פלתי/יורה דעה/צד

פלתי ‏ יורה דעה צד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) בכל מה שנתחב ממנו בקדרה נראה אפי' לתוך התבשיל לא תחב כ"כ רק בקדרה כי התבשיל אינו מגיע עד שולי הקדרה מ"מ צריך לשער כנגד כל מה שהיה בקדרה דהא קיימ"ל כר"י דאם חתיכה מקצת' ברוטב ומקצת' חוץ לרוטב מוציא ומוליך הרוטב בכלו וא"כ מ"ש חתיכה ומ"ש כלי שהוא מקצתה ברוטב מוליך הטעם ומפליט מכולו אדרבה הפליטה בכלי נח יותר מן חתיכה כמבואר לקמן בסימן ק"ה ובחתיכה דעת הרבה מחברים דא"א לסחוט האיסור ותמיד בתוכו ולכלי מהני הגעל' ומהכ"ת לחלק ולהקל. ולכן כל מה שיש בקדרה אוסר אבל הבולט חוץ לקדרה לא דאפי' לר"י דאמר דרוטב מוליך בכל היינו דהבל קדרה מסייעו והוא חם לגמרי אבל במה שחוץ לקדרה אין הבל קדרה וחום מסייעו ולכך דייק לישנא כל מה שנתחב בקדרה ולא בתוך התבשיל:

(ב) וי"א דאם הוא כף של מתכות יש לדקדק לפי דעת המחלקים ואומרים במתכות חם מקצתו חם כולו מאי נסתפקו הפוסקים בכלי חרס והטפה נופלת על קדרה אם מפעפע בכולו מהך דבישל במקצת כלי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי דשם מיירי בכלי נחשת חם מקצתו חם כולו וכלי מקדש היה כלי נחושת אבל בכ"ח מנלן זה וצריך לומר דס"ל כרמב"ם דזולת חטאת בכל הקדשים אף כ"ח בעי מריקה ושטיפה והא דתנן בישל במקצת כלי אף על כ"ח קאי וא"ש אבל זה דוחק וצ"ל דסתם כתיב בקרא אפילו בכלי שטף דלא שייך בי' חם מקצתו חם כלו ודוק:

(ג) של מתכות האחרונים הסכימו דדעת המחבר להלכה כדעת ראשון דאף במתכת לא משערינן אלא כנגד תחיבה דחם מקצתו חם כולו אמרינן אבל לא הבלו': ואני נבוך בזה למאוד כי בגמ' אמרינן בישל במקצת כלי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי דוקא קדשים אבל תרומה לא דכתיב אותו פרט לתרומה ויש כאן כמה סברות למה בתרומ' לא או דנימא הואיל והיתרא בלע והטעם רק קלוש ולא אסרינן כמ"ש לעיל בסי' צ"ג. ובזה יתכן שפיר הדין בהך סימנא דאיירי בב"ח דאמרינן אם בישל במקצת כלי היינו במקצת הכף התחוב לא בישל בכולו כלי דהיינו הכף שחוץ לתחיב' ואין צריך לשער כנגדו דבב"ח היתירא הוא טעם קלוש לא אוסר. אבל לפ"ז לא יתכן לקמן סי' צ"ח הביא המחבר ג"כ דיעות אלו ודעתו נוטה לראשונ' נפל איסור על כף דלא אמרינן חם מקצתו חם כולו קשה הא שם איסורא בלע ובאיסור אמרי' צריכה מריקה ושטיפה בכל הכלי. ועוד דלעיל סי' צ"ב דטפת חלב שנפל על הקדרה מספיקא אסרינן עד דאיכא ס' פעמים ס' כהנ"ל דמפעפע וכאן אמרינן דאינו מפעפע והוא רק טעם קלוש ולמה יאסור בס' צ"ב ודוחק לומר דטפת חלב שנפלה טרם שמפעפע נעשה מקום טפה נבל' ושם נתפשט וא"כ ה"ל איסורא ואף טעם קלוש אוסר וזה דוחק דגם כאן בכף נימא כך ואי נימא לכך בתרומה א"צ מריקה בכל הכלי דכבולעו כך פלטו ועיין לקמן סימן קכ"ב אף כאן קשה הא בלוע בכל הכלי כשבישל בו במקצת וכשחזר ובישל בו במקצת פולט כל הכלי וא"כ למה אין צריך ה' כגד כל הכלי וקושיא זו ג"כ על הסמ"ג דפסק דאין אוסר רק מה שבתוך הכלי וגבי טפת חלב פסק דמפעפע בכל הכלי אפי' בכ"ח כ"ש בכלי מתכות וצ"ע ליישבו כי לא ידעתי מצות בנפשי אם לא שנימא דמבליע הוא בכל הכלי דטבע התבשיל לפעפע אפילו בכ"ח אבל להוציא בלע מן הבלוע בכלי אינו מוציא רק כנגד התבשיל ולא מה שלמעלה ממנו וא"כ צ"ל דליתא להך דכבכ"פ והא דבתרומה אין צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי ולא יקשה כיון דבלוע הולך בכל הכני מה בכך דלית ביה פליטה אולי יבשל במקום אחר מה דלא בישל בו מקדם ויצא הבלוע דהא הבליעה הלך בכל הכלי וצ"ל דבאמת אם רוצה לבשל במקום אחר אף תרומה צריך מריקה רק אם רוצה לבשל במקו' שהיה לו מקדם מריק' ושטיפה בחטאת גזרת הכתוב להגעיל כל הכלי דוקא אף דאין מבשל בו באותו מקום אבל תרומה כיון דאין מבשל בו רק במקום שהי' לו מריקה מותר דכבר הי' לו מריק' ואינו מפליט הבלוע כיון שאין מבשל בו במקום וא"כ א"ש. וזהו לדעת המחבר לקמן סימן קכ"א סעיף וי"ו ודלענין הכשר צריך שיכשיר כולו ולא אמרינן לענין פליט' חם מקצתו חם כולו וא"כ כל מקום ומקו' ספק בלוע וצריך הכשר בכולו ודלא כרמ"א דכתב אם לא נשתמש רק מקצתו כבולעו כך פולטו דז"א דהא הבליעה בכולו ופליטה אינו רק במקום מריקה וצ"ע על הרמ"א: ומי יתן ואזכה לירד על סוף דעת הרמ"א דפסק דבישל במקצת כלי דמועיל הגעל' במקצת דככ"פ א"כ למה התיר כאן שלא לשער כנגד כל הכף דהא מבליע בכל הכף ומפליט בכל הכף ול"ל דבאמת העיקר כמו שפירש הש"ך כבולעו כך פולטו הרצון דבאמת אינו מבליע ואינו מפליט דזה אינו הא באמת יש לו בליעה לעיל צ"ב גבי טיפת חלב וצ"ע: וגם אף על או"ה הארוך קו' זו כיון דבכלל נ"ח מדין הגעלה העתיק כלשון הטור כבולעו כך פולטו ובכלל ל"ז פסק בתוחב כף מתכות אין אוסר רק כפי הנתחב דאינו פולט יותר וגבי הגעלה כתב כבולעו כך פולטו משמ' דפולט יותר ובכלל ל"א פסק כסמ"ק טפת חלב על הקדירה דיש לומר דמפעפע בכולו והסתירה מבוארת וצריך עיון: ומה שיש לישב מדוחק בנשדייק בלשון או"ה הארוך דכתב דאין צריך לשער נגד כל הכף אע"ג דחם מקצת חם כולו מכל מקום מאחר שחממו ע"י חמין ולא ע"י אור עצמו אינו מולי' ומביא פליטתו בכולו עכ"ל ועיין ש"ך סימן קכ"ג ס"ק טו"ב במ"ש. נראה דכוונת או"ה הארוך דבל"ה הכלי חם בהאור א"כ בנפל רוטב במקצת מפעפע בכולו וכן מפליט בכולו דהא הכלי חם בלא"ה משא"כ אם הכלי צונן רק נתחב במים חמים מקצתו ונתחמם כולו דמתכו' חם מקצתו חם כולו תרתי לא אמרינן דיחמי' כל הכלי ויוליך פליטתו בכל הכלי לא אמרינן וזהו כוונת או"ה דמאחר שהוחמו ע"י חמים הללו שנתחב בו כמקדם היה צונן ולא ע"י אור עצמו היינו שהיה חם מקדם מחמת אור וזולתו וכדומה כי זולת לא שכיח שיהי' כלי ראשון. וניטל מהקדרה כלי ראשון וא"כ א"ש לעיל בטיפת חלב שנפל על הקדירה איירי דהקדרה חם מהאש ואז מפעפע בכולו אבל כאן דכף בעצם צונן רק מחמת חימום של התחיבה יהי' חם מקצתו חם כולי חום כזה לא מוליך הבליעה להפליטה בכל הכלי וגם לקמן בסי' קכ"א איירי שכל הקדירה היה חם מהאש ולכך כשמגעיל צריך לחמם הכלי קודם הגעלה במקצת וזהו כללא כבולעו כך פולטו הכל על מתכונת א' בלי הבדל כלל כבולעו צריך להיות הכלי כולו חם כך פולטו לענין הגעלה ועיין תוס' זבחים דף צ"ו ע"ב ד"ה בישל מקצת כלי דמחלקינן להדיא כן כשכולו כלי צונן או כולו חם: וכן כתב התי"ט לחלק בין הכלי צונן לכלי כולו חם מיהו מדברי הש"ע לקמן סי' קכ"ב לא משמע דמחלק בכך ונרא' דס"ל כאן דחם מקצתו חם כולו היינו חום ודוק וצ"ע:

(ד) אם תחב הכף ב' פעמים לברר הענין בתחיב' ב"פ מה איסור מוסיף יש כאן מן תחיב' אחד דהא בחתיכות בשר שנפל בחל' והי' מונח שם זמן מה בלי נודעת וכמה פעמים בלע החל' ונ"נ והדר פלט כדאמרינן בגמ' בשר שנפל לתוך יורה גדול חלב אמחי מותר חלב נבלה הוא ואף כאן כמוהו רוב הקדרה נ"נ ובפרט שלא נודע אמרינן חוזר וניעור וע"כ צ"ל דאין חוששין לפליטה רק לפליטה מה שבולע כדרך הרותחין פעם א' אבל שבול' ויפליט זא"ז תמי' ל"א כהך סברת הרמב"ן והר"ן בסו' כל הבשר וא"כ הוא הדין בחתיב' הכף פ"א אף הרי כאן פליט מכזית בשר שבלוע בו מקודם וכזית חלב שנבלע בו בתחיב' זו הרי כאן שני זתים מ"מ לא קשה בתחיבה אחת נמי נצטרך ב' פעמיס ס' דכזית בשר וכזית חלב מבטלין זה את זה כדלקמן סוף סימן צ"ח נ"ט זתים שנפל לתוכו כזית בשר וכזית חלב מבטלין זה את זה אבל בשני תחיבות הרי בכל סוף תחיבה נפלה כזית חלב הנבלע בכף ונ"נ והרי כאן שני זתים חלב אסורים מצטרפים זא"ז ונכך צריכים ב' פעמים ס': אך ז"א דכבר החליט הראב"ן כפי מ"ש לעיל ריש סימן פ"ז דלכך קדרה שבישל בה בשר ובישל אח"כ חלב דמותר ע"י קפילא ולא אמרינן קדרה בלע חלב ונעשה נבלה והדר פלט הוי מין במינו והאיך יטעום קפילא דמהשבתוך הקדר' עם הבלוע בקדרה מתחברי' כא' ולא נעשה הבלוע נבל' דבצירוף מה שבתוך הקדרה יש ס' וכמו כן צריכים למימר בתוס' ולא קשה לר"ת האיך הגעילו יורות גדולות דהיורה בלע ממי הגעלה ונעשה נבלה ולא אמרינן כן אף ביורת קטנות וע"כ מוכח דיורת קטנות כיון דיש ששים לא נעשה הבלוע נבלה דמצטרף עם מה שבתוך היורה ופשוט. וא"כ אף מה שבתוך הכף אין נ"נ דכל מה שבקדרה מצטרף עם הבלוע בכף ובטל ולא נ"נ א"כ ב' תחיבות נמי שרי: ואפשר דהנך רבותא דחוששין כך דהבליעה נ"נ לא ס"ל כל מה שבקדרה מצטרף וקדרה בשר שבישל בה חלב דסמכינן אקפילא היינו אם יש בו ששים וא"כ אף דנ"נ בטל בששי' והא דמצריכינן קפילא הוא דעת רש"י דאף בששי' בעינן קפילא וא"ש א"כ לדידן דלא קיימ"ל כרש"י וצ"ל כל מה שבקדרה מצטרף א"כ הקושי' במקומו למה צריכין בשני תחיבות ב' פעמים: מיהו מדברי ת"ה משמע דיש הבדל בין כף לקדירה דבקדרה כל מה שבתוכו מצטרף עם מה שבלוע בעצם הקדרה אבל בכף יש לחוש ברגע שמוציאה מהקדרה מתקבץ בתוך הכף בלוע מהאיסור ואז מה שבקדרה אין מצטרף עמו ונ"נ ולכך בתחיב' ראשונה לא נ"נ רק ברגע הוצא' וא"כ לא נפלט אותו אז רק אח"כ בפעם שניי' נפלט טעם חלב הנבלע בכף בעת הוצאה ראשונה כן משמע מתוך דברי ת"ה וצ"ע ב' פעמים ס' למה ואם אחד נגד חלב וא' נגד בשר הנפלט וכך מורים דברי ת"ה ודברי מהרי"ל דבר זה צ"ע גדול כמ"ש דחתיכות בשר שנפל לחלב יצטרך ב' פעמים ס' אחד כנגד טעם בשר הנפל' ואחד כנגד כזית חלב ובלע נ"נ דבחלב כולי עלמא מודה אין מה שבהקדירה מצטרף עם הבלוע כמ"ש חלב אמאי מותר חלב נבלה הא וע"כ צ"ל כמ"ש דבב"ח מבטלין זא"ז וא"כ אף בכף כן ויגעתי ולא הונח לי וכמה תירוצים שיש בזו הבל ורעות רוח: והנה המהרי"ל בתשו' סימן קס"א נראה דהרגיש בזה כתב להדיא בשם הסמ"ג דאסרוהו משום גזרה וצריך להבין מה זו הגזרה אם הגזר' אולי יתחב אותו בקדר' אחרת וזה דוחק מאוד ולא מצינו גזרה כזו בש"ס וא"כ מאי אריא דלא נודע אפי' נודע יאסור הא אנן לא מטעם חוזר וניעור אסרינן ולכך י"ל דודאי אם תחב ג' פעמי' אסור כמ"ש בעת הוצאת הכף בפעם ראשון נבלע דנ"נ ותחיבה שניי' נפלט ובעת הוצאת כף פעם שני חזר ונבלע כזית חלב ונ"נ ובפעם שלישי נ"נ ונפלט כזית חלב ויש כאן שני זתים חלב אסור לכך צריך שני פעמי' ששי' וגזרו שני תחיבות אטו שלשה וצריכא על כל תחיבה ס' ותו ליכא למיחש זו היותר נראה בכל הפירושים: איברא הא קשיא אי חיישינן לדעת הת"ה דבשעת הוצאת הכף נבלע בו חלב ונעשה נבלה ואין כל מה שבקדרה מצטרף א"כ בכל הגעלות נימא כן כשמגעילין כף נימא בעת הוצאות הכף מהגעלה נבלע מהגעל' לתוך הכף וא"כ לדידן דלא קיימ"ל כר"א נ"נ וא"כ הכף בלוע מאיסור אין כאן הגעלה. אך קושיא זו הרגיש בו מהרי"ל בתשוב' סי' קס"א וכתב וז"ל מ"ש מהגעלה וכו' לפי דעת הר"י בד"ה חלב אמאי מותר וכו' לק"מ ודבריו צריכין ביאור כי שם לא נחלקו הר"י והרשב"ם אם מים שנאסרה ע"י נבלה ונ"נ איזהו שם שיש למים הללו אי שם מים או שם נבלה שנאסרה בגללה ומה ענין זה לקושי' הנ"ל דמים הבלועי' נ"נ וצ"ע לכאור' וליישבו בדוחק צ"ל דוודאי טבע הגעלה להגעיל כל הבלוע בתוכו בלי שיור כלל אבל מה שנבלע בתוכו מחדש בסוף הגעלה אינו מפליטו רק מה בכך אמת דהכף בולע כזית מהגעלה ונ"נ הא מ"מ מה שבו בלוע מהאיסור נפלט ע"י הגעלה ואין כאן שיור איסור וא"כ הוא מותר ואי דאפשר לסוחטו אסור וא"כ אף דנפלט האיסור לגמרי מ"מ כבר נאסר ושוב אין חוזר להתירו י"ל ס"ל למהרי"ל הני מילי בבב"ח דנ"נ מחמת החיבור אבל בשאר איסורי' דנ"נ מחמת בלוע כשנפלט האיסור חזר להתירו רק אנן אמרינן אפשר לסוחטו אסור דלמא לא יפלוט וא"כ לק"מ כמ"ש דסוף הגעלה האיסור נפרד ואין כאן נ"נ וס"ל למהרי"ל דזה הטעם דדעת התוס' בב"ח דרך משל חלב בלעה מבשר ונקראת חלב בשם חלב אבל מים בלועים מנבלה נקראת על שם נבלה הטעם הוא בו דבב"ח אף דנפרד הבשר מ"מ חלב נבלה הוא א"כ נקראת על שם חלב דהא בשר ליכא כאן ומ"מ אסור אבל מים הנאסרי' מנבלה אם אין נבלה כאן הלא המים מותרין א"כ אין כאן שם איסור רק נבלה וזהו דברי מהרי"ל דכתב לפי ת' התוס' דמים נקראים על שם איסור א"כ מוכח כשנפרד האיסור שוב לא אמרינן נעשה נבלה א"כ אף בהגעל' כן דנפרד האיסור ומי הגעל' הבלועים לא נעשה נבלה וא"ש: ובזה צדקו דברי התוס' דכתבו לפי' ר"י תבלין הניתן בקדרה אין אומרים דלטעמא עבידא וכו' דלכאורה הא בהא לא תלי' דתבלין טעמא אחרינא יש אין הנאסר יכול ליאסור וכו' ולפי מ"ש ניחא דהיא היא דהכל תלוי' בזה אם האיסור נפרד ומ"מ נ"נ או לא דאם נ"נ לא שייך אין הנאסר יכול לאסור כמ"ש הר"ן באמת גם לא שייך שלא יהא נקרא על שם בעצם דהא אף דאין כאן איסור מ"מ נבלה בעצמותו משא"כ אם אמרינן כשנפרד האיסור אין נ"נ שייך שפיר אין הנאסר יכול לאסור וכו' דכיון דנקרא בשם האיסו' אם אין כאן איסור אין נ"נ וא"כ א"ש דחדא בחברתא מישך שייכי ודוק. ומה שיש לדקדק בענין לא נודע עיין לקמן מ"ש בסימן צ"ט ע"ש. ומה שכתב הש"ך דלרבינו אפרים לא יתכן הך דשני תחיבות כבר השיגו הפר"ח והדין עמו:

(ה) אבל הכף אסור וכו' הקשה הב"י הטור העתיק דין זה בלי חולק ובסימן צ"ב העתק דברי הרשב"א להלכה דבישול ה"ל הגעלה וא"כ אף כאן יהיה החלב הגעלה ועיין בב"י ונה"כ שדחק ואני לא הבנתי קושי' שלהם כי תיכף כשנכנס החלב לתוך הכף הבלוע מבשר אותו הבש' הבלוע נ"נ מחלב הבא בקרבו ואף כי החלב ס' מבית ומבחוץ כי מצטרפין ולהם דביקות כמ"ש מ"מ הבשר הבלוע נ"נ וא"כ אף שהחלב מפליט הא מודה רשב"א דאינו מפליט לגמרי רק מניח טעם קלוש וא"כ באיסור אסור וכאן הא איכא איסורא דנ"נ ובב"ח ולכך אוסר וזהו ברור ונכון:

(ו) בת יומא אבל אם עברה מעל"ע אע"ג דהוא בלועה מבשר וחלב מותר כיון דהוא לפגם אך לפי מה שכתבתי בסי' פ"ז בדברי רמב"ם דבשר בחלב אפי' נט"ל אסור א"כ אפי' בעבר מע"ל ה"ל לאסור דמה בכך דהוי נטל"פ ואולי יש לומר בכה"ג דבקדירה ס' נגד הבלוע בכף רק דאנו אומרים דנבלע בו טעם ובבלוע דעת הרבה מחברים דאפי' בב"ח לא אמרינן חנ"נ משמע דס"ל אין דין בב"ח בבלוע חל דאם חל למה לא יהי' חנ"נ וא"כ תו ליכא להחמיר ולאסור נטל"פ נמי כולי האי אין להחמיר אבל אם יש בקדירה בפחות מששים נראה דיש להחמיר כדעת הרמב"ם:

(ז) מותר לתת פירות וצונן וכו' משמע דלהחם חמין לא ובא"ח סי' ת"ק פסק רמ"א דאפי' חמין מותר י"ל או דאיך יחום א"כ אף הבלוע בתוכו נתבשל והוי בישול בב"ח ועיין מש"ל מזה ועוד הא נתן המ"א שם הטעם דלכך מותר לחמם דה"ל שלא כדרך הנאתן ובב"ח אפי' שלא כדרך הנאתן אסור ולכך לא שרי רק פירות וכל זה בכלי מתכות אבל בכלי חרס יש אומרים דאסור דלמא אתו להשתמש בי חמין רק כאן דכתב סתם מותר וכו' דמשמע אפילו בכלי חרס צריך לומר דמיירי להשתמש בו רק באקראי בעלמא אבל דרך קביעות אסור ולק"מ:

(ח) והנה דעת מהרש"ל כמו שכתבו בשם א"ז להחמיר אם בשל בקדרה בב"ח לאחר מעל"ע אף דאינו אוסרת המאכל מ"מ כיון שהכלי אסור בהנאה צריך להוליך דמי הנאה לים המלח ומדברי התוס' בפ' כל שעה דף ל' ד"ה אמר רב דהקשו קדרות בפסח למה ישברו אי ס"ל לרב נטל"פ מותר ולמה דחקו גזירה אטו מינו ומה קושיא הא חמץ אסור בהנאה והא כתב הא"ז הנ"ל כפמ"ש הגהת הרא"ש דבאיסורי הנאה אין לחלק בין בת יומא לאינו בת יומא וצריך עכ"פ דמי פדיון וא"כ מי יתן תמיד פדיון בבישול ומתחילה ודאי אסור בכך והדבר מבואר דלא כא"ז גם לפמש"ל בשם רמב"ן דהיה מקום חשש בגעולי מדין אולי נשתמשו בו מים המנוסכים לע"ז הקושיא ביותר מה דוחקא דגמרא לא אסרה התורה אלא קדרה בת יומא הא יש לחוש דבישל בקדירה אסורי הנאה בב"ח ותקרובת ע"ז וכדומה שאסור בהנאה וא"כ אסור לשמש כמ"ש הא"ז אפילו אינו בת יומא ודוחק לומר דכי קאמר הא"ז היינו לדידן דאוסרין נטל"פ לכתחילה אבל אי נטל"פ מתחלה מותר א"כ תו ליכא איסור דזה דוחק דסוף כל סוף בדיעבד ליכא איסור ואיך יצריך בדיעבד פדיון וצ"ל דס"ל דמ"מ גופו של איסור אסור ואף דפוגם בטעם סוף כל סוף גופו אסור ואף הנאתו אסור וא"כ אף הנ"ל קשה: ולכן יפה כתב הרב דלא דכוותי' ואולי דא"כ אף כלי שתשמשו ע"י אור יסגי בהגעלה דמה בכך שנשאר טעם קלוש כיון דרוב טעם אזיל תו ליכא איסור הנאה ודו"ק:

(ט) או ירקות וכו' דין זה צל"ע כי הטור העתק דין זה בשם סה"ת והוא נראה כי אזיל לשיטתו כמ"ש דיש לתמוה איך נשער רק מה שבלע הבצל ואם הבצל שלשה זתים ובו בלי' בשר רק זית אחד א"צ רק ס' זתים לבטל למה הלא תיכף נבלע בבצל ההוא טעם חלב ונ"נ מן טעם בשר הנבלע בו וא"כ צריך ג"פ ס' זתים כקושית הגמ' חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא אף כאן חלב הנבלע בתוכו נ"נ ואח"כ נפלט וצריך ג' זתים ול"ל דסה"ת ס"ל כמו שכתב הראב"ן במרדכי בפרק ג"ה בעובדא דמגענצא שנשבר קדירה של חלב ונתז על קדרה של בשר ע"ש שכתב להדיא וכן התיר ר"ב שהיא סה"ת וס"ל הטעם כמ"ש בשער דורא דאין איסור בלו' אוסר היתר בלוע דהא בטפת חלב דמצריך נ"ט פעמים ס' וכן בכף בתחב שני פעמים הכף דמצריך ב' פעמים ס' ש"מ דבלוע הנאסר מן בלוע נ"נ וצ"ל דס"ל לטור כסברת הראב"ן מכח קושי' דקדירה שבישל בה בשר וכו' דכל מה שבקדירה מחובר עם הנבלע מתבשיל עד שלא יתכן נ"נ והני מילי שיהי' כזית הנבלע נאסר מן כזית הבלוע כבר אמרי' דאז הרוטב חוץ לקדרה מחובר בו לבל יהי' נ"נ כי מה חזית דמתחבר עם איסור הנבלע דלמא מתחבר עם הרוטב בקדירה אבל אם נאסרה מן גוף איסור ולא מן נבלע כמו הך חלב שנבלע בבשר זו ודאי יותר מתחבר עם בשר גופו מהתחבר עם קדירה ולכך נ"נ וצ"ע כי בת"ה מחלק בין אוכל לקדרה ודוק וצ"ע. ועכ"פ דינו של מהר"ם לובלין דמתיר אפי' הבצלים ביש ס' בקדרה ליתא דאף דאנו אומרים החלב הנכנס לתוך הבצל אינו נ"נ דכל הקדירה מצטרף מ"מ טעם הבשר נ"נ דבזה אינו מועיל טעם הצירוף וכיון דקיימ"ל הבלוע נ"נ הבשר אסור וא"כ איך יאכל הבצל בלועי' מבשר איסור ואין לומר דהקדירה ודאי מפליט ליה מן בצלים שזה אינו דהא דעת הרבה מחברים דא"א לסוחטו אסור דאין זה ברור דנפלט מאוכל. וכ"כ המחבר גופיה לקמן סי' ק"ו לפי שאיסור שבה אינו נפלט לגמרי וא"כ אין מקום להקל ודו"ק:

(י) שבישלו בה מים עיין ש"ך שהאריך אף לשיטות ר"א וסייעתו מ"מ אם בישל בכלי איסור מתוך מע"ל שהוחמו מים אף דאין נ"נ מ"מ הא טעם האיסור במים והוא חוזר ונבלע בכלי ונאסר דנ"ט בר נ"ט דאיסורא לא אמרינן והפר"ח תמה עליו דמה בכך מ"מ אין למנות מאיסור רק מעת בליעה ראשונה. ודבריו בלתי מובנים דכיון דנפלט לחוץ לתוך המים הרי הוא מושבח ואלו היה המים עומדים לעולם היה בו טעם איסור ואסור לכולא עלמא כיון שאין בו ששים ועכשיו דחוזרים ונבלעים יהי' חוזרים לזמנם הראשון. דבר זה אין לו טעם ולא ידעתי מה ראה הפר"ח לחלוק בזה על הרב הש"ך. כי דבריו מוכרחים ופשוטים בסברא. אמנם יש לדקדק א"כ למה נתן הס"ת טעם הואיל וחנ"נ ולא קאמר הטעם כמ"ש הש"ך דה"ל נ"ט בר נ"ט לאיסורא י"ל דיש כאן הבדל גדול אם הקדירה בלועה שני זתים איסור והוחם בו מים ק' זתים דסתם קדירה אין מה שבתוכו ס' נגד הבלוע אם אמרי' נ"נ א"כ אם חזר ובישל בו אח"כ אחר חמימת המים הרי הקדירה חוזר ובולע ב' זתים איסור וצריך התבשיל ק"ך זתים לבטלו משא"כ אם אין אמרינן חנ"נ רק יש במים שני זתים איסור דהוי ליה נ"ט בר נ"ט דאיסור' א"כ אין צריך ס' רק כפי ערך מן ב' זתים לתוך ב' זתים דהקדירה אינו בולעת רק לפי ערך וא"כ כשמבשל בו שנית הרי יש כאן ס' נגד הבלוע מאיסור ואינו אוסר רק בבישל בו דבר מועט דמעוטא דאין בו שיעור בישול אפילו לדבר מועט בזה ודבר זה אין צורך האריכות כי כך מבואר בתוס' דכתבו לר"א ניחא דהגעילו כלי מדין יורות הגדולים והיינו אף דנ"ט בר נ"ט איסורא אסור א"כ לר"א ג"כ קשה אלא ע"כ צריך לומר בפעם ראשון פלט היורה ואח"כ כשבלע לא בלע רק לפי ערך ושפיר נתבטל בפעם שני' מה שבלע שני' לפי ערך מהמים משא"כ לר"ת דמתחלה המים נעשה נבלה והדבר פשוט. ולכך הרא"ש דכתב סתם סוף מס' ע"ז דאם נתבשל בה צריך מעל"ע מבישול אחרון ולא ביאר דלזה א"צ ס' נגד האיסור רק נגד הבלוע לפי ערך שהוא דבר מועט ש"מ דס"ל חנ"נ ולכך צריך ס' נגד כל הבלע ופשוט ויפה טען המע"מ דרא"ש כתב כר"ת ולא כר"א ובחנם השיג עליו הש"ך וכן מה שכתב רמ"א ואח"כ בשלו בו בשר היינו תוך מעל"ע לבישול הראשון דלאח"כ ממה יאסור מבישול הראשון הא הוי נטל"פ ופליטה הוי נותן טעם בר נותן טעם ופשוט. ודע לדעת הטור שהסכים לרשב"א דהוי הגעלה צ"ל בכלי חרס:

(יא) כנגד מקום הסכין כו' מכאן למדו אחרונים דדעת מחבר דלא אמרינן לענין בולע חם מקצתו חם כולו ודלא כר"פ כדעת ראשונה לעיל ולדעתי אתיא אפי' כדעת שני' דהא כתבו כולם טעם דוחקא דסכינא הוא דמבלע בכולו אבל זולת זה היינו אמרי' דמפעפע רק בכ"ק וא"כ מה שחוץ לחתך אף דחם מקצתו חם כולו הא שם לא היה דוחקא דסכינא ומאין יבלע ומכ"ש כשהוא למטה דתתאי גבר ופשוט:

(יב) אם נפל לתנור וכו' הרב הש"ך השיג על הב"י דס"ל דכוונת התוס' בדגים שעלו בקדירה של בשר דדגים לא בלעו רק כדי קליפה דכתבו דאיירי בין דגים צוננין והקערה חמה או להיפוך ויליף בי' אפילו בקדירה חם אינו צריך רק כדי קליפה והרב הש"ך כתב דפי' בתוס' הוא כך או לרב דס"ל עלאי גבר ואיירי קערה חם ודגים צוננין ולשמואל דס"ל תתאי גבר מיירי דגים חם וקערה צונן ויפה דיבר בפשט התוס' אבל מ"מ דברי הב"י יש להם ראי' דשם אמרינן והאי דרב לא בפירש אלא מכללא אתמר דרב יהיבי ליה שפא בצע' ואמר יהיב טעמא כולי האי וקאמר ולא היא שאני התם דנפיש מרירי:

(יג) ויש להבין הא דקאמר ולא היא מה הכוונה אי דרב בשביל כך אמר יהיב טעמא הא באמת ס"ל לרב נ"ט בר נ"ט אסור כנודע שם וע"כ ולא היא קאמר בגמ' ליישב מלתא דשמואל דלא תקשה עליו מהך עובדא דרב וזה ברור וקשה בממ"נ הך בצעא איכה היתה אם קר והשייפא חם. א"כ אי אמרינן בעלו פליגי אבל נתבשלו כ"ע מודים א"כ רב דס"ל עלאי גבר הא ה"ל נתבשלו ולכ"ע נ"ט בר נ"ט אסור וא"כ מה ראי' יש וע"כ דהשייפא היה קר והקערה חם וקשה א"כ מה צורך ולא היא לשמואל וכו' הא הוי כנתבשלו ושמואל מודה וע"כ צריך לומר דאף בכה"ג אינו אסור רק כדי קליפה ואינו הבליעה הולכת יותר ולא הוי כנתבשלה ויש לב"י פנים בהנכה ודוק ומ"מ נכון כרב הש"ך דאיירי דשניהם נגובי' ביותר ואין בהם לחות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.