פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/לה

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אוני. עט"ז ואוזן לשון עברי ואוני ארמית. הכה"ג בהגהות הטור אות ג' תמה שלא מצא ברא"ש שיכתוב כן. ואני תמה עליו מרוב בקיאותו שלא עיין מה שכתב הרא"ש גבי תרתי אונא דסריכן בשם ר"ת דאומא היא עיקר ומשם יוצאין ויונקים האונות וזה כדברי ט"ז. ריאה ע"ש שמעיינין בה פרישה ולא ידענא הא בחולין מ"ט א' למה נקרא ריאה שמאירת עינים שוב ראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות ד' הביא הא דחולין. כל הריאה בכלל נקראת ריאה ויש בה איברים פרטיים אונות אומות עינוניתא דוורדא (עיין חילוף א' והוספות אתוון להקטין ענין) וב' ערוגות כל אלו בכלל ריאה הן. וורדא שדומה לוורד בקלישתא ואדומה. רש"י:

ב

צורות. עט"ז וכלל הדבר כל החילופים הנזכרים כאן בהג"ה לית להו מקור בש"ס דרבא לא הודיע צורת האונות כלל דלימא עליה ואי חליף אמנם אומא למעלה והאונות למטה מוזכר בש"ס לפי דעת יש"ש פא"ט סי' ל"ד מדאמר אפה כלפי גברא להורות שהאונות למעלה והאומות למטה וע"ז קאי ואי חליף טריפה. וכפי זה נראה מ"ש הט"ז דאי איכא עוד ריעותא מצטרף עם ההיא דלעיל היינו מה שזכר בהג"ה אמנם לא באומה למעלה. אבל התב"ש באות ל"ז הבין דט"ז אף באומה למעלה מיקל באין ריעותא אחרת ואין הלשון משמע כן מדכתב עם ההיא דלעיל. ומ"ש ראיה מהמחבר סט"ו אין דומה דהתם עיקר האונות וגידולן הוא למעלה רק אחת היא למטה ומיהו באומות למעלה אפשר המחבר יודה דטריפה. והפר"ח אות ה' מיקל באומה למעלה ואונה למטה. ודע דכל השינויים בתוארים אין ראיה למ"ד וורדא משלים דאנן נמי מכשירים אם האונא כורדא אלא מימין לשמאל דוקא הוה חליף לא בצורה אחרת וא"כ אין ראיה למ"ש הפר"ח יע"ש ומ"מ דוקא בה"מ מקילין ולא בע"א:

והנה חסר אומא פשיטא דטריפה וכן כתב התב"ש אות ב' והביא תוס' מ"ו ב' ד"ה היינו ועיינתי שם שכתבו דהא לא אמר רבא שבעה אוני דאומא אין דרכה להיות חסר וחליף משמע דאי חסר טריפה. ומ"ש התוס' חליף באומא לא ידענא מהו אם לא אומא שמאלית גדולה כימין כמ"ש רמ"א בהג"ה וא"כ ראוי להחמיר בחילוף זה דהוזכר בתוס' דשאר חילופים מקילין שלא הוזכר בתוס' אמנם אין קושיא דחליף היינו ששני האומות מימין דג"ז חליף מיקרי שחסר ממקום הראוי ויש בימין ואנן קיי"ל דלא כתורת חיים דד' בימין וא' בשמאל נמי טריפה דג"ז חליף מיקרי עש"ך אות ג' אם כן חילוף אומא ימנית גדולה משמאל לא הוזכר בתוס' ויש להקל בה"מ. ובכה"ג בהגהות הטור אות כ"ו כתב דלהר"מ ז"ל משמע חליף וחסר ויתר לא שייך באומא ואני לא מצאתי להר"מ שיאמר בפי' כן ומ"ש בפ"ח מה"ש ה"ב חסר מנין האונות דרכו לכתוב לשון גמרא ולא להוסיף כידוע ועוד דאין דרך לחסור האומות ומ"מ הדין אמת שאם חסר א' מהן או ב' מימין ובשמאל ליתא דטריפה:

ג

והוורדא. עיין ט"ז ומ"ש אין להטריף בשום שינוי לכאורה ירצה דקשיא ממ"נ אי ההיא דביני ביני הוה בחדא כרש"י יש להטריף בב' ואי הוה בב' כרבינו אפרים יש להטריף בחסר מש"ה אמר דיש שינוי בב"ח מקצתן אין להם כלל ומקצתן יש להם ב' מש"ה אין להטריף ומיהו אין צורך לזה דהמחבר פסק יתרת מקמא כשר א"כ המעשה דרב אשי בחדא הוה ואפ"ה מדאמר אבל אגבה טריפה ש"מ יתרת כשר אמנם הראש דאוסר יתרת מקמא ומכשיר בחסר וורדא או ב' צ"ל דסובר כמ"ש והמעיין ברא"ש יראה כן. כתב הכה"ג בהגהות הטור אות ט' וורדא נקובה טריפה הר"מ בפ"ח מה"ש והטעם דריאה שניקבה עכ"ל. הנה הר"מ פ"ח ה"א כתב כן אע"פ שכיס סותם ומ"ש בפ"ח לא בפ"ז ששם דיני נקיבה משום דמפרש כאן צורת הריאה ושיש לה עינוניתא כו' ומיהו עיקר הדין מפורש בש"ע סי' ל"ט ס"ו עינוניתא לכ"מ שתסרך הוה שלא כסדרן ורש"י הביאו ולדידיה טעם הסירכא משום נקב וכן לאינך הרי ברור כן הוא. ויראה לי דאם ניקב כיס הוורדא אף לדידן דחסר טריפה מ"מ ניקב כשר [?ז] וראיה ממ"ש לקמן סי' ל"ט דאין סירכא פוסל בכיס לדופן ואין סירכא בלא נקב ואפ"ה כשירה ועיין באות שאח"ז מדיני כיס  :

ד

בין. הט"ז מחולק עם הש"ך באות י"ז דלט"ז ב' וורדות אין פוסל אלא כשעומדין סמוכין ממש ואין בשורש כעובי אצבע ומרוחק קצת מותר ומ"ש אח"כ אם עומדת בשמאל לא תידוק הא בימין פסולה דמרישא וודאי משמע דווקא תכופין ואין עובי אצבע הא מרוחקין כשירה אלא רבותא קאמר לא מיבעיא בימין גם הרא"ש מכשיר ב' וורדות דאורחייהו בהכי אלא אפילו בשמאל דהרא"ש אוסר דאזיל לשיטתיה דאוסר יתרת מקמא ולא לדידן. וכ"ת הא ביתרת רגל כתב הט"ז לקמן סי' נ"ה אות ד' דקיי"ל כרש"י אפילו שאין מחוברין זה לזה הוה כל יתר כנטול דמי וא"כ נהי דבשמאל כשירה בימין אמאי י"ל כיון דרוב פוסקים מכשירין חסר וורדא אין להחמיר ולומר דיתיר כנטול אף שאין מחובר כן נראה לי וכלל דבריו הוא דהרא"ש מכשיר ב' וורדות בימין או חסר ופוסל וורדא בשמאל ואנן מכשירין בשמאל ופוסלין במקורבין ממש ולא הוה סברות הפוכות דרא"ש מטעם יתרת מקמא פוסל ואנן מכשירין יתרת מקמא. אף לענין ב' וורדות יש חילוק בין אם יש להם תואר וורד במקורבין ממש הוה חסר הוורדא ואם א' תואר אונא כשירה א"כ אימא ה"ה אחת בשמאל דווקא יתרת כשר בתואר אונא לא תואר וורד כמ"ש הש"ך אות י"ז והתב"ש באות מ' תמה עליו ולא ידעתי למה דהט"ז סמך על מ"ש הטור דמהרא"ש מוכח דפוסל יתרת מקמא מדפסל וורדא בשמאל ומה ראיה דלמא תואר וורד שאני אלא וודאי אין לחלק בין יתרת לתואר וורד זולת אם עומדין במקום אחד מקורבין ונוגעין אז מטעם חסרה הוורדא קאתינן עלה וא"ש הכל:

גם יש לראות דאנו דמכשירין יתרת מקמא הוא כדעת הר"מ ז"ל כמ"ש הכ"מ בפ"ח מה"ש וב"י כאן מדאמר אבל אגבה טריפה משמע מקמא אף שיש לה תואר וורד כשירה דאהא קיימא התם וצריך לומר לדידן דההיא מעשה דרב אשי בשתים היה מרוחקות זה מזה דא"ל חדא דא"כ היה לנו להכשיר באין לה כלל אלא וודאי כדאמרן ורצה לפסול מטעם יתרת מקמא ואמר כל חיוי ברייתא שרועות באפר הכי אית להו א"כ אין לפסול יתרת מקמא ואף שיש ליישב בע"א דלדידן א' היה ומדאמר כל חיוי ברייתא הכי אית להו ועכשיו כל הבהמות הכי אית להו מטריפין בחסר מ"מ מדמכשירין יתרת מקמא ע"כ כמ"ש א"כ אין חילוק בין תואר וורד ללא תואר וורד ובש"ך אות י"ז אבאר עוד:

עיין ב"ח פלפל בחכמה דרבא אמר חמש ולא אמר שש או כפרש"י דחסר אין פוסל בו או כרבינו אפרים דיתיר אין פוסל בו וסיים וספיקא דאורייתא להחמיר יע"ש. ולפ"ז אם נפל ב' זיתים מב' בהמות לתבשיל אחד מן חסר וורדא ויתר וורדא אין צריך לבטל אלא זית אחד מהן דא' וודאי כשירה וכן שלשה בהמות שנתערב יתיר וורדא וחסר וורדא עם כשירה כולן כשירות אם אין חהר"ל אמנם נראה דאין זה כלום די"ל כמ"ש הב"ח עוד שם דחזינן השתא שנשתנה דרך הבהמות ולכולהו יש אחד ולא יותר א"כ יש להטריף בין חסר או יתיר וכאמור. כתב התב"ש ובל"י בופ"ל אוק"ש וחיות השדה הרוב יש להם ב' וורדות ויש להכשיר דהכי רבותייהו וחסר פסול יע"ש ואם קבלה הוא נקבל:

ה

שורש אחד. הט"ז הסכים דבעינן שיהא השורש בגובה עובי אצבע לא ברוחב או באורך. כתב בית לחם יהודה אות י' אם יש לה ב' ראשי חריצות מזה אחד ומזה אחד אז נראה שהן שתים ויש להטריף יע"ש ואין אני אומר לא איסור ולא היתר כי רוב מכשירין ב'. ודע עובי אצבע האמור כאן הוא רוחב אגודל במקום הרחב לא בעוביו כן כתב השמ"ח ושאר אחרונים ועיין ש"ך אות י' שכתב מדקין והתם וודאי ברוחב אגודל כו':

ו

וכל. עט"ז דכתב דרמ"א לא קאי אג' דברים חסר או יתיר ושינתה מקומה דטריפות חסר הוזכר בתוס' ד"ה כל ויתיר הוזכר ברש"י ד"ה אפילו ושינתה מקומה בתוס' ד"ה אבל דף מ"ז יע"ש משמע הא שאר ענינים אין לו כיס או ב' ואפילו שינתה תוארה יש להכשיר אמנם בתוארה רש"ל מחמיר שע"כ נקראת כן ומיהו בכיס יש להתיר בה"מ וכמו שאבאר בש"ך. כתב השמ"ח סל"ד יתיר כיס דווקא שיש לו שפה גיד לפיו הא לאו הכי לא הוה יתיר כיס ומיהו כיס שאין לו שפה אין קפידא בשם דמש"א. ונראה נמי כל שאין הכיסין תכופין יש להכשיר דהא ב' וורדות מכשיר הט"ז כשאין נוגעין וב' כיסין אפשר שאר אחרונים מודים ועיין מ"ב סי' ס"א האריך ומסיק חסר כיס יש לאסור ויתיר יש להתיר יע"ש:

וראיתי להמ"ב שם דבר מחודש שסובר תרי רואין לא אמרינן כאילו ניטל הכיס וכאילו ניטל הוורדא והתב"ש אות מ"ז חלק עליו וכתב דל"ד לטרפשא דכבדא שאם נסרך או ניקב והעלה קרום דכשר שלא היה עליו שם פסול מעולם יע"ש. אמנם המעיין במ"ב כתב דכשירה בטרפשא בין למ"ד אין סירכא בלא נקב ובין למ"ד יש סירכא בלא נקב כוונתו למ"ד יש סירכא בלא נקב אלא שסופו להתפרק א"כ איך סתם הב"י בסימן מ"א דטרפשא דנסרך כשירה ומשמע לכ"ע והא למ"ד דפוסל שאר איברים בסירכות כמ"ש בהג"ה מ"ב ומטעם דסופו להתפרק א"כ יהיה וודאי ניקב אלא תרי רואין לא אמרינן וה"נ כאן. ולפ"ז יש לעיין דזה למ"ד כל יתיר כנטול ביד דמי אמנם אי כל יתיר כחסר מתחלת ברייתו דמי יש לעיין. ומדברי המ"ב האלו יש ללמוד תרי טרפשא דכבדא אין לאסור דתרי רואין לא אמרינן ולקמן בסימן מ"א יבואר זה בעזה"י:

ז

דזה. עט"ז הראה מקום לאות י"ז ושם נאמר דלאו ודאי הוה בדרי אלא לעיל ממ"נ כשר דהוה יתרת מקמא משא"כ לקמן שמא יתרת הוא. הנה הוא ז"ל סובר דיתרת מקמא אין משלים חסרון האונות כתירוץ הב' של הש"ך באות מ"ב יע"ש ומ"מ קשה הא רמ"א כתב דזה מיקרי דרי דאונא משמע דכתב כן אף במקום שנוהגין להטריף יתרת מקמא זה כשר א"כ קשיא ואף שי"ל דכאן הוה ס"ס שמא הוה דרי דאונא ושמא יתרת מקמא כשר משא"כ לקמן מ"מ לשון רמ"א מורה דהוה וודאי דרי דאונא קשיא ושוב ראיתי להפר"ח אות ל"ח העיר בזה קצת יע"ש ואמנם התב"ש אות י"א תירץ בזה ותוכן כוונתו דרי מיקרי כיון שעומד בסדר האונות בשוה אמנם יתיר אומא מיקרי ולא משלים החסרון יע"ש כי כן כוונתו ויפה כתב וא"כ ודאי יתרת מקמא אין משלים:

ח

דדוקא. עט"ז הביא ב' פירושים ועיינתי ברש"ל פא"ט סי' כ"ט הדבר מבואר דהכי קאמר דאונא עליונה עד"מ ארכה טפח אין כשירה שם יתרת מגבה כט"ד בחצי טפח לצד החוד כשירה לא בחצי טפח של צד שורש במקום שמושרשת בערוגה ומ"ש הט"ז שלפ"ז היינו השיעור ברוחב האונא רצה לומר כאלו עושין קו שטחיי ברוחב האונא ואומרים החצי שלמעלה כשירה ולצד מטה טריפה ולשון שני מודה לפירוש הא' אלא שמוסיף דאף באותו חציה של צד מעלה אין כשירה כ"א חצי ממנה לצד הקנה לא החצי של צד חיתוך הב' שאצלה נמצא דאין כשר אלא חלק רביעי מאונא העליונה ומ"ש דפי' הב' הוא באורך ר"ל אנו עושין קו שטחיי באורך האונא ואומרים הצד של קנה כשירה והצד לחיתוך הסמוך לאונא שניה טריפה ואמנם מ"ש מהרי"ו חריץ וגבול הוא פשוט לדעתי לפי שהחריץ הולך מראשו עד סופו באורך ובאלכסון הולך וא"כ פעם יש קולא שהוא יותר מחצי מן הקנה ופעם חומרא שהוא בתוך החצי של הקנה והגבלת החריץ הוא בארכו אמנם ברחבו דהיינו מחוד עד השורש צריך מדידה:

כתב השמ"ח סט"ז ותב"ש אות כ' יתרת מקמא באונא עליונה ימנית פסולה והב"ח מכשיר יע"ש וה"ט דקנה מפרק היתרת ורוב פוסקים בלא"ה החמירו יתרת מקמא ובל"י מכשיר אמנם באין ה"מ ראוי לשמוע להתב"ש דבלא"ה רוב פוסלין יתרת מקמא וגם דעת הר"ב כן כמו שיתבאר בש"ך אות כ"ה דרוב מקומות נוהגין כן לכן היכא דאיכא עוד ריעותא אסור:

ט

בכל צד. ואף יותר מעשרה דלא כמי שאומר יותר מי' לא ט"ז וטעם יש מי שאומר הוא מדאמר רבא ה' אונות ולא אמר ג' מימינא כו' אלא לומר יותר מה' בכל צד לא ואין המנהג להחמיר:

י

מצטרף. עט"ז הביא בשם רב אחא דב' בימין וג' בשמאל וסדק בימין פוסל וכן הסכים רש"ל ובנה"ך חולק עליו וכתב דבד"מ מכשיר ולענין הלכה רש"ל וב"ח וט"ז ותב"ש אות ל"ד החמירו דהוה ספיקא דאורייתא והנה"ך ופר"ח אות ל"ח מכשירין והכה"ג בהגהות ב"י אות ק"ט האריך בפלפול יע"ש ועי' יש"ש בא"ט סי' ל"ג והנה יש לומר ב' טעמים דטריפה. א' דסדק אין יכול לפעול ב' פעולות להשלים החסר מימין ולהשוות החילוף שבשמאל יותר מימין וזה דעת הט"ז שכתב דהוה תרתי לריעותא אמנם מרש"ל יראה דה"ק דמ"מ חלוף הוא דבשמאל ג' אונות פרודות ובימין ג' על ידי סדק הוה בכלל חליף דבימין המנין תמיד מבורר ביתרון משמאל כן נ"ל עי' בא"ט סי' ל"ג. ונ"מ אי יש בימין ג' וד' בשמאל וסדק בימין לרש"ל טריפה דמ"מ חליף הוה ולט"ז כשירה דלא הוה תרתי לריעותא דלא חסר הוא וכ"ש כפי הנראה מרש"י בא"ט מ"ג בהא דכתב חליף בכלל חסר משמע דג' בימין וד' בשמאל כשר אלא שיש לדחוק ולומר דיתיר הוה חסר ואף דלא קיי"ל כרבא ביתרת מ"מ אי חליף הוה לאו אורחייהו ויתיר הוא ובכלל חסר הוא מ"מ הא ודאי כשר הוא לט"ז אמנם ב' בימין וג' בשמאל וסדק בימין אין להכשיר בלא ה"מ עכ"פ ובפרט שהתב"ש הורה לאיסור נ"ל ועיין עוד מ"ש בש"ך מדיני יתרת יע"ש  :

יא

נקרא גבשושית. כתב הט"ז כל שאינו חד מלמטה או מלמעלה אלא עגולה הוה גבשושית וכשירה. הכלל בזה יתרת מגבה אם יש לו צורת אונא שהוא משוך וכט"ד טריפה הא פחות מט"ד או שאין לו צורת אונא כשירה. כתב הכה"ג בהגהות הטור אות כ"ה ביתרת על גבה פחות מט"ד ובועה עליה משלמת לט"ד יש מכשירין ויש מטריפין דהבועה עתידה להתעקר ואפילו יש חוט בשר מקיף ובהגהות הב"י אות ס"ח וס"ט כתב עוד מענין זה. והנה הב"י וכה"ג הביאו יש פוסקין דיתרת ע"ג אפילו פחות מט"ד טריפה ונהי שאנו מכשירין מ"מ הא קיי"ל כל היכא דאיכא פלוגתא הוה תרתי לריעותא (כמו שיתבאר) א"כ בועה על יתרת פחות מט"ד הוה ב' לריעותא ובלא"ה מבואר לקמן בועה על גבשושית הוה ב' לריעותא בסי' ל"ז וגם מ"מ מתחכך הוא וגרע היות בועה טריפה  :

יב

ושוה. כתב הט"ז ומשמע אי קצרה מגומא טריפה דלא הוה אלא יתרת והנה"ך והפר"ח מכשירין וכן דעת השמ"ח סח"י ותב"ש אות כ"ב דאין ראיה שלא ממלא את הגומא דהריאה גדלה והפיצול לא גדל עדיין כ"כ ומ"מ כתב אם חסרון כשיעור המבואר סי' ל"ז לא גרע מחסרון בחוץ. והנה לפי טעמו היה נראה להכשיר אף ביש חסרון הרבה דהפיצול יתגדל ויתמלא הגומא מ"מ אין להקל בלא ה"מ דאז מקילין לקמן בחסרון בחוץ יע"ש. ומ"מ מה שכתב הט"ז משמע לא ידענא מהיכן הוציא משמעות הזה אי ממ"ש ושוה לשאר הריאה רוצה לומר דה"ק דממלא כל הגומא ולא מפרש דאין גבוה משאר הריאה דסובר כיש בדיקות שכתב התב"ש באות כ"ב דכל שאין יוצא היתרת גבוה מהגומא כט"ד כשירה דזה דוחק דבב"י ובשאר פוסקים מבואר דבעינן שיהא שוה ממש וכל שגבוה קצת אף שאין כט"ד טריפה כיון שכל היתרת כט"ד:

יג

אבל מקמא. עט"ז דאם יתרת ע"ג בשומן היורד בין ב' ערוגות אף ששם הוא מקום נמוך מ"מ סובר דע"ג מיקרי וטריפה. ודע דפיצול מקמא כתב השמ"ח ס"כ ואות כ"ו בתב"ש דבאין ה"מ יש להטריף אפילו פחות מט"ד ובה"מ להכשיר כהגהות הר"ץ ושאר בודקים יע"ש. נמצינו למידין יתרת ע"ג דווקא כט"ד ופחות כשירה ופיצול מגבה אפילו כט"ד כשירה ובתנאי שיהא שוה ממש לבשר הריאה ואם גבוה קצת אפילו פחות מט"ד טריפה (כיון שהכל ט"ד) ויתרת מקמא רוב הפוסקים פוסלין והיינו כט"ד ופשוט הוא וכ"ש הוא מגבה וכתב התב"ש יתרת מקמא כעין גבשושי' כשירה אף להאוסרין בסי' ת"י ופשוט הוא דכ"ש מע"ג. ואנן מכשירים יתרת מקמא:

שיעור טרפא דאסא כתב השמ"ח ס"ז ותב"ש אות ט' די"א אורך ורוחב כמו ציפורן גודל וי"א אורך ורוחב של פרק אמצעי של אגודל בינוני ושתי הסברות במהרי"ו והולכין להחמיר עכ"ל ולפ"ז שיעור אונא כט"ד ועינוניתא בעינן כפרק אמצעי של גודל ויתרת ע"ג כט"ד אף כציפורן אגודל טריפה הוה לחומרא:

יד

שאין. הט"ז הביא מעשה דריינו"ס והראה מקום לסימן ל"ט אות כ"ד ושם נאמר אפילו נאמר יש צלקת כעין קמטים תחת הבשר ההוא כשירה כתב השמ"ח סמ"ב ובתב"ש אות נ"ח נפיחה בעינן כמו בס"ס ל"ט בבשר בלוי ואף דיעבד מעכב וטריפה בלא נפיחה ואם הקרום השלישי שעל הריאה סריך למקום אחר לית לן בה עכ"ל. מ"ש דהקרום המכסה הריאה אם נסרך כשר היינו אף שאין עובר ע"י מיעוך דקרום זה לאו מריאה הוא אמנם מה שהטריף בלא נפיחה יש לעיין דא"כ להט"ז בסי' ל"ט ס"ד דאיגלד כאהינא סומקא טריפה לדידן דא"א בקיאין בבדיקה ובס"ס ל"ט בבשר בלוי לא כתב לדידן אסור וגם כאן לא כתב מידי משמע דבדיקה זו אינו מעכב וצריך עיון לענין דינא ועיין מ"ש ס"ס ל"ט:

טו

ואם היא דבוקה לאומא. הט"ז העלה דאף אם היא דבוקה לאונא שאצלה מהני סימן זה דלא כהר"ץ. כתב השמ"ח ותב"ש אף שיש להכיר ע"י סמפון אם הם ב' אונות או לאו מ"מ אם הם פרודות ולא נמצא סמפון לכ"א אין לאסור בשביל זה ובש"ך אבאר עוד:

טז

דבקטנות. כתב הט"ז דווקא כשכולה חלקה הא בצד א' יש להן טריפה וודאי אם כולה חלקה ובצד א' יש סדקין ובצד ב' אין סדקין אין להטריף בשביל זה דסדק מועיל להכשיר ולא להטריף כמו שאבאר בש"ך אות ל"ג:

יז

שלמטה. עט"ז שמיישב שלא תקשה אהא דלעיל ועיין מ"ש לעיל מזה. גם הא לקמן סי' ל"ט פסקינן דה"ה אומא לאונא הוה כסדרן כרש"י אלמא דאומא נמי אונא מיקרי ואמאי מטריפין כאן ולזה יש לנו לומר דלאו דוודאי אונח מיקרי אלא דמ"מ כסדרן הוה ועוד דמ"מ כאן חליף הוא וטריפה דהאומא למעלה ואונא למטה:

עוד הביא בשם הב"ח ז"ל מעשה שהיה בצד שמאל אונא וכיס כו' והכשיר דלא הוה יתרת וורדא וסובר הב"ח כש"ך דכל דהוה וורדא אף שעומדת בשמאל נמי הוה יתיר וורדא וטריפה והט"ז השיג עליו ואזיל לשיטתיה לעיל דאין יתיר וורדא פוסל כ"א בסמוכין זה לזה ממש לא ברחוקין וכ"ש בשמאל:

מה שהביא בשם רש"ל דאם נתעקמה טריפה והוא ז"ל הכשיר אבאר בש"ך גם אי דווקא יתרת הא אונא כשירה יע"ש בש"ך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.