פתחי תשובה/חושן משפט/צו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) החרש והשוטה כו' לא לשבועה קלה כו'. ע' בתשובת שבו"י (ח"א סימן קנ"ו) בענין אלם שהוא כפקח לכל דבריו שנשא ונתן עם אחרים ונתחייב שבועה כיצד משביעין אותו וכ' דמשביעין אותו ע"י הרכנה שאומרים לפניו ככל נוסח השבועה והוא מרכין בראשו דהוי כענית אמן או שהוא עושה השבועה על ידי כתב שכותב הריני נשבע כו' עש"ב ועיין בתומים ובקצה"ח מ"ש בזה:
(ב) אבל אין בעלה חייב לשלם. ע' באר הגולה אות צ' שכתב וכתב הב"ח כו' עד ולפ"ז ה"ה לוה שאין לו לשלם לכל בע"ח אם הסחורה שלקח בהקפה הוא בעין כו' הנה דברי הב"ח הללו הביאם ג"כ הב"ש באה"ע (סי' צ' ס"ק ל"ח) ומשמע שמסכים עמו ושם הוסיף עוד דאם ידוע שלקח סחור' כזו אמרינן זו הסחור' שבידו מאלו הסחור' הם אע"ג דא"י בבירור דלאו סחורות של פלוני הם כו' ע"ש גם בספר קצה"ח כאן הביא דברי הב"ח להלכה ולקמן בסי' קי"ד סקי"ד הקשה על הב"ח וכתב ליישב ע"ש ומשמע שמסכים עמו לדינא אך בט"ז כאן חולק על הב"ח ע"ש גם מדברי תשו' מבי"ט ח"ב סימן ר' וסימן רי"ג שהביא הש"ך לעיל סי' ל"ט סקמ"ט מבואר כדעת הט"ז כאן מדפסק שם דתפיסת הצמר הועילה לו להב"ח דאף החולקים שם וכפי שהכריע הש"ך כמותם היינו משום שהי' הצמר עדיין ברשות המוכר ומטעם שיכול לחזור ממכירה גופיה ע"ש גם בספר בית מאיר לא"ה סימן צ' ס"ט האריך בדברי ב"ח אלו וכתב שם דמן הב' דעות שבתשו' מבי"ט שם מוכח דלא ס"ל דין הב"ח דאל"ה אין מקום לפלוגתתם דאפי' הי' הצמר ברשות הקונה הי' הדין שאין למלוה הקונה זכות בה כ"א המוכר ומה יהנה תפיסתו ועוד כתב שם דמתשובת הרא"ש כלל ע"ט שהביא הסמ"ע סימן מ"ז סק"ד מבואר דלא כהב"ח עש"ב וכן בספר גט פשוט סי' ק"ח סק"ח כתב דדין זה של הב"ח יש לערער עליו ומדברי תשובת מהרשד"ם סימן ר"י ומהרש"ך ח"א סימן ל"ה ומהרי"א סימן שמ"ה ומהר"א ששון (סי' ק') והמבי"ט ח"א סימן קמ"ט כל פסקי הרבנים הללו סותרים לדברי הב"ח הנ"ל. וכ' עוד דאפי' לדעת הב"ח יש לחלק דלא אמר הב"ח שנותנים הסחורה לבעלי' אלא כשהיא ברשות הלוקח אבל אם הלוקח מכרם או נתנם מה שעשה עשוי כיון שכבר לקחם ע"ש. גם בתשובת צ"צ סימן קי"ז חולק על הב"ת לדינא אך העיד שכן הוא תקנת המדינה והאריך בזה ומסיים וז"ל וכיון דהכי הוא שנתבאר שאין להבע"ח זה ע"פ הדין זכות ליקח מן סחורות שלו שהם בעין קודם שארי בעלי חובות אלא הדין נותן שכל בע"ח נוטלים בשוה כיון דזקפו עליו במלוה רק שע"פ התקנה מחכמי הדור יש לו זכות ליטול אותן סחורות שלו לכך יראה דהבו דלא לוסיף על התקנה דדוקא כשאותן סחורות עצמן בעין אבל לא במה דאתי מחמתייהו אע"פ דכל היכי דיש לו זכות ע"פ הדין למה שהוא בעין אותו זכות יש לו נמי במה דאתי מחמתיה מ"מ גבי תקנה לאו הכי הוא אלא הבו דלא לוסיף עלה דדוקא בסחורות עצמן ולא במה דאתי מחמתייהו עכ"ל ע"ש ועיין עוד בספרי דברי משפט סימן זה ולעיל סימן צ"א סק"ג וגם בספר שער משפט (לקמן ס"ס ק"ד) מזה. ועיין מה שכתבתי בזה לקמן סימן ק"ד ס"ג ס"ק ג' בשם תשובת נו"ב. וע' בתשובת חתם סופר (חח"מ סי' נ"ה) שהסכים ג"כ עם הצ"צ הנ"ל וע"ש עוד נידון אחד שמת ונשאר חייב לנושים ונמצא בעזבונו סחורה שידוע שלקחה בהקפה מחנוני א' ופסק דאין אותו החנוני בעל הסחורה מוקדם לשארי בע"ח באותה סחורה אפי' מצד התקנה דנ"ל דהגאונים בעלי תקנות דד"א נמי לא תיקנו אלא בלוה חי ופושט רגליו וקרוב לודאי שהסחורה שלקח בהקפה ועודנו בעי דלקחה ע"ד לברוח ולהיות לוה רשע בכי הא תקנו נגד הדין אבל במת והניח אחריו שאין כאן ערמה ועולה לא תיקנו כו' וכן מבואר להדיא בגוף התקנה שנדפס בסוף ספר מסגרת השלחן בסי' כ"ז שלא תיקנו אלא בבורח ועוד דשם בסי' כ"ח כתוב דכל תקנת בורח לא עשינו אלא לטובת בע"ח הדרים במדינותינו במקום שנתפשטו תקנתינו אמנם כנגד האנשים הדרים במקומות אחרים העמדנו על דין תורה כו' ולא שמעתי שנתפשטה התקנה במדינותינו ובספר אורים ותומים לא הזכירם כללו הוא הי' מגדולי גאוני מדינותינו ואפי' מדינא דמלכותא איננו. ע"כ מדינא לא נ"ל שיהי' לו קדימה אם לא ע"ד ביצוע ברצון הבע"ח האחרים ע"ש. ועיין עוד בתשובת רשמי שאלה (סי' מ"ט וסי' נו"ן) מענין זה באריכות וכתב שם גם כן שכל מ"ש בספר עטרת צבי בסופו בנידון סחורות בעין אינו אלא תקנה נגד הבורח ולא נגד היורשים וכתובת אלמנה והבו דלא לוסיף והחילוק פשוט דלבורח דנו דינו כאילו הוא גנב מפורסם כו' עוד נסתפק שם באם נשתנה הסחורה שלקח בהקפה כמו בעובדא דשם שרוב הסחורה קירזנאיי"א שטען עליו המוכר שכבר נעשה מהם כובעים דאפשר דבכה"ג לא מקרי סחורה בעין כו' עש"ה:
(ג) ושלא פשע בהן. עמ"ש לקמן סימן שמ"ט ס"ב סק"א:
(ד) כשהיא מעוברת. ע' באו"ת סקי"ט שכתב דין זה אין לו שורש כלל רק בתשובת ב"ז כתב דכך המנהג ונראה דמיירי בהיסת כו' עד וכל דין שבועה מסוטה ילפינן (רצה לומר גלגול שבועה) ובסוטה קיי"ל (ברמב"ם פ"ב מה"ס דין ז') משקין את המעוברת ולא ממתינין עד שתלד עכ"ל. ועיין בתשובת ח"ס (חח"מ סימן ע"ז) דתלמיד אחד רצה לדחות קושיית התומים מסוטה דהתם הבעל משביעה והולדות של בעל ואם ירצה להפסידה מי מוחה בידו משא"כ הכא לאו כל כמיניה דהתובע להפסיד ולדות של זה הבעל והוא ז"ל השיב לו דז"א דאכתי קשה היכי שהתביעה הוא בנכסי הבעל שהאשה נו"נ בתוך הבית והוא א"י לטעון ברי ולישבע והאשה צריכה לישבע אם כן יאמר התובע להבעל מה לי לוולדות שלך או שלם או תברר ע"י שבועה שלך או של אשתך ורוב שבועות שבזמנינו לנשים הוא בנכסי הבעל אך בלא"ה קושיית התומים לק"מ דנראה דטעם הדבר שאין משביעין למעוברת לא מפני סכנת הילד רק מפני סכנתא דידה שלא תסתכן בלידה ח"ו דאפי' בשבועת אמת תיסכנה כמבואר פרק השולח ל"ה ע"א והוא ע"ד שכתב בא"ח ס"ס תר"ב דאין נותנין חרם ואין משביעין עד אחר יו"כ ועפמ"ג שם כו' וא"כ אין ראיה מסוטה דהתם אין לחוש להפסד גופה כלל דממ"נ אם נטמאה ותשבע על שקר הלעיטה ותמות כי זה אנו מבקשים וצבתה בטנה כו' ואם לא נטמאה ותשבע באמת ליכא למיחש שתסכן בלידה שהרי כתיב ונקתה ונזרעה זרע אם יולדת בצער יולדת בריוח כו' ומסיים דבתומים הפריז על המדה ומי שבא להוציא מרמ"א ומנהגיו עליו הראיה ע"ש. ומשמע שדעתו דגם בשבועה דאוריית' יש לנהוג כן דאין להשביעה עד אחר שתלד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |