כף החיים/יורה דעה/פד

כף החיים ‏ יורה דעה פד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שרצים הגדלים במים שבכלים וכו' וה"ה בשאר משקים שבכלים וכמ"ש בסעי' ג' ש"ך סק"א. פר"ח או' א' הל"פ בסעי' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' חכ"א כלל ל"ח או' ב' בי"צ ח"א בעמ"ז או' א' מק"מ או' א' ערוך השלחן או' י"ט זבחי צדק או' א' ועיין לקמן או' קס"א כמה מלקיות חייב על כל תולע יעו"ש.

ב

ב) שם. ושבבורות שיחין ומערות וכו' בור עגול הוא. שיח ארוכה וצרה. מערה מרובעת ומכוסה בקרוי אלא שיש לה פה. חריצין רחבין ומרובעין כמערה ואינם מקורין אלא כל פיו פתוח. נעיצין קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה. רש"י קמא ן' ע"ב והר"ן. ב"ח. ש"ך סק"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ב' ועין לקמן סעי' ב'.

ג

ג) שם. ושבבורות שיחין ומערות וכו'. וה"ה לבריכות גדולות של מים מכונסים דכיון שאין להם מוצא ובא מותרים. פר"ח או' ב' כריתי או' ב'.

ד

ד) שם. אעפ"י שאין להם סנפיר וכו' דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים וכו' בימים ובנחלים הוא דכי אית ליה אכול דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול. חולין ס"ו ע"ב. ב"י. לבוש. ט"ז סק"א. חכ"א שם.

ה

ה) שם. לפיכך שוחה ושותה מהם ואינו חושש וכו' וליכא הכא משום בל תשקצו כיון שאינו בולע בעין אלא בתוך המים שהוא שותה. ב"ח בקו"א. ש"ך סק"ג. לה"פ או' א' חכ"א כלל ל"ח או ג' ודוקא שאין מאוסין עליו אבל אם מאוסין עליו אסור משום בל תשקצו. ט"ז סק"ב. והיינו אף דלכ"ע לא מאיס אי מאיס לדידיה אסור כמ"ש באו' שאח"ז.

ו

ו) וכל דבר שדרך בני אדם נפשם קצה בהם עובר משום בל תשקצו. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ד' פר"ח או' ג' לה"פ שם. בל"י או' א' ואי מאיס לדידיה אף דלכ"ע לא מאיס במכ"ש דאסור לדידיה וקרינן ביה שפיר בל תשקצו. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. ועיין לקמן סי' ק"ד או' ג' וסי' קי"ו סעי' ו'.

ז

ז) ומיהו כל זה אינו אלא דרבנן דמאי דמסמכינן ליה אקרא דבל תשקצו לאו דקרא מיירי בהכי אלא אסמכתא בעלמא הוי ומאן דעבר עלייהו מכין אותו מכות מרדות כשאר איסורין דרבנן. פר"ח שם. לה"פ שם. מש"ז או' ב'.

ח

ח) וכן אסור לשתות ממקום שיש חשש סכנה כגון עלוקה וכדומה. הרמב"ם פי"א מה' רוצח. ועיין לקמן רסי' קי"ו.

ט

ט) שם הגה. אבל אסור לשאוב בכלי ולשתות מהם. דילמא פירש בדופני מנא. ב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. ומבואר בדברי הרא"ש שם דאם שאב מן הבור אף דלא ידעינן בודאי שפירשו (בדופני מנא) אסורים משום דחיישינן שמא פירשו. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י סוף או' ד' מנ"י על התו"ח כלל נ"ג או' ג' וכתב ודלא כלבוש. פר"ת או' א' בל"י או' ב' שפ"ד או' ד' חכ"א כלל ל"ח או' ג' מק"מ או' ד' זבחי צדק או' ו'.

י

י) ואפי' אם מילא הכלי מן הבור דרך צינור באופן שלא נגע בדופני הכלי מבחוץ אפ"ה אסור משום דלא הוי מקום רביתייהו. פר"ת שם. זבחי צדק או' ח'.

יא

יא) וה"ה ליקח מן המים בידו ולשתות אסור. כלבו סי' ק"א. ש"ך סק"ה. כנה"ג שם. בל"י שם. הל"פ בסעיף א' שפ"ד אות ה' חכ"א שם. זבחי צדק אות ז'.

יב

יב) שם הגה. אבל אסור לשאוב בכלי וכו' לא קאי אלא אבורות שיחין ומערות אבל מותר לשאוב בכלי קטן מכלי גדול דאף אם יפרשו אח"כ בכלי השני מותרים. ש"ך סק"ד. בל"י שם. הל"פ שם. שפ"ד או' ד' חכ"א שם. זבחי צדק או' ט' ודלא כפליתי שאסר ועיין לקמן סעי' ג' בסוף ההגה.

יג

יג) שם. ואם פירשו ממקום רביתן כגון לאחורי הבור או על שפת הכלי מבחוץ. הלשון אינו מתוקן ובתה"ב לרשב"א כתוב מאחורי הכלי או על שפת הבור והוא מתוקן ומ"מ נראה דלפעמים נמצא כלי ששפתו רחב ואין לחוש שמא פירשו על שפתו. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח או' ה' שפ"ד או' ו'.

יד

יד) שם. אבל אם לא פירשו אלא על דופן הכלי מבפנים מותרים. דהיינו רביתייהו. ב"י. לבוש. פרישה או' ה' ט"ז סק"ד. לה"פ או' ג' בל"י או' ג'.

טו

טו) שם. אבל אם לא פירשו אלא על דופן הכלי מבפנים מותרים וה"ה לדופן הבור מבפנים מותרים. פרישה שם. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגה"ט או' ו' פר"ח או' ו' בל"י שם. שפ"ד או' ז' חכ"א כלל ל"ח או' ב' זבחי צדק או' י"א.

טז

טז) ודע דהא דאמרינן דכשפירש לדופני הבור או הכלי דשרי משום דהיינו רביתיה לאו למימרא שמותר ליקח התולעת בידו ולאכלו ואף ששוחה עליו ואוכלו אסור וכן תולעים שבמים שבכלים ושבבורות לחודייהו לא משתרו אף ששוחה לאכלם אלא דוקא כשהם במים. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. פר"ת או' ג'. חכ"א שם או' ג'. זבחי צדק או' ה'.

יז

טוב) [סעיף ב'] הגדלים במים שבחריצין וכו' יש אוסרים וכו' וכ"פ רש"ל פא"ט סי' קכ"ג כדעת האוסרים וכ"מ דעת האו"ה. ש"ך סק"ח. וכן הסכים כנה"ג בהגב"י או' א' כדעת האוסרים. מנ"י על התו"ח כלל נ"ד או' ב' פר"ת או' ד' בל"י או' ד' שפ"ד או' ח' מחב"ר או' ב' וכתב דהגם לפי המסורת שבידינו בדברי מרן דהיכא דמייתי ב' סברות בסגנון זה דעתו כס' האחרונה הכא האחרונים פסקו לחומרא וכן ראוי להחמיר דספקא דאו' לחומרא. וכן החק"ל חי"ד סי' ט"ל האריך בזה ומסיק לאסור יעו"ש. זבחי צדק או' י"ג.

יח

חי) [סעיף ג'] המסנן מים או שאר משקים וכו' אין לסננו בקסמין וקשין בלילה וכו' פי' אפי' אין יודע לו תולעים במשקה זה אלא כיון שמין משקה זה דרכו להיות בו תולעים חיישינן שמא יש בו ויפול לכוס ויסבור שבכלי הב' התליע ויבא לשתותו ולכן אם עבר וסיננו בקסמין בלילה יחזור ויסננו דרך בגד תכף ומיד. פר"ת או' ה' זבחי צדק או' י"ד.

יט

יט) שם. שמא יחזרו ויפלו לתוך הכלי וכו' ר"ל שמא יפרשו התולעים ע"ג הקשים והו"ל כשרצו על הארץ הואיל ופירשו ממקום רביתן ואח"כ יחזרו לתוך הכלי ויבא לשתותן לבוש.

כ

ך) שם הגה. אבל מותר לסננן דרך בגד או מסננת שהרי לא יוכלו ליפול וכו' ואם המסננת יש בה נקבים שאפשר שהרחש יחזור ויפול נגד נקבי המסננת אסור. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' ח' שפ"ד סוף או' ט' חכ"א כלל ל"ח או' ז' מק"מ או' ח' זבחי צדק או' ט"ו.

כא

כא) שם בהגה. וכן מותר לערות המשקים מכלי אל כלי וכו' וכלי שני דין כלי ראשון יש לו וכשפורשין על דפנו שבפנים שרו דכיון שלא פירשו שם אלא עם המשקה היינו רביתייהו. ב"י. ש"ך סק"י. מנ"י על התו"ח כלל נ"ד או' ח' הל"פ בסעי' ג' בל"י או' ה' פר"ת או' ו' חכ"א שם או' ג' ערוך השלחן או' כ"ב. זבחי צדק או' ט"ז.

כב

כב) שם בהגה. וכן מותר לערות המשקים מכלי אל כלי וכו' ומיהו מהריק"ש בהגהו' על הש"ע כתב דיש להחמיר מלערות המים מכלי אל כלי ולשתות מהם דכלי שני לא חשיב רביתייהו יעו"ש אמנם הכנה"ג בהגב"י או' י"ב הביא כמה פו' המתירים כב"י ומור"ם בהגה וכתב הגם דבדמש"א בדף קע"ט ע"א חולק על זה ואוסר לשאוב מכלי אל כלי אין דבריו עומדים בפני כל הנך רבוותא יעו"ש. וכן הסכים השו"ג או' י"ב להלכה כדברי בית יוסף וכתב להשיג על דברי החולקים יעו"ש. וכן הוא דעת המחב"ר או' ו' וכתב דאף שלא כתב ב"י סברא זה בש"ע אשכחן כמה דינים מדינים שונים דהשמיט בש"ע והם הלכה יעו"ש. וכ"פ בהל"פ שם. בי"צ ח"א סוף או' א' ערוך השלחן שם. זבחי צדק שם.

כג

כג) ואותם יתושים בעלי כנפים אסור בלא סינון אפי' לבלעם כך ע"י שתיה דמסתמא פורחין באויר. דמש"א דף קע"ח ע"ד. כנה"ג בהגב"י סוף או' ג' שפ"ד או' יו"ד. חכ"א שם או' ד' זבחי צדק או' י"ז.

כד

כד) חומץ שיש בו תולעים אם פירשו לאויר נקרא פירשו אבל מן החומץ לתבשיל לא הוי פירשו ומותרים. ב"י בבד"ה בשם רי"ו. ש"ך. סק"י. פר"ח או' ט' בל"י או' ה' זבחי צדק או' י"ח.

כה

כה) והא דאמרינן דמחומץ לתבשיל מותר י"א דאין חשש כלל בחומץ שיש בו תולעים לבשלו עם בשר ודגים או לערבו במיני ירקות ולפתן אפי' חי דלמאי נחוש לה שמא יפרוש לאוכל או לדופני הכלי מבפנים לא מיבעיא כ"ז שהמשקה טופח דודאי מותר אלא אפי' אם יתייבש לגמרי המאכל כיון דאין איסורו אלא משום בל תשקצו מדרבנן זה לא שייך אלא כשרואה את התולע באוכל אבל אלו התולעים שבחומץ שלא נראה כלל אין כאן משום בל תשקצו. בינת אדם באו"ה סי' ל"ד סוף או' מ"ט. מיהו הפר"ח או ט' כתב דאם פירש מן המאכל לחוץ אף בדופני הכלי מבפנים אסור דלאו היינו רביתיה. כריתי או' ו' מחב"ר או' ח' ד"ה ועוד. והפר"ת או' ו' כתב דמ"ש רי"ו חומץ שהתליע ועירה ממנו לתוך התבשיל שרי דהיינו רביתיה מיירי בתבשיל לח כמשקה ולבי מקפיד להתיר גם בזה ומה גם לדעת האו"ה מסתברא דהוי שורץ ואסור ולהיות הדבר ספק דאו' אין להקל בכל זה עכ"ל.

כו

כו) וחזינן לרבנן קדישי דבעה"ק ירושת"ו שהיו נוהגין לסנן החומץ בתחלה בבגד עב ואח"כ מבשלים ומסננין אותו פעם אחרת וטעמם דכיון דהסינון בתחלה בבגד עב יש מקום להסתפק שמא לא נשארו תולעים ואח"כ מבשלים שאם נשארו ימותו ובסינון ב' יצא החומץ נקי מתולעים. וכן נהגנו. מחב"ר שם. והגם דהכנה"ג בהגב"י או' ס"ז ובבע"ח חי"ד סי' קכ"ו פקפק בדבר משום דאין מבטלים איסור לכתחלה כבר החק"ל חי"ד סי' מ"ב והחס"ל חי"ד סי' ו' דחו דברי כנה"ג הנז' והביאו ראיה מהרשב"א והר"ן דלא אמרו אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל כשאינו רוצה ליהנות מן האיסור אלא רוצה להפריד האיסור ולהשליכו לא מיקרי מבטל איסור יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' ך' וכתב דכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א שמקודם מסננין את החומץ בבגד עב ואחר הסינון מרתיחין אותו באש וחוזרין ומסננין אותו אחר שהרתיחו אותו. וכתב דהגם דאם בשלו אותו בלא סינון ואח"כ מסננין אותו אחר הבשול זה יותר טוב ואין בזה פקפוק לכ"ע לא נהגו כך משני טעמים חדא משום דמאיס להו לבשל בלא סינון משום דידוע דיש בו תולעים ואיכא משום בל תשקצו ועוד טעם דמוכרח לסנן קודם הבישול משום דכל החומץ עושים מצמוקים או מתמרים וא"א לבשלו עם הצמוקים או עם התמרים יעו"ש ולפ"ז יין שהחמיץ שאין נראין בו התולעים וליכא משום בל תשקצו וגם ליכא בו צמוקים או תמרים א"צ לסננו קודם בשול אלא רק מרתיחו ואח"כ מסננו.

כז

כז) כל חומץ יש בו תולעים דקים מאד שאין נראין אלא א"כ תתנהו בצנצנת נקיה (ר"ל של זכוכית) ותניחהו על החלון במקום שהשמש זורח ואז נראין התולעים לכך אין לו תקנה ע"י סינון לבד אלא יבשלו תחלה בישול שהיס"ב ואחר שירתיח יסננו ובימות החורף יבשל ויסנן בע"ש לצורך השבוע כולו ואם ישאר יותר משבוע יחזור ויתליע לכך בכל ע"ש יסנן אבל בקיץ שהאויר חם קרוב יותר להתליע לכך לא יבשל ויסנן אלא רק לצורך חצי שבוע דוקא. בן א"ח פ' נשא או' ה'.

כח

כח) [סעיף ד'] תולעים הגדולים בפירות בתלוש מותרים וכו' פי' דדרכם להתליע בתלוש ולא במחובר אבל כל שלא הוחזקה בזה אסורים שמא במחובר השריצו וכדלקמן סעי' ז' ואצ"ל התאנים והענבים והפרישין שכולם הוחזקו אדרבא להתליע במחובר ואסור מסתמא. פר"ת או' ז' זבחי צדק או' כ"א ויש שם חסרון כמ"ש בהשמטות.

כט

כט) שם. בד"א שלא פירשו מן הפרי אבל פירשו מן הפרי וכו' ותולעת זו שפירשה מן הפרי ונאסרה מקרי בריה ולא בטלה אפי' באלף. שפ"ד או' ל"א. מחב"ר או' יו"ד דלא כהר' ב"ד חי"ד סי' כ"ב. ער"ה או' ב' וכתב על הב"ד ופליתי סי' ק' או' ד' דלא ראו דברי הר"ן שכ"כ בהדיא פא"ט גבי תמרי דכדא יעו"ש. וכן הסכים הר' קול אליהו ח"א ססי' י"ח ומשחא דרבותא. שש"א או' ג' חק"ל חי"ד סי' ס"ג. זבחי צדק או' כ"ב.

ל

ל) ובמהרי"ל בדיני או"ה שלו כתב שהסכין שחתך בו התולע צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה ולא ראיתי נוהגין כך אלא מקנחו היטב ודיו. תו"ח סוף כלל נ"א. כנה"ג בהגב"י או' כ"ט. פר"ח סי' צ"ו או' ך' שו"ג מחו' או' א' לה"פ סי' צ"ו או ל"ג. חכ"א כלל ל"ח או' כ"ז. זבחי צדק או' כ"ג. ועיין לקמן סי' צ"ו או' ס"ה.

לא

לא) שם. ואפי' לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו וכו' משמע דאין חילוק אם פירש מקצתו לארץ או לאויר וכ"כ הפר"ח או' יו"ד מיהו דעת הפר"ת או' ח' להתיר אם לא פירש כולו לאויר אלא מקצתו אלא שכתב אם יסכימו עמו בעלי הוראה יעו"ש וכ"כ הכריתי או' ז' להתיר בזה כדברי הפר"ת וכ"פ בס' כנפ"י אלא שכתב ודאי דרובו ככולו. שש"א או' ד' אבל שאר האחרונים כתבו סתם כדברי הש"ע דמשמע דאין חילוק. הל"פ בסעי' זה חכ"א כלל ל"ח או' ט' בי"צ ח"ב או' א' ערוך השלחן או' מ' וע"כ נראה דלכתחלה יש להחמיר ובדיעבד כגון שנפל לתוך מאכל ואינו נראה יש להכשיר.

לב

לב) שם. או שפירש מפרי לפרי. פי' שהם דבוקים יחד ונקבה ויצאה התולעת מזו לזו בלא ראיית אויר. פר"ח או' י"א. מק"מ או' י"ד. ערוך השלחן שם.

לג

לג) שם. או שפירש מפרי לפרי אסור. כל אלו הם בעיות בש"ס וסלקו בתיקו וק"ל לחומרא. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ב. ונ"מ אם יש עוד ספק הוי ס"ס. שפ"ד או' י"א. בי"צ ח"ח בעמ"ז או' ב' אמנם זהו למאן דס"ל דבעיא דלא אפשיטא בגמ' נכנס בגדר ס"ס אבל להחולקים בזה אין זה ס"ס. ערוך השלחן סוף או' ע"ל. ומיהו עיין בדברינו לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס או' ח' דלא ק"ל כדעת החולקים יעו"ש.

לד

לד) שם. ויש אוסרים אפי' מת בתוך הפרי ופירש אח"כ. וכן יש להחמיר כנה"ג בהגב"י סוף או' י"ו. פר"ח או' י"ג. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' י"ג וכתב כי כ"ה דעת הש"ע. פר"ת או' ט' שפ"ד או' י"ב. שו"ג או' ט"ו. שש"א או' ד' וכתב וכן הסכימו רוב האחרונים. זבחי צדק או' כ"ה.

לה

לה) שם הגה. ויש אוסרים אם חורו נקוב לחוץ דחיישינן שמא פירשו וחזרו. ש"ך ס"ק י"ג.

לו

לו) שם בהגה. ויש אוסרים אם חורו נקוב לחוץ וכן הסכים הפר"ח או' ט"ו. וכ"כ בן א"ח פ' נשא או' יו"ד דיש לחוש לדברי האוסרים וכתב וכן המנהג פשוט בעיר בגדאד יע"א לאסור בחורו נקוב לחוץ.

לז

לז) [סעיף ה'] תולעים הנמצאים בקמח וכיוצא בו אסורים וכו' ואם הם תולעים קטנים שא"א לנפות הקמח הכל אסור. ט"ז סק"ח וכתב ודלא כהב"ח. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' פ"ז. פר"ח או' ע"ז. לה"פ או' ה' בל"י או' ו' שו"ג סוף או' י"ז. מש"ז או' ח' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ד' מק"מ או י"ט. ערוך השלחן או' מ"ח. זבחי צדק או' כ"ז.

לח

לח) אבל אם נמצאו בקמח או בשאר דברים תולעים גדולים בענין שאפשר לבררם בנפה ובכברה או בשאר דברים ודאי דהמאכל מותר. ש"ך שם. כנה"ג שם פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג שם. שפ"ד או' י"ד. חכ"א כלל ל"ח או' י"א. בי"צ שם. מק"מ שם. ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' כ"ח.

לט

טל) שם. שמא פירשו ושרצו על הארץ וכו' לא דוקא דה"ה אם הקמח מונח בכלי דאסור דחיישינן שמא פירשו לדופני הכלי מבפנים דדוקא בדבר של משקה הוא דאמרינן שמותרים כשפירשו בדופני הכלי מבפנים שנתרבו מכל אשר במים משא"כ בדבר שאינו של משקה אסור. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק ט"ו. כנה"ג שם או' פ"ד. פר"ת או' י"ב דלא כפר"ח. בל"י או' ז' כריתי או' ט' מש"ז או' ז' ובשפ"ד או' ט"ו. כנפ"י. ביאור הגר"א או' י"ד. חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' מק"מ או' י"ח. ערוך השלחן או' מ"ז. זבחי צדק או' כ"ט.

מ

מ) ואפי' אם לא שרצו רק בקמח גופיה יש להם דין פירש ואסורין כמו דין פירש מפרי אל פרי. בן א"ח פ' נשא או' י"ב.

מא

מא) שם הגה. וה"ה במלח וכו' וכתב הש"ך ס"ק ט"ז דמלח אין דרכו להתליע כלל והכא מיירי שנמצאו תולעים במלח שבאו מעלמא. וכ"כ הפר"ח או' י"ח. וזה אינו דהא כתב הרא"ש דמאן יימר דלא פירשו ושרצו מבחוץ וחזרו ואי בתולעים דאתו מעלמא אע"ג דלא פירשו מן המלח אסור וכן מצאתי באורח מישור שכתב שראו שגדילים תולעים בתוכו כשהמלח עומד במקום לחלוחית ונמס המלח מעט למטה. בל"י או' ח' וגם מה שהביא הש"ך ראיה מסבי דאתונה (בכורות ח' ע"ב) אינו מוכרח דשם מיירי לענין מיסרח ולא לענין תולעים כיעו"ש.

מב

מב) שם בהגה. או שאר דברים שאינו משקה. ר"ל כגון תבואה וכדומה. מק"מ או' כ"א.

מג

מג) שם בהגה. ואסור למכרו לעכו"ם וכו' וה"ה במלח ושאר מיני קטניות יבשים שאין דרכם להתליע אם התליעו אסור למכור לעכו"ם דכיון דאין דרכם להתליע ולא בעו בדיקה לא בדקי להו אינשי וחיישינן שמא יקנהו ישראל מן העכו"ם ולא יראה התולעים. ט"ז סק"ט וכתב ודלא כהב"ח. פר"ח או' י"ח. זבחי צדק או' ל"ב ומיהו י"ל דלא שייך פלוגתא בזה דזהו לפי המקום והזמן דאם דרכם לבדוק הדבר ההוא מותר למכור לעכו"ם דהא אפי' אם ימכור אותם לישראל הישראל יבדוק אותם ולא יאכל בלתי הבדיקה ויראה התולעים אבל אם אין דרך לבדוק אותו דבר אסור למכור לעכו"ם דחיישינן שמא ימכרנו לישראל ויאכל בלתי בדיקה. וכ"כ הבל"י או' ט' דהכל משתנה לפי המקומות ולפי הזמן אבל במלח יש לנהוג כהט"ז לפי שבמלח אינו מצוי תולעים ובוודאי לא יבדוק הישראל הקונה יעו"ש. גם במלח יש לחוש שמא יתננו העכו"ם בפת או שאר דברים וימכרנו לישראל. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח שם. שפ"ד או' ט"ז. זבחי צדק שם.

מד

מד) שם הגה. ואסור למכרו לעכו"ם וכו' פי' הכל ביחד אבל מותר למכרו מעט מעט בענין שלא ימכרנו העכו"ם אח"כ לישראל וכמ"ש הטור והמחבר באו"ח רסי' תס"ז גבי דגן שנטבע בנהר. ש"ך ס"ק י"ז. וכ"כ הט"ז שם. כנה"ג בהגב"י או' פ"ח. בל"י או' ז' הל"פ בסעי' זה. בי"צ ח"ג או' ג' ערוך השלחן או' מ"ח. מיהו דעת המ"א באו"ח סי' תס"ז סק"ב דאסור למכור אפי' מעט מעט. וכ"ה דעת הפר"ח או' י"ח. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ל"ד וסיים דאין להקל אלא בהפ"מ. וכ"כ הזכ"ל חי"ד או' ת' דבהפ"מ מותר למכרו לעכו"ם מעט מעט. והמש"ז או' ח' כתב דהמנהג להתיר למכור מעט מעט לעכו"ם. וע"כ נראה היכא דאיכא מנהג למכור לעכו"ם מעט מעט אין למחות ובמקום דליכא מנהג יש להחמיר ואין למכור לעכו"ם מעט מעט אלא בהפ"מ.

מה

מה) ועל כן קמח שהתליע אין לו תקנה לסברת האוסרים למכור לעכו"ם אפי' מעט מעט אלא לעשותו פת ולחתכו לשנים ואח"כ ימכרנו לעכו"ם כמ"ש לקמן סי' קי"ג סעי' י"א פר"ח או' י"ח לה"פ או' ט' וכ"כ בס' בית מאיר ריש הסימן זבחי צדק או' ל"ד.

מו

מו) ומיהו נסתפק הרב בית מאיר שם ע"ז הקמח שהתליע ואופה אותו כדי למכרו לעכו"ם אם חייב בחלה או לא והעלה שיטול חלה בלא ברכה או שיגבל עיסה אחרת כשיעור ויטול ממנו על הכל או שילוש פחות מכשיעור ויזהר שלא יצרף. זבחי צדק או' ל"ה.

מז

מז) ואם כבר אפו מקמח זה ולא נודע התולעת עד לאחר האפייה יש להקל בהפ"מ. נוב"י חי"ד סי' כ"ז. יא"פ. פ"ת או' ג' זבחי צדק או' ל"ו.

מח

מח) ואפי' שהעכו"ם עושה ממנו פת לפני ישראל אסור למכרו לו מאחר שאין עתה נזהרין בפת של עכו"ם וחיישינן שמא יחזור וימכור הפת לישראל אבל אם העכו"ם עושה לפניו מאכל ממנו או כה"ג מותר. או"ה כלל מ"א או' ה' ודבר פשוט הוא דאם עושה מאכל שיכול ליקח ממנו ישראל אסור. כנה"ג בהגב"י או' פ"ט. זבחי צדק או' ל"ז ובמקום שאין קונין פת מעכו"ם שרי למכור לעכו"ם. שפ"ד או' י"ז.

מט

מט) וכן מותר להאכילו לעבדו ולשפחתו בביתו אעפ"י שמזונותם עליו. או"ה שם או' ו' רק שלא ישהנו זמן מרובה שלא יבא לידי תקלה. רש"ל פא"ט סי' קכ"ה. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' ה' בל"י או' ז' מיהו דעת הט"ז סק"ז לאסור וכתב דאין לחלק בזה בין זמן מרובה למועט דגם במועט יש לחוש לתקלה דשמא יתערב פת זה עם פת ישראל כיון שהוא נאכל בתוך ביתו. כנה"ג בהגב"י או' ץ' והפר"ח או' י"ח כתב שישנה צורת הפת כי היכי דלא ליחלף בפת דידיה וכדלקמן סי' צ"ז סעי' א' יעו"ש. בל"י שם. מש"ז או' ז' שו"ג סוף או' ך'.

נ

נ) ומותר להסתחר בפירות מתולעים לקנות ולמכור לגוי שאין מסתחרים בתולעים כ"א באוכל עצמו ואינו נמכר יותר ביוקר מפני התולעים ודלא כהר' ביה"ל. פר"ח בקו"א. סולת למנחה שבסוף התו"ח סוף כלל מ"ו. שו"ג מחו' או' ח' מחב"ר או' ל"א וכתב ודלא כהרב כרם שלמה חי"ד סי' ט"ו שאסר לעשות סחורה בזתים מתולעים וגם דלא כהרב בנו שם בהגה שכתב דיש לחוש לס' ביה"ל יעו"ש. זבחי צדק או' ט"ל.

נא

נא) קמח שהתליע מותר להוציא ממנו מים שרופים שנקרא ערק"י ולאפוקי מט"ז שאסר. פר"ח או' י"ח. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ל"ה. לה"פ או' ה' בל"י או' ז' וכתב וכן הוריתי הלכה למעשה. כריתי או' יו"ד. שו"ג מחו' או' ג' מש"ז או' ח' מחב"ר או' ט"ז. חכ"א כלל ל"ח סוף או' כ"ו. ערוך השלחן או' ן' וכתב וכן המנהג פשוט. וכן מותר לעשות מצמוקים שהתליעו יין שרופים. מחב"ר שם בשם כמה פו' זבחי צדק או' מ' וה"ה חרצנים וזגים שהתליעו מותר להוציא מהם מים שרופים. שו"ג שם וכתב ואפשר שגם הט"ז שאוסר בקמח יודה בזה.

נב

בנ) ומי שנזהר בחדש אסור לשתות יי"ש הנעשה מתבואה חדשה ודלא כהל"פ שהתיר. מש"ז שם. ועיין לקמן סי' קצ"ג.

נג

גנ) [סעיף ו'] תולעים הגדלים בפירות בעודם במחובר חשוב כשורץ על הארץ וכו' דין זה בפלוגתא שנייא כמ"ש בב"י וגם השו"ג או' כ"א הביא כמה ראשונים דמתירין ולא חשבי ליה כשורץ על הארץ וע"כ כתב דהיכא דאירע איזה ספק אחר שפיר יכול להתיר מכח ס"ס. וכ"כ זבחי צדק או' מ"ב.

נד

דנ) שם. אבל תולעים הנמצאים בפולין ואפונים תחת הקליפה וכו' מותרים וכו' הנה מרן ז"ל פסק בזה כסברת המתירים שהם התו' והרא"ש ודעמייהו דס"ל דגם במחובר כל זמן שלא ריחש מותר אבל הרשב"א והר"ן ור' יחיאל ז"ל אוסרים וס"ל דבמחובר אע"ג שלא ריחש קרינן ביה ג"כ שורץ על הארץ וכמ"ש בב"י וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה שכתב ופעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה וכו' דאסור כמו התולעת עצמו. וכ"פ הט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ט. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ל"ג בשם כמה פו' לאסור. וכן הסכים הפר"ח או' י"ח. פר"ת או' י"ג. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ו' בל"י או' יו"ד. כריתי או' י"ב. שו"ג או' כ"ג. מש"ז או' ט' מחב"ר או' י"א משם הרב כרם שלמה חי"ד סי' י"ד וס' הזכרונות. חכ"א כלל ל"ח או' י"ב. בי"צ ח"ב או' ב' ערוך השלחן או' נ"ה. זבחי צדק או' מ"ג וכתב וכן מנהג בגדאד יע"א כשיש בפולין נקודה שחורה אוסרין ומחטטין בעומק להסיר הנקודה השחורה.

נה

הנ) והיינו דוקא כל זמן שלא נתבשל צריך ליטול התולע שהוא אסור אבל אם נתבשל בדיעבד עם התולע אין לאסור התבשיל. תו"ח שם דין ב' ש"ך ס"ק ך' כנה"ג שם. כריתי שם. מש"ז שם. חכ"א שם. וכ' דהיינו אם הוא בענין שאין לחוש שיאכל התולע עצמו בעין אלא שעכ"פ הוא נימוח מותר. אבל כל שיש חשש שבתוך התבשיל יאכל היתושין עצמן ודאי יש להחמיר ולאסור התבשיל. ט"ז שם. כנה"ג שם. מש"ז שם. חכ"א שם וכתב אעפ"י שיש ס' דבריה אינה בטילה. ועיין לקמן סי' ק'.

נו

ונ) תבשיל שעשו מפולין לחין ובשר ואח"כ מצאו תולעים בקצת פולין שאכלו חיים אם היה בחול מסנן המרק ומדיח הבשר ואוכלה והפולין ישליכם לאבדון לחוש לדברי האוסרים ואם הוא בשבת שא"א לסנן ואיכא מניעת עונג שבת הכל מותר. כרם שלמה חי"ד סי' י"ד. שו"ג מחו' או' ו' זבחי צדק או' מ"ה. ומ"מ יש לראות ולבדוק בהם כל מה שאפשר ואם ימצא איזה פול מתולע יזרקנו.

נז

זנ) שם הגה. תולעים הגדילים בכמיהין ופטריות דיני כמו בשאר פירות וכו' דמ"מ מחובר לקרקע מקרי ואית בהו משום השורץ על הארץ תו"ח כלל מ"ו סוף דין א'. ט"ז ס"ק י"א.

נח

חנ) וגם הגדלים ומחוברים בכלים או עצים אסורים וקרינן בהו השרץ השורץ על הארץ וכמ"ש הרב אורח מישור ודלא כהמנ"י על התו"ח שם או' א' שנסתפק בזה. מחב"ר או' טו"ב. זבחי צדק או' מ"ז.

נט

טנ) אין לאכול הכמהים היבשים כי הוחזקו בתולעים ואחר הבדיקה והברירה נמצא בתבשיל בשולי הקדירה כמה תולעים. רש"ל פא"ט סי' ק' ט"ז ס"ק י"ז. ובלא"ה אין לאכול פטריות דאיתא בתוספתא דתרומות פטריות אסורים משום סכנת נפשות כלומר דחיישינן להו לניקורי נחש. פר"ח או' י"ט בל"י או' י"א. מחב"ר שם. מיהו השו"ג או' כ"ה כתב בהיותו בעיר אינדירני ראה ליהודים אוכלים מהם ולא החזיקו אותם לא משום תולעת ולא משום סכנה עכ"ל ואפשר מפני שלא היו יבישים כ"כ וגם אין כל המקומות שוים וע"כ נהרא נהרא ופשטיה ורק שצריך להשגיח עליהם בטוב. ועיין לקמן או' פ"ו.

ס

ס) [סעיף ז'] פרי שהתליע ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש אסור. ואפי' לא ידיענן שדרכו להתליע במחובר כיון שהוא מותלע לפנינו ואיכא לספוקי דבמחובר התליע אסור. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. פר"ת או' י"ד. כריתי או' י"ג. שפ"ד או' כ"א. זבחי צדק או' מ"ע.

סא

סא) ומיהו לדעת הרב בהגה סוף סעי' ד' צ"ל דהיינו באין נקוב לחוץ דאי בנקוב לחוץ אפי' התליע בתלוש אסור. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח שם. בל"י או' י"ב. שפ"ד שם. שו"ג או' כ"ז. זבחי צדק או' ן' ועיין לעיל או' ל"ה ואו' ל"ו.

סב

סב) ומיהו הא בספק התליע במחובר דאסור דוקא שלא עבר יב"ח ובנמצא התולע חי ששה חדשים סגי דכל בריה שאין בה עצם אין חי ששה חדשים. שפ"ד שם. ור"ל דאם נמצא התולע חי אחר ששה חדשים ודאי בתלוש התליע דכל בריה שאין בה עצם וכו' ועיין לקמן או' ס"ט.

סג

סג) [סעיף ח'] כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהה מחוברים לא יאכל עד שיבדוק וכו' משמע אבל באם אין דרך להתליע אלא בתלוש א"צ בדיקה וע"כ אין חיוב בדיקה בקמח או בפירות יבשים כגון רוזינ"י וכיוצא בהם אם יש שם מילבי"ן קטנים דאין שם איסור אלא אחר שפירשו ונמצא דהוי ס"ס ובס"ס מותר אפי' בשל תורה. ט"ז ס"ק י"ב כנה"ג בהגב"י או' מ"ז. לה"פ או' י"ג. שו"ג מחו' או' ב'. מש"ז או' י"א. זבחי צדק או' ל' ומ"ש דהוי ס"ס ר"ל ספק אם יש בו תולעים או אין בו ואת"ל יש שמא לא פירש וכמ"ש השו"ג והמש"ז שם. וא"כ היכא דודאי יש תולעים אעפ"י שהתליע בתלוש אסור לאכול בלא בדיקה וע"כ הקמח בעיר קודשנו ירושת"ו שעל הרוב נמצא בו תולעים גדולים וקטנים כנודע עבור ששוהה כמה ימים אחר הטחינה אסור לאכול עד שיבדוק וכן המנהג לנהל הקמח בנפה שנקביה דקים ואחר ההרקדה רואים בסובין הנשאר בנפה אם יש תולעים ואם הם קטנים שא"א לנפות יש לאסור כמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש. וע"כ במקומות הללו וכדומה שיש תולעים בקמח אין לקנות פת מעכו"ם אפי' מפלטר מפני שאין זהירין בנקיות. וגם בפת ישראל הנמכר בשוק צריכים הב"ד או רב העיר להשגיח על מעשה האופים אם נזהרין לנהל הקמח בנפה שנקביה דקים באופן שלא יצא התולע עם הקמח ולסנן המים ולהפריש חלה כדין וכדומה.

סד

סד) שם. כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים וכו' עדשים ופולין וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר. ב"י בשם תשו' הרשב"א סי' רע"ד. אבל מיני קטניות כגון אורז וחימצי וכיוצא אין דרכם להתליע אלא בתלוש ומ"מ הכל משתנה לפי המקומות ולפי הזמן שיש שנים שמתליעים ויש שנים שאינם מתליעים ולפיכך בעל נפש יחוש לעצמו שלא יבא להכשל באיסור דאו' פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"ג.

סה

סה) בארצנו במערב כל מיני פירות דרכן להתליע במחובר גפן תאנה זית וגם הרמונים וכן הזרעונים מתליעים תיכף במחובר ואפי' האורז הוחזק בתולעים והגם שאינו מתליע אלא בתלוש תולעיו רוחשים בחוץ זולת אפונים שאינם מתליעים אלא בתלוש ולכן אין לאכול מהדברים הנז' אלא אחר בדיקה גדולה. פר"ח או' ט"ו.

סו

סו) ובעיר קדשנו ירושת"ו האורז נמצא בו תולעים שחורים ולבנים גדולים וקטנים בקיץ ובחורף יהיה וע"כ נוהגין לבודקו על השלחן מעט מעט. וכן העדשים נוהגין לבדקן על השלחן מעט מעט בקיץ ובחורף.

סז

סז) השעועית שקורין בערבי לוביא דרכם להתליע במחובר ודרכנו לבדוק אותם אחת אחת וכל שהיא נקובה זורקין אותה. ועוד כשיתחיל להתייבש מעט ימצא תולעים גדולים בין הקליפה לגרעינין וכן בכל הקטניות וצריך לבדוק בזה דהיינו להסיר הקליפה דהיינו השרביט שלמעלה מן הגרעינין ולבדוק הגרעינין עצמם וגם ביניהם שמא יש תולע שהיה בין השרביט לגרעינין ונתערב בהם.

סח

סח) שם. לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכן וכו' ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה. ב"י בשם הרשב"א. והיינו שיפתחם ויראה אצל הגרעין כי שם מצויים התולעים וכן בזיתים.

סט

סט) שם. ואם שהה הפרי אחר שנעקר י"ב חודש וכו' ובשנה מעוברת עד שיעברו י"ג חודש דכיון דאו' הוא אזלינן לחומרא. כנה"ג בהגה"ט סוף או' י"ג. בל"י או' ע"ו. שפ"ד סוף או' כ"ד. מחב"ר או' י"ח. זבחי צדק או' נ"ז.

ע

ע) שם. שכל בריה שאין בה עצם אינו מתקיים י"ב חודש. דאיתא במד"ר פ' שופטים דבריה שאין בה עצם אינה חיה אלא ששה חדשים וכן איתא בירו' רפ"ק דשבת ומעתה ע"כ הא דאיתא בש"ס דילן אינו מתקיים י"ב חודש היינו שחוזר לעפרא בעלמא ולפיכך אוכל בלא בדיקה דלמאי ניחוש לה דאי לתולעת שגדל במחובר הרי הוא עפרא ושרי ואי לתולעת שגדל אח"כ בתלוש כל זמן שלא פירש שרי. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' י"ד. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ח' שפ"ד שם. זבחי צדק או' נ"ח. אלא שצריך ליזהר שלא יהיה חורו נקוב לחוץ כמ"ש לעיל סוף סעי' ד' בהגה. פר"ח שם. לה"פ שם. ועיין לעיל או' ל"ה ואו' ל"ו.

עא

עא) ומי שירצה לאכול עדשים ושאר מיני קטנית בלי שום פקפוק וחשש תולעים ובלי בדיקה יקנה מתחלת השנה ויניחם במים רותחים וימתין מעת הרתיחה ששה חדשים שכל תולעת מת ע"י הרתיחה וכשעבר עליו ששה חדשים חזר לעפרא בעלמא ושרי באכילה. פר"ח או' כ"ו. מיהו הר' סולת למנחה בסוף התו"ח כלל מ"ו דין ז' כתב להשיג על דברי הפר"ח הנז' שהרי בדברים המתבשלים ג"כ מצוים בהם תולעים וכ"כ השפ"ד שם להשיג עליו וכתב דאין הדבר כן דאדרבא מתליעין ביותר. מחב"ר או' י"ט. זבחי צדק או' נ"ה.

עב

עב) שם. ומ"מ צריך לבדקם להשליך התולעים הנמצאים ביניהם בחוץ וכו' פי' מאותם התולעים שגדלים בתלוש ויש לחוש שירחשו במים או בדופני הקדרה כשהם חיים ומיהו בפירות שאין דרכם להתליע א"צ בדיקה אפי' מבחוץ. פר"ח או' כ"ד לה"פ או' ט"ו.

עג

עג) שם. הלכך הבא לבשל לאחר י"ב חודש וכו' אבל תוך י"ב חודש לא מהני בדיקה לפי שאז יש חשש שמא התליעו במחובר והם אין צפים למעלה אלא דוקא אותן שהתליעו בתלוש. ב"י בשם הר"ן. ט"ז ס"ק י"ג. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' כ"ה. פר"ת או' ט"ז. לה"פ או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ה. זבחי צדק או' נ"ו.

עד

עד) ודוקא שיתן אותם במים צוננים תחלה ואח"כ במים רותחים אבל לא מהני ליתן רותחין תחלה ואח"כ צוננים. שפ"ד או' כ"ד. זבחי צדק או' ס'.

עה

עה) ומיהו בתוך י"ב חודש הגם דלא מהני זאת הבדיקה מ"מ יש בדיקה יפה דהיינו לבדוק כל פרי בפני עצמו לראות אם אין בו רעותא מבחוץ. רש"ל פא"ט סי' ק' ט"ז ס"ק י"ד. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ט"ו. זבחי צדק או' ס"א.

עו

עו) שם. הלכך הבא לבשל לאחר י"ב חודש פירות שהתליעו וכו' ודוקא בחיטים ובפולין והדומה להם הוא דעבדינן ליה בדיקה זו אבל בפירות שיש בהם גרעינין אין מועיל זה דאפי' בתלוש חיישינן שמא פירש ע"ג הגרעינין א"כ לא מהני בדיקה בחוץ ואף ברותחין לא מהני. רש"ל שם סי' ק"ג ובאו"ש על שע"ד. כנה"ג בהגב"י או' ן' וכתב וכ"מ בדרשות מהרי"ל בה' א"ו בדין התולעים. בל"י או' ט"ז וכ"ה דעת השו"ג סוף או' ל' מיהו הש"ך ס"ק כ"ז כתב שאין דעת שאר הפו' כן אלא להתיר בבדיקה זו אף בפירות שיש בהם גרעינין. וכ"ה דעת הפר"ח או' כ"ז וכתב וכן עיקר. מנ"י על התו"ח שם או' כ"א. לה"פ או' י"ח שפ"ד או' כ"ז.

עז

עז) בתשו' מהר"ם מלובלין סי' כ"ז נשאל על השכר שעושין והכשות שמניחין בו מותלע. והשיב להתיר משום הפ"מ וכו' יעו"ש והב"ד הפר"ח או' ל"ג. ומשמע שעשיית השכר של מהר"ם מלובלין ז"ל אינו כעשיית השכר שלנו שהשכר שלנו עושין כה"ג שנותנין החרצנים והזגין ביורה גדולה ונותנים שם ג"כ כשות וטחין בטיט כיסוי היורה ומשימין אש תחת היורה וע"י הרתיחה הזיעה עולה למעלה תחת כיסוי היורה ויורד דרך סנפון של נחושת לתוך הכלי ונעשה שכר בתוך הכלי וזהו השכר ובכה"ג אעפ"י שיש תולעת בכשות או בחרצנים מותר אפילו לכתחלה שהרי אין כאן ממשו אלא טעמו ומתבטל הוא בס' ועשיית השכר של מהר"ם מלובלין ז"ל נראה שהוא כה"ג שאחר שהוציא השכר דרך הסנפון נותנין בו כשות למתקו והכשות רותח בו בשכר ומגיסין בו ואח"כ מסננין אותו דרך הסל דאיכא למיחש לגוף התולעת ממש שישאר בשכר אבל בעשיית השכר שלנו ליכא למיחש למידי. שו"ג מחו' או' יו"ד. והרב זבחי צדק או' ס"ג כתב דבמדינתם מביאין עוד תבלין אחרים כמה מינים וקושרים אותם בתוך סמרטוט א' ומניחים את הסמרטוט הנז' עם השכר שבתוך כלי שני כדי ליתן טעם בשכר וא"כ אם יש בתוך הקשר הנז' תבלים מתולעים זהו מותר יען שהתולעים הנז' קשורים בתוך הסמרטוט ואינם באים לתוך השכר ואין נסחט מהם לתוך השכר אלא טעמם ומותר לכתחלה עכ"ד. ור"ל והטעם בטל בס' או ברוב כמ"ש לקמן או' ף'.

עח

עח) שם הגה. ולא מהני בהם אם בדק הרוב וכו' דהוי מיעוט דשכיח. וכל שמצוי אין סומכין על בדיקת הרוב. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' ל' לה"פ או' כ"א. והיינו באותן שדרכן להתליע במחובר אפי' בדק רובן ולא מצא דהוי מיעוט דשכיח כמו סרכות הריאה דבעי בדיקה מדרבנן עכ"פ. שפ"ד או' כ"ח.

עט

עט) [סעיף ט'] עבר ובישל תוך י"ב חודש בלא בדיקה אם יכול לבדוק בודק ואם לאו מותר. והטעם משום דיש כאן שתי ספיקות ספק היה שם רחש או לא ואת"ל היה שמא נמוח ונתבטל. ודוקא בפירות שאינם מוחזקים בתולעים אבל פירות שמוחזקים בתולעים הוי ודאי ולא ספק ואסור. ש"ך ס"ק כ"ט. כנה"ג בהגה"ט או' י"ז. פר"ח או' ל"א. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' י"ח. פר"ת או' י"ט. כריתי או' ט"ז. שפ"ד או' י"ט. בי"צ ח"ב או' ז' ובעמ"ז שם או' ל"ג. זבחי צדק או' ס"ד.

פ

פ) שם הגה. כי אין לך פרי שאין בו ס' נגד טעם התולעת שבתוכו. ואף בפירות קטנים שאין בפרי ס' כנגד התולעת מ"מ איכא ס' נגד טעם התולעת ועוד משום דדברים המאוסים ונפשו של אדם קצה בהם בטלים ברוב כמ"ש לקמן סי' ק"ז סעי' ב' וה"ה בתולע. פר"ח או' ל"ב וכתב וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"ד ודלא כהש"ך. וכ"כ המנ"י על התו"ח שם או' כ"ח דה"ה בתולע דלא כהש"ך. פר"ת או' ך' בל"י או' י"ח. מש"ז או' י"ד ובשפ"ד או' ל' חכ"א כלל ל"ח או' י"ב. זבחי צדק או' ס"ה.

פא

פא) שם. ויש מי שאומר דה"מ שלא נמצאו אלא א' או ב' אבל ג' או ד' אסור. משמע דהאי ויש מי שאומר קאי אתוך י"ב חודש משום דאז אפי' הן בתוך הפרי אסור אבל לאחר י"ב חודש דליכא איסור אלא כשפירשו איכא ס"ס ספק פירש חי או פירש מת דשרי ואת"ל פירש חי שמא נימוח ואע"ג דמדברי הר"ן שם משמע דקאי גם על אחר י"ב חודש היינו משום דאזיל לטעמיה דס"ל פירש מת אסור אבל דעת המחבר והרבה פו' דפירש מת מותר שרי ואע"ג דבתולעת עצמו שפירש מת יש להחמיר מ"מ הכא יש להתיר שאר התבשיל מטעם ס"ס וכדפירשתי. ש"ך ס"ק ל"א. מיהו הפר"ח או' ל"ג הביא דברי הש"ך הנז' וכתב דדבריו נכונים לפי שיטתו שפוסק להקל בפירשה מתה אבל לפי מ"ש שיש לחוש לס' האוסרים בפירשה מתה א"כ בנ"ד נמי אין להתיר משום דמסתמא יש תולעים אחרים בתבשיל שפירשו ואף שפירשו מתים אסורים. ואין כאן אפי' ספק א' להתיר. וכ"כ הפר"ת או' כ"א כל שנמצאו ג' הכל אסור ואפי' לאחר י"ב חודש דהא אתחזק איסורא.

פב

פב) מיהו כל זה בתולעים שבפנים אבל פירות שדרכם להתליע אפי' דרכם להתליע בתלוש ורגיל להיות ביניהם תולעים בחוץ דאז נאסרו מיד פשיטא כשנתייבשו בלא בדיקה ונמצא אח"כ בתבשיל ג' או ד' דהכל אסור דליכא כאן אלא חדא ספיקא דנימוח דדוקא כשאין לחוש אלא לתולעים שבפנים הוא דיש להתיר מטעם ס"ס וכמ"ש. ש"ך שה. כנה"ג בהגב"י או' נ"ז. מנ"י על התו"ח שם או' ל"א. ור"ל דהכא יש לאסור לכ"ע אף לדברי הש"ך שכתבנו באו' הקודם שמקיל.

פג

פג) שם. אבל ג' או ד' הכל אסור. דכיון שנמצא שם כ"כ הוחזק התבשיל הזה שיש שם יותר מאי איכא למימר שמא נימוחו ובטלו משום חד ספיקא לא שרינן ליה. הראב"ד והר"ן. ש"ך ס"ק ל"ב. ואף דהוי ספק דרבנן דבריה אין בטילה דרבנן י"ל דנימוח לא הוי ספק השקול כ"כ. שפ"ד או' ל"ב.

פד

פד) שם הגה. ודוקא מאכל דא"א לסננו וכו' אבל אם אפשר לסננו וכו' ואפי' ידוע שהיו שם עוד תולעים הרבה בודאי קודם הבישול מעביר משם התולעים (ר"ל ע"י סינון) והשאר מותר. ש"ך ס"ק ל"ג. וכן חמאה שנתהווה בה תולעים או יתושים ממיסים אותה אצל האש ומסננין אותה. לה"פ או' כ"ד בשם ישמח ישראל. בל"י או' כ"א. ועיין לקמן או' ק"ה.

פה

פה) שם בהגה. אבל אם אפשר לסננו וכו' והא דמהני סינון ברוטב בתולעים אבל מילבי"ן (ר"ל תולעים קטנים שאין יוצאים בסינון) אף הרוטב אסור ומיהו הבשר שנתבשל שרי אם ירחצנו היטב ויבדקנו יפה בבדיקה. מש"ז או' ט"ו. ועיין לקמן או' פ"ח ובסי' ק' סעי' ד'.

פו

פו) [סעיף יוד'] ירקות מבושלות שנמצאו בהם תולעים וכו' ודוקא ירקות אבל שאר פירות ואפי' כמהין ופטריות אפשר לבודקן ואפי' לאחר שנתבשלו ומותרין בבדיקה לבוש סי' ק' סעי' ד' ש"ך ס"ק ל"ד. כנה"ג בהגב"י או' נ"ח. פר"ח או' ל"ד. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ג. זבחי צדק או' ס"ח. ועיין לעיל או' נ"ט שכתבנו דאין לאכול כמהין היבשים וכו' דשם מיירי ביבשים הרבה ומתולעים הרבה דא"א בבדיקה והכא מיירי באפשר בבדיקה.

פז

פז) כמהין יבישים שהם מתולעים בודאי אסור לכרוך בבגד פשתן וליתן בתבשיל למתק התבשיל והגם דאין כוונתו רק על הרוטב של כמהין נראה דאסור לעשות כן ולא דמי לדבש או חטים מתולעים דבחטים יש עוד צדדים שבורחים מאפרכסת ובדבש לתקן הדבש ולהפריד מאיסור משא"כ כאן ומ"מ אין לגעור במי שעושה כן ע"י בגד עב מאד שלא יצאו דרך נקבים. שפ"ד או' ל"ג. זבחי צדק או' ס"ט. ולא דמי דלעיל סוף או' ע"ז דמותר לכתחלה דשם יש עוד תבלין עמו וגם יש ס' כנגד טעם התולע לא כן הכא דיש בו תולעים הרבה ואפשר שאין ס' כנגד טעם התולע וע"כ לכתחלה לא.

פח

פח) שם. הרוטב מותר ע"י סינון. כפי שיעור התולע הנמצא צריך המסננת דאם התולעים דקים ביותר צריך מסננת דקה ביותר שבודאי שלא תעבור ממנה התולע. פר"ת או' כ"ב. ועיין לעיל או' פ"ה.

פט

פט) שם. אבל ירקות עצמם אם מצא בהם ג"פ יש לחוש וכו' ודוקא ירקות מבושלים אם מצא בהם ג' תולעים אסור אבל ירקות חיים אעפ"י שמצא בהם ג' תולעים יכול לבודקם בבדיקה יפה. הרשב"א בתשו' סי' קי"ג. פר"ח או' ל"ד לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ג. זכ"ל חי"ד או' ת' זבחי צדק או' ע'.

צ

צ) וברור הוא שצריך ליזהר בענין הירקות כגון סילקא ומין ירק שנקרא איספינא"ק שמצוי התולעת בתוך הירק עצמו מלבד התולעים שיש בקלח ועיקר הבדיקה בזה להעמיד כל עלה ועלה נגד השמש ונראה התולעת ולפעמים אינו נראה וצריך מישוש בידים למוצאו וכן בכרוב שקורין קו"ל הפייו"ר יש שנים שמתגדלים בה תולעים הרבה והם קטנים הרבה עד מאד וא"א לשום אדם לבודקם ובשנים שידוע שיש בה תולעים בפנים אין לאוכלה כלל וכן בשאר הירקות שכיחי בהו תולעים טובא ובפרט הנענ"ע והעולשי"ן שבהם מצוי תולעים דקים בתכלית וגם בכמון שכיחי ביה תולעים בתוך הגרגרים וזו בדיקתו דתמלא אגרופך ממנו ותשפשף אותו הדק היטיב ותמצא בו תולעים הרבה. וגם אני צריך להזהיר באלו התמרים כתושים שנקרא טרימ"א בלשון הש"ס שמערבין בה תמרים מרוקבים מלאים תולעים וכמה פעמים מצאנו בה תולעים שלמים ומעיקר הדין אסורין ושומר נפשו ירחק מהם. גם צריך ליזהר בגדגניות המתוקים שקורין שיריזא"ש וכן באותם שקורין גינדא"ש שלא לאוכלם בלי בדיקה לראות אם יש בהם תולעים. ובשל"ה דף ע"ז כתב דגם בגודגניות חמוצים שקורין מאראשקא"ש שבהיותו בק"ק פראג שבדקם ומצא בהם תולעים ובעל נפש יחוש לכל זה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. מחב"ר או' כ"ג. זבחי צדק או' פ"ח ואו' ץ' וכתב ואנחנו מימינו לא אכלנו לא הנענ"ע ולא את הכמו"ן וכ"כ בן א"ח פ' נשא סוף או' ח' דבביתו אין אוכלין כימו"ן כלל ועיקר. ועיין עוד לקמן או' צ"ו מ"ש בענין הגודגניות ובאו' צ"ח בענין העולשין.

צא

צא) ויש ירקות שנמצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבדקן והם מה שקורין סל"ק (ובלשון גמ' סלק"א) ושומר נפשו ירחק מהם ופה עירנו אוכלין זה הסלק ואומרים שבודקין אותו ויר"ש יסלקו מביתו ולא יבא על שלחנו ובביתינו לא יכנס הסל"ק למאכל ורק בראש השנה יביאו אותו על השלחן לראותו בלבד בשביל הבקשה בלבד. בן א"ח שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תקפ"ג או' ו'.

צב

צב) וירק שקורין בערבי בטנ"ש (והוא מין ירק שיש בו ריח כמו הנענ"ע והכמו"ן ונותנין אותו במאכלין כמו התבלין) הוא מתליע במחובר ואצלינו בבתינו משהין אותו י"ב חודש ואח"כ אוכלין אותו. בן א"ח שם. ומיהו גם אחר י"ב חודש צריך לבדוק אותו שמא התליע בתלוש וריחש במקום שהונח שם.

צג

צג) ויש פה עירנו ירק שקורין רשא"ד והוא גדל במדבר ולכן קורין אותו בערבי רשא"ד אל ב"ר ויש בני אדם אומרים כי לא ימצא בו תולעים ורק הראש"ד שזורעין בגינה ימצא בו תולעים וזה שקר שגם הגדל מאליו במדבר ימצא בו תולעים וצריך בדיקה. וכן ירק שקורין בערבי כב"ר ודרכן לכבוש אותו במי מלח גם בזה ימצא תולעים וצריך בדיקה. בן א"ח שם. וכן בעיר קדשינו ירושת"ו נמצא מין ירק זה הנקרא רשא"ד בגינה ובמדבר ועליו קטנים עד מאד אלא של גינה ענפיו ארוכין ושל מדבר קצרים.

צד

צד) עלי הגפנים הנקראים יאפראקי"ס בעיר ארם צובה היה מבוכה גדולה שבדקו עלי גפנים ומצאום מלאים תולעים דקים ואחר שנבדקו כמה פעמים עינא דשפיר חזי נגד השמש אכתי פשו טובא וכיוצא בזה עשו נסיונות הרבה ולכן עלתה הסכמת הרב החסיד ראש על אר"ץ מהר"ש לאנייאדו ושאר חכמים לאסרם לגמרי. וכן הרב המופלא מאור הגולה מהר"ח אבולעפיא הסכים לאסור. וגם רבני עה"ק ירושת"ו ורבני עה"ק חברון הסכימו לאסור. ויש חכמים שהאריכו בכחא דהיתרא לקיים מנהג ישראל דאכלי מעלי הגפנים הנז' ובודאי במקום שנאסרו כעיר אר"ץ האוכל מהם פורץ גדר אך בשאר מקומות דנהוג התירא יש להתיר דאם יש תולעים בהם במקומו יחתוך בתחלה מקום שהם מחוברים בו באילן ואח"כ יבדוק כל עלה לבדו במיתון רב ויקנח במפה ואח"כ יניחם בתוך מים רותחין שהיד סולדת בהן ואח"כ יכול לבשלם בלי פקפוק. זהו תורף דברי הרב מהר"י זיין בתשו' הובאה בס' משאת משה ח"ב י"ד סי' ד' ואחריו החזיק הרב המחבר בסי' ה' מטעם דאיכא תרי ותלתא ספיקי יעוש"ב. מחב"ר או' כ"ד. מיהו בס' אדמת קדש ח"ב י"ד סי' א' כתב שקבלו בעה"ק ירושת"ו שלא לאכלם בני שנתן והסכים עם הרב מהר"ש לאנייאדו האוסר יעו"ש והב"ד מחב"ר בקו"א או' א' גם בעיר בגדאד יע"א יש הסכמה קדומה משנים קדמוניות שלא לאכול עלי הגפנים ואצלם כמו בשר חזיר. ופעם א' היינו בפרדס עם כמה בני אדם וא' מהם הביא בידו עלי גפנים בידו וא"ל תראו לנו היכן הם התולעים והנחנו אותם בשמש כמו ג' דקים (ר"ל מינוטי"ן) והראינו להם בחוש כמה וכמה תולעים קטנים שהם רצים ומרקדים בתוך העלים ואמרו לנו ברוך שבחר בהם ובמשנתם. זבחי צדק או' צ"ט. וכ"כ בן א"ח שם דבעיר בגדאד נוהגין בהן איסור כמו אר"ץ. ולכן כל בעל נפש אף שנוהגין במקומו היתר יש לחוש לעצמו להחמיר.

צה

צה) וכל ירק שהוחזק ג"פ בתולעים אסור לאוכלו בלא בדיקה. שפ"ד או' ל"ד. זבחי צדק או' ע"א.

צו

צו) יש מקומות שהגודגניות הנקראים וישנא"ס מלאות תולעים דקים מאד ושומר נפשו ירחק מלעשות מרקחת מהם וכן משקה הנקרא חושא"פ. כנה"ג בהגב"י או' פ"ב. מחב"ר או' כ"ה. זבחי צדק או' צ"ב. ועיין לעיל או' ץ'.

צז

צז) נכון לכל בעל תורה שלא לאכול סאלט"א מירק חי כי מצויים תולעים ואף שבדקוהו נשים או אנשים הדיוטות מהירים יש לחוש לספק תורה אבל כשהירק מבושל יש לסמוך על בדיקתם דיש ס"ס. כריתי או' י"ט וכתב וכן מנהגו מיום שעמד על דעתו שלא לאכול ירק חי מסאלטי"ן וכדומה על סמך בדיקת הנ"ל. מחב"ר או' כ"ז. זבחי צדק או' צ"ח.

צח

צח) העולשי"ן שקורין אינדידי"א יש בתוכו תולעים דקים והיודעים בדבר מושכין את ידיהם ממנה. ס' הזכרונות דף כ"ג. כנה"ג בהגב"י או' נ"ב.. וכן אנחנו מנהגינו שלא לאכול העולשין שקורין בערבי סנדב"א. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תע"ג. או' ע"ב ואו' צ"א.

צט

צט) ובמקומות הללו הרחש מצוי הרבה בחזרת וצריך בדיקה יפה מפני שהתולעים הם דקים וקטנים וכמראה החזרת עצמו ומקדם היה מנהגי שלא לאכלם אלא בבדיקה ועתה מקרוב משכתי ידי מהם מכל וכל שלא לאכלם. כנה"ג שם ובאו' ס"ב וכתב שם באו' ס"ב שמפני זה אינו אוכל כ"א הקלח שלהם יעו"ש. זבחי צדק או' פ"ט. ועיין בדברינו לשם באו"ח או' ץ'.

ק

ק) הכרפס יש בו תולעים והוא כמראה הכרפס ירוקים וצריך ליזהר בבדיקתו יפה יפה ולבודקו פעם ושתים וכן מין כרפס שקורין בערבי מעדנו"ס צריך בדיקה יפה כמו הכרפס. זבחי צדק או' צ"ג. בן א"ח פ' נשא או' ח' ולא לבד העלים צריך בדיקה אלא גם הענף שיוצאים ממנו העלים וכ"ה בכל הירקות.

קא

קא) הצנון יש בו הרבה תולעים בעלים שלו ואנחנו מימינו לא אכלנו צנון אלא דוקא האמהות אבל לא העלין משום דבדיקתן קשה אבל המנהג בעירנו שאוכלין גם העלין ע"י בדיקה וצריך להזהירם שיבדקו העלים בדיקה יפה ומעולה פעם ושתים ושלוש. זבחי צדק או' צ"ה.

קב

קב) הכרתי במדינתנו אוכלין אותו בלא בדיקה באומרם שאין בו תולעים אבל אנחנו בדקנו ממנו וראינו לפעמים שיהיה בו תולעים שהם בתוך עלי הכרתי בין העור לבשר ואינם נרגשים אבל נראה במקומם על הכרתי כמו חוט לבן והתולעים הם בסוף החוט וע"כ צריך ליזהר בבדיקתו הרבה. זבחי צדק או' צ"ו.

קג

קג) התנאים והקישואין והמלפפון שקורין בערבי כייא"ר דרכן להתליע במחובר וכן פרי שקורין בערבי כו"ך כל אלו דרכן להתליע במחובר ואין לאוכלן בלי בדיקה. בן א"ח שם. וכן בתותי"ן יש מקומות שיש בהן תולעים וצריך להשגיח על זה. ובענין התולעים של התאנים י"א שיש בהם מין תולעת כשהם לחים שהורג את אוכלו כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' זק"ן או' מ"א יעו"ש. וגם כי התולע דומה למוץ התאנים ולפעמים אינו נראה עד שיסתכל בו הרבה וע"כ צריך ליזהר בבדיקתו מאד מאד.

קד

קד) עוד במדינתנו עושים מרקחת מקליפות אתרוגים חמוצים שקורין בערבי קשור אל דבד"ב והקליפות הנז' כשהם לחים אין בהם בית מיחוש אבל המנהג הוא שכל החנונים מצניעים אלו הקליפות ומיבשים אותם ומוכרים אותם וכשמתיבשים אלו הקליפות נעשה בהם תולעים בתלוש על העור מבחוץ וג"כ עושים התולעים הנז' חוט לבן והם תחת החוט וע"כ צריך ליזהר שכל מי שיקנה מאלו הקליפות היבישים לבודקם מהתולעים האלו שתחת החוט ולדקדק בהם הרבה הדק היטב. זבחי צדק או' צ"ז. ונ"מ למקומות אחרים אם יש כיוצא בזה. ואין להאריך הרבה בענין התולעים כי כלל העולה כי רוב הפירות והירקות רובם ככולם יתהווה בהם תולעים או במחובר או בתלוש וצריך עינא פקיחה להשגיח על כל דבר ודבר.

קה

קה) החמאה ימצא בה הרבה יתושים על הרוב ולפעמים ימצא בה נמלים וע"כ מן הראוי דיש ליזהר שלא לאכול חמאה עד שיחמם אותה אצל האור ויסנן אותה. ועיין לעיל סוף או' פ"ד.

קו

קו) דבש של תמרים ימצא בו יתושים ונמלים ודבורים ויש להזהיר בזה להמון שלא לאכול דבש הנז'. כ"א ע"י סינון. זבחי צדק או' פ"ה. וה"ה דבש של שאר מינים ענבים תאנים חרובים ומ"ש דבש תמרים משום דזהו המצוי אצלם.

קז

קז) שם. אבל ירקות עצמם אם מצא בהם ג"פ יש לחוש וכו' נראה ברור דהכוונה ג"פ שבכל פעם מצא תולעת א' וה"ה אם מצא ג' תולעים בפעם א' והראיה על זה דבסי' ק' כתב ג' תולעים. מחב"ר או' כ"ט. זבחי צדק או' ע"ב.

קח

קח) ואם לא מצא בירקות רק שני תולעים עיין מחב"ר שם מה שהאריך בזה בדברי הפו' ומסיק כדברי הרב בכור שור בסיום הספר שכתב דמה דאפשר בבדיקה כגון לסנן הרוטב כיון דאפשר להכיר האיסור הו"ל דאו' ובתרי זמני הויא חזקה אבל אם א"א בבדיקה (כגון בירקות עצמם) דבכה"ג בטל מדאו' אין לאסור כ"א בתלת תולעים בין בפעם א' בין בזה אחר זה יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' ע"ג. ועיין לקמן סי' ק' או' ל"ד.

קט

קט) ואם נמצאו בתבשיל רחשים שאין מתהוים מגוף הירקות אלא אתו מעלמא כגון נמלים או יתושים רבני האחרונים נחלקו בזה יש אוסרים ויש מתירים ואנחנו אין לנו אלא דברי הפר"ת או' כ"ב דהגם דדעתו נוטה לס' המתירים מ"מ כתב אם נמצאו ג' נמלים בתבשיל אסור משום דאע"ג דמעלמא אתו מ"מ יש במינם הרבה כי כן דרכם להמצא ובמדינתנו ג"כ כן הוא שנמלים ויתושים מצוים הרבה וע"כ יש לאסור בין נמלים בין ביתושים וכ"ש להמון העם שאינם יודעים לחלק בכך ויבואו להתיר הכל ולכן כל מינים שמצויים הרבה אוסרים התבשיל בשלושה. זבחי צדק או' ע"ד. ונראה דה"ד במקום שא"א בבדיקה כגון דיש לחוש שמעורבים בתבשיל ואין נראים אבל במקום שאפשר בבדיקה יש להכשיר ע"י בדיקה והיינו ע"י שיבדוק התבשיל היטב באופן שלא ישאר חשש שנשאר שם נמלים או יתושים.

קי

קי) אם קנו הרבה אנשים קמח מחנות א' ועשו מהם לחמים ואשה א' בדקה הלחמים שלה ומצאה בהן תולעים והלכו אצל המוכר ומצאו בקמח הנשאר אצלו ג"כ תולעים כל הלחמים שאצל בעלי בתים הנז' שקנו מהמוכר הנז' כולם אסורים דלא אמרינן דבשעה קלה נתהוו התולעים דזה אינו מצוי כ"כ אלא אמרינן דמקודם שקנו היו התולעים וכולם אסורים. ש"ך בנה"כ וכתב דלא כהט"ז ס"ק י"ז שמתיר מה שלקחו קודם שנמצאו התולעים כנה"ג בהגב"י או' ס' פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' כ"ג. בל"י או' ך' וכן בתשו' חינוך בית יהודה סי' מ"ט דחה דברי הט"ז הנז' והורה הלכה למעשה לאסור הכל וכתב דכן הורו בבית מותבא רבא בני הישיבה דק"ק פוזנן יעו"ש. מחב"ר או' כ"ח. ער"ה או' ג' זבחי צדק או' ע"ה.

קיא

קיא) מיהו אם האשה שמצאה התולעים קנתה אחר שקנו האחרים המשך ששה שעות וכ"ש לילה א' מסתבר להתיר מה שקנו האחרים מקודם. שו"ת חו"י סי' ק"ט. בל"י שם. ער"ה שם. זבחי צדק שם. ומ"מ לכתחלה יש לראות בלחם שאפו אם יש בו תולעים דכל מה שאפשר לברר מבררינן.

קיב

קיב) ואם לא מצאו כן אצל המוכר יש להתיר דאמרינן שהכלי של אותה האשה היה קמח מתולע דבוק בו שכן סתם כלי המיוחד לקמח ושאר בעלי בתים מותרים. חו"י שם. לה"פ או' כ"ו. ער"ה שם. זבחי צדק או' ע"ו. ואם לא נתברר זה והאשה אומרת שהיה נקי יוכלו הנשים לומר לה אין אנחנו מאמינים לך. חו"י שם. לה"פ שם. זבחי צדק שם.

קיג

קיג) ואם לא נשאר בבית המוכר כלום אם נמצאו תולעים בלחמים של ג' בעלי בתים שקנו מאותו קמח אין לנו לומר דאתרמי דלכולהו נפל להו תולעים מעלמא אלא מסתמא אמרינן שהוחזק קמח זה שיש בו תולעים וכל בעלי בתים שקנו מאותו קמח הכל אסור. ומסתברא אף שלא מצאו כל בעל הבית אלא תולע א' הכל אסור משום שמצטרפים הג' בעלי בתים שקנו מאותו קמח ומחזקינן לקמח זה בתולעים הרבה וכל הלחמים שעשו ממנו אסורים. ואם לא מצאו תולעים אלא בשני בעלי בתים באותם שקנו ממנו אעפ"י שמצאו הב' בעלי בתים כל א' בקמחו ג' תולעים או יותר נהי דקמחייהו איתסר משום דאיתחזק בהו תולעים אבל לא איתחזק כל הקמח שהיה בחנות דאית ביה תולעים ואית לן למימר דהני תולעים שנמצאו בהאי קמח שקנו הב' בעלי בתים מעלמא אתו והשאר מותר. ומסתברא נמי שאם קנה קמח ועשאו פת ומצא בו תולעת א' והלך ומצא בשאר הקמח שבחנות ב' תולעים שהפת אסור משום שהוחזק קמח זה בתולעים הרבה ויש לנו לחוש שהם בפת. פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' כ"ג. בל"י או' ך' זבחי צדק או' ע"ז ואו' ע"ט.

קיד

קיד) וכל זה כשהתולעים דקים שיוצאים מנקבי הנפה אבל אם אין יוצאים מנקבי הנפה אין תלוים זה בזה דמי שריקד קמחו יפה מותר ומי שלא ריקד יפה אז דינו ככל הנז"ל.

קטו

קטו) פה ירושת"ו מצויים תולעים במים שבבורות וטועים רבים בזה במה שקונים פת מהעכו"ם והדבר ידוע שלשו אותו במים שיש בהם תולעים בלא סינון דאהך מנקיותא לא קפדי ואין להתיר מטעם רביתייהו שהרי אלו המים שואבים אותם מן הבור ויש לחוש שפירשו בדלי או בדופני הכלי שהם מונחים לשם ועוד שעל הרוב עומדים בבית ימים הרבה. פר"ח שם. לה"פ סוף או' כ"ד. בל"י או' כ"א. שפ"ד או' ח' מחב"ר או' ג' ברכות מים על סי' זה דף נ"א אע"ג. ולפ"ז אם יש עיר שיש תולעים במים כמו ירושת"ו הפת של עכו"ם אסור. זבחי צדק או' ף'.

קטז

קטז) ברוב ערי פראנקיא"ה ובקצת מקומות מטורקיא"ה רובם קונים פת מפלטר עכו"ם דיש מקומות דלא שכיחי תולעים ובאתרא דשכיחי קפדי אמנקיותא והם מסננין את המים והגם דאפשר דאינם מסננים יפה מ"מ כל שהם מסננין הוי ספק אם נשאר תולעים ואם נשאר ספק אם נימוחו בשעת עריכה ולכן פשט ההתר ואין פוצה פה. מחב"ר או' ד' זבחי צדק או' פ"ג.

קיז

קיז) ועיין שם בברכות המים במעשה שהיה שלקחו חלב מן הגוי וסננו אותו בבגד ומצאו בו תולעים הרבה מאד עד אין מספר והוא היה מן הכלי של גוי שהיה מניח בו מים וחולב עליו יעו"ש וע"כ צריך להשגיח ע"ז לראות הכלי של גוי שחולב בו אם הוא נקי או לסנן החלב. וגם שמענו שהגוי החולב מניח כלי מים תחת אצילי ידיו וכשהוא חולב כורע ונשפך מים לתוך החלב כדי להרבות והמים יש בו תולעים כנז' וע"כ יש להשגיח גם ע"ז. והנכון לסנן החלב בכל זמן כי אפשר שיתהוו בו יתושים מן האויר ג"כ אם לא יזהרו לכסותו תמיד.

קיח

קיח) גם בזה בזה טועים במה ששותים הקאו"י של עכו"ם ומה שאומרים שהתולעת יורד למטה הם דברים בטלים ואינם כדי לסמוך עליהם. פר"ח שם. לה"פ סש. בל"י שם. זבחי צדק או' פ"א. ובענין אם יש בו משום בשולי עכו"ם עיין לקמן סי' קי"ג או' כ"א ואו' כ"ב יעו"ש.

קיט

קיט) וגם בזה טועים במים שבכלים שמניחים העכו"ם בבית א' לשתות מהם עוברים ושבים ששותים מהם המון העם בלא סינון. וכן כל כיוצא בזה וצריך להזהיר ולדרוש ענינים אלו לעם יותר מלדרוש להם פשטים. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. זבחי צדק או' פ"ב. כלל העולה דבמקומות שיש תולעים במים דאין ליקח מן העכו"ם כל דבר שיש בתוכו מים משום דלא קפדי אמנקיותא לסנן במים.

קכ

קך) והנה יש במאכלות כמה מקרים כגון אם יזדמן לפני האדם מאכל ובתוכו תערובת איסור כמו חלב או דם או נפל זבוב לתוכו או שאר מיני איסורין לאין קץ כגון טבל וכלאי הכרם וכו' והנה האדם הנזהר תמיד במאכלו לפשפש בהם שלא יהיה בהם שום איסור מסייעין אותו מן השמים שלא תבא תקלה על ידו. שה"מ פ' עקב.

קכא

קכא) [סעיף יא'] אשה שנמצא אחר בדיקתה וכו' דעת רש"ל באו"ש ובספרו יש"ש פא"ט סי' ק' דאין הנשים נאמנות בבדיקה שיש בה טורח דאמרינן עצלניות הן. אבל אין המנהג כדבריו רק הנשים בודקות הקטניות והפירות וסמכינן עלייהו. תו"ח כלל מ"ו דין ט' ט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק ל"ה. כנה"ג בהגב"י או' ס"א. פר"ח או' ל"ה. מחב"ר או' ל"ב. חכ"א כלל ל"ח או' כ"ה. ולענין דינא כל אשה שהיא כשרה ומדקדקת במצות ושלמה בדעתה נאמנת בודאי אבל מי שאינה מדקדקת בדקדוקי מצות ואינה דעתנית אינה נאמנת ודאי ובעל נפש יחוש על עצמו ולא יחזיק אשתו בחזקת כשרה ודעתנית לסמוך עליה והיא פחותה. פר"ת או' כ"ג. גם אם יודע באשתו שהיא בודקת במהרה ולא במיתון אין לסמוך עליה. זבחי צדק או' ק"א.

קכב

קכב) שם. אסור לאכול מבדיקתה. והיינו כמ"ש לעיל סי' ס"ד סעי' כ"א דטבח שנמצא אחריו חלב מעבירין אותו. ש"ך ס"ק ל"ו. ועיין לקמן סי' קי"ט סעי' ח'.

קכג

קכג) שם. אבל אם לא נמצאו אלא תולעים וכו' שאינם נראים אלא לאחר שליקתן מותר לאכול מבדיקתה. פי' אף אם הוא תולע גדול כיון שאינו ניכר אלא לאחר שליקה מותר לאכול מבדיקתה וה"ה תולעים קטנים ודקים שא"א להכיר בקל תולין ששגגה היתה ומותר לאכול מבדיקתה. פר"ת שם. שפ"ד או' ל"ו. זבחי צדק או' ק"ב.

קכד

קכד) יש מיני ירקות שאין רואין עליו שום תולעת וחובטין אותו על בגד שחור ונופלין ממנו תולעים עד אין מספר והתולעים ג"כ ירוקים ואינם נראים על הירקות רק על בגד שחור וצריך בדיקה יפה. כנה"ג בהגב"י או' ס"ב. זבחי צדק או' ק"ג.

קכה

קכה) [סעיף יב'] מרקחת שנפלו לתוכו נמלים ועברו עליהם י"ב חודש יש להסתפק בהם מפני שהדבש דרכו להעמיד וכו' וה"ד דברים שלימים אבל דברים הנחתכים הנופלים לתוכו דרכו למהר למחות ולכלות. הרשב"א בתשו' סי' ף' וכ"כ הר' יונה בפ' כיצד מברכין. ש"ך ס"ק ל"ז. כנה"ג בהגב"י או' ס"ג. פר"ח או' ל"ז. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' כ"ד. כריתי או' ך' שו"ג או' מ"ב. שפ"ד או' ל"ז. ואע"ג דהכא לא נפקא מינה מידי בהא דהא נמלה חתוכה לאו בריה מקרי וכדלקמן סי' ק"א סעי' ו' מ"מ לענין שרץ דבכעדשה לא בטיל כדלקמן סי' ק"ד סעי' א' בהגה בדבש בטיל. ש"ך שם. כנה"ג שם. לה"פ או' כ"ז בל"י שם. שפ"ד שם. זבחי צדק או' ק"ד. ונ"מ נמי בריה שנתפרר קצת דרך בישול דמ"מ הוי בריה בדבש ממהר לכלות ונמחה ובטל הוא שפ"ד שם. וכיון דלא ידעינן כמה זמן צריך עד שיכלה וימחה יש להחמיר ביב"ח. וכל זה בדלא אפשר לחממם ולסננם.

קכו

קכו) שם. מרקחת שנפלו לתוכו נמלים וכו' פי' דוקא שידענו שנפלו ונאבדו אבל אם הוחזקו כגון שנמצאו ג' ואנו מחזיקים את המרקחת שיש בה תולעים לא מחמרינן בכה"ג לאסור אחר י"ב חודש מספק שדרך הדבש וכו' פר"ת או' כ"ד. ור"ל כגון שאלו הג' שנמצאו אתו מעלמא דיש מתירין והפר"ת מחמיר כמ"ש לעיל או' ק"ט ועל זה כתב דיש להתיר אחר י"ב חודש מכח ס"ס שמא לא הוחזקו כיון דאתו מעלמא ואת"ל שהוחזקו שמא נימוחו אחר י"ב חו' אבל אם הג' התולעים שנמצאו הם מגופייהו דלכ"ע הוחזקו בתולעים אין להתיר אחר י"ב חו' כיון דליכא אלא ספק א' שמא נימוחו. וכן פי' בס' מזמור לדוד להר' דוד פארדו בסי' זה דברי הפר"ת הנז'.

קכז

קכז) ומ"מ נראה דאפי' בתולעים דמגופייהו יש מקום להקל אף אם הוחזקו אותם הפירות בתולעים כל דלא ידעינן בודאי שנולדו במחובר או שפירשו דהשתא איכא שפיר ס"ס ספק אם הוו בענין דאסירי ואת"ל כן שמא נימוחו. מזמור לדוד שם.

קכח

קכח) ומזה נראה ללמוד להקל במרקחת שעושין מגדגוניות וכיוצא דסתמן מוחזקין בתולעים כל שעברו עליו יב"ח שריין דאיכא בהו ס"ס כדאמרן. מזמור לדוד שם. ועיין לקמן או' קמ"ב.

קכט

קכט) ודע דספק זה שנסתפק הרשב"א בדבש נראה דה"ה בסוקא"ר שגם הוא דרכו להעמיד הדברים שבתוכו כנראה בחוש ולפ"ז באותן גודגניות שמרקחין עם צוקא"ר שמוחזקין בתולעים אם עברו עליהם יב"ח תו ליכא למיחש בהו מטעם האמור. מזמור לדוד שם. ומדברי דמש"א מוכח דלאו דוקא דבש אלא ה"ה מים וכל דבר לח ואין נראה לי כן. כנה"ג בהגב"י סוף או' ס"ז. מחב"ר או' ל"ו.

קל

קל) [סעיף יג'] דבש שנפלו בו נמלים יחממנו וכו' ואין כאן מבטל איסור לכתחלה שאין כוונתו אלא לתקן הדבש. ב"י בשם או"ח. ט"ז ס"ק י"ח. ש"ך ס"ק ל"ח. פר"ח או' ל"ח. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' כ"ה. ור"ל שאין כוונתו להנות מן האיסור אלא אדרבא להסירו ולתקן את הדבש. ועיין לעיל או' כ"ו.

קלא

קלא) [סעיף יד'] חטים מתולעים מותר לטחנן וכו' ואם הם מתולעים ברוב בענין דא"א לבררם זהו החטים אסורים אבל אם אין מתולעים ברוב צריך שיבררו אותם מן התולעים קודם טחינה וכיון שלא נשאר אלא חששא אם יש תולעים עוד מותר לטוחנן. ש"ך ס"ק ט"ל. כנה"ג בהגב"י או' צ"ו. פר"ח או' ט"ל. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ל"ו. לה"פ או' ל"א. הל"פ בסעי' י"ד. שפ"ד או' ט"ל. חכ"א כלל ל"ח או' כ"ד. בו"צ ח"ג או' א' ובעמ"ז שם או' ג' מק"מ או' מ"ה. ערוך השלחן או' פ"ו. זבחי צדק או' ק"ז. ובדיעבד אם לא ביררם וטחנן מותר. בן א"ח פ' נשא או' ט"ז. ועיין לקמן או' קל"ג.

קלב

קלב) שם. מותר לטחנן וכו' והטעם שמותר לטחנן מפני שבורחין התולעים לחוץ דרך דופני האפרכסת ועוד דאף אם יטחנו התולעים בטילים ברוב בתוך הקמח ולפ"ז לכתחלה אין לטחון אלא בריחים גדול שיש בו אפרכסת ובדיעבד או אין לו ריחים גדול שיש בו אפרכסת לענין שתוכל לברוח שם מותר לטחון גם בריחים של יד. ש"ך סק"מ. כנה"ג שם או' צ"ה. פר"ח או' מ' לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ז. הל"פ שם. כריתי או' כ"ב. שפ"ד או' מ' חכ"א שם. בי"צ שם. ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' ק"ח. בן א"ח שם.

קלג

קלג) פעם א' קנו ישראלים חטים הרבה שבהם מתולעים הרבה והיה בדבר הפ"מ יש להקל היכא דנראה דרוב עכ"פ נגד המתולעים דהיינו חטים שאינם מנוקבים וגם המנוקבים חלק החטה שבהם הוא בכולל רוב נגד התולע דאז מותר אפי' בלא ברירה אם טוחנם ברחיים שיש אפרכסת ובתנאי להזהיר להקונים לרקד הקמח אחר הטחינה לאור היום ולהשליך התולעים שיצאו. תשו' ר' עקיבא איגר סי' ע"ז. וכתב עו"ש דעדיף יותר אם כמעט כל החטים מתולעים אלא דרובן אינם מנוקבים באופן דהתולעים שלא פירשו היינו של אין מנוקבים הוא רוב נגד התולעים שפירשו דבזס יש לצדד קצת להקל אף בלא אפרכסת יעו"ש. פ"ת או' י"א ועוין לעיל סוף או' קל"א.

קלד

קלד) שם. והוא שירקד הקמח לאור היום. אלו ב' התקנות שבורחים התולעים מקול הרחיים ומרקדים הקמח אח"כ לאור היום לא מהנו אלא באלו מין תולעים השחורים או האדומים שאם לא יהיה להם לברוח הם ניכרים בקמח ומתבררים ומה שנטחן מהם מתבטל אבל תולעים הדקים הלבנים שאלו אינם בורחים גם אינם נבררים בריקוד אין לטחון דהו"ל כמבטל איסור לכתחלה. ומ"מ אם עבר וטחן בדיעבד מותר שחזקתן שנימוחו. פר"ת או' כ"ו. זבחי צדק או' ק"ט. בן א"ח שם או' י"ז. והיינו ע"י שירקד הקמח אח"כ לאור היום כנז' ולראות הקמח אם יש בו תולעים דקים שיוצאים מנקבי הנפה שאז הוא אסור כמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש.

קלה

קלה) ואם חלקו החטים הנז' ברחיים ועשו אותם גרש אסור לבשלם בקדרה לפי שאפי' את"ל שנתלעו בתלוש פורשים בתבשיל ואין כאן אלא ספק נימוח. פר"ת שם. זבחי צדק או' קי"א.

קלו

קלו) ולא מהני רחיצה לחיטים או פירות מתולעים. חינוך בית יהודה סי' נ"ח. בל"י או' כ"ו. מחב"ר או' ל"ד. זבחי צדק או' קי"ב.

קלז

קלז) קמח שהתליע ונתהוו מילבי"ן (תולעים דקין) בתוכו אסור לטוחנו ולא דמי לחיטים דשם לא הוי מבטל איסור לכתחלה דכוונתו לטחון החיטים אבל בקמח דאי הוי מבטל איסור לכתחלה משום דכבר טחון ועומד הוא. מש"ז או' י"ח וכ"פ בשפ"ד או' ט"ל. זבחי צדק או' ק"י. בן א"ח שם סוף או' ט"ז.

קלח

קלח) שמן היוצא מזיתים שהתליעו במחובר טוב לקנות השמן מעכו"ם שטחנו הזיתים וצריך לשער שיהא ס' כנגד ממשן ואם מספ"ל אם יש ס' אזלינן לחומרא ואם עברו יב"ח על השמן הנז' יש לדון להקל. שו"ת דבר שמואל סי' רפ"ו. מחב"ר או' ל"ה זבחי צדק או' קי"ג.

קלט

קלט) מותר לעשות מחטים אלו שהתליעו חלב חטה שהם נימוחים ונסרחים ונקפאים כגבינה לכבס בהם בגדים. פנים מאירות ח"ג סי' ל"ה. ער"ה או' ט' זבחי צדק או' קי"ד.

קמ

קמ) אם קנה פת מן השוק וראה תולעת א' מתה בתוך הפת יזרוק את התולעת עם נטילת מקום מן הפת ויאכל השאר. שו"ג או' מ"ה. זבחי צדק או' קט"ו. ועיין עוד לקמן סי' ק' או' ג' בענין תולעים הנמצאים בקמח ופירות יעו"ש.

קמא

קמא) הנפה של הקמח כיון שישאר בה קמח בין נקבי האריגה וכן בין העץ לשערות האריגה ויגיע להם ליחות יתהווה בה תולעים ובפרט בימי הקיץ לכן יזהר לנפץ ממנה שיורי הקמח אחר שעוסק בה ויתלה אותה באויר במקום שליטת השמש וכל פעם שיעסוק בה יבדקנה היטב וקודם כמה שנים הביאו לעירנו מערי הנדייא נפה כולה מברזל וזה עדיף טפי שיוכל לנפץ ממנה הקמח ע"י הכאה בידו או בקרקע וגם אין בה מחבואות שיכנס שם קמח וישאר שם כדי שיתליע. בן א"ח פ' נשא או' י"ח.

קמב

קמב) ואם עברו על הדבש שנפלו נמלים יב"ח שכתב מרן בדין הקודם יש להסתפק וכו' הרדב"ז בתשו' החדשות סי' תרצ"ב פשיטא ליה דכל שעברו יב"ח עפרא בעלמא הוא ומותר דמתהפך הדבר ההוא לדבש לפי שנבלעת בתוכו וכו' יעו"ש. מחב"ר או' ל"ו. אמנם דעת כל האחרונים שזכרנו בסעי' הנז' כדברי הש"ע שלא התירו אלא א"כ יש עוד ספק אחר יעו"ש.

קמג

קמג) [סעיף טו'] מיני עופות הגדילים באילן ותלוים באילן בחרטומיהם אסורים וכו' ורש"ל פ' העור והרוטב סי' ט' פסק כהמרדכי בשם ר"ת דמותרים בשחיטה אבל הסכמת הפו' כהמחבר וכן דעת האחרונים. וכ"כ האו"ה סוף כלל ט' בשם הרבה פו' וכתב דהכי נהגינן. וכ"פ בתו"ח סוף כלל מ"ו. ש"ך ס"ק מ"א. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' כ"ט. שו"ג או' מ"ו. שפ"ד או' מ"ו. חכ"א כלל ל"ח סוף או' כ"ח. בי"צ ח"ד או' א' ערוך השלחן או' פ"ז. זבחי צדק או' קט"ז.

קמד

קמד) וכן זבובים הגדילים באילנות שהוא מזרע שהזריעו אמותיהם על העלים לכ"ע אסור. שפ"ד שם בשם מהרי"ל. ערוך השלחן שם.

קמה

קמה) [סעיף טז'] כל התולעים הנמצאים בבהמה וכו' אסורים. משום דבהמה בשחיטה תליא מילתא ואלו שגדלו בתוכה עד שלא נשחטה ובאו מאיסור אבר מן החי ושחיטת הבהמה לא מהני להו שהרי יש להן חיות בפ"ע ואע"ג דשליל מותר בשחיטת אמו (לעיל סי' י"ג) התם מכל בבהמה תאכלו נפקא אבל הכא באיסורייהו קיימי. רש"י חולין ס"ז ע"ב. ש"ך ס"ק מ"ב. לה"פ או' ל"ד. חכ"א שם. ואסור ליתן לבני נח דעובר על לפני עור. שפ"ד או' מ"ב.

קמו

קמו) שם. והנמצאים בדגים במעיהם אסורים וכו' משום דמעלמא אתו לתוכם אבל הנמצאים בהם בין עור לבשר שרי דמהם גדלים ולית בהם משום אבר מן החי דהא דגים באסיפה בעלמא סגי להו. ש"ך ס"ק מ"ג. פר"ח או' מ"ה. שפ"ד או' מ"ג.

קמז

קמז) שם. והנמצאים בדגים במעיהם אסורים וכו' וכן אם נמצאים במוח או בכבד אסורים משום דמעלמא קאתו ועיילי ליה דרך נחיריו. פר"ח שם. לה"פ או' ל"ה בל"י או' ל' חכ"א שם. ערוך השלחן או' פ"ח. זבחי צדק או' קי"ז.

קמח

קמח) ויש ליזהר להסיר הבני מעיים מן הדגים הניצודים בתולעים. לה"פ שם. בל"י שם. זבחי צדק או' קי"ח.

קמט

קמט) עוד יש להזהיר העם לחתוך מן הראש שקורין זאברי"ש (נראה שהוא זה שמלא כמו חוטין אדומים) שעל פי הרוב מוצאים שם תולעים קטנים מאד. בל"י שם. זבחי צדק או' קי"ט.

קנ

קנ) ויש מקומות שהמים מגדילים בדגת הים שרצים אצל הסנפירין סמוך ממש להם וגם על הסנפירין ובתוך הפה והם עגולים כעדשה ואין ניכרים כלל ויש להם עינים שחורים כב' טיפי זבובים סמוכים זה אצל זה והמכיר אותן יכול להפרישם בסכין ובק"ק פראג הכל מכירין אותן ונתפרסם שם האיסור וקורין אותן פיש לייז וכמה פעמים הראתי אותם לסוחרים והפרשתי אותו והנחתי בצלוחית של מים וראו אותן שטין במים ולכן עכ"פ חיוב גדול לגרר היטב היטב על הסנפירין וסמוך להם ועל הזנב ויבדוק היטב היטב אחורי האזנים ובפה. חכ"א שם. זבחי צדק או' ק"ך.

קנא

קנא) ובכל המקומות צריך לבדוק תיכף מתחלת ימי הפסח בדגים בפה ובאזנים ובפרט בדג שקורין העכ"ט שיש שם תולעים כמו חוטין והם כמו נחש ארוך ודק ואני הראתי להם הרבה פעמים וכמעט זה מצוי בהעכ"ט מקודם פסח עד ימי החורף. חכ"א שם. זבחי צדק או' קכ"א.

קנב

קנב) שם הגה. ואפי' פירשו קצת וחזרו מותרין וכו' היינו כשלא פירשו לגמרי אבל אם פירשו לגמרי אסורים. ש"ך ס"ק מ"ד. פר"ח או' מ"ו. לה"פ או' ל"ו. שפ"ד או' מ"ד. זבחי צדק או' קכ"ב.

קנג

קנג) שם. אבל הגדלים בבשר אחר שחיטה או בדגים וגבינה מותרים כל זמן שלא פירשו. הנה בדין זה רבו הדעות דראב"ן כתב תולעים שבגבינה אסורים וראבי"ה כתב דמותרים אפי' פירשו לגמרי ורשב"ט מתיר שבדגים ושבגבינה אם פירשו לגב הגבינה משום דהיינו רביתייהו אבל אם פירשו לגמרי אסורים ובהגהות שע"ד כתב אחר דברי א"ז רבים נהגו היתר בתולעים של גבינות לאוכלם בהדיא אפי' שקופצין הנה והנה בקערה אבל הרשב"א כתב בחי' כשהתליע לאחר מיתה לא שנא בדבישרא לא שנא בכוורא שרו ודוקא בשלא פירשו ע"ג חתיכה אבל אם פירשו ע"ג חתיכה אסירי וכדאמרינן בפירשה ע"ג תמרה דסלקא בתיקו ולחומרא כמ"ש כל זה בב"י יעו"ש. ומיהו עיין בפר"ח או' נ"ג מה שהאריך בזה ומסיק לענין דינא שאין הפרש בין תולעים הנבראים בפירות לתולעים הנבראים במאכלות כגון בשר גבינה ודגים וכיוצא כל שפירשו לגמרי אסורים ולוקין עליהם וכתב שכ"ה דעת כל הראשונים והאוכל תולעים אחר שפירשו ראוי לנדותו יעו"ש. והיינו כל שפירשו לגב חתיכה או לגב הגבינה אסור כמ"ש באו' הנז' ובאו' נ"ב יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ת או' כ"ט לה"פ או' מ' בל"י או' ל"ד. פ"ת או' י"ב. וכתב זבחי צדק או' קכ"ג כי כ"ה מנהג בגדאד יע"א כדברי הרשב"א וכמסקנת הפר"ח יעו"ש וכ"כ בן א"ח פ' נשא או' כ"א. ומיהו גם בתולעים שבתוך הגבינה ובשר ודגים יש ליזהר שלא לאכלם דיש לחוש שמא פירשו וחזרו ועוד משום בל תשקצו כמ"ש לעיל או' ה' ואו' ו' יעו"ש.

קנד

קנד) ואפי' לדעת הפר"ח אם נתערב בשאר מאכל אין להחמיר. בל"י שם. מחב"ר או' ל"ח. ועיין לקמן או' קס"ד.

קנה

קנה) וכן התולעים הנמצאים בתוך היגורט"י שקורין בערבי לב"ן אסורין וע"כ יגורט"י שהתליע אסור לאוכלו. זבחי צדק או' קכ"ד. בן א"ח שם.

קנו

קנו) שם. כל זמן שלא פירשו. אבל אם פירשו ע"ג החתיכה או ע"ג הגבינה אסירי וכן דעת הרמב"ם והרשב"א ורוב פו' ואף בפירשו מקצתן לאויר או ע"ג החתיכה אסירי וכן עיקר. פר"ח או' מ"ז.

קנז

קנז) שם. הלכך תולעים הנמצאים בקערה שנפלו מן הבשר מותרים לדעת המתירים. ר"ל לדעת המתירים בבשר לאחר שחיטה לאפוקי היש מי שאוסר שהביא אח"כ. ש"ך ס"ק מ"ה. והיותר נכון לפרש דה"ק לדעת המתירין בפירשה מתה לעיל סעי' ד' פר"ח או' מ"ח. וכ"כ הפר"ת או' כ"ח. וא"כ לפי מ"ש לעיל או' ל"ד להחמיר בפירשה מתה ה"ה לכאן. וכ"כ זבחי צדק או' קכ"ה.

קנח

קנח) הזבובים המטילים ביציהם בבשר בימות החמה והם כמו גרעיני חרדל לבנים צריך לבודקם ולהדיח הבשר יפה יפה שלא ישאר אפילו אחד. ומיהו יש אומרים דהני גרעינים לבנים המטילים הזבובים בבשר בימות החמה אינם ביצי זבובים אלא מרוקם וצואתם מתהוים והראיה שאינם נעשים לאחר זמן זבובים אלא תולעים וכל עוד שלא נעשו תולעים הוא כפירשא בעלמא ושרו וצ"ע. ושומר נפשו ירחק מהם. מהר"ם ן' חביב בתשו' כ"י סי' י"ח. מחב"ר או' ל"ז. וע"כ צריך ליזהר בזה מאד כי כיון שהטילו הביצים הנז' אחר שעה א' מתהוים תולעים לבנים דקים מאד למאות ולאלפים וצריך בדיקה גדולה עד מאד ומנהגינו הוא כשמצניעים הבשר בימות הקיץ לכרוך אותו במטלית כדי שלא ינוחו בו הזבובים או לכסות אותו בכלי היטב באופן שלא יכנסו שם זבובים. ופעם א' קנה א' בשר מן הקצב וראה בו תולעים מאלו ביצי זבובים הרבה וע"כ צריך להזהיר בזה להמון העם שישגיחו על הבשר היטב היטב. זבחי צדק או' קכ"ו. בן א"ח שם או' ך' ולכן צריך לבדוק הבשר כשלוקח אותו מן החנות וגם קודם בישול שמא נתהוו בו אח"כ וגם יש לראות שמא נתהוו בו נמלים כי רבים הם בקיץ.

קנט

קנט) שרץ הנמצא בתבשיל הנקרא אגלא"ל (והוא החומט שנחבא בתוך הקליפה) אם נמצא עדין בקליפתו בטל טעמו בס' ואם נמצאת הקליפה ריקנית חזקה שיצא לתוך התבשיל ואינו ניכר ודינו כדין בריה דאפי' באלף לא בטיל אם א"א ע"י סינון. שו"ת בית יהודה דף קט"ו סוף ע"א. מחב"ר או' מ' מיהו הער"ה או' ה' כתב דהתבשיל מותר משום דגדילתו בשדה ומתערב עם הזרעונים ורובו ריקן וא"כ איכא ס"ס ולכ"ע מותר דשמא נפל לתבשיל ריקן וחסר ואת"ל יש שרץ שמא נימוח יעו"ש. זבחי צדק או' קכ"ז.

קס

קס) ועיין בשו"ת תשו' מאהבה ח"א סי' צ"ד שנשאל בפירות מרוקחים שהתליעו והמרקחת היא שהפירות כבושים בחומץ ודבש והפירות צפים בתוך המשקה והנה מבואר כי שרץ המים הגם שהם פורשים על דופני הכלי מבפנים מותרים אבל פירות שהתליעו אם פירשו על דופני הכלי מבפנים אסורים ובנ"ד הדבר בספק אי השרצים מן המשקה התליעו או מהפירות ואפי' אם יבורר שממשקה נתהוו השרצים מ"מ כאשר יפרשו על הפירות אולי לאו היינו רביתייהו כמ"ש הפר"ח או' ל"ג בלש במים שיש בהם תולעים שאסור הפת והגם דפירש על דופני הכלי מותר מ"מ בפירש על הקמח אסור. והעלה החכם השואל להקל דאפי' אם נשרץ מן הפרי כיון שהפרי במים הוא שרץ המים וחשש הב' גם כן ליתא דל"ד למ"ש הפר"ח דהתם פורשים מן המים מכל וכל על הקמח אבל הכא הפירות הם לחים ומשקה טופח עליהם. ובעל המחבר הסכים עמו בהא דאם זוחלים על הפירות אין בזה חשש אבל לענין השאלה העלה להחמיר יעו"ש. פ"ת או' ח' זבחי צדק או' קכ"ח. ומיהו אם אפשר יש לתקן המרקחת הנז' דהיינו לסנן החומץ ולבדוק הפירות.

קסא

קסא) התורה החמירה מאד וכל האוכל תולעים או נמלים חייב על כל תולעת או נמלה חמש מלקיות ואם הוא זבובים או יתושים חייב שש מלקיות והחמירה התורה בזה לפי שהוא דבר המצוי מאד בירקות ופירות וקטניות וא"א לינצל אלא בזריזות גדול לכן הוצרך הכתוב לזרז ביותר ולהרבות לאוין. פר"ח בסוף הסי' מחב"ר או' ט"ל. חכ"א כלל ל"ח או' א'.

קסב

קסב) שם. ויש מי שאוסר התולעים המתהוים לאחר שחיטה וכו' הגה ונהגו להקל כסברא הראשונה. כבר כתבנו באו"ח סי' י"ג או' ז' בשם כמה פו' דכל היכא שסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב יש מי שאוסר דחושש לסברת היש מי שאוסר לכתחלה יעו"ש אך במקום שכבר נהגו להקל נהוג. ועיין לעיל סוף או' קנ"ג.

קסג

קסג) שם בהגה. עוד נוהגים בתולעים של גבינה לאכלן אעפ"י שקופצין וכו' עיין לעיל או' קנ"ג.

קסד

קסד) שם בהגה. מיהו אם נתערבו בשאר מאכל ולא יכולין להסירם משם אין אוסרין המאכל וכו' וא"צ ס' כנגדן או"ה כלל מ"א סוף דין יו"ד. מיהו נראה דצריך רוב כנגדן. ש"ך ס"ק מ"ז. פר"ח או' נ"א. לה"פ או' ט"ל. בל"י או' ל"ג. ועיין לקמן סי' ק"ג סעי' ב'.

קסה

קסה) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו' והפר"ח או' נ"ב כתב כן עיקר מן הדין שהמתיר בכל ענין היא סברת יחיד יעו"ש.

קסו

קסו) [סעיף יז'] שרץ שרוף מותר לאכלו משום רפואה וכו' וצריך לדקדק בו שיהיה נשרף עד שיעשה גחלת מבפנים וישרף כולו עד שיעשה אפר גמור כולו אבל אם נחרך עד שנעשה כפחם לבד אסור כי עדיין יש בו ממש והגם שמחמת שריפתו נפגם טעמו עכ"ז אין לאוכלו כ"א לרפואה. פר"ת או' ל' זבחי צדק או' קל"ה.

קסז

קסז) שם. מותר לאוכלו משום רפואה וכו' אפי' חולה שאין בו סכנה. מור"ם בהגה לקמן ססי' קנ"ה. כנה"ג בהגב"י או' קי"א. שפ"ד או' מ"ט. אבל אדם בריא יזהר. כנה"ג שם. ועיין לקמן או' ק"ע.

קסח

קסח) ואפי' הוא דבר מאיסורי הנאה שרי שרוף לחולה שאין בו סכנה דק"ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי ע"ז ויין נסך. ריב"ש סי' רכ"ה. ש"ך לקמן סי' קנ"ה ס"ק י"ט. כנה"ג באו' הנז' שפ"ד באו' הנז' זבחי צדק או' קכ"ט.

קסט

קסט) ומיהו להמחותו אסור אם לא לחולה שיש בו סכנה. רש"ל פא"ט סי' קכ"ו. דמש"א שם בסוף פא"ט. כנה"ג בהגב"י או' קי"ב. שו"ג או' נ"ה. זבחי צדק או' ק"ל.

קע

קע) שם. מותר לאוכלו משום רפואה וכו' משמע אבל לבריא אסור והיינו לשרוף לכתחלה כדי לאוכלו אסור אי לאו משום רפואה משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה אבל בשרוף כבר מותר אפי' לבריא. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ט'. מש"ז או' כ"ג. מחב"ר או' מ"ב. מיהו הער"ה או' יו"ד כתב להוכיח דאפי' לכתחלה מותר לפגום האיסור ולאוכלו יעו"ש. ומ"מ יש להחמיר כיון דכ"מ לשון הש"ע דלבריא לכתחלה לא וכ"מ ממ"ש לעיל סוף או' קס"ז.

קעא

קעא) נכפה שבא גוי לרפאותו ולהאכילו מאכל שיש בו שרץ העוף אם הרפואה בידוע מותר ואם אין הרפואה בידוע אין להתיר אעפ"י שנכפה אולי גדול וכמכה של חלל דמי ופעמים שמסתכן ליפול באור או במים. הגמי"י פ"ד מהמ"ח. או"ה כלל נ"ט דין ל"ה. רש"ל פא"ט סי' קכ"ו. ט"ז ס"ק כ"ד. כנה"ג שם או' קי"ג. לה"פ או' מ"ב. בל"י או' ל"ה. שו"ג או' נ"ה. מש"ז או' כ"ג. זבחי צדק או' קל"ב.

קעב

קעב) וכ"ש שאר חולאים עצמן שיש בהם סכנה שאין לחוש להאכילן על פי רופא מומחה דבר טומאה כגון התרייא"ק וכה"ג שמעורב בו דבר איסור או אף האיסור לבדו. או"ה שם. כנה"ג שם. שו"ג שם. זבחי צדק או' קל"ג.

קעג

קעג) ואם ביטל העכו"ם השרץ בס' לרפואה מותר. הגמ"י שם. רש"ל שם. ט"ז שם. כנה"ג שם או' קי"ד. בל"י שם. מש"ז שם. זבחי צדק סוף או' קל"ב.

קעד

קעד) ומנהג פשוט בקושט' להאכיל לחולה מן השדפון מבשר הקפוד שאומרים שהוא יפה לחולי זה. כנה"ג שם סוף או' קי"ג. שו"ג שם. זבחי צדק או' קל"ד.

קעה

קעה) מי שיש לו חולי שאינו יכול להעמיד השתן יש להתיר לשרוף זנב עכבר עד שיהיה כעפר וזהו היא תרופתו לתת לו לשתותו אמנם כ"ע מודו דאם אפשר בלא איסור אין להתיר אפי' איסור קל ואם א"א בלא"ה והוא חולי של סכנה מי יאסור אפי' איסור חמור חוץ מאותן שאסרו ז"ל. עיקרי הד"ט חי"ד סי' ט"ו או' ב' ואו' ג' זכ"ל ח"ג חי"ד או' ע"ו. זבחי צדק או' קל"ו.

קעו

קעו) רפואה לבעל ירקון לבלוע ט' כנים של ראשו והוא יוצא ונכנס רק שנהפכו כל פניו לירקון אסור מפני שאין בדוק ומנוסה. חו"י סי' ק"ב. לה"פ שם. בל"י שם. זבחי צדק או' קל"ח.

קעז

קעז) השואף דבר איסור דרך נחיריו פטור אפי' שנהנה גרונו בכזית מאחר שאין דרך אכילתו בכך. הלק"ט ח"א סי' ל"ה. לה"פ שם. בל"י שם. זבחי צדק או' קל"ט.

קעח

קעח) מנהג פשוט בעיר בגדאד יע"א דמי דיש לו חולי השברון שותה גנ"ד כך שמו בערבי והוא ביצים של כלב המים. ורפואתו ידועה. זבחי צדק או' קל"ז.

קעט

קעט) מנהג עיר בגדאד יע"א שאם א' נשקעה בו חולי הקדחת והאריך בזה החולי תרופתו שמביאים תולעים שגדלים בפרדס על פני אמת המים וקורין אותם בערבי דו"ד אל בסתא"ן והם תולעים גדולים וארוכים אדומים ושחורים וכל א' ארכו יותר מאצבע ומביאים תולעים הנז' ודכים אותם במדוכה הידק היטב עד שיהו כמים ואח"כ מניחים אותם בתבשיל של החולה או בקיתון של מים ואוכל אותם או שותה אותם בלי ידיעתו ואח"כ מודיעים לחולה שאכל או שתה תולעים הנז' והוא מצטער ונרתע ובזה יהיה תרופת הקדחת הנז' זבחי צדק או' ק"מ. ועיין לקמן סי' ק"ד סעי' ג'.

קפ

קפ) תינוקות שמוציאין חטטין בפיהם תרופתם שיקחו בק"א א' של שור וקורין אותה בערבי בקאיי"ת אל תו"ר והוא יתוש גדול ומצויה בשורים או בג'אמו"ס וממעכין אותה בידם ומוציאין הדם ומושחין את כל החטטין שבפי התינוק בדם הנז' ותרופתו ידועה. כך עושים בעיר בגדאד יע"א. זבחי צדק או' קמ"א. וית' עוד מזה לקמן סי' קנ"ה בס"ד.

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---