יד אברהם/יורה דעה/מג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן מ"ג סעיף ב'
הטחול כו' נקב מפולש טריפה. עי' בט"ז נשאלתי שנמצא באיזה גליל עגלים כו' והשבתי להיתר כו'. וכן במ"י כלל פ"ט כתב להתיר נקב נברא באיברים שאין להם חלל וכ"כ הצ"צ סי' ע"א. והנ"ב סי' י"ז מיקל בנקב נברא בטחול משום דהוא חידוש כמ"ש הב"י ואין לך בו אלא חידושו דוקא ניקב בקוץ או בחולי. ועכ"פ בהפס"מ יש לסמוך על הט"ז בנידון שלו אבל בשור הגדול משמע בכרו"פ שאין להקל. עוד כתב המ"י להתיר בהפס"מ חסרון מבפנים בטחול וכמ"ש הט"ז ס"ס זה והכרו"פ:
(ש"ע סעיף ה') נמצאו שני טחולין. בס' צ"צ סי' צ"ח הכשיר בב' טחולין וא' קטן וניקב בסומכיה כמו בורדא סי' ל"ה. וכ"מ דעת הש"ע בסי' ל"ה וסי' מ"ד. וקשה מהא דאיתא בחולין (דף נ"ה) אמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנא אלא ניטל הטחול כשירה אבל ניקב טריפה. מתיב ר' יוסי בר אבין חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה הא בהמה גופא שריא. והשתא מאי מותיב לרב עוירא דילמא איירי מתניתין שנמצא בהב' טחולין והיתר ניכר כגון שהוא קטן מהשני וחתך מן טחול היתר. ולדעת הצ"צ אין טריפות פוסל באבר היתר. וי"ל דע"כ לא איירי מתני' בכה"ג שחתך מן הטחול של יתר. דא"כ אמאי קתני דהחתיכה אסורה באכילה וטעמא משום שנאמר בבהמה אותה תאכלו ודרשי' אותה כשהיא שלימה ולא כשהיא חסרה. עיי"ש ברש"י. דז"א אלא כשחותך מאבר הצריך להיות בבהמה שלימה והוא מחסרה בחתיכה. אבל כשחותך מאבר שהוא יתר בה לא שייך לאסרה דהרי שלמה היא. וכה"ג כתבו התוס' לקמן שם (דף ס"ז) גבי דרנים שבבהמה דלא הוו אסירי משום דכתיב אותה שלימה ולא חסירה דלא נחסר בה דבר ע"כ. וא"כ ע"כ בדליכא אלא חד טחול איירי:
(שם סעיף ו') טחול העוף כו'. לפיכך אין הנקב פוסל בו. עיין ט"ז שהקשה על הרמב"ם שפי' דהא דתני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף אטריפות שמנו חכמים במשנה קאי ולא אטריפות שאמרו האמוראים. וטריפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותו בבהמה במשנה. והקשה הט"ז דמצינו לשון זה בגמרא (דף נ"ד) דבי ר"פ מחו בכולייתא וקטלי אתו לקמי' דר' אבא א"ל וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים. וההיא ודאי לאו אמתניתין קאי אלא על כל מה שמנו גם האמוראים וא"כ מנ"ל לחלק ולפרש שם בענין אחר. ולי נראה דפירושו של הרמב"ם מוכרח הוא מהסוגיא דפא"ט (דף נז) גבי הא דאמר רב שמוטת ירך בעוף כשירה. ונדחקו התוס' שם דמשמע דדוקא בעוף מכשר ולא בבהמה ותקשי לי' ברייתא דתני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ע"ש. ולפ"ד רבינו הוא מרווח דלוי לא קאי אלא על טריפות שמנו חכמים במשנה ושמוטת ירך לא מנו במשנה. ואח"כ ראיתי שכ"כ הרשב"א בתשו' סי' רצ"ד והת"ח כ"כ מעצמו. ועוד נראה דל"ד ההיא דתני לוי דהוי ברייתא שסידר מדברי התנאים שלפניו (עיין רש"י ספ"ג דביצה). וא"כ ע"כ שמנו חכמים במשנה וברייתא דוקא קאמר. ולא דמי להך דאמר ר' אבא שמנו חכמים דהוא הוה אמורא משא"כ חכמים דתני בברייתא ע"כ אינן אלא תנאים שהוזכרו במשנה וברייתא. ועוד מצינו בנדה (דף י"ח) דאף בלשון אמוראים קרו חכמים רק למשנה וברייתא ולא לשמעתתא דאמוראי. וכ"כ בס' באר שבע ובתו"ח ס"פ ג"ה:
ובזה תתיישב גם קושיית הפר"ח על הרמב"ם מהא דקאמר בפא"ט (דף נ"ו) דמדמה ריאה דעוף לבהמה לענין טריפות אע"פ שאין דומין לענין חיתוך אונות וא"כ נדמה נמי טחול דעוף לבהמה לענין טריפות לחומרא. ולפמ"ש לק"מ דל"ד טריפות דטחול שלא הוזכר במשנה וברייתא משא"כ טריפות דריאה שהוזכר כבר במשנה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |