רלב"ג/שיר השירים/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
ספורנו
רלב"ג


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון
צרור המור
תורה תמימה
פירוש המיוחס לרמב"ן
(מאחד מרבותיו)
עוטה אור
צפירת תפארה
משל ומליצה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"גTriangleArrow-Left.png שיר השירים TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שיר השירים אשר לשלמה:

ידוע ששלמה ע״ה תיקן משלים הרבה ושירים רבים למצוא דברי חפץ כאמרו וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף ולזה אמר בזה הפסוק לפי הנגלה בו שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר תקנם שלמה. ואין ספק שכלם היו מיישירים אל השלמות המכוון באדם אם אל השלמות הראשון אם אל השלמות האחרון אם אל שניהם יחד. כי אין מחק המדברים ברוח הקדש לדבר בשירים אשר יתוקנו להמשיך האדם אל הפעולות המגונות או בשירי ההבלים והכזבים אשר לא ימשיכו האדם אל הדברים שראוי שיאהבו או אל הרחקת הדברים אשר ראוי שיורחקו. ולזה אמרו רז״ל שכל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ירצו בזה שכל השירים אשר לשלמה קדש כי מאלו השירים דבר בזה הפסוק. ולפי זאת הכוונה העיר לפי הרמז באמרו לשלמה על שם המחבר. ואולם לפי החקוי אשר ינהג בו בזה הספר היה אמרו לשלמה מעיר על השכל ההיולאני וכאלו יאמר שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר יישירו אל מה שיאות אל השכל והצלחתו ויהיה אמרו לשלמה מעיר על הנושא אשר יחקור בו בזה הספר והוא השכל ההיולאני ויעיר על זה על ההצלחה אשר היא השלמות האחרון לשכל ההיולאני כי השכל הנקנה יכונה ג״כ בזה המשל בשלמה אבל הוא בזה השם יותר ראוי מצד שלמותו וזה כי שלמה יאמר על השכל ההיולאני מצד ההכנה אשר לו לקבל השלמות ויהיה מפני זה אמרו לשלמה מעיר על נושא זה הספר ותועלתו כי אות הלמ״ד כבר ישתמשו בה בלשוננו בשתי אלו הכוונות וזה מבואר בנפשו. ובהיות הענין כן הנה בזה הפסוק העיר זה החכם על שם זה הספר והוא שיר השירים ועל מעלתו והוא אמרו שהוא היותר נכבד שבשירים אשר תכליתם ההישרה אל השלמות. ועל נושא זה הספר והוא השכל ההיולאני. ותועלתו והוא הגעת ההצלחה אשר הוא השכל הנקנה הנאצל. ועל אופן המאמר בו רצוני שהוא אמנם ידבר בו בדרך השיר לא דרך הגדה וספור במלות מבוארות ובמאמר מבואר. והעירנו ג״כ לפי דרכו על שם המחבר. ואלו הענינים אשר העיר עליהם בזה הפסוק הם הענינים שראוי לכל מחבר שיקדימם קודם שידבר בעניני הספר. ואולם אמרו שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר לשלמה הוא מבואר מאד וזה כי הנכבדים אשר הם בסוגי השיר הם שני מינים. המין האחד השיר אשר יתן הציור בענינים העמוקים קשי הצייור על צד החקוי וההמשל. והמין השני השיר אשר יתוקן להמשיך האדם לאהוב מה שראוי ולהתרחק ממה שראוי. והוא מבואר שכל אשר יתן השיר הציור בענינים נכבדים יותר ויותר מועילים בהצלחה הוא יותר נכבד וכן הענין במין השני רצוני שכל אשר יתוקן השיר להמשיך האדם לאהוב דבר יותר נכבד ויותר מועיל בהצלחה הוא יותר נכבד. והנה התקבצו בזה הספר שני אלו המינים מהשיר ביותר נכבד שבענייניהם כי הוא יתן הציור בענין ההצלחה התכליתית וימשיך האדם אל שיקרב אליה וישתדל בה בכל אופני ההשתדלות האפשרי:

ב[עריכה]

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין: לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך:

