פירוש המיוחס לרמב"ן/שיר השירים/א

פירוש המיוחס לרמב"ן ‏ שיר השירים א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שיר השירים. נעים זמירות, ומבחר השירות, ודבר גבורות, אשר כסא הכבוד מזמר, ויום ליום יביע אומר, עומד בתפלה סדורה, בשפה ברורה, ערוכה בכל ושמורה:

אשר לשלמה. שמו של הקב"ה נקרא כן כמה דכתיב (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום, ולזה כוונו חכמינו ז"ל ואמרו שיר שהקב"ה אומרו בכל יום:

ב

ישקני מנשיקות. דברי הכבוד המתאוה כמשתוקק להתעלות להדבק לאור באור העליון אשר אין לו דמיון, ועולה במחשבה ורעיון, ולכך מדבר דרך נסתר, והנשיקה משל לתענוג דביקות הנשמה במקור החיים ותוספת רוח הקודש. ולכך אמר מנשיקות. כי כל סיבה וסיבה מקבלת המחשבה ותוספת מן האור המתוק והזהר הצח ההוא וכשהוא מדבר עם הכבוד (נ"ל השפע הנמשך אל הכבוד) שהוא שער לדברים מדבר דרך נסתר:

כי טובים דודיך מיין. אין האור נאצל מתרבה עלי (נ"ל אלא) מתוך שהוא מיין היא חכמת אני, מעלת האור העליון. וכל החפץ והרצון להתדבק ולהתעלות.

ולשון כי טובים הוא שפע וריבוי האור הבהיר הנחלק והמתנוצץ לכל צד כד"א (שמות ל') בהטיבו את הנרות תרגומי' באדלקותיה וכן פירש וירא אלהים את האור כי טוב (נמשך בזה אחר פירוש הרמב"ם ז"ל עיין במסכת תמיד פרק ג' משנה ט' שהביא הר"ע ברטנורא פירוש הרמב"ם ז"ל וכן פירש הרלב"ג על התורה שהטבת הנרות הוא הדלקתן וכן משמע בזוהר ריש פרשת בהעלותך ע"ש):

ג

לריח שמניך טובים. קורא ריח שפע הנמשך אל הכבוד שהוא שער לדברים וממנו מתרבה ויורד על הענפים אשר הם סוד ע' (זוהר שמות) (הגה נ"ל כי נמצא בספרי הקבלה דכמו שיש בחצונים ע' שרים כן בקדושה הפנימי ע' ונגדם ע' זקנים הנשפעים מז' ספירות הבנין אשר כל א' כלול מי'), העומדים סביב הקו האמצעי ועמו ע"א וכפי הענין הזה אמר מנשיקות פיהו מן האור ההוא.

שמן תורק שמך. שמך כשמן הטוב המריקין אותו מכלי אל כלי, הע' שמות נאצלים מן הז' ספירות להת"ת והע' לאומה יחידה לישראל כי ישראל יונקים מעיקר האילן שהם ה"ת, (נ"ל הת"ת והע' והכל בחיבור הכל) ר"ל יסוד ומלכות וריחו הולך עד"ל לאומה (מור"ם הגיה וגדל למאוד, ול"נ עד לאומה ישראל) כך שמך מתרבה ונאצל אור צח ובהיר לשכינה הכלולה ותחתומה בכל ועמה ע"ב (דהיינו עם השכינה ע"ב), וזהו על כן עלמות אהבוך ר"ל כל המקבלים עם המ"ל.

ד

משכני אחריך. אמר הכבוד יהי רצונך שאתעלה אחריך נרוצה בהתעלות הקו האמצעי מתעלים הענפים כולם ובהתקבלו תוס' ברכה מתברכים כולם, וכמו שאנו עתידים לבאר והוא מתכשר (נ"ל והוא מבשר ואומר נ"ל).

הביאני המלך חדריו. רצונו שאתעלה ואכנס בחדריו על דרך נתיבותיו שהם ל"ב ואחר שאכנס נגילה ונשמחה. השמחה היא התוספת רוח הקודש לע"ב שמות של הקב"ה (עיין בזוהר ס"ה פרשת וירא דף ק"ח):

נזכירה. מלשון אזכרה ותענוג הנשמה בהנאת רוח:

משרים אהבוך. קורא מישרים העוללים והיונקים הפשוטים מבלי הרכבה וכן הוא אומר כוננת מישרים אהבוך כי תכלית חפצם וכוונתם להתדבק ולהתעלות למקום יניקתם ולכן תקנו חכמינו הברכה והקדושה והיחוד להאציל ולהמשיך מקור החיים אל שאר הספירות האבות (ר"ל חג"ת להסתפק לבניהם) (ר"ל לנצח והוד שהם בנים) אחריהם ואל הענין הזה שפירשתי הפירוש הזה העירו אותי חכמינו ז"ל שאמרו במדרש שיר השירים הביאני המלך חדריו אל חדרי גן עדן:

ה

שחורה אני ונאוה. דברי השכינה שירדה עם יעקב אבינו למצרים כדכתיב (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרים והיתה בגלות עם ישראל כמו שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר (שמואל ב') הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים והיתה מתאוננת ומתרעמ' על היותה בגלות מתהלכת קודרת עם שאר הכחות הממונים על האומות ואמר שחורה אני וקודרת מן הגלות ואם אין (נ"ל גלות אני נאוה כיריעות שלמה שמו של הקב"ה) (הג"ה נ"ל שצ"ל שמו של הקב"ה כוונתו לעניות דעתי שהמלכות נאוה כעצם שהוא הקב"ה לזה מביא הפסוק ותחת רגליו כעצם השמים לטוהר וק"ל ועיין מזה בזוהר אחרי דף נ"ט ע"ב ועיין בשמות כ"ד על פסוק כעצם מה שפי' רש"י שם ע"כ הג"ה) ר"ל בעצם השמים לטוהר וכן הוא אומר (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה:

ו

אל תראוני. אל תבזוני בעבור שאני שחרחרת: ששזפתני השמש. כלומר אני שרויה עם בניי העובדים פרך את כל עבודתם בשדה: בני אמי. המשל על רוח אלהים כי הכל נאצל משם ר"ל שאר השרים הממונים על כל אומה ואומה:

נחרו בי. כי התקצפו בי והניעוני ממ"ה (מור"מ פירש שהוא ר"ת ממלך המלכים) כמו שאמרו חכמינו ז"ל אין האומה נופלת עד שתפול שרה תחילה שנאמר (ישעיה כ"ד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי אדמה באדמה ואומר (שם י"ד) איך נפלת משמים הלל בן שחר נגרעת לארץ חולש על גוים ואומר (שם ל"ד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד:

שמוני נוטרה. אני טרודה לעשות צרכי האומות ולשמור אותם ואין לי פנאי לשמור אומתי כי אינם על אדמתם ואני עמהם בגלותם. האומה נקראת כרם כשם שהכרם צריך לעבור ולזמר ולהשקות כן האומה וכל מה שיש בעולם צריכים לכחות הראשונים ולהגדילם ולהצמיחם:

ז

הגידה לי. הראני מקומך שאלך לשם ושתשב עמי כקדם וישובו בניי כקדמותם:

איכה תרעה. קראה רעיה ההסתפקות מתענוג ההמשכה והתוספת וקראוהו רבותינו ז"ל אכילה כמו שאמר במדרש ואלה שמות רבה (שמות י"ד) ויחזו את האלהים שזנו עיניהם מן השכינה ר' יוחנן אמר אכילה ודאית שנ' (משלי ט"ז) באור פני מלך חיים ועיין בילקוט פרשת משפטים רמז שס"ב:

תרביץ בצהרים. המשל על סילוק הכבוד והתעלותו למרום מרומים:

שלמה אהיה. עד מתי תרצה שאתערב עם שאר האומות שהם עדרי חבריך ואמר על לפי שקו האמצעי מתעלה על הכל:

ח

תשובת הכבוד: אם לא תדעי לך. הסילוק והתאחדות (ולמורי מור"ם נראה והתאחרות) הקץ ונכסף לשוב נפשך עם בניך אל ערייך (למהר"ם נר' לשון יפה כמו שאמר היפה בנשים ול"נ עדייך) למקומך: צאי לך בעקבי הצאן. שתנהיגי בנייך במוסר הטוב והיושר והיראה והכושר ולהחזיק בעבודה ובאמונתם ויתנהגו כמנהג האבות והרועים לא בחוקות הגוים הכל המה מעשי תעתועים כמו שמפורש ע"י יחזקאל ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם (יחזקאל כ') בחקותי לכו וגו' ועל זה הבטיח דניאל באורך זמן הגלות הזה שיהיו ישראל שומרים תורתם ומחזיקים באמונתם כדכתיב (דניאל י"ב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (ומור"ם הגיה דצ"ל והמשכילים יבינו והרשיעו רשעים ולא יבינו כי כן הוא באגרת תימן להרמב"ם ז"ל):

ט

לסוסתי. דברי הכבוד והמשל בו על צאת פרעה ברכבו ובפרשיו אחרי ישראל והכבוד והשכינה עוזו עמהם:

דמיתיך רעיתי. היו ישראל מסתכלין בשכינה כאדם המדמה את חברי ואמר זה פלוני כך היו ישראל מסתכלין בשכינה ומראים אותה ואומרים זה אלי ואנוהו:

י

נאוו לחייך. המשל השכינה היוצאת מן הגלות והיא ככלה הנכנסת לחופה תורים וחרוזים תכשיטי נשים וכלי כלה:

יא

תורי זהב. נעשה המשל שתנתן תורה שבכתב ושבעל פה על ידה שנמשלו שניהם לזהב ולכסף (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, ונמשלו כמו כן ליין וחלב ולדבש וחלב (ישעיה נ"א) ובלא מחיר יין וחלב ודבש וחלב תחת לשונך ר"ל שכולם הדמות והמראה. מים מרוח ואש ממים (בזוהר ויקהל קצ"ז ע"ב שורה ל"א) ולפי שהאדום קרוב לנו מקדים האדום והקב"ה מקדים הלבן שנא' (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב. (הג"ה נ"ל דר"ל התורה שבכתב נגד מדה"ר ושבע"פ נגד מדת הדין לכך זהב ויין ודבש שהם אדומים הם נגד תורה שבע"פ וחלב וכסף הם לבנים נגד תורה שבכתב לזה בא במקשה כיון דמים מרוח ואש ממים א"כ המים היו קודמים לאש וא"כ המדה"ר קודם למדה"ד למה מקדים הכתוב זהב ויין ומתרץ לפי שהאדום וכו' ע"כ):

עם נקודות הכסף. לפי שתורה שבע"פ נאצלת מן תורה שבכתב והוא המעמיד אותה כלומר התורה שבכתב מעמיד את התורה שבע"פ כמו הרוח מעמיד הגוף המשיל תורה שבכתב לנקודה שהנקודות באותיות כמו הרוח בגוף כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגופא דא נשא ושתי התורות נתנו ע"י השכינה כמו שאמרו במדרש (תהלים ס"ח) אדני יתן אומר המבשרות צבא רב מכל זה מבואר שלא היה הקול פנימי נחלק ונשמע עד הסוף והיא הספירה העשירית. (הג"ה. ר"ל שלא נחלק הקול הפנימי אלא מן המ"ל ולהלאה לזה מביא הפסוק ונות בית תחלק שלל וכן הוא אומר (שם) ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל, ומה שצריך אתה לדעת מה שאמרו בברכות כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות שנאמר (ירמיה ל"ג) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו את ה' וגו' ואם שמחו מה שכרו זוכה לתורה שנתנה בה' קולות שנאמר (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וכו' וקול שופר וכו' ויהי קול השופר וכו' ואלהים יעננו בקול, איני והכתיב וכל העם רואים את הקולות הנך קולות דמעיקרא נינהו ובזוהר (ואתחנן דף רס"א ע"א שורה י"ג) וכולא נפקא מהאי קול פנימאה דכולא בגין דביה תליא מילתא ע"ש ע"כ). הרי כי כאן אמרו ה' קולות ומצינו כי ז' קולות אמר דוד ע"ה במזמור הבו לה' בני אלים וחכמינו ז"ל אמרו היה הדבור יוצא ונחלק לז' קולות ובמכילתא בילקוט תהלים (רמז תש"ט) אמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה ביו"ד קולות הט אזניך ושמע דבר ה' כדי שיהיו דברי חכמים קיימים דע כי מה שהשיג משה רבינו עליו השלום וכל ישראל במעמד ההוא וראו עין בעין ה' קולות ולא עוד, וזהו שהכריחו לרבי חלבו וכל העם רואים את הקולות הנך קולות דמעיקרא והה' האלו הן כלל וביקש מרע"ה להשיג עוד ולא נענה והה' קולות אלו נכללים בהם זיי"ן קצוות מקום ע"כ. נ"ל שהם נשמה לת"ת ומ"ל. ואפשר דר"ל דז' הם ז"ס הבנין כי הג' נעלמים ועם השלשה הם עשר, ומהם ע' שמות הממונים על ע' אומות ועם הקול הפנימי המעמד הכל ע"א, והקול הפנימי ההוא נחלק בדברו אל ע' אומות (ע' בזהר תרומה דף קמ"ו ע"א) וכל אומה שמעה הדיבור וזהו קול גדול ולא יסף, ודימה הכל לפטיש שבחו אינו אלא דבר אחד ומפוצץ הסלע לכמה שברים, הרי שכלל הכל ה' קולות, פרטן זיי"ן זולתי הקול הפנימי שהוא כנגד אומה יחידה, ועליו נאמר קול גדול ולא יסף, והאומר עשרה אחז הכלל הגבוה הם העשר ספירות והכל יוצא לדרך אחד נתנו מרועה אחד:

יב

עד שהמלך במסיבו. בעוד שהכבוד יושב בכסאו וזה היה במעמד הר סיני אמרה השכינה נרדי נתן ריחו בקשו ישראל לראות עין בעין ואמרו רצוננו לראות את מלכנו (הג"ה ואפשר דר"ל את המלכות וע"ז מביא הפסוק ואל משה אמר כו' כלומר אל שם הויה שהוא המעלה גבוה מזה כמו שדרשו רז"ל ואומר ויחזו אלהים זו מדת הגבורה ע"כ), ונענו על זה דכתיב (שמות כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה' ואומר ויחזו אלהים:

יג

צרור המור. דימה לצרור המור הצורות שהם בכבוד פנימים ונעלמים: ולאשכול הכופר. הגלוים והמפורסמים וכן נקרא נקרא הכבוד כמו כן צרור החיים על שם שהנשמות צרורות וקשורות שם וכן אמרו ז"ל במדרש שיר השירים תוכו רצוף אהבה אלו נפשות צדיקים שהם נתונות עמו במרום. ג' נכנסו זה לפנים מזה משה נגש אל הערפל (שם כ') פירש בתרגום לצית אמיטתא כלומר השיג כת"ב מכל אחד (הג"ה נ"ל דצ"ל כח"ב ע"כ) באספקלריא העם כן (נ"ל דצ"ל המאירה) א"כ לפנים ממנו צדק ומשפט שכן כתוב (תהלים פ"ט) צדק ומשפט מכון כסאך, (הג"ה מור"ם דשם צ"ז כתיב ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו אלמא צדק ומשפט לפנים מן הערפל ובפרק אין דורשין איתא דחשך ענן וערפל מקיפים אותו שנאמר (שם י"ח) ישית חשך סתרו ע"כ) לפני' ממנו נשמות הצדיקים שנאמר (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי (נ"ל מדקאמר בידו משמע שהוא לפנים מהכסא) ואומר (שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (הג"ה נ"ל מדקאמר בצרור החיים במקום שבא חיים לכל אפילו לכסא וכן אמר לעיל שהכבוד עצמו נקרא צרור א"כ הוא לפנים ממנו ע"כ):

יד

ואמר דודי לי. לפי שאצילה ובשביל' קיומה (נ"א לפי שאצולה ובשבילה קיומו):

עין גדי. במקום ההוא הכופר המובחר:

טו

הנך יפה. מדבר בעשיות המשכן והכנסת החופה כמו שנאמר (במדבר ז') ויהי כיום כלות משה להקים את המשכן אמרו רבותינו ז"ל כלת כתיב ביום שנכנסה כלה לחופה ענינו והמשל על בית קדשי הקרשים היא השכינה:

יז

קורות בתינו ארזים. קורות המשכן היו עצי שטים וארזים ממין שיטה (נ"ל דצ"ל להיפך ושיטה ממין ארזים כדאיתא בגמרא עשרה מיני ארזים הן ואתן במרבר ארז שיטה והדס):

רהיטנו ברותים. ככה הבריחים. (נ"ל דר"ל דהבריחים היו ג"כ ממין ארזים כי בגמרא דר"ה (דף כ"ג) מונה ג"כ ברושים ומפרש עליו ברתה וא"כ ברותים ג"כ ממין ארזים) על שהם רצים במרוצה מן הקצה אל הקצה. (נ"ל שר"ל למה נקראים הבריחים בלשון רהיטים ע"ז אמר לפי שהם רצים ורהיט הוא לשון ריצה בלשון הגמרא) וכל זה משל לענין החיבור והקירוב עת דודים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף