פלתי/יורה דעה/צג

פלתי ‏ יורה דעה צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) קדרה וכו' כתב הטור בשם ב"ע וז"ל אם בישל חלב בקדרה של בשר ב"י ויש בו ס' איכא מ"ד מבשל בה עכשיו חלב כיון שהרי בטל ומותר טעם ראשון בטל וקדרה נמי מותר ואיכא מ"ד דה"ל כ"ח ואינו יוצא מידיד ופיו לעולם וכו' וכתב הוא שיכול לבשל בה מאיזה מין שירצה ואני תמה איך מותר לבשל בה וכי עדיף מהגעלה דלא מהני לכ"ח דפולט תמיד מעט מעט עכ"ל ותמה הב"י למה לא הוסיף להקשות איך יבשל בו בשר כיון דבישול אחרון הי' חלב ואין כאן בנתים דבר המפליטן ותי' בשם מהר"י חביב דס"ל בעודו רותח אין החלב נבלע בקדרה כלל רק מפליט ולא מבליע ודברים אלן מלבד שהשיגו כל אחרונים אף גם קשה א"כ אפי' בדלית ס' ותבשילה חלב נאסר מ"מ יהי' מותר לבשל בו אח"כ כל מין שירצה ואי דחלב נ"נ ובולע הקדירה איסור הא לא בלע כלל: ולכן נראה דלא על דעת וסברת ב"ע השיג הטור כלל דמיירי בכלי שמה שמשמשי' בתוכו הוא ס' נגד הבלוע וכמ"ש הב"י בקדירה רחבה ודופן הקדירה דק מהדקה וא"כ לעולם מותר לשמש בו דהא כל בלוע יתבטל ואי דאין מבטלין איסור לכתחילה י"ל חדא דזה אינו מכוין לבטל איסור ועוד דכיון דזולת זה א"א להשתמש בקדרה ה"ל דעבד ומותר וזה ברור בכוונתו ואין כאן קושי' עלי' (ועיין מש"ל דאפשר כל בלוע בקדרה הוי דרבנן וס"ל לב"ע באיסור דרבנן מבטלין איסור כדעת הרבה מחברים ואין כאן קושי' רק הטור טען על הך דעה דאוסר לבטל בשר ש"מ דלא ס"ל הך סברה ומתיר בחלב דטעם בשר כבר נפלט וע"ז שפיר קטען הא בכ"ח לא מהני הגעלה וזה ברור בכוונת הטור: אמנם נראה כי הנך רבותא ישלהן יתד בש"ס דס"ל כדעת הרמב"ם בפי' המשנה ובספרו בהל' מעשה קרבנות דאפי' כ"ח בקדשים זולת חטאת מהני מריקה ושטיפה זולת חטאת שהחמירה תורה כמו בשאר דברים וכבר עמד הרב ב"ז א"כ איך אמרינן התורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם הא בשאר קדשים זולת חטאת מהני מריקה ושטיפה. אבל האמת דודאי אין יוצא מידי דופיו לעולם אבל מ"מ הטעם נקלש ונעשה קלוש כי רובו מ"מ נפלט ע"י המריקה או הגעלה וא"כ בקדשים דהיתרא בלע כמ"ש הרשב"א וכמו שאכתוב לקמן וכמ"ש התוס' דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא דלא קפידין אטעם קלוש לכך מותר בהגעלה אבל אי איסורא בלע אף טעם קלוש אסור וכ"כ הב"י והב"ח מסברה אלא שלא עמד בזה בראי' מרמב"ם ולכך בחטאת החמירה התורה כאלו איסורא בלע ואפי' טעם דק וקלוש אסרה התורה ואין מועיל מריקה ושטיפה. ומעתה שפיר דייק הגמ' לענין קדרה שבלוע מאסור דאין מהני הגעלה דאין יוצא מידי דופיו ונשארבו טעם דק דאי יוצא לגמרי מ"ט אסרה התורה בחטאת הלא אין כאן שיור והוי כהחזרת כבשנו' ופנים חדשו' בא לכאן ע"ש בתוס' א"ו דנשאר בו מעט והוי איסור' בלע לכך אסרה התורה ומיני' לכל איסורין אבל בהיתר הדין כמו קדשים דהוי היתרא בלע ומהני הגעלה וא"ש ודו"ק: אמת כי יש להקשות לשיטות הרמב"ם הנ"ל שם הא דפריך הגמ' השתא דאתותב רבה ב"ע דקדרה שטח באלי' מהני לי' היסק למה אמר רב קדרות בפסח ישברו וקשה מה קושי' הא בשר לגבי חלב אפי' הגעלה מהני כמו מריקה בשאר קדשים ומהני לי' היסק מכ"ש משא"כ חמץ וקדרות בפסח דאיסור' הוא ולא מהני לי' הגעלה י"ל אף ליבון לא מהני וכ"כ הא דהקשה הגמ' בזבחים דף צ"ו דלמה קדרות במקדש ישברו להדרו לכבשונו' הא שבירה לא הי' רק בחטאת ושם לא מהני הגעלה אבל בב"ח מהני הגעלה מכ"ש ליבון וצ"ל דלרב הקושי' והוא ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור וש"מ אפי' טעם קלוש אסור דודאי לא יחלוק רב ושמואל במציאות כמ"ש רשב"א ועמש"ל סי' צ"א וא"כ דאוסר אפי' טעם קלוש ומ"מ מהני ליבון ש"מ דיוצא לגמרי ואין להקשות לרב למה ק"ק זולת חטאת מהני מריקה הא לדידי' אפי' טעם קלוש אסור י"ל דמודה רב מן תורה מותר דלאו טעם כעיקר ולא דמי למשרת דילפינן מיני' טעם כעיקר רק מדרבנן אסור ול"ק אתורה ומקדש ודוק ועי' תוס' זבחים דף צ"ו משמע די"ל מדרבנן: והרב הט"ז הקשה מנלן למילף מקדשים דלמא. אדרבה מדאיצטריך התורה שבירה בחטאת ש"מ בעלמא מותר וכתב שכן דייק מהר"ם דמפעפע בכל הכלי ולא עיין היטיב דבמפעפע בכל הכלי אמרינן להדיא בגמ' דזבחים אותה פרט לתרומה דא"צ מריקה ושטיפה בכל הכלי וש"מ דאין ללמוד מיניה מפעפע אבל בעלמא מהכ"ת שלא למילף ובפרט דשבירת כ"ח בחטאת דכתבה תורה דווקא בחטאת מצרך צריכי דטעון דוקא שבירה ולא ישתמש בו דבר צונן וגם טרחי' במקום קדוש ומה שכתבתי הוא אמת נכון בעז"ה ודו"ק היטב: וכתב הטור בשם הרשב"א אם בישל בשר או חלב ואח"כ בישל ירקות הוי הגעל' משא"כ אם בישל איסור לא הוי בישול ירקות הגעל' וראי' שלו מהא דאמרינן בסוף מסכת עכו"ם השפוד ואסכלא מלבנן באור וכה"ג הא גבי קדשי' תנן השפוד והאסכלא מגעילן ברותחין ומשני הגמ' שאני התם דכל יום נעשה גיעול לחבירו ובישל בו שלמים דאידנא או חטא' ואח"כ שלמים הוי הגעל' ויליף מניה הרשב"א למה יהי' זה מה דמבשל האידנא להגעלה הא אינו אלא בישול בעלמא אלא הואיל והיתרא בלע אף כי מבשל אח"כ היתר קלי' לי' טעמי' ומותר אבל אם איסור' בלע אף דקלוש ליה טעמי' מ"מ טעם איסור יש בו ולא מהני עד דמגעיל לי' שפיר וזהו דינו וראי' שלו וכתב הב"י דהתוס' והרא"ש הקשה האיך כל יום נעשה גיעול לחבירו הא ממעט באכילתו והוי ליה נ"ט בר נ"ט ותירצו דמב"מ מן התורה ברוב בטל ובכלי מקדש אוקמי אדאורייתא: ולפ"ז אין הוכחת הרשב"א כלום והש"ך בנה"כ השיג על הב"י וכתב שאין דברי הרא"ש והתוס' וסייעת' סתירה לדברי הרשב"א דהם לא באו אלא ליישב דהאיך מותר לבשל בפעם השני שלמים דהא ממעט באכילתו וע"ז כתבו דאוקמי אדאורייתא ובטל ברוב כיון דבפעם שני עדיין אין כאן איסור ועדיין לא בעשה נותר וכן בחטאת שנתבשל אח"כ שלמים בשביל כהן מבשל נתבטלו ברוב אבל ודאי אי הגעלה לא מהני תקשה האיך מבשל בפעם הג' קדשים כיון דכבר נעשה נותר דודאי כשנאסר הכלי לא שייך למימר בואוקמא אדאורייתא וברובא בטל ולא שייך למימר כל יום נעשה גיעול כיון שכבר נאסר אך מוכרת לומר ברשב"א דאם היתרא בלע מהני ליה הגעלה זה וע"ש שהאריך. וכן כתב תשובת הגאון מהור"ר גרשון ספר עבודת הגרשוני ע"ש. והנה מה שהאריך הגוף הדבר אם כבר נעשה נותר אין לסמוך על ביטול ברוב אלא דיש להבין הא הרשב"א גופי' מדמה הך דמהני הגעלה או לא לנ"ט בר נ"ט דהיתרא ואיסור' דבהיתר' נ"ט בר נ"ט כשר דלא אכפת לן בטעם קלוש ודאיסורא אסור דטעם קלוש נמי אוסר כמ"ש הב"י. ולפ"ז התוס' החליטו דגבי חטאת הוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא דחטאת אסור לזרים וכדומה א"כ אף לענין זה לענין הגעלה מיקרי דאיסורא ועדיין קשה כל שבישל בה חטאת האיך בישל בה שלמים והרשב"א לא ס"ל הך סברה דחטאת מיקרי דאסורא דאין רצונו להאכילו לזרים כמ"ש הנה"כ אבל התוס' והרא"ש דהחליטו דקרוי איסורא עדיין קושי' רשב"א במקומו ולכך צריך לומר דודאי ע"י בישול נפלט הרבה מהכלי והחוש אוכל יבחין כאשר יטעום הקפילא טעם הבלוע יהיה טעם קלוש וכי טעם בישול השני יבלע בו ואף שנבלע מקדם בשר חטאת מ"מ הרוב הבלוע הוא מבשר שלמים דהאידנ' מעט מבשר דאתמול וא"כ הבלוע בתוך הכלי ברוב בטל דמ"ש דבטל בתוך התבשיל ומ"ש דבלע בתוך הכלי וא"כ אף בחטאת ואח"כ שלמי' יתכן בטל ברוב ולא כשכבר נפלט דחל עלי' תורת הגעלה רק קודם שנפלט בשר הבלוע החטאת ברוב והרי הוא כבשר שלמים וזהו כוונת תוס' ושפיר כ' הב"י דהך סברה דביטול ברוב סובב על הכל:

(ב) באמת לדעתי גם הרשב"א סובר כן דודאי ס"ל חטאות קרוי איסורא ונראה מדבריו כמה דוכתי בתורת ובמשמרת הבית רק ס"ל דבכלי מקדש לא גזרו אטו חולין דבמקדש מבדל בדילי מכלי חולין כי מה יכנוס כלי חולין לשם גם הי' מוכרחים לתקן כן שלא להרבות כלים לקדשים לכך אוקמי אדאורייתא והני מילי ק"ק אבל קדשים קלי' אשר אוכלין בכל מקום בירושלים כל איש ישראל מבשל בקדרות שלו כרצונו א"כ איך שייך כלי מקדש אוקמא אדאורייתא מקדש מאי בעי הכא בזו ודאי יש חשש אטו חולין ולא ילאה איש מביתו להכין כלי לבישל מה שהוא מקרה פעם אחד בשנה וס"ל לרשב"א דלא שייך בהו אוקמא אדאורייתא. ולכך יפה הקשה האיך יהנה בישול תמורת הגעלה וע"ז משני היתרא בלע וזהו שלמים אבל בחטאת מודה הרשב"א דאיסורא בלע רק בזה הוי כלי מקדש ואוקמא אדאורייתא ודו"ק:

(ג) ולפ"ז דעת התוס' הרא"ש דאף בשלמים כתבו כלי מקדש אוקמא אדאורייתא א"כ ליתא לדברי הרשב"א ודברי הב"י למקומו: והנה יש לדקדק הרשב"א התחיל בזה הענין לטעון בגמ' דפריך הא דתני בקדשים מגעילין ברותחין דלא מהני' ליה הגעלה דתנן מלבנן באור ומשני הגמ' כל יום נעשה גיעול לחבירו עדיין קשה מה בכך דנעשה גיעול הא העגלה לא מהני וע"ז תירץ האריך נחות לתרץ דהיתרא בלע ואיסורא בלע דבהיתרא בלע אהני הגעלה. ולכאורה עדיין לא תי' כלום דא"כ למה ליה להגמ' להביא הך דכל ימים נעשה גיעול לחבירו הי' לי' לשנוי' בקצרה דלכך הגעילין ברותחין ולא מלבנין דהיתרא בלע וסגי ברותחין ואין צורך לכל האריכות וצ"ל דסבירא ליה להרשב"א כי אמרינן דהיתרא בלע סגי בבישול והגעלה היינו היכי דמגעילין בעודה היתר אבל במגעילה בשכבר נעשה איסור לא מהני וצריך ליבון כמו איסור ולכן המשנה דקתני מגעילן ברותחין היינו למריקה ושטיפה וזה נעשה בזמן שכבר נעשה נותר ולא מהני הגעלה ולכך משני הגמ' כל יום נעשה גיעול כו' הבישול שלמים נעשה בזמן שעדיין הכל היתר ולא נעשה נותר אז כיון שנקלש הטעם דהגעלה כל דהו מותר ושפיר וזה הכל אם אמרי' דמריקה ושטיפה היה בזמן שנעשה נותר אבל הרמב"ם פסק בפ"ה מהלכות מעשה קרבנות דין י"ד דמריק' ושטיפה היה נעשה תיכף לאחר אכילה א"כ הקושי' הנ"ל במקומו. וע"כ צ"ל תי' הב"י כלי מקדש בטל ברוב ולכך כשמכווין להגעילו ברותחין לא שייך בטל ברוב והוי ליה אין מבטלין איסור לכתחלה אבל כשמבשל בו שנית הנא כוונתו לאכילה ולבישול ואינו בגדר אין מבטלין איסור מה שנזדמן אגב אורח' בעלמא ודוק: והנה התוספת זבחים דף צ"ו ד"ה ש"מ לאחר שהענה על הך קושיא דנותן טעם בר נ"ט וכו' כלי מקדש ברובא בטל כתבו וזה לשונם ותימא אי נתבשלו נמי מותר אמאי אמרו רבנן מזמן אכיל' ראשון טעון מריקה וגבי שלמים דאתמול ושלמים דאידנא דשניהם היתר דאין סברה לומר גזרת הכתוב היא בדבר דהיתר גמור הוא אפי' בחולין אפי' מדרבנן עכ"ל. ויש להבין ענין קושייתם ובמה הוא תמיהתם דלכאורה הוא כך דרבנן ור"ט פליגי דר"ט ס"ל אם בישל בו תחלת הרגל יבשל בו כל הרגל וכל יום נעשה גיעול לחבירו וחכמים פליגי וצ"ל דס"ל לתוס' בשלמא אי נתבשלו אסור שפיר פליגי רבנן ולא הי' יכול לעשות כלים גיעול לחבירו דהוי לי' נותן טעם בר נ"ט ואסור אבל אי נ"ט בר נ"ט מותר א"כ ודאי הי' עושים כן ומבשלים יום יום בכלי אחד א"כ מ"ט פליגי רבנן: ולפי פי' זה מוכח לכאורה דתוס' ס"ל כרשב"א דאי כהב"י אין כאן קו' דבממ"נ הקושי' הוא אפי' למ"ד נ"ט בר נ"ט אסור היו יכולים לבשל דכלי מקדש אוקמי אדאורייתא דברוב בטל ואי דלא ס"ל הך סברא אוקמי אדאורייתא א"כ אף למ"ד נ"ט בר נ"ט מותר לא פריך התוס' מידי האיך יעשה כל יום גיעול לחבירו הא אין כאן הגעלה דהוא רק בישול בעלמא והב"י כתב דמועיל הואיל וכלי מקדש אוקמי אדאורייתא אבל כיון דהך מאן דאמר לא ס"ל אוקמי אדאורייתא אין זה הגעלה כלל ולא מק' מידי ועל כרחך צריך לומר דתוספות כרשב"א ס"ל אף דלא אמרינן אוקמי אדאורייתא מכל מקום הואיל והיתרא בלע הוי הגעלה אם כן שפיר הקשה ודוק כן י"ל לכאורה: אך בתר עיון י"ל כיון דבאמת התוס' הניחו זו בקושי' ח"ו וכי פורק אין להם אלא באמת אמרינן דהאמת כדעת הב"י בכלי מקדש אוקמא אדאורייתא ות"ק לא ס"ל הך ולק"מ וע"ל סי' צ"ח מ"ש שם על קוש' הב"י על רשב"א: ויש לסייע מהא דכתבו התוס' וא"ל גזרת הכתוב הוא כו' אנה נמצא זה הגזרה בתורה אי מה דצוה למרוק היינו כשלא בישל בנתים בתבשיל אחר דהוי כעין מריקה אבל אי בישל בנתים באמת לא צריכ' וגם מה הקשו א"כ איך יהי' בחולין מותר אפי' מדרבנן מה ענין זה לזה וקדשים הצריכו התורה מריקה להפלי' אפי' טעם כל שהוא לאחר שנעשה נותר אבל בשביל זה לא לאסור נ"ט בר נ"ט מהכ"ת לעשות מזה תמי': לכן יותר נראה דהתוס' נסתפקו במילתא דרבנן דאמרי במשנה מריקה עד זמן אכילה דיש לומר הפי' תיכף כשנגמר אכילת קדשים אף דעוד היום זמן גדול מ"מ הוצרכו התורה תיכף מריקה טרם שיבא להתבשל בו שנית כדי שלא יקבל טעם ראשון ונמעט באכילתו כדעת הרמב"ם באמת וא"כ י"ל בכוונת התוס' כך בשלמא אי דנת בשלו אסור יש לומר כמ"ש דמריקה דהצרכו התורה היינו תיכף כדי שלא יבשל אחר כך שלמים וימעט באכילתו ולא סמכינן בזה ארוב אבל למאן דאמר נתבשלו מותר א"כ אינו ממעט באכילתו ולמה הצריכו התורה מריקה תיכף ועל כרחך צ"ל באמת לא מרק לאחר שנעשה נותר וא"כ בין כך היה מבשל בו פעמים טובא ולמה לא ס"ל לחכמים בכל יום נעשה גיעול ול"ל גזירת הכתוב מבלי לסמוך אנותן טעם בר נ"ט ולכך היה נעשה תיכף דא"כ התורה החמירה בקדשים לאסור נ"ט בר נ"ט אף בחולין הי' לנו לאסור נ"ט בר נ"ט ודוק: והנה יש להבין האיך תירצו התוס' והרא"ש דסמכינן מב"מ ברובא בטל הא במתני' תני' מריקה ושטיפה צונן שפוד ואסכלא מגעילן בחמין הך מתני' ר' היא וס"ל התם זבחים דף צ"ז מריקה ושטיפה בצונן ואולם רבי ס"ל שמעת' דטפת חלב מין במינו לא בטל וא"כ האיך יתכן התי' דלכך מגעילן ברתחין דכל יום נעשה גיעול לחבירו דהיא גופא קשיא למה ותי' התו' כלי מקדש אוקמי אדאורייתא לא שייך דהא רבי ס"ל מב"מ לא בטל וצ"ל הואיל דהוא נ"ט בר נ"ט והוא טעם קלוש כמ"ש לא הוי בגדר מין במינו לא בטל דבעינן טעם גמור כמו דם פר ודם שעיר כמ"ש בכמה דוכתי ודוחק: אך יש להקשות הא דפרכינן בפסחים לרב דאמר קדרות בפסח ישברו לשינהו עד אחר פסח ולעביד בהו שלא במינו ומשני דלמא אתי למיעבד במינו ולפי הנ"ל הא אי אתה מוציא מינו וטעם הנפלט הוי נ"ט בר נ"ט הוא טעם קלוש ובטל אף במינו ודוחק לומר דלרב פריך ורב ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור וזה דוחק דודאי רב מודה דהוי טעם קלוש ולא יחלוק במציאות רק ס"ל אף טעם קלוש אסור וא"כ קשיא. לכן יותר נראה דרבא לטעמי' דס"ל בתר שמא אזלינן וכמו דהיו מהדרי' לבשל בקדרה של חטאת דאתמול שלמים דהאידנא דממעטין אותו כן היה מכוונים לבשל בשר שור ואח"כ בשר גדי ואח"כ בשר איל וא"כ בשמא הוי מין בשא"מ ואף ר' ס"ל בטל ומ"מ לענין נ"ט בר נ"ט כיון דהוי חד טעמא לא שייך טכ"ע דאורייתא ובטל ברובו א"ש לכ"ע ודוק: כללא של דבר להפוסקים דפסקו נ"ט בר נ"ט מותר אם כן יש לומר כרשב"א דגבי שלמים לא שייך כלי מקדש וכולי דאין כאן כלי מקדש והא דנעשה הגעלה הוא דנ"ט בר נ"ט מותר ואם כן שפיר מוכח דינו אבל להנך רבותא דפסקו נ"ט בר נ"ט אסור בבישול וצ"ל גם בשלמים כלי מקדש וכולי אם כך אין ראייה לדינו ודוק: הנה הט"ז הביא כאן דעת הב"ח להתיר בכבוש בכ"ח ישן מהא דאמרינן בב"מ בקנקנים ישינים אינו מוציא לו בלע והט"ז דעתו לומר דלכך אינו מוציא בלע דמה שבולע לעומת זה פולט מן הבלוע מקודם ועכ"פ לא יחסר המדה ודבר זה דוחק הגמ' דקאמר הואיל וטען טען דלדבריו אין זה למאמר כיון דטען טען רק מה שבולע לעומת זה מפליט אבל מלבד דיש לחלק בין שמן לשאר משקין כמ"ש התוס' שם להדיא גבי מזופפין ע"ש וא"כ ה"ה באידך שנוי' כיון דטען טען ג"כ י"ל בשמן לבד אף גם יש לחלק גוף הדבר אינו בולע כיון דכבר בלוע ועומד הוא ולכך א"י לנכות לו במדה אבל טעם עכ"פ בלוע וזהו שדברו המחברים בכ"מ טעמו ולא ממשו וכאן אין אנו דנין על הכמות רק על הטעם וזהו בלע וכן נכון וברור והנה מה שיש בסי' זה בטפה שנפלה על הכסוי אינו קרוי עירו הואיל ונפסק הקלוח מקומו לקמן בסי' ק"ה ע"ש אי"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.