פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/מג

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם. עש"ך השיג על הב"ח וסובר כהט"ז דודאי אין טחול סותם נקב הכרס דחלב טמא יש ביניהם ורש"י לדוגמא נקטיה. ומ"מ א"י מי הכריח לרש"י בזה ומה בעי לומר ע"י מחט שלפנינו וסבור הייתי לומר דרש"י סובר נברא ניקב כשירה כט"ז ואף בנה"ך שהשיג עליו היינו דמי יודע שמא הבריא ונתרפא הא בידוע שנברא ניקב בשר ושוב ראיתי בכה"ג בהגהות הטור אות ט' הביא בשם דמש"א מרש"י משמע אם נברא ניקב כשירה אולי למ"ש נתכוין ודוחק. ואגב אעתיק מ"ש הכה"ג שם אות י"א על הגהות ש"ד סי' פ"ט על מ"ש רש"י וז"ל ואין הפי' שניקב אלא שניקב ונשתייר כעובי דינר זהב וזה טריפה. ופי' הכה"ג ותוכן כוונתו דל"ת אפי' נקב מפולש מעל"ע אלא כל שנשאר באורך הסומכיה עובי ד"ז שלא ניקב כשירה קמ"ל דזה טריפה אלא צריך שלא יהא נקב מפולש וכל שאין נשאר בנקב עובי דינר טריפה וז"ש הב"י ועובי דינר כתב הר"מ ז"ל כו' להוציא מפירוש העולם וכ"כ בכה"ג בהגהות ב"י אות ג' בקיצור ואני הוספתי קצת יע"ש. ודע דלשון הש"ע יש לעיין דהתחיל אם ניקב נקב מפולש טריפה והא אף באין מפולש כל שלא נשאר ד"ז ואם היינו אומרים דכל שאין הלקות מחוץ כשירה כמ"ש הט"ז אות ט' הוה א"ש קצת:

ב

ואפילו. עש"ך דהוקשה לו מה אפי' הא ברא"ש איכא דיעות דאם נחתך כשר ונהי דהמחבר והר"ב מדכתב ואפילו נחתך במקום הדק הא במקום העב נחתך טריפה מ"מ לא שייך לשון אפילו וע"ז תי' דבמקום הדק יותר רבותא נחתך מניקב. ודע דנחתך בעובי טריפה מספק ולא וודאי אמנם זה בנחתך כל העובי אבל נחתך מקצת עובי הוה וודאי. הנה הפר"ח אות ד' כתב דנחתך מקצת עובי הוה ספק וכן העלה התב"ש אות ג' ואם ניטל כל הסומכיה עד הקולשיה ג"כ הוה ספק ולא אמרינן דהוה כניטל ודווקא שניטל עם קולשיה כשירה ויפה כתב והוכיח מדאמרו ב' טחולים בסומכיה טריפה ולא התנו דבעינן שידבקו בכל או במקצת ש"מ דבכל ענין שהן דבוקים טריפה אפילו בכל הסומכיה ע"כ מוכח וודאי אף שניטל כל הסומכיה ונשאר הקולשיה טריפה מספק וכדאמרן:

עוד כתב התב"ש נקב מצד זה ומכנגדו ויש בשר ביניהם עובי ד"ז כשידה. דעור זה לא מעלה ולא מוריד כמ"ש בט"ז אות ט' ופשוט הוא. וכתב עוד אם ניקבו זה שלא כנגד זה ואילו היה זה כנגד זה לא היה עובי ד"ז צריך שיהא המרחק בין נקב לנקב כמלא עובי דינר ויפה כתב:

ג

נקרעה. כל זה מיירי בראש העב ש"ך ופשוט הוא דכל הלקותא אין פוסל כ"א בראש העב ולא במקום הדק אפילו נימוקה שם לא אמרינן דיתקלקל יותר ואם כל הטחול לקה לא אמרינן דהוה כאלו ניטל כולו וטריפה וכבר נתבאר:

ד

בשינוי בשר. עש"ך וכבר הארכנו בט"ז מזה ומ"מ אומר אני אם נתמסמס הבשר במקצת עובי ותחתיו שלם ומבחוץ יש שינוי מראה וכשגוררין המוגלא והבשר בלוי עדיין נשאר המראה שם יש להטריף כמ"ש בט"ז באורך אבל אי יש לתלות מחמת מוגלא בא המראה אין להטריף אלא כשגוררין המוגלא ועדיין יש שינוי מראה כמו בריאה סי' ל"ח וה"נ כאן:

ה

אם. עש"ך השיג ג"כ על הב"ח דמים לאו בשר נינהו וכל שלא נשאר ד"ז בשר טריפה ומיהו אי שלם מבחוץ ובפנים יש חסרון לא גילה דעתו בזה ועמ"ש בט"ז:

ו

שכל מה. עש"ך הראה מקום לל"ח קס"ח במעשה דק"ק פראג ועיינתי בדף קס"ח ב' באות ר"ל שהמעשה היה בימי הגאון בעל עוללות אפרים שניקב בעוביו במקום שמונח על הכרס ולא דבוק שם והטריפו מלשון מהר"ן בשערים והתי"ט הדר ביה אח"כ דמשמע וודאי כל שאין דבוק בכרס הוה קולשיה והפר"ח אות ח' כתב דהמיקל בה"מ לא הפסיד וכן דעת התב"ש אות ז' ולפ"ז באין ה"מ לא ידענו שיעורו אם מה שמונח על הכרס מי יודע לשער עד היכן מגיע ויש לשאול לבקיאים עד היכן מונח. והפ"ת אות ד' כתב בנחתך יש להקל ולא בניקב יע"ש ונראה דטעמיה דיליה דהוה ס"ס שמא נחתך כשירה בסומכיה דמספק הוה טרפה ושמא אין קרוי סומכיה כ"א מה שדבוק לכרס. ול"נ דזה הוה חסרון חכמה לא ספק פלוגתא כיון דא"א מבינין הפירוש מהו סומכיה. והבל"י אות ט' הראה מקום לאות א' ורואה אני דנתכוין במ"ש לעיל דהפר"ח מיקל בה"מ בצד הדק שבעב עמ"ש הפר"ח באות ח' ואם לזה כוון שגגתו יותר קשה מן הראשונה דאיך עירבב הדברים ושם מיירי במקום הדק שבעב במקום שדבוק לכרס בצדדין ובראשו וכאן אנו עסוקים במה שאין דבוק לכרס ואף שהוא עב מכשירין בה"מ וכאמור. ושם כתבנו ג"כ דדק שבעב פשיטא טריפה. וראיתי להכה"ג בהגהות הטור וב"י אות ב' העיר בענין מקום העב איזהו וכתב שמלשון הר"מ משמע שכל שהוא עב הוה מקום עב יע"ש ולענין הלכה בה"מ וודאי יש לסמוך שכל שאינו דבוק לכרס הוה קולשיה וכשירה בין נחתך וניקב ובאין ה"מ אף נחתך ע"י אדם או חולי אין אומר אני היתר בזה והמורה צריך לעיין באין ה"מ איזהו מקום הדק וכאמור:

ז

פחות מחצי עוביו. של אותו טחול ש"ך וכבר כתבנו בט"ז מזה דכ"א משערין בדידיה וכמ"ש התב"ש דא"א בקיאין בעובי דינר זהב ואם באנו לומר דשיעור חצי של טחול עגל סגי בבהמה גדולה הוה קולא גדולה ושמא אמרו לשער בחצי טחול של בהמה גדולה והגדול לפי גדלו מש"ה משערין כ"א בדידיה יע"ש. והנה יש לחקור לפי דבריו א"כ בבהמה גדולה בצד העב יש דקות עד"מ בעובי יש טפח ובצד הדקות חצי טפח וא"כ בחלק הדק שבעב אם ניקב ונשאר רביע טפח סגי ואלו במקום העב יהיה חצי טפח ואמאי בבהמה א' יהיה כן וי"ל דכך קיבלו שמא אין הגנה אא"כ יהיה חצי דידיה במקום שניקב שלם ואז מגין וא"ל אין מגין וכבר כתבנו בט"ז מזה. ועוד דלא ליתי למטעי ומש"ה לא חילקו ובכ"מ בעינן חצי עוביו במקום שניקב ואף בה"מ אין להקל  :

ח

ואפילו דבוקים. עש"ך דס"ל להר"מ ז"ל פ"ו מה"ש דיתר כנטול מכל וכל והוה ניטל הטחול וכשירה וי"ל מאי איריא כנטול מכל וכל אפילו אי סבירא ליה דנטול מקומו לחוד מ"מ הא סובר יתר כחסר דמי לא כניטל ביד א"כ כשר הוא לפי מ"ש הט"ז דנברא נקוב או חסר במקצת כשירה אם לא דחולק על הט"ז או דמאן דסובר כנטול מקומו לחוד וודאי אין סברא לומר כחסר מתחלת ברייתה דמי אלא כניטל ביד דמי ומש"ה כתב להר"מ כחסר כולו דמי ועיין בנה"ך משמע שמודה להט"ז באות א':

ט

ויש. הש"ך היקל בח"מ ועיין אחרונים ומ"מ אף בדבוקים הכל בסומכיה אין לומר ס"ס שמא נחתך כולו כשר כמ"ש הפ"ת עמש"ל. ודע דיתיר טחול דוקא כשהוא בצורת מחול הא לא"ה כשרה דלא הוה אלא דלדול דומיא דיתרת רגל וכ"כ בד"מ כאן ומעשה דצורת יד בטחול צ"ל דעכ"פ היה צורת טחול יע"ש ופשוט הוא:

י

לפיכך. עש"ך הביא כמה דיעות דנקב פוסל בכוליא של עוף יע"ש ובעל נפש יחוש לעצמו והראה מקום לסי' מ"ד אות י"ט דשאני כוליא של עוף שסגור הוא בעצם ואין ללמוד ממנו לטחול ושם אבאר ומיהו ה"ה לקוי כולו פוסל הא ניטל כולו כתבנו שאף לבעל נפש אין להחמיר ואם נחתך מקצתו יש להקל אף לבעל נפש מטעם ס"ס דפ"ת ומ"מ לא יסמוך ע"ז ובה"מ יש להקל לאחרים כמבואר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.