פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/פד

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה פד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בטור כתב וז"ל בורות שיחין חריצים ונעיצים מותרים והרמב"ם לא התיר אלא בורות אבל חריצין המושכין אף שאין נובעין אסורין וא"א הרא"ש לא כ"כ וז"ל הר"ם בפ"ב ממ"א הל' ח"י שרצים הגדילים בבורות שיחין ומערות הואיל ואין נובעין והרי הם עצורים הרי הם ככלים ומותר וכתב המ"מ דהר"מ סובר דהלכתא כתנא דבי ר' ישמעאל חולין ס"ו א' דדריש בריבוי ומיעוטי וכפירוש התוס' שם ואוסר חריצין ונעיצין שאין נובעין והרא"ש פסק כתנא דבי רב דדריש כללי ופרטי וכל שאין נובעין חריצין נמי שרי. וקשיא טובא חדא מ"ש הטור תחלה חריצין ונעיצין מותרין היה לו לכתוב אח"כ אבל הרמב"ם אוסר. ב' היה לו לומר וא"א הרא"ש הסכים לסברא א' דחריצין מותרין. ג' לא היה להזכיר כלל תחלה חריצין אלא הכי הול"ל בורות שיחין ומערות מותר חריצין יש מחלוקת (ולזה י"ל תחלה כתב דעתו להתיר ואח"כ פי' שיש בו מחלוקת וכהנה יש בטור ודוחק). ד' לשון הר"מ כפול בורות שאין נובעים ועצורים היה די לומר עצורים לחוד. ה' אמאי פסק הר"מ כתנא דבי ר"י ולא כת"ק דהלכה כת"ק בכ"מ כמ"ש היש"ש בפא"ט סימן קכ"ב אלא שפסק כהר"מ והרשב"א דתנא דבי מתתיה דאמר מרבה כו' חריצין שאין עצורים ככלים מסייע לתנא דבי ר"י יע"ש. ו' קשיא על הרא"ש אמאי פסק כת"ק כיון דב' ברייתות תדר"י ותנא דב"מ מייתי להיפוך. ולתרץ כ"ז כתב הט"ז בצחות לשונו דהעיקר הוא שיש ב' מיני חריצין שאין נובעין א' שהן נמשכין וזוחלין (היינו שיש להם מוצא ובא) כמ"ש הש"ך אות ב' וירצה בזה שהן מי גשמים וזוחלין ממקום גבוה ובשעה שהגשמים מתרבין בא לחריצין מים ויש מקום שיוצא מחריצין למקום אחר ובזה דומין לנהרות הנובעים שיש להם ג"כ מוצא ובא. הב' שאין להם מוצא ובא כלל אלא שהם חפירה גדולה מאד ומתמלאין ממי גשמים היורדין לתוכן ומ"מ אין דומין לבורות וכלים שהן קטנים והן גדולים. ודכ"ע ת"ק ודבי ר"י סוברים חריצין המושכין וזוחלין שיש להם מוצא ובא אסור אף לת"ק והא דאמרינן התם לת"ק מה הפרט מפורש מים נובעין הוא לאו דווקא דזוחלין כנובעין לענין זה דהא סיים ומה מיעט בורות משמע הא חריצין אסור אלא בהא פליגי בחריצין שאין זוחלין לת"ק שרי ולתדר"י אסור כיון שהם גדולים מאד ואין דומין לכלי ופסק הר"מ כת"ק ותנא דבי מתתיה אין הכרע במה שאמר שהם עצורים ככלים אי כת"ק דה"ק בורות עצורים שאין זוחלים משא"כ חריצין הזוחלין או כתנא דבי ר"י דעצורים היינו שאין גדולים כ"כ וקצת דוחק ויותר. נראה דתנא דבי מתתיה כת"ק (ויש לעיין שם בגמ') וא"כ הר"מ פסק ג"כ כת"ק ואף שלא הזכיר הר"מ אלא בורות שיחין ומערות משמע הא חריצין אף שאין מושכין אסור כיון שהם גדולים לאו דווקא אלא אורחא דמלתא נקיט בורות דוודאי אין זוחלין וכ"ת א"כ מנא ליה להטור דהר"מ פוסק דחריצין הזוחלין אסור והא דלא אמר חריצין אורחא דמלתא נקיט דסתם בורות אין נובעין י"ל מדכתב הר"מ שאין נובעין ועצורים דמיותר אלא הטיל עוד תנאי שאין די באין נובעין אלא בעינן עצורים הא זוחלין אסור ולא היה די לומר שעצורים דהייתי אומר עצורים היינו כלי קטן לאפוקי חריצין גדולים אף שאין מושכין ל"א שאין נובעין ועצורים לומר עצורים היינו שאין זוחלין דדומה לנובעין שיש להם מוצא ובא. והשתא א"ש דחריצין גדולים שאין זוחלין גם הר"מ מודה דשרי וז"ש המחבר ס"ב חריצים שהן מושכין יש אוסרים היינו זוחלין. וא"ש לשון הטור מתחלה כתב חריצין ונעיצין מותר לכ"ע אף להר"מ ולא הזכיר מושכין דהיינו זוחלין אח"כ כתב שהר"מ הטיל תנאי בזוחלין שהם מושכים אסור וא"א הרא"ש לא כ"כ ולא כתב שהסכים לסברא א' שגם הר"מ יודה באין זוחלין גם לא כתב שהרא"ש חולק על הר"מ שאין מפורש כן ברא"ש אלא כתב פי' התוס' דלת"ק דווקא נובעין אסור משמע הא זוחלין מותר. ולפ"ז שלש פירושים בגמרא פירש"י דת"ק ודבי ר"י אין מחולקין כלל אלא מר דריש כללי פרטי ומר ריבוי ומיעוטי ופי' התוס' והרא"ש לת"ק חריצין שאין נובעין אף שזוחלין מותרין ולתדר"י אסור ותנא דבי מתתיה אתא רק כדר"י ולהר"מ כל שזוחלין לת"ק אסור אף שאין נובעין ופסק כת"ק ודבי מתתיה יראה קצת כת"ק ודר"י אף שאין זוחלין אלא גדולים מאד ואין דומין לכלים אסור ובזה כ"ע מודים דהלכה כת"ק זהו הנראה לי בכוונת הט"ז שכל דבריו בהשכל:

אע"פ. עט"ז וזה יצדק לפירש"י חולין ס"ז א' אבל לפי' התוס' משמע אף לת"ק מתאכלו דסיפיה דקרא דריש להתיר אלו ועיין בר"ן והלבוש ס"א כתב אין לומר בכלי אף דאית ליה לא תאכלו שאין דרך ליגדל סנפיר בכלים וזה הפך ממ"ש בגמ' דמקשה זה ותי' דמתאכלו קמרבי ועיין דרישה אות ט' בשם מהרר"א פול"ק הביא דברי הגמרא חולין:

ב

ואינו. עט"ז ועיין יש"ש פא"ט סימן ק"ד ועפר"ח אות ב' ביאר דינים אלו כך דב"ת לא אזלינן בתר רובא אלא אם לדידיה לא מאוס אף לרוב העולם מאוס שרי כמו דאמרינן בהמקשה שליא נפש היפה תאכלנו ואם לדידיה מאוס ולכ"ע אין מאוס אסור וב"ת הוה דרבנן ועיין תב"ש סימן י"ג האריך אי הוה ד"ת ומיהו דבר שיש בו סכנה משמע דהוה ד"ת מקרא דושמרתם את נפשותיכם עס"י קי"ו:

ג

אבל. עט"ז ועיין אות ה' מ"ש שם:

ד

על. עט"ז ואין לחוש שמא פירש לחוץ לאחורי הכלי דאין דרך התולע לפרוש ממקום רביתייהו ועיין לקמן גבי פירי חיישינן שמא פי' לחוץ ויש לחלק ושם יבואר. והיינו כיון שגדילין בכלי אבל כשגדילין בבור ושואב בכלי דעת הרא"ש לאסור שפירשו אח"כ בכלי ע"ג דופני הכלי מבפנים כמו שיתבאר אות ה' ועיין פרישה אות ה' מ"ש דכ"ש הוא אם כשגדלו בבור שרי כשואב בכלי ופי' ע"ג דופני הכלי כ"ש כשגדילין בכלי. לא הבינותי כלל דהטור לא מיירי אלא כשגדילין בכלי יע"ש ואפילו נאמר דהטור סובר דמסקנת הרא"ש להתיר אף בשואב מבור לכלי וכמ"ש בש"ך אות ד' מ"מ כלי שכתב הטור היינו שגדילין בכלי עצמו כמבואר שם:

ודע דאם גדלו בכלי ופירשו מבפנים דשרי כתב הפר"ח אות ו' דווקא שחזר אח"כ למשקה הא עומד ע"ג דופני הכלי מבפנים אף לשתות בפה וליטול משם אסור וכ"ה בספר התרומה וכן מדויק לשון הר"מ עכ"ל. אמת שהר"מ פ"ב הי"ט ממ"א כתב פירש לדופני חביות וחזר למים מותר משמע כל שלא חזר אסור וא"י מי התירו כיון שנאסר שעה א' בפירש וי"ל דלאו נאסר אלא כל שניטלו בפיו הוה פירש לתוך פיו ודומה לשורץ על הארץ משא"כ שותה עם המשקין היינו רביתייהו ועכה"ג בהגהות ב"י אות ג' ועב"י מ"ש הרשב"א בחדושיו פרחא לאויר העולם וקלטה הוה בעיא דלא איפשטא ואסור ומשמע היינו פירשה לאויר העולם חוץ לכלי וקלטה הוה בעיא דלא איפשטא הא בדופני הכלי אף שלא חזרה למשקה שרי וצ"ע ועמ"ש בש"ך:

ה

מותר. עט"ז הנה הב"י חילק בין עיקר גדילתן בבור כל ששאב בכלי מבור ופי' על הכלי בפנים לאו רביתייהו אסור דמעיקרא בבור והשתא בכלי ועם המשקה שרי אף בכלי אף דמתחלה היו בבור ובעיקר גדילתן בכלי דין כ"ש ככ"ר ויש בזה קולא וחומרא קולא דמותר לשאוב מכלי אל כלי וחומרא דמבור לכלי אף שראה שלא פירש ע"ג אחורי הכלי או שבאו התולעים בפנים קודם למים אפ"ה אסור שמא פי' אח"כ לדופני הכלי בפנים אבל הט"ז כתב דהחשש שמא ע"י שאיבה באו תחלה ע"ג דופני הכלי בחוץ או באו בפנים קודם למים ולפ"ז כשרואה שלא באו קודם למים אף מבור לכלי שרי ואסור לשאוב מכלי אל כלי כשאין רואה דשמא פירש לע"ג בחוץ או שמא באו לדופני השני בפנים קודם למים ועמ"ש בש"ך אות יו"ד:

כתב או"ה כלל מ"א ד"ז אם שאב מבור לכלי ודאי הוה פירש ואסור הביאו הפ"ת אות א' ומשמע דא"נ לא פי' בכלי כלל אפ"ה מבור לכלי הוי פי' וזה דלא כמ"ש הרא"ש דמשמע ספיקא הוה שמא פי' לדופני המנא בפנים וב"י בב"ה כתב על דברי הרא"ש וכ"כ או"ה אלמא דאין חולק עליו וי"ל דהוה פירש היינו קרוב לודאי ע"ג דופני הכלי בחוץ או בפנים קודם ביאת המים. עוד כתב הפ"ת אות ו' דבכלי שרי וכן מכלי לכלי היינו שאין בכלי אלא משקין הא יש בו אוכל הוה פי' על אוכל יע"ש. ולדידי צ"ע כל שיש משקה אף שעי' על האוכל וחזר למשקה היינו רביתייהו ושרי וכן משמעות רי"ו בנותן מכלי חומץ לתבשיל אף שיש שם מאכל שרי וכ"ש הוא אם פירש המשקה לדופן הכלי וחזר שרי אפילו כלי שני כ"ש פי' על המאכל תוך המשקה דשרי ולדינא צ"ע ועמ"ש בש"ך  :

ו

אפילו. עט"ז הנה סברת המחבר שהוא כדעת הרשב"א דלא חיישינן שמא פירש לחוץ ויליף לה ממים שבבורות דלא חיישינן שמא פי' לאחורי הבור או לאחורי הכלי דאין התולע פורש ממקום רביתיה ה"ה בפירות והי"א שמביא רמ"א מחלקין בין מקום רחוק שיפרוש לאחורי הכלי אין דרכו אבל חוץ לחורו שזה מקום קרוב חיישינן ואף אי הכלי מלא מים שגם שם יש מקום קרוב לפרוש לאחורי הכלי אפ"ה יש לחלק שפיר. ולבוש ושאר פוסקים כתבו הטעם דאפשר אין הטבעיים שווין תולעים של מים ומשקין אין דרכן לפרוש ממקום רביתן משא"כ תולעים שבפירות:

עוד הביא הט"ז דברי הרא"ש בפסקיו וז"ל שוחה ושותה אבל לשאוב בכלי אסור דלמא פירש לדופני מנא וי"ל דאורחא דמלתא קתני שוחה ולא חיישינן דלמא פירש ולקמן בשמעתין משמע כל היכא דפירש אסור חיישינן דלמא פירש עכ"ל והנה לפי דעת הב"י דרא"ש סובר אם שואב מבור לכלי ופירש בדופני מנא בפנים אסור כמ"ש הט"ז אות ה' והשתא מייתי ראיה דאסור מלקמן היינו לא לישפי איניש שיכרא דחיישינן דלמא פירש כמ"ש המי"ט. או אפשר מהא דפריך א"ה במנא נמי דלמא פי' בדופני מנא כו' ואם כן להרא"ש דחייש שמא פירש בפנים כיון שהוא מקום קרוב כ"ש בתולעים בפירות דאסור דהוא מקום קרוב ודוקא לאחורי הבור שהוא מקום רחוק לא חיישינן. ולפ"ז הקשה על הטור שלש קושיית. א' שהביא רק דעת הרשב"א דחורו נקוב לחוץ שרי ולא הביא דעת אביו הרא"ש דאסור במקום קרוב כמו דאסור לשאוב מבור לכלי. ב' דהטור כתב אהא דאסור לסנן משקה בלילה וסיים ומסתמא אין לחוש כ"ז שאין הוכחה בדבר וסובר הט"ז הפירוש או כמ"ש או"ה כלל מ"א הביא הב"ח דה"ק דאסור לסנן אבל דיעבד שסינן מותר ואין לחוש מסתמא או דה"ק לשאוב מבור לכלי שרי דאין לחוש מסתמא שמא פי' בדופני המנא ולישפי שיכרא הוה קרוב לוודאי עש"ך אות ט' א"כ פוסק דלא כרא"ש אביו ועוד דכיון דפוסק דלא כרא"ש שהרי חורו נקוב לחוץ שרי ה"ה לשאוב מבור לכלי שרי א"כ אמאי כתב שוחה ושותה דוקא. ומיהו קושיא זו אף למחבר קשה שהשמיט בס"א דאסור לשאוב מבור לכלי והר"ב הוא דהגיה דאזיל לשיטתיה דסובר כאן חורו נקוב לחוץ אסור והמחבר סובר חורו נקוב לחוץ שרי דלא חיישינן שמא פירש ממקום רביתיה אמאי נקיט שוחה ושותה מהן. אלא דיש לומר אורחא דמלתא נקיט וכלשון הגמרא ה"ה בטור יש לפרש כן. ודע דהא דמקשה בא"ט א"ה במנא נמי דלמא פירש לדופני מנא ומה קושיא סינון רגילות הוא לפרוש לקסמין וליפול למשקה והוה קרוב לוודאי י"ל דידע המקשן דרגילות נמי דלפרוש התולע לדופני מנא אלא דלא ידע דהיינו רביתיה כמ"ש הט"ז. ואף למ"ש הט"ז אות ה' דחשש מבור לכלי הוא שמא פירשו ע"ג דופן בחוץ או קודם ביאת המים לכלי אפ"ה קשיא ליה לט"ז שפיר דאלמא כל שאין המקום רחוק חיישינן שמא פירש ה"ה חורו נקוב לחוץ דיש לחוש כה"ג ותי' הט"ז דלק"מ דכל שלא לעשה שום מעשה ע"י אדם אין לחוש. ובזה חיזק הט"ז סברתו באות ה' דמבור לכלי אסור שמא ע"י מעשה אדם פי' על דופן כלי בחוץ או בפנים קודם ביאת המים אבל אין הפי' שמא אח"כ יפרוש מכלי לדופן כיון שאין שם תו מעשה ידי אדם דהא בחורו נקוב לחוץ לא חיישינן אף דמקום קרוב הוא. והרא"ש שפיר מייתי ראיה מלקמן גבי "סינון דאסור כיון דע"י מעשה אדם יש לחוש שמא פי' ע"ג קסמים ה"ה בשואב מבור לכלי ע"י מעשה אדם דחיישינן ולא מביא מהא דפריך א"ה בדופני מנא נמי אלא מסינון דתרוייהו ע"י מעשה הוא. ומ"ש הטור אבל מסתמא אין לחוש ר"ל כל זמן שאין מעשה אין לחוש ומש"ה סמך דבריו להא דמסנן לומר דווקא ע"י מעשה הוא דיש חשש אבל בחורו נקוב לחוץ וכדומה אין לחוש אף במקום קרוב והמקשה דפריך א"ה במנא נמי ומה קושיא דלא הוה ע"י מעשה י"ל דוודאי ידע שרגילות לפרוש ומש"ה פריך וע"ז תי' המתרץ אדרבא מטונך כיון דרגיל הוא לפרוש היינו רביתיה ועש"ך אות י"ג כפי הנראה יש לו דרך אחר ושם יבואר:

ודע דהא דאמרינן בא"ט ס"ז א' א"ה במנא דלמא פירש לדופני מנא ומשני היינו רביתיה ומנא תימרא דתניא תאכלו מכל אשר במים לרבות בורות שיחין ומערות ודלמא פירש לדופני אלא היינו רביתיה ומאי קושיא מקרא להר"מ ז"ל דאית ליה בפ"ט מהט"מ הי"ד כל ספיקא מ"ה שריא ומדרבנן אסור א"כ מקרא אין ראיה דליהוי שרי מדרבנן ולמ"ש הט"ז ניחא דידע שרגיל לפרוש אדופני מנא בפנים ולא הוה מדרבנן דספק הרגיל וקרוב לוודאי מ"ה אסור אלא ע"כ היינו רביתיה כו'  :

ז

תולעים. עט"ז והעיקר דבמים או משקה יש לימוד תאכלו מכל אשר במים לרבות כלים ובורות וקשיא דלמא פי' לדופני המנא וע"כ היינו רביתיה אבל בתולעים שבפירות אף דאמרינן בחולין ס"ז ב' על הארץ להוציא זיזין שבעדשים כו' התם באין חורו נקוב לחוץ דוודאי לא פירש לחוץ ושרי כל שהתליע בתלוש דהיינו שהתליע לאחר יב"ח או דברים שאין דרכן להתליע במחובר הלכך אף שהם מונחים בכד אסורים דחיישינן דפי' לדופני הכד ולאו היינו רביתיה דלית הוכחה מקרא ומ"ש המחבר שמא שרצו על הארץ הוא לשון תשובת הרא"ש כלל כ' סימן ג' ולאו דווקא ה"ה מונחים בכלי. ומ"ש עוד ראיה מפירשה לאויר עולם ר"ל דהוה בעיא וסתם תמרים מונחים בכד אפ"ה סלקא בתיקו אלמא כל שפירש לדופן המנא הוה וודאי. ועפר"ח אות י"ז כתב קמח הוה כמו משקה ושרי בפי' לדופן כלי יע"ש ואין לסמוך ע"ז כלל וכן הסכימו רוב אחרונים ומ"ש הט"ז דאסור להאכיל לעבדו ולשפחתו הש"ך באות י"ז חולק וגם רש"ל מתירו ועפר"ח אות י"ח שישנה צורת הפת ושרי להאכיל לעבדו ושפחתו עמ"ש באות ח':

ח

שמא פירשו.

עט"ז ויש ליישב קצת דלעיל הוה כעין ס"ס שמא לא פירש ושמא ע"ג פירי לא חשיב פירש דהוא בעיא דלא איפשטא משא"כ קמח ליכא אלא חדא ספיקא ומ"מ לדידן אסור כיון דהר"ב הגיה לעיל דאסור בחורו נקוב לחוץ ואף שי"ל כ"ש הש"ך באות י"ג דיש ריעותא שחורו נקוב לחוץ מ"מ מדלא הגיה הר"ב כאן דשרי ש"מ דאסור דלא כהב"ח שחולק בין תולעים גדולים דאסורים ובין מילבין קטנים לחוש שמא פירשו ואנן אוסרין אף בה"מ במילבין קטנים ואף אם מונח הקמח בכלי וכן הלכה ואין לשנות ולפי מ"ש הב"ח לחלק יש ליישב לשון המחבר ולדינא אינו כן:

עוד כתב הט"ז דרמ"א שכתב אסור למוכרה לעובד כוכבים יפה כתב דלא כב"ח דאנו קונים בכל יום מעובד כוכבים ואין בודקין כלל אבל מעט מעט כתב הט"ז דשרי וכ"כ הש"ך אות י"ז ובנה"כ בנו מפקפק ע"ז מ"מ המנהג להתיר מעט מעט לעובד כוכבים ועמ"י כלל מ"ו אות ל"ד. עוד כתב הט"ז קמח שהתליע מותר לעשות ממנו יי"ש דאין שם אלא הזיעה כו' והאחרונים התירו דלא חיישינן שמא יאכל לזמן מועט ועשו"ת צ"צ סימן נ"א התיר אף באין ה"מ לעשות מהן יי"ש. ויראה לי אף שבא בשאלה קמח שהתליע וכן בצ"צ שעושין מפלוימ"ן מתולעים נראה לי ה"ה מילבין בקמח יש להתיר דאין עולה כ"א הזיעה לחוד ולא המילבין כלל ויש ס' אף שהם רבים מאד ועת"ח כלל מ"ו ובש"ע ס"ט בהג"ה. ועוד דרובן אומרים דבריו המאוסים הוה נט"ל. עט"ז אות י"ד א"כ מותר. כ' הלה"פ מי שנזהר מחדש מותר לשתות יי"ש מתבואה חדשה דאינו אלא זיעה בעלמא ולמד מכאן יע"ש באות כ"ג ואינו נכון דכאן טעם התולע בטל בס' משא"כ יי"ש לענין חמ"פ חייבין כרת כמ"ש המ"ב בסימן נ"ח ועח"י ה"פ א"כ הזיעה של תבואה הוא כממש ואסור למי שנזהר מחדש והצ"צ לא התיר אלא ביש ס' נגד התולעים הא לא"ה לא התיר ב"ה וכדאמרן . ולענין אי מותר לקנות מיני הריפות גרויפי"ן והיר"ז בלי בדיקה הכל לפי הזמן והמקום בארצות החמין ובזמן החום אין אוכלין אלא לאחר הבדיקה אף דהוה ס"ס שמא אין בהם ושמא לא פירשו חדא היכא דאיכא לברר בקל מבררינן ועוד דבימות הקיץ שכיח הוא לכן שומר נפשו לא יאכל עד לאחר הבדיקה. ועיין מ"ש באות ח"י במעשה דחג שבועות ובש"ך אות אבאר בעז"ה:

ט

אבל. הט"ז העלה שלא לאסור התבשיל אף שאין ס' נגד התולע כל שלא ריחש יש להקל אבל התולע גופו וודאי אסור אף שהוא במקום צר ולא ריחש ותמה על הר"ב שלא הגיה לעיל לעיל המחבר והש"ך אות כ' תי' דלא הגיה על המחבר היינו להתיר התבשיל אבל התולע גופו אסור מכ"ש דנקודה שחורה והמ"י כלל מ"ו אות ז' תי' דנקודה שחורה גרע טפי דקטן הוא ויכול לרחוש וכ"מ מל"ח קפ"א ב' יע"ש ולדינא יש לאסור התולע עצמו בכ"ע אף שאין מקום לרחוש ולהתיר התבשיל כמו שנתבאר:

י

הואיל. עט"ז כתב רש"ל פא"ט שראוי לכל ירא שמים שלא לאכול הכמיהין יבישים שא"א בבדיקה פר"ח אות י"ט כ"כ עוד טעם משום סכנה שארס נחש מוטל עליהם עס"י קי"ו ומעשה היה ומתו כמה אנשים ר"ל. ובה"י כתב אנשי מעשה אין אוכלין ראזינק"ש ומאלינ"ש ואורז. כתב המ"י כלל מ"ו אות א' כלים שגדילים כמיהין בתוכן או בעצים אי אסירי התולעים שבתוכן ערש"י ברכות מ' ב' והניח בצ"ע ועמ"ש בש"ך:

יא

כל. כתב הט"ז אותן שאין דרכן להתליע במחובר שרי בלי בדיקה דהוה ס"ס כמ"ש הרשב"א תוך יב"ח באותן שדרכן להתליע במחובר שרי דיעבד דהוה ס"ס שמא לא יש ושמא נימוחו וכ"ש כאן דהוה ג' ספיקות שמא לא יש ושמא לא פירשו מהקמח ופירות (דכל שלא פירשו אף שהן ע"ג פירי היינו רביתיה דפירשה ע"ג תמרה היינו שיצא מחורו לחוץ) ושמא נימוחו בתבשיל אח"כ. ובראזינק"ש לאכול כמות שהן ליכא כ"א ב' ספיקות ומ"ש דס"ס אפילו בשל תורה להקל אין הפירוש דכאן הוה דרבנן דבריה דאינה בטילה לא הוה אלא מדרבנן דזה דווקא בא"א להכיר האיסור ומ"ה בטל הוא משא"כ במילבי"ן שרוחשין ונראין לעינים לא שייך ביטול מן התורה וכדבעינן למימר קמן אלא דאה"נ קאמר כל שיש ס"ס מותר מ"ה ומ"מ יש לתמוה דהא עבר ובישל תוך יב"ח צריך עכ"פ בדיקה כמ"ש הרשב"א והמחבר ואפילו לאחר יב"ח צריך בדיקה קלה דהיינו שיתנם במים צוננין ואח"כ ברותחין ואיך כתב דאותן פירות שאין דרכן להתליע שא"צ בדיקה כלל ועיינתי במ"י כלל מ"ו אות י"ד הרגיש בזה קצת. וליישב זה אומר דאותן שדרכן להתליע במחובר וודאי אם עבר ובישל בודק אם אפשר דספק שמא נימוחו לא הוה ספק השקול משא"כ כאן בתלוש דהוה ס"ס גמור שמא לא יש ושמא לא פירשו. ומ"ש המחבר. אף לאחר יב"ח צריך בדיקה היינו כשידוע שיש שם מתולעים צריך מים צוננין ואח"כ רותחין אבל בספק אם התליעו בתלוש א"צ בדיקה דהוה ס"ס ואף דכל היכא דאיכא לברורי בקל מבררינן י"ל לעיין נגד השמש הוה קצת טירחא. ועיין בתה"א ובקצר יראה לכאורה כן דבידוע שהתליעו הוא דצריך בדיקה. ואדרבה המעיין בתרומת הדשן סי' קע"א יראה כן דבספק התליעו בתלוש שיש להקל מטעם ס"ס שמא אין שם תולע ושמא לא פירשו אמנם בת"ח שם ד"ו לא משמע כן ושם בלא"ה הלשון צ"ע והכה"ג בהגהות הב"י אות מ"ז העתיק דברי הט"ז להלכה ולדינא הכל לפי הזמן וכל שומר נפשו יש לבדוק ועמ"ש באות ח"י:

יב

והמנוקבים. עט"ז בשם הר"ן דתוך יב"ח אין טבען להציף למעלה מה שהתליעו במחובר ויש עוד תי' במחובר שמא לא יעלו כולן וישארו תוך הפרי ואף שלא יפרוש כלל אסור ועמ"ש בש"ך אות כ"ד וכ"ה:

יג

תוך. עט"ז בשם רש"ל דאף תוך יב"ח מהני בדיקה שלנו שבוררין על השולחן וכתב בת"ח שם ד"ז דאולי משום דאין דרכן להתליע במחובר כ"כ או כל שאין ניכר ריעותא בחוץ בערבי"זין די בכך ולענין נאמנות נשים הביא שם מחלוקת:

יד

כי. עט"ז ובת"ח כלל מ"ו ד"ח כתב ומ"מ אי יש שאר דברים בקדירה שרי ולא אמרינן חנ"נ ועוד די"א דתולע חשיב נט"ל יע"ש ועס"י ק"ג דברים המאוסים נט"ל ועש"ך אות למ"ד ובנה"כ כתב עליו שאין זה אמת ובמ"י שם אות כ"ח הסכים לט"ז וכן נוהגין העולם להתיר אף בפירות קטנים ועמ"ש בש"ך אות למ"ד:

טו

אבל. עט"ז והא דמהני סינון ברוטב בתולעים אבל מילבי"ן אף הרוטב אסור עמ"ש בסי' ק' ומיהו הבשר שנתבשל שרי אם ירחצנו היטב ויבדקנו יפה בבדיקה עס"י ק':

טז

ומאחר. עט"ז בשם רש"ל ועמ"ש לעיל. ומ"ש הט"ז לחלק בין תולעים דעלמא כו' עס"י נ"ז אות כ"ג יע"ש ועיין ה"פ:

כתב עוד מעשה יע"ש והנה אם לא נמצא אצל המוכר אלא אשה אחת מצאה בשלה היינו אומרים כאן נמצא וכאן היה עיין א"ח תס"ז בכרוב דלא מחזקינן ריעותא ממקום למקום ואף אותן שלקחו אח"כ ולא נשאר אצל המוכר כלום מחזקינן איסורא ותולין שבשל אשה זו נתהוו המילבין בשלה ומיהו אם ג' אנשים או יותר לקחו ונמצא בג' מילבין יש לאסור גם בשאר ב"ב וכ"מ בפר"ח אות ל"ב יע"ש. וכאן דמצאו אצל המוכר הוה מזמן לזמן הלכך כל מה שלקחו אח"כ אסורים כן נראה לכאורה. אמנם נראה דאינו כן ואף אותן שלקחו אחר שקנתה האשה ומצאה בשלה מילבין ולאחר שעה מצאו אצל המוכר מילבין האחרים מותרים דמה שיש ביד האשה אמרינן אצלה נתהוו מכח כאן נמצא וכאן היה ואצל המוכר אמרינן שמא אח"כ נתהוו ומידי ס"ס לא נפקא ושרי ומ"ש הט"ז דאותן שקנו אח"כ אסורים היינו שקנו אחר שמצאו המילבין אצל המוכר כן נראה לי. ומ"ש דהוה ספיקא דאורייתא אף דברים שאין בטילה הוה דרבנן באפילו שא"א להכיר המילבין מ"מ לא אמרינן ספק דרבנן לקולא בשמא נימוחו משא"כ בס"ס מתירין ועפר"ח אות ל"ב חולק עליו ואוסר (ומ"ש שם בתולעים דמעלמא דאסור וכבר מבואר דאינו כן דמעלמא ל"ש חזקה) גם שינה וכתב קמח ולא ראזינק"ש ויש לעיין הא הפר"ח באות י"ז כתב דקמח הוה כמו משקה ולא חיישינן דאף פירשו בחבית שרי ובנה"כ אוסר ג"כ ובמ"י כלל מ"ו אות ח"י וכה"ג בהגהות ב"י אות ס"א הביא בשם דמש"א להתיר והמורה להתיר בה"מ ושמחת י"ט אין למחות בידו וכאמור:

יז

יחממנו. עט"ז והיינו כיון דא"א בענין אחר שרי. וכתב כה"ג בהגהות ב"י אות ט"ז חומץ שיש בו תולעים אין להם תקנה בסינון שעוברים דרך נקבים אין להתיר לבשל החומץ שימותו התולעים ולא יהיו עוברים דרך נקבים דזה הוה מבטל איסור משא"כ בדבש עבה מותר לחמם ולסנן יע"ש ויש לעיין בזה:

יח

מותר. עט"ז והוא מתה"ד סימן קע"א יע"ש ויש לספק בקמח כה"ג שנתהוו מילבי"ן בתוכו אי יש היתר זה לשום באפרכסת עוד פעם ולומר שבורחים מחמת קול הרחיים וראיתי שאין להתיר במילבין ול"ד לחטים דהיתרא וכ"ש לפי מ"ש הש"ך אות ל"ט בתולעים דהיכא דא"א לברר אין לסמוך אהיתר רחיים כ"ש מילבין שאין היתר דע"כ לא התיר אלא בתולעים ולאחר שביררו לאור היום:

שוב ראיתי בבל"י אות ל"ה בשם חינוך ב"י דמ"ש בהגש"ד שהתליעו וצוה להשליכם לנהר דונא"י היינו קמח חטים יע"ש:

יט

וכל. עט"ז ויש לעיין ממ"ש הר"ב וכל תולעת שיראה שם יזרוק משמע אף אם ימצא יותר מג' תולעים שרינן ולא אמרינן הוחזק בתולעים דהוה דומיא דתולעים דבאו מעלמא שלא שייך חזקה ה"ה כאן אמרינן דהשאר ברחו או נטחנו באבן הרחיים וא"כ למה ליה להט"ז לומר הטעם דהוה ס"ס שמא אין שם ושמא נימוח בשעת אפיה ולא דהוה ס"ס שמא ברחו ושמא נטחנו דבטילי כוון דמרוסקין הם וכ"ת דהא חזינן דהרבה נשארו ולא נטחנו א"כ ה"ה הספק שמא אין שם לא הוה ספק דהא חזינן דנשארו הרבה וי"ל ומיהו המעיין בתה"ד כתב דצריך לרקד לאור היום וכל תולע שמת מהבל ואבק הקמח ברחיים משמע דה"ק דריקוד צריך שמא נפלו מהנטחנים לשם וכל מה דאיכא לברורי מבררינן לא דמוצאין עוד תולעים חיים וצ"ע  :

כ

במעיה. עט"ז וכפי הנראה יש ט"ס בדפוס שציינו על במעיה בבהמה ושם אין הטעם כן אלא משום דאמ"ה הוה ולא מהני בהו שחיטה וצריך לציין על דגים ומ"מ קשה דבמעיהם הטעם דמעלמא אתי' לתוכן ושורץ על הארץ קרינן בהו ועיין רש"י חולין ס"ז ב' ד"ה מינם. ודע דתולעים הגדילים בבהמה בין עור לבשר אמ"ה יש בהו וא"כ בבן פקועה אף דליכא תרי תמיהי אי נמצא תולעים בין עור לבשר אין אוסרין התבשיל ול"ש מ"ע לגבייהו  :

כא

הגדילים כו'. דמחיים הוה אמ"ה ושחיטה ל"ש בהו ואסור להושיטו לב"נ ומה שנתהוו אחר שחיטה אף בבשר שרי דלא מיקרי שורץ על הארץ אף דבהמה מיקרי גידולי קרקע מ"מ לענין זה לא הוה גידולי קרקע:

כב

שמא. עט"ז ועמ"ש בש"ך וב"ת ביארנו לעיל ומיהו חיים ודאי אית בהו ב"ת:

כג

שרץ. עט"ז הביא דברי רש"ל דאם הרפואה ידועה אף איסור תורה מותר ואם אין ידועה אסור ואם ביטל העובד כוכבים בס' שרי אף באיסור תורה ול"ש אין מבטלין איסור כיון דהעובד כוכבים ביטלו. וז"ל הכה"ג בהגהות ב"י אות קי"א כ' המרדכי שרץ שרוף מותר דכל הנשרפין עפרן מותר ומיהו אדם בריא יזהר או"ה כלל ל"ב יש"ש קכ"ז עכ"ל. א"כ הא דכתב המחבר משום רפואה וודאי הכין הוא דבריא אסור אלא שראיתי להמ"י כלל מ"ו אות ט' תמה על הב"י דהמרדכי ויש"ש ואו"ה מיירי לשרוף לכתחלה וליתן לאכול אסור לבריא דהוה כמבטל איסור לכתחלה הא שרץ שרוף אף לבריא שרי עכ"ל ובאמת לשון או"ה ויש"ש מורין כן אמנם מ"ש המ"י עוד ראיה מסוף תמורה כל הנשרפין עפרן מותר אין ראיה דהתם באיסורי הנאה דעפרן מותר בהנאה לא לענין אכילה ועמ"ש בק"ג ואפשר דכ"ש אכילה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.