בעבור מה שבהגעת זה השלמות מהרוחק עד שכבר יחשוב לסבות רבות המנע הגעתו הקדים זה החכם לבאר אפשרות הגעתו להיותו מה שבו הדרישה בזה הספר רצוני איך יתכן שיגיע זה השלמות ולא יתכן לחקור בדרך אשר יובילנו אליו אם לא ידענו תחלה שהוא אפשר שיגיע. ואולם הסבות אשר יביאו לחשוב המנע הגעת זה השלמות לנו הנה האחת מהם כי הוא כבר יחשב שלא יתכן שיעשה האדם שום פועל אלא אם צייר ענין הפעולה ההיא והשתוקק אליה והמשל שמי שלא צייר פועל הבנייה לא ישתדל לבנות לו בית ולא ישתוקק אליה בשום פנים ואע"פ שיצייר ענין הבנין לא ישתדל לבנות לו בית אלא א״כ קדמה לו תשוקה על הבנין. ובהיות הענין כן הוא מבואר לפי זאת ההנחה שלא יתכן שיוציא האדם ההכנה אשר בשכלו אל הפועל כי הוא מפני שאי אפשר לו שיצייר בתחלת הענין שלמותו האחרון הנה לא ישתוקק אליו ואם לא ישתוקק אליו הנה לא יתכן שישתדל בעשיית זה הפועל. והשנית כי לאדם בתחלת עניינו תשוקה אל מה שימנע ממנו השלמות האחרון ר״ל שתשוקתו היא אל התאוות הגופייות וכל מה שיחזיק בהם ימשכוהו אליהם ותתוסף תשוקתו אליהם תמיד כאמור הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם ירצה בזה שהם יבקשו בבקר היין וכאשר יחזיקו בפעולה ההיא יבקשם היין וירדוף אחריהם או יסבב היין שירדפוהו ויהיה אמרו ידליקם יוצא לשלישי. ובדמיון זה אמרו ז״ל כך דרכו של יצר הרע היום אומר לאדם עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עבוד ע״ז. ובהיות הענין כן הנה הוא רחוק שתהיה תשוקת האדם אל המכוון בו. והשלישית כי הוא ואם היה שנודה שהוא אפשר שיהיה מצוייר לאדם שלמותו האחרון מתחלת הענין הנה הוא רחוק שיגיע אליו. וזה כי הדרך אשר תגיעהו אליו מוסכלת ממנו. ובאמת כי בה מההעלם החזק. עד שאם היה אפשר שידע האדם מהות ההצלחה בתחלת הענין כאלו תאר ידעת טוב הסדר והיושר אשר בנמצאות. הנה יהיה הגעתו אל השלמות בקושי גדול להעלם ממנו בתחלת הענין הדרך אשר יובילהו אליו. והוא שידרוך בחקירתו בידיעת ענייני הנמצאות הדרך הראוי. וזה בשיקדים מה שראוי להקדים. וידרוך גם כן בחקירתו בדבר דבר מהם בדרך המיוחדת באותה החקירה. כאלו תאמר שיעתק אליה מהעניינים העצמיים המיוחסים לאותו הדרוש וישמר מהטעאת הדמיון והמחשבה ומלקיחת העניינים המקריים על שהם עצמיים וזולת זה ממה שראוי שיהיה נזהר בו בחקירתו בדבר דבר מענייני הנמצאות. ובזה כלו מהקושי החזק. ועוד כי קצת ההתחלות בחקירה הם לקוחות מהחוש בקושי גדול ואם לא יושג בחוש כל מה שראוי שיושג באותה החקירה נטעה ונחשוב במה שהוא מקרי שהוא עצמי כמו שיחשוב חושב שכל בעל חיים יש לו ראש מפני שכל בעל חיים אשר הרגיש בהם הם בעלי ראש. ועוד שקצת אלו ההתחלות הלקוחות מהחוש לא יתכן שיושגו בחוש כי אם בזמן ארוך יעבור החיים האנושיים. הנה זה כלו הוא ממה שיביא לחשוב שיהיה הגעת האדם אל שלמותו בגבול הנמנע. ולזה הקדים החכם הזה וביאר שעור מה שהשיגה החכמה האלהית בזה הענין והכלים אשר הוכנו לאדם להגיע אל שלמותו ומה שיוסרו בו אלו הסבות אשר יחשב בעבורם המנע הגעת ההצלחות לנו. וזה אמנם היה ממנו מזה הפסוק עד אמרו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. ובאר תחלה שהש״י שם בטבע בנו עדת האנשים תשוקה לדעת ענייני הנמצאות יותר חזקה מתשוקתינו אל ההנאות הגופייות. וזאת הקדמה אמתית אין ספק באמתתה כבר באר אותה הפלוסוף בראשון ממה שאחר הטבע מההעתקה החדשה. והנה שלמה נתן בזה סבה חזקה והיא הראות חכמת הש״י וגדולתו בנבראות לכל אדם בתחלת הענין מצד השלמות הנמצא בבריאתם. ומזה הצד יהיה חשק כל אדם נפלא לדעת טוב הסדור והיושר אשר בנמצאות אשר יורה הוראה נפלאה על שלמות הפועל כמו שקדם. וזאת הסבה אשר נתן בכאן שלמה היא שלמה מאד וכמעט שהיא מהסבות הנותנות המציאות והם היותר שלמות. והנה הפלוסוף נתן הראיה בזה מפני שאנחנו חושקים אל מוחשי הראות והשמע ממוחשי הריח והטעם והמשוש עם היות אלו המוחשים יותר מיוחסים אל הנאת גופתינו וזה מבואר מעניינם. ולזה יראה שאמנם שם הטבע תשוקתינו אל מוחשי הראות והשמע יותר חזקה עם היות יחסם אל הנאותינו הגופייות יותר מעט להתיחסם יותר אל מה שנקנה בו הידיעה. ולזה נזכרו שני אלו החושים בלבד בזה הספר באמרו הראיני את מראיך השמיעני את קולך. וכבר נתנו קצת האחרונים בזה ראיה אחרת. ואמרו שכל דבר ראוי שיהיה חושק אל שלמותו ואולם ידיעת האמתות הוא שלמותינו ויולידו שאנחנו חושקים אל ידיעת האמתות. והנה זאת הראיה חלושה אצלי. וזה כי זה אמנם היה צודק אלו הודינו ששלמותינו הוא ידוע לנו מתחלת הענין כי אז היה אפשר שנאמר שהוא מחוייב שתהיה תשוקתינו אליו אם היה שתהיה תשוקתינו תמיד אל הטוב. אבל הוא נעלם ממנו בתחלת הענין אם לנו שלמות אחר זולתי אלו השלמיות הגופיים. ואם היה שנוד' שאנחנו נדע תכלית הענין שלמות אחר יותר טוב הנה לא ידענו בתחלת הענין מה הוא זה השלמות ותשוקתינו גם כן אינם תמיד אל הטוב. והנראה בעיני שזאת התשוקה אשר נראה אותה מתפשטת בטבע בכל אישי המין ר״ל שכל אחד מהם משתוקק בטבע אל שלמותו אלא שקצתם או רובם הוא קץ בהצעות ומפני זה יניח הענין וישאר עם התשוקה ההיא כאמור תאוות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות:

הנה הסבה בחיוב זאת התשוקה בנו היא שהטבע בעבור ששם בנו זאת ההכנה חוייב שישים בנו כלים ישלם להם צאת זאת ההכנה לפועל. ואם לא, תהיה ההכנה בנו לבטלה. והנה הטבע לא יעשה דבר לבטלה. ובהיות הענין כן והיה בלתי אפשר שנגיע אל השלמות אשר היתה הכנתינו אליו בזולת תשוקה. הנה מן ההכרח היה שישים הטבע בנו זאת התשוקה. ואיך לא יהיה זה והנה תראה שהכח אשר בו יוליד החי שם בו הטבע תשוקה אל זה הפועל למען יגיע ממנו הפועל המכוון להעמיד מציאות המין. וכן שם הטבע תשוקה אל המזון בכל בעל חיים בעת אשר יצטרך אליו כדי שיתנועע אל המזון וזה בשלחו הליחה השחורה אשר תנדנד בפי האצטומכא. וכן הענין בהוצאת השמרים באמצעית המרה האדומה המביאה לזה תשוקה אל הבעל חיים בעת הצטרכו לנקביו. כמו שנזכר בספר בעלי חיים ובמלאכת הרפואה. ואם שם הטבע תשוקה בכמו אלו ההכנות הפחותות ביחס אל השכל האנושי כדי שיצאו אל הפעל המכוון בהם עם הגלות פעולותיהם בתחלת הענין כל שכן שהיה ראוי שישים תשוקה בזאת ההכנה הנכבדת אשר בה האדם אדם עם העלם ממנו אופן פעולתה בתחלת הענין. ובכלל הנה זאת התשוקה היא אחד מהכלים אשר המציא בנו הש״י להגיענו אל שלמותינו האחרון. והנה זכר עוד שלמה בכאן כלי אחר נתן לנו הש״י להיישירנו אל הצלחתנו והם השלמים אשר ימצאו בכל דור ודור המיישרים זולתם אל השלמות אם מפיהם אם מפי כתבם בחשק הטבעי אשר להם בזה כאלו היה זה מן הטבע להדמות אל הש״י כפי היכולת אשר שפע ממנו זה המציאות השלם לא להגיע לו שום תועלת. והנה בזה האופן תשלם הסבה בסור כל המונעים אשר נזכרו. אולם המונע הראשון והוא העלם ממנו מהות ההצלחה יסור בזה האופן. אם לפי שאלו השלמים כבר יודיעוה לנו כפי היכולת. אם מפני היישירם אותנו אליה. וזה שעם היישירם אותנו אליה לא נמנע הגעת ההצלחה לנו מפני העלם ממנו ציורה. כי מי שיעשה מעשה מה מעצמו יחוייב בו שיהיה ידוע התכלית מעת התחילו בפועל אם לא יגיע אליו כי אם במקרה. ואולם מי שיישיר זולתו לעשות מעשה מה לא יחוייב בפועל שיצייר התכלית אשר בעבורו נעשה המעשה ההוא ואולם יחוייב זה במי שיישירהו לעשות זה המעשה וזה מבואר בנפשו. ולזה תמצא בכל מלאכה נראה לנו הפלגת הש״י הראות חזק. ולזה אהבוהו העלמות והם הנערות הקטנות אשר לא היו לאיש ר״ל הנפשות המדברות טרם צאת הכנתם לפועל. כי החשק הטבעי הוא לנכבד וכל שיהיה החשוק יותר נכבד יהיה החשק יותר חזק. ואולם אמרו לריח שמניך טובים הנה כבר ידעת איך המשילו החכמים והנביאים הידיעות במשקים כאמרו הוי כל צמא לכו למים. ושתו ביין מסכתי. ושמן על ראשך אל יחסר. וכבר נתנו רז״ל הסבה בזה החקוי והמשל. ובכלל הנה בעבור שהושאלה האכילה והשתייה לענין הלמוד כמו שביאר הר״מ ז״ל ונתן הסבה בזה בספרו הנכבד מורה הנבוכים למה הושאלו המזונות והמשקים לענייני החכמות. והנה המשיל הנכבדת שבהשגות אל השמן להיותו נכבד שבמשקים והעולה על כלם. וכבר ידעת שהנכבד שבמיני ההשגות הם המושכלות. והנה ליתרון חכמת הש״י הנראה בדברים הנמצאים בתחלת הענין למה שבהם מטוב הסדר והיושר והשלמות האפשרי בהם ולהיותם מעירים האדם לעיין בהם עד שידע אופן החכמה במציאותם על מה שהם עליו קראם שמנים טובים ר״ל רוקחים כי השמן הרוקח יקרא שמן הטוב כאמרו כשמן הטוב שיורד על הזקן זקן אהרן. והנה קראם שמנים טובים לשתי הסבות האלו רצוני מצד מעלתם בעצמם ומצד היותם מעירות האדם לעיין בהם עד שידעם בשלמות עד כמו שישתוקק האדם שישיג המורח כאשר הרגיש בטוב ריחו. ואמר כי למה שנריח תחלה מאלו המושכלות הנפלאות קודם שנשיגם ידענו כי שמך הנכבד הוא כמו השמן הטוב שיורק מכלי אל כלי שיורגש בריחו הרגש חזק כן שמך הנכבד נראה הראות חזק לריח אלו השמנים הטובים. כי השלמות המתמיד הנמצא בהם הוא ממה שיורה הוראה חזקה על מציאותך ושלמותך כי אי אפשר היות מציאותם מעצמם או בקרי עם היותם בזה השלמות אשר הם עליו וזה הסדור המתמיד. ויסבול שתהיה הכונה באמרו שמן תורק שמך מה שיורה על ההשפעה כאלו אמר שלריח שמניך טובים והוא מה שנריח בתחלת הענין מאלו הסדורים אשר בנמצאות ידענו ששמך הוא סדור ישפעו ממנו כל אלו הסדורים. וזה שכבר יראה באלו הנמצאות למה שבהם מטוב החכמה והסדור שמציאותם הוא נשפע ממך. ולזה יעירנו ריח השמנים אל שנודה שבכאן נמצא אחד ישפעו ממנו אלו הנמצאים ושזה הנמצא הוא בתכלית המעלה והשלמות להיות מה שישפע ממנו בזה האופן מהשלמות. ולזה אהבוהו העלמות והם הנערות הקטנות אשר לא היו לאיש ר״ל שנפשות המדברות טרם צאת הכנתם לפועל יחשקו להשיג אותך ולהשיג מה שבמציאות אלו הנמצאים על מה שהם עליו מטוב הסדור והיושר וזה החשק הוא הסבה אל שנשתדל להגיע אל שלמותינו:

ד[עריכה]

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך:

אמר אל הש״י מורה על חוזק החשק ורוב המונעים שיישירהו אליו וימשכהו עד שירוצו אחריו הוא ושאר הכחות הנפשיות. וזה יהיה כשיכנעו שאר הכחות הנפשיות לעבודת השכל. או ירצה בזה באמרו נרוצה הוא והדומים לו ר״ל שאר בעלי השכל להיות זה החשק בכל שאר האנשים בטבע והוא נראה יותר. ואולם יחס הפועל בזה לש״י לפי שהאדם לא יוכל להגיע אל שלמותו אם לא במה שישפע עליו מהש״י. ועוד שלרבוי המונעים צריך עזר אלהי למשכו אליו. ואמר על צד התשוקה שאם נגיע אל זה התכלית ר״ל שיביאנו הש״י חדריו זה יהיה תכלית הגיל והשמחה. ובאמת כי זה הגיל והשמחה מה שאין לשמחות הגופיות יחס אליו. כי התענוג השלם והשמחה השלמה הוא כשיושג הנכבד בהשגה שלמה אמתית כמו שהתבאר במקומותיו. ולזה אמר דוד ע״ה שובע שמחות את פניך. ואמרו רז״ל שהשמחה במעונו ירצו שתכלית השמחה היא במדרגת הש״י. והנה רצה בזה שהתכלית המכוון בנו הוא אשר נחשוק אליו ראשונה חשק נפלא וזה ממה שיישירנו אל שנגיע אל התכלית כמו שקדם. ואמר שכבר יראה היות חוזק הגיל והשמחה למי שיגיע אל זה התכלית וזה ממה שנריח בתהלת הענין מדודיך ר״ל מהדברים אשר יביאונו לחשוק בך הוא יותר נבחר אצלנו מיין רצוני מתאוות הגופיות. ויהיה אמרו מישרים אהבוך שם תחת שם התאר כי כבר ימצאו מזה המין רבים בלשוננו. וירצה בזה שבעלי המישרים אשר אהבו הש״י ר״ל אשר התעוררו לראות יושר הנמצאות ואופן החכמה בהם יבחרו מה שיריחו מדודיך יותר מיין. והנה פירשנו נזכירה. נריח. על דרך אזכרתה. ועל דרך בכל מקום אשר אזכיר את שמי לפי הפירוש הנכון:

ה[עריכה]

שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה:

אמר השכל ההיולאני לשאר כחות הנפש שהיא שחורה בתחלת הענין לפי שהיא משוללת מכל מושכל והיא עם זה נאה מצד ההכנה אשר לה לקבל כל מושכל כאשר יהיה לה מי שיעירה על זה. ואמרה שעם השחרות אשר לה בעצמותה מצד הסכלות אשר יהיה לה בדברים ראשונים הנה יש לה ידיעות יבדילוה מהביט אל מה שראוי שתביט אליו ותעיין בו. ואלו הידיעות הם המונעים אשר לה מצד החומר אשר יוסיפו על שחרותה שחרות. והמשיל השחרות אשר לה מצד החומר לאהלי קדר שהם חשוכים מאד מצד יתרון החום עם ששם קדר מורה על השחרות. וכאלו אמר כאהלי קדר שהם חשוכים מאד כן יריעות שלמה. כי לפעמים ידמו בלשון הקדש בשני כפי״ן כעמי כעמך כשפחה כגברתה והדומים להם:

ו[עריכה]

אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי:

אמרה לשאר כחות הנפש מבארת מה הם לו הידיעות שזכרה בפסוק הקודם שלא יבוזו אותה מצד הכפל שחרותה לפי שהשחרות ההוא אינו לה מעצמה אבל מחוץ כמו שחרות מי ששזפתהו השמש. וזה לפי המשל. ואולם לפי הנמשל ירצה שהשחירוה הדברים הגופיים אשר הם תחת השמש והם הדברים ההוים הנפסדים אשר החשק להמשך אליהם מונע אותה מהשלמות. ויחס אותם אל השמש להגלות פעולותיו בהם. וכמו זה אמר בספר קהלת שיעמול תחת השמש המהלכים תחת השמש. וביארה מי הם אשר ימשיכוה לאלו העניינים הגופיים ואמרה ששאר כחות הנפש יסבבו שלא תטור כרמה כשתעשה הפעולה המיוחסת אליה אשר בה תתן כרמה פריה ושמוה משתדלת בפעולות הגופייות המיוחסו׳ אליהם. וקראה אלו הכחות המושכים אותה אל התאוות הגופיות בני אמה לפי שהנפש מצד שהיא אחת היא אם לכל אלו הכחות אשר יסתעפו ממנה. וקראה אותה בנים לפי שהם כחות פעולות. והנה הכחות המתפעלו' מהם ר״ל הנשמעים אליהם הם בנות ירושלים. והנה מבואר למי שידע הנפש וכחותיה כי מהכחות הנפשיות ימצא מה שהוא במדרגת המניע והפועל ומהם מה שהוא במדרגת המתנועע והמתפעל. ואולם אמרנו שהרצון באמרו שחרחרת הכפל השחרות הוא מבואר וזה כי פעמים יהיה ההכפל לחזוק כאמרו יפיפית מבני אדם:

ז[עריכה]

הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך:

זה מאמר השכל ההיולאני אל השכל הפועל המשלים אותו והמוציא אל הפועל. והוא על דרך המשל על דרך ויאמר יי' אל השטן והדומה לו. ואמר זה כמתרעם שעם המונעים אשר לו לפי מה שזכר בפסוקים הקודמים הנה בכאן ג״כ מונעים אחרים ימנעוהו מהשלמות והוא שהוא לא ידע מה היא ההצלחה ולא ידע ג״כ הדרך אשר בה יגיע אל שלמותו והצלחתו. ולזה אמר הגידה לי מה הוא הדבר שאהבה נפשי רצוני וחשקי בו בטבע ר״ל ההצלחה כי זה בלתי ידוע לי בתחלת הענין. גם הגידה לי איכה תרעה נפשי רצוני איכה תקבל מזונה והוא המושכלות והכוונה בזה שיודיע הדרך אשר בה תגיע אל זה השלמות. איכה תרביץ בצהרים ר״ל איכה תנוח לגורלה שהוא תכלית האור המיוחס לה כמו שבצהרים יהיה אור השמש בגבורתו. והכוונה בזה שעם השגתה המושכלות והוא מה שיושכל מאלו הדברים תחלה הנה בכאן השגה היא הולכת מהלך השלמות מאלו המושכלות כאלו תאמר חכמת האלהות ובאופן ההשגח' בה מהספק ומהמבוכה ולזה אמרה שיודיעה איך יהיה זה. או יהיה הרצון באמרו איכה תרעה איכה תנהיג שאר כחות הנפש כי השכל הוא הרועה שאר כחות הנפש ומנהיגם. או ירצה לו נתנה זאת הממשלה בשרש הבריאה. והוא מבואר שזאת ההנהגה המתוקנת ר״ל הנהגת השכל שאר כחות הנפש לפי מה שראוי היא הצעה להגיע האדם אל שלמותו האחרון. ויהיה לפי זה הביאור הרצון באמרו איכה תרביץ בצהרים שיודיעה הדרך אשר בה תגיע אל ההצלחה כי זה נעלם בתחלת הענין כמו שקדם. שלמה אהיה כעוטיה ר״ל כגולה על דרך ועוטך עטה או כמתכסה על דרך ועל שפם יעטה כמי שיש לו בושת וצער שהוא מכסה פניו. ורצה באמרו חבריך שאר הכחות הפועלים לא שהם שוים אליו אלא שיחסם אל בנות ירושלים כיחס השכל הפועל אל השכל ההיולאני ומזה הצד קראם חבריו. מצורף לזה שאי אפשר הגעת האדם אל שלמותו אם לא יהיו כל אלו הכחות חברים לשכל ר״ל שיכונו כלם הגעת השלמות ותהיינה פעולותיהם במה שיישיר אל זה השלמות לבד. והכוונה בזה למה אהיה מנהגת עדרי חבריך רצוני למה אהיה מתעסקת בפעולות המיוחסות אל הכחות ההם אשר הם בלתי מיוחסות לי וימנעו פעולותי המיוחסות לי אשר הם השלמות האמתי. וזה שאם לא אדע התכלית המכוון בי ולא הדרך אשר יובילני אליו לא יתכן שאשתדל בשלמותי ותהיינה פעולותי כלם במנהג עדרי חבריך עם מה שהם מושכים אל פעולותיהם כאמרה שמוני נוטרה את הכרמים:

ח[עריכה]

אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים:

השיב לה השכל כי כבר השגיח הטבע בהסרת אלו המונעים בכללם אשר זכרה במה שהמציא מהשלמים בכל דור ודור אשר יישירו זולתם אל ההצלחה המכוונת אם מפיהם אם מפי כתבם בחשק הטבעי הנתן להם בטבע על זאת ההשפעה. וכבר בארנו במה שקדם איך יסורו אלו המונעים בזה האופן. ולזה אמר אם לא תדעי לך שאהבה נפשך ואיכה תרעי דרכך כדרך הצאן אשר אין להם רועה ומנהיג, זוני כחותיך על משכנות הרועים והם השלמים אשר ינהיגו שאר האנשים ויוליכום אל המקומות אשר תקח בהם הנפש מזונה ר״ל שלמותה כמו שינהיג הרועה הצאן אל מקום אשר ירעו שם. וכבר נכפל הרבה בדברי הנביאים המשיל המנהיגים לרועים ואשר יקבלו המוסר מהם לצאן. ואולם קרא אותה היפה בנשים כי אין בכחות הנפשיות המתפעלות כח נכבד כמוה:

ט[עריכה]

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי:

דבר ידוע כי במצרים ימצאו הסוסים הנבחרים הרבה כאומרו (דברים יז, טז) ולא ישיב את העם מצרים למען הרבות סוס (מ"א י, כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה. ואין ספק שברכבי פרעה אשר הוא המלך שם ימצאו הסוסים הנבחרים מקושטים במיני העדי כמו תורי זהב והחרוזים קלי המרוץ. והנה אמר השכל הפועל לשכל ההיולאני אשר היא הנקבה בזה המאמר שהוא דמה אותה לסוסיא אשר ברכבי פרעה שהיא מובנת ליפיה לקבל הקשוט והעדי אשר מדרך הסוסים אשר ברכבי פרעה שיתקשטו בהם והיא גם כן מוכנת לרוץ אל מקום החפץ. ולזה המשילה בסוסים אשר ברכבי פרעה לפי שאין ממנהגם שינהיגו אותם ללכת אנה ואנה כי אם אחר הקשוט והעדי. ובזה הוא מבואר בשכל ההיולאני שאי אפשר בו שילך אל מקום חפצו אם לא התקשט האדם קודם זה במדות המשובחות והסיר מעליו הבגדים הצואים ר״ל פחיתות המדות. וזה הדבר כבר זכרוהו הנביאים והמדברים ברוח הקדש. וזכרוהו רז״ל הרבה. וזכרוהו ג״כ הפלוסופים. וכבר אמר אבוחמד בספרו בכוונות ממשל על זה הענין שהשכל דומה למראה וזה שכמו שהמראה המלוכלכת והבלתי מלוטשת לא תקבל רושם המראים וכאשר הוסר לכלוכה ולוטשה תקבל הרשמים. כן השכל לא ישיג הדברים אם לא רוחץ קודם מצואת המדות הפחותות והסיר מעליו לכלוכיהם. זהו כוונת דבריו אף על פי שלא אמרם בזה הלשון. ואמנם דמה אותה לסוסיא לא לסוס לפי שהוא ימשילה בזה המאמר לנקבה וזה כי ביחס אל השכל הפועל הוא הולך במדרגת ההיולי ומה שזה דרכו פשט המנהג להמשילו לנקבה לפי שהנקבה מקבלת והזכר פועל. והנה מצאנו זה לרז״ל במדרש סבה שנית והיא כי הסוסיא ברוצה לא יפסיק מרוצתה עשותה צרכיה מה שאין כן בזכר ולזה המשילה לפי מאמר׳ לסוסיא לפי שהשכל ההיולאני המתקשט בקשוט הראוי לא יפסיק מרוצת הליכתו אל הצלחתו לקיחתו בעתי' מה שיצטרך לעמידת גופו וזה דבר הוא אפשרי בחק השכל ההיולאני ואם היה שיהיה מציאותו בפעל רחוק מאד ר״ל שימצא איש מתעסק תמיד בעיון בדרכי הש״י אף בעת לקיחתו מה שיצטרך לעמידת גופו:

י[עריכה]

נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים:

רוצה בזה שהיא נאותה לקבל הקשוט והעד ומוכנת אליו תכלית ההכנה. ואמר לחייך וצוארך לפי שהם המקומות אשר מדרכם שישימו בהם אלו הקשוטים בארץ ההיא:

יא[עריכה]

תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף:

אמר נעשה ולא אמר אעשה לפי שהוא יצטרך בזה הקשוט לעזר אחר זולת השכל הפועל. והוא העזר שיהיה לו מהרועים אשר קדם זכרם אשר יישירוהו אל זה הקשוט. ועוד כי הוא יצטרך בזה שיעזרוהו שאר כחות הנפש ותשלם ההסכמה ביניהם לעזיבת התאוות הגופיות והתענוגים ההם. ואפשר שנאמר שהרצון בזה הקשוט השגתה המושכלות וההשלמה בהם ויהי' דמותו אותו לסוסיא מצד המרוצה למקום החפץ בלי הפסק כמו שקדם. ויאמר שהיא מוכנת לקבול זה השלמות. והוא אשר דמהו לתורים ובחרוזי' להיותם הולכים מהלך התקון והשלמות מהאברים אשר מדרכם שיושמו בהם. ואמרו נעשה לפי שאין הוצאת זה הכח לפועל מיוחס אל השכל הפועל לבד אבל יצטרך אל עזר אחר כמו שקדם והם השלמים אשר יישירוהו אל זה השלמות. ועוד כי אין דרך להגעת המושכלות הראשונות מהשכל הפועל בזולת החוש והדמיון והכח הזוכר כמו שקדם:

יב[עריכה]

עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו:

בעבור שכבר קדם שזה השלמות יצטרך בהגעתו אל עזר אחר זולת השכל הפועל והוא החוש והדמיון והכח הזוכר. והיתה הכוונה בזה הספר להעיר על דרך זה השלמות לנו. ומה הדבר אשר יחוייב הגעתו תחלה. ואיך יגיע. עד שיכלה הענין בסוף אל הגעת השלמות התכליתי לנו. דרך בזה בזכירת המדרגה הראשונה בסדר מהמדרגות אל ההצלחה כאשר נחשוק אליה והיא שלמות המדות. וזה כל פרי זאת הפרשה עד אמרו קול דודי הנה זה בא וגו'. ושם הכח הנפשי אשר ילך במדרגת ההיולי אל השכל ההיולאני במדרגת הנקבה החושקת והשכל ההיולאני במדרגת החשוק. וזה דבר נמשך בכל מה שיבא בזה הספר. והנה זה הכח הולך במדרגת ההיולי באופן מה לשכל ההיולאני ובאופן מה במדרגת הפועל כמו שנזכר בספר הנפש. ואמר זה הכח הנפשי המעיר השכל ההיולאני לדרוך אל השלמות בהשלמו עד שיהי׳ המלך במסבו והוא השכל ההיולאני הבושם שלי יתן ריחו ויעירהו על הגעת המושכלות. ואמנם היה זה לפי שאלו הצורות הדמיוניות בהשנותם יעירו השכל על עשיית ההקדמות הכוללות ונתינת המשפט הבלתי תכלית. ואולם אמרו במסבו ירצה בו הדברים אשר ישיגם השכל כי הם עגולה סובבת. וזה שהדברים הנמצאים הם על מדרגות והם קצתם במדרגת הצורה והשלמו' לקצת וקצתם בדרך ההיולי לקצת. ולפי שהשכל יחקור במהות הדברים המוחשים אשר הם החמר והצורה הנה יקרה לו כשיחקור מההיולי שיעתק מהנכבד אל השפל עד שיגיע להיולי אין היולי אחר קודם לו. כאלו תאמר ההיולי הרחוק. וכשיחקור מהצורה יקרה לו ההפך מזה ר״ל שיעתק מן השפל אל הנכבד עד אשר יגיע אל הצורה אשר היא הצורה הראשונה לכל הנמצאות. כאלו תאמר הש״י. וישוב הדבר כאלו הוא סובב. וגם כן הנה ברוב אלו הדברים הטבעיים תהיה ההשגה בסובב. וזה שאנחנו ברוב נלך מהם מן המאוחר אל הקודם עוד נשוב ונביא מהקודם אל המשיגים המאוחרים ממנו. וזה מבואר למי שיעיין בחכמה הטבעית. כי בהרבה מהדברים תהיה השגתינו בה על זה האופן. או אמרו במסבו במקומו. וירצה מה שיתחיל להשתדל במושכלות. והענין א' איך שיפורש מאלו הפירושים:

והנה לפי זה הביאור יהיה החשוק במה שקדם מזה המשל השכל הפועל והחושקת השכל ההיולאני. ומזה הפסוק עד סוף הסדר יהיה החשוק השכל ההיולאני והחושקת הכח הנפשי אשר ילך מהשכל ההיולאני במדרגת ההיולי. כאלו תאמר הכח המדמה או הצורות הדמיוניות אשר נרשמו בו מהדברים המוחשים באמצעות החוש והכח הזוכר. וזה זר מעט מצד הלשון ואולם הוא נאות מאד מצד הענין רצוני היות זה המשל אשר המשיל בחשוק וחושקת ירצה בו פעם בחשוק השכל ההיולאני ופעם הכח הנפשי ופעם השכל הפועל וכן הענין בחושקת שהוא ירצה בה פעם השכל ההיולאני ופעם הכח הנפשי ההולך ממנה במדרגת ההיולי. ואפשר שנאמר כי החשוק באמרו לסוסתי ברכבי פרעה הוא השכל ההיולאני והחושקת הוא הכח הנפשי אשר ילך ממנו במדרגת ההיולי. ואמר מספור מעלת הפלגת חשקה שהוא מדמה אותה לסוסיא אשר ברכבי פרעה לקלות מרוצתה. ואמר שיצטרך אליה קודם זה הקשוט במדות החשובות ושהיא מוכנת מאד אל זה הקשוט. ואולם אמרו תורי זהב נעשה לך הוא לפי שאין זה הקשוט מיוחס אל השכל לבד אם לא בעזר הרועים שקדם זכרם ובעזר שאר כחות הנפש שיסכימו ויכנעו לעבודת השכל. וזה נאות מאד לפי הלשון. ובזה יהיה בכל זה המשל אשר בזה הספר מורה על חשוק אחד וחושקת אחת:

ואולם פרשת שחורה אני ונאוה אינו משל לחושק ולחושקת ולזה אינו זר אם ישוב המאמר אל השכל ההיולאני. ועם זה הנה אפשר שיפורש ג"כ כשישוב המאמר אל זה הכח הנפשי אשר ילך במדרגת ההיולי מהשכל. ויהי' שחרות זה הכח היותו משולל בתחלת עניינו מאלו הצורות אשר יביאו השכל ההיולאני אל שלמותו. והיותו נאוה הוא מצד היותו מוכן לקבלם. ואמר שהמונעים אשר לו אשר יבדילוהו משלמותו והם בעצמם מונעים השכל משלמותו הם מביאים חשך כמו אהלי קדר. ולזה קראם כיריעות שלמה לפי שהם מסך מבדיל השכל אל שלמותו. ואמר ששאר כחות הנפש נחרו בו ושמוהו משתדל במה שיאות להם וזה הפועל המיוחס לו אשר ילך ממנו מדרגת השלמות לא הניחוהו להשתדל בעשייתו. ואמר אל השכל ההיולאני הגידה לי מהו הדבר שחשקה אליו נפשי כדי שיוכל להתיישר בהמצאת הצורות הדמיוניות המצטרכות בהגעתו. ואיכה תרעה נפשי ר"ל מהו הסדר אשר תלך בו בחקירת׳ בדבר דבר מן הדברים הנמצאים. ואיכה תנוח לגורלה. ובכלל הנה יפורש הנמשך לפי האופן הקודם בביאור הקודם אין הבדל בזה. אלא שהמדבר בכאן הוא זה הכח הנפשי. והמשיב לו הוא השכל ההיולאני. ובביאור הקודם היה המדבר השכל ההיולאני. והמשיב לו הוא השכל הפועל. וזה נאות מאד מצד הלשון. ואולם הביאור הקודם נאות יותר מצד הענין:

יג[עריכה]

צרור המור דודי לי בין שדי ילין:

אמר זה הכח הנפשי שהשכל ההיולאני אשר ילין בין שדיה ותניקהו ותזונהו עד שיתחיל לדרוך אל שלמותו הוא דומה לצרור המור. וזה שהמור לא יתן ריחו כי אם כשיושם באש כמו שזכר הפלוסוף. ולזה צריך לו עזר מחוץ אל נתינתו ריחו. ואין לו נתינת הריח בפעל כי אם בכח. והנה המור הצרור בצרור הוא יותר רחוק לנתינת ריחו מצד המונע אשר לו מחוץ. וכן השכל ההיולאני לו שלמותו בתחלת הענין בכח ויצטרך אל עזר מחוץ לצאת הכח ההוא אל הפועל ולו מונעים מחוץ יצטרך שיוסרו קודם שידרוך אל שלמותו:

יד[עריכה]

אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי:

אמר זה הכח הנפשי שהשכל ההיולאני דומה אל אשכל הכפר שהוא הוייה בלתי שלמה רצוני שהוא התחלת עשות הפרי. והנה עין גדי היה בהרים לפי מה שיראה בספר יהושע ובמקומות אחרים זולתו. והוא מבואר שאשכל הכפר תשלם הוייתו בזמן יותר ארוך הרבה מזמן השלמת הרבה משאר הפירות. והנה בהרים יצטרך בהשלמת הווייתו אל זמן יותר ארוך ממה שיצטרך אליו בעמק ובשרון. והנה בהרים יותר נבחר ויותר נעלה. ובזה יאמר שהשכל ההיולאני הוא שלמות בלתי גמור יקשה צאתו לפועל אבל כשיצא לפועל הוא יותר נבחר ויותר נעלה משאר הכחות בעלי השלמות:

טו[עריכה]

הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים:

אמר השכל ההיולאני ממשל על יופי הכנת זה הכח הנפשי והחשק הטבעי אשר ביניהם יחד אל ההשתדלות בדריכת אל השלמות שזאת החשוקה היא יפה מאד ושעיניה יונים ר״ל שעיניה יפים כעיני היונים כאמור עיניו כיונים על אפיקי מים. והנה העינים היפים הם ממה שיביא יותר אל שיהיה חשק החושק אל חשוקתו וזה דבר מבואר בנפשו מענין החושקים והוא לפי המשל לבד:

טז[עריכה]

הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה:

השיבה היא שכמו שיחשוק השכל אותה ליפיה וטוב הכנתה להמציאהו מה שיביאהו אל השלמות כן תשתוקק אל השכל ותכסוף שתתחבר אליו ותשכילהו מה שידריך בו אל השלמות. ואמרה שדודה עם היותו יפה הנה הוא טוב ונעים והערש אשר יתחברו בה היא רעננה ויגדל תענוגם בה. והעיר ג״כ באמרו רעננה אל שחבורם עושה פרי כי הרעננות והלחות הם סבת עשיית הפרי והיובש סבת המנעו וזה כולל הצמחים והבעלי חיים. ולזה יגדל חשקה אליו מצד יופיו ונעימותו והתכלית הטוב המגיע בהתחברה אליו:

יז[עריכה]

קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים:

אמרה שהקורות והרהיטים אשר הכין להם הטבע לבנות להם הבית אשר יתחברו בו הם חזקים מאד ולזה כן יהיה הבית אשר יבנו מהם הצורות הדמיוניות והמושכלות. והוא מבואר שאלו ההשגות כאשר יהיו לכלים אשר תהיינה מיוחסות אליהם בזולת טעות וזה שהטעיות לא יבואו מהחושים אשר תהיינה מיוחסות אליהם השגתו. והמשל שאנחנו לא נטעה בחוש הראות כשנשפוט בו שזה הדבר שחור או לבן ואמנם כבר נטעה כאשר נשפוט בו דרך משל בשחור שהוא מר מפני שהרגשנו באלוא״י שהוא מר ושהוא שחור וזה שאינו מחוייב שכל שחור יהיה מר. ואפשר שנאמר שהרצון בזה הבנין אשר יבנו לשמרם מהמונעים אשר מחוץ ולהתחבר בו ראוי שיהיה חזק מאד ולזה אמר שקורות הבנין הזה יהיו ארזי' ורהיטיו ברותים בדרך שיהיה הבנין ההוא חזק מאד והוא להם למחסה ולמסתור מזרם וממטר ומהענינים אשר מחוץ וזה דבר מחוייב הוא להם קודם שישלם החבור ביניהם רצוני שיהיו נשמרי׳ מהמונעים אשר להם מצד פחיתות המדות והטעויות הנופלות מצד הדמיון והתערב הענינים המקרים בענינים העצמים:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.