פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/מד

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ניטלו. הש"ך הראה מקום לאות ט"ו ושם נאמר דניטלו היינו ע"י אדם בב"א הא ניטל מתחלה עד שנשאר פחות מכשיעור טריפה אף ליש"ש וכמ"ש שם. ודע דטריפות הכליות כתב האגור בשם מהר"י מולין דסופו להתקלקל הבני מעיים הביאו הב"י ובכ"מ פ"י מה"ש ה"י דחה זה באומרו דאין נראה שהטרפות כליות יהא משום בני מעיים אלא טריפות בפ"ע. והכרח לזה לא ידענא ואולי מדפריך בריש א"מ לחשוב הא דרכיש והמעיין בתוספות שם ד"ה ואמר דכל לאו מינה מיטרפא לא תנן לה וא"כ מה קושיא מלקתה. או יאמר כמ"ש המ"ב בתשובה סימן ס"א ב' כיסי' תרי רואין לא אמרי' ואי טריפות הכליות משום בני מעיים לאיזה צורך הוצרך הרי"ף והר"מ בפ"ח מה"ש הכ"ה והטור לומר לפיכך אם ניטלו כשר ה"ה ג' כשר לו ניטלו טרפה אפ"ה ג' כשירה ועיין מ"ש בט"ז אות א' ואפשר מש"ה לא הגיה הר"ב בזה יע"ש:

ב

וכן. עש"ך ומדבריו אתה רואה דווקא נקב שיש בו חסרון דתלי טעמא דלא גרע מנתמסמס וכמ"ש הב"ח דלא עדיף אלו הוה הבשר הנחסר ע"י חולי לפנינו משמע וודאי הא שלא ע"י חסרון לא אפילו ע"י חולי ומ"ש דווקא ע"י מחט הוא לאו דווקא אלא שראיתי להתב"ש אות א' שדייק מדכתב ע"י מחט משמע ע"י חולי אפילו בלא חסרון. והא מדין מסמוס למד לה וכפי הנראה דסובר דה"ק דחולי הוה לקותא כמו המסמסה וכתב דלפי מ"ש הכל בו דחולי לקותא הוא יע"ש. ולא הבינותי דאדרבה הכל בו שהביאו המחבר בס"ד אין סובר כן דאל"כ למה ליה לאהדורי אטעמא דהיה פחות מכשיעור לימא דהוה לקותא ומכי מטי לחריץ לו יהיה כשיעור טריפה אלא סובר ע"י חולי לאו לקותא הוה ואף ל"ד להמסמסה. וראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות ב' דברים אשר לא זכיתי להבינם כתב דהלבוש פ"א כתב כאו"ה דניקב ע"י חולי טריפה וא"י דשם לא נזכר כ"א ניטל ע"י חולי טריפה וכמ"ש בס"ו דאל"כ איך תחזור לכשרותה וזה יורה בהיפך וכדכתיבנא. עוד כתב אמ"ש הש"ך דלא הגיע עד הלובן כשרה אפילו לאו"ה וז"א דאו"ה מטריף במסמסה אפילו לא הגיע ללובן אלא שהש"ך הכריע מסברא דנפשיה דעכ"פ בלא הגיע ללובן דאין להחמיר ע"י חולי כיון דמשמעות הפוסקים להתיר ניקב ע"י חולי. ולענין דינא כתב הכה"ג ושאר אחרונים ע"י חולי והגיע ללובן יש לאסור ונכון להחמיר עכ"פ באין ה"מ וכאמור עי' לקמן:

ג

או. הש"ך הראה לאות ו' ור"ל דמ"ה היינו בכח ומש"ה דינה כלקותא משא"כ כשאין בכח כשירה אף להר"ב ומש"ה לא הגיה כאן כלום:

ד

עד מקום חריץ ועד בכלל. ש"ך וכן מוכח מש"ס מההיא דמחו בכוליא ולא הספיקו לראות אם ניקב החריץ דאפילו ניקב כל החריץ או נחתכה כשירה:

ה

עד הלובן ובתוך הלובן. ש"ך הא אין לקותא בלובן אף שאין הפסק בין הליקוי ללובן כשירה להמחבר ומ"ש שכ"מ בש"ס אפשר מהא דאמרינן והוא דמטי לקותא למקום חריץ ולא אמר עד מקום חריץ והוה מפרשינן לחומרא ש"מ בתוך בעינן:

ו

הלבן שנכנס תוך הכליות תחת המתנים ששם מעורים בגידים באמצעות הכוליא והוא מקום חריץ ש"ך וכפי הנראה שכן צ"ל הלובן שיוצא מתחת המתנים ונכנס לתוך הכליות ורש"י לא כתב כ"א ששם מעורים בגידים:

ז

מכת חרב. פי' הש"ך שמכה בכח אפילו לא נבקעה לשנים דאי נבקעה לב' לא היה לרמ"א לומר מ"ח אלא נבקעה לב' וא"כ כשהכה בכח אף שלא נחתכה לב' טרפה ובלא כח דוקא נחתכה לב' כמ"ש או"ה הביאו הש"ך אות ח' מ"ח ונבקעה לב' השיב כתרתי. והל"ח הניח בצ"ע דברי הר"ב שסובר דמ"ה היינו נחתכה וחולק אהמחבר ודוקא ניקב א"כ היה להניח לעיל וכפי מ"ש הש"ך אין כאן קושיא דמ"ח היינו בכח טרפה:

ח

עד הלובן. הש"ך האריך בכאן ומסיק כאו"ה דכל לקותא לא בעינן למקום חריץ כ"א במ"ח דמפרש הא דאמרו והוא דמטי לקותא למקום חריץ אמ"ח קאי דבעינן מקום חריץ. ומ"ש דהר"ב שכתב דמכת חרב כלקתה לאו לגמרי א"י הא הר"ב לא הגיה כאן כלום ואף שבת"ח כלל פ"ט הביא לדברי או"ה מ"מ הגהות חיבר באחרונה וחזר כאן ואולי דלא היה להר"ב לומר דינו כלקתה כו':

הרשד"ם הי"ד סימן ל"ה האריך בכוליא שלא בדקו אם הגיע ללובן יע"ש דהוה טריפה דלא מוקמינן אחזקה דבהמה זו איתרע רוב דידה ועיין בסימן נ' ולבסוף כתב ב' עדים העידו שבריאה היתה הכוליא וב' מכחישים אוקי אחזקה ומיהו אם כולם אומרים שהיה מוגלא אלא שב' אומרים הגיע ללובן וב' אומרים שלא הגיע הוה וודאי טריפה דאיכא ס"ס לאיסורא שמא העדים שאמרו הגיע ללובן האמת אתם ושמא הלכה כמ"ד לא בעינן למקום חריץ במוגלא ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות ט"ו. ומה שהתיר הרשד"ם הכלים אחר מעל"ע אנן לא קיי"ל כן דספק איסור תורה שנעשה אח"כ דרבנן אין להקל ומה שהביא ראיה מא"ה הביאו הב"י בסי' קכ"ב דאם שהו בבית עובד כוכבים כלים מותר לאחר מעל"ע התם כיון דספק אם שימש כלל עדיף עיין מ"י כלל נ"ט ובקונטרס הספיקות ובסימן ק"ג וקכ"ב אבאר. וסבור הייתי לומר דלהר"מ ז"ל כל ספיקא מ"ה שריא א"כ תו הוה גזירה לגזירה אטו ב"י ונהי דוודאי איסור דרבנן אין להתיר בכה"ג משא"כ שאב"י הוה רק גזירה שוב ראיתי שזה טעות דהא פינכא דרב אמי דתברה ואמאי לא שהה מעל"ע דם שבישלו דרבנן אלמא אף בדרבנן גזרו על שאב"י. ומיהו להר"מ דם שבישלו ד"ת ובסימן ק"ג וקכ"ב אבאר:

כתב בכה"ג בהגהות הב"י אות כ"ח כוליא שהקטינה ולא הספיקו לבודקה אם היה כענבה כשירה מס"ס שמא מתולדה ושמא היה כשיעור וע"ש ואף שאין הספק הב' שקול דאיכא ביה ס"ט לאיסורא שמא הלכה ע"י חולי טריפה כאו"ה ושמא לא היה כשיעור אפ"ה יש להקל ועמ"ש לקמן בהא דנתמסמס פחות משיעור:

ט

כשירה. הטעם דכוליא כולה דם הוא ומש"ה כשירה ואינו דומה למראה דבש ש"ך. ועיין תב"ש הביאותיו בט"ז דוקא עד הלובן דלובן אין דרכו להיות דם והלכך אם נמצא בלובן דם יש להטריף לדידן:

י

אע"פ. הש"ך הראה מקום לסימן מ"א ושם ערער היש"ש ביבשו הב' זיתים והשאר שלם וכאן לא הזכיר היש"ש בא"ט סימן פ"ו כלום:

יא

נמצא. עש"ך וכבר כתבנו ועמ"ש בט"ז בשם התב"ש דיש ב' מיני אבנים יע"ש:

יב

ופול בכלל טריפה. כתב הש"ך דיש כמה דעות דפול וענבה כשירה יע"ש:

יג

כענבה. הש"ך העלה כענבה ממש דהיינו עינבי הנפן משערינן ליה ואף דהיום נתקטנו בשיעורן ממה שהיו בתחלה ועמ"ש בט"ז מזה:

יד

והיכי ידעינן. עש"ך והנה הנך ב' דינים כוליא שהקטינה ודין שאח"ז ניטלו ע"י חולי לאו"ה טריפה הם כל ע"י חולי הוה כמסמסה ומה ששנינו כוליא שהקטינה יפרש ע"י אדם שניטל ביד ונשאר כפול וענבה לא ע"י חולי:

טו

או. הש"ך האריך להשיג על היש"ש דמחלק בין על ידי מעשה א"א לטריפה שתחזור לכשרותה הא ע"י חולי אפשר והוא דוחה זה. וליש"ש קרום מחמת מכה אינו קרום הטעם שסופו ליסתר ובסי' נ"ב אבאר. כתב הכר"ו בניטל הטחול דכשירה היינו הקטינה ולא שנימוקה דאיך תחזור לכשרותה ועמ"ש לעיל בסימן מ"ג בזה:

טז

אם היו. עש"ך ולשון איפכא אינו מיושב כי הב"ח פשיטא דמודה דאם ב' בדרי וא' מהם נלקה דטריפה ופליגי באם כולן עומדות בשוה יש"ש מיקל דאוקי אחזקה והב"ח מטריף מספק שמא אותה הראויה נלקה והפר"ח אות י"ד והתב"ש אוסרין בכל גווני דמ"מ כאיב לה כאב הלקותא ועיין צ"צ סימן צ"ח ב' טחולין וא' ניקב בסומכיה דינו כמו בכליות ואף אם עומדין בשוה וא' קטנה וניקבה בסומכיה כשירה ולמד מב' וורדות שא' גדולה שהולכין אחר הגדולה שהיא העיקרית ה"ה כאן:

ודע דכל זה באברים שאם ניטלו וחסרו כשירים שייך זה הדין הא ב' כבדים וא' מהם לקותה כולה דם או קשה כאבן וכדומה אין אומרים שהיתירה לקויה והבריאה היא העיקרית דמ"מ מתחלה שהיו שניהן שלימים נטרפו מטעם יתר כחסר ואיך יחזרו לכשרותן ובלא"ה אין לדמות ב' כבדים לכאן כנ"ל פשוט  :

יז

דלובן. הש"ך הביא הא דיש"ש דמספיקא אסרינן לה כיון דבלובן א"א להכיר ומיהו לפעמים אפשר להכיר גם בלובן והוה ודאי טריפה ועט"ז שסובר דאף לא הגיע ללובן:

יח

וכל. הש"ך העלה דבגע"ל טריפה וגרי"ן ובל"א כשירה כמו בריאה מדר"נ ה"ה בכוליא יש להכשיר:

יט

פוסל. עש"ך דלקותא פוסל בה ושינוי מראה הוה לקותא ומש"ה בעינן דוקא עד הלובן ומ"מ לא הבינותי לקותא זו מה היא דכל האברים פוסל בהם לקותא אם הגיע לחלל כ"א כדינו דהוה בשר שרופא גורדו:

כ

אין טרפות הטעם דסגורים בעצם ואין מגיע ההפסד לבני מעיים והלכך אין שום לקותא פוסל בו אף מוגלא דלא בעינן עד הלובן מה"ט דאמרן ומ"ש על הלבוש הוא ממ"ש בסעיף יו"ד כוליא של עוף אין שום טריפות פוסל בה ובניקב יש מכשירין ויש פוסלין וא"י להולמו דניקב אפילו בבהמה כשירה אפי' ניקב הלובן כמבואר והל"ח אות רל"ג השיגו דמתחלה פסק דאין טריפות בכוליא של עוף ואח"כ הביא י"א ואני אומר בלא"ה ניקב גם בבהמה כשירה אם לא שנאמר במ"ש או"ה ניקב ע"י חולי בבהמה טריפה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.