פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/פג

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה פג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ונמצא. עט"ז בטור סיים אחר תיבת מותר בידוע שהיה לו קשקשים והמחבר השמיטו דקשיא ליה בב"י מה בידוע הא חזינן דאית ליה וכ"ת דה"ק בידוע שהיו לו קשקשים גדולים אטו קשקשת גדולים כתיב באורייתא והט"ז תי' דה"א שאלו קשקשים בבגד היו מקודם ולרוב דקותן לא ניכר קמ"ל דתולין שמדג זה הם עב"י ופרישה ה"ה אם רואה נגד השמש ויש לו קשקשים דשרי והא דהשמיטו הט"ו דפשוט הוא יע"ש עיין יש"ש פ"ק דחולין סימן א' ולקמן סימן קכ"ז בהג"ה דאין הנשים נאמנות בברירת דגים קטנים שיש ספק שמא טמאים בתוכם הא בודאי איסור נאמנים. כתב בה"י יש מין דג שמכוסה עור א' דק מאד ותחת אותו עור יש חדרים קטנים ובכ"א מהחדרים יש קשקשת א' והתירו הוא וחכמי ווילנא והבל"י אות ב' גם כן הביאו:

ב

ויש עט"ז. והוא מתוספות חולין ס"ו דפריך הגמרא לכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר ומשני הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר ופריך והא בקבלה הוא אלא להגדיל תורה פירש התוספות כל מה שיכולה התורה בעצמה לגלות גלתה ר"ל דבעינן תרתי:

ודע דהא דאמרו כל שיש קשקשת יש לו סנפיר הוא שאין א' שימצא קשקשת בלא סנפיר לא שעל הרוב אמרו ואזלינן בתר רובא דאינו. ומנא אמינא מהא דפריך ולכתוב רחמנא קשקשת ואי הוה נמצא מיעוטא דמיעוטא קשקשת בלא סנפיר לא הוה מקשה והפרישה אות ז' כתב דאם היו דגים שלימין ואין להם סנפיר שרי דאמרינן השירו במים ואי מיעוטא אין להם סנפיר לא היו תולין בהשרת המים דמלתא דלא שכיחא כלל בסנפירין שהם חזקים שישירו במים ומה חזית דאזלת בתר רוב זה זיל בתר רוב דאין משירין דומה למ"ש לקמן אות ה' בהשרת קשקשים גם הט"ז אות ג' כתב שא"א להמצא בעולם מין שיש לו קשקשים ולא סנפיר. גם המי"ט דף ק"פ ב' כתב שבהיותו אב"ד בווינא הביא לפניו החכם רופא מוהר"ר אהרן ז"ל דג הנמצא בים ספרד ויש לו קשקשים וד' רגלים ואין לו סנפיר והוא סם המות לאדם והרקחים יודעין להוציא הארס ועושין ממנו רפואה והקשה ממ"נ אי הרגלים חשובים סנפירין הלא דרכיה דרכי נועם ויבוא לאכלו והוא סם המות ואי לא חשובים סנפירין א"כ הא קי"ל כל שיש קשקשת יש סנפיר ותי' לו המי"ט דאפשר מין מורכב לאחר מ"ת כמו הימים שלא היו בימי בראשית או דכלל זה לא נאמר כ"א בדגים לא בחיות הים ואם הי' סובר דמיעוטא נמצאים קשקשת בלא סנפיר לא היה צריך לכל הדוחקים הללו אלא שראיתי להכר"ו אות ג' כתב בפשיטות דהאי כללא על הרוב נאמר יע"ש ולא ידענא דא"כ מה פריך ולכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר גם מ"ש שם באות א' יש לעיין:

והנה הפר"ח אות ד' התיר אותו הדג ספרדי הנקרא בלשונם שטיקו"ס מריני"ס ואולי נפלו הסנפירין במים יע"ש ולדינא צ"ע והיתר סחורה בו אף שברבוט"א מסתחרין בו התם רובן מתירין באכילה משא"כ כאן וכ"ת דאין עומד לאכילה דארסיי הוא אלא ע"י פעולות מוציאין הארס ועושין ממנו רפואות מ"מ כיון דעומד לרפואה לאכילה אפשר לאסור עיין במ"ל פי"ד מהל' אבל לענין המומיי"א אי שרי להסתתר בו ועס"י קי"ז איסור סחורה אי מ"ה או דרבנן  :

כתב עוד הפר"ח דקשה על הר"מ פ"ב ממ"א הי"ב במה שחילק בין צורת דגים לבעלי קומה חיות הים יע"ש והעולה להלכה כל שיש לו קשקשת והיה צורת דג או בעלי קומה כחיות הים שרי כדאמרינן פרק אין מעמידין חמרא דימא שרי ועז שהוא שיבוט"א טהור הוא ויודה הר"מ ז"ל בזה ומ"ש הר"מ כללו של דבר כל שאינו בצורת דג היינו דאם הוא בצורת דג ואין לו סנפיר וקשקשת היה לוקה מלאו דמבשרם לא תאכלו האמור בדגים כמ"ש שם בה"ד אבל כל שאין בצורת דג אין בלאו הזה אלא מלאו דאל תשקצו האמור בהי"ב והפר"ח תמה דגם בעלי קומה שאין בצורת דג לוקה מבשרם האמור בדגים וזה ברור. דלא כיש טועים בפי' הר"ע ואומרים דבעלי קומה שיש להם סנפיר וקשקשת אסורים וביטול דבר זה מבואר. ומ"מ א"י דכבר עמד הרמב"ן בזה בהשגותיו על ספר השרשים הביאו המ"מ שם ותי' דמריבויין אין לוקין להר"מ יע"ש העולה מזה דלכ"ע אף להר"מ בעלי קומה שהם בצורת חיות כל שאין להם סנפיר וקשקשת הם בלאו דמבשרם אלא שאין לוקין עליהן להר"מ מריבויין ונ"מ לאיסורין מבטלין זא"ז דבעינן שלא יהיו איסור א' אף דחלוקין בטעמן כמ"ש בסי' כ"ז וע' סימן צ"ח  :

מה שכתב המי"ט שם ק"פ ב' דכלל זה כל שיש קשקשת כו' לא נאמר בחיות הים והא דמקשה למה לי סנפיר היינו בדגים ק"ק דה"א בסיפא וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת או הא או הא כמ"ש התוס' נדה נ"א ותי' דומיא דבהמה ואי הוה כתיב ברישא קשקשת לחוד שפיר ה"א או הא או הא ויש ליישב. גם מה שהקשו התוס' בנדה אימא או הא כו' א"כ הלכתא כל שיש קשקשת יש סנפיר ל"ל עפר"ח אות ד' דזה הלמ"מ ועמ"ש בספר ראש יוסף:

ג

לפיכך. כתב הט"ז דג שלם א"א במציאות שיהא לו קשקשת בלא סנפיר גם אין סברא לומר שנשר במים בסנפירין דלא כפרישה ועמ"ש לעיל:

ד

אם. עט"ז משמע דבעינן תרתי שיהיו החתיכות דומות במראה גם מתאימות החתוכים זה לזה וכנראה מדבריו בסימן ק"א אות ט"ז ועש"ך אות ד':

ה

ואין. עט"ז ודבריו פשוטים והעמיס בב"י פירוש הפרישה דאם מצאן מלוחים דדרך ליטול הקשקשים בעת המליחה שרינן ע"י ראש ושדרה תרווייהו בעינן ואם מצאן שלימין וצ"ל דנשרו בעלייתו ממים דמיעוטא הוא מה חזית זיל בתר מיעוטא דטמאים דיש להם ראש ושדרה והט"ז תי' בע"א דקונה מישראל חייב לשואלו אם היה לו קשקשת ובעובד כוכבים הוה כדיעבד וסמכינן אראש ושדרה והיינו באין שלם אבל כשהוא שלם ואין בו קשקשים אין להתיר. ומ"ש אדא ופלמורא הוא דבפ"ב דע"ז פריך אהא דתנן כל שיש סנפיר וקשקשת מותר ולא חשיב ראש רחב ושדרה ומשני משום אדא ופלמורא שהם טהורים ואין להם ראש ושדרה (דכל שיש ראש ושדרה טהור ויש שאין לו וטהור) ולא משני דה"ק ובדגים שלימין כל שיש לו קשקשת הא אין לו אף שיש לו ראש ושדרה אין סומכין דלמא ממיעוטא הוא וטרית שאני דאין שלם אימור לקחו הקשקשים ואזלינן בתר רובא אלא דמשני שפיר באדא ופלמורא (מיני דגים טהורים שקורין אדא ופלמורא). אמנם מה שהעמיס פי' זה בב"י המעיין בב"י יראה דהב"י פי' בע"א כל שיש זמן מה בעלייתו ממים תלינן שנשרו אח"כ אף שהוא שלם וכל שמעלהו מיד לא תלינן דבעלייתו ממים נשרו דלא שכיח ועיין דרישה וב"ח האריכו בכאן:

ו

שמא. עט"ז פי' אף שהן עתה במליחה תולין שלאחר כך עירבן יחד ויראה דהיינו לאחר שיעור שעה כמ"ש הש"ך אות ז' לאחר שיעור מליחה דוודאי דצריך לתת קצבה לדבר וראיה מדגים ועופות שמלחן זע"ז דגים רפי קרמייהו קדמי ופלטי תוך שיעור מליחה כל צירן אף שאין ראיה כ"כ די"ל פלטי ואין פולטין עוד בשפע ולפ"ז מבואר הדין אם הניחו דג טמא אצל טהור לאחר שיעור מליחה אף דלקמן סי' צ"ח משמע באין ה"מ אסור כאן שרי בציר דגים והיינו באין בו שמנונית. אמנם ביש שמנונית ואחר שיעור מליחה עירבן אני מסתפק הואיל ויש שמנונית פולט אף לאחר שיעור מליחה דלא הוה זיעה ומ"ש הר"ב וספיקא לחומרא אפשר דה"ק אף שעתה מונחים בכלי יחד בלי מליחה חיישינן שמא נמלחו יחד. וראיתי לאו"ה כלל י"ג דין ה' על מ"ש הרא"ש דלאחר מליחה עירבן כתב דה"ט דציר זיעה וממהרין לפלוט ולא הוה אלא דרבנן מקילין לאחר מליחתן משמע שומן דאורייתא אסור לאחר מליחה אמנם בדין י"א כתב ואם ספק אם נמלחו עמהם ואם יש שומן אף שמונחים בלא מים שרי מס"ס משמע אף שהם במולחם בלא מים כל לאחר שיעור מליחה שרינן וצ"ע. עוד אני מסופק אי מלחו לדג טמא מחדש לאחר שיעור מליחה אי יש להתיר במונח אצל טהור עיין או"ה שם דגים טמאים עם בשר במליחה אסור הבשר אף ציר דרבנן אמרינן דבולע הבשר  :

ומה שכתב הט"ז ספק כבוש אסור כ"כ הש"ך אות ט"ו דציר ע"י כבישה מעל"ע וכ"ש רוטב ע"י בישול ד"ת וספיקו לחומרא. ומ"ש וכסברא זו קיי"ל בדיעבד שרי כמ"ש רמ"א אח"כ הוא ענין בפ"ע דלכתחלה אין לקנות אם רואה מלוחים יחד אבל דיעבד תולין דלאחר שיעור מליחה עירבם ועמ"י כלל כ' אות ד' האריך להוכיח דע"י כבישה הוה דרבנן ועמ"ש בש"ך אות ט"ו ובסימן ק"ז. ומיהו כאן יש לומר דהוה ס"ס להחמיר שמא נמלחו יחד ושמא נשרו מעל"ע ואף בדרבנן להחמיר וזה שבכאן פסק הט"ז בפשיטות לאסור ספק כבוש ובסי' ק"ה הניח בצ"ע אלא כדאמרן:

ז

וסתם. עט"ז ועמ"ש באות הקדום לענין הס"ס. ומ"ש מלוחים לאו דווקא האריך האורח מישור אות א' דבאו"ה שם ד"י כתב רוב דגים אין שומן ברגילים למלוח ופי' דנוטלין הבני מעיים מתוכו ששם עיקר השומן יע"ש. והנה אף דא"א בקיאין בין כחוש לשמן אפ"ה בדגים אנו בקיאין וכאמור:

ח

אם. עט"ז דעה א' הוא פירש"י דכלכית מין טמא הנוצר מאליו בציר דגים טהורים הלכך בפתוחות אין ניתר אלא ב' חיים דווקא דבא' שמא מעלמא בא וב' מתים נמי אסור ומיהו בב' חיים כל החביות פתוחות מותרים ע"י חבית זה עב"י ולהר"מ כלכית הוא שם דג כולל לטהור ולטמא (וההיא דפג"ה כלכית באלפס הוה ל"ק להר"מ דיש נמי טמא) ובציר היו נותנים לסימן חתיכת דג טהור לידע שהציר מדגים טהורים הוא וי"א הא' הוא הר"מ בפתוחות ויש כלפית א' בחדא כולן מותרות דכחד חשיבא ובסתומות בעינן ב' חביות בכ"א א' כלכית ואין חילוק בין חיין או מתים וי"א הב' הוא הרשב"א ואין חולק עם הקדום אלא הוא מלתא בפ"ע דווקא ציר דרבנן התירו ע"י כלכית הא כשיש עוד חתיכות ואין ניכרות אם הם טמאים או טהורים כיון דחתיכות אסור דהוה ספיקא דאורייתא גזרו צירן אטו גופן ודייק לה מטרית דבעינן שיכיר ראש ושדרה של כ"א הא לא"ה אפילו צירן אסור עב"י. ודע דכלכית זה לרש"י שהוא מין טמא מותר הוא באכילה דגדל במשקה תלושה בכלי כמו תולעים לקמן סי' פ"ד ובפירש לאחורי הכלי אסור כ"ז נראה פשוט שוב מצאתי להב"ח כ"כ להדיא דכ' שלא פירש שרי ובפירש אסור וז"ש מי יתן טהור מטמא וכדאמרן:

ט

קרבי. עט"ז ואכתוב בקיצור. הנה הטור כתב קרבי דגים אין נקחים אלא מן המומחה בד"א שנימוחו אבל שלימין מותרים בסימן ראשו א' כד וא' חד וכתב ר"ת דסימנים מתירים עליו כל דג וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין סימנים מובהקים ובנימוחו אם אומר משל דג פלוני ואנו מכירין שהוא טהור מותר. והרשב"א כ' דבשלימין בעינן שיאמר משל דג פלוני ומכירין וא"א כתב כסברא הראשונה עכ"ל. הנה קרבי דגים הם המעיים והשמנונית ותלוין בשלחופית שקורין בלא"ס ושלחופית בטהורים ראשה א' כד וא' חד ועוברי דגים הם ביצי הדג שקורין רויג"ן עיין בהגהות פרישה. והב"י הקשה דהא לקמן סי' פ"ו ביצי עוף בעינן תרתי סימנים ויאמר משל עוף פלוני ואיך פסק כאן דבשלימים סימנים לחוד מהני. והט"ז הקשה מכאן גופא כיון דהטור כתב וא"א הרא"ש כתב שאין סימנים מובהקים איך כתב אח"כ שא"א כתב כסברא א' והב"י הקשה ג"כ זה. ובד"מ ופרישה תירצו דוודאי יש חילוק בין ביצי עוף דאיכא טמאים דמי לטהורים משא"כ בקרבי דגים הטמאים הדומין בסימנים לטהורים לא שכיחי ומש"ה אין קושיא מסימן פ"ו וגם מה שלא התיר הרא"ש דג על הסימנים של קרביים דאיכא ריעותא שאין רואין בו קשקשים משא"כ שאין ריעותא בשלימין מתירין קרביים ע"י סימנים והט"ז לא הסכים בהא ופי' בע"א דמומחה היינו בקי ואין מומחה שאין בקי ומ"מ נאמן הוא אלא דחיישינן שטועה הוא ומש"ה בשלימין ואומר טהורים הם סומכין עדותו לסימנים ולא חיישינן דטועה הוא אבל בעובד כוכבים וודאי סימנים לאו דאורייתא. וז"ש הרא"ש שאין סימנים מובהקים ואף שאין ריעותא בקרביים גופא אסורים בעובד כוכבים אא"כ אומר משל דג פלוני ואנו מכירין שטהור כמו בביצים סימן פ"ו ובנמוחו מהני אם אומר משל דג פלוני ואנו מכירין שטהור בישראל כשר דלא משקר ובעובד כוכבים לא מהני בנימוחו דלא מרתת אלא דווקא בשלימין דמרתת עס"י פ"ו. ומ"ש הט"ז ובזה עובד כוכבים נמי מהימן ר"ל דקשיא ליה איך כתב הטור בנימוחו נאמן משמע כ"ש שלימין באומר משל דג פלוני וטהור הוא והא בשלימין אף עובד כוכבים מהימן והוה להטור לומר בד"א בנימוחו אבל שלימין אף עובד כוכבים מהימן אלא דסמך על סימן פ"ו דשם מבואר דבסימנים ואומר משל פלוני וטהור מהימן. והשתא אין דבריו סתורים דבישראל כשר אלא שאין מומחה הבקי אם אומר משל דג פלוני ומכירין שטהור בנימוחו מהני דלשקר לא חיישינן דכשר הוא ולטועה כיון דאנו מכירין הדג ההוא שטהור ולקמן סימן פ"ו בעובד כוכבים בעינן סימנים וטהור הוא. ומ"ש הטור וא"א כתב כסברא הראשונה הוא בשלימין ואומר של דג טהור סומכים על עדותו. עוד הקשה הט"ז על מ"ש הרא"ש לדחות ראייות ר"ת מהא דמוקי קרבי דגים אין נקחין אלא ממומחה בשנימוחו הא שלימין נקחין מכל אדם אלמא סימנים דאורייתא ודחה הרא"ש דמש"ה לא מוקי בשלימין דמ"מ נקחין מאין מומחה אם אומר משל דג פלוני וטהור הוא ואמאי לא דחה בפשיטות דבשלימין נקחין מכל אדם אם אומר מטהור הוא וע"י צירוף הסימנים די"ל דהרא"ש רוצה לומר אפילו אם נפרש מומחה היינו אדם שאינו חשוד א"כ ראיית ר"ת חזקה היא אפ"ה דחה הרא"ש דעכ"פ באומר משל דג פלוני ואנו מכירין שהטהור נקחין כמו בעובד כוכבים סימן פ"ו. וכתב עוד הט"ז מ"ש הטור אבל כשאמר מדג פלוני וטהור הוא אינו נאמן כשנימוחו היינו כשאין אנו מכירין הדג ההוא ואחר כך כתב הטור כדברי הרשב"א בשלימין אין נאמן אא"כ אומר מדג פלוני וטהור היינו שאנו מכירין הדג ההוא וקשיא איך כתב חד לישנא דמשתנה בפירושו וכבר הקשה הב"י כן ותי' הט"ז דכאן סמכו לאני מלחתים וסתמא כפירושו דהיינו נמי כשאומר וטהור הוא היינו שאנו מכירין. וכל זה הפי' בטור הוא אבל המחבר סובר מומחה היינו מוחזק בכשרות וכמו שיתבאר בסמוך בעזה"י:

י

אני. עט"ז דהמחבר הביא כאן דברי הרשב"א ובשלימין מיירי כמו בעוברי דגים דסעיף דלקמן וכתב רבותא דאני מלחתים מהני בישראל שאין מוחזק בכשרות וכ"ש מדג פלוני ואנו מכירין שטהור דלהרשב"א יותר רבותא אני מלחתים עב"י דלהרשב"א עדיף באומר משל דג פלוני ואנו מכירין שטהור ולהכי כתב דאני מלחתים מהני בשלימין:

יא

שהוחזק. עט"ז ור"ל דלא כהרא"ש דסובר מומחה היינו בקי ושאין מומחה שאינו בקי וכשר הוא אלא דחיישינן לטועה ולהרשב"א לא חיישינן לטועה אלא מומחה היינו מוחזק בכשרות:

יב

שיהיו. עט"ז בשם ב"י ואף דיש מין טמא שהם אדומים מ"מ לאחר מליחה משחירים ב"י ולפ"ז דוקא מלוחים או אחר שמלחו ישראל מותר ומ"מ אין להתיר דג ברבוט"א עי"ז שאין זה כ"כ סימן מובהק כיון דרואין ריעותא:

יג

דרך. כתב הט"ז בבית הרחם אף דקיי"ל כתירוצא דרב אשי דרוב דגים במינן משריצין ולא חיישינן דטמא אשריץ מין דג טהור היינו מסתמא אה נמצא דרך בית הבליעה או דרך הרעי או שאין יודעין היכן נמצא לא חיישינן דאזלינן בתר רובא אבל נמצא בבית הרחם אסור אף לרב אשי וכן משמע בגמרא ורש"י בכורות ז' ב' ד"ה רב אשי דווקא היכא שנמצא דרך בבית הבליעה הא בביה"ר מי הביאו לכאן ומתני' אומרת כן דג טמא שבלע היינו דרך בית הבליעה וכ"כ הפר"ח אות כ"ז דלא כש"ך אות כ"ט ומה שלא כתב המחבר דרך ביה"ר אסור כיון דמיעוטא דלא שכיח שיהא דג טמא משריץ טהור לא חש להביא ועמ"ש בש"ך:

יד

דג. עט"ז העלה דכל שלעסו בשיניו הוה כמעוכל וכל שבלעו שלם אף שאח"כ נחסר קצת הוה איסור ממש ונ"מ לחמץ בפסח בחטה הנמצאת בזפק כיון דבלעו שלם אף נתרסקה אסור ובא"ח אבאר אי"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.