פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/לו

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זה. עט"ז הנה ב' טעמים יש למאן דאוסר זה שלא כנגד זה א' בשם הג"א דריאה גמדא ופשטא כמו וושט ולפ"ז מב' רוחות כשירה וטעם הב' ברי"ו דרוח יוצא בין ב' הקרומים ולפ"ז אף מב' רוחות טריפה והט"ז בחר לו טעם הג"א והיקל עוד והביא סברת היש"ש דכרשב"א קיי"ל דכשירה והנה הרשב"א במ"ה ל' ב' כתב דבוקים הם זה בזה ואין הרוח יוצא ביניהם וכבר הקשו האחרונים מריאה דאוושא דזיקא דביני ביני הוא ולזה תירצו דרוב פעמים לא יבוא ואין להחזיק איסורא הא לפעמים יבוא וטריפה ור"ל דריאה דאוושא חזינן שנפרדו הקרומים ויצאה הריאה זו מכלל שאר ריאות ולפ"ז אם בצבצה הרשב"א נמי מודה דטריפה וכן כתב יש"ש פא"ט להדיא דווקא אי לא בצבצה הא מפקא זיקא בין הקרומים טריפה [?יא] ולא היה להט"ז לסתום זה. והנה בס"ד ריאה דאוושא טריפה אם מבצבץ היינו נמי דחזינן שהרוח בא בין הקרומים ונתפרדו ואין דבוקים ואין סתירה למ"ש המחבר ס"א וכמ"ש. אמנם בב"י כתב אפילו יצא הרוח אין בכך כלום כיון דהוה זה שלא כנגד זה וצ"ל כמ"ש הפרישה אות ג' דריאה דאוושא טריפה מספק בנקב קטן דא"א לבדוק אם הם ניקבו זה כנגד זה. ולענין דינא כ"ע מודים גם רש"ל דאם מפקא זיקא טריפה וגם במ"ה כתב דרוח לא יבא ביניהן ולפ"ז ריאה דאוושא אי מבצבץ הוה ודאי לא ספק ובניקבו זה שלא כנגד זה ואין מבצבץ דעת רש"ל וט"ז להכשיר ובנה"ך השיג עליו ואמר דאין להכשיר מאחר דרוב פוסקים אוסרים וכן המנהג:

ב

אפילו. עט"ז הראה מקום לסימן ל"ג אות ה' דאם לקוי עור א' גרע ולפ"ז ה"ה כאן אם לקוי עור א' ברובו לא מהני בדיקה ויש להחמיר כתי' הא' ויש כדמות ראיה ממ"ש בס"ס ל"ט אות כ"ד דמשמע שיהיו ב' הקרומים שלימים. וכתב עוד דלפי תי' הב' א"כ הבדיקה עיקרית הוא להקל וא"א בקיאין בבדיקה והש"ך אות ט' סובר דבקיאין כיון דלא מוזכר בגמרא בדיקה זו כ"א בה"ג וריאה דאוושא שהוא מגמרא נראה שהסכים שם לאגודה דאין בקיאין ובנה"ך פירש דעתו להדיא דכאן מקילין ופסק כן בשמ"ח ס"ג ואות ה' ובל"י אות ב' השיג על לה"פ מ"ש מש"ך דאנו בקיאין בבדיקה זו מס"ט וא"י מפני מה כתב כך הא שם באוושא קאמר ובנה"ך ביאר דעתו. ואמנם הבדיקה התב"ש כתב דצריכה פושרין ומשאר אחרונים לא משמע כן אלא נפיחה כראוי וצ"ע:

ג

ונקרע. הט"ז השיג על הב"ח וכן הש"ך שלא ראה דברי רמ"א בכאן ולדינא העלה דכשירה ומ"מ משמע מדבריו אם נפחוה מעט ונקרע מודה דטריפה דטעמא שמא לא היתה נפוחה כ"כ ובש"ך אות ה' אבאר לדינא:

ד

ועלה. עט"ז. הנה דברי רש"י כמ"ש הט"ז קשים להולמם דאם הטעם דטריפה אין לה היתר עולמית ואף שאין סופו ליסתר אח"כ וריאה דסביך לדופן או סירכא כסדרן ע"כ דאם אין סביך אמרינן שמא לא סתמה הדופן היטב אבל כשסביך איגלי מלתא דדופן סתם היטב או כמ"ש המ"ה ל"ו א' דאנו חוששין לעתים יתפרד הדופן קצת ולא יסתום יפה ומשום הכי כי סביך כשר יע"ש שהביא הא דמקשה מטריפה שאין לה היתר א"כ מה האי דכתב רש"י אפילו סתימה עבה אינה מתקיימת דמשמע סופו ליסתר ויראה סתירה בדבריו דאחר כך אמר דלאו סתימא דמעיקרא ודוחק לומר אינה מתקיימת אבהמה קאי דאין מתקיימת י"ב חודש אמנם כפי מ"ש הדרישה הביאו הש"ך אות ו' לק"מ דה"ק דסופו ליסתר וסתימה דסלקא לאחר זמן. הא סתימא דמעיקרא היינו דופן שנברא מתחלה אף שסותם אחר כך הוה סתימה עיין תב"ש אות י"ד ואמנם יקשה קושית הרשב"א דאיך טריפה חוזרת לכשרותה ותיפוק ליה דא"נ לא יסתום טריפה בסתימה דלאחר זמן. והתב"ש כתב דמרש"י חולין מ"ח משמע אף סתימה דלאחר זמן כל שבריאה הוא כשר ולא מצאתיו שם דדופן הוה סתימה מעליא וסביך היינו כמ"ש הרשב"א במ"ה או כמ"ש דאיגלי מילתא דהוה סתימה מעליא ועיין ב"ח תמה על הב"י שהביא בשם מ"כ דסלקא לאחר זמן לא הוה סתימה דרש"י כתב כן וא"י אדרבה מרש"י משמע שסופו ליסתר וכמו שפי' הדרישה ומש"ה הביא המ"כ דמשמע הטעם דטריפה שעה א' אין לה היתר. וברש"י י"ל תרתי קאמר דסופו ליסתר וגם סלקא לאחר זמן אמנם בלבוש ס"ג קרום מחמת מכה סופו ליסתר ול"ד לדופן דהתם לא נחלשה הבהמה משא"כ הכא ויראה ג"כ סתירה בדבריו וצ"ע. והנה דקין שניקבו או קורקבן ושומן סותם כשר אף ששומן לא הוה בתולדה אלמא מעיקרא לאו דווקא ומ"ש הפרישה כן ר"ל שהוא דבר בריא ולא חיישינן שמש מתחלה ניקבו ואח"כ נולד שומן דלדרישה א"ש ולמ"כ ולרשב"א קשה אלא דאין קושיא דאדרבה אנו אומרים עתה ניקבו כמו בגבינות סי' פ"א ועיין פנים מאירות ח"א ס"א ולא ראה דברי המ"ה וכבר כתבנו בסי' ל"ג מזה ואי"ה בסי' מ"ט אבאר עוד. והנ"מ בין ב' טעמים אלו כבר נתבאר בסי' ל"ג עוד י"ל אם לא בדקו אחר השומן אם היה סותם כל הנקב ומ"מ ידוע היה שבמקום הנקב היה שומן אם נאמר סתימה לאחר זמן לא מהני הוה ס"ס לאיסורא שמא ניקב קודם השומן כקושית הכ"מ ושמא גם השומן היה ניקב גם אם יש עוד איזה ספק בבהמה מצד אחר מצטרף עם זה והוה ס"ס לאיסורא ובסי' מ"ו חלב טהור סותם אבאר עוד בזה:

ה

שוב. כתב הט"ז שמזה יש ראיה למ"ש סי' ע' דמים קרים סותמין נקבי הפליטה ולפ"ז בפושרין לא קרים ולא חמים יש לצדד להקל כפי הנראה מדבריו ובלא"ה יש שם דיעות להקל דלא אמרינן נסתמין נקבי הפליטה ואמנם הדחה א' במים קרים יש למנוע דמטרשי ליה ולא יפלוט וטוב לשרות במים שעמדו בבית מעט שתפיג צינתן ושם יבואר:

ו

שהעביר. עט"ז והם ג"כ דברי הב"ח דוקא שיודע במקום הזה היה ממשמש הא לאו הכי לא תלינן תרי ספיקא לקולא אמנם מ"ש דחזינן במקום השינים ניקב אמאי לא כפשוטו דהתם ספק א' שמא נשך וחזר ונשך כמ"ש הב"ח ומשמע מט"ז דאם רואין במקום שניו שלא נקבם לא תלינן דזאב אין ברור שנוקב כמו שהאריך התב"ש אות י"ט וזה לא משמע משום פוסק שיאמר כן דבעינן דוקא שבמקום אחיזה יהא נקב דוקא אלא אמרי' מסתמא הזאב נקבן כיון שאוחז בהן:

ודע דבגמרא אמרו בא זאב ונטל מהו. הא ליתנהו אלא החזירן כשהן נקובים מי אמרי' במקום נקב ניקב כו' ויש לראות מה האי דאמר במקום נקב ופירש"י שמא מקודם היה נקב והא אין בודקין אחר ח"י טריפות כלל ומה"ת לחוש וכך היה לומר מי חיישינן שמא נקבים אלו לא מזאב הן והיינו שלא במקום שניו. והנה רש"י סובר אין סירכא בלא נקב ונאמר ריאה בכלל בני מעיים וכמ"ש הרשב"א ושאר פוסקים א"כ שפיר אמר בא זאב ונטל בני מעיים והריאה בכלל אף שאין אנו רואין סירכא ואי הוי בה מסתמא נשאר היה איזה דלדול כמ"ש בסמוך לקמן מ"מ שמא היה נקב מקודם דהא ריאה צריך בדיקה מה"ט וע"ז משני התם דלא חיישינן דיעבד כמ"ש רש"י שם לקמן בשמעתין דאי איפרקה ריאה בלא בדיקה כשר דסמכינן ארובא. והא דבעינן לתלות בידא דטבחא או בזאב היינו או דמדרבנן בספק השקול מחמירין או כיון דאין במה לתלות האיסור שכיח טפי מחיים שהולך אנה ואנה דרכו לינקב לא לאחר שחיטה כמו שביארנו בס' ראש יוסף ובספר ג"ו בשו"ת א' יע"ש. אמנם בתוס' בדף מ"ג כתבו דיש סירכא בלא נקב ולשיטתם הוכרחו לומר דהכי קמיבעיא ליה אפילו נקבים שלא במקום שיניו אי תלינן בזאב. ולשון הגמרא צ"ע דאמר מי חיישינן שמא במקום נקב נקב. והתב"ש באות י"ט כתב דאי זאב אין ברור שניקב א"ש יע"ש ולא הבינותי דאכתי היה לומר מי חיישינן שנקבים אלו שלא מן הזאב הם סוף דבר לא יכולתי ליישב לשון הגמרא כראוי:

כתב השמ"ח ס"ח ואות י"ג דוקא נטלה הא נתייחד כלב וזאב אצל הריאה לא תלינן ואפילו הקפה לא מהני וזה לשיטתיה שסובר זאב אין וודאי נוקב הא מסתימת שאר פוסקים יראה דיש לצדד בזה אם נתייחד כלב וזאב עם הריאה דיש לתלות. גם לענין העביר הטבח היקל התב"ש אף שלא ידענו בוודאי שהיה ידו במקום הזה לצורך גדול יע"ש. וצ"ע לדינא בכל זה:

ז

תלינן. כתב הט"ז אפילו במקום בועא כמ"ש בסימן ל"ו ס"ו עכ"ל והוא מפירש"י חולין מ"ו ב' אמר אמימר אין מקיפין בבועא ופירש רש"י ד"ה אין במקום דלא משמשא ידא דטבחא. משמע מפורש הא במשמש תלינן אף בבועא והוא פשוט עיין מ"ש בסמוך מזה:

ודע דהשמ"ח סי"א כתב אם היה סירכא ועוברת ע"י מיעוך ונמצא נקב תחת הסירכא או סמוך לה אין תולין וממרוצת דבריו שם ובתב"ש אות כ"ב דהטעם כיון דסירכא בעי בדיקת נפיחה וכאן א"א טריפה ונסתייע מדברי הב"ח בסימן ל"ז ומה"ט כתב בסי' ל"ט סל"ו ואות נ"ד דסירכא שלא כסדרן ועברה ע"י מיעוך ולא בדקוה בנפיחה טריפה ולי ההדיוט אין מדברי הב"ח ראיה לכאורה וז"ל בסי' ל"ז מיהו סירכא שלא כסדרן ומצא נקב במקומה או סמוך לה לא תלינן במשמש דוקא בועא שלא היתה בחזקת טריפה משא"כ סירכא אין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע שלא היה שם נקב. [?יב] התב"ש הבין מטעם דא"א לבדוק מש"ה מטריף בנמצא סמיך לה נקב ואינו דא"כ למה ליה לומר בועא לאו בחזקת טריפה תיפוק ליה דא"צ בדיקה אלא דה"ק סירכא שלא כסדרן רוב הפוסקים מטריפין אלא שאנו מקילין ע"י מיעון הלכך אם נקב תחתיה או סמוך לה לא תלינן בטבח דהטעם דתלינן דהוה ספק השקול משא"כ כאן דיותר יש לתלות בסירכא שהיה נקב ומה שעוברת ע"י מיעוך אין ראיה כ"כ ושמא עדיין לא סתמה הסירכא כל הנקב והא עברה ע"י מיעוך. ומ"ש אלא בידוע שלא היה שם נקב ר"ל ומאחר דחזינן נקב אין לתלות בידא דטבחא ולאו דוקא בידוע שלא היה נקב אלא ה"ה נאבדה בלא נפיחה כשירה כיון שעברה על ידי מיעוך והבדיקה רק לחומרא כמ"ש הט"ז סי' ל"ט יע"ש. וסירכא תלויה ושאר ריעותא כתב הב"ח שם דתולין נקב בטבח והנך רואה עכ"פ אם סירכא שלא כסדרן ובא א' ונתק הסירכא בכח בענין שא"א תו לבדוק אם עובר ע"י מיעוך טריפה דסירכא זו בחזקת טריפה כל זמן שלא נבדקה ע"י משמוש ואף שהוא דבר שלא ניתן לכתוב מרוב פשיטותיה מ"מ הוצרכתי לכתוב מפני שראיתי רבים אומרים דאם נקרע באונס כשירה שמא היתה עוברת ע"י משמוש ואוקמיה בהמה אחזקתה ואני אומר ח"ו להרהר כן ובסי' ל"ט אבאר עוד מזה באורך:

כתב עוד התב"ש באות ס"ב בשם בה"י לדידן נאבדה הריאה טריפה באין ה"מ ה"ה נטל זאב וכדומה והתב"ש כתב דאף לרש"י דאין סירכא בלא נקב מ"מ אין שכיח שיהיה נקב בלא סירכא כי מיד נתהוה סירכא ולהא לא חיישינן שמא היה ונתקה זאב דהיה מינכר איזה דלדול עכ"ל ואני אומר גם בה"י לא חייש אלא שמא הי' סירכא ונתקה הזאב והא דאמרינן בא זאב ונטל בני מעיים וכתב הרשב"א ריאה בכלל א"נ כן הוא אין ראיה דמיירי שבדקוה מסירכא ולא מנקבים ומשום הכי לא חיישינן לזאב וכן נראה להחמיר והפר"ח בקו"א סי' כ"ה הסכים על ידו ויש להחמיר:

ח

או. עט"ז ב' טעמים א' שאי אפשר לצאת מחיים מחמת רחיפת הריאה ולפי זה קורקבן כה"ג טריפה וטעם ב' דמסתמא כשמרגיש שאפס חום הטבעי יצא ולפי זה אף בקורקבן כשירה. ומ"ש בשם רש"ל שנמצא התולע תוך הנקב וכן כתב מו"ח הנה רש"ל בפא"ט סימן נ"א הכשיר אף אם נמצא תוך הנקב או עליו בסמוך לו ולא אוסר אלא כשנמצא רחוק מנקב דשמא התולע ממקום אחר הוא וכל שכן מקצתו תוך הנקב ומקצתו בחוץ כשר אמנם מב"ח משמע דוקא מקצתו תוך הנקב ומקצתו בחוץ הא כולו תוך הנקב לא והביא ראיה פסל יוצא מסוכה ה"ה כאן אין להקל אלא כה"ג ואם כן איך השווה הט"ז דעת רש"ל עם הב"ח ואמת הב"ח גופא כתב וכן כתב רש"ל יע"ש. ומ"ש עוד דההיא דרגמ"ה שמניחין בשמש כו' ירצה בזה כשאין בנקבים שום תולע אלא בגוף הריאה במקומות אחרים יש תולעים חותכין ומניחין בשמש אם יצאו תלינן שגם זה הוה מן התולעים ועיין ב"ח ולענין דינא אבאר בש"ך:

ט

שבפנים. עט"ז מה שתי' אמ"ש הר"מ אפילו לחבירו דמשמע כ"ש לבשר וזה נגד הש"ס דמשמע דוקא לחבירו ותי' דה"ק ל"מ לעור במקום שאין בשר כו' ולענין דינא נקטינן כי הא נמי דאם ניקב לעור טריפה דאין בשר שיגין עליו. ואם נמצא מחט עדיין תחובה בתוך סמפון ובשר א"כ אין מי שיגין עליו בכה"ג בהגהות הטור כתב אם המחט מקצת בסמפון ומקצת בבשר טריפה הר"מ טיוול"ו ומהר"י פיגי"ן הסכים כן. וצ"ע דא"כ איך מצינו מחט בריאה כשירה מיד שעבר בתוך סמפון מעל"ע נטרפה ואיך תחזור לכשרותה כשיצאה לבשר והא קיי"ל טריפה אין לה היתר. וראיתי לתב"ש אות ל"ה כתב אם נחסר מהבשר נגד הנקב אף שבצדדין יש בשר טריפה וכתב דאף דמחמת המחט נחסר הבשר לא מחזקינן ריעותא ואמרי' מיד עברה המחט ולא שהתה ובשר הדרה בריא ולפ"ז אמת הוא הדין אם רואין מחט בתוך הבשר ונרקב סביבו ולא מטעמיה דכה"ג ומ"מ קשיא וודאי מחט אין סותם ובאותה שעה שהמחט היתה תחובה מקצתה בסמפון ומקצתה בבשר מאן היה סותם ואין טריפה חוזר לכשרותה ולכאורה ראיה מכאן דסתימה דלאחר זמן הוה סתימה לולי קרום שסופו ליסתר ומה אעשה שהגמר' אמרה בטריפה שאין לה היתר וצ"ע:

י

שהיא שוע' באבר. הב"י כתב שתהא לבנה ט"ז וא"כ יש ליקח קערה של בדיל שהיא לבנה וניכר בה ולאו דוקא חרס המוצפה באבר דמ"ש:

יא

בשר. הט"ז הביא הא דרשב"א שמא ניקב א' לחבריה ותי' דמסתמא היה נמחה. האי לחבריה לאו דוקא דא"נ ניקב כך אין מי שיגין וכן הוא בב"י ר"ן בשם הרשב"א ועיין ש"ך אות כ"ב. ומה"ט כתב התב"ש מחט בריאה שנשפכה כקיתון טריפה אפילו בה"מ וע"י נפיחה דניקב הסמפון ואין מי שיגין עליו ופשוט הוא. והא דקשיא ליה כאן ולא מחט בריאה לא חיישינן שמא לחבירו דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן י"ל הכי קשיא ליה כיון דחיישינן לקלקול הסמפונות כ"ש לניקב א' ואהא תי' כו':

ודע דנשפכה כקיתון ויש חסרון יותר מרביעית כתב השמ"ח סי"ט דכשירה דריאה ספוגיית וכשנימוח' למים נתמעטה ול"ד לנתרוקנה ודווקא כולה [וה"ה רובה] הא מקצת לא יע"ש. גם אם אין נימוס כמים שאם ניקב הקרום אין יוצא צריך בדיקת הסמפונות וכבר כתבנו לעיל מזה. ולענין אם בקיאין האידנא בבדיקה זו דעת רמ"א להכשיר בה"מ אפי' בעכורים וסרוחים וכן דעת השמ"ח סח"י ותב"ש באות מ' דהט"ז יודה כאן דמהני ודוקא לענין נקב א"א בקיאין מה שאין כן צבע לראות שורייקי לבינים בקיאין יעוין שם וכן משמעות הרבה אחרונים ועמ"ש בריאה שנתרוקנה:

יב

חסר. דהר"מ סובר דחסר שנראה מבחוץ לאחר נפיחה טריפה דהוה כחסר אונא ור"ל כמו חסר אונא טריפה ה"ה ע"ג טריפה:

יג

אם הט"ז האריך לסתור זה ומסיק בה"מ להכשיר וכן נראה דעת הש"ך באות כ"ד. ומ"ש אם התחיל להתרפאות א"ל איך תחזור לכשרות י"ל מאן דמטריף כף כפופה לא מטעמיה דהר"מ דאלו להר"מ כ"ש טריפה אלא קבלה בידו דבהכי טריפה ואיפשר מספק טריפה שמא ישלוט יותר ומש"ה אם רואין שהתחיל להתרפאות איך בכך כלום ושומעין להקל בזה:

יד

יתר. הט"ז האריך לסתור פסק זה וא' מהקושיא שאמורא צריך לפרש ותנא אין צריך לפרש וכאן הוא להיפך ואין לומר דרב נחמן אמר כשירה אפילו יותר מרביעית היינו על ידי בדיקת הסמפונות כמו שאבאר לקמן וכשירה ע"י בדיקה כמו ריאה דאיגלד כשירה היינו ע"י בדיקה חדא מאן דאוסר סובר דלא מהני בדיקת הסמפון ועוד דמכל מקום ברייתא מפרש עד כדי רביעית כשר ובלא בדיקה הא יותר צריך בדיקה ואיך סתם ר"נ. ובנה"ך השיג עליו וכתב דהא דלא מוקי מתני' בהכי דחסרה משמע כ"ש לא שיעור גם מצינו כמה פעמים אמורא סתם דבריו וכן השמ"ח ס"כ הסכים דטריפה והפר"ח הסכים לט"ז ובל"י כ' דרוב בנין ב"י ואוהל מועד ורש"ל וב"ח וש"ך בנה"ך מטריפין יעוין שם. ומיהו כתב התב"ש היה הריקון בב' מקומות אין מצטרפין ליתר מרביעית:

ודע דיותר מרביעית טריפה יש ב' טעמים או דחיישינן לסמפונות והא דלא מהני בדיקה דשמא ניקב ולא שייך תי' הרשב"א דלעיל ויש טעם דסופו לינקב הקרום כן כתב נה"ך. ומיהו אם חסרה כדי רביעית אף שנראה חסרון מבחוץ כשירה וכן משמע מב"י להדיא אף להר"מ דאסר חסרון בחוץ דסופו לינקב מה שאין כן נימוקה אם היה סופו לינקב היה כבר נקוב כיון שהגיע ההפסד כ"כ. ויש לראות הא הר"מ ז"ל בפ"ח מה"ש ה"ז חשיב חסר מגוף הריאה תחת סוג חסירה לא תחת סוג נקובה אם כן אין הטעם סופו לינקב ואי יש לומר הכי יש לומר דחסר לא הוה אלא בתולדה מה שאין כן כאן נתרוקן הדר בריא וצריך עיון בזה:

טו

שנמצא בטור כ' שאירע שנפחו. אטום מראיתה מראה ריאה ומשמושה קשה ט"ז בשם ר"ש. הנה ה' דברים יש אטום וטינרי וקשה כעץ ויבשה וצמקה ויש לחלק ביניהם בין אטום לטינרי שזה מראה ריאה ומשום הכי הוה ריעותא וזה מראה מוגלא ואף שאין בה ליחד כדעת הרמ"א בתשובה הוה טינרי. ויבשה איפשר שעולה בנפיחה והקרום יבש השרטוט ציפורן ניכר בה וקשה כעץ הוא יותר מאטום בקשיות ומשום הכי אין מהני מפקא זיקא וצמקה אין ראיה דלאו אטום הוא דמחמת שצמקה אין עולה בנפיחה וכל שלא צמקה רובה או כולה לית לן בה אמנם בנה"ך משמע דמפרש הא דהג"א בשם בה"ג דמניח במים פושרים משום אטום הוא והיינו ע"י פושרין אטום אפילו כל שהוא וכן יובש ואין צריך שיהיה האטום מעל"ע עיין כה"ג. ומיהו כתב השמ"ח דאפילו אין קשה במשמושו הוה אטום והביא ראיה דאל"כ למה ליה להטור לומר שאירע מקרה שנפחוה והלא אם משמשו דבר קשה פשיטא שצריך לנפוח:

ודע דאטום יש ב' טעמים דטריפה א' טעם הרשב"א הביאו אחרונים שאין מניף על הלב ואם כן טריפות אטום לאו משום לתא דריאה אלא משום לב והר"מ בפ"ח מה"ש מנה תחת סוג נקובה שסופו לינקב ורש"י כתב דהוה לקותא והנ"מ בין הטעמים להרשב"א בועא או תלוי על האטום וכדומה לא הוה ב' לריעותא שאין שניהם מעידות על ענין א' שזה מעיד על הריאה וזה על הלב ומיהו אם אטום נגד הדופן במיצר החזה להרשב"א טריפה ולהר"מ דסופו לינקב אם במיצר יש להכשיר ולרש"י דהוה לקותא בין ב' לריעותא ובין לדופן טריפה ואף לדידן דאוסרין בסימן ל"ט כל הסירכות אף במיצר החזה מ"מ הטעם שא"א בקיאין ויש לפעמים לצדד להקל כמו שיתבאר שם ואלו מטעם האטום טריפה בכ"ע ויש להחמיר ככל הפירושים וכאמור  :

טז

הקרום לבד. עט"ז ומפרש דהר"ב הגיה הקרום לבדו ומה שכתב המחבר סמוך למקום האטום היינו מהצד קרום לאטום ואפ"ה לא יקרע רק הקרומים ולכאורה הוה נראה דהבדיקות דמפרשי הקרומים היינו ע"ג אטום ולהרשב"א בקצר שכתב סמוך למקום האטום היינו מהצד יחתוך בבשר והט"ז סיים דכהטור ראוי לעשות וסיים דרמ"א סובר כן במ"ש נחתכה משמע שנחתכה אף סמוך לאטום ומה שהגיע הקרום היינו להמחבר וליה לא סבירא ליה אמנם הנה"ך ותב"ש ושאר אחרונים אמרו דעיקר לקרוע רק הקרום ומ"ש הרשב"א סמוך למקום אטום היינו ע"ג גבי אטום וירצה במה שכתב סמוך למקום אטום הקרום לא הבשר וא"כ אתי שפיר מה שהגיה הר"ב במחבר כן דגם המחבר ורשב"א והר"ב סוברים כן דקורעין על גבי מקום אטום הקרומין ולא הבשר ובודקין:

יז

אם נמצא ליחה והוא הדין בשר נרקב ט"ז ומשמע דוקא אם יש באטום גופא ליחה ולא מהני מה שנמצא באמצע ריאה רחוק מאטום ליחה ובכהאי גוונא לא משמע כן ואמנם מה שכתב נראה ליה דבו משמע תוך האטום דווקא:

יח

אם קלה כעץ. הט"ז מכשיר זה אמנם האחרונים כתבו כעץ נרקב והתב"ש כתב אם היא קלה משאר ריאות לפי אומד הדעת ולכך אין להקל בזה:

יט

וכשתולין אותה תחתך כצ"ל בשם רש"ל וט"ז והוא בפרישה ור"ל דיש גורסים תחחוך בוי"ו הגיה תחתך וי"ג תהתך לשון התכה עיין פרישה וכה"ג המעשה שהביאו אחרונים ריאה שהיה נופלת תילחי תילחי וצוה המורה לנפוח בחזק ונפל הבשר ונשארה הריאה שלימה כשירה דומה למעשה דס"ס ל"ט ולמעשה דריינוס ואם הריאה שלימה אח"כ מכל מום כשירה ע"י נפיחה:

כ

צמקה כולה כתב הט"ז אם צמקה אונא שלימה טריפה מחמת חסר אונא ומ"ש דאין בדיקתה כבדיקת צמקה כולה דהתם בעינן כ"ח שהמים מתמצין מגבו וכ"ד שעות וכאן א"צ כ"ח לבנה. וגם לא מהני שיחזיר תכ"ד שעות אלא מיד אי הדרא בריא כשירה וא"ל טריפה עיין תב"ש. עוד כתב השמ"ח סל"ז ואות פ"ד דאם רוב אונא צמקה אף שנשאר כט"ד מ"מ רובא ככולה יע"ש וכן נ"ל דבכל התורה רובא ככולה אף יש לומר מדכתב אונא שלימה י"ל דרוב ככל ואין להקל נגד התב"ש:

מעשה היה שצמקה הוורדא רובא ומ"מ נשאר כט"ד בשורש שלה קיים והיה הפסד גדול ושעת הדחק ורציתי להתיר מטעם ס"ס שמא אין הלכה כבה"ג שהרי בש"ע והר"ב לא הביאו ואת"ל הלכה כדבריו מ"מ כיון דמטעם חסר קאתינן עלה ובחסר הוורדא רוב מקילין כמבואר סי' ל"ה ומחמת המנהג אנו נוהגין להטריף כמ"ש הר"ב שם ועוד יש סניף כיון דנשאר כט"ד יש לומר דלא כתב"ש שוב ראיתי שזה טעות דחסר מטעם סופו לינקב ואף הר"מ ז"ל מנה צמקה בפ"ח מה"ש ה"ט תחת סוג חסירה מ"מ אנן קיימא לן כל טריפות הריאה מטעם נקובה כמו שיתבאר בריש הסימן ומה שכתב בה"ג דהוה כחסר היינו דסופו לינקב וגרע מחסר הוורדא בתולדה ומ"מ יש לומר דהוה ס"ס שמא בידי שמים ושאר הבריות או שמא אין הלכה כבה"ג או שמא כל שנשתייר ט"ד כשירה ואין אני אומר כעת לא איסור ולא היתר ובש"ך אבאר לענין חליף או צמקה:

כא

אם הדבר ספק. הט"ז הניח דברי רמ"א בצ"ע כיון דמודה להר"ן דאם נראה ב"ש כגון שדחפו ארי וכיוצא א"צ בדיקה א"כ לדידן בידוע אמאי צריך בדיקה ובנה"ך תי' בזה דה"ק אם הדבר ספק בעי בדיקה להמחבר ואם ידוע שבא בידי אדם לא מהני בדיקה ולדידן אף בספק לא מהני שאין אנו בקיאין ואם ב"ש לא רצה לסמוך על הר"ן שהרשב"א חולק ומכל מקום בבדיקה יש להתיר כיון שהר"ן בלאו הכי מכשיר יעוין שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.