דרישה/יורה דעה/צג

דרישה ‏ יורה דעה צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם בישל בה בתוך מעת לעת אסור ז"ל ב"י ומ"מ דברי רבי' סתומים במ"ש ואם בשל בה בתוך מעת לעת אסור דמשמע דלא משכחת לה צד היתר והא ליתא דנהי דבכולה קדרה משערינן ואין מה שבתוך הקדרה ס' כנגד כולה מ"מ הו"ל לפרושי דהכא אינו אסור אלא בנותן טעם וכמ"ש רבי' בסימן צ"ח שהוא דעת הרא"ש והרמב"ן דהיכא שאין האיסור בעין אלא טעם כי הכא בנ"ט שרי דהיינו ע"י קפילא אע"פ שאין בה ששים נגד כולה וכ"כ הרשב"א בהדיא ושכן דעת הרמב"ם עכ"ל ולפעד"נ דגרסינן הכא בתוך מעת לעת אוסר וא"ש דכאן אין מקום דין לימוד שיעור האיסור תערובת אלא לקמן בסימן צ"ח ולא בא כאן אלא לחלק דבן יומא אוסר כדינו ע"ד שיתבאר בסי' צ"ח ואינו בן יומו אינו אוסר וגם משמיענו דלכתחלה אוסר וק"ל:

ב

כתב בעל העיטור אם בשל חלב בקדרה כו' ויש בה ששים משמע דאפשר דבחלב יש ששים נגד כל הקדרה אף שמדברי רבינו בטור א"ח סימן תנ"ב בשם הרא"ש וגם מדברי בעל התרומות שכתב רבינו בסימן שאחר זה משמע דאין במה שבתוך הכלי ששים כנגד כל הכלי (וכן מוכח בסימן צ"ח וכן כתב לקמן סימן קכ"א) וי"ל דאפשר דבעל העיטור סבר כהראב"ד דלא משערינן אלא במה דספק מהכלי כמ"ש בסימן צ"ח א"נ כשידוע שיעור הבשר שנתבשל בה איירי ב"ה דכל כה"ג לא משערינן אליבא דכ"ע בכל הכלי כמ"ש בסימן צ"ח (וז"ל רש"ל ויש לפרש כוונת הטור במ"ש שיש בה ששים בחלב כנגד כל חתיכת הבשר שנתבשל בתוך מעת לעת בתוך הקדרה כי אז אין לשער ששים כנגד כל הקדרה רק כנגד כל הבשר וכן לקמן בסימן צ"ד גבי בצלים או ירקות שבלועים מבשר כו' עכ"ה) א"נ משכחת שיהא רוחב הקדרה גדול כל כך שיחזיק מים שיהא ששים כנגד כל הקדרה כגון שנחושתה דק ורחבה גדול ב"י:

ג

וממין הראשון אינו יכול לבשל כו' וא"ת הלא כ"ש הוא ממ"ש שאינו יכול לבשל ממין השני אע"פ שהל"ל שנגעל טעמו מהחלב כ"ש מין ראשון דאסור ויש לומר דמיירי בשעירו החלב ממנו ברתיחתו וכמ"ש בסמוך דאז לא בלע החלב:

ד

ואני תמה היאך מותר לבשל בה חלב כתב מהרי"ן חביב נ"ל שדעת בעל העיטור דחשיב בישול החלב בה כהגעלה כיון שיש ששים אם נזהר לשפוך אותה חלב מהקדרה קודם שתנוח הרתיחה דודאי כבר הלך לו כל טעם החלב בין מה שקיבל מטעם הבשר בין טעם החלב עצמו דאיידי דטריד לפלוט לא בלע. ורבי' יעקב תמה עליו משום דאת"ל שלא נשאר בקדרה טעם כיון שנשפך בעודו רותח אבל טעם הבשר שקבלה תחילה לא יצא כולו והיאך מותר לבשל בה חלב עכ"ל ובזה מיושב למה לא פריך רבי' עליו היאך מותר לבשל בה בשר. וב"י תירץ דלרבותא נקט האי תמיה היאך מותר לבשל בה חלב וכל שכן שיש לתמוה היאך מתיר לבשל בה בשר ע"ש (שכ"כ ב"י קודם שהביא דברי מהרי"ן חביב). והנה מ"ש מהרי"ן חביב שכבר הלך כל טעם החלב ר"ל לפי שבא ליתן טעם על שריותא דבעל העיטור דהתיר לבשל בה בין בשר בין חלב ואתרווייהו קשה הא בתוך חלב זה יש טעם של עצמו שהוא טעם חלב ויש בה טעם בשר שקבלה מהקדרה וחוזר ונאסר הקדרה מהחלב וא"כ יאסר לבשל בה בין בשר בין חלב ע"ז תירץ וכתב דלא קבלה הקדרה מהחלב שום טעם אלא כבר הלך לו כל טעם החלב ר"ל שני הטעמים. ויש לדקדק לדעת מהרי"ן חביב ז"ל שכתב שמיירי בשפך החלב מהקדרה קודם שנחה מרתיחתה א"כ לא בלע הקדרה כלום מהחלב וקשה לדעת שניהם למה אסרו לבשל בה בשר וי"ל דמדמו לה לבשר שנפל לתוך היורה רותחת שנתבאר בר"ס צ"ב שהחלב נאסר מן הבשר כשאין בה ס' לבטל טעם הבשר אע"פ דמיירי נמי התם שסלקו קודם שנח מרתיחתו אלא משום דאמרינן דנהי דאין החלב בולע מן הבשר טעם החלב שנבלע בבשר טעם בשר מיהא בולע החלב ממנו וכמ"ש שם והה"נ הכא אמרינן נהי דאין הקדרה בולע טעם בשר שפלט טעם חלב מיהא בולע ובעל העיטור סבר דאין הקדרה בולע כלום כל שעת הרתיחה והא דנאסר התם החלב כשאין ששים נגד הבשר התם שאני לפי שהבשר רך ונימוח ונשאר בחלב מה שנמוח ממנו ומזה הטעם נמי נאסר שם הבשר ולא אמרינן הואיל וטרוד לפלוט אינו בולע דהא אינו פולט כלום אלא נימוח בתוכו. אבל קשה מיהו לבעל העיטור דנהי דבשעת רתיחה אין הקדרה בולע החלב מ"מ קודם שהתחיל להרתיח בלע מהחלב ואותו חלב אין הקדרה פולט בשעת רתיחה כמו שאמרינן לעיל גבי בשר שאין הבשר פולט בשעת רתיחה מה שנבלע בו מהחלב ומש"ה החלב מותר כשיש ששים לבטל טעם הבשר ולא אמרינן שנאסר במשהו מכח מין במינו שחוזר ובולע מהחלב שבבשר משום שאין הבשר פולט אותו החלב א"כ הה"נ בקדרה שאינו פולט אותו וליתסר וי"ל דדוקא גבי בשר שיש לו טעם שלו דאמרינן הואיל ופולט טעם דידיה אינו פולט הטעם הבלוע בו אבל קדרה שאין לה טעם רק ממה שבלע אמרינן דכח הרתיחה מפלטת כל מה שבלעה:

ה

כתב הרשב"א שאם בשל ירקות בקדרה של בשר שמותר לבשל בה אח"כ גבינה כו' בת"ה הארוך בסוף בית ד' הביא הא דתנן בפרק בתרא דע"ז השפוד והאסכלא מלבנן באור ואמרינן עלה בגמרא והתניא גבי קדשים השפוד והאסכלא מגעילן (פי' שבלועות מקדשים ונעשה הבלוע בהם נותר) ופריק רבא קדשים ה"ט דכל יום עושה גיעול לחבירו (פי' הואיל ומבשלין בהן בכל יום אותו הבישול נעשה הגעלה ליום שלפניו) ואקשינן א"ה הגעלה נמי לא ליבעי וסלקא בקשיא שמעינן מהא דכל שבשלו בו לאחר מכאן נכשר לגמרי עד שהקשו אמאי תני בברייתא מגעילן שהרי נגעל בבישול יום ב' ונכשר לגמרי עכ"ל. ודקדק הרשב"א שם דמתחלה פריך תנן מלבנן כו' והתניא גבי קדשים מגעילן משמע דקשה ליה ליצטרך נמי ליבון ולא סגי ליה הגעלה וכי משני כל יום עושה גיעול לחבירו פריך א"ה הגעלה נמי לא ליבעי וסלקא בקושיא דמשמע שא"צ אף הגעלה וכי עדיף הא דכל יום עושה בישול לחבירו מהגעלה אלא דמעיקרא ס"ד דמקשה שבאו לידי איסור נותר פריך שפיר למה מועיל הגעלה ליבעי ליבון כדתנן במתני' וכי משני כל יום עושה גיעול לחבירו נמצא שלא בא לידי איסור נותר דכל יום מפליט מה שבלע ולא בא לידי נותר ועל המעט הנשאר לא חל איסור נותר פריך שפיר הגעלה נמי לא ליבעי נמצינו למידין מזה דקדרה שבלוע מהיתר אמרינן ע"י בישול נקלש הטעם ולא בא אח"כ לידי איסור אותו המעט הנשאר אבל דבר הבלוע מאיסור לא אמרינן נקלש הטעם ואינו יוצא מידי איסורו ע"י בישול עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן הראוי להלבן. ועיין בא"ח סימן תנ"ב ששם כתב רבינו בשם הרא"ש דאם בא להגעיל בע"פ אחר שש דיגעיל תחילה היורה וקשה מאי מועיל הגעלה ליורה כיון שאין במים ס' כנגד כל עובי היורה והרא"ש מפרש הטעם בס"פ ג"ה כטעמא דרשב"א הנ"ל משום דנקלש החמץ שביורה שהרי לא אמר הרשב"א דינו אלא כשבלע היתר אבל לא כשבלע איסור וחמץ איסור הוא דהרי לוקין עליה אחר שש כמבואר בא"ח סימן תמ"ג וצ"ל דשאני התם דהגעיל היורה הגעלה גמורה וכבר כתבתי דלדעת הרא"ש והרמב"ן א"צ ס' נגד כל הכלי כ"א ע"י טעימת קפילא כל היכא שאין האיסור בעין אלא טעמו של כלי. משא"כ הכא דלא נתכוון להגעיל אלא בישל בה ירקות ויכול להיות דלא העלה רתיחה ולא היה הכלי מלא ומש"ה בעינן דוקא שיהא בלוע היתר וק"ל. ועי"ל דשאני התם דיש בלבול וקלישה טפי מחמץ ליורה ומיורה למים וממים חוזר ליורה ומהיורה לתוך הכלי שמגעילין בו ועדיין אין בו איסור אכילה עד שחוזרין ומבשלין בהכלי שנגעל. והיותר נראה דשאני הכא דבשעה שבלע הכלי היה שם איסור עלה מש"ה אמרינן דנשאר באיסורו משא"כ בחמץ דבשעת בליעה היה שם היתר עלה עד עתה אחר שעה ו' מש"ה ניתר טפי דומה למ"ש בסי' צ"ד דמש"ה נשאר הכף באיסורו אף אחר מע"ל משום דבשעה שבלע האיסור היה טעמו לשבח וק"ל. ועל מ"ש רבינו בשם הרשב"א שאם בישל בה ירקות מותר לבשל בה אח"כ גבינות דקדק ב"י דמ"ש ממה שכתב בעל העיטור דאיכא מ"ד מבשל בה ממין שבישל בה עכשיו כיון שהתבשיל מותר טעם הראשון בטל הקדרה נמי מותרת שרבינו תמה עליו ולא תמה על הרשב"א ואין לחלק דדוקא בבישל בה ירקות התיר הרשב"א אבל לא בבישל בה חלב דהואיל ואיכא ס' לבטל טעם הבשר מה לי ירקות או חלב גם א"ל דלא שרי הרשב"א אלא בכלי שטף אבל לא בכלי חרס שהתיר בעל העיטור שבליעתו מרובה דמ"ש דה"ט דיהיב בכלי חרס לאסור משום דאפי' הגעלה לא מהני ביה ופולט תמיד טעם זה נמי שייך בכלי שטף כל זמן שלא הוגעל כראוי ומיהו איכא למימר דדוקא בכלי שטף שבלוע מעט שייך למימר ע"י בישול נחלש ונקלש הטעם מה שאין כן בכלי חרס שבלוע הרבה עד שאמרו בו אינו יוצא מידי דפיו לעולם. וכתב עוד ב"י וז"ל רבינו ירוחם כתב דברי הרשב"א בשם הפסקנים ואח"כ כתב כדברי הר"פ בשם הגאונים ונראה מדבריו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולפ"ז צ"ל שהוא סובר דע"כ לא שרי הרשב"א אלא כשבישל בה ירקות וכיוצא בהם אבל בבישל בה חלב לא דאע"ג דכל שאינו בת יומא או שיש בחלב ששים כיון דחלב שרי הו"ל כבישל בה ירקות מ"מ כיון דחלב הוא אסור בבשר אינו בדין שיהא הוא הגורם היתר לקדרת בשר לבשל בה חלב א"נ דדוקא במים הוא דקאמר הרשב"א שיש בהם כח להקליש ולהחליש בלע האיסור אבל חלב אין בו כח להקליש כ"כ בלע האיסור. וכן צ"ל לדברי ריב"ש סימן קכ"ו שכתב שם דברי הרי"ף וסיים שם אבל ירקות ושאר מיני קטניות מותר לבשל כו' ע"ש. ומדברי סה"ת שכתבו רבינו בסימן שאחר זה נראה דלית ליה הא דרשב"א שכתב אע"ג דבשאר איסורים קדרה של איסור ששהתה מעת לעת וכו' בבשר בחלב אינו כן וכו' חלב מותר אע"ג שהוא בתוך מעת לעת לחימום המים משמע דלית ליה דהרשב"א דא"כ דעדיפא מינה הו"ל לאשמעינן דמותר לבשל בה חלב לכתחלה אחר שהורתחו בה המים וגם מדברי התוס' בפ' כל הבשר נראה כן שכתבו שם דה"ט דבקדשים נעשה כל יום גיעול לחבירו משום דמין במינו בטל ברוב בדאורייתא ובכלי המקדש אוקמוה אדאורייתא וה"ט כתב ג"כ סה"ת והשתא א"ש דל"ת אסה"ת מהוכחת הרשב"א. ובסמוך בסימן צ"ד אכתוב ישוב למה הביאם רבינו שניהם סתם בלא מחלוקת ביניהן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.