פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/מג

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בראש העב. עט"ז וכוונתו פשוט דבחלק העב יש בצדדיו ובראשו דקות והכל נכלל בשם עב וטריפה בכ"מ שניקב שם ואין נשאר חצי עביו לדידן דא"א בקיאין בשיעור עובי דינר זהב. יראה לי דבחלק העב גופא מקומות מקומות יש דאם ניקב בו במקום עוביו ממש בעינן שישאר שם חצי עוביו עד"מ אם עב שם טפח בעינן בשיור חצי טפח ובצדדיו דאין בעוביו אלא חצי טפח אם נשאר רביע טפח די הכל לפי המקום. וכבר ידעת מ"ש הפר"ח בקו"א כאן על בה"י דהכל כפי עובי חצי טחול שלו כתב עליו דאינו כן דלגדולים משערים בטחול של עגל יע"ש. והנה כולן השיגו עליו וחלילה להקל כלל וכלל וכן הב"ח כתב בפירוש דבעובי של אותה טחול שניקב בסומכיה משערין דאם השיור הוא קצת פחות מחצי עוביו במקום שניקבה כשירה וכ"כ הש"ך אות ז' וז"ל פחות מחצי עוביו של אותו טחול במקום שהוא עב וכן הסכים התב"ש אות ח' בפירוש וכמו שאבאר לקמן. ועוד דאי בטחול של עגל אכתי נתת דבריך לשיעורין ומי יודע אפשר בעגל בן יומו וודאי ע"כ באותו הטחול שניקב משערין אף אני אומר דבאותו מקום שניקב משערין ואם ניקב בקולשא שבעב אם נשאר תחתיו פחות חצי עוביו מעט של אותו מקום כשר וכן מורה לשון הב"ח דאם השיור פחות חצי עוביו במקום שניקבה והש"ך שכתב במקום שהוא עב בא לאפוקי שלא תשער חצי של קולשיה אם כן ה"ה בעב גופא מקומות יש וכדאמרן. ועיין כה"ג בהגהות הטור אות י"ב בשם דמש"א אם הסומכיה בשיור שוה לקולשיה טריפה יע"ש ואיך שיהיה שם הפירוש אנו אין לנו אלא דברי הרשב"א בתה"א ל"ח ב' וכמו שפי' הב"ח וש"ך ותב"ש וכדכתיבנא כאן:

וראיתי להבית לחם יהודה אות א' כתב בשם הפר"ח דאה ניקב בצד הדק שבעב במקום ה"מ כשירה. אומר אני שבפר"ח מבואר ההיפך אות א' והסכים דטריפה וכתב ששבוש הוא מאן דמכשיר והרי אתה רואה שלא לפסוק דין מתוך הקיצורים אם לא אחר החיפוש הלא ידעת מ"ש מהרש"ל פא"ט ובהקדמתו שהמורים מרובים והיודעים מועטים:

ב

נקב. עט"ז וכוונתו פשוט דה"ק אם לא נשאר עובי דינר רק בצירוף עם קרום שעל הטחול שהוא חלב טמא כמבואר סימן ס"ד ס"י שאין זה משלים אף א"ת דמיהדק שפיר מ"מ אין נקרא בשם טחול כמו שאמרו ניקב הלב פשיטא שאין טרפשא בכלל כמבואר סימן מ' ומ"ו ס"א ה"ה כאן אין קרום בכלל והביא עוד ראיה מאו"ה הביאו בסי' מ"ו דאפילו בשר וחלב טהור אין סותם לטחול דבעינן עובי דינר ולא מהני סתימה אלא בדבר שא"צ כ"א סתימה משהו אם כן פשיטא שאין ד"א סותם הטחול כ"ז פשוט. אלא שראיתי לנה"ך כתב (וט"ס שם ס"ק ח' וצ"ל א') עליו דאינו כן וכפי הנראה שהבין עור עצמו של טחול אין מצטרף וע"ז השיג עליו ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהא מבואר בט"ז שעל קרום נתכוין. שוב ראיתי בפר"ח אות א' תמה עליו בזה ומצאתי להמ"י כלל פ"ט אות ג' כתב דנה"ך חולק אט"ז וכן בתשובת מהר"י הלוי אומר דקרום ל"ד לחלב טמא דמיהדק טפי עכ"ל הרי שסובר דהש"ך נמי על קרום הטחול נתכוין והשיגו דהוה כמו טחול עצמו ולפ"ז מ"ש מאו"ה אין ראיה היינו דשאר בשר אין סותם מה שאין כן חלב קרום זה הוה דבוק בתולדה ומשלים לשיעור אמנם מ"ש מלב אה"נ לא ידענא מהו דהא מבואר דטרפשא דלבא אין סותם. ולענין הלכה וודאי קיימא לן כט"ז וכפר"ח וכ"כ בכה"ג בהגהות הטור אות ה' שמהר"י הלוי סימן ל"ה נראה שמסכים דאין קרום מצטרף ותמהני מ"ש המ"י דמהר"י הלוי סובר דהוה סתימה ואין כעת בידי ספר הנ"ל לעיין ביה:

עוד כתב הט"ז להתיר נקב בסומכיה וניכר שנברא כך ותוכן כוונתו דנברא נקוב אין שם ניקב עליו אלא חסר ובטחול אין חסרון מזיק בכולו וכל שכן מקצת אין חסרון מזיק. והנה מ"ש מריאה מפולש בשיפולי ולא אמר מפולש מעל"ע בגוף הריאה וניכר שמתולדתו כך אלא ששם יש חשש סמפונות ומכל מקום לא ידענא כיון שנברא כך אין חשש ואולי לא שכיח. ומ"מ נראה בריאה כה"ג יש לאסור אף בה"מ ודווקא שיפולי יש להכשיר בה"מ. ומ"ש בריאה מטעם חסר קאתינן כן הוא האמת שהרי הר"מ ז"ל מנה בפ"ח מה"ש חסרים ומנה חסר מגוף הריאה תחת סוג חסירה יעוין שם:

אמנם מ"ש מה לי חסר כולה או מקצתה לא הבינותי דניטל ביד יוכיח בכולו כשר ומקצת טרפה ה"ה נברא חסר כולה כשר ומקצת אפשר אסור וכ"ת דה"ק דטחול חידוש הוא דניקב טריפה וניטל כשר א"כ חסר מניטל אין ללמוד וכמו שיתבאר בסי' נ' והוא שיטת הר"מ ז"ל דניטל טריפה הא נברא חסר כשר וא"כ ה"ה כאן דנברא חסר במקצת כשירה וה"ה אם נברא במקצת רק בקולשיה כשר לפ"ד ומ"מ הא שם דוקא בה"מ מכשיר רמ"א ואין התיר כאן בסתם:

ודע עוד דלקמן אמרינן ב' טחולים דבוקים בסומכיה טריפה והט"ז אות ח' הטריף בה"מ י"ל דסובר כשיטת הרמב"ן דכל יתר כנטול דמי היינו ביד לא הנברא חסר כשיטת רש"י והר"מ ז"ל בפ"ח מה"ש סובר כרש"י כל יתר כחסר לא כניטול ביד דמי ומש"ה כתב הב"י בסימן מ"א לדידיה ב' כבדים יש להכשיר משא"כ להרמב"ן אינו כן וכאמור ועיין תה"א ל"ט א' הביא פירש"י יתר כחסר מתחלת ברייתו והביא אח"כ פי' הרמב"ן יתר כנטול ביד דמי ועיין מ"י כלל פ"ט אות א' הביא ראיה למ"ש הט"ז מלשון הרמב"ן יע"ש ויפה כתב דוקא משום כניטול דמי הא אם יתיר כחסר ב"ש דמי היה לן להכשיר דבוקים בסומכיה וזה יורה כט"ז חסר במקצת כשירה ול"ד לניטל במקצת דטריפה דחסר קל מניטל ביד וכאמור:

ולענין הלכה הנה הצ"צ סימן ע"א האריך ותוכן כוונתו אבאר. דע כי המכוון בדבריו כך הוא דאבר שיש לו חלל וניקב טריפה אין חילוק בין מתולדה ניקב בבירור אפ"ה טרפה וביאר תשובת הרשב"א שפ"ג דנמצא נקב בדקין שאומרים שמתולדה הוא ששקר בימינם לאו דאי האמת אתם דכשירה דז"א דכל שניקב טריפה ה"ה נברא ניקב (ויפה כתב והט"ז יודה לזה ומ"ש שהר"מ השמיט נברא ניקב לאו דכשירה אלא ה"ק דנברא ניקב בכלל חסרון הוא וכל שניקב טריפה ה"ה נברא ניקב ובטחול דחסר אין מזיק ה"ה נברא ניקב) אלא שהרשב"א הכחיש לאותן האומרים דחיות הנה י"ב חודש וח"ו להכחיש קבלת חז"ל לז"א ששקר בימינם ודאי ניקב תוך יב"ח ועלה קרום. ולפ"ד אם רואין בבירור שחיות יב"ח ויודעין שקודם לכן היה אפ"ה טריפה דמתולדה יכולין לחיות יותר או מיעוטא חיות כמ"ש כ"ז הרשב"א בתשובה צ' ביתרת ועיין יש"ש סי' פ' בא"ט יע"ש. ואמנם חילק שם בין אבר שיש לו חלל אומרים דמסתמא תוך י"ב חודש נעשה ובלא"ה הוה טריפה אבל אבר שאין לו חלל כמו טחול וריאה אין חוששין שמא ניקב והבריא ומש"ה אין להטריף דחסרון בריאה וטחול אין מזיק ואם נמצא נקב מפולש בריאה או טחול יש להכשיר דאי חיישינן לשמא ניקב אח"כ ועלה קרום א"כ אין מכשירין חסרון בריאה עכ"ל ור"ל לדידן דעכ"פ בה"מ מכשירין בריאה. העולה מדבריו דאבר שיש לו חלל יש ב' דברים לאיסור א' שמא ניקב והבריא לו אלו מתולדה מ"מ כל שניקב טריפה נברא ניקב טריפה משא"כ אבר שאין לו חלל ונברא חסר כשר ה"ה נברא ניקב אין בו חששות אלו דשמא ניקב ונתרפא לא חיישינן באבר שאין לו חלל ונברא ניקב לאו נקב הוא אלא חסר הוא וחסר במקצת אין פוסל לא בריאה ולא בטחול זהו כוונתו ז"ל:

אמנם מה שסיים בניקב עצם גולגלת של אווזא יש להקל דהא דהחמירו אחרונים הני אווזא דידן כעוף המים שמא ניקב קרום של מוח היינו ע"י חולי לא מתולדה וכתב אח"כ שעמד על החקירה שכולן מתולדה כן והתיר הנה לא זכיתי להבין דבריו מ"ש החמירו אחרונים והא מדינא דגמרא הוא חולין נ"ו ב' אמר רב שיזבי הני אווזא דידן כעוף המים. וממרוצת דבריו נראה דספק הוא בעוף המים שמא ע"י כך ניקב או אפשר עתיד לנקב והוה ספק טריפה ומש"ה מאחר שידע דדרכו כן תו ליכא הכחשת חז"ל דמה שחיות הנה דבריאים ולא נפסק הקרום או שמא אווזי דידן יותר חזק בטבען מזמן הגמרא זה תוכן כוונתו והמעיין ברש"י חולין שם ד"ה הואיל וקרומן רך לא קאי קרום משמע דודאי סופן ליפסק לא שמא הלכך אין להתיר באותן אווזות ובסימן נ' אכתוב עוד. וראיתי להתב"ש בסי' ל' אות ח' כתב על הצ"צ שלמד דין האווזות ממה שהכחיש הרשב"א לאנשים שאומרים מתולדה כך הוא דאי הוה מתולדה וחיות י"ב חודש היה כשר דהכי רביתייהו ומש"ה הכחיש ומשם למד לנדון דידיה דכשירות כיון דרובן כך וכתב ע"ז התב"ש דווקא שכל המין כך יש להכשיר יע"ש ואני תמה על עצמי למה ידבר האדון כדברים האלה וחשד למאורן של ישראל הצ"צ בזה והלא המעיין שם יראה כמ"ש דהכשיר האווזות מטעם דספיקא הוה כו' ומודה הצ"צ דכל נקב מתולדה טריפה לו יבוא אליהו ויאמר שמתולדה וחיות י"ב חודש טריפה ורבינו המובהק בעל תב"ש אשר דרכו למנות אותיות ונקודות למה חשד הצ"צ בכך והלא דבריו מבוארין כמ"ש. והלכה כמאן אומר אני בריאה אם ניקב מפולש מעל"ע יש להטריף וכמ"ש הפר"ח אות ב' וכפי הנראה מט"ז כאן שלא הכשיר אלא בשיפולי אונא והיינו דמסתמא אם מפולש באמצע חוששין לשמא ניקב ונתרפא. ובטחול אלו היינו יודעין שבתולדה כך הוא י"ל הכי וי"ל הכי ומריאה אין ראיה שעולה בנפיחה וגם אין מפולש כמו כאן אמנם אם רוב מין כך בבירור בזה י"ל להכשיר דאין רוב מין טרפה ואנו אומרים קבלת חז"ל אמת הוא אלא שזה אינו בכלל ניקב ולא חסר אלא הכי רביתייהו וכמו נקבי הסמפון בשומן היורד בין ערוגות וכאמור זה נראה לי:

ג

כעובי דינר. כתב הט"ז דבעינן מטחול עצמו לא מבשר אחר וכבר נתבאר ומ"ש בסי' מ"ה ט"ס וצ"ל מ"ו אות א' בשם או"ה כל דבר שצריך שיעור אין מהני סתימת בשר או שומן יע"ש:

ד

אבל. עט"ז חולק על הב"ח דסובר כרס שניקב וטחול סותם דמהני ולפ"ז ה"ה מחט בטחול בסומכיה אם יש דינר זהב כשירה וז"א דאין טחול סותם נקב הכרס אף במקום שדבוק שם דחלב טמא יש ביניהם ואין סותם כמ"ש בסי' מ"ח אות ב' וכן הסכים הש"ך כאן אות א'. ומ"ש כבד טריפה היינו קופא לבר ולדידן בכל ענין טריפה ומ"ש בריאה וכבד כשירה היינו קופא לגיו משא"כ טחול אף קופא לגיו טריפה אף להמחבר דלא גרע ממחט בחלל הגוף ועיין עוד בסימן מ"ח ומ"ט:

ה

לקתה. עט"ז דשינוי מראה אין פוסל כ"א שינוי כשר היינו שא"א בקיאין בבשר שהרופא גורדו. הנה כאן כתב רמ"א לקתה בשינוי בשר ושינה מלשון השערים שהביא הב"י לקתה בשינוי מראה (עיין כה"ג בהגהות ב"י אות ו' ט' שהם שערים דר"ש חפני ואמת בש"ד לא מצאתיו) אמנם מ"ש הכה"ג באות ט' שבמפה ובת"ח שינה משערים לא ידענא דבת"ח כלל פ"ט דין א' כתב או נשתנה מראית הבשר ואם הם בשינוי מ"ש בשערים גם המה בשינוי ממ"ש במפה כאן. וללמוד תורה אני צריך בהיות כי הדין הזה מצוי הוא גם ראיתי שערורים גדולה בדברי הפוסקים לכן אמרתי לברר בעז"ה. דע דכאן כתב רמ"א לקתה בשינוי בשר ויש לפרש היינו המסמסה שא"א בקיאין ושינוי מראה אין מעלה ומוריד כלל ובסי' מ"ח ס"ה וא"א בקיאין ולכן כל שנשתנה בשר דינו כניטול. ובסי' נ' ס"ג כל שנשתנה מראית הבשר טריפה ומראה זה לא ידענא מהו אם יש קצת המסמסה בבשר טריפה וא"ל מראה זה לא תוסיף תת כח להטריף וכאמור. וסבור הייתי לומר דנשתנה מבחוץ בשינוי מראה וודאי כשר אמנם אם השינוי מראה בבשר גופא עד שלא נשאר עובי דינר זהב טריפה ורציתי להעמיס זה בב"ח שכתב דמפרש הר"ב לקתה בשינוי בשר דנשתנה מראית הכשר יע"ש והיינו כיון דבבשר גופא יש שינוי עד שלא נשאר כד"ז טריפה ובט"ז סי' נ' אות ד' הביא בשם רש"ל דוקא שנשתנה הבשר ממראיתו זה יורה שיש שינוי מראה בגוף הבשר ל"א מבחוץ שוב ראיתי שזה טעות דהא בשערים לא הטריפה אלא בלא נשתייר ד"ז וע"ז הכשיר רש"ל בפ"ה ופ"ז בא"ט אלמא אף שיש שינוי מראה בגוף הבשר אין בכך כלום ולשון הט"ז כאן דהבשר לקוי מחמת השינוי ובש"ך אות ד' משמע דווקא לקוי בבשר שא"א בקיאין בבשר שרופא גורדו ובפר"ח אות ו' פי' שהבשר לקוי מחמת השינוי ובמ"י כלל פ"ט אות ה' כתב דעת הר"ב כשהבשר לקוי מחמת השינוי משמע מכל אלה דאם אין הבשר לקוי אף שנשתנה מראית הבשר מעל"ע אין פוסל ומ"ש הט"ז בסי' נ' נשתנה הבשר ממראיתו אין ר"ל ששלט המראה בבשר דכבר הוכחנו מיש"ש פא"ט סימן פ"ה דכשר אם אפילו מעל"ע אלא ה"ק שנשתנה הבשר ממראיתו שנפסד צורתו ולא שינוי מראה לחוד והוא כעין ריתוק קצת ומש"ה אי לא היה שינוי מראה לא היינו מטריפין אבל עם שינוי מראה מטריפין ולפ"ז לדידן דא"א בקיאין בבשר שרופא גורדו א"כ לאיזה צורך כתב שינוי מראה ואולי בשינוי מראה עם קצת לקותה אף בלא המראה היינו מתירין עם המראה פוסלין וצ"ע. שוב ראיתי בתב"ש אות ד' האריך ודעתו לאסור בשינוי מראה וכתב דירוקין שהאדימו אין ראיה דהתם בכ"ש וכאן לחלל בעינן והעלה במעשה דק"ק ווילנא שהיה חוט השדרה שחור והכשירו והוא אוסר. והנה בשינוי מראה המנהג להכשיר ובשחור דלקותא הוא איני אומר לא איסור ולא היתר מאחר שהפר"ח בקו"א הסכים לפסק בה"י בסי' ל"ב יע"ש:

עובדא בא לידי בדקין של בהמה שהיו בפנים מלא אבעבועות בהרות כמראה הכחול שקורין (בלוי"א) והיה מוגלא ולקות בשר ומבחוץ היה ניכר מראה (בלוי"א) והטבחים אומרים שרוב בהמות ככה. וכבר ידעת מ"ש הרשב"א בסימן צ"ח ושפ"ג ששקר בימינם. וגררתי הליחה מעט מעט לראות אם הבשר שלם תחתיהם וגררתי כ"כ שלא נשאר רק עור דק מאוד ובכל זאת לא סר המראה (בלוי"א) ההיא ואמרתי נהי דקיי"ל מראה לחוד אין אוסר כאן שהבשר לקוי תחתיו אף שבחוץ היה יפה ובריא מ"מ כה"ג אפשר כ"ע מודים דהוה כק"ד מבחוץ והמראה מעידה על לקות הבשר ובפרט שהמראה היה נוטה לשחור [?כד] דלהתב"ש בלא"ה טרפה  :

ו

ואם מים. עט"ז הנה הוא ז"ל פי' מעשה דראבי"ה כפשוטו כמו שהגיה לפנינו דעד ולא עד בכלל דהסומכיה היה שלם ומ"ש דראו שהיה שלם מכל צד היינו באורך הטחול ראו שלא הגיע הלקיות עד הסומכיה והשמיענו דבסומכיה כה"ג טריפה ועוד דל"ת דסופו לירקוב הכל קמ"ל. ובתב"ש אות כ' כתב דקמ"ל דאם היה בסומכיה אף ששלם מבחוץ טריפה דלא כמ"ש הט"ז באות ט' דשרי והט"ז באמת סיים דמסתפי להקל יע"ש. אמנם הב"ח סובר דמעשה היה גם בסומכיה ועד בכלל ומבחוץ היה שלם ובפנים היה מ"ז או עכורים וסרוחים ואף שלא נשאר ד"ז סובר דכשירה דמים לאו לקותא הוא ולפ"ז ה"ה אם ניקב בחוץ והיה מים עד שלא נשאר ד"ז כשירה דמים לא לקותא הוה והט"ז השיג עליו דוודאי מים לקותא הוה ומיירי שנשאר כד"ז ולית כאן חזרה מת"ח להגהותיו דשם כתב בפירוש בדין א' דבעינן עובי ד"ז יע"ש (כי הגהות חיבר אחר ת"ח) זהו מה שנראה לי בכוונת הט"ז. ובב"ח לא הביא כלל הגירסא דהיו מים עד סומכיה רק שהיה מים וצוה לגררו ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות ט"ו וי"ו הביא נוסחאות אחרות יע"ש ובב"י. ולענין הלכה הסכימו כולם דלא כב"ח דמים ריעותא הוה ואם ניקב בחוץ ולא נשתייר כד"ז טריפה ואם העור שלם מכל צד ובפנים נימס יבואר באות ט' אי בעינן כד"ז אי לאו ועיין פר"ח ובתב"ש אות ה' יע"ש:

ז

שהוא פחות מחצי הטעם דשיור לא מיקרי אא"כ הוא פחות מחציו. ט"ז. ולפ"ז אף שא"א לצמצם מ"מ אף מעט פחות מחצי נמי כשר אף שבת"ח כלל פ"ט דין א' כתב מחציתו והוא לשון תה"א ל"ח ב' דנשאר מחצה כשר מ"מ הא בקצר כתב יראה שהוא פחות מחצי עובי וגם בארוך סיים ומסתמא עובי דינר הוא פחות מחצי טחול וכ"כ התב"ש אות ח' דלהרחקה אמרו עד מחציתו ומ"מ אף משהו פחות כשר והמורה צריך ליזהר:

ח

בצד העב. הט"ז החמיר אף בה"מ כהרמב"ן אם דבוקים בסומכיה ובסי' נ"ה אבאר. והרי אתה רואה בפירוש כל יתר כנטול ביד דמי לא כחסר מתחלת ברייתה דמי ובש"ך אבאר עוד אם דוקא כשהם מחוברים במקצת עובי או אף כשהן מחוברים בכל העובי אפ"ה טריפה:

ט

לפיכך. עט"ז דכתב בעל נפש יחמיר לעצמו ולאסור בניקב טחול של עוף ולפי דבריו יש לעיין בניטל דהא כתבו ז"ל הטעם דניקב הטחול טרפה וניטל כשר אף שכלל הוא אם ניקב טריפה כ"ש ניטל משום דניקב בקולשיה כשירה וא"כ בשל עוף דכ"מ שניקב טריפה ה"ה ניטל עיין כה"ג בהגהות הטור אות א'. מ"מ י"ל דניטל טחול כולו כשר בעוף אף לבעל נפש דהא כתבו שאר פוסקים דטחול חידוש הוא דניטל כשרה וניקב טריפה ורב עוירא היה סובר דניקב בכ"מ טריפה וניטל כשר הלכך אין להחמיר בעוף אם ניטל עכ"פ כולו ומ"מ לקוי כולו בין בעוף ובין בבהמה לא הוה כניטל כולו כ"כ התב"ש ופשוט הוא. ודע דהפרישה אות ו' הביא בשם רנ"ש הטעם ניקב הטחול טריפה משום סוף הכרס ובני מעיים לינטל ובעוף סגורים הם הטחול והכליות בעצם ואין מגיעים לבני מעיים והכה"ג בהגהות הב"י אות י"ב הביא דטעם מפני הכרס ובעוף רחוק הוא ממנו [והשמיט תיבת בני מעיים] ועיין בסי' מ"ח שם יבואר דעוף אין לו כרם כלל ועצם שקורין בילי"ג כשר כשנסדק. ומ"מ מתשובת מ"ב סי' ס"א אין משמע כן דא"כ ב' טחולים אמאי מטריפין בסומכיה הא תרי רואין ל"א לשיטתיה ביתיר כיס יע"ש:

עוד כתב הט"ז אם בחוץ שלם מכל צד ובפנים נתקלקל אף שלא נשאר כד"ז כשרה אלא דמסתפי להקל והפר"ח החזיק אחריו בפשיטות להקל כה"ג אמנם התב"ש אות ו' סיים להלכה דטריפה וכן יראה לי דבשלמא הריאה העיקר תלוי בקרום אם קיים משא"כ טחול עור שלו לא מעלה ולא מוריד דהא אם נפשט העור משני צדדיו ונשאר ד"ז בשר כשרה וכמ"ש בש"ך א"כ ה"ה אם מבחוץ שלם כל שאין ד"ז טריפה שוב ראיתי במ"י כלל פ"ט אות ד' היקל בה"מ הביאו הבל"י ג"כ אות ח' ואני בה"מ איני אומר לא איסור ולא היתר. ועיין ביש"ש סי' פ"ז בא"ט דבכוליא פוסל לקותא ה"ה שינוי מראה ובטחול לא הזכיר לקותא ולא ידענא מהו אם מים עכורים וסרוחים או אפילו מ"ז בכוליא עכורים וסרוחים טריפה ובטחול אפילו מ"ז טריפה כל שלא נשאר ד"ז ואם היינו אומרים בטחול כל שהעור שלם כשר ובכוליא בלובן לקותא טריפה י"ל וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.