פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/צג

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור. עש"ך עשה כלומר הנה המחבר שינה מלשון הטור דכתב אסור ובב"י תמה עליו דכאן לכ"ע מהני קפילא כיון שאין איסור בעין נפלט ומש"ה כתב בנ"מ כברייתא חולין צ"ז א' והר"מ בפ"ט ממ"א הי"א. והיה להמחבר לכתוב בפי' טועם קפילא כמו בצ"ב וצ"ח כדי שלא נטעה אלא דלשון ברייתא והר"מ נקיט ומש"ה עשה כלומר והר"ב לא כתב י"א שאין מוכח מהמחבר בהיפוך דאפשר בנ"ט היינו ס' כמו ירך בנ"ה בנ"ט כו' מש"ה לא כתב וי"א ולשון באר הגולה אפשר הוא דוחק יע"ש. ומפני שיש כאן ענין עמוק ודרכי החכמה נעלמה ממני אמרתי אשיחה וירוח לי:

הנה הפרי תואר אות א' הניח בצ"ע על הש"ע איך מתיר ע"י טעימה דלמא בלעה קדירה חלב ופלטה ומין במינו ליכא למיקם אטעמא יע"ש כמו כזית בשר חלב נבילה. וכבר ראיתי מי שנמשך אחריו בזה ואני תמה על האדון למה יאמר כדברים האלו והלא גמרא ערוכה חולין צ"ז א' אלא בב"ח מאן טעים לה קפילא הרי בבירור דקדירה כו' טעם קפילא והלא היא כתובה על ספר הישר במרדכי בג"ה במעשה דמגנצא בטיפת חלב מבחוץ נגד הרוטב (המבואר בצ"ב) הביא ראיה דחלב שבפנים בקדירה ומה שבתוך הדופן מקושר הוא ואין נ"נ בתוך הקדירה מההיא ברייתא דקדירה שבישל בשר אם בישל חלב בנ"ט ואמאי נימא בתוך דופן קדירה נ"נ והוה מין ומינו ובאלף לא בטיל אלא דמקושר הוא (וה"ה אף מב"מ בטל קשיא דמאן טעים קפילא ומב"מ א"א למיקם אטעמיה) וכבר ביאר זאת מהרא"י ז"ל בסי' קפ"ג באורך על התוחב כף ב"פ וכדבעינן למימר לקמן בצ"ד בש"ך אות א' והעיקר לחלק בין הנבלע באוכל נ"נ דחשיב הכל א' ואין מה שבחוץ עם מה שבפנים מצטרף כמו ההיא דחלב נבילה חולין ק"ח ב' ובין בלוע בקדירה דאדרבה הבלוע מקושר עם המאכל שבחוץ והוא ברור וזה הטעם שטפת חלב נגד הרוטב דשרי וכאמור. ומיהו שלא כנגד הרוטב אסור כמנהג העולם ס"א פעמים ס"א ובע"ש מתירין. ודע דהא דמתירין בע"ש או בה"מ היינו שישפך מצד א' אבל מצד זה או שאח"כ מלאו הקדירה במים נגד הריקן אף בה"מ אסור דנ"נ בתוך הריקן וכבר חקרנו מזה לעיל בסי' צ"ב באורך דהא דמתירין מטעם ממ"נ אי מפעפע עם הרוטב נתבטל ואי לא לא והמנהג שמא אח"כ עלה רתיחה כו' ובע"ש מתירין אבל במילא אח"כ אסור אף בה"מ. והנה יש לחלק בין קדירה של חרס למתכות עסי' צ"ח בש"ך אות כ"א דבה"מ בבלוע לא נ"נ יע"ש וא"כ אף שמילא מים אח"כ יש להתיר בה"מ לא בחרס ושם אבאר. עוד אבאר לך אם בישלו כזית איסור בקדירה ישינה במקצת הכלי ואח"כ היתר צריך לשער נגד כל הקדירה דבפ' דם חטאת מספקא אי מפעפע בכל הכלי עסי' צ"ב בש"ך ח"י. ודע הא דהכריע הש"ך בצ"ח כ"א בה"מ במתכת ועץ דאין נ"נ היינו בלא היה רק זית חלב אבל היו יותר רק שאין ס' נגד הכף י"ל הרמב"ן מודה דפלט הכף ונ"נ מה בב"ח החלב שבקדירה ואח"כ נבלע בכף עיין יש"ש פג"ה סי' ל"ו ומ' ובר"ן פנ"ה גבי כחל במאי דנפיק ובתה"א דף צ"ב א' ובקצר ב"ד ש"א נ"ז א' דפוס קרימונה ולפי שדברים ארוכים וענינים עמוקים ומקומן בסימן צ"ד וצ"ח אבאר שם וכאן אין להאריך:

ומה שכתב הש"ך אם ידוע כמה בלעה א"צ לשער בחדשה כדלעיל צ"ב ס"ה בהג"ה חדשה א"צ ס' אלא נגד הטפה וצ"ד ס"ו הוא מ"ש כ"ט קדירה שבישלו חלב ואח"כ מים א"צ אלא נגד החלב והיינו בידוע כמה בלעה חלב וכמה דוכתי הוא בצ"ח ס"ה אם ידוע כמה האיסור שבלעה ושאר דוכתין והכל הטעם משום דמה שבתוך הקדירה ובדופן מקושר ואין מניח לעשות הבלוע נבילה לכ"ע אף לדידן ולמחבר שסתם בצ"ח כדיעה א' דבלוע נ"נ וכדברירנא בס"ד ואמנם מה שקשה מצ"ד ס"ו בצלים או ירקות א"צ ס' אלא נגד הסכין של היתר הא באוכל עם אוכל נימא שנכנס מתבשיל לבצלים נ"נ כמו חלב נבילה אבאר בצ"ד שם בעזה"י. גם אמאי מותרין גם הבצלים ועיין כר"ו ושם אבאר. ומ"ש הש"ך שאם בישלו בשר תוך מעל"ע של בישול בשר א' אפ"ה א"צ לשער רק נגד בשר ב' מבואר עיין לקמן צ"ד אות כ"ב דסובר דמונין מפליטה שניה וכדבעינן למימר שם וכמ"ש הפר"ח שם אות ב' לשיטת הש"ך מ"מ נ"ט בר נ"ט דהיתרא הוא ואין כח בבלע הא' לאסור דחלב ומשערין רק נגד הבשר ב' וזה בהיתר ולא בבישול איסור וכך אם בחלב יש דברים חריפים כמו הרבה פלפלין וכדומה משערין נגד הבשר הראשון כמו שיתבאר בצ"ד אות כ"ב באורך וכאן אין להאריך  :

ב

נגד. עש"ך דאין חילוק בין מתכת וחרס נקיט מתכת וחרס במתכות אין משערין באומד יפה דלא כראב"ד וה"ה חרס לומר דאם בישל במקצת כלי צריך ס' נגד כל הכלי אף בנחושתו דק ול"מ מתכת דחם מקצתו חם כולו אלא אפילו חרס נהי דאין חם כולו מ"מ בחם כולו ממש ע"י בישול מפעפע בכלי כולו כמו דאמרינן בדם חטאת והבן  :

ג

אבל. עש"ך דמדינא יש חילוק בין אם בישל בשר בקדירה חולבת לאחר מעל"ע שרי שאר דברים דבב"ח הבלוע בקדירה לא נ"נ מעולם דליתן טעם אח"כ בירקות ואף נט"ל לכתחלה אסור מ"מ הבלוע לא נאסר מעולם (וגם הכלי לא קיבלה איסור מעולם ופשיטא בכ"ח דמותר דהוה דיעבד דצריך שבירה אלא אפילו בשאר כלים כן ולקמן ק"ג אבאר) משא"כ כשבישל תוך מעל"ע נאסר הבלוע ואף לאחר מעל"ע אסור שאר דברים דיתן הבלוע טעם בירקות ונט"ל אסור לכתחלה כשקיבל מתחלה איסור מושבח אבל מצד המנהג אוסרין אף שאר דברים אף בבישל בשר אחר מעל"ע של בשר כמו שיתבאר בסי' צ"ד ס"ה בהג"ה. ובענין נט"ל ראיתי לחקור בכאן חקירות רבות אי לאו דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי אמינא מלתא חדתא כמו שאומר. דע דבע"ז א' מסיק מ"ה לא אסור אלא קדירה בת יומא ומדרבנן אטו אב"י ותו' שם ד"ה מכאן הוקשה להם מ"ש מאכל מכלי ותירצו דכלי קיבלה תחלה טעם מושבח והיה בה איסור משא"כ במאכל לא היה איסור מעולם וברא"ש הביא זה התוס' ועוד תי' דבתבשיל ליכא למיגזר אטו בב"י דל"ש דיגזרו לאסור אף קדירה שאב"י. והנה עיקר הקושיא מכ"ח דהוה דיעבד דצריך שבירה ולא מכ"מ דהוה לכתחלה דיש תקנה בהגעלה וכן מבואר בהג"א שם דא"צ כלי הוה לכתחלה כיון דטעון שבירה הוה דיעבד. ועיין בס' שו"ת דבר שמואל שי"א בכ"ח פרצול"ניש באב"י להתיר בה"מ יע"ש ויראה דאין להתיר כמו שמבואר מתוס' ומהג"א כאן ואולי באם בלע איסור דרבנן יש לצדד בה"מ דמפינכא אין כ"כ ראיה דדם שבישלו הוה עיקרו דאורייתא ולקמן ק"ג אבאר אי"ה. והנה נ"מ בין ב' התירוצים הא' בכלי בשר לתוס' לאחר מעל"ע שרי להשתמש חלב דלא היה איסור מעולם ומיהו זה טעות דהוה לכתחלה אלא אם בישל אח"כ חלב מותר להשתמש אח"כ איזה שירצה לאחר מעל"ע מב' דהוה דיעבד בכ"ח וזה דעת הרא"ה בפסחים דף למ"ד א' בחדושיו קדירות ליעבד שלא במינן כיון דהיתרא בלע וכאמור ומיהו בב"ה קכ"ו ב' יש לו שיטה אחרת ודבריו קשים להולמן ואבאר קצת לקמן. ואלו לתי' הב' של הרא"ש אף בלע היתר ובישלו לאחר מעל"ע חלב ממש אין תקנה לקדירה זו דגזירה קרובה הוא מאד אי שרית באב"י יבוא להתיר בב"י וכן הלכה כמ"ש המחבר כאן ועי' ש"ך צ"ד אות כ"א דשם מדינא שרי ולא כאן וכדאמרן. והנה הר"מ ז"ל בפי"ז ממ"א הל' א"ב כתב וז"ל קדירה של חרס שבישל בשר נבילה אסור לבשל בשר שחוטה בו ביום ואם בישל אסור ואינו מינו בנ"מ. ולא אסרה תורה אלא בת יומא ומד"ס אף אב"י עכ"ל הנה תראה שמ"ה אסור לבשל בב"י אף שסובר בפט"ו ממ"א ה"ג טכ"ע דרבנן מ"מ מודה דגיעולי עובדי כוכבים נוהג אף היום לא דחידש הוא הוראת שעה אלא ה"פ דחידוש הוא דב"י פגמה פורתא ואפ"ה אסרה תורה אין ללמוד ממנו ועיין ע"ז ס"ז ב' ד"ה מכלל יע"ש ואפ"ה אין ללמוד ממנו טכ"ע דהתם לכתחלה צותה תורה להגעיל כלים כיון דאפשר בהגעלה דכ"מ מוזכר בקרא ואפשר כ"ח מ"מ הוה לכתחלה ומצינו כ"פ מ"ח חילוק בין תחלה לדיעבד. ובכר"ו צ"ח א' תמה על מ"ה קכ"ג א' מ"ש בכלי מדין למ"ד טכ"ע ל"ד א"ש דהגעילו והא בכלי מדין הוה ד"ת יע"ש ולפמ"ש לק"מ דטכ"ע במים בא"מ לאו ד"ת ולהגעיל הכלי דהוה לכתחלה צותה התורה וא"ש. גם מ"ש הרשב"א בחדושיו בסוגיא דזרוע בשילה דכף חולבת לבשר ונשפך הוה דרבנן למ"ד טכ"ע לאו ד"ת תמה הכר"ו בב"ח ד"ת לכ"ע י"ל בשר בחלב הנפלט מכלי טעם א' הוה דרבנן והתורה צותה להגעיל לכתחלה ואה"ג דיעבד אי בישל כלי הגעלה ודאי שרי המאכל מ"ה וכ"ש הוא דטכ"ע ממש לאו ד"ת (גם מ"ש בתוס' חולין היאך הגעילו היינו למ"ד חנ"נ בשאר איסורין ד"ת כמהרי"ק יע"ש):

והנה בפסחים ל' א' פריך קדירות לאחר הפסח ליעביד שלא במינה ומשני אטו מינן ותוס' ד"ה לשהינהו הוקשה להם והא אין מבטלין איסור לכתחלה. והנה יש בזה ד' תירוצים כמו שאגיד. התוס' תירצו ב' תירוצים א' דה"פ נט"ל ומשהו שרי לכתחלה (ומ"ש התוס' דה"פ אי סובר רק נט"ל שרי היינו אף הקדירה דקיבל מעיקרא טעם מושבח וכ"ש פגום מעיקרו) עוד תירצו דאינו מבטלין לכתחלה היינו כ"ט לא כ"ח דצריך שבירה הוה דיעבד ול"ד לנט"ל דאסור בכ"ה וצריך שבירה כמ"ש הג"א סוף ע"ז התם בלע הרבה ומושבח וגזירה אטו ב"י גזירה אלימתא משא"כ משהו הוה דיעבד ולפ"ז אף אי רב סובר נט"ל אסור התם וה"ה כאן אפ"ה פריך שפיר (זה נ"ל בפי' התוס' יע"ש). התי' הג' הוא כמ"ש הרא"ה בב"ה קכ"ו ב' ובחדושיו דהיתרא בלע הוה נט"ל מותר ותי' הגמ' אטו מיגו לפי' התוס' לב' התירוצים כיון דמינו משהו אוסר תו ליכא ב' לטיבותא וגם לא שייך מבטלין כ"ש בכ"ח דמשהו אוסר. ולתי' הרא"ה צ"ל דמינן משהו אוסר ונט"ל משהו הוה ואסור. ואמנם הרשב"א במ"ה פי' פירוש מחודש דנט"ל דאסור לכתחלה אטו ב"י היינו באיסור דשייך בכל יום גזרי' אם תתיר באב"י יבוא להתיר שיבשל איסור היום ואח"כ היתר משא"כ חמץ לאחר הפסח כל ימות השנה מותר לא שייך בחמץ שעבר הפסח הבלוע תוך הקדירה אטו יבשל היום דהאידנא היתרא הוא כ"ה תוכן כוונתו שם. ולפ"ז משני אטו מינו ובמינו נט"ל אוסר מטעם משהו ואף דיעבד:

והנה אנן פסקינן בא"ח תנ"א דקדירות משהו לאחר הפסח ואפילו בישול דייסא עי' מ"א אות א' דחה ראיית האומרים דבבלע הרבה אסור מתוס' דכתבו ד"ה לישהינהו דב' לטיבותא וז"א דלרב כתבו כן דחמץ לאחר הפסה ד"ת משא"כ לר"ש דקנסא וכאן לא קניס הואיל ולא עבר בב"י אף שיש כזית בדופן הכלי שאין מצוי בידו כמ"ש הראב"ן ולא נראה ג"כ וזה כוונת המ"א. וזה אמת ויציב אמנם אם שימשו בכלי חמץ תוך הפסח שעבר עליה ב"י או שעבר הפסח ונבלע אח"כ בכלי ודאי הוה כשאר איסור דרבנן שנבלע בכלי דלא מהני נט"ל וראיה מפינכא ואף שיש לדחות הראיה מפינכא מ"מ הלכה מרווחת היא בישראל אפילו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא מהני נט"ל עי' כה"ג סי' א' וכדבעינן למימר לקמן סי' ק"ג אי"ה אמאי שרינן לקדירה כמבואר סי' תמ"ז ועי' בחק יעקב אות ד' מ"ש בשם הרוקח רצ"א לשבור הכלי ורצ"א כתב הגעלה יע"ש. והנה אנן קי"ל להיתרא אף שנבלע תוך הפסח ובשלמא קודם הפסח לא בא לכלל איסור ולא עבר ב"י דלא נראה ולא מצוי כמ"ש הראב"ן משא"כ תוך הפסח וכ"ש שעבר הפסח ונבלע אשר ע"כ צ"ל כתי' משהו ונט"ל דהוה ב' לטיבותא לא גזרו. והבאר היטב בסי' תמ"ז אות ד' אפילו תבשיל שכולה חמץ יע"ש וא"י מי הגיד לו זה ולפי שראה מ"ש הט"ז בתנ"א והמ"א ול"ד דהתם בלע קודם הפסח וכדכתיבנא. הן אמת שאנן קי"ל נט"ל אסור בכ"ח וטעון שבירה ולא מחלקין בין משהו או הרבה עסי' צ"ט ובקכ"ב ס"ה ובש"ך אות ג' ובט"ז אות נ' ובס"ס צ"ט ובב"ח והר"ן כולן פסקו דלא כהמחבר ורשב"א יע"ש וכ"ש כלי שדרכו להשתמש מעט כו' וגם אפילו היתרא בלע פוסקין דנט"ל אסור דלא כהרא"ה וכמ"ש הט"ז כאן דהקדירה אסור לבשל לא בשר ולא חלב (אף דהרשב"א בארוך למדה מקדירות בפסח יוכיחו דמשהן לאחר פסח ולא תוך הפסח ולדידן ליכא הוכחה דנט"ל אסור בפסח כמ"ש בא"ח סי' תמ"ז ס"י מ"מ מסברא אמרינן כן) ולפ"ז אין לנו תי' בההיא דפסחים כ"א תי' הד' של הרשב"א במ"ה דכיון דעתה חמץ שרי תו לא שייך למגזר אטו ב"י באיסור שאין שוה בכל זמן:

ומעתה יצא לנו דין חדש כמו שאבאר. המשל בזה קהל שאסרו מורה הוראת בעירם שחיטת כל השוחטין עד זמן פלוני והוה שחיטתן כנבילה עיין סי' א' וב' ובתוך הזמן בישלו בכלים. או אחד שנדר כל מה שישחוט פלוני בתוך אותו זמן וכדומה בנדרים שאסר על עצמו עד זמן פלוני ובישלו תוך הזמן שרי לאחר הזמן נט"ל כה"ג כיון דעתה ליכא למיגזר דעתה היתר הוא כמו חמץ בפסח וממילא ה"ה חמץ שעבר הפסח ועבר ב"י ונבלע בקדירה כדי נ"ט אפ"ה שרי לאחר מעל"ע וכאמור  :

ד

והוא. עש"ך העלה להקל כפסק רמ"א בהפסד יש להתיר ומשמע לכאורה אף בהפסד קצת ובאין הפסד צריך ס' נגד כל הכיסוי לא כט"ז אות ב' לשער נגד הקצר. ועי' ב"ח מפרש דמ"ש בהגהות ש"ד לאסור בכיסוי שאב"י הוא כיסוי שעושין מבצק ונבלע בה דבאוכל לא שייך נט"ל יע"ש וזה אמת ויציב גם נ"ט בר נ"ט דהיתירא לא שייך באוכלין אלא מכלי לאוכל כמו שיתבאר בסי' צ"ה בעזה"י:

כתב המ"ב בסי' י"ט קדירה מסולקת מהאש ושמוהו כיסוי חולב כו' אם היס"ב בזיעה שניהם אסורים וכ"ז שכיסוי צונן הא כיסוי רותח מאש אף שאין יס"ב בזיעה והיקל באין הכיסוי ב"י להתיר התבשיל באין יס"ב בזיעה אף שכיסוי רותח הוא ולאסור הכיסוי כה"ג יע"ש:

עוד שם בסי' ח"י דכיסוי אוסרת הקדירה כשיש בשר או חלב לא שאר דברים והכיסוי אב"י דהוה חומרא בעלמא לא החמירו כשיש בו שאר דברים יע"ש וכן הלכה בזה אבל בכיסוי ב"י אוסרת אף שאר דברים בקדירה דדמיא לקערה ביורה חולבת דשניהם באין כאן כא' יע"ש:

ה

אם. ויס"ב בזיעה ש"ך והיינו בכיסוי שהיא צוננת וברותח אם הזיע ואין יס"ב אסור וכבר התבאר באות הקדום ובלא הזיע שרי:

ו

ואם. עש"ך תמה על הד"מ ועיין לעיל ס"ס צ"ב אות ל"ה ובמ"י כלל נ"ו אות ט"ו וכבר התבאר לעיל ס"ס צ"ב אות ל"ח. ומיהו הא ליכא למימר דנהי דבכלי נמי אמרינן תתאה גבר עסי' ק"ה דלא כמהרש"ל מ"מ ע"י עירוי שלא נפסק הקילוח אוסר בכלי דבת"ח כלל פ"ה ד"א דאף בכלי אין עירוי אוסר יותר מכ"ק ובק"ה אבאר:

הכה"ג בהגהות ב"י אות י"ב כתב אמ"ש המרדכי בשם ר"י הלבן דקדירה שהיה חלב כל הלילה ואח"כ בישלו בשר דהט"ז אוסר בשהה חלב מעל"ע הקשה עליו הכה"ג דהא המרדכי סובר ג"י הוה כבוש ולא מעל"ע וא"כ קשיא אמאי נקיט חלב כל הלילה אפילו מעל"ע נמי לדידיה וכ"ת דבשם ר"י הלבן כתב כן המרדכי (ואפשר דר"י הלבן במעל"ע סובר הוה כבוש) הא מסורת בידינו ר"י הלבן הוא ר"י הבחור ור"י הבחור הוא ריב"א והרא"ש כתב בשם ריב"א דכבוש הוה בי"ב שעות (וראיה דאמר תרי ליה כולי יומא סוברים י"ב שעות) א"כ הרי דבכבוש נמי כיון דטעון טעון יע"ש ומיהו להלכה יש לאסור כט"ז וכן הסכים בנה"ך ובחצי מעל"ע יש לאסור באין ה"מ ומיהו אם שהה לילה לאחר הכבוש בכ"ח ישן אפשר לצדד ולהקל כיון דבלא"ה יש דיעות דלילה הוה פגום עסי' ק"ג ושם אבאר ולמעשה צ"ע  :

דע דב' קדירות אין אוסרין בנגיעתן אפילו קיבלו דבר שמן מאוד ובזה קיל קדירות מאוכלין עסי' ק"ה ושם אבאר עוד:

עיין כה"ג בסי' ק"ה בהגהות הטור וב"י אי כבוש מעל"ע הוה וודאי או מידי ספיקא פלוגתא דרבותא לא נפיק ונ"מ באיסור דרבנן ולפי שעיקר דין דכבוש הוא בסי' ק"ה אין להאריך כאן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.