פתחי תשובה/חושן משפט/צז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לא ימשכננו. עיין בתשו' בית אפרים חח"מ סימן ע"ו שכתב נראה דהא דעובר בלאו היינו כשתופס בחזקה מיד חבירו אבל דרך הערמה שרי דאל"כ קשה היאך משכחת דינא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' ויש סוברים דע"י שליח עדיף ולכאורה הי' מקום לומר בזה אין שליח לד"ע כו' עיין שם וע' בקצה"ח לעיל סי' ד' ובסימן זה סק"ב ובספר נה"מ מ"ש בדין זה:
(ב) שהיא עשירה. עבה"ט וע' בתוספות רע"ק בגליון המשניות פ"ט דב"מ אות ע"ז שכתב מסתימת כל הפוסקים משמע דכל מילי אין ממשכנים אלמנה ובגד דקרא לאו דוקא אולם בש"ג כתב בשם הריא"ז שלא אסרה תורה אלא בגד לבישתה ומצעותיה וכדומה אבל שארי כלים כגון כוסות של כסף וכיוצא ראוי למשכן הימנה שאין זה בכלל בגד עכ"ל. וע' בתשובת חתם סופר אה"ע ח"ב ס"ס קל"ו שכתב להשואל וז"ל והמלבושים של הא למנה הסגורים בחותמה אם אין טענה על המלבושים עצמם רק שהם חבולים על תביעה אחרת קרוב הדבר ליגע בלאו דלא תחבול אע"ג שאפשר שלא הוצאת אותם מביתה רק סגורים בדרך עיקול ויש לדון בזה ולדינא צ"ע מ"מ לאו משנת חסידים היא עכ"ל:
(ג) מותר למשכנו שלא ע"פ ב"ד. עיין לעיל סימן ד' בהגה ובסמ"ע שם וע' בתשובת כנסת יחזקאל (סימן צ"ז) מ"ש בזה:
(ד) שפריעת ב"ח מצוה. עיין בספר ארעא דרבנן בהשמטות אות קע"ז שכתב לפי דברי הרא"ש בתשובה שהביא מרן הב"י ביו"ד סימן רל"ח על מי שנשבע שלא למכור משלו לפרוע נראה דס"ל דהוא מצוה מדאורייתא ולא חלה עליה שבועה וכ"כ המבי"ט ח"א סימן נ"א ע"פ מ"ש רש"י בפרק הכותב דנפקא לן מדכתיב הן צדק ודרז"ל שיהא הן שלך צדק ואיכא למידק דלכאורה נראה דאינו אלא אסמכתא דפשטיה דקרא במדות הוא דכתיב וכ"כ מדברי רש"י בפרק מי שהיה נשוי בעובדא דקטינא דארעא דיתמי ושמא התם שאני דאיירי ביתמי שאינו אלא מפני כבוד אביהם אבל הלוה גופיה מצוה דאורייתא הוי והמבי"ט שם הביא בשם הרשב"ץ דנפיק מקרא דוהאיש אשר אתה נושה בו וכ"כ הרמב"ן בשלהי בתרא עכ"ל:
(ה) אין כופין אותו להשכיר. עיין באר היטב ועי' בספר שער משפט לענין אם החיוב מוטל עליו בעצמו להשכיר את עצמו והאריך בזה ומסיק וכתב וז"ל זאת תורת העולה מדברינו דנלע"ד דאף שלכ"ע אין ב"ד כופין אותו להשכיר עצמו כדי לפרוע חובו מ"מ לענין אם החיוב מוטל עליו בעצמו להשכיר עצמו לפרוע חובו תליא בפלוגתא דרבוותא דלשיטת התוספת אינו חייב כלל להשכיר א"ע לפרוע חובו אבל לשיטת הגמ"ר בשם מוהר"ם שהיא ג"כ שיטת הרמ"א ז"ל בסימן של"ג אף דאין כופין אותו מ"מ חייב בעצמו להשכיר א"ע בכדי לפרוע חובו עכ"ל.
(ו) ואינו יכול לא לאסרו כו'. ע' בפלפולא חריפתא פ' איזהו נשך סימן ל"ח בהא דאיתא התם והאידנא דנקט כתבי הכי קנינא מיניה ושהינא כמה עידנין והדר חכרה מיניה שפיר דמי כדי שלא תנעול כו' כתב וז"ל מכאן נ"ל ראיה שראוי לתקן תקנות לפריעת בעל חוב מה שהוא שלא מן הדין כמו לתפוס גופו בתפיסה וכיוצא בזה ואע"פ שהוא חוב דעיסקא וכיוצא בזה שיש למלוה בזה ריוח אפ"ה שייך טעמא כדי שלא תנעול דלת כדאשכחן הכא כו' כנ"ל ע"ש. ובתומים סקי"ג כ' וז"ל ובזמננו פשט המנהג שחובשין ללוה כשאין לו לשלם ואין מוחה ואולי הכל בחזקת שמבריחים נכסים וצ"ע כי אין להם על מה שיסמוכו עכ"ל ועי' בעט"צ מענין תקנות בורח:
(ז) אבל אם רוצים. עבה"ט ועיין בקצה"ח סק"ט וגם לקמן ר"ס ק"ז מ"ש בזה וע' בתשובת חתם סופר (חח"מ סימן קע"ז) שהאריך בענין זה:
(ח) סנדלו ותפיליו ע' בתשובת רשמי שאלה (סימן נ"ג) שכתב דטלית אין נותנין לו דשאני תפילין דהוא חובת גברא משא"כ טלית ובפרט אם יש לו טלית קטן ע"ש:
(ט) ואפי' ספר תורה. עש"ך עד ולא נהגו כהב"ח כאן. ובש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב ע' בתשו' המהרי"ט (חלק ב' חיו"ד סימן ה'). ועיין בתשובת ח"מ חח"מ סי' קמ"ג מ"ש בזה:
(י) למקומות בית הכנסת. עש"ך דה"ה שמוציאין אותו מביתו. וכתב בספר שער משפט בשם הבית הלל באה"ע סימן נ' ס"ו דה"ה מי שנתחייב לחתנו נדוניא הדין כן שמוכרין ביתו וכלי תשמישו והעיר שנוהגין כן בכל ב"ד שבישראל ע"ש:
(יא) עד שיפרע בעל השטר תחלה. ובגש"ע דהגרע"א זצ"ל נ"ב והיינו ממקרקעי אבל במטלטלים חולקים. ב"י:
(יב) מכסות אשתו. כתב בספר שער משפט ונראה הא דאינו גובה מכסות אשתו היינו דוקא כשהלוה בחיים אבל אם מת גובה מכסות האלמנה אף שמגיע לב כתובתה הבע"ח קודם כו' ע"ש:
(יג) שצבען לשמן. ע' בת' צ"צ סי' ג' דזה מיירי בנקנו שלא לשמן אבל בנקנו לשמן א"צ שיהיו צבועין לשמן אף שעדיין מחוסר תיקון וחפירה ע"ש (וע' בקצה"ח מ"ש בזה) ומה שלמד מזה בת' שם לענין שטר כתובה שכתיב בו שתקח אשתו כל מלבושי' כבר השיגו בת' שבו"י ח"א סי' קע"א ויובא לקמן סימן רמ"ח סי':
(יד) תנאו קיים. כתב בספר שער משפט ונראה דבכה"ג אם חייב עוד חוב אחר בלא תנאי וכן בכל הני שמבואר בסעיף שאח"ז שאין מסדרין לו וחייב עוד לאחר מחמת הלואה בכה"ג נוטל החוב שבתנאו או מחמת שכירות רק חצי הסידור והלוה יש לו חצי הסידור מחמת בעל חוב האחר כו' ע"ש:
(טו) אבל אם נשבע כו'. ע' במל"מ פ"ה מהל' שבועות דין כ' מבואר דהכא מיירי אפי' אם ליכא כדי לפרוע כל החוב אף אם לא יסדרו לו מ"מ חיוב השבועה חלה על כל פרוטה ופרוטה וכן מבואר בתשובת הרדב"ז (סי' ס') בשם הרא"ש ע"ש ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סי' רל"ח סק"ג:
(טז) ויתפלש באפר. עיין בנה"מ לעיל סי' ל"ד סק"ג שכתב דדוקא שלא נשתנה מבראשונה ע"י אונס דשכיח ולא שכיח מחוייב להתפלש באפר כיון דלא אתני אבל אם נשבע כשהי' עשיר והעני מחמת אונס ודאי דפטור משבועתו דאונסא דלא אסיק אדעתיה הוא וכן הוא בהדיא ביורה דעה סימן רל"ב סעיף ט"ז ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |