פתחי תשובה/חושן משפט/קד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כל מי שקדם כו'. עיין בת' צ"צ סימן ק"ט באחד שנשא אשה וקודם החופה עשה לה שט"ח באופן היו"מ מסך אלף זהובים ואח"כ מת ונמצאו עליו בע"ח הרבה באופן שאם תטול אשתו כמשמעות ש"ח שלה לא ישאר מאומה לבעלי חובות ושם במדינ' יש תקנה שאם לא נמצא בעזבוו לשלם לבע"ח וכתובת אשה לא תגבה היא כתובת' אלא סך מאה זהובים ונסתפקו אם כח שט"ח זה שעשה לאשתו עדיף מסתם שטר כתוב' דעלמא והיא קודמת ליטול כמשמעות ש"ח שלה או דלא עדיף מכל שטרי כתובות ולא תטול אלא מאה זהובים כפי התקנה. והשיב כפי הנרא' מל' השאלה אין לה שטר כתובה חוץ מזה ואם כך הוא דאין לה אלא ש"ח זה וה"ה אם יש לה גם שטר כתובה אלא שבתוך הש"ח נמצא מבואר ששטר זה הוא בשביל כתובה ותוס' לא תטול אלא מאה זהובים כפי התקנ' אע"ג דלא נזכר בתקנה אלא כתוב' מ"מ ש"ח שיש לה תמורת כתובה נמי בכלל דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כו' אולם אם יש לה ש"ח זה על בעלה חוץ שטר כתובה ותוספת שיש לה עליו והיא תובעת שניהם ודאי דלא אמרינן שט"ח זה הוי בכלל התקנ' דמאי שנא היא משאר בע"ח כו' ולכן הדין נותן שבלא ש"ח זה היא נוטלת כל סך אלף זהובים ובכתובתה ותוספת היא נוטלת מאה זהובים ולא יותר מפני התקנה ע"ש באריכות:
(ב) ואם הכריזו. עסמ"ע ועיין בת' חות יאיר סימן ס"ד באחד שביקש ללות מעות מחבירו ולא רצה זה אף שהי' ללוה בית פן יש עליו כמה שט"ח מוקדמים ונתרצה להכריז ביתו להראות שאינו חייב כלום ובאמת הי' חייב סך רב ללוי בן דודו ולוי שלא להפסיד קרובו לא ערער ובא אחר זמן לגבות מביתו בשטר מוקדם להלואה וטען כי לא רצה לערער באשר ידע כי לא ימכר וכתב שמצד הדין הדין עם לוי כי אנן לא נהיגינן להכריז בתים רק בעת מכירתן אולם באשר הדרך להכריז מי שיש לו שעבוד או ערעור ומסיימים כתיקון הקהלה אפשר שגם זה בכלל וצריך חקיר' אחר תקנות ומנהגים ואם יש ספק יד התקנ' על התחתונה ויד בעל השטר על העליונ' וע"ש עוד במעש' שאחד מכר ביתו לחבירו והתנה המוכר שלא יכריז ביתו כנהוג מפני טעמים שהיו לו ומפני שנסתפק מקונה בשני ב"ב ראובן ושמעון אולי חייב להם הלך ושאל אותם וכיחש ראובן. ושמעון הראה לו כ"י שחייב לו ק' ר"ט וקנה הקונה הבית כי האמין לראובן ולא ירא משמעון מאחר שאינו רק כ"י בלא שטר וקנין. ואח"כ באו שניהם לטרוף הבית ראובן בכח שט"ח שבידו. ושמעון טען כי אע"פ שהוא רק כ"י מ"מ הרי הראה אותה להקונ' ולא היה לו לקנות הבית דקי"ל שעבודא דאורייתא. ומה דמלוה בע"פ לא טרוף מפני תיקון עולם של הלקוחות שלא ידעו דבר משא"כ בזה. אח"כ באו עוד שטרי חוב מאוחרים למכירת הבית ומ"מ רצו לטרוף מפני שהי' להקונה להכריזו כנהוג ואז היו נזהרין מלהלוות לו. והעלה דראובן שפיר מצי טריף בכח שט"ח שבידו ולא אבד זכותו במה שבתחל' כיחש בו אע"ג דלאו שפיר עביד נ"ל בזה אפילו אמר הקונה לראובן חזי דעלך קא סמיכנא (ע' בסימן קכ"ט ס"ב ובסימן ש"ו ס"ו ובש"ך שם) מפני דהי' לו לחוש פן לטובת עצמו הוא אומר שירצ' להפרע ממעות של בית כמ"ש סברא זו בסימן קמ"ו סי"ז ובכמה דוכתי ועוד דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו ואם סמך זה באוולתו על דבריו בכך לא הפסיד זכותו בשטרו רק דיש עליו תרעומת גדול וחייב בד"ש כמ"ש הסמ"ע בסי' קמ"ו שם. אך מה שבא שמעון לטרוף בכ"י מפני שהראה ללוקח אין בדבריו כלום דאפי' בא המלוה בעל פה או בכ"י הנכתב בנאמנות ובכא"ה בעת הכרזת הבית וערער והתרה בלוקח ולא חש הלוקח וקנאו אין לו עליו כלום. אחר שארז"ל מלוה על פה אינו גובה מהלקוחות מעתה לא פלוג (ע"ש בהשמטות. ושם בסי' ע"ח חזר ושנה דבר זה בקצר') וגם מה שבעלי שט"ח מאוחרים ורצו לטרוף מפני שהיה להקונה להכריז ג"כ אין בדבריהם כלום כי הכרזת הבתים ונחלאות היא לטובת הלקוחות ואם המה לא יקפידו אין להם לחוש על המלוים להבא ע"ש:
(ג) דין קדימה. עי' בתשובה נו"ב תניינא סימן ל' בעובדא בשנים שהי' להם חוב על אחד בשטר מחמת שעשו עמו מקח על דבש ונשאר המעות אצלו ולא נתן הדבש ושוב הביא עורות ותפסו הם בכח המתגיסטראט את העורות ועתה בא אחד ואומר שהוא נעש' ערב על העורות הללו שלקח זה בהקפה מעו"ג. ולזה שטען כן אין לו שטר רק הבע"ד מודה לו. ופסק הרב השואל שנשארו העורות לאלו שיש להם שטר מטעם שכבר תפסו. והוא ז"ל השיב שיפה דן ויפה פסק ואפי' אם הי' לזה ג"כ שטר מ"מ אין דין קדימה במטלטלין ואף לדברי הב"ח בס"ס צ"ו שפסק שאם הסחורה שלקח בהקפ' בעין וכן כל מה דאתי מחמתי' אין לשאר בע"ח חלק בזה הנה גוף דברי הב"ח אינם מוסכמים וכבר קיהה בזה בתשובת צ"צ סי' קי"ז ואמנם בזה אפילו הב"ח מודה דהרי צריך לקרב דברי הב"ח אל השכל לומר שטעם הדבר שאם הי' יודע זה שאינו בטוח לא היה נותן לו הסחור' ונמצא הוי מקח טעות (וכ"כ טעם זה בספר בית מאיר לא"ה סימן צ' ס"מ ובספר דברי משפט סימן צ"א סק"ג ובס"ס צ"ו ע"ש ובתשובת פרי תבואה ס"ס ל"א ע"ש ועמ"ש בסי' צ"ו ס"ו סק"ב) ונשאר הסחורה ברשות בעליו הראשון ושוב כל מה דאתי מחמתי' נשאר בחזקת בעליו הראשון אבל כאן שזה רק ערב ומעולם לא הי' העורות שלו ואיך נימא שנשארו העורות ברשותו הא ודאי ליתא. ומה שיש לדבר בזה הואיל והתפיסה הי' ע"י ערכאות ובבאר היטב כתב בשם רשד"ם שתפיסה כזו לא מהני (הוא בבה"ט של מהרי"ט ז"ל סק"ד) הנה תשובת רשד"ם אינו בידי אבל גם מהרי"ק שורש קנ"ד כתב כן ודבריו שם תמוהים כו' ועכ"פ גם מהרי"ק דוקא בנדון דידי' שמהני בירור ועדים אחר התפיס' לכך כתב דע"י עו"ג לא מהני שאולי גם אח"כ ילך בדרכו הראשון ע"י עו"ג ולא ישמע לבירור של עדים אבל בב"ח במטלטלי שיכול לתפוס ותפיסתו מהני לחלוטין ואין הדבר תלוי בבירור ועדים מה לי אם תפס בעצמו או בכח המושל. ומה שיש לפקפק לפי מה שפסק' הש"ע (סעיף ד) אא"כ שמו הב"ד וכאן הית' השומא ע"י עו"ג הלא הש"ך שם סובר דאפילו בלא שומא כלל מהני אם כבר תפס וא"כ כאן שאלו מוחזקין אין יכולת להוציא מידם. וכל זה אם הי' לזה הערב שטר אבל כאן שטענתו היא בעל פה פשיטא דלא מהימן כלל ואפילו הבע"ד מוד' לו כיון שאין לו מגו אינו נאמן כלל כמו שמבואר בש"ך סימן צ"ט ססק"ו ע"כ יפה פסק הרב השואל עכ"ד ע"ש:
(ד) קדימה. עבה"ט שכתב והב"ח פסק כתשובת מיימוני כו' וכן פסק בתשובת צ"צ סי' קי"ח הלכה למעשה והביא שם דגם בפסקי הרב מרקנטי סי' תקכ"ד כתב להדיא כן דאין לחלק בין אותם האחרים הם לפנינו ותובעין חלקם ובין שאינן לפנינו לעולם צריכין להפריש חלקם ע"ש. וע' בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' ך' אודות ראובן שתבע את שמעון לדין איך שלקח מלוי ד' חביות דבש שאותן חביות דבש כבר קנה מלוי מברר שלוי חייב לו אלף זהובים ועשה לוי עם ראובן התקשרות ומקח על הדבש הנ"ל ושמעון השיב שגם לוי חייב לו חמשה מאות זהובים ובא למקום שלוי דר ולא היה בביתו ושאל לאשתו אם הניח לה בעלה מעות לשנם והשיב' שמעות לא הניח לה רק ד' חביות דבש ציוה ליתן לו במשקל ובמקח הידוע וכן קבלתי הדבש הנ"ל אבל לא היה לי ידיע' לא בתחלה ולא בסוף שזה הדבש היה שייך לראובן ואפשר שמכר לי דבש אחר ונתעצמו שניהם לדין ופסק דאין מוציאין הדבש מיד שמעון שקדם ותפס ואף אם ראובן מברר ע"פ עדים שקנה באחד מדרכי הקניות שנהגו הסוחרים להכות כף על כף שקורין האנד שלאק מ"מ נהי דקנין כזה מהני לענין שאין המוכר יכול לחזור מ"מ לא הוי ברשות לוקח לגמרי לענין שלא יהנה תפיס' של בע"ח אחר כמבואר מדברי מהר"ם אלשיך בתשוב' סימן קכ"ד הובא בש"ך ס"ס קכ"ו במעש' דטבעות זהובים שהפקיד שמעון ביד ראובן ואח"כ אמר לי' תנם ללוי במעמד שלשתן כו' ואף לדעת הש"ך שם שחולק וס"ל כיון שקנ' באיזה קנין שיהי' הוי כשלו לגמרי ואין בע"ח אחר יוכל לתפוס בו מ"מ דוקא בנדון שלו שהודו זה לזה שקיבל אותן טבעות זהב במע"ש ליתן ללוי אבל בנ"ד שראובן אינו יכול לברר שהוא לקח אותן ד' חביות דבש במקח ואפילו אם היה כתב בידו שעש' מקח וקנה חביות דבש ממנו מי יימר שהם אותן חביות דבש שמכר לו דילמא מכר לשמעון ד' חביות דבש אחרים וכיון שראובן אינו יכול לטעון טענת ודאי על שמעון רק טענת ספק ומן הדין לא הי' יכול להטיל עליו אפילו חרס רק להפיס דעת ראובן פסקנו ששמעון יקבל בחרם לפני ב"ד שלא ידע שאותן ד' חביות דבש קנה ראובן מלוי רק אשת לוי נתנה לו שלפ"ד עשתה רצון בעלה וכשיקבל כן אין לראובן על שמעון שום דין ודברים עכ"ד ע"ש:
(ה) לא הוי כתפס. עש"ך סק"ט שכתב דמ"ש הסמ"ע וגם אם ירצה למחול החוב מני מחיל אין זה מדוקדק כו'. וע' בתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"נ שכתב דאין זה קושיא כלל כיון דמדר"ן משועבד לכל הבע"ח בשוה א"כ לא מהני תפיסתו לגרוע שארי בע"ח כיון שחלקם יכול למחול אי לאו שעבודם של שארי בע"ח ויחלוקו אך בלא"ה א"צ למ"ש הסמ"ע כיון דקיימא לן כבית הלל דשטר העומד לגגות לאו כגבוי דמי מש"ה לא מהני תפיסתו כיון שהשעבוד נשאר אצל המלו' עכ"ד וע"ש עוד שנשאל במעשה בד' אחים שהי' לכל אחד מהם שט"ח על אמם מסך מאה ר"ט הנעשים ביום אחד ולאמם היה שט"ח על אחר ובחלייה כתנה לא' מבניה השט"ח שיגבה איזה סך מהלוה לצורך פרנסתה וכן עשה והשטר נשאר מונח אצלו ולאחר מותה קדם הבן וגבה כל מותר החוב ותפס אותו בשביל מקצת חובו והאחים טוענין דתפיסה לאחר מיתה לאו כלום הוא ורוצים שיחלוק עמם בשוה הדין עם מי. והשיב הנה בודאי אם לא היה גובה השטר עדיין לא מהני תפיסתו כלל כדאי' בח"מ סי' ק"ד ס"ג דאם תפס שטרות לא הוי כתפס ממון ויחלוקו אכן כשכבר גבה ממון אפי' תפס לאחר מיתה ג"כ מהני כמבואר בש"ע סי' ס"ד שכתב וכל זה לדינא דגמ' אבל כו' וגם אין להאחין מקום דין על הלוה לומר דלא הי' לך לפרוע לא' מן האחים לבד עד שיבואו כל האחין יחד דז"א כי האחין שהם שותפין בחוב א"צ כתיבה ומסירה זמ"ז כמבואר בש"ך סי' ע"ו סקי"ח וכ"ש בנ"ד שיש להם חלק בגוף החוב מדר"ן וכ"ז ברור. וזה שעדיין נשאר חייב לזה האח אם יש עוד' ממה לגבות מנכסי אמם נ"ל דיש לו חלק כשאר אחין לחלוק בגביית חובו שוה בשוה ודלא כתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' כ"ו וכן עלתה הסכמה בב"ד שלנו למעש' עכ"ד ע"ש:
(ו) מטלטלי אגב. עבה"ט עד ובת' מהרי"ט סי' קכ"ח. ובגש"ע דהגרע"א זצ"ל נ"ב ובח"ב חח"מ סי' ח' ובתשו' מהרח"ש ח"ג סי' נ"ד:
(ז) הקודם וגבה זכה. עבה"ט. ובגש"ך דהגר"א זצ"ל עמ"ש הש"ך ה"ל כתפיסה ?דליה מהני כנ"ל ודו"ק. נ"ב וז"ל וכ"כ הב"ד בעצמו בשלחנו באה"ע סי' ק"ב ס"ג דבקרקע לא מהני תפיסה כ"א בב"ד עכ"ל:
(ח) כולם ביום א'. ע' בת' עמודי אור סי' ק"ד אודות ראובן שלוה משמעון מנה ובו ביום שאל מלוי חפץ שוה מנה ואחר ימים נאנס החפץ אצל ראובן ובהגיע זמ"פ של שמעון באו שניהם שמעון ולוי לגבות מראובן ולא הספיקו נכסיו כ"א לסילוק א' מהם מה דינם. וכתב דלכאורה זה תליא במחלוקת שבין הרי"ף והרמב"ם ובין הרא"ש וסייעתו בהא דב"ק דף קי"ב ע"א דלפי דעת הרי"ף והרמב"ם פ"א מה' שאלה לפסוק כלישנא קמא שם דמשעת שאלה אשתעבד נכסי שואל א"כ בנ"ד שניהם שוים בשעבודם אולם לדעת הרא"ש וסייעתו דפסקו כלישנא בתרא שם דהשעבוד לא חל אנכסיו כ"א משעת אונסין וכ"פ בש"ע סי' שמ"א ס"ד (ע' בסמ"ע שם) א"כ בנ"ד כיון דלשמעון קדם השעבוד נכסים ודאי דהוא קודם ללוי והאריך בזה ומסיק דאף לדעת הרמב"ם ודעימיה דמשעת שאלה אשתעבד נכסי שואל היינו רק מדרבנן ולפי זה בנידון דידן הדבר ברור גם לדעת הרמב"ם דהמלוה ששעבודו מה"ת מיום הלואתו קודם לגבות להמשאיל ששעבודו מיום ההוא הוא רק מדרבנן עש"ה:
(ט) אבל אם הלוה כו' בע"ח מאוחר כו'. עיין בת' שבו"י ת"א סי' קנ"ג אודות ראובן שחייב לשמעון מאתים זוז בשטר ולא היה לו לפרוע ומכר קרקע שלו ללוי במנה ופרע המנה לשמעון ועכשיו רוצה שמעון לחזור ולטרוף הקרקע מלוי מחמת מותר המנה שחייב לו ראובן ולוי טוען כיון שדמי המכירה נשתלם לך בחובך הרי הוא כאילו כבר טרפת הקרקע מתחלה ומכרת אותה לי באותה מנה הדין עם מי ופסק דהדין עם לוי כי אין בע"ח אחד יכול לטרוף מן הלוקח קרקע א' שני פעמים להיות גובה וחוזר וגובה שכבר נפקע שעבודו מיד שקיבל המעות תמורתו ומדייק כן מל' הש"ע דהכא שכתב דבע"ח מאוחר טורף מלוקח ולא כתב דגם בע"ח ראשון חוזר וגובה אם עדיין נ"ח לו הלוה ש"מ דלגבי אותו בע"ח לא אמרינן כן כיון שדמי זבינא קיבל לפרעון חובו. וכן הדין בשנים שהחליפו את בתיהם אין הבע"ח של אחד מהם יכול לגבות שניהם אם חובו כנגד שניהם ודלא כתשובת צ"צ סימן ד' ועה"ג סי' ק"ז (יובא דבריהם קצת באורך לקמן סי' כ"ה) ע"ש וע' בתומים סק"ט שחולק על השבו"י הנ"ל ודעתו להלכה דאף אותו בע"ח יכול לטרוף קרקע זו עבור המנה שנ"ח לו הלוה כי הנכסים שקנה הלוה הוה כאילו הם עדיין ביד לוה כמ"ש הסמ"ע סקכ"ה וכמו שמן הלוה יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כמבואר בגמ' פרק מי שהי' נשוי בעובדא דקטינא דארעא כן הדין בלוקח דאין כחו יפה יותר מן הלוה הואיל והוא מכרו לו וכתב שדקדוקו של השבו"י מל' הש"ע הוא קלוש מאוד די"ל דבגוף התשובה (שהעתיק הש"ע ממנו) מעשה כך היה וגם רבותא קמ"ל כו' ע"ש ועמ"ש עוד בזה לקמן סימן רכ"ה סק"א:
(י) כיצד היו ג' חובות כו'. ואם יש לאדם אחד ב' שטרות אם לחלק לפי אנשים או לפי שטרות ע' בזה בש"ך לעיל סימן נ"ג סק"ב הובא בבה"ק שם דמבואר שתופס בפשיטות שנוטל ב' חלקים ע"ש וע' בזה בתשובת הב"ח סי' ל"ה ובת' צ"צ סי' ט"ו ובת' שבו"י ח"א סי' קנ"ו ובת' גבעת שאול סי' כ' ובת' נאות דשא סי' י"ח וי"ט עש"ב ועיין בתומים ובנה"מ מזה:
(יא) מלוה על פה קודמת. עבה"ט עד וכתב הרדב"ז דדוקא שבעלי השטרות מודים למלוה ע"פ כו'. ובגש"ע דהגר"ע אייגר זצ"ל נ"ב וז"ל מלוה בשטר ומלוה בע"פ שבאו לזכות מהיתומים אם המבש"ט מודה לבע"פ אם אין נכסים לשניהם יחלוקו כיון דמלוה בשטר מודה על המלוה בע"פ אבל אם נכסים מספיקים לשניהם נוטל המבש"ט כל חובו דאמר הרי נכסים לפניך אך המבע"פ אין יכול לגבות מיתומים ע"פ הודאתו של המבש"ט כ"כ בספר בית מאיר סי' ק"ד עכ"ל. וע' בת' אא"ז פמ"א ח"ב סי' צ"ב אודות שכ"מ שצוה לפני מותו שחייב לפלוני מנה על פה ואחר מותו יצאו עליו כמה ש"ח בעדים ובקנין וכמה ממרנות באופן שאינו מספיק לשלם אפי' למלוה בשטר אי מחוייבים ליתן גם למלוה ע"פ לפי ערך שהם גובים כיון דהודה בהודא' גמורה בשעת מיתה ומסתמא אין אדם חוטא ולא לו. והשיב לכאורה מש"ס שבועות דף מ"ב ע"ב בהא דאמר התם אמרי ה"מ שכיב מרע דאין אדם חוטא ולא לו אבל גבי בריא חיישינן ופרש"י א"א חוטא ולא לו בשביל יורשים. מטעם זה משמע אף בהדיוט נמי כן והא דאר"ה חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש כוונתו ג"כ לטעם זה דהא בבריא עושה קנוניא אפי' על הקדש אך בנ"י ס"פ גט פשוט מבואר דדוקא בהקדש אמרינן הכי ולא לגבי הדיוט וא"כ בנ"ד אינו נאמן לחוב לאחרים וכן מבואר מדברי הש"ך לקמן סי' רנ"ה סוף סק"ח כמ"ש שם בד"א בבריא אבל ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי נאמן כו' עד ואינו נאמן נגד לקוחות או בע"ח אחרים כו' ע"ש. ושם בסוף התשובה כתב וז"ל ומ"מ תמוה דהא אף לגבי הדיוט אמרינן חזקה אין אדם חוטא ולא לו כדאמרינן פ"ק דב"מ דף ה' דסתם רועה דעלמא כשר דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא כתיב לפני עור כו' אלא חזקה א"א חוטא ולא לו ומוכרחים אנו לחלק דבשביל בניו חוטא אם לא בהקדש אינו חוטא אפי' בשביל בניו וצ"ע עכ"ל וע' בספר שער משפט סימן רנ"ה שכתב דמעיקרא לק"מ דדוקא להכשירו לעדות מכשרינן ליה מהאי טעמא כיון דהא דסתם רועה פסול מספיקא הוא דמסתמא מרעה בשדות אחרים לכך ברועה דעלמא כיון דחזקה א"א חוטא ולא לו לא פסלינן ליה מספיק' ומוקמינן ליה בחזקת ככרות (צע"ק מקידושין ס"ג ע"ב דהא שם ליכא חזקת היתר) אבל להאמינו משום חזקה זו להוציא ממון מאחרים אין לנו אלא בהקדש דוקא כו' ע"ש:
(יב) שאמר לו ואחריך לפלוני. עסמ"ע עד והרמב"ם חולק וכתב דדוקא למוכרם כו' ועיין בתשובת שבו"י ח"ג סימן קנ"ד שכתב על נדון דידי' נלע"ד בנד"ז גם הרמב"ם מודה כיון ששייר לעצמו למכור בשעת דחקו ולהשכין כו' ע"ש ופשוט הוא:
(יג) אין בדברי שמעון כלום. עיין באר הגולה אות רי"ש. ועיין בתשו' שבו"י ח"ב סימן קפ"ג דמעשה בא לפניו באחד שעשה עצמו שהוא בעל פליטס שאין לו לצאת לשלם חובותיו המוקדמין והמאוחרין לבית דין לגבות בדיניהם והמוקדמין יש להם שט"ע ובשטרי עיסקות שם נהגו לכתוב שבכל חודש יכול לישבע שלא היה ריוח בעיסקא וכבר עבר וחלף זמנים הרבה שלא נשבע וא"כ מחויב ליתן לו ריוח כפי הקצוב בשטר עיסקא ונסתפקו אם יש לו גם כן דין קדימה כמו בגוף החוב והשיב לכאורה נראה דהוא מוקדם על הריוח כמו על הקרן כמבואר בסימן ק"ד סט"ו כו' ואין לחלק ולומר דדוקא ברבית דעו"ג דינא הכי משא"כ ברבית דישראל זה אינו דמוצא הדין בתשובת הרשב"א שהובא בב"י ושם למד זה מדין ישראל ששעבד לזון את אשתו כו' אך אחר העיון יראה דדוקא ברבית דעו"ג דינא הכי אבל בריבית דישראל אין הנדון דומה לראיה כלל דודאי אדם מחייב עצמו בשטר מהיום בשעבוד גמור על מכאן ולהבא לזון וכה"ג ויכול לשעבד עצמו לחייב א"ע מה שאינו חייב וטורף אף ממשעבדי מהיום כיון שזמן השטר הוא מהיום משא"כ בריבית ישראל שאין יכול לשעבד עצמו אם לא בצד היתר עיסקא כתיקון חז"ל ואם אינו מרויח כלום ונשבע כפי התנאי אינו מחוייב ליתן לו כלום א"כ אין השעבוד חל מזמן השטר כו' ומסיים בכן פסקנו הלכה למעשה שאין לריוח עיסקא שום דין קדימה דהוי רק המלוה ע"פ לענין טריפה אך שאינו יכול לומר פרעתי כיון שיש לו נאמנות בשטר. גם פסקנו שמאותו יום שגילה א"ע שאין לו אם אין כאן רמאות א"צ לשלם שום ריוח עיסקא ע"ש:
(יד) שהרי אין בע"ח נוטל בראוי. עש"ך שכתבו אמת שכ"כ הטור אבל אינו מוכרח אלא טעם יש בדין זה כדאי' בתוס' פ' מי שמת ובהג"א שם דמצי אמר מאבוה דאבא קאתינא ונ"מ היכי דלא מצי אמר הכי נוטל בע"ח בראוי וכ"כ בהג"א שם וז"ל והיכא שנפלו לו נכסים לאחר מיתה מאבי אמו שאחיו מן האב א"י לירש אם לא מכחו בע"ח גובה מהן כו' ע"ש. וע' בדגמ"ר שכתב בזה וצ"ל לכאורה דבריו תמוהים שהרי אין הבן יורש אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב כמפורש בהדיא במס' ב"ב דף קי"ד ע"ב. ונ"ל דכאן מיירי שהאם גיורת ואין לה יורשים ולכך הבן יורשה בקבר להנחיל לאחים מן האב ונ"מ שלא יהיו הנכסים הפקר ואל תתמה שהרי מצינו חילוק זה באם שאינה יורשת בנה וגיורת יורשת בנה שלא יהיו נכסיו הפקר ע' במס' ב"ב קי"ד ע"ב בתוס' ד"ה אף מטה האם וע' לקמן סי' ר"פ בש"ך סק"ג וע' לקמן סי' תכ"ג ס"ב עכ"ל וע' בתומים ונה"מ מזה וע' בת' רבינו עקיבא איגר סי' קל"ח שכתב דבעה"ת בשער מ"ח ח"ג כתב דדוקא ביורש אבי אביו אמרי' מכח אבוה דאבא קאתינא אבל ביורש אחי אביו צריך לשלם חוב אביו דאין לך בו אלא חידושו. וחידוש בעיני על הב"י והאחרונים שלא הביאו דברי בעה"ת אלו לדינא עכ"ל (ולכאורה על הב"י אין חידוש שהרי בסי' ק"ז מחודש ק' הביא דברי בעל התרומות שער מ"ג לוה שכתב בשטרו דאקנה ומת ולא הניח נכסים ואח"כ מתו מורישיו כו' וכתב אח"כ דהרמב"ן בשם ר"ח כתב דבע"ח אינו נוטל בראוי ע"ש ומשמע שכן דעתו וכן משמעות דבריו כאן בש"ע וכמ"ש בש"ך וא"כ איך יביא הב"י דברי בעה"ת שער מ"ח הנ"ל דביורש אחי אביו לא מצי לומר מכח אחא דאבא קאתינא וצריך לשלם חוב אביו שהרי באמת א"צ לשלם מזה חוב אביו מטעם אחר משום דאין בע"ח נוטל בראוי (והבעה"ת עצמו לא כתב זה רק לשיטת הרא"ש מלוניל שהביא בשער מ"ג הנ"ל שב"ח גובה מאותן נכסים ויש לעיין בבעה"ת שם) ואפשר דמ"מ נפקא מינה דאי משום דאינו נוטל בראוי עכ"פ איכא משום מצוה משא"כ היכי דמצי למימר מכח אבוה דאבא גם מצוה ליכא והי"ל להביא דברי בעה"ת הנ"ל דלא מצי לומר מכח אחא דאבא וצריך לשלם עכ"פ חוב אביו משום מצוה ע' בקצה"ח ובנה"מ מזה) וע"ש עוד אודות שנשאל איזה תקנה יש לסלק הנחלה אב מבניו שהם אצל אמם הגרושה וכתב דלכאורה תקנה לזה שיחייב עצמו המגרש לאיש ידוע ממשפחתה בסכום עצום שיהיה זמן סילוק פרעון בעת שיבא הוא או ב"כ לירש זרעו וכעין נוסח שטר חצי זכר אולם עדיין יש מציאות שתסוב הנחלה מבני האשה למשפחת אביהם באם אביהם יעדר בחיי זרעו ואח"כ יעדרו זרעו אז יבאו אחיו לירש ולא יצטרכו לשלם מזה חוב של אחיהם אב הבנים דיאמר מכח בני אחינו אתינן לא מכח אחינו ואין אנו צריכין לשלם מזה חובו ואף לבעה"ת דביורש אחי אביו צריך לשלם חוב אביו וא"כ הכי נמי ביורש בן אחיו צריך לשלם חוב אחיו מ"מ משכחת עכ"פ באם ישא המגרש אשה ויוליד בנים והוא יעדר ואח"כ יעדרו זרעו בני הגרושה הנ"ל יבאו הבנים מאשתו הב' לירש לפי מה דמשמע מהב"י סי' רנ"ג דירושת ארר את אחיו לא מדין משמוש מכח אביו כ"א בעצמותיו יורש אחיו א"כ יוכלו לומר אחינו אנחנו יורשים ואין אנו צריכין לשלם חוב אבינו אולם הד"מ שם אות ז' ס"ל דירושת אח מדין משמוש א"כ אפשר דלפי דינא דבעה"ת דביורש אחי אביו צריך לשלם חוב אביו הכא נמי ביורש אחיו צריך לשלם חוב אביו (לכאורה מדברי בעה"ת הנ"ל מוכח דלא ס"ל כהד"מ דירושת אח מדין משמוש דא"כ גם באחי אביו שייך לומר מכח אבוה דאבא וצ"ע) עכ"פ יהי' מקום ערעור גדול לדינא ובפרט דפשטא דמלתא נראה יותר דא"צ לשלם חוב אביו ולא שמענו מעולם מי שיורש אחיו שצריך לשלם חובות אביו ע"כ לא מצאתי תרופה לזה לסלק נחלה זו עכ"ד ע"ש. והנה מה דמסיים רבינו הגאון ז"ל ולא נשמעו מעולם מי שיורש אחיו שצריך לשלם חובות אביו. לכאורה צ"ע דאיך יהא נשמע זאת לפי מה דקיי"ל באמת דב"ח אינו נוטל בראוי ואף להש"ך הוא ספיקא דדינא (ע' בזה בת' משכנות יעקב סי' מ' ובהגהותיו שבסוף הס' וע' בתומים מזה) ואפשר דכוונתו עכ"פ משום מצוה או אפשר דכוונתו בשטח"ז שנתן אביו לבתו וחתנו שכותבין בו בראוי כבמוחזק וכן מצאתי בת' שב יעקב סי' י"ח שכ' שם דאי יורשים אחי המת בתורת משמוש צריכין לשלם לב"ח של אבא לשיטת תוס' ב"ב קנ"ט דב"ח נוטל בראוי או להבת שיש לה שטח"ז לפי הנוסח שכותבין בראוי ובמוחזק. וע"ש עוד בת' שב יעקב שדעתו באמת לדינא דירושת אח הוא בתורת משמוש וצריכין לשלם חובות אביו והוציא כן מקו' תוס' ב"ב ק"ח ע"ב שהקשה אחין דכתב רחמנא למה לי כו' ע"ש אולם בת' רע"ק ז"ל סי' קל"ב כ' דמהתוס' אין ראיה די"ל דקושייתם למ"ד שעבודא לאו דאוריית' כו' ע"ש. ועמ"ש בזה לקמן סי' רפ"א סק"ב ובס"ז סק"י:
(טו) נוטל בראוי. עבה"ט שכ' עמ"ש מהרש"ל כו' עד והביא שם ת' מור"ם דלא כ' כן כו'. וע' בפנים בש"ך שהשיג על הסמ"ע בזה דבאמת גם מור"ם מסכים לדינא למהרש"ל כו' ע"ש וע' בזה בת' מהר"ם לובלין סי' י"ד ובת' צ"צ סי' קי"ד ובת' עה"ג סי' ע"ה ובת' שבו"י ח"א סי' ק"י ובת' חינוך ב"י סי' קל"ט ובת' שב יעקב סי' י"ב ודבריהם באריכות קצת יובא בס"ד לקמן סי' רפ"א ס"ז סק"י:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |