ביאור הגר"א/יורה דעה/פד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שאינם נובעים. שם מה הפרט כו':
(ב) לפיכך כו'. שם:
(ג) אבל אסור כו'. כמש"ש וליחוש דלמא פריש כו' אלא כו' משא"כ כה"ג דלאו היינו רביתיה וז"ש שם שוחה ושותה דוקא:
(ד) כגון לאחורי כו'. דדמי לגג תמרה וגרעניתה שתוך החור הוא כתוך הכלי. ת"ה:
(ה) ומסתמא כו'. דאל"כ הדק"ל דלמא פריש:
(ו) אבל אם כו'. גמ' הנ"ל:
(ז) הגדלים כו'. עבה"ג ולכן פריך ואיפוך אנא וז"ש עצורין ככלים. תוס' ד"ה במים:
(ח) או שאר כו'. שם שיכרא:
(ט) שדרך כו' רש"י ד"ה שיכרא:
(י) אין כו'. גמ' שם:
(יא) אבל כו'. וז"ש בצבייתא:
(יב) וכן מותר כו'. מדלא אסרו אלא לסנן. ור"ל דכלי שני דין כלי ראשון לו דאל"כ ליחוש דלמא פריש. ועד"מ:
(יג) ויש אוסרים אם כו'. כמש"ש וליחוש דלמא כו' וסברא ראשונה ס"ל כמו דאין חוששין שם דלמא פריש לאחורי הכלי כמש"ל בס"א. ועש"ך:
(יד) תולעים כו' וה"ה כו'. דבהן פי' לדופני הכלי מבפנים אסור כמו פי' מקצתן לאויר העולם דדוקא במים אתרבאי מכל אשר במים ששוחה כו' וא"כ חיישינן שמא פירשו כמש"ש דלמא כו':
(טו) ואסור למכרו כו'. כמ"ש בפ"ב דפסחים (מ' ב'):
(טז) תולעים כו'. כשמואל דר"פ שם נ"ח ס"ל כוותיה ועתוס' שם ד"ה דיקא כו':
(יז) והוא כו'. דהא בעינן השורץ. שם:
(ליקוט) והוא שריחש כו'. אבל בת"ה פ' ב' פליג ע"ז וכתב דהא לשמואל הוא כמו הגדל על הארץ וז"ש קישות שהתליע סתם כו' וז"ש בהג"ה ופעמים כו' (ע"כ):
(יח) אבל הנמצאים כו'. כמו קישות כו'. שם:
(יט) תולעים הגדלים כו'. כמ"ש בברכות מ' ב' נדרים נ"ה ב' מירבא רבו כו':
(כ) ופעמים כו'. כ"כ הרשב"א וס"ל דלא בעינן ריחש כמ"ש בסי' ער"ה רלא כדעת תוס' ורא"ש וש"ע:
(כא) שמתחיל כו'. כמו ביצה שנמצא דם בחלמון שאסור כאלו כבר נתרקמה וכן עכבר שחציו בשר הנונע בבשר טמא וכ"ש לענין איסור כמ"ש בפ"א די"ט (ז' א') אפושי כו'. שם:
(כב) (ליקוט) פרי כו'. ערש"י נ"ח ב' ד"ה הני כו' ומשמע דוקא שהתליעו אבל מסתמא אין חוששין ול"ג דא"כ הל"ל הני פירי כו' ומ"ש תמרי דנקט ועוד הא סתמא קאמר הני תמרי דכדא אלא משום דהתלעה מצויה בהן ואע"פ שהוא מיעוט דלמיעוט המצוי חוששין כמו בבדיקת הריאה וז"ש בס"ח כל כו'. ת"ה פ' ב' ועבס"ח בהג"ה דהוי כו' (ע"כ):
(כג) כל כו' מתוכו. דא"צ פירש:
(כד) (ליקוט) ואם שהה כו' ואף כו'. אבל לאכלן בלא בישול מותר ולא חיישינן שמא פירשו וחזרו לחורן שזה אינו מצוי וכמש"ש ס"ז א' א"ה במנא כו' ואי איתא ליחוש שמא פירש אדופנא מאבראי וחזר אלא דאין חוששין שיפרוש ממקום רביתיה ויחזור. ת"ה (ע"כ):
(כה) ומ"מ צריך כו'. כ"ז לשון הרא"ש וטור:
(כו) בחוץ. כיון שפירש:
(כז) או כו'. בעיא שם כנ"ל:
(כח) וירחשו. אזיל לשיטתו כנ"ל ס"ו:
(כט) או בדופני. כנ"ל ס"ה:
(ל) המתולעים כו'. אבל בתוך יב"ח לא מהני דב' רחשים הן אחד קטן הגדל במחובר וא' גדול הגדל בתלוש ונוקב ויורד והמנוקבים עולין למעלה משא"כ אותו שגדל במחובר שאינו נוקב. ת"ה. ועוד דאין כולם עולין למעלה וז"ש ואח"כ יתנם בקדירה כו' וזה לא מהני בתוך יב"ח דא"צ פירש וכמ"ש הרשב"א בחידושיו דאין עולין למעלה אלא המוכנים לפרוש. ורותחים לבד לא מהני דשמא יצאו מיד מחיים אבל עכשיו אותן שלא עלו למעלה לא יפרשו מיד כנ"ל:
(לא) ולא מהני כו'. כמש"ל ר"ס ל"ט:
(לב) עבר ובישל כו'. כמו (חולין ט' ה') בא זאב ונטל בני מעיה ועוד דס"ס הוא שמא לא היה ושמא נימוח ובטילה וע"ל סי' ק"א ס"ו:
(לג) כי אין כו'. עש"ך:
(לד) ויש מי כו'. כמ"ש בפ' הבע"י וכרשב"ג (ועיין לקמן סימן ק' ס"ק כ'):
(לה) ודוקא כו'. כמ"ש בס"ג בהג"ה:
(לו) (ליקוט) ירקות כו' אבל כו'. עסי' ק' ס"ד מש"ש (ע"כ):
(לז) (ליקוט) מרקחת כו'. דלא כתר"י שכ' בספ"ו דברכות שאיסור שנפל לדבש מותר והרא"ש תמה מנין לו ונראה שלמד מדבש עצמו שרגלי דבורים מעורבים בו אבל תוס' בע"ז ס"ט א' ד"ה ההוא תי' ע"ש וכן כל הפוסקים חולקין עליו וכן השיגו המ"א ממ"ש בבכורות ו' ב' וחלב דבהמה טהורה כו' ובתמורה ל"א א' אבל גבי ביצה אימת כו' אבל בלא"ה לא וע"ש סי' רי"ו ס"ק ג' שהאריך בזה (ועמש"ש בליקוט שאשתמיטתיה דברי הר"ן) (ע"כ):
(לח) שהדבש כו'. כמ"ש בפ"א דב"ב (ג' ב'):
(לט) דבש כו'. עט"ז וש"ך:
(מ) חטים כו'. ע"ש ושם:
(ליקוט) חטים כו'. ירושלמי ספ"ה דתרומות על מתני' וטחנן כו' ואם ידוע כו' ובפ"א דערלה על מתני' רי"א כו'. תני אף טוחן בתחלה ומתיר מתני' דר"י דרי"א אף יתכוין וילקוט ויעלה באחד ומאתים אר"ז ד"ה היא שכן דרך כהנים להיות טוחנין מדומע בתוך בתיהן כו' והביא הר"ש בתרומות שם (ע"כ):
(מא) מיני כו'. כמו שבעיקרי זיתים כו':
(ליקוט) מיני כו'. ומרדכי כתב ר"פ העור והרוטב סי' תתרנ"א עופות הגדלים באילן י"א שא"צ שחיטה לפי שאין פרין ורבין ואור"י ששמע מאביו שר"ת הצריכן שחיטה וכן א"ל ר' יהודה הלכה למעשה שיש לשוחטן וראיה ממש"ש קכ"ז א' או כלך לדרך כו' אלמא בכלל שאר שרצים הוא ה"ג כו' אבל בשחימה לכ"ע מותר כיון די"ל סימני טהרה וכ"פ ביש"ש שם (ע"כ):
(מב) בדגים. עתוס' ד"ה קוקייאני וכן פי' הגאונים וכ"כ ברוב ספרים להדיא מינם ניים כוורא כו'. ב"י:
(מג) ואפילו כו'. כמ"ש למטה בהג"ה:
(מד) והא כו'. כמ"ש בגמ' הכי השתא כו':
(מה) לדעת המתירים כו'. ר"ל לאפוקי י"א דס"ד:
(מו) נוהגים כו'. כנ"ל דהיינו דביתייהו ול"ד לפי' לגג תמרה דאין דרכה להיות שם ולמד מהגדלים במים שבכלים ובורות:
(מז) יש מתירין כו'. דדוקא בגידולי קרקע אף בתלוש אית כהו משום שרץ השורץ על הארץ משא"כ באינו ג"ק דלית בהו אלא משום אבר מן החי בנמצאים בבהמה בחייה כנ"ל. מרדכי בשם ראבי"ה:
(מח) שרץ שרוף כו'. כמ"ש בסוף תמורה ופ"ב דפסחים כל הנשרפין אפרן מותר ואפי' באכילה. מרדכי רפ"ב דפסחים:
(ליקוט) שרץ שרוף כו'. כמ"ש בפ"ב דפסחים (כ"ד ב') כל איסורין כו' וכ"ש אוכל חלב חי שפטור ופטור ומותר קאמר דלאו מפטורי שבת הוא דפטור אבל אסור ובפ' מי שאחזו (ס"ט ב') לטחול לייתי שב ביני דמיא כו'. מרדכי רפ"ב דפסחים וכתב שם ומיהו בריא יזהר בדבר וז"ש לרפואה אבל הרא"ש שם לא כ"כ אף שלדינא אינן מחולקין אלא שכתב מדקאמר אין לוקין משמע הא איסורא איכא אבל לרפואה מותר כמ"ש שם (כ"ה ב') ברבינא דשייף לברתיה כו' א"ר הכי קא"ל כו' אלמא אע"פ שאין בו סכנה מותר וע"ל ס"ס קנ"ה וכ"ש כה"ג באכילה כמ"ש שם וכ"ש אוכל חלב חי כו' וכ"כ תוס' בע"ז י"ב ב' בד"ה אלא כו' דאיסורא איכא וכ"כ רמב"ן וריב"ש רש"פ וע"ל ס"ס קנ"ה בהג"ה שכתב חוץ מבעצי ע"א ולפי הטעם שכ' דמותר משום דאפרן מותר וכ"כ במרדכי שם ניחא אבל לפי הנ"ל צ"ל דבע"א אסור אפי' שלא כדרך הנאתן כמו בב"ח דלא כתיב אכילה ובתוס' דע"ז שם נסתפקו אבל ליה פשיטא כשיטתו שכתב שם דאפרן מותר משום שהוא שלא כדרך הנאתן וכ' בכלאים ובב"ח אסור ע"ש (וע"ל סי' קנ"ה ס"ק כ"ב) (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |