חכמת אדם/ט
|
< הקודם · הבא > |
א ריאה שנקבה טרפה הל"מ וכל טרפות הריאה שיתבארו בע"ה כולם מחמת נקובה הם דקים לחו"ל שאם לקתה בא' מאותן לקוחות סופה לנקוב וכל העומד לינקב כנקוב דמי ויש דברים שקבלו חז"ל דאע"ג דהיא לקותא מ"מ הדרא בריא וכשרה ומ"מ כיון שעכ"פ מקרי לקותא וריעותא ולכן אם יש ע"ז עוד ריעותא אע"ג דגם ריעותא השני' אילו היתה לבד' היתה כשרה כגון בועה דקיי"ל דכשרה כדלקמן וכן סרכא תלויה לבד כשרה ואם יש סרכא תלויה ע"ג בועה הוי תרתי לריעותא (סי' ל"ז) ומזה למדו הפוסקים דה"ה כל תרתי לריעותא:
וכל דבר דמצינו לאחד מן הפוסקים דמטריף באיזה דבר אף דלא קיי"ל הכי מ"מ מקרי ריעותא לענין ב' לריעותא (ונ"ל הטעם דודאי כיון שזה מטריף דהלקותא היא כ"כ גדולה שא"א עוד שתחיה הבהמה מזה וא"כ הא דלא ס"ל כוותי' ודאי ל"ש לומר דסבירא לן דלא הוי לקותא כלל ולעשות פלוגתא רחוקה אלא דאנן אמרי' דהלקותא אינו גדולה כ"כ שתמות מזה אלא דהדרא בריא עכ"פ לכ"ע לקותא הוא וא"כ הוא ריעותא לפחות ולכן אפי' יתרת בדרא דאינא אע"ג דבהדי' אמרי' בגמרא דכשרה מ"מ כיון דרבא ס"ל דטרפה ואינה חיה וא"כ הא דאמרינן כשרה דיכול לחיות אבל עכ"פ לקותא היא שלא לעשות פלוגתא רחוקה כנ"ל ומ"ש הש"ך סי' ל"ט ס"ק י"ט דסירכה ביתרת כשר היינו משום דסירכה כסדרן לא מיקרי ריעותא כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ז) וטרפה בכל ענין דריעותא א' מעידה על חברתה (ט"ז סי' ל"ז ס"ק ג' וש"ך סי ל"ה ס"ק כ"ב) ואמנם לא נקרא ב' לריעותא אלא בעומדין זו ע"ג זו ואם יש ביניהם הפרש כרוחב קש לא מקרי סמוך ובפחות מזה צ"ע (תב"ש וצ"ע דבש"ך שם משמע אפי' ברחוק א' מחברו הוי ב' לריעותא) ודוקא שיהיה הב' ריעותות כל א' משם אחר כמו בועה וסרכא אבל משם א' כגון ב' בועות דסמיכי במים זכים כשר דהכל שם אחד (ט"ז סי' ל"ז ס"ק ג' ובסי' ל"ט ס"ק ט' סותר דבריו שבכאן) ודוקא שיהי' הב' ריעותות מעידין על עדות א' דהיינו ששניהם מטעם נקב או סופו להנטל אבל אם א' מטעם נקב וא' מטעם סופו להנטל אינם מצטרפים ובכל מקום דהוי ב' לריעותא לענין סרכא לא מהני מיעוך ומשמוש אפי' ע"פ מנהגינו ושמור כללים אלו שבכל מקום שנכתוב דהוי ריעותא ר"ל לענין ב' לריעותא:
ב הריאה היא ב' ערוגות ומערוגה דימין יפרדו ג' אונות ואומה א' גדולה ונקראת אומה מפני שנראית עיקר מחמת גדלותה (מלשון אם) ומערוגה דשמאל יפרדו ב' אונות ואימה א' גדולה דהיינו כשתולין הבהמה ברגליה ופניה נגד פני הבודק אז האומה וגם אונות שתחתי' הם בצד ימין דהבודק שהו' ג"כ ימין הבהמה ואומה וב' אונות הן בשמאל הבודק עוד יש לה בצד ימין אונה קטנה ונקראת ענוניתא דוורדא ע"ש קטנותה ותוארה ואינה עומדת בסדר האונות כ"א לפני' ויתבאר דינה אי"ה לקמן ואם לקתה הריאה בחסר ויתיר וחליף טרפה:
ג גודל איכות של האונות אין לו שיעור למעלה וכן למטה ומ"מ לא תהי' פחותה מעלה של הדס לאחר שנפחוה ואם היא פחותה טריפה (סעיף ו) וטרפא דאסא שנזכיר בכל מקום לא פחות מכצפורן של אגודל להחמיר ר"ל אם יש יתרת מגבה רק כטרפא דאסא דהיינו כצפורן אגודל טריפה ולהקל ר"ל להכשיר הבהמה כגון בדין זה שחסר אונה וצריכין זו להשלים צריכה שתהי' כפרק אמצעי של גודל ולהקל צריך שיעור אורך פרק אמצע של אגודל והטעם דאין כל אילני הדס שוין בעלין יש שיש להם עלין גדולים ויש שהעלין קטנים וכיון שאמרו סתם כעלה של הדם צריכין אנו לילך תמיד לחומרא:
ד חסרה אחת מאונות הימין אני שנוהגין אחר הכרעת רמ"א דקי"ל בחסר הורדא דטריפה א"כ פשיטא דאין הורדא יכולה להשלים דממ"נ אם נחשב אותה לאונא א"כ הוי לה חסרון הירדא וטריפה אלא אפי' אם יהא חוץ מהורדא עוד יתרת מקמא אע"ג דיתרת מקמא כשר כדלקמן סי' ח' מ"מ כיון שאין עומדת בדרי דאונה אינה משלמת וטריפה (סעי' ז') ועיין לקמן סי' י"א מדין אם הפיצול משלמת למנין:
ה אם בצד האחד של הריאה חסרה אונא אחת אלא שבסוף האומה שבאותו צד היתה בליטה גדולה כמו אונא הב"י בש"ע מכשיר ובמדינות אלו נוהגין להטריף כי כל מה שלמטה מן הורדא מקרי שלא בדרי דאונא ואינה משלמת (סעי' ט'):
ו חלוף כיצד אם היה בצד השמאל אונות יותר מבצד הימין כגון שהיה ב' מימין וג' משמאל וי"א אפי' כשהיה בימין ג' אלא שבצד שמאל היה ד' הרי זה חליף וטריפה שהרי צריך להיות מצד הימין אונות יותר מבצד שמאל והפרי חדש וכרתי ופלתי מכשירין בזה בהפסד מרובה וכן משמע בראב"ן סי' רל"ט) וס"ל דלא מקרי חלוף אא"כ ב' בימין וג' בשמאל אבל כשיש בימין ג' לא איכפת לן מה שיש יותר מבשמאל דחשבינן היתרת שבשמאל ליתרת בדרי דאונה ובדוחק גדול יש לסמוך ע"ז (סעי' ב') ואם הם שוה בשוה מבואר לקמן בדין יתיר סי' י"ב ומ"מ כל אלו החלופי' ושבסי' שאח"ז מקרי ריעותא לענין ב' לריעותא:
ז צורות האונות מימין אינה דומה לשל שמאל ואם נתחלף י"א דטרפה וכן בצד ימין גופה האונה התחתונה של ימין דרכה להיות עבה וארוכה מאונה האמצעית (סעיף ח') וגם היא יותר גבוה משל שמאל ואם נשתנה צורתן שהאונה האמצעית של ימין גדולה מהתחתונה וכן אם אומה של ימין גדולה משל שמאל הוי חילוף וטריפה (סעיף ב') כן כתבו מקצת הפוסקים אבל כל האחרונים כתבו כיון שלא נזכר בגמרא צורות האונות והאומות ולא נזכר אלא מנינם וע"ז אמרו חליף ר"ל שנתחלף מנינם אבל אם נתחלפו בצירתן לא מקרי חליף וכשר אך כיון שכבר נהגו אפשר שמשום איזה גדר תקנו גאונים הראשונים כן ועכ"פ בהפסד מרובה יש להקל ואם האומה למעלה והאונות למטה טריפה אפי' בהפ"מ (ש"ך ס"ק ה'):
ח יתר כיצד נתוספו האונות במנינם אם היתה האונה היתרה בדרא האונות (ר"ל בצד האונא) או יתרת מקמא דהיינו מלפני הריאה שהיא לעומת הלב כשרה ומ"מ מקרי ריעותא (שהרי הרבה פוסקים אוסרין יתרת מקמא) אבל יתרת מגבה שהיא לעומת הצלעות הרי זה טרפה והוא שתהא כעלה של הדס אחר שנפחוה דאז שם אונה עליה אבל אם היא פחות מזה אין שם אונא עליה כלל וכשרה (סעיף ג') (צ"ע אם נקרא ריעותא כיון דיש מחמירין אפילו בפחות מט"ד (עיין בב"י סימן ל"ה)) אבל יתרת מקמא פחות מט"ד לא הוי ריעותא (תבואות שור) ואם נמצא יתרת בערוג' שהיא למעלה מהאונות סמוך לשדרה לפנים מן הריאה טרפה דזה נכלל בעל גבה יותר מקמא (ט"ז ס"ק י"ח):
ט בד"א ביתרת אונה ממש שלא נתפצלה מויף הריאה שהוא חזק אבל פיצול שנתפצלה מגוף הריאה שהוא אינו חזק ולכן הדין להיפוך דאם נמצא פיצול ועל גבי ריאה וגומא תחתיה וכשנופחין הריאה כל האונה נופלת לתוך הגומא ושוה לשאר הריאה אעפ"י שאינה נכנסת לתוך הגומא אלא כשמניחים היד בנחת עליה כשרה דאין זה יתרת אלא פיצול הריאה ומאחר שיש לו גומא תחתיו לנוח בו אינו עתיד להתחכך ולהתפרק כשאר יתרת וכשרה דאמרינן הואיל כשמניחי' היד עליה בנחת יורד לגומא ה"ה כשתגע בדופני הבהמה יורד לגומא וא"צ להתחכך (סעיף ה') ול"ד שוה ממש לריאה אלא אפילו אם היתה קצרה מהגומא כשר דסוף סוף כיון דנח בגומא אינו עתיד להתפר"ק (שם בנקה"כ ופרי חדש דלא כט"ז ס"ק י"ב) אבל אם היתה ארוכה מהגומא טריפה דאז מתחכך בצלעות וכל זה כשהפיצול הוא מגבה דהפיצול מונח על הגומא אבל מקמא כיון שאינו אלא פיצול מגוף הריאה שהרי כשהופכין הריאה הפיצול נופל לגומא א"כ נראה שנתפצל מגוף הריאה וכיון שאינה חזק סופה להתפרק וטריפה (ט"ז ס"ק י"ג וש"ך) וכיון שהטעם שסופו להתפרק וא"כ אפי' פחות מטרפא דאסא טרפה (כרתי ופלתי) ואם נמצא יתרת נגד חריץ הוורדא לדידן דקי"ל יתרת מקמא כשר אפילו אם אמרינן דאין דינו כפצול בגומא (ש"ך ס"ק ל"ח) מ"מ כשרה:
י נמצאת האונה יתירה בסוף שפולי האומה כשרה דלענין זה נקרא דרא דאונא ואפילו להאוסרין יתרת מקמא מודים בזה דכשר ואע"ג דלענין חסרון אינו משלים כדלעיל סימן ה' שאני הכא דאונות הם כתקונן במנינם וא"כ בליטה זו לא גרע מיתרת שעומדת בדרא דאונא (ט"ז וש"ך סעי' ט'):
יא אונא עליונה של ימין הסמוכה לגרגרת במיצר החזה אצל הצואר ממש התחתונה שהיא עליונה אם נמצא על גבה אפילו יותר מטרפא דאסא כשרה אע"ג דהוי כיתרת מגבה שכן דרכה ליפצל מפני דוחק החזה אבל השמאלית דינה כשאר אונות וי"א דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טרפה וגם בזה נחלקו די"א למעלה מחציה ר"ל לצד חוד האונא ולמטה מחציה ר"ל לצד השרש ומשערין ברחב האונה וי"א דאפי' לצד החוד אינו כשר אלא למעלה מחצי ר"ל לצד הקנה אבל חצי השני שהוא לצד הריאה זהו למטה מחציה וטריפה ולכן אין להכשיר אלא בחצי שהוא לצד החוד ולצד הקנה (סעיף ה' ובט"ז שם) והתב"ש כ' דוקא לצד החוד ודוקא חוץ לחריץ ההולך שם מלמעלה למטה באלכסון אבל מהחריץ ולצד השרש לא דבמקומות אלו אין שם דוחק ואם נמצא באותה אונה יתרת מבפנים אע"ג דיתרת מקמא כשר הכא טרפה מפני שמתחכך בגרגרת ותתפרק ואע"ג דהב"ח מיקל בזה מ"מ ברוב מקומו' נוהגין לאיסור וכ"ש כשהוא כט"ד דיש להחמיר בכל מקומות (תב"ש ואמ"ו בנ"ב הקיל בתערובת כיון שהב"ח מקיל):
יב יתרת בדרא דאונא אם הם שוה בשוה אפי' ד' או ה' בכל צד אם כולן עומדות בדרא דאונא כשר (סעיף ה' ברמ"א) ואם ע"י נפיחה נוטה היתרת מעט לצד חוץ אם הבליטה יתירה ר"ל כטרפא דאסא טרפה (פרי חדש ס"ק י"ח) אבל אם נתעקמה והולכת מעט למעלה כיון שמושרשת במקום כשר כשרה (ט"ז סס"ק י"ז):
יג ולא נקרא יתרת אא"כ יש לה צורת אונא אבל אם נמצא ע"ג הריאה מקום גבוה ורחב למטה ועב למעלה שאינו חד בראשו נקרא גבשושית וכשרה אבל אם למעלה או למטה חד ככובע טרפה אבל רחב למטה ועגול למעלה כשר (שם ובט"ז ס"ק י"א) וכל גבשושית מקרי ריעותא לענין ב' לריעותא (סי' ל"ז סעיף ב') ודוקא אם הוא כט"ד ומ"מ מורסא או טנרא על גבשושית לא מקרי ריעותא (תב"ש סי' ל"ז סעיף ג'):
יד מעשה שהיה בימין ד' אונות האונה הסמוכה לצואר כדרכה ואצלה אונה קטנה ואצלה אונא גדולה ואצלה קטנה סמוך לאומה והטריפוה כיון שהורדא עומדת למטה מכולן ואם נחשוב הרביעית ליתרת ה"ל הורדא שינתה מקומה שהרי הוורדא צריכה לעמוד עם הסמפון שלה בין סמפון אונה הסמוכה לאומא ובין סמפון האומה כמו שין או סגול והרי עתה היא רחוקה מאונה הגדולה השלישית (פרי חדש ס"ק ה' ותב"ש סי' ל"ט) ונ"ל דאם הוורדא עומדת במקומה בהפ"מ יש להכשיר להמכשירים בשינתה צורתה לעיל סי' ו':
טו ריאה שאין לה חתוכי דאונא ונקראת בלשון חכמים דמיא לאופתא ר"ל שהיא חלקה כבקעת טרפה אע"ג די"ל דאין זה דומה לחסר האונות דשם יש לה אונות אלא שחסרו ממנינם אבל זו אין לה כלל אפ"ה טרפה מטעם אופתא (רש"ל) ויש לבדוק דהיינו לחתוך הקרום המכסה כל הריאה ולקלוף אותו ואם ימצאו לה אונות ואומות כשרה (וע' בט"ז ס"ק י"ד) ואם יש שם סדק עומד במקום הראוי להיות כמראה הפרש ביניהם כשיעור עלה הדס בין בעיקרן בין באמצען ובין בסופן כשר ודוקא שהסדק הוא במקים שדרך להיות שם מתפצל אבל שאר סדקים לא מהני ובהפ"מ יש להכשיר אפי' אם אין בה היכר או סדק כטרפא דאסא אלא כל שהוא דכיון דיש היכר קצת נראה שהיו האונית כתיקוני אלא דנסרכו כסדרן (סעי' ח' ובש"ך) וצ"ע בכל הסדקין אם נקרא ריעותא ונ"ל דתלי במחלוקת הט"ז ס"ק י' ובנק"הכ (שם):
טז האונה תחתונה של ימין דרכה להיות עבה וארוכה מאונה האמצעית גם היא יותר גבוה משל שמאל ואם היא דבוקה לאומא לגמרי רק שנראה היכר סימנים אלו במקום שראוי להיות האונה מקרי היכר וכשרה דכיון דיש היכר נראה דאין כאן חסרון אלא דסריכא בכסדרן וה"ה אם ניכר שם סי' אחר שניכר האונא קצת ואפי' היכר ע"י סמפון הרגיל להיות באונא אם נמצא שם סמפון במקום הרגיל להיות אונא מקרי היכר והוי כסרכה בכסדרן וכל אלו הדברים בדקינן ומשערינן אחר שנפחו הריאה משים דבחיי הבהמה הריאה נפוחה (סעי' ח') ודוקא כשכל ריאה כתיקונה אלא דאונא תחתונה דבוקה או שאר ב' אונות דבוקות יחד דלא מטעם אופתא אתינן למיטרף אלא מטעם חסר וכיון דיש סמפון ונראה שהיא אונה בפני עצמה אמרינן דנסרכה בכסדרן אבל כשכל ריאה דבוקה יחד אין להכשיר מטעם סמפון כה"ג רק דוקא בהיכר חיתוך וסדק (ש"ך ס"ק מ"ד ומ"ה):
יז י"א דבגדיים וטלאים אין להטריף אם לא נמצאו אונות אפי' בלא היכר וסדק כלל דהכי רביתייהו ואורחייהו דבקטנות לית להו וכשמגדלים גדילים האונות בהדייהו ודוקא כשאין לו היכר אונות לגמרי אבל אם מצד אחד יש לו ומצד השני אין לו הרי אנו רואים שכבר גדלו האונות והצד השני הוא חסר וטרפ' ולא נקרא רכים לענין זה רק תוך ל' יום ללידתן וגם נגררין אחר אמם שמניקתן ומן הסתם אמרינן שהוא לאחר שלשים יום אא"כ ידעינן בודאי שהוא תוך שלשים דדין זה הוא קולא גדולה שלא נזכר בש"ס (שם ברמ"א וש"ך):
יח אם נמצא בצד שמאל אונה וג' סדקים מצטרפין להכשיר ולא להטריף ואמרינן סדק אחד הוא מועיל להכשיר והוי ליה ב' אונות והסדקים אחרים לא חשבינן כלום ולא אמרינן ממ"נ אם נחשב לסדק לאונה א"כ נחשוב כולם וה"ל ד' אונות בשמאל וה"ז חלוף דכללא דסדקין מצטרפין להכשיר ולא להטריף וכן אם נמצא בצד שמאל ג' אונות וסדק לא אמרי' דהוי כד' אונות דלא חשבינן לסדק כלל וה"ה אם נמצא בימין אונה וב' סדקים או ב' אונות וסדק דכשר (סעיף ה' ברמ"א) ואם יש בימין ב' אונות והג' ניכר בה חיתוך כדי להכשיר על ידו ובצד שמאל ג' אונות יש להכשיר בהפ"מ (עיין ש"ך בנקה"כ ובט"ז סק"י):
יט וכן אונה שנתפצל ויש לה שורש אחד כעובי אצבע אינה נחשבת אלא לאחת לענין להטריף אבל להכשיר לא גרע מהכשר סדק וחשבינן לשנים (ש"ך ס"ק ל"ד) ונפקא מינה כמו בסי' הקודם לענין סדקים והטעם בכ"ז הוא דרוב בהמות יש להם אונות כתיקונן ולכן מצטרפין כדי להעמידה על הרוב ואמרינן דנסרכה בכסדרן אבל להטריף דצריכין להוציא הבהמה מחזקתה מהיכי תיתי נחזיק ריעותא לומר דנסרכה והיה לה אונות יתירות:
כ כבר ביארנו שהענוניתא דוורדא עומדת בצד ימין לצד פנים תחת האונות וצורתה שהיא קטנה ולכן נקראת ענוניתא (ר"ל אזן קטן) והיא עגולה ולכן נקראת וורדא. ויש לה חריץ. וכשנופחים הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומה. וגבה כנגד הלב. ופניה כנגד הכליות ומונחת בכיס. ואמרי' בגמ' דרב אשי סבר להטריף שהיה סובר דזה הוי כיתרת אונא והשיבו לו כל הני ברייתא הכי אית להו (ר"ל כך דרך כל הבהמות) וקורין אותו ענוניתא דוורדא ולכן מחולקין הפוסקים כיון דסבר רב אשי להטריף ש"מ דלאו בכולי בהמות יש כן אלא דהשיב לו שהרבה בהמות יש להם כן ולכן בין שיש לה ענוניתא ובין שחסר או שיש לה שתים או שנמצאת בצד שמאל וכן בשאר שינוים שנכתב בסמוך ס"ל דהכל כשר וכן סתם הב"י בש"ע אבל אנו נוהגין אחר הכרעת רמ"א כאותן הפוסקים דכיון דא"ל כל חיויא ברייתא אית להו ולכן אם חסרה הענוניתא או שנמצאו ב' וורדות דאע"ג דקיי"ל דיתרת מקמא כשר מ"מ הכא טרפה כדלקמן סי' כ"ב וכן אם עומדת בצד שמאל או אפי' בצד ימין אלא ששינתה מקומ' אבל אם עומדת במקומה אלא שהחריץ נהפך שראוי להיות נגד החיתוך ונהפך שהוא נגד הלב או גבה נגד החיתוך אע"ג שיש מטריפין גם בזה יש לסמוך על המקילין בהפסד מרוב' (סעיף ב' ובש"ך ס"ק ח' ט') ונ"ל דכ"ז נקרא ריעותא:
כא אם שינתה צורתה שאין לה חריץ. או שהיא משוכה וחדודה כאונא ולא עגולה דאע"ג דבשאר אונות לא איכפת לן בצורתן שאני הכא דכיון דאינו כשר אלא מטעם כל חיוי ברייתא הכי אית להו קים לחכמים דדוקא אם היא כצורת הורדא אז דרכה בכך אבל אם שינתה ה"ל כחסר. או שהיא גדולה כאונא הסמוכה לאומה דאז נחשבה לאונה וא"כ ה"ל חסר הוורדא או שהיא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה כל זה הוי כאלו חסר הורדא וטרפה (שם ובש"ך):
כב אם נמצאו ב' וורדות ויש להם שורש אחד כעובי אצבע ר"ל שיעור גובה השרש של שניהם קודם שמתחלקים צריך שיהיה כאצבע (ט"ז ופרי חדש) בין בדקה בין בגסה נחשבת כאחת וכשר אע"פ שיש בשרש הנשאר סדק אינו מזיק וסדקין אינן מצטרפין להטריף כדלעיל סי' י"ח ואם אחד מאלו השנים שיש להם שרש אחד הפוך והשני אינו הפוך הולכים אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כשר אבל אם שניהם שוין ואין אחד גדול מחברו ואחד הפוך טרפה (ש"ך ס"ק י"ג) ועיין לקמן סי' כ"ח:
כג הא דמטריפין בב' וורדות אע"ג דקי"ל לעיל סי' ח' דיתרת מקמא כשר וא"כ לא יהא אלא יתרת מקמא היינו משום דכל יתר כנטול דמי וא"כ הוי כחסר הוורדא ולפי זה אם יש לה ב' וורדות אחד בימין ואחד בשמאל כשר דכיון שאינה עומדת במקומה לא אמרי' כנטול דמי (ט"ז ס"ק ד' וכ"כ לשיטתו בס"ק י"ז) אבל הש"ך (ס"ק י"ז) כתב דטעמא דקים לחז"ל דדוקא יתרת מקמא דרכה בכך אבל יתרת דוורדא לאו אורחייהו ולכן אפי' עומדת בשמאל טרפה וההפרש שנדע איזו היא יתרת דוורדא או יתרת מקמא הוא כשיש לה תואר וורד ממש כצורתה והוויתה אפי' עומדת בצד שמאל הוי יתרת הוורדא דהא נראה לעין דב' וורדות הם אבל כשאין לה תואר וורד ממש בענין שיש להחשיבו ליתרת דאונה יש להכשיר אם אינה עומדת במקום הוורדא (ש"ך שם ודברי הפ"ח בס"ק י"ט שכתב כטעם הש"ך וכתב כיון דניכר שהן ב' וורדות והיא משמאל כשר וצ"ע):
כד בד"א כשאין לה כיס אבל אם יש ליתרת הזה כיס בפני עצמה אע"פ שאינה עומדת במקומ' שאין לה תואר וורד ממש כיון שניכר ע"י הכיס דב' וורדות הן טרפה. ודוקא כשיש לה תואר וורד קצת וגם כיס אבל אם אין לה תואר וורד כלל אע"פ שיש לה כיס כשר (ש"ך ס"ק י"ז):
כה ואם עומדת במקום הורדא ממש אם יש לה תואר וורד קצת טריפה (ונ"ל אפי' אין לה כיס) אבל אם דומה ממש לאונה יש להחשיבה ליתרת מקמא וכשר ואם יש להם שרש אחד נתבאר בסי' כ"ב (ש"ך שם):
כו הוורדא דרכה להיות מונח בכיס ואם אין לה כיס או שיש לה ב' כיסים מצד ימין דהוי כל יתר כנטול ודמי לחסר הכיס וטרפה אבל אם כיס השני הוא מצד שמאל אם אין בו חלק וורדא כשר אבל אם יש בו חלק וורדא טרפא מטעם ב' וורדות (ש"ך ס"ק ט"ו) ובהפסד מרובה יש להקל בב' כיסים. ונ"ל דה"ה בכל כטרפות שבכיס (עיין בש"ך ס"ק י"ד דלכאורה לא משמע כן בדבריו מ"מ הרי גם בחלוף צורת אונות בסעיף ז' הטעם רק משום דברים המותרים וע"ש בש"ך דמתיר בהפסד מרובה וא"כ נ"ל דה"ה הכא):
כז ואם יש לה כיס ואינה מונחת בתוכו ואף כשמניחין אותה בתוכה חוזרת ויוצאת ממנה כשנופחין הריאה טרפה דבידוע ששינתה מקומה פורתא (שם ובש"ך):
כח אם חסר מקצת מן הוורדא יש לבדוק באונות או באומה מצד שמאל אם נמצאת החתיכה החסרה שם כשר כי כן נמצא בגדיים וטלאים לפעמי' ולכן יש מכשירין אף בגסה דכיון דהשרש עומד במקום הראוי אלא שחסר קצת בראש הענוניתא וכיון שכן הוא רגיל למצוא בצד שמאל אמרי' דהיינו רביתא ודוק' כשנשאר בו צורת וורד שכשמצטרף שניהם יהיה בהם צורת וורד דאל"כ בלא"ה טרפה מטעם שינתה צורתה ואין להתיר בזה אפי' בגדיים וטלאים כי אם בהפסד מרובה (עיין ש"ך ס"ק כ') ואם יש לחתיכה שבצד שמאל כיס טרפה כדלעיל סי' כ"ד:
כט אם יש לה תואר וורד בשורש שלה כעובי אצבע ובראשה אין לה תואר וורד כשר רק שלא תהא הפוכה ולא שינתה מקומה וכן אם נמצאו ב' וורדות בשורש אחד שאינו כשיעור עובי אצבע (עיין לעיל סי' כ"ב) ואין לו תואר וורד רק ע"י צירוף כשר דחשיב כחדא (ש"ך ס"ק י"ח) ועיקר הטעם להקל בכל אלו כיון דגדולי פוסקים ס"ל דכשר בכל ענין בין שחסרה ובין ששינתה (סוף סעיף ב'):
ל אין כל הדברים הללו אמורים אלא בבהמה וחיה אבל בעוף אין לו חיתוך אונות ואם ימצא אין לו מנין ידוע (סעיף י'):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |