר דאם נשאת ואחר כך באו עדים לא תצא וצ"ע דהא מת"ק כ"ש דק' טפי דסבר אם נשאת לא תצא ואפי' באו עדים ואחר כך נשאת יעוין שם ולדעתי דבריהם מבוארים דהוצרכו לתפוס קו' מדר"מ למה שרצה להק' דכיון דאיכ' ב' עדים לא דייקא כו' דהך קושיא לא תיקשי לן אלא מחלוקת נשאת ואח"כ באו עדים דכיון דניסת בב' עדים מאי הו"ל למידק אמנם בחלוק' באו עדים ואחר כך ניסת ל"ק ליה כלל דבפשיטות איכא למימר דהא דנשאת בשני עדים לא דייקא ה"ד היכא דאין מכחישי' אבל כל שמכחישים הו"ל למידק איזה מב' אמת ואהא הוצרכו לידחק דאפילו הכי איכא חומר' אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה וזה פשוט ועיין בתוס' פרק האשה רבה דפ"ח ע"ב ד"ה הבא עליה שתי' משם ר"י כתי' ר"ת וכתב הרב ח"ה וז"ל וצ"ע דהא בשני עדים קמיירי ובשום מקום לא מצינו דנימא דדייקא ומינסבה בשני עדים כיון דליכא חומר בסופה יע"ש והנראה דאשתמיטתיה מיניה דברי התוספות דפרק חזקת ואולי שכונתו להקשות למה שנראה מדברי התוספות שם דבתירוץ ר"י מיתרצה נמי מ"ש דאמאי לא פריך הבא עליה בחטאת קאי ואהא הוא דק"ל להרב דלס"ד דמקשה דלא מיירי באומרת ברי ליכא חזקה דדייקא ומינסבה וכמו שכתבו פ' חזקת ואי לזאת היתה כונתו אין זו מן התימה להצריכו עיון דאיכ' למימר דהתוס' כל עיקר קושית' הוא ממאי דמשני בנשאת לא' מעדיה דאי ממאי דפריך הבא עלי' באשם תלוי קאי אין זו מן התימה כ"כ דאיכא למימר דפריך אפילו למ"ד דתרי ותרי ספיקא דרבנן כמ"ש בפרק ח"ה ולזה הוא שכתבו ועוד מאי קא משני כו' כלומר דאפילו לכשת"ל דממאי דפריך באשם תלוי קאי אין כאן קו' אכתי ק' ממאי דמשני כו' ואהא הוא שתי' משם ר"י ועוד י"ל דמאי דפריך באשם תלוי קאי הוא משום דבעי נמי להקשות אחלוקת באו עדים ואח"כ נשאת דהתם ודאי אף על גב דאי אינה אומרת ברי לי איכא חזק' דדייקא ומינסבה כל שהעדים מכחישין ועמדה ונשאת כנ"ל ודוק: ומן האמור בזה נתיישבו דברי הר"ן ז"ל שכתב פ"ב דכתובות וז"ל ומדאמרי' הבא עליה באשם תלוי קאי איכא מאן דבעי לאוכוחי דתרי ותרי ספק דאוריית' כו' והא ודאי ליתא דמסקנא דיבמות סלקא דב' וב' ס' דרבנן כו' ושמעתין ל"ק כו' ונקט הכי לרוחא דמילתא דאפי' למקיל טפי באשם תלוי קאי ע"כ ותמה עליו מוהרח"ש ז"ל בקונטרס עגונה דף ע"ה ע"ב דאכתי ק"ל דמאי משני בנשאת לאחד מעדיה דהא מ"מ ק' לפום מסקנא דב' וב' ספיקא דרבנן והבא עליה בחטאת קאי א"כ אפי' נשאת לאחד מעדיה אמאי שריא דלא מיסתבר כלל לו' דלהא ג"כ מהני לא' מעדיה כיון דבחזקת א"א גמורה קאי יע"ש שהניחו בצ"ע אכן כפי מ"ש אין כאן קושיא דלמסקנא דמילת' ל"ק לן דכיון דאיהי אומרת ברי לי איכא חזקה דדייק' ומינסבא ומרעא לחזק' א"א ולק"ל ז"ל אלא ממאי דפריך באשם תלוי קאי ואמנם אנכי הרואה שלדברי הר"ן אין אנו צריכין לישוב זה שדבר' ז"ל מבוארים ע"פ מ"ש באותו פרק על ההיא דג' שישבו לקיים את השטר וקרא עליו ערער שכתב וז"ל ואחרים מסייעים עוד סברת הרי"ף ואומר דכל ב' וב' ספיקא דאוריית' הוא ולא אמרינן אוקמא אחזקתה מדאמרינן בסמוך כו' ועוד ראיה מדאמרי' בהאשה רבה כו' ואי אמרינן דאוקי איתתא אחזקתה דין הוא שתצא שהרי חזקת' לשוק אלא ש"מ דלא אמרי' אוקי ב' כו' להוציאה מבעלה באומר ברי לי כו' וכ"ש דליכא למימר אוקמא אחזקתה לאפוקי ממונא אבל היכא שאין צריך להוציא כלום מיד המוחזק משמע דמדינא אית לן לאוקמא אחזקתה דבפרק ד' אחין משמע דמסקנא דהתם היא ב' וב' ספיקא דרבנן דמדאורייתא אית לן לאוקמא אחזקתה כיון שאין אנו צריכין להוציא כלום מתחת המוחזק א"ד ולכאורה דבריו ז"ל נראה כסותרין אלו את אלו דכאן נראה דהסכימה דעתו לדעת האומרים דב' וב' ספיקא דאוריית' והביא סמוכות לדבר ויישב סוגיא דפ"ד אחין ואלו בההיא דהבא עליה באשם תלוי דחה סברת האומרים כן ויישב סוגיא דפ"ד אחין האמנם למעיין קצת בדבריו דבריו ז"ל צדקו יחדיו שמה שדחה ז"ל בההיא דהבא עליה באשם תלוי סברת האומרים ב' וב' ס' דאוריית' היינו משום דאינהו ז"ל ס"ל דאפי' היכא דאין אנו צריכין להוציא כלום מיד המוחזק וכגון שנים אומרים נתקדש' וב' אומרים לא נתקדש' לא אמרי' אוקמ' אחזקת פנויה אלא ס' דאוריית' הוי והבא עליה באשם תלוי קאי ובעו להוכיח כן ממאי דפריך בגמ' הבא עליה באשם תלוי קאי ול"ק הבא עליה בחטאת קאי דאוקמ' אחזקת א"א שהרי מה שאנו אומרים דחייב חטאת מכח חזקת א"א אין אנו מוציאין אותה מבעלה מכח חזקה זו דבלא"ה הרי הוא חייב להוציאה משום ספק אשת איש וחזקה הלזו לא תוסיף תת כחה להוציאה מבעלה וכיון שכן הי"ל למי' דבחטאת קאי דאוקמ' אחזקת' כיון דאין אנו מוציאין כלום מיד המוחזק בכח חזקה זאת ואהא הוא שדחה הר"ן ז"ל דבריהם מכח ההיא דפ' ד' אחין דמסקנ' דב' וב' ס' דרבנן ומדאוריית' אוקמ' אחזקתה כל שאין צריך להוציא כלום מיד המוחזק וא"כ הכא נמי הבא עליה בחטאת קאי אלא דלרוחא דמילתא נקט כו' ומעתה הנך רואה שאין מקום לקושית מוהרח"ש ז"ל דלמסקנא דמילתא ל"ק להר"ן משום דכל שאנו באים להוציאה מבעלה מכח חזק' א"א לא אמרינן אוקי תרי וכמו שכתבנו ומהתימה על הרב ז"ל איך אישתמיט מיניה: האמנם דברי הר"ן ז"ל תמוהים בעיני במ"ש ראיה דתרי ותרי ס' דאוריית' מדאמרינן שנים אומרים נתקדשה כו' אם נשא' לא תצא ב' אומרים נתגרש' כו' ופרכינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומאי קו' ב' וב' נינהו ואוקמינן אחזק' ורישא בחזקת פנויה וסיפא בחזקת א"א והדבר ק' דאיך נחה שקט' קו' זו לפי שיטתם שהרי אפי' לפי שיטתם הרי ס"ל דכל שאין אנו מוציאים כלום מיד המוחזק בדינא אוקמוהו אחזקת' וכמסקנ' וא"כ אדק"ל דמאי פריך מ"ש רישא דהא רישא מדאוריית' אית לן לאוקמה בחזקת פנויה ומשום הכי אם נשא' לא תצא וסיפא כיון דליכא חזקת פנויה הו"ל ס' א"א והבא עליה באשם תלוי קאי ומש"ה אם נשאת תצא ואין לומר דס"ל דודאי כל שנשאת לאח' אפי' בשנים אומרים נתקדש' מסתבר' ודאי דאפי' נשאת תצא כיון דס' דרבנן מיהא הוי וכמ"ש התוס' שם אלא דעיקר קו' היא דלוקמא לבריית' בנשאת לא' מעדיה דבב' אומרים נתקדש' כיון דאיכא חזקת פנויה ונשא' לא' מעדיה לא תצא ובב' אומרים נתגרשה כיון דאיכא חזקת א"א אפי' נשאת לא' מעדיה תצא דהוה ליה כא"א ודאית אמנם למאי דס"ל דב' וב' ספיק' דאורייתא ולא אוקמו' אחזק' להוציאה מבעלה ניחא להו דמש"ה פריך מ"ש רישא כו' דאע"ג דבסיפא איכ' חזקת א"א לא מהני להוציאה מבעל' ואם נשאת לא תצא דא"כ אדת"ל ממאי דפריך מאי שנא רישא אמאי לא הביאו ראיה מבריית' דשנים אומרים נתגרשה דקתני אם נשאת לא תצא ואוקי' לה בנשאת לא' מעדיה וכתי' התוס' ז"ל ואי ס"ל כתי' ר"ת דחזקת דייקא ומינסבה מרעא לה לחזק' א"א וה"ל ספק שקול וא"כ מאי ק"ל הכא ואי קו' היא דלוקמ' לבריית' כר"מ דס"ל בבאו עדים ואח"כ נשאת אפי' לא' מעדיה תצא אלא דבב' אומרים נתקדשה מודה משום דאיכ' חזקת פנויה וכמ"ש התוס' שם בד"ה מ"ש א"כ הך קו' ת"ל ג"כ לפי שיטת' ועיין למוהראנ"ח ח"ב סי' מ' ובחי' לכתובות וצ"ע:
ודעת הרשב"א ז"ל כדעת התוס' דב' וב' ס' דרבנן ודחה לההיא דהאשה רבה וז"ל וההיא דהאשה רבה כו' מסתבר' דמשום דהני ב' דאמרי חלוף היו הדברים לא באו עד שנתיבמה הוא דאמרי מאי חזית דסמכת אהני דאתו בתר יבום ומפק' להו סמוך אהני דנתיבמה אפומייהו ותדע דהא ר"מ בר"י כו' דס"ל אם ניסת תצא מודה הוא דאם ניסת עד שלא באו עדים לא תצא כו' יע"ש והנה שפתיו ז"ל ברור מללו דס"ל דכל שנשאת ואח"כ באו עדים אפי' נשאת שלא לא' מעדיה לא תצא וע"ז הוא שהוצרך הרשב"א להבי' ראיה מדר"מ בר"י דכי היכי לדר"מ בר"י מפלגי' בנשאת ואח"כ באו עדים לבאו עדים ואח"כ נשאת ובנשאת לא' מעדיה ה"נ יש לחלק לרבנן בנשאת לא' דליכא למימר דהרשב"א ז"ל לא כתב כן אלא בנשאת לא' מעדיה וההיא דהאשה רבה מיירי בשהיבם אומר ברי לי כמ"ש התוס' ז"ל וכמו שכן צ"ל ג"כ לדעת יש מי שתי' שכתב הוא וכמ"ש לעיל דא"כ לא הי' צריך הרב להביא עצות מרחוק לזה ובפשיטות היל"ל דההיא מיירי בשהיבם אומר ברי לי דאע"ג דב' וב' ס' דרבנן היא לגבי עצמם נאמנים הם בדיעבד וכמ"ש לעיל מזה ליישב ההוא דפ"ב דכתובות וכ"כ הרדב"ז ז"ל בח"א סי' נ"ז בכונת הרשב"א ז"ל ומהתימ' על מוהר"י בי רב ז"ל סימן נ"ו דס"ה שכתב דהרשב"א ז"ל לא כתב כן אלא לא' מעדיה וליתא כמ"ש ולפ"ז צ"ל דכי פריך בגמר' בפ"ב דכתובות מכדי ב' וב' נינהו כו' לא פריך אלא אליבא דרבנן דס"ל דאפי' באו עדים ואח"כ נסת לא תצא דאלו לר"מ בר"י כל שנסת ואח"כ באו עדים אפי' נסת לאחר לא תצא ואפשר שלזה כוון רש"י שכתב וז"ל לא תצא ולקמיה פריך מכדי תרי ותרי נינהו וכונתו ז"ל לומר דאליב' דרבנן דוקא הוא דפריך וכדעת הרשב"א ז"ל אך זו היא שק' בעיני לדעת הרשב"א ז"ל מההיא דר"פ האשה רבה דפ"ח דפרכינן התם לרב דאמר לא שנו אלא שנשאת בעד א' אבל אם נשאת ע"פ ב' עדים לא תצא ואוקימנא לה בדלא ידעי' ליה ואתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדי' מכי נפק ועד השתא והדר פרכינן סוף סוף תרי ותרי נינהו ואוקימנ' לה בנסת לא' מעדיה והשתא לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דכל שנסת ואח"כ באו עדים אפי' נסת לאחר לא תצא אמאי הוצרכו לאוקמי ההיא דרב בנסת לא' מעדיה אפי' נסת לאחר נמי כיון דנשאת ואח"כ באו עדים וכן נמי קשה מהא דפרכינן התם בתר הכי מתיב רבה מנין שאם לא רצה דופנו ת"ל וקדשתו בע"כ ה"ד אילימא דלא נשאת לאחד מעדיה צ"ל דדופנו ואם איתא איפכא הוה ליה לאקשויי דאפי' נסת לאחר כל שנסת ואח"כ באו עדים לא תצא לדעת הרשב"א וליכא למימר דתלמודא הק' אלימא דבריית' מיירי דלא נסת לא' מעדיה ובאו עדים ואח"כ נסת דא"כ מאי האי דקאמר אלא לאו דנסת לא' מעדי' וקתני דופנו מאי קו' לוקמא בבאו עדים ואח"כ נסת ורב דאמר בנסת ואח"כ באו עדים ואי נמי ברייתא ר"מ בר ר"י היא ורב דאמר כרבנן כדמשני בתר הכי אלא ודאי משמע דרב ס"ד דבריית' סתמא קתני ואפי' בנשאת ואח"כ באו עדים ואפ"ה ס"ל לרבה דכל שנסת לאחר אפי' נסת ואח"כ באו עדים תצא לכ"ע וצ"ע כעת. כתב הרדב"ז ז"ל סי' הנז' דאפי' למ"ש התוס' פ"ב דקידושין ד"ה מאי שנא רישא לחד תי' דאע"ג דתרי ותרי ס' דרבנן הוא ומדאוריית' אית לן לאוקמי בחזקת פנויה אפ"ה אם נשאת תצא מדרבנן וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל ורי"ו והטור ז"ל בסי' מ"ז לא כתב כן אלא בבאו עדים ואח"כ נשאת דעברה אדרבנן וקנסוה אבל בנשאת בהתר ואח"כ באו עדים לכ"ע לא תצא וכ"כ מוהרש"ל ז"ל בח"ב סי' ק"ד ומוהרד"ב סי' י"ח אמנם מוהר"י ן' רב סי' הנז' חולק בזה וכתב שזה טעות גמור דלרבנן אין חילוק בין באו עדים תחלה ואח"כ נסת לנשאת ואח"כ באו עדים יע"ש. ולעד"נ לי עיקר כדעת הרדב"ז וסיעתיה שהרי דעת רי"ו בנתיב כ"ב פ"ג שכ' וז"ל שנים אומרים נתקדשה כו' לא תנשא ואם נסת תצא דהו"ל ב' וב' ולא אמרינן העמד אשה בחזקת פנויה ותצא מדרבנן ואלו בנתיב כ"ה ח"ג כתב וז"ל הלך בעלה למ"ה ואמרו לה שמת בנה ואח"כ בעלה ונתיבמה ואח"כ אמרו לה בהפך תצא והולד ממזר ודוקא שבא עד א' תחלה ואח"כ באו שנים אבל באו ב' תחלה לא תצא ולא דמי לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת כו' דנשאת ואח"כ באו עדים תצא דהתם איתחזק איסורא דא"א הכא לא איתחזק איסורא דאשת אח כיון דודאי מת ויש דרך במיתה דפקע ביה איסור דאשת אח אם מת הבן תחלה פקעה ליה חזקת איסור אשת אח כו' עכ"ל. והנה לעין הקורא נרא' דבריו ז"ל כסותרים אלו את אלו שהרי כפי מ"ש בנתיב כ"ג בב' אומרים נתקדשה כו' אע"ג דאיכא חזקת היתר אפ"ה תצא מדרבנן כ"ש וק"ו בב' אומרים מת בנה ואח"כ מת בעלה כו' דליכא חזקת היתר לאח דאית לן למימר דתצא מדרבנן ואיך כתב דלא תצא אכן כפי דברי הרדב"ז דבריו נכונים דמ"ש בנתיב כ"ג היינו דוקא בבאו עדים ואח"כ נשאת אבל בנשאת ואח"כ באו עדים ס"ל לרי"ו ז"ל דדוקא היכא דאיכא חזקת איסור אשת איש תצא אבל כל דליכא חזקת איסור כל שנסת ואח"כ באו עדים לא תצא והיינו מה שכתבנו בנתיב כ"ה וזו ראיה שאין עליה תשובה ודוק ועיין בספר בית שמואל סי' קע"ה ס"ק ז':

י

זה

אומר זו אשתי כו'. עיין מ"ש פרק ט' מהלכות אישות הלכה ל"א:

·

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.