אלשיך/שיר השירים/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אלשיך TriangleArrow-Left.png שיר השירים TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
רלב"ג


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון
צרור המור
תורה תמימה
פירוש המיוחס לרמב"ן
(מאחד מרבותיו)
עוטה אור
צפירת תפארה
משל ומליצה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

אומר כי המגלה הזאת הלא היא ויכוח בני הגולה הגולים בגלות החיל הזה המר והנמהר אשר יתוכחו עם ה' אלהיהם חברו שהע"ה ברוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו להודיע חבתו יתברך אליהם ואהבתם אליו בל יאמר אומר עזבם הקב"ה וה' שכחם באורך הגלות הלז. או יאמר אין זה כ"א רוע לב בני ישראל אשר שכחו מעשיו יתברך ועזבו בריתו וע"כ גם ה' מאסם ובהם געלה נפשו חלילה ע"כ ראה והתקין אמרי שפר המגלה זאת והמשיל את ישראל אצלו יתברך לבת מלכים כלילת יופי נאה וחסודה אהובת מלך גדול מלא חכמה וכליל יופי וירא' בשבי' ויאהביה ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו מכל הנשים ויצא למלחמה על שונאיה ויפרקה מצריה ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה לתת לה ויאהבה כנפשו והיא גם היא אהבתו לשמו ולזכרו תאות נפש ובהגיע את דודים אהבת כלולות הגישה אליו ויתעלסה באהבים ויחבק אותה וינשק אותה וירוו דודים כי נפלאתה אהבתו אותה מאהבת נשים ויהי כי ארכו הימים ומצא בה ערות דבר כי התנה אהבים עם אחד מהסריסים ויקצוף המלך מאד ויצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי המלך לשלחה מביתו ולבלתי השיב אותה עד ימים או עשור אכן לא כרת בינו לבינה ולא כתב ספר כריתות אליה רק שלחה מביתו והלכה נעה ונדה מבית לבית ומחצר לחצר ולא מצאה מנוח לכף רגלה ובטלטוליה וקורותיה זכור תזכור אהבת כלולתיה עבדיה ואמהותיה אשר היו לפניה ומה טובו דודיה ודמוע תדמע באומרה איכה נחשבתי לנבלי חרש הושלכתי כמשמים ארץ מבית מנוחתי וארמוני מלכותי ונפש דודי בחלה בי. על כן נשבר לבה בקרבה כי נתנה שוממה כל היום דוה ונכספה וגם כלתה נפשה לחצרות אדוניה ואמריה תאמר מי יתנני כירחי קדם אשר אהבני אישי בהלו נרו עלי ראשי וגם המלך זכר את אשתו ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה ויאמר בלבו למה זה תגדל מרורת חטאה לפני והנה הסריס ההוא לא ירע ולא ישחית וגם היטב אין אותו ולמה תגעל נפשי באשת נעורי אשר אהבתי לי והיא גם היא מאסה באשר בחרה וקשרה אהבה באישה הראשון אז המלך במלאת ימי נדותה אשר נדה אותה מלפניו שב אפו ממנה ויבן לה בית ויהי עמה כמשפט הראשון ותשמר האשה מן היום ההוא והלאה משוב אל חטאה אשר חטאה אכן ברוב הימים לקחה לה מדות רעות ותתגנה בעיניו על רוע מדותיה ומאסה במוסר השכל וישב ידו שנית להדפה ממצבה ולהורסה ממעמדה אל מעונות אריות והררי נמרים ותהי למרמס זה דורס ואוכל וזה טורף ושואג פורק אין מידם והיה כאשר תנוס מפי הארי ופגעה הדוב ואם אל עיר תאסף ונשכה הנחש ובפעם הזאת השנית לא הזכיר קצבת ימי רחוקה מרוב שיחו וכעסו על שנותה באולתה ותעבור רצונו זה פעמים אכן עודנו מחזיק באהבתה ולא בחר בזולתה ותמיד כל היום נפשו שוקקה מתי תשיב מרוע מדותיה אשר היו לה לקרבה אליו ולתת את דודיו לה כי כלתו היא אשר חשק בה ומי בכל בנות הארץ תערוך אליה אף גם עודנה בחטא' האחרון ומה גם בהסירה את שמלת רוע מדותיה מעליה וכאשר יקרה נפשה בעיני המלך כן יקרה נפשו בעיניה כי זכרה אהבת כלולותיה אלוף נעוריה בכה תבכה לילה ויומם עינה נגרה ולא תדמה כי תזכור ימים מקדם בהלו נרו על ראשה ונכספה וגם כלתה נפשה לשוב כימי קדם קדמתה כי חולת אהבה היא אך עדיין לא הטהרה מחלאת מקצת מדותיה אשר לא טובים והאיש משתאה לה מחריש מהחזיק בידה להשיבה אליו עד אשר תטהר ותהי עולה מאליה אל המעלה הגדולה ההיא אשר היה לה וארכו להם הימים בתוחלת ממושכה היא מיחלת עד יתן יד להכין אותה ולסעדה והוא מיחל עד החילה תחלה להכין עצמה ויש זקן וכסיל יפתנה ובחלק שפתיו ידיחנה לבל תשוב עדיו ואחרי כן הלוך ילך רכיל לדבר סרה עליה על כי עודנה מחזקת בטומאתה ותוסף לחטא ותקם א' מגוריה אשר ילדה לו ויחר לו לקול צללו אזניו ככל היוצא מפי חושבי און החושבים על המלך תועה ועל המלכה כאומרם החנם יאחר המלך מהשיב את נדחתו זה כמה שנים וגם על המלך יאריכו לשון לאמר האם כשרה היא בעיניו כי ע"כ לא החליפה ולא המיר אותה בזולתה למה עזבה וישכחה בגלל הדבר הזה ילד יולד למו נשא משלו ויתן בפיו שיר חדש ויהי שירו דברי דודיהם וחשוקיהם כסף רב כסף אשר נכסוף נכספו זה לזה אף אחר שלוחיה ואשר הסתיר פניו ממנה לא מקנאה ושנאה כי גם שם ידו תנחה ותנהלה וכי אף גם בהיותה בארץ אויביה גם שם יתנו אהבים היא והו' בשאלה מאתו יטה אליה חסד יפרש כנפיו יקחה כמשפט הראשון כי לא כשאר נשים היא כי תמאס בעוותם כי חיות רעות הנה ורשעתן מלבותן והיא לא כן וגם הוא ישיב אמריו לה כי אהבת עולם אהבה וידבר על לבה כי טובה היא בעיניו לתת את שאלתה ולעשות את בקשתה אך אחר החילה להכין תמרוקי קשוטיה וככלה תעדה כליה. הנה כי כן בדמותו בצלמו קרה לנו עדת ישראל עם אלוף נעורינו אבינו מלכנו כאשר נשאו המשל הזה רז"ל על יום צאתנו ממצרים לבת מלכים שתפסוה לסטים כו' לימים בקש המלך להשיאה וכו' כי מאהבתו יתברך אותנו הוציאנו ממצרים קרע לנו את הים העבירנו בתוכו בחרבה ובהגיע עת דודים אהבת כלולת קרבנו לפני הר סיני והכניסנו תחת כנפיו וישקנו מנשיקת פיו בהשמיענו מפיו תורה ומצות ושמח שמחנו כמשוש חתן על כלה והכניסנו לא"י ובנה לנו בית הבחירה ויהי כאשר מצא בנו ערות דבר כי זנינו מאחר אלהי' ויפת' לבנו אחר אלילים אלמים חרה אפו בנו ויגרשנו מביתו ויקצוף קצבת גרושנו עד מלאת לבבל ע' שנה ובמלאות הימי' האלה שב ה' את שבותינו והטה כלפי חסד כאמור במאמרם ז"ל כלום אדם מקנא אלא גבור בגבור כו' אך מה המה אלה האלילים האמללי' כי המה הבל לקנא בהם כי הלא ידמה לאשה שתחת אישה תקח את סריס ע"כ הכין ארמון על משפטו ויביאנו אל היכלו ומן אז חדלנו לקטר אל אלהי העמים אלילים אך כאשר ארכו לנו הימים נמשכנו אחר רוע מוסר והחזקנו במדת שנאת חנם ותחת זאת שלחנו מביתו ויצאנו והיינו מעיר אל עיר וממלכה אל ממלכה סחי ומאוס בקרב העמים וישיתונו בתה והנה בעתה השברנו קדרנו שמה החזיקתנו כי ארכו לנו ימי הרעה ואנחנו לא נושענו ולא אתנו יודע עד מה עד מתי ה' שאר ישוב שאר יעקב כי הימים הראשונים אשר גלו לבבל היו טובים מאלה כי בפיו מלא לאמר מועד צאתנו ובפעם הזאת הסתר אסתיר ויום נקם בלבו תחת היות מדת שנאת חנם בלבנו כדאיתא ביומא פ"ק הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם והיא שעמדה עלינו לכלותינו ועליה הורגנו כל היום בכל המקומות אשר נדחנו שמה ואף גם בזאת לא עזבונו לא הסתיר פניו ממנו רק בשצף קצף שמאל דוחה וימין ה' מקרבת וגם אנחנו לא שכחנו שם אלהינו חלילה לנו כי יחד כולנו אסירי התקוה תמיד כל היום רבת צמאה לה נפשנו ישוב ירחמנו יחבקנו וינשקנו מנשיקות פיהו יטעמנו מצוף דבש אמרי נועם ה' עלינו פה אל פה הוא הטוב המקוה כאשר דבר לנו ע"י נביאי האמת והצדק באומרו אלינו וכל בניך למודי ה' כי טעמנו מעט מזער במעמד הגדול והקדוש בהר סיני כי ידענו כי עוד ידו פשוט' לקבלנו כי אף גם זאת בהיותנו בארץ אויבינו לא מאסנו ולא געלנו ולא המיר אותנו כי ישראל עמו אשר בחר גוי א' בארץ ובגוים לא יתחשב לא כן לא אשר לא ידעו את ה' אף גם בראותם נפלאים מעשיו ולא כאלה חלק יעקב הדבקים בה' כי בצר פקדוהו סרים אל משמעתו ולא יקוצו בתוכחתו ע"כ מדאגה מדבר פן יאמר איש כי יבולע ישראל חלילה כי עזבו ה' וישכחה בגלות החיל הזה כי שכחנו שם אלהינו ויטשנו כיום הזה ע"כ אלהים הופיע ע"י איש שר וגדול שלמה המלך ישראל אשר על ידו השרה שכינתו בתוכנו בבית הבחירה ויתן בפיו שיר חדש על היהודים האמללים אסירי התקוה הגולים בגלות הזה האחרון המורה בעמק אהבתו יתברך אותנו וגם אנחנו אליו ככל דברי הספר הזה כי הוא יורה כי לא על הבית אשר הוא חרב וגלינו מארצנו נתפרדה חבילתנו כי הלא תמיד צמאה נפשנו לשוב לטעום מצוף דבש נשיקות אמרי פיו כאשר טעמנו בסיני בקדש ועודנו כאשת נעורים מתרפקת על דודה אחר שלוחיה באמור אליו ישקנו מנשיקות פיהו וכו' וגם הוא יתברך ישיב אמריו לה כי בת עמו כלתו היא וישוב יקרבנה יביאנה ויטענה בארמון על משפטה אשר יבנה לה בנין עדי עד בשובנו עדיו ובזה ינחמנו מעצבוננו מן האדמה אשר אררה ה' ומהר ציון ששמם ודאבון נפשנו על אורך גליותנו וגזרה חכמתו יתברך הרמתה כי הבונה הבית הראשון זה ינחמנו על גלות הזה האחרון הוא המלך שלמה ע"ה שהיה מאז מבשר ואומר על הבית האחרון מן הראשון. עוד סבה שנית הלא היא כי הנה בימי שלמה היתה הלבנה במלואה כי מאברהם עדיו היו ט"ו אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה ומאז והלאה היחל החסרון כי רחבעם נפגם מלכותו וימשך הפגם הולך וגדל עד צדקיה שהיה דור כ"ט הוא תכלית החסרון ומאז חסרנו כל וכל מחמדינו היה לחרבה לכן להיות החסרון מעותד משלמה והלאה רצה הקב"ה שהוא ינחמנו ויורנו כי עוד היום באורך גלותנו לא זז מחבבנו צור ילדנו וגם אנו אליו ככל דברי שיר הקדוש הלזה ולא ישקוט עד אם כלה להשיב את נדחו. עוד שלישית כי הלא אין איש שם על לב צרת השעבוד כמלך שלמה מדאגה מדבר כי מקדש ה' כוננו ידיו לא יכון לעולם כי ע"כ מאז הבית בהבנותו בנה בקרקע המקדש בית גניזת הארון לכשיקרבו ימי החורבן כמאמר המלך יאשיהו הביאו את הארון אל הבית אשר בנה שלמה והלא מי הוציאו עד כה מהבית אשר בנה שלמה אלא זה בית גניזתו כמאמרם ז"ל וגם בפיו מלא לאמר אם ה' לא יבנה בית וכו' כמבואר אצלנו במקומו שאמר חבל על דאבדין שני הבתים הראשונים כ"א ה' לא יבנה בית המעותד בבית השלישי כי מעשה אלהים יהיה ולא ימוט לעולם שוא עמלו בוניו בו כעת אם ה' לא ישמור עיר כד"א ואנכי אהיה לה חומת אש סביב כו' שוא שקד שומר וכן אחשוב במקרא שכתוב שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי כלומר אך לא אשר יבנה ה' במקום הזה עצמו כי מעשה אלהים יהיה ולכן על הצטערו מאז נכון הדבר יהיה הוא ולא אחר אשר על ידו יושר השיר הזה המורה בעמק אהבת ה' את ישראל עמו ושלא שכחנו בגלותינו וגם אנו דבקים בה' ולא ימנע מלגאלינו ככל דברי הויכוח הקדוש הזה ומה גם עתה שחוברו לו יחדו מעמד שלשת הטעמים האמורים שלכן אליו יאתה לדבר דברי שיר הלזה מלאיש זולתו וזה יאמר שיר השירים אשר לשלמה לו' אל יחשב כמו זר בעיניך האמר שיר ויכוח בני החרבן השני מפי שלמה בונה הבית הראשון כי לא יתייחס זולתי לאחד הגדולים אשר מבני החרבן המה כי דע איפה כי שור זה היא מהשירים אשר יאותו לשלמה בעצם והוא מהטעמים הנאמרים באמת:

או יאמר בשום לב אל מאמרי רז"ל יש יאמר כי שיר השירים על הים נאמר מפי מלאכי השרת וי"א בסיני מפיו ית' וי"א באוהל מועד והנה לעומ' הסכמ' רז"ל ע"פ המקרה כי שרת' על שלמה רוח הקודש ואמר שלשה ספרים שיר השירים ומשלי וקהלת ואם אמרנו שנשכחו והחזירו ברוח הקודש איך יאמר אשר לשלמה והלא עתניאל בן קנז החזיר כמה הלכו' שנשתכחו מישראל בפלפולו ולא נקראו על שמו ולמה יגרע על היות מכח פלפול אך לזה נשית לב אל אומר' אשר לשלמה ולא אמר שיר השירים לשלמה כד"א שיר המעלות לשלמה אמנם הוא כענין מאמרנו בביאור ספר משלי על תאמרו יתברך בימי מרע"ה אליעזר בני או' עגלה בת שנתה כו' והלא כמו זר נחשב יחשוב מאמרו ותורתו בשם איש האדמה ולא עוד כ"א כמה דורות טרם הולדו אך הוא כמדובר שם כי כל נפש ונפש מישראל יש לה חלק בתורה מתייחס אל בחינתה וזה חסדו אשר יעשה הוא יתב' עם כל איש ואיש לבלתי חדש בעולם שום דבר מהמתייחס אל בחינת נפשו רק מפיו בכל דור ודור ולא עוד כ"א גם הוא ית' עצמו ולא יזכיר מאמר הקדו' ההוא רק בשם בעליו כי מאז טרם יולד יאמר זה חלק פלוני כן הדבר הזה גם שהוא יתברך או מלאכיו אז שררו השיר הזה מאז בהחיל' הם אמרו שיר השירים אשר לשלמה לו' זה שיר מהשירים אשר לשלמה כלו' אשר לו חלק נפשו מעין שבח מאמרו יתברך אליעזר בני אומר פרה בת שתים כו' כי מאז גלה כי הדין הוא לאליעזר בנו הוא חלק נפשו כן אמר שיר השירים אשר הוא לשלמה שלו חלק נפשו ומעותד ליאמר על פיו בהתחדש בעולם ומעתה נאמר אשר הוא לו:

ומעין הדרך הקודם אפשר בשום שכל והבין באומרו השירים ולא אמר שיר אשר לשלמה כמאמרם ז"ל במד' חזית רבי סימון אומר שיר השירים כולא חד ואלין תרתין אחרנייתא מה את עביד לון שיר המעלות לשלמה וחד מזמור שיר חנכת הבית לדוד ע"כ. וראוי לדעת על מה יזכיר בזה השני' האחרים ואחשבה לדעת זאת כי היה עם לבבם כי שלשת השירים האלה המה כללו זה פעמים שנבנה בית המקדש עם הבית השלישי אשר יחלנו כי מזמור שיר חנוכת הבית נאמר על הבית אשר בנה שלמה ושיר המעלות לשלמה על הבית השני ממוצא דבר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד כו' כי הוא יורה כי על הבית בהבנותו הפעם השנית ידבר כי לא נתייחס אל בונה א' כראשון אל שלמה כ"א רבו בוניו בו וגם היו שומרים לעיר חצים כו' מחזיקים כו' ותהי להם הלילה משמר והיום מלאכה ושיר השירים על הגאולה ועל התמורה מהשני בתים אל הג' כי אז ישקנו מנשיקות פיהו כשאלתנו בגלותינו הזה האחרון כי הבית הזה האחרון קוינו לו הוא קיים לעד בזכות יעקב שמטתו שלמה כי ע"כ קראו בית לא כמשפט הראשון שבזכות אברה' שקראו הר ונעשה הר ולא כשני שבזכות יצחק שקראו שדה ושדה נחרש ובזה יאמר זה הוא שיר בין שלשת השירים שעשה שלמה כלומר שיר בין השירים משובח שבשירי' אשר לשלמה והוא כי כל שיר שבכל ספר מספרי הקדש לא יבצר ממנו יקר וגדולה על יתר דברי הספר ההוא אמר כי בערך השיר בין דברי הספר אשר הוא בתינו כן הוא שיר זה בין השירי' אשר לשלמ' כאלו השנים הנותרי' לא לשיר יחשבו לפני זה כי יעלה במעלות עליהם כדרך אנשים בשבחם איש חיל גדול ורב ורם מרגלא בפומיהו גבר בגוברין שלא לאיש יחשב בערך רקים ופוחזים רק בין גוברין גבורי חיל יהיה הוא לבדו לאיש ולא הם בערכו כן יאמר שיר זה יחשב בין השירים אשר לשלמה כאלו זה לבדו יחשב שיר בערכם והוא כי הבית המקווה אשר יכון לעד עוד לנו נחלה בבית שבשמים כי בחיים חיותינו פה אל פה ידבר בנו במראה ולא בחידות כמראה אשר הראנו בהר סיני וכן הוא החשק אשר צמאה נפשנו נזכה ונהיה למודי ה' פה אל פה כאשר היחלנו במעמד הקדוש ההוא כי הטהרנו שם מזוהמת הנחש לולא מצאנו עון העגל ותשבר כד על המבוע ותשוב חלאתינו אלינו ועתה נפשנו יבשה ע"כ כאיל תערוג על אפיקי מים נכספה וגם כלתה ישוב ירחמנו וטהרנו יביאנו עד גדר ישקנו מנשיקות פיהו כי מאז לא נמוט לעולם. והנה בהשתלשלו' ויכוח זה בינו יתברך ובין בני ישראל יסתעף שבח הוא יתברך את כנסת עמו ישראל וכנסת ישראל את הקב"ה כאשר יבא ברחובות קרית הויכוח בס"ד ויתכן כי זה כיוונו רז"ל במאמרם כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים הלא הוא כי כל השירים הצד השוה שבהם שהם קודש הלולים לה' על הנס ועל הפורקן אשר הפליא לעשות או על נסים רבים המה כללו יופי קדש א' שהוא שבחו יתברך אך השיר הזה הוא קדש כולל שני קדשים שבח הקב"ה ושבח כ"י וזהו קדש קדשים. או יחזור הכל אל שבחו יתברך והוא כי השירות הן עשר כמאמר המתרגם והנה אין ספק שכל אחד יש לה בחינה מוחלקת מזולתה יש שירה על נס נעשה בבחינת מדת רחמים כענין שירת הים ויש על נס שבבחינת דין ויש על בחינה משותפת וההיקש בעשר בחינות הידועות לעשר שירות אמר כי כל השירי' הם קדש א' שכ"א לא יכלול רק קדש אחד אך שיר זה הוא קדש כולל כל הקדשים כי פה נשבח את הקב"ה בכל בחינותיו אחד לאחד כאשר נשא משלם אל קומת איש באומרו ראשו כתם פז כו' מן הראש ועד הרגלים לכליל כל הבחינות כנודע ובזה אף אנו נאמר בפשט הכתוב שיר השירים כו' שיר כולל כל השירים והוא על הבחינה הכוללת כל העשר כמדובר:

ב[edit]

ישקני מנשיקות וגו'. זה החילו לגלות חשק עם ה' אלה אשר בגלות החיל הזה להדבק בו יתברך וימשילם כאמור לכלה נאה וחסודה אהובת מלך אשר שלחה מביתו ויצאה והיתה שמה ושממה כל היום דוה חולת אהבה מאישה הראשון מתרפקת על דודה בזוכרה אלוף נעוריה אהבת כלולותיה ויהי בלבה כאש בוערת עצור בעצמותיה ותאמר בלבה אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה אולי יתעשת האלהים ויכמרו רחמיו לקול תחנוני ותען ותאמר בלב נשבר וגוף חמרמר בנפש מרה כעניה סוערה מי יתן ישקני מנשיקות פיהו כאשר היה בימי קדם. והנה לבא עד תכונת הדבר נשים פנינו אל מהות נשיקה וענינה והן הוא כל פרי גודל אהבת רעים אהובים כאשר נפלאת אהבתם ואב את בן ירצה ונפשו קשורה בנפשו ישקהו מנשיקות פיהו ואחשב' לדעת זאת מאמרי נועם קדמונינו הלא המה כי האהבה תתהוה בין השוים ובעלי התחברות והפכו בפירוד לכן אומר כי ע"כ להורות איש את עמיתו אהבתו אותו כנפשו יחבקהו וינשקהו וטע' לשבח הדבר הלא הוא כי שתים הנה מיני התחברות והתקשרות זו למעלה מזו האחת תתייחס אל החומר ולמעלה הימנה המתייחס אל הנפש והוא הגדול המפלש באיכות תוכיותם ולכן המורה בעמק אהבתו את בן בריתו בשתים יתחתן בו ויראהו שני אלו קשרים אשר יתקשר ויתחבר בו להורות על הגופני יחבק לו ועל הנפשיי ינשק לו להורות כי נפשו קשורה בנפשו כי הלא הפה יתייחס אל הנפש כאשר תרגם אונקלוס בחכמתו ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא ובגלל הדבר הזה תארו רז"ל סילוק שלשת הרועים את ישראל שלא על ידי מלאך רק על ידו יתברך אל מיתת נשיקה למה שמתדבקת שכינתו יתברך בנשמת רוח חיים באפיו וממשיכה אחריו יתברך ומפרידה מהחומר שהיא כנשיק' פה אל פה כדרשת' ז"ל על וימת שם משה על פי ה' וקרוב לזה קרה לשלשה רעים רשב"י שנפקדו בהתחברם באידרא מתוך משאם ומתנם בצפוני סודות התורה שהגיד אליהו ז"ל אליהם שדבקו נפשות' באיכות סוד התורה ונסתלקו למעלה אל האלהים אשר נותנם גם שאינו נשיקות פה אל פה מפיו יתברך עצמו בעצם כאשר במרע"ה אך היה מעין נשיק' ממש שהיה לכל עם בני ישראל ביום חתונת מתן תורה בצאת נפשם כי מתו בשמעם את קול ה' דובר בם כאומרם ז"ל על נפשו יצאה בדברו כי דבקה שכינה בנפשות' ונמשכו אחריה כי יש' שעמדו על הר סיני השיגו נבואת פנים בפנים ולראות את הקולות ולבא עד תכונת הדרוש נזכירה דודי מאמר' ז"ל במדרש חזית וז"ל ישקנו מנשיקות פיהו אמר רבי יוחנן מלאך היה מוציא הדבור מלפני הקב"ה על כל דבור ודבור ומחזירו על כל א' וא' מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדבור הזה כך וכך דינים יש בו כך וכך עונשים יש בו כך וכך גזירות יש בו וכך מצות וכך קלים וחמורים יש בו כך וכך מתן שכר יש בו והיה אומר לו ישראל הן וחוזר ואומר לו מקבל את עליך אלהותו של הקב"ה והוא או' הן והן מיד היה הדבור נושקו על פיו הה"ד אתה הראת לדעת על ידי שליח ורבנן אמרי הדבר עצמו היה מחזיר על כל א' וא' מישראל ואומר לו מקבלת את עליך כך וכך מצות יש בי כך וכך דינים יש בי כך וכך עונשים יש בי כך וכך גזירות יש בי וכך מצות וכך קלים וחמורים יש בי כך וכך מתן שכרן יש בי והוא אומר הן הן מיד הדבור נושקו על פיו הה"ד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך שראו עיניך איך היה הדבור מדבר ע"כ. וראוי לשית לב איך יתכן ילקח הדבור ע"י מלאך והוא משולל מציאות כי אחר האמרו חלף ועבר ואיננו ועוד אומרו היה מוצי' הדבור מלפני הקב"ה מי הכניסו שיצא למשולל ממש ואיך יתכן צאתו מלפניו ית' ועוד מה צורך הי' אל המלאך ולא ילך בעצמו כדעת רבנן. ועוד באמרו כך וכך דינים יש בו הלא כל א' מצוה אחת היא ואיך יהיה בו כמה דינים וכמה מצות ומה ענין החלוקים האלה דינים ועונשים גזירו' ומצות קלים וחמורים ומתן שכר. ועוד מה זו שאלה שנית מקבל את אלהותו של הקב"ה והלא בכלל קבלת הדבור הוא. ועוד מה זו תשובה הן והן שני פעמי' ועוד באומרו מיד הוא נושקו איך תצדק נשיק' בדבור ומה ענין אומרו על פיו ועוד אומרו הה"ד אתה הראת לדעת וכו' ולא ידבר רק על התראות יתברך ולא על הלקח הדבור ע"י מלאך והיות מחזיר בו. ועוד בדברי רבנן הדבור עצמו כו' כי הלא כמו זר נחשב הלוך ילך הדבור אצל כל אחד ולדבר לו כל הדברים האלה ועוד למה לדעתם לא הוסיף לשאול מקבל את אלהותו כו' כאשר לדעת ר' יוחנן וכן אומרו הן גם בזה זה פעמים ועוד באומרו הה"ד פן תשכח וכו' למה לא הביא מפסוק וכל העם רואים את הקולות כו' שארז"ל רואים את הנשמע. ועוד מי הגיד להם שאומרו הדברים אשר ראו עיניך הוא מה שהיה הדבור מדבר עמו ולא הדברות עצמם שהיו רואים הנשמע. אמנם לבא אל הביאור נקדים שתי הקדמות מפורסמות למוצאי דעת אחד כי הלא כאשר נראה בצאת דבור מפי איש יצא הבל מפיו כן נצייר בדבר ה' יצא יתפשט שפע שופע ימשל אל הבל פה בדברו יתברך כי אם שיתחלקו כפי איכות הדובר כי האדם למה שהוא גשמי גם הבלו חולף ובלתי קיים ומשלל קדוש זולתי זכות הדבור בהיותו על ד"ת ומצוה אמנם הוא יתברך למה שאין חקר לקדושתו גם הבל פיו לא יערכנו ומלאך ושרף הלא יעיד מקרא שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם הוא מורה באצבע שרוח פיו שבמאמר הי' מהוה כל לבא השמים והענין כי לא יצויר אצלו יתברך דבור לגדולתו כנודע רק שמשכינתו היא כסא כבודו המתואר לפה להיותו מוצא אל שפע השגחתו והשפעתו יתברך אל העולם השפל מתוכיות הנקרא פה יצא שפע וכח קדושה מתפשט חוצה והוא מתוך איכותו בהבל פה המדבר היוצא מתוכיותו בדברו וע"י ההתפשטות מתעבה בצד מה עד השמיע קול ואותו כח היוצא ומתפשט היא הפועל מה שברצונו יתברך לפעול בו כי אין ספק כי העשרה מאמרות שבהם נברא העולם כי רוח פיו יתברך במאמר עצמו היה מהוה כל הנדבר בו וזה לא יבצר מכל מאמר מה אשר יצא מפיו יתברך כדבר שנאמר כי כאשר ירד הגשם וגו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי והצליח את אשר שלחתיו הנה כי הדבור בעצמו הוא הפועל ועושה ומצליח את אשר ישתלח ומה גם עתה כאשר יהיה דברו יתברך אשר יצא מפיו ממאמרי תורתו שאין קצה לקדושת' כי אז אין ערוך אל קדושת רוחניות ההבל אשר אז יצא מפיו ית' כי היה כמאציל וממשיך בהבל פיו בכל דבור ודבור מרוחניות עולם סוד קדושה המתייחסת אליו יתברך מפנימיות ספיריות התורה הבלתי נפרדת מאתו יתברך כנודע עם שלא יבצר הלוך ילך הדבור ומשתלשל ומתעבה מצד מה באופן יסבלנו חומר האדם וישמעו ישראל את קולו. ומה מתקו דברי רז"ל במדרש חזית באומרם על דברת מ"ת וז"ל ויש אומרים שגמעה מפיו ונותן לו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה שיורה כי דברי פיו יתברך בתורה אשר תצא מפיו הוא מאיכות תתייחס אל דבר גנוז תוך פיו יתברך ובכן לא יפלא היות הדבור דבר רוחני מאד קיים לעד יוכל איש שלם לדבר בו כאשר ידבר עם אחד ממלאכי עליון עם שגדר הדבור עולה על כלם מעלה מעלה כמאמרם ז"ל פרק אין דורשין כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך ממנו שנאמר וברוח פיו כל צבאם ע"כ הנה מבלתי אומר נעשה מלאך יורה שאיכותו למעלה מן מלאך שממנו ע"י התפשטותו נברא המלאך וז"א ממנו נברא מלאך הוא מה שכתבנו על רוח פיו כל צבאם כי ע"י הבל פיו היה מהוה ולבא השמים הם המלאכים כי איכות הדבור יעלה עליהם מאד:

עוד שנית כי הלא כל התורה כלה כלליה ופרטיה ודקדוקיה ופירושיה נאמרו בסיני וגם שלא מצינו רק עשרת הדברים הנה אין ספק כי המה כללו כל התורה ומצותיה כי כלם מסתבכות בהם קצתם בזה וקצתם בזה כמאמר רש"י ז"ל בפרשה ודקדק אותו מהכתוב וכן הר' סעדי' גאון ז"ל חלק כל תרי"ג מצות בהם ובדבר הזה מצאנו טוב טעם בדברי רז"ל במדרש חזית כי שם נאמר שאמרו ישראל למרע"ה דבר אתה עמנו כו' ואח"כ ראו כי כל מה שהיה מלמד להם היו שוכחים מה שאין כן במה ששמעו מפי הגבורה אז אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמודו עובר חזרו ובאו להם אל משה אמרו לו הלא יגלה לנו פעם שנית וכו' והלא כמו זר נחשב תפול שכחה בעשרת הדברות כי הלא מצער המה ומה גם אמרם שעל היות שתי הדברות מפיו יתברך לא היו שוכחים איך ייחסו העדר השכחה אל למדם מפיו ולא אל היותם שתי דברות בלבד אך אמנם אין ספק כי לא לבד היו שומעים העשרת הדברות כאשר המה אצלנו כ"א כל אחד ואחד בכל המסתעף בו אשר יכללו כל התורה כלה ומצותיה כלליה ופרטיה ובזה לולא ה' צבאות דבר מי יכילם לבלתי שכוח בפעם אחד של הנדבר בשני דברות:

ובזה נקרב ונבואה אל ביאור המאמר והוא בשום שכל והבין בדבר ה' אל משה לאמר פה אל פה אדבר בו כי הלא כאשר ידבר איש אל רעהו פנים אל פנים לא ימשך דבר הדובר מן הפה אל הפה רק מן הפה אל האוזן ובכן בצאת דבר מלכות מלפניו יתברך הלא יכנוס באזני משה ולא בפיו ויאמר נא פה אל אזן אדבר בו. אמנם להבין בא' מתוארי מעלות נבואות מרע"ה הנרצה במאמרו יתברך פה אל פה אדבר בו נשית לב במדרגת נביאות בני ישראל במעמד הר סיני אשר שמעו בהקיץ ההשגה אל מעלת מרע"ה אם אין כי הלא גם בהם נאמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם כמדובר במרע"ה וגם ארז"ל שכבי"כול קרע הקב"ה שמים ושמי השמים והראה את כבודו ואין למעלה מזה או נאמר כי מי זה עלה במעלת נבואת מרע"ה:

ואחשבה לדעת זאת בחלקי שכם דרך השגת נבואה לארבעה חלקים זו למעלה מזו והוא בהקדם כי הנה כל איש חכם לב יקשה איך יתכן שהוא יתברך המשולל מכל גשמות וגבוה על כל רוחניות ייחד דבורו עם חרש מחרשי אדמה איש האדמה אשר מחומר קורץ אך כאשר חלקו כחותיו חכמי האמת לשלשה זה למעלה מזה ויהיו לאחדים באדם. האחד הנפש החיוניות הדבקה אל גשמיותו. למעלה הימנה הרוח המתקשרת בה. למעלה הימנה הנשמה העולה על כלנה הנאחזת ברוח עם שכולן מאלוה ממעל ובכן ברצות ה' דרכי איש וידבר בו יופיע וישפיע השראת השפע לפי ערך הכנת הנביא אל נשמתו הקריבה אליו וממנה ישתלשל אל הרוח וממנה אל הנפש וממנה יתפשט עד הגוף כאשר הוא זך מאד כאשר היה במרע"ה באופן לא יעצרנו הגשם לדבר בו בהקיץ אך אמנה לא כן לנביא זולתו עם היותה זכוכית לבנה שחומרם זך מיתר העם כי לא יעצרו כח לקבל נפש' שפע הנבואיי רק כחלום בהפרד הנפש בצד מה ואף גם בחלום למה כי עוד לנפש קשר בחומר תפול תחת שפע הקדושה על גוי ואז יכנע ויהיה נשבר ונדכא והנה התחבר שפע מאתו יתברך אל נביאי האמת והצדק אפשר באחד מארבעה פנים אחד כי בצאת הדבור מאתו יתברך אליו הלוך ילך רוחניות רוח פיו אל נשמת הנביא הנפוחה מאתו יתברך וידבק בה והנה כתבנו למעלה כי פה האדם יתייחס אליו לכנות קשר רוח פיו אל נשמת האדם לנשיקת פה נמצא כי ההבל הרוחני הקדוש היו לא מפיו יתברך אל פה האדם להתקשר בנשמתו הוא המחבר פיו יתברך כביכול אל פה האדם כנצוק שהוא חבור בין כלי המריק והמתמלא והאיש אשר חננו ה' לעלות אל מדרגת נבואה זו הלא תתייחס נבואתו אל נשיקת פה אל פה כאלו שני הפיות מחוברים באמצעו' רוחניות הבל פיו יתברך המחברם וכן זאת היתה נבואת מרע"ה ומה מתוק מדבש בדבר הזה מאמרו יתברך פה אל פה אדבר בו לומר כי פיו יתברך מתחברת עם נשמת משה באמצעות הדבור מפיו יתברך אל פי משה כי משם התחברות הנפש גם שהאזן שומעת אחר התחברותה וזה הדבר לא היה רק במשה לבדו כי גם שנאמרה נשיקה גם באהרן ומרים לא היה רק בחינת חבור לסלק והעלות נשמתם בהסתלקם אך לא בגדר נבואת' ולמטה מזו יש מדרגה שנית והוא שאין הדבור הוא הבל פיו יתברך מתקשר עם נפש הנביא בצאת הדבור מפיו יתברך כי לא יעצור כח הנביא ההוא אל התחברות כזה שהוא ממש פה אל פה כמתדבק בו יתברך על ידי אמצעות הבל פיו יתברך אך אחר אשר יצא יצוא דבר ה' מפיו ונאצל הבל פיו מאתו יתברך אותו הכח הגדול והקדוש מגדר המלאך יתחבר בנשמת הנביא ולזאת תקרא נשיקת הדבור אל פה האדם המתייחסת אל הנפש ולא נשיקת פיו יתברך כי לא היה רק אחר צאת הדבור מאתו ולא עודנו יוצא מפיו וממצע ביניהם וזה אחשוב בכונת מקרא שכתוב אשר ידעו ה' פנים אל פנים כלומר אשר התחבר בו אלהים ע"י הרקת שפע כד"א וידע אדם וכו' עודם פנים אל פנים שהוא בדברו אתו נכח פניו ולא אח"כ וזה ג"כ כיוון באומרו וישמע את הקול מדבר אליו שהוא עודנו מדבר אליו והיא ההדרגה הראשונה ועל השנית ארז"ל במאמר שאנו בו על כל אחד מישראל בהר סיני היה הדבור נושקו על פיו שהיה מתחבר בנפשו כאשר נבאר בס"ד. עוד יש מדרגה שלשית והיא שאין הבל פיו ית' הנעשה ונאצל בדברו מתדבק בעצמו אל נפש הנביא כ"א שרוח פיו ממשיך מורם ממנו התפשטות בלתי דק כמוהו ואותו הכח השני הוא הדובר בו ועדיין מעמד שלשת המדרגות הם בלי אמצעי. עוד רביעית שפלה מכולן שיקבל המלאך דבורו יתברך והמלאך יהיה המדבר עם הנביא כאשר שמענו אומרים מפי החכם הר"ר שלמה מולכו מנוחתו בגן עדן על מאמרם ז"ל מלמד שחשדוהו באשת איש שהוא שהיה מקבל שפע נבואתו מהאיש גבריאל ולא מאתו יתברך בלי אמצעי ובכן יבאו על נכון דברי המאמר כי דעת ר' יוחנן כי גם שבתחלת צאת הדבור מאתו יתברך טרם היות הדבור מחזר על כל אחד מישראל היה נשמע פנים אל פנים אל כל הקהל כאחד כד"א וכל העם רואים את הקולות וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם אך בהגמר יציאת הדבור מפיו יתברך והיה רוחניות הדבור עומד קיים לפניו יתברך כמדובר למעלה גזרה חכמתו יתברך לדבר באזני כל אחד ואחד מישראל בפני עצמו אם היה מקבל עליו כל הנכלל בדבור כי אל כל אחד מישראל נתנה התורה כנודע ועל כן אמר רבי יוחנן כי להעדר השגת כל אחד ואחד בפני עצמו אל הדבק בדיבורו יתברך אשר יצא מפיו הגדול והקדוש מגדר מלאך כמדובר רק ע"י אמצעות מלאך היא המדרגה הרביעית אמר שהיה המלאך מוציא הדבור כלומר משלשלו בצד מה מיחס גדר התייחסו אל היותו לפניו יתברך לרוב הדבקות ושייכות באיכותו יתברך נאצל ממנו מציאות בלתי זך כראשון וזהו אמרו היה מוציא הדבור מלפני הקב"ה שהיה מוציא דבור מתוך דבור אשר לפני הקב"ה שהוא כח נאצל ומורם ממנו ועכ"ז היה רם מאיכות מלאך עד האמר שהיה המלאך מרכבה אליו ומחזרו על כל אחד מישראל והיה המלאך מדבר ואומר מקבל את כו' ואז מהדרגה זו הד' ע"י טוב מענה לשונם להודות לשם ה' וקבלת מצותו ואלהותו יתברך ע"י הכנה זו היה הוא יתב' מעלהו ממנה אל ההדרגה השנית שהיה הדבור נושקו על פיו מתדבק בנשמתם כאמור ודעת רבנן שהיתה עלייתם בהדרגה לעולם אל אשר למעלה הימנה ולא מהרביעית אל השנית כדעת ר"י שהיתה עליה בלי הדרגה על כן אמרו שהחילו בשלישית שהיה הדבור מחזר ודובר בם והוא כי כאשר בדברו יתברך אלינו ענין הדבור הוא שפע נאצל מתוכיו' שכינתו יתברך בהבל היוצא מן הפה שהוא למטה מעצמות השכינה כן כאשר נאמר שהדבור אשר היה מי וקיים היה מדבר והוא שהיה מתוכיותו יוצא שפע המתייחס אל הבל פיו למטה מאיכות קדושת הדבור בעצמו אשר יצא מפיו ומדבר עם כל אחד מישראל והיא המדרגה השלישית וממדרגה זו על יד הכנת כשרונם וקבלתם עלו מן הג' אל הב' ובזה יתכן שלא קיצר ואמר מיד היה נושקו על פיו אלא היה הדבור נושקו שחוזר אל עיקר הדבור אך מדרגת מרע"ה היא הראשונה לא השיגה איש כי אף בבא הדבור אל הכלל לא היה במדרגתו כי על כן לא נאמר בהם פה אל פה כאשר במשה וגם לא פנים אל פנים רק פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם כי אומרו ידעו ה' פנים אל פנים היא התחברות שהוא אומרו ידעו בהרקת שפע מבפנים של מעלה אל פני משה כמדובר למעלה אך בישראל לא היה רק מציאות הגלות פנים בפנים ומה גם לדעת רז"ל במדרש שפנים בפנים הוא על פנים של מלאכי השרת וזולת זה נלאו מלסבול עד אומרם ז"ל שיצאה נשמתם כי כשל כח הסבל מלסבול כח הקדושה הגדולה וזה א' מההבדלים אשר בין מדרגות נבואת מרע"ה לשאר נביאים הנרצה באומר פה אל פה מבלעדי זהר פנימיות חזיונו מאספקלריא המאיר' ויתר הנביאים בשאינה מאירה כאשר נאריך נרחיב בזה עם יתר יתרונותיו בביאורנו אל ס"ת בס"ד והנה בזה נתבאר כללות ענין המאמר והקוטב אשר עליו יסוב מחלוקת ר"י ורבנן והותרו כמה ספקות ונבואה אל הנותרות לרגלי פעמי דברי המאמר והוא כי ע"י האמור בהקדמה הראשונ' נתבאר היות הויה ואיכות עצמיי בדבור שיצדק בו חומר שהיה המלאך אשר למטה מהדרגתו מוציאו מלפני הקב"ה ומשלשלו וממשיכו מהדרגתו ומחזירו על כל אחד מישראל והוא כי אין המלך מלכו של עולם מתנשא לאמר אני אמלוך ברוב חיל כמלך ע"כ לא נתן תורתו אל הכלל רק לכל איש ואיש כאומרו אנכי ה' אלהיך לשון יחיד עם דברו עם הכלל למה שכל אחד המקיים את תורתו כל העולם כדי הוא לו ונעשה שותף להקב"ה בברייתו של עולם כי צדיק אחד יסוד עולם ומקיימו וזהו שותפותו שהוא יתברך בראו וזה מקיימו וזה אחד מהטעמים שברא הוא יתברך אדם א' בארץ להורות שכל העולמות שברא איש אחד כדאי להיותם לו ולכן אחר צאת הדבור דרך כלל יחזירנו דרך פרט אל כל אחד ואחד למען תהיה מתן התורה לכל אחד בפרטות ולבל יהיה דבר עם לבב אנוש בליעל לאמר הלא אחר הרוב הכל הולך והלא רוב ישראל מחזיקים בתורה ומה לו יתבר' אם אפרוש מהצבור ויחיד ועני אני על כן החזיר דבורו אל כל אחד וא' מישראל פן ישמטנו ונטשו והיחל להשמיע את הרבים תחלה דרך כלל בהשגת נשיקת פה גדולה מהמושגת אחרי כן לפרטים להורות נתן בלב' כי זכותא דרבים עדיפא כי על כן גדלה השגתם בלי הדרגה וגם אל כלם דבר לשון יחיד להורות כי כל ישראל לאחד יחשבו ונפש אחד יקראו מה שאין כן יתר עמים כנודע ואשר בהתאחדם יעלו במעלה קרובה אל השגת מרע"ה כמדובר למען ילמדו להתאחד שהוא עיקר שהכל תלוי בו ואומר המלאך כך וכך וכו' והוא מאמרנו בהקדמה שנית שעשרת הדברות המה כוללי כל פרטי התורה כלה ואמר דינים הם משפטי התורה ועונשין שעליהם וגזירות הם מדרבנן משמרת למשמרתו יתברך ומצות הם מצות מדברי סופרים אשר אינן משמרת וגזרה כמו חנוכה ופורים ודומיה' קלים וחמורים הם מדות שהתורה נדרשת כי כולם נתנו מסיני ותפס קלים וחמורים להיותם ראשונה שב"ג מדות בברייתא דרבי ישמעאל השנויה בתורת כהנים וה"ה לכל שאר מדות ואחר אומרו הן היה המלאך חוזר ואומר מקבל את אלהותו של הקב"ה מש"כ לדעת רבנין כי הוא להיות הדובר בם מלאך היה חושש פן יעלה על רוח איש הישראלי כי כאשר המלאך היה אז ממוצע בינו יתברך ובין בני ישראל כן יקבל את המלאך גם הוא לעבדו לאמצעי או כענין כל שר השורר על כל אומה מהאומות על כן היה חוזר ואומר מקבל את אלהותו של הקב"ה כלומר משולל אמצעי ואז היה משיב הן והן על שני הדברים ולא יתפרדו אמנם לדעת רבנים שהיה הדבור עצמו המדבר שהיא חלק אלוה ממעל ולא היה מקום לטעות בו כאשר בהיות מלאך לא היה צריך לחזור ולומר מקבל את אלהותו ואומרם רבנין כי מתחלה היו אומרים הן והן שני פעמים הוא כי גם שלא היה צריך לפרט ולפרש מקבל את אלהותו מהטעם האמו' עכ"ז לא יבצר שבכלל מאמר מאמרי הדבור יש שני דברים באמר מקבלני את עליך שלמה שהוא מאיכותו יתברך הוא כאומר מקבל את אלהותו ובבחינת דברי המאמר מפאת הענין היא קבלת התורה ועל המסתעף ממנו אמר כך וכך דינים וכו' ועל שני הדברים יענה ויאמר הן והן והביא ראיה מאומרו אתה הראת לדעת ולא אמר אתה ראית אך יורה היות ע"י שליח ורבנן אמרי והביאו ראיה לדבריהם מפן תשכח וכו' ולא מפסוק וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע הוא כי דעתם להוכיח שני דברים ושניהם בפסוק זה ולא אחד מהם בפסוק ההוא והם אחד שהיה הדבור מדבר עם כל אחד ואחד וזהו פן תשכח הדברים אשר ראו עיניך ל' יחיד מה שאין כן בפסוק וכל העם רואים וכו' שהוא לשון רבים ב' שהיו דברים הרבה דינים ועונשים גזירות ומצות שנופל בהם שכחה שאל"כ איך יאמר פן תשכח ואומרו אשר ראו עיניך איך היו הדבור מדבר לשלול דעת רבי יוחנן שאם המלאך היה מדבר ולא השיגו מרצ' הדבור עצמו איך יאמר הדברים אשר ראו עיניך הלא לא את הדברים ראו רק את המלאך הדובר בם אך לפי זה יתכן כי את הדברים עצמם ראו ועדיין היה יכול לומר אשר ראו עיניך שהיה הדבור מדבר מאי איך היה הדבור אמנם הוקשה לו כי בשלמא לר' יוחנן יתכן ראו עיניהם המלא' המתלבש אך איך יראו הדבור הבלתי מתלבש ומתגשם לז"א ראו עיניך איך היה וכו'. כי לא ראו רק איך היה הדבור מדבר לא הדבור עצמו גם כי היה אפשר שהכל ג' הדרגות כי המלאך שהוא דעת ר' יוחנן היא השלישית הנזכר כי ר' יוחנן הוא האומר בפרק אין דורשין כי מהדבור נברא מלאך וקל להבין איך הכל הולך אל מכוון אחד הנה בזה נתבארו כל ספקות המאמר למתבונן בדברינו אלה:

נמצא העולה מדברי רז"ל כי במעמד הקדוש בהר סיני אשר היה עת אהבת כלולות השיגו ישראל מעלת נשיקה בצד מה שהיה הדבור נושק לכל אחד על פיו גם שלא היה נשיקת פה אל פה כאשר במרע"ה לידבק פיו יתברך אל פיהם הוא יחס נשמתם בדבור בעת צאתו מפיו יתברך כי הוא תכלית התקשרות הנשיקה ובזה נבואה אל ביאור הכתוב והוא כי מאז ברא ה' אלהים אדם על הארץ היחל להטעימו מעין האושר המקווה באחרית הימים אחר התחיה ב"ב להשתעשע הוא יתברך עם אדם בגוף ונפש ושיהיה האדם כמרכב' אל השכינה ולשמוע מפיו תורה פה אל פה עד אשר חטא על הנפש ויתעכר חומרו ומה גם יוצאי יריכו ילידי חוה המקבלת זוהמא מנחש ומן אז חדל להיות לנו אורח אל הדבקות הקודם עד שוב העפר אל הארץ כשהיה כי אז יזדככו ויתלבנו בכור הארץ מסוגי עכירות חלאת זוהמת נחש ובהחיותם על עפר יקומו זכים וברים ראוים אל היותם מרכבה אל שכינתו יתברך ושפה אל פה ידבר בם כמאמרנו בב"ר על מאמרם ז"ל בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מות והן אמת חכמים יגידו כי ישראל שעמדו על הר סיני פסק' זוהמתן ועל כן השיגו מעין המקווה ומן השמים השמיעם ה' את קולו וישק להם מעשר דברותיו כמדובר אך על רגל העגל שבה זוהמתן כאשר בתחלה ועלה מות בחלונם תחת היות להם חירות ממלאך המות ומן אז אבדה תקות ישקנו מנשיקות פיהו עד קץ הימין כי אז לא בלבד נשיג נשיקת הדבור פה אל פה כל ישראל כאשר בהר סיני כ"א גם פה אל פה כמרע"ה כמבואר במאמר וההוא יקרא נשיקת פיהו ממש והוא מאמר הכתוב בייעוד העתיד וכל בניך למודי ה' לכן אנו בני הגלות אסירי התקו' דאבה נפשנו בצרותינו אל תכלית האושר המקוו' ובפינו נמלא לאמר ישקנו מנשיקות פיהו שידבק בנו שפא"פ ידבר בנו שאז יהי' טוב לנו מהשגת הר סיני ולהבין במקרא נשים לב אל החילו בלשון שלא לנוכח ישקנו וצאתו לנוכח באומרו כי טובים דודיך מיין והוא כי הנה דרך מתנת אהבים לקשר אהבה עם אשר חשק' נפשו בה ואחרי כן ישקני מנשיקות פיהו והנה ישראל אחר הפרדם מאתו יתברך ומצאום הרעות בגלות החיל הזה ובאות נפשם ישאלו מאתו יתברך ישקם מנשיקות פיהו שהוא דבקות דברו יתברך פא"פ ולכן לגודל השאל' לא ערבו אל לבם לשאול כמדבר נגד פניו לנוכח אתו תשקני מנשיקות פיך כי בושו והכלמו כמקשי' לשאול לנוכח כ"א כעני' סוערה אחר שלוחי' ותתמרמר על בעל נעוריה ותשיב אמריה לה במר שיחה בינה לבין עצמה מי יתנני כירחי קדם ישקני מנשיקות פיהו כן עם בני ישראל לגודל תשוקתם להיות דבקים בה' ופא"פ ידבר בם מלבם יוציאו מלין כנדברים בינם לבין עצמן מי יתן ישקני מנשיקות פיהו כי זכרה אהבת כלולותי' בהר סיני אשר היחל לנשק לה כמדובר ומדאגה מדבר היותם קצרי יד זכות אל ההשג' ההיא כי רבה היא לא עצרו כח לדבר בה לנוכח אתו יתברך לומר תשקני מנשיקות פיך ולבל יאמר איש מה זה מיהרת לנגוע בקצה ההשג' האם לא חסרת דבר זולתי נשיקות פיהו ושאלו נא תחלה יאהב אותך כי שונא הוא לך על רוע מעלליך ואחרי כן נשיקות תבקשי מפיהו ע"כ גמרה אומר כי טובים כו' לומר הנה על זאת שמתי פני לדבר נוכח פני ה' ואדע כי לא אבוש כי הלא אין ידידותך סר ממני כי אהבתנו ולא חסרתי דבר זה ממך כי הלא טובים דודיך מיין והוא כי הלא זה דרך השותים במזרקי יין לאהוב שינה למען למוג והסיר יינם מעליהם והנה לא לבד שינתם תפוג שכרותם כ"א גם עריבותם אשר טעמו כבר אבד והיה כלא הי' אמנם ידידותיך דודי לי לא כן הי' כי כאשר הבאתנו אל מקום שקראוהו ז"ל בית יינה של תורה זה סיני ותתן את דודיך לנו וערבה לך אהבתינו ידענו כי גם מאז בחטאינו חרב מקדש מאז היית כישן על רוע מעללינו עד תיקץ כישן ה' להושיענו כמאמר המלך דוד באומרו עורה למה תישן לא השיג' שנתך עריבות ידידותך ממנו כי אף שהשלכתנו אל ארץ אחרת לא געלתנו ולא נתפרד' חבילות האהב' מעמנו אשר לא כדרך היין כי טובים דודיך ממנו. או יאמר אל נא ימנענו קוצר השגתנו מלקבל שפע נשיקת פיך כי הלא טובים דודיך מיין והוא כי היין בוגד בחלושי כח כי חזק המזג לא ימצאנו שגיא כח ויסבלנו אך אם החלש יאמ' גבור אני לשתות יין הלא ימצא את היין תקיף ממנו ויעבירנו כי אין היין פועל בגבור כגבורתו ובחלש כחולשתו אך דודין לא כן המה רק תשמיע ותשפיע קול דברותיך לגבור כגבורתו ולחלש כחלשתו כמאמרם ז"ל על פסוק קול ה' בכח שהי' הדבור בסיני בא לכל אחד ואחד מישראל כפי כחו והוא הפך היין של גבור נכנס חלש ולחלש גבור:

ג[edit]

לריח שמניך וכו' עד אשר לא נבא אל ביאור הכתובים נערוך מערכת שולחן הויכוח הלז והמצאת ענינו לפני מי יצא מלך ישראל יתברך לווכח עם עמו אשר בחר ואומתו גם היא לפני מי מתרפקת על דודה ואומרת כי הנה הית' המצאתו יתברך כאלו לפני המלך ה' ואחותו רעייתו יתברך נוכח פניהם כל יתר עמים ולכולם בשם בנות ירושלים יקרא כאשר יבא בסייעתא דשמיא בפסוק שחורה וכו' ובהתווכח' עם המלך הקדוש יתברך לפעמים תשיב אמריה למו יתברך ולפעמים גם הוא יתברך ישים פניו לדבר בם כענין השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' ופעם ישיבו גם הם אליו יתברך ופעם אל ישראל עמו כפי בחינת ענין הויכוח. ונבוא אל הענין בשום לב מה המה השמנים האלה והנה המתרגם ורש"י ז"ל הסכימו כי על הנסים ונפלאות נאמר ולפי זה עפ"י דרכנו נאמר כי אומרת כ"י אבי אבי שבשמים אל אקטן בעיניך לקבלני כי ראה גם ראה כי אין כמוני בכל גויי הארץ והלא אנכי טובה לך מכולן כי ע"כ ערבתי אל לבי לשאול נשיקות פיך כי בנו בחרת ואדע כי לא אבוש כי הלא אתה ה' היודע ועד כי לא כנפשות המצריות העבריות כי הלא המצריות לבן בל עמך ובא האות והמופת בעשותך נוראות במצרים אשר שם הראית לדעת כי אתה ה' האלקים ואין עוד וכל זה לא שוה למו כי לא ידעוך עד נס קריעת ים סוף כי רב היה מאד כד"א וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה וכו' ואף גם בו לא דבקו בך ולא באו להתגייר מכל לשונות הגוים עם היות שנודע בכל העולם כמאמרם ז"ל על פסוק ויבקעו המים הים לא נאמר וכו' רק שנים מכל המה יתרו ורחב וגם אלה למה שהיה לנפשותם שייכות מה אל הקדושה כנודע מענין נפש הגר הנה כי רחוק אתה מכליותיהם אך לא כאלה חלק יעקב כי הלא יחד כולם מאמינים בני מאמינים וזהו לריח שמניך טובים הם ריח שמני ניסי מצרים אשר הריחו אותם האומו' אצ"ל בריח העשר מכות אשר על ידם לא ידעוך כ"א גם מה שהיה מכללם אותו השמן שבו תורק שמך הוא נס קריעת י"ס שעל ידו תורק ידיעת שמך בעולם מה שבתחלה לא ידעוך בעצם רק בשמים ועל ידה הורק גם בארץ כד"א וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי כו' ע"כ כלומר על נס זה שבו תורק שמך בעולם על נס זה לבדו ב' עלמות בלבד אהבוך הם נשמות יתרו ורחב אך לא שום אומה ולשון וגם אלה למה שהן נשמות נעלמות בקרב המצרים עם היות להן התקרבות מה אל הקדושה באופן כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שלומי אמונתך:

והנה המתרגם פי' שמן תורק שמך ושמך קדישא אשתמע בארעא דהוה בחיר ממשח רבותא והנה ע"פ דרכו שעל שמן המשחה ידבר אפשר לנו לומר כמאמרם ז"ל על מה שנאמר בו לדורותיכם שעד לעתיד לבא יהי' עדיין כל השיעור שעשה משה קיים לא יחסר כל בו עם שמשחו ממנו משכן וכליו כהנים ומלכים והוא לספר שבחו של מקום כי הלא זה דרכן של גבורי עולם כי כל מה שיתמידו לעשות גבורות יהי' הולך ונחלש כחם אך הוא יתברך חלילה לו מהדבר הזה כי גם שיפליג לעשות גבורות נסים ונפלאות לא יחלש חלילה וזהו לריח שמניך שהם הניסים וגבורות לריחם שנשאר לנו שעשית במצרים אנו שואלים נשיקות פיך כמאז כי כימי צאתנו ממצרים תראנו נפלאות כי לא זקנת ולא חסרת כח חלילה כמאמר' ז"ל שאמר המן או דומה לו כי הלא אתה ה' לא שנית ע"י עשותך גבורות בארץ כי הנה שמן תורק על ראשי מלכים היא שמן המשחה שלא יחסר ממנו כן הוא שמך ותהלתך ע"כ עלמות הם נפשות עמך ישראל אהבוך עלמות היכל מלכו של עולם לא כן היו המצרים כמאמרם ז"ל שהיו אומריה אלהיהן של אלו שעשה נסים במצרים כבר הוא זקן וכו' ומה גם בלישנא בישא דהמן לאחשורוש ורבים כמוהו כלומר וא"כ איפה ראה אלהינו והביטה מה בין עמך ישראל אשר ידעוך והשקיפה ממעון קדשך ועשה ככל נפלאתיך ושובה אלינו וינשקנו מנשיקות פיך ולא לנצח תשכחנו כי אין כמונו בכל גויי הארץ:

ד[edit]

משכני אחריך כו' הלא שאלתי מאתך נשיקות פיך אל נא תשיב אמריך לי לאמר כי איככה אוכל ועדיין לא הטהרתי מחלאת משובתי כי הלא אקדמ' פניך לאמר משכני כו' והוא מאמרנו על פסוק השיבנו ה' אליך וכו' והוא כי אחרי אומרו למה לנצח תשכחנו כו' ראה המקונן תשובתו בצדו לאמר הלא מידכם היתה זאת לכם כי לא שבתם עדי ע"כ אמר ידעתי ה' ידעתי כי רוחך טובה לעזור ולהועיל את הבא ליטהר אך רצית ה' שאנחנו נתחיל ועתה תגמור שנבא ליטהר ואחרי כן תסייע אותנו ואם כה תעשה הן גוענו כלנו אבדנו כי לב האבן קשה מלהתעורר להחזיק בך אך עשה זאת איפה למען צדקך הפוך שיטתך והשיבנו אתה תחלה כי תביאנו ליטהר ואח"כ ונשובה ואל נהיה בעיניך כמקשים לשאול כי הלא אתה החלות לעשות כדבר הזה בארץ מצרים שעם היותינו עובדי ע"ג ומגדלי בלורית כמצרים משכתנו אליך והכשרת לבבינו בתתך לנו שתי מצות דם פסח ודם מילה לשית איש איש את נפשו מנגד על דבר כבוד שמו יתברך כי הן משכו ויקשרו בכרעי מטתם ויזבחו את תועבת מצרים לעיניהם וישימו נפשם בכפם ליהרג על קדושת שמו יתברך כמאמרם הן נפשם את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו ומי חשב כזאת על עם כאתמול היו עבדי ע"א ומגדלי בלורית ומיום אל יום נהפך לבם למסור נפשם על קדושות שמו יתברך והוא פלאי להתהפך מן הקצה אל הקצה לפי הטבע אם לא כי צורם הכשירם והיה עם לבבם לקדשו לכהנו לו יתברך ולא ייחל עד נתחיל ליטהר תחלה וז"א חדש ימינו כקדם הוא כימי צאתנו מארץ מצרים כמדובר וזה יאמר שלמה פה משכנו כלומר השיבנו אליך תחלה ואח"כ אחריך נרוצה ונשובה ואמר ל' ריצה כלו' אל תמעט לפניך תשובתינו אחר אשר תמשכינו תחלה כי זאת תהיה תפארתנו בהחילך אתה שאחרי כן לא לאט לנו נשובה רק נרוצה וקל מהרה נשובה עד ה' אלהינו מה שאין כן בהתחיל אנחנו כי לא נעצור כח אל חפזון טהרת תשובתינו:

והנה לבא אל התכת תיבות הכתוב ראוי לשית לב אל הכנסי בלשון יחיד משכני וצאתו בלשון רבים באומרו נרוצה ושוב שנית לדבר בלשון יחיד באומר הביאני המלך וכו' ושנותו עוד לדבר בלשון רבים באומרו נגילה ונשמחה בך וכן אומר הביאני שלא לנוכח. אמנם לבא אל הביאור נקדימה שתי הקדמות מפורסמות למוצא דעת א' כי הקרוי איש או אדם לא יקרא כה על עצמו ובשרו רק האדם הוא הנפש ומקרא מלא דבר הכתוב על בשר אדם לא ייסך הנה כי לא הבשר הוא האדם ב' כי נפשות רבות של רבי רבבות עם בני ישראל יהיו לאחדים ונפש אחד יקראו כד"א שבעים נפש למה שמקורם אחד קדוש ומיוחד:

ונבא אל הביאור והוא כי הלא כתבנו כי בהמצאת הויכוח הנה הנם הוא ית' וישראל והבבלים והנה בישראל שבגלות שני חלקים א' חלק הנפשות אשר שם נמצאו במעמד הר סיני כנודע ב' חלק הגופים ומתחיל תחלה חלק הנפשות שהוא עיקר האדם וקרובה אל יוצרה מהחומר ואומר אל יחשב כמו זר לפניך אוכל לשוב ולידבק בך עד גדר תשקני מנשיקות פיך בגוף בנפש כו' הלא משכני את חלק הנפש הקרוב אליך ואחרי כן אחריך נרוצה אני וחלק הגופים ואל תקפיד חלק הגופים שאמרתי ימשוך אותי תחלה ולא גם אותך כ"א שאח"כ תמשך אותה כי מה שאני חלק הנשמות יותר מוכנת הוא על כי הביאני המלך חדריו במעמד הר סיני כי שם אותי לבדי חלק הנפשות הביא אתו כי על בני הגלות החיל הזה ידבר כי שם ראינו משוללי גוף כי שם נשקתני לבדי וישא' בי החשק ושב ומשלים דבורה אליו יתב' ואומרת הנה אך כעת כאשר תשקני בגוף ונפש אז שני החלקים נגילה ונשמחה בך:

או יאמר א"ת נא אלהי הרי בסיני נמצאתם ושם הייתם ולא שוה לכם והנכם היום בלתי ראויים ואיך תרוצי אלי עתה לז"א הנה אז הייתי לבדי חלק הנשמות בלב' כי בני הדורות האלה משוללי גוף היו שם כי הבאני לבדי המלך חדריו הוא חדרי תורתו ולא את הגופים ע"כ בחברת הגופים חטאתי אך עתה שתשקני מנשיקות פיך בגוף ונפש נגילה ונשמחה בך יחד שנינו כי עתה אני חלק הנפשות בלבד וזכרת דודיך שבהר סיני שעדיין אותו הערבות והדבקות דבק וקיים בנפשנו הפך היין כמדובר למעלה אמנם אח"כ אני והוא נזכירה דודיך שעריבותם טוב מיין שלא ישכח ולא יעבור כיין שעריבותו עובר ומה גם כי גם עתה בגלות החיל הזה טרם בא האושר המקווה שעדין לא נשקתני בגוף ונפש הנה יש צדיקים דבקו בך ע"י מה שבאו נפשם בחדרי תורתך בסיני כ"ש אחר שתשקני בגוף ונפש וזהו משרים אהבוך והוא מאמרם ז"ל מישרים אהבוך כגון בן עזאי וחבריו והוא מאמרם ז"ל בשמות רבה כי כל מה שיחדשו כל חכמי דור ודור קבלו נפשותם מאז בסיני והוא מאמרנו למעלה בפסוק ראשון כי כל נפש דבקה בחלק התורה אשר מבחינת נפשו הוא והנה בן עזאי וחבריו מעריבות וחשק שחשק' נפשו מאז בתורה נמשך גם לגופו חשק כ"כ עצום ורב בתורה עד אמור לאשתו בתוך חופתה בתי לכי לבית אביך נפשי חשקה בתורה שהיא לדעתנו חשקה מאז בסיני בבחינת עסק התורה מבמצוה זולתה ועתה שא נא ק"ו ומה אם ע"י מה שהובאה נפשו משוללת חומר אל חדרי התורה בסיני הספיק לשכר מיין חשקה גם אל החומר בהתלבשה בו שעל כן משרים אהבוך בסיני כמדובר ומה גם עתה כי תשקנו מנשיקות פיך בגוף ונפש על ידי תתך מאליך ידך החזקה להמשיכני תחלה כמדובר כי אין ספק נדבק בך דבקות עצום מאד יחד כלנו: או יאמר נגילה וכו' לומר אל נא תמנע שאלתי מטעם פן יקראנו כאשר במעמד הר סיני שאמרנו למרע"ה דבר אתה עמנו וכו' כן עתה אולי כשתשקני מנשיקות פיך נשוב נאמר כדבר ההוא ולא נאבה תדבר אלינו כי הלא כמקרה ההוא לא יקרנו עוד כי אם נגילה ונשמחה בך לבדך ולא נאבה לשמוע מזולתך כי הנה נזכירה דודיך אשר הראתנו שמה מיין שעדיין בזכרנו יערב לנו ואינם כיין שלא יערב לשותיו רק מדי עברו בחיך אך אנו לא בלבד כאשר טעמנו מצוף דבש אמרותיך ערבו לנו כ"א גם עתה כי הלא נשקעה אז אהבתך בנו בעצם ביושר לבב וזהו מישרים אהבוך ולכן לא נשכח ולא נרפה ממנה אם תשוב כמאז אלינו ולא נאמר עוד ואל ידבר עמנו אלהים רק לבד בך לבדך נדבק ותורה נבקש מפיך:

והנה בויקרא רבא פרשת כ"ו ארז"ל וז"ל אדם ובהמה תושיע ה' אמרו ישראל רבונו של עולם כאדם אנו כבהמה תושיענו לפי שאנו נמשכים אחריך כבהמה הה"ד משכני אחריך נרוצה להיכן אנו נמשכים אחריך לג"ע הה"ד ירויון מדשן ביתך ע"כ. וראוי לשום שכל והבין במאמרם זה. א' מי הכריחם לפרש כך. ב' שאם לחייב התשועה יאמר יושיענו כבהמה אשר לא תחטא למה יקדים ויאמר כאדם אנו ומה הוא דמיון הכ"ף ומקרא מלא הוא אדם אתם. ועוד אומרו הה"ד משכני וכו' והלא זה דרך רז"ל באומרם הה"ד שבלעדי האמור היה קושי בכתוב אשר יאמר כי הוא זה פירש הכתוב ולא אחר וזהו הה"ד כלומר במה שאמרנו הה"ד מה שאין כן בלעדו ומה הוקשה לו בכתוב שיחייבהו ולא עוד כ"א שאדרבה ינגדהו כי משאלתנו ובקשתנו שימשיכנו ונמשך יראה כי מעצמנו לא נעשה כן. ועוד אומרו להיכן אנו כו' מי לא ידע שהוא לג"ע. ועוד אומרו הה"ד ירויון כו' איך יוכיח היותנו נמשכים לג"ע ואין זה כ"א ייעוד לצדיקים ולא עוד אלא שאומר הה"ד כאלו בלעדי זה תשולל הבנת הכתוב. אמנם הוקשה לו באומרו אדם ובהמה תושיע ה' כי הלא הבהמה טפלה אל האדם כי כספו היא ואיך יחתום אחר תשועת אדם בתשועת בהמה ואם הוא אדם בזכות בהמה תנגדהו הו"יו. ועוד שאם כן איך יסמוך מה יקר חסדך אלהים והלא יותר היה יקר חסדו יעשה בעבור האדם. ועוד שאם כן איפה בבלתי צדיקים ידבר הכתיב ואיך יסמוך ויאמר ירויון מדשן ביתך כו' ואם אמרנו ששעור הכתוב מה יקר חסדך אלהים להושיע בני אדם הבלתי ראוים בזכות בהמה אך בני אדם אשר צדיקים הם שהם אשר בצל כנפיך יחסיון לא כאלה חלקם רק ירויון כו' לא יתכן שאין אומרו ירויון כו' מקביל אל הושע בזכות בהמה ומהראוי יאמר ובני אדם בצל כנפיך יחסיון אושיעם למענם או אם היה או' שהבלתי כשרים שאול יחתו יאמר אח"כ ובני אדם כו' ירויון כו' ע"כ אמר כאדם כו' והוא כי תואר אדם הוא המכובד שבתורה כנודע מספר הזוהר ולא יאמר רק על עם בני ישראל כד"א אדם אתם מה שלא היה כן זולת ישראל כי בהמה המה להם והנה לי יחשבנו אלהינו כעצם אדם שלמים בחכמה ובתבונה ובדעת מכל הלשנות מפאת נפשנו חלק אלוה ממעל הלא בעת צרה תרחק ישועתה לנו כי יאמר הלא אתם קרויי' אדם ע"י חכמתכם ולמה לא נשמרתם לנפשותיכם לבלתי תחטאו ותבאו ותטמאו נפשכם ותיסרכם רעתכם ואם ידמנו כבהמה בבקעה תרד רוח שטות בחומרנו להחטיאנו כמאמרם ז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס כו' גם ברך לא יברכנו לתתנו עליונים על כל גויי הארץ בעולם העליון כי רוח הקרויים אדם עולה היא למעלה ורוח הקרויים בהמה יורד' היא למטה בגלל הדבר הזה נאמר לפניו הנה הקדמה מונחת היא כי אנו קרויים אדם אך לא בעצם אדם רק כאדם אנחנו בכ"ף הדמיון כי לא יבצר ממנו כי מחומר קורצנו ולהיות מעותדים לחטא כי נחסר דעת המתייחס אל תואר אדם כי לבהמה דמינו מצד החומר וע"כ לא ירחק ממך שכבהמה תושיענו כאשר צר לנו וזה אדם ובהמה לומר כי אשר הוא אדם תשתתף בתואר זה תואר בהמה ועי"כ תושיע ה' כי אדם ובהמה אנו כאחד והטעם כי הלא לעומת זה גם אנו נמשכים אחריך כבהמה ההולכת אחר ממשיכה לתומה גם כי הענק יעניקנה משא כבד יכבד ממנה כן היינו מפניך כי גם את ה' נעבוד יום יום ומאומה אין לנו שכר בעה"ז כ"א אדרבה צר ומצוק' לא נמיש מהמשך אחריך כבהמה בתום לבב הה"ד משכני וכו' והוא כי הלא יקשה בכתוב אשר הערנו למעלה אומרו משכני לשון יחיד נרוצה לשון רבים וגם מה ענין המשיכה והריצה האמורים. אך בזאת יובן כי נאמר הנה אנחנו מעצמנו נמשכים אחריך אך לאטנו אמנם משכני את הנפש הקרובה אליך כי תשפיע מרוחך אליה ותמשיכנה ועי"כ לא לבד נמשך כ"א נרוץ אני והגוף כי נמהר נחיש לעשות רצונך תמיד לידבק בך ולא נשית לב אל טובות העה"ז על שכר או פירות מעשינו הטובים רק אחריך בלבד נרוצה ולא אחרי ההבל של טובות העה"ז ושמא תאמר לפי זה איך ימשך אומרו הביאני המלך חדריו לז"א להיכן אנו נמשכים כו' לומר ראה נא ה' אלהינו איך ראוי להחזיק לנו טובה על מה שנמשך אחריך כי הלא השטן הוא יצה"ר פורע לאלתר לא גנב אדם שלא יהנה מגנבתו אשר גנב או העושק אשר עשק את עמיתו או בתשומת יד בפקדון אשר הפקד אתו ולא בעל בעולת בעל אשר לא טעם טעם חטא וערבה לו וההיקש בשאר אך הוא יתברך האומר אלינו נעבדנו אך ביומו לא יתן שכרו ולא יאחר לשלמו ימים או עשור או מבחרות לשיבה בלבד כ"א מן העולם ועד העולם היום לעשותם ומחר בג"ע ליטול שכר וזהו להיכן אנו נמשכים אחריך לג"ע שעם שלא נקבל שום שכר כל ימינו על אדמתינו עד נפשנו מן גו תגורש ותלך לג"ע נאמן עלינו האל הנאמן יתברך וית' שמו לעד וזהו סוף פסוק תדע למה לא אהרהר גם שלא אהנה כלום בעה"ז כי הלא הביאני המלך חדריו הם חדרי ג"ע כי שם נמצאה ושם היתה עד אשר לא באה אל העה"ז ושיעור הכתוב שאומר' עם בני ישראל כי אחת היא משכני אחריך נרוצה אני והחומר כי הלא הביאני המלך כבר חדריו בג"ע וידבק בי החשק עם שאינני זוכרת ובזה הה"ד ירויון כו' שיתייש' בזה מה שהרגשנו בכתובים ההם שיעור הכתוב אדם ובהמה תושיע ה' כמדובר ומה יקר חסדך שעם היותינו אדם לקבלת האושר תחשבנו כבהמה להצילנו מצרה ומה טעם יחשבנו כבהמה להושיענו על כי אנו נמשכים אחריו כבהמה עד ג"ע וזהו על שבני אדם גם הם בצל כנפיך יחסיון ולא יחסו בטובות העולם הזה לתקות מה שירויון מדשן ביתך הוא גן עדן דהיינו נמשכים לג"ע זה יתכן בכוונת המאמר ונשוב אל המשך הכתובים בדרך אשר דרכנו בו:

ה[edit]

שחורה אני וכו' הנה כתבנו כי בהמצאת הויכוח הלז שבין כנס"י אשר בגלות החיל הזה עם אלהים שם נמצאים הבבליים הרואים אותה בוקה ומבוקה ומבולקה כסוחה בקרבם שלא יבצר כי כשומעם אמריה מתרפקת על דודה לאמר ישקה מנשיקות פיהו כי טובה היא מכין ולה יאתה לקרב מכולן הלא יפטירו בשפה יניעו ראש באומר אליה מה תתפארי ביופייך והלא נגד עינינו שחורה את וקודרת בלחץ הבבליי' והן לו הי' כדבריך למה קודרת תתהלך כל ימיך על אדמתך ביסורין כל ימי חייך וגם במותך מה יתרונך כי הלא כמות כל האדם תמותי גם את על זאת היה חלק גוית עם בני ישראל סובלי הגלות כבת המווכחת עם בנותיה הופכת פניה כלפי הבבליים הנקראות בנות ירושלים כמאמר' ז"ל מלמד שעתידה ירושלים להיות מטרופולין לכל המדינות הנה שפירשו כמו יריחו ובנותי' ואומר' אליהן שחורה אני ונאוה וכו' כי אשר ראיתם כי גוי נתתי למכים הלא זה יורה גודל מעלתו כי גם כי שחורה אני וקודרת אתהלך בלחץ אשר אתם לוחצים את גויתי בגלות אודה את ה' כי גם אני ונאוה ואתעלס באהבי' בחברת הנפש והוא כאשר הקדמנו כי כאשר הוא ית' עם ישראל יתוכח גם כל יתר עמים אתם במעמדם ואומרת אומתנו ידעתי כי הנה כל רואה למשיסה יעקב ויש' לבוזזים בגלות החיל הזה גרי משך סחי ומאוס בקרב העמים הלא תחשיבוני לנבלי חרש שאין כחם לשברם ואיככה תוכלו ותראו את עם בני ישראל במעמדם אומרים אמור לפני אלהים ואדם כי לא היה כמוה בכל האומות כמדובר בפסוק לריח שמניך וכו' ומשכני אחריך נרוצה כו' שמורה שהם לבד' הדבקים בה' ולא כאלה שנואי ה' חלק יעקב כי יוצר הכל בו יתפאר והלא תלעיגו לי באמת באמור על מי תתענגי תרחיבי פה תאריכי לשון כי את ואפסי עוד דבק' ביוצר בראשית כמוך ואת שדוד תחבקי אשפתו' ולו חפץ אלהי עולם בך לא נתנתך בתהום רבה עבדים משלו בך תרמסך רגל רגלי עם עני ודל תעלה עליך אך אין זה כ"א היותך געול שגעל הוא יתברך בך מכל העמים ע"כ תשים פניה כנסת ישראל לעומתם ואמריה תאמר שחורה אני ונאוה לומר מה שאני מדוכאה כעת וסובלת הכאת שמש צרות הגלות תחת ידכם הוא כאהלי קדר כי לא השליט הוא יתברך אתכם בנפש הפנימיות רק בחומר להגין על הנפש כאהלי קדר המשתחרי' מבחוץ כי יסבלו הכאת השמש להגין על אשר בתוכן כנודע כן אין האויב שולט בעול' הזה בנפש החוטאת רק בחומר כמאמרינו בחבצלת השרון על פסוק ויהבו גשמיהון די לא יפלחון כו' וכאשר שמעתי בשם החסי' הר"י יעבץ זלה"ה על פסוק אשר אמרו לנפשיך שחי וכו' כי הלא אויבינו יחשבו עלינו להדיחנו מעל אלהינו על התמורה טוב ברע למען הכניע ואבד הנפש וזהו אשר אמרו לנפשיך שחי וכו' אך את אמור תאמ' תן לי הנפש והגוף קח לך הן למות הן לשרושי וכו' כי תמסור עצמך על קדוש ה' ותשליטנו בחומר ולא בנפש כי לא יוכל לה אם לא תבא לשמוע לו וזהו ותשימי כארץ גיוך באופן שאין הכנע' גויתנו ואדמתנו ביד ישמעאל הורא' קוטן ערכנו כי נהפוך הוא כי למען הגבה למעל' את הנפש תסבול החומר כל אשמותי' משלם וזה מאמרה פה באומר כאהלי קדר ואשר אמרתי אליכם כי חומרנו סובל ייסורי הנפש אל תקשו לשאול כי אם כן איפה אחרי מות קדושים תאבד חומרם כאשר בהיכלות אהלי קדר שיחבקו אשפתות כן החומר לא היה ולא נברא כי אם מגן לנפש ומאומה אין לו שכר בעמלו כי אם ישוב אל הארץ כשהיה וא"כ איפה ממוצא דברי תקפו עלי באמור אלי למה אמרתי נגילה ונשמחה בך כי היא יורה שגם חלק הגופים נהנה גם הוא כמדובר כי הלא דעו איפה כי אם הם מגיני הנפש הוא כעת בעולם הזה אך לעתיד תחיינה העצמות היבשות ויתענגו יחד כלם זולת אשר שפתות צדיק דובבות בקבר ומה גם אם בחיים חיותנו ישקנו מנשיקות פיהו כי כולם כאחת יתענגו על רוב שלו' וזהו כיריעות שלמה לומר דעו איכה בנות ירושלים כי גם שאדמה לאהלי קדר אינני בעצם כאהלים ההם שאין בהם איכות ויושלכו בהתישנן רק כיריעות שלמה הם אהלי המשכן שיש בהן קדושה כנודע וזהו כאהלי קדר כיריעות שלמה הוא מלך שהשלום שלו:

ו[edit]

אל תראוני שאני וכו' הנה היה מקום יאמרו הבבליים הם בנות ירושלים כי לא בלבד החומר מקבל שחרות כי אם גם הנפש כי כמה לה עונות וחטאי' ואולי אלהיכם געל בכה ויבחר בא' העמים ע"כ קידמה ותשיב אמריה אל תראוני שאני שחרחורת והוא כמאמרם ז"ל אמר רבי יצחק מעשה בשפחה כושית שירדה למלאת מן העין היא וחברתה אמרה לחברתה חברתי למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה אמר' לה למה שראה ידיה מפוחמות אמרה לה אי שוטה שבעולם ישמע אזניך מה שפיך מדבר ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה ח' רוצה לגרשה את שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך עאכ"ו כך לפי שהבבליים היו מונין את ישראל ואומרים אומה זו המירו כבודם כו' אומרי' להם ישראל ומה אם אנו לשעה כך כו' כן יאמר לכי דרכנו חלק הנפשות אל תראוני בנות ירושלים בעין שאני שחרחורת שמלבד שחרות הצרות גם כי בנפש שחרות עונות וחטאות וזהו שחרחורת לשון כפול כי הלא טומאה גם שחרות עונות אינו מטבעי רק צרופיי כי הלא ששזפתני השמש ושחרות נדבק בי בלתי טבעי מש"כ אתם ששחרותכם טבעי שמא תאמרו כי הלא תראו שבני אמי הם צדיקים שבדורות מקבלים חרון בי כי כמה צדיקים לקו ומתו על קדוש ה' והם בני אמי היא השכינה כי הצדיקים בניה יקראו באמת ואם בחלק הנפש לא דבק מאוס למה לקו חסידי עליון ובזה יתכן אומרו ניחרו בחירק הנו"ן כי הם קבלו החרון דעו איפה כי לא משחרות נפשותם מתו רק כי למעני כי אני חלק כללות נפשות יש' נטמאתי ואנכי הסבותי חרונם ושעוני מתו לטהר כתמי אשמותי וללבנם ולבל יענו בנות ירושלים א"כ איפה ששחרותכם בלתי טבעי ועובר ולא כשחרותינו אנחנו הטבעי א"כ למה קודר תתהלכו עד שבני אמך נחרו בך ואנחנו שקט על שמרינו על כן גומרת מאמרה ואומרת שמוני נוטרה את הכרמים כי בעוד ב"ה קיים שמוני מן השמים נוטרה כרם ה' צבאות בית ישראל ואת כל שאר כרמים הם האומות כמאמרם ז"ל אלו ידעו האומו' מה שהיו כהנים מתמצית ב"ה לא החריבהו וכן בשבעים פרי החג כנגד ע' אומות כמאמר מדרש חזית בפסוק הנך יפה ששבעים פרים היו קרבי' בחג כנגד ע' אומות שלא יצדה העולם מהם ואני כרמי שלי לא נטרתי אך נטרתי את כרמי האומות שיתקיימו ליסרה אותי ולא מיתרונם עלי רק כמלך המקיים עבדיו ליסר בם את בנו אשר אהב ואם אומרו תראוני הוא לשון בזיון כמאמר המפרשים ואמר אל תבזו אותי חלק הנפשות לומר כי אני שחורה כחומר כי הלא איננו רק שחרחורת כי הלא שחרותי מתדבק היה בי ששזפתני השמש והשאר כמדובר:

ז[edit]

הגידה לי וכו'. כהתימה חלק החומר לדבר אל הבבליים שבה אל אלהיה חלק הגופים סובלי צרות ותאמר הלא אמרתי אליהם כי אני סובלת משא עונות הנפשות העושות בקרב עו"ג ובזה היה די בער רוע סברתם העולה על רוחם כי להיותו בוז משפחות יחיתוני ואומרה כי הן הוא משוש דרכי כי טוב לי כי עונתי שעי"כ נפשי תגיל בה' אמנם לא אכחד מאדוני כי רע עלי אורך גלותי לשתי סבות אחת על דבר כבוד שמך הגדול שנית כי תבער כאש חמת המציק וכלכל לא אוכל ופתע אשבר ואין מרפא וטרם אענה אני מגיד כי לא יבצר ממני חלק הגופים סובל הצרות כי אנכי עפר ואפר ומה אני תעשה בגיני על כן קדמתי ואומר הגיד' לי שאהב' נפשי לומר אם אמרתי שאהבתיך לא יצדק כי אין אהבה כי אם בין השוים ואין חקר לגדולתך ואנכי עפר ואפר אך עשה בגין נפשי שאהבה אותך כי יש שווי מה כי חלק אלהי ממעל היא ולמעלה תופיע ותשפיע ומנפש ועד בשר יתפשט שפע טובך וזהו הגידה לי שאהבה נפשי אותך הקרובה אליך ממני כי אין האהבה רק בעלי השווי כי חלק אלוה ממעל היא כמדובר והבט משמים וראה כי שתים רעות מתרגשות בגלותי א' מה תעשה לשמך הגדול והוא איפה תרעה אותי מהיכן תצא פרנסתי בגלות החיל הזה תחת היותי למודי לקבל השפע מאתך ובידך ועתה איכה תראה אותי בגלות שהוא ע"י שר ואינו לפי כבודך תפרנס בניך ע"י אחד מעבדיך ב' איכה תרביץ איכה אמצא הרבצה ומנוח צל להסתופף בגלות הדומה לצהרים שהחמה מכה ופורפת. או איכה תרביץ יחס הגלות כעת צהרים שאף במקום הצל יחם היום שאף גם במקום אשר יאמר להם שצלתם מרובה מחמת' יקד יקוד כיקוד אש וע"כ קום בטרם יתמו ומהרה חושה אל תעמוד מתת את שאלתי ובקשתי אשר אמרתי ישקני מנשיקות פיהו אשר יחלתנו והחישה ואם תאמר נא למה זו שאלה איכה תרעה הלא כה דברי ע"י הנביא התפללו בשלום העיר הזאת כי בשלומה יהיה לכם שלום והוא כמאמרם ז"ל בפרקי ר"א כי בדור הפלגה כאשר ירד ה' לראות את העיר ואת המגדל הוריד שבעים סנהדרין מלאכי עליון וחילק האומות כמספרם וישם אותם שרים עליהם ויטל גורלות ויפול גורל ישראל להקב"ה אזי אמר חבלים נפלו לי בנעימים וכו' נמצא כי בבחינת חילוק זה חבריו ית' יקראו השבעי' שרים והנה בהנחל עליון גוים נחלה לישראל עמו בהיותנו על אדמתנו ברוב שלום הלא שלא על ידי שר היינו מתפרנסים מאתי ובידו יתברך אך כאשר מפני חטאינו גלינו מארצנו לארץ שפל רוחנו לאכול מתמצות הטוב אשר יריק הוא ית' אל העיר אשר גלינו בה ע"י השר שהוא כסילין להריק בהם וזהו התפללו בשלום וכו' כי בשלומה יהיה לכם שלום וכדי בזיון כי נאכל מתמצית שלום הנשפע באומות ע"י השר תחת היותנו אוכלים כי אבינו שבשמים בלי אמצעי והוא אצלי מאמרם ז"ל באומרם כל הדר בח"ל כו' שהוא כבן הגדל בהיכל המלך אביו וימן לו המלך דבר יום ביומו ע"י המלך עצמו מפת בגו ומיין משתיו ויהי היום ואשר לא טוב עשה בעיני המלך אביו ויגרשהו וילך אל ארץ אחרת וגם שם לא עזבו אביו ויאכילהו וישקהו אך ע"י השר המושל על הארץ אשר הלך שמה והנה בראות הבן ההוא כי לחמו ניתן על יד איש משרי המלך ולא ע"י אביו כאשר בתחלה הלא יענה ויאמר הלא אדמה כמי שאין לו אב כי איננו נותן לי מאומה כאשר בתחלה רק משרה אותי ע"י שליש וזהו כמי שאין לו כו' יפן ברחמיו לעמו לתת להם לחם וישב ללחום את מושל אשר לא ידעוהו וכן אומר' ז"ל ישראל שבח"ל עובדי ע"א בטהרה הם כי יראו כעובדים את השר אחרי קבלה מידו וזהו בטהרה כלו' לא במרד ולא במעל רק בטוהר לב והנה אין לנו בזיון וקצף גדול מזה שתחת היותנו מקבלים מאתו ית' וכל יתר עמים מתפרנסים ממנו ונהפוך עתה שנהיה כעני העטוף ברעב בדלתי עבדי אביו על ככר לחם וזהו שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך שהם האומות המשולות לעדרים שירעו אותם שבעים שרים המתייחסים לחבריך כי חלקו האומות עמך ולמה אהיה כעוטוה על עדרי השרים לאכול מתמצית מרעה עדרי אשר יורק להם משריהם משיב הוא ית' על זה ואומר אם לא תדעי לך היפה בנשים איכה תרעה וכו' על ידי ולא תחת שר צאי לך ממחיצת מעשיך והלך בעקבי הצאן הם פסיעות ודרכי הצאן הם שורש ישראל קדמוניך הנקראים צאן כמאמרם ז"ל בויקרא רבה פרשת כ"ו כמפורש למעלה על פסוק משכני וכו' שנקראו כך על המשכם תמיד אחרי ה' בלי הקפדה ומקבלים יסורין בענוה כצאן ועי"כ אשר אמרת שלמה אהיה וכו' אל תירא כי הלא עלה תעלה עד גדר שאצ"ל גדולי ישראל כ"א גם גדיותיך הם קטניך הלא תרעה אותם מלמעלה על משכנות הרועים הם השרים כי אין צ"ל שלא יקבלו ממרעה אשר יריקו הרועי' הם השרי' לאומותם כ"א מלמעלה ממשכנות השרים בשמים ממעל תבא יניקתם והוא כנודע כי בהיות ישראל כשרים משפע שלמעלה ממושב השרים יינקו:

ועל החלוקה השנית שאמרת איכה תרביץ בצהרים כי תירא פן תכלה באש הגלות מורא זו לא תעלה על ראשך כי לא תכלה בם כי הלא לסוסתי וכו' והוא כי הנה ארז"ל על פסוק זה במדרש כי סוסי מצרים של מרכבות פרעה וחילו היו זכרים והאלהים עשה שידמו גליהם בעיני רכבי פרעה לסוסים נקבות והיו מרכבות פרעה להוטים ורצים לקראת הגלים ונשקעים והיה המצרי אומר לסוסו אמש הייתי מושכך לנילוס ולא יכולתי ועתה אתה משכני לשקעני. והנה ראוי לשית לב כי ע"פ הדברים האלה איך יתפרש אומרו דמיתיך רעיתי כי לא יצדק בזה לא מלשון דמיון ולא מלשון דממה. אמנם יצדק במאמרנו זה כי היא תשובתו יתברך הרמתה האומר אל בת עמו אשר אהב הנה שתים קוראותיך אשר יגורת מפניהם בגלו' החיל הזה. הא' איכה תרע' כעוטי' כבוד' בת מלך משיורי לחם כזבים מחמת מאכל עבד מלך הכושי סר צלם של הכושי. ב' כי יראת פן תבלע בסבלותם אשר יעמיסו עליך יום יום והנה תשובת הראשונ' הנה באה ועל השני' אני מגיד כי לא תראי כי הלא לסוסתי כו' הלא היא אל תראי כי לא תבושי כי דעי ודאי ורעי כי הלא כמקר' סוסתי ברכבי פרעה גם הם יקרם כי כאשר הראתי את גלי הים בעיני רכבי פרעה כסוסים נקבות שעי"כ רקדו כאילים סוסי מצרים הזכרים על הגלים והעולה על רוחם שהיה להנאתם ולטובתם ותהיה להפך כי תהומות יכסיומו כי שם נפלו שדודים כן בת עמי רעיתי לסוסתי נגד הצרים אותך כי כאשר סוסתי היו אז גלי הים ולהוטי' לרדוף ולהתנפל עליהם הם רכבי פרעה חשבו ליהנות ונשקעו בהם ויאבדו כן דמיתיך רעיתי כי הצרים אותך ומתקוממות עליך חושבי מחשבות הנאתם והוא לרעתם כי כך ישקעו ויבלעו כי כל אוכלך יאשמו רעה תבא עליהם הם כלים ואתם נצבים:

והנה עד פה תשובתו ית' אל שאלותיה ובקשותיה איכה תרעה איכה תרביץ המתרגשות מתוך הויכוח אם אמנם כל ישעם וכל חפץ שאלתה ובקשתה העיקרית אשר חשקה נפשה ופיה פתחה בה ותאמר ישקני מנשיקות פיהו עודנה עומדת ע"כ אלהים יענה ויאמר נאוו לחייך כו' והוא בהזכיר מאמז"ל וז"ל נאוו לחייך בתורים בשעה שמייללין הלכה אלו עם אלו כגון רבי אבא ב" מימי וחבריו צוארך בחרוזים בשעה שהם חורזים מדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וכי עיקר נתינתן ?מהר סיני נתנו לא באש היו שנאמר וההר ביער באש עד לב השמים. בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו אזלין ואמרין לר"ע רבי' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך אמר לו הן. אמר לי שמא בחדרי מרכבה היית עסוק א"ל לאו אלא הייתי יושב וחורז בד"ת ומתורה לנביאי' ומנביאי' לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן וכי עיקר נתינתן מסיני לא באש היו ניתנין הה"ד וההר בוער באש. וראוי לשים לב זולת הדיוקים הנגלים מה ענין מילללין ואדרבא שמעתא בעיא צילותא ומה ענין החרוזה ההוא וגם אומר חורזים מד"ת ומד"ת לנביאים כי אומרו מד"ת הוא מיותר והראוי יאמר חורזים מד"ת לנביאים וכן בדברי בן עזאי באומרו יושב וחורז בד"ת ומתורה לנביאים כי הראוי יאמר חורז מד"ת לנביאים וכן אומרו יושב מה עניני וההיקש בדיוקים. אמנם עיקר הדבר שראוי לשית לב מה ענין המלהטת ההיא כי שאלת ר"ע צודקת שמא בחדרי מרכבה היית עסוק ומה היא תשובתו הייתי חורז כו' איך עלתה בזה ארוכת תמיהתו ואם היא תשובה איך נעלם דבר זה מעיני ר' עקיבא. גם הדברים שמחים שאמר בלתי מתקבל כי איך תצדק שמחה בקול דברים לומר שהדברים שמחים ואיך היו שמחים כנתינתן מסיני ומה שייכות היה לו עם סיני ומה ענק תמיהתו באומרו לא באש היו ולא קוצר ואמר היו דברים שמחים כנתינתן מסיני שבאש ניתנו שנא' וההר בוער באש. ועוד אומרו הה"ד וההר כו' כאלו בלעדו זה היה קושי בכתוב:

והנה לבא אל הביאור נקדים הקדמה מפורסמת למוצאי דעת הלא היא כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש קדושה למעלה כל אחד ואחד לפי בחינת סודה וכאשר יעשה אותה האדם יתעורר מקורה ושירשה ויתרבה אורה ותדבק בשורש נפשו של האיש ההוא למעלה ותשתלשל עד חלק נפשו למטה לארץ ויקנה התפשטו' קדושה מה גם כל עצמו ובשרו לפי ערכו ומה גם אשר עמד בסוד ה' וידע לכוין בו בעשותו אותה כנודע אך אמנם אינו דומה אור ושפע המתרבה ונשפע ע"י עסק תורה לשמה עם עסק כל מצוה ומצוה כי ע"כ אמרו ות"ת כנגד כלם. וטעם לשבח הדבר הלא היא כי בבחינ' עץ שתול על פלגי מים גזעו רב מאד דש ושמן אצל סרעפותיו וענפיו כן ערך ובחינת התורה אצל מצותיה כי כאשר על ענף לא יפרח אם לא מגזע האילן ומיניקתו אשר יינק ממנו כן כל מצוה כל אורה המתרבה ונמשך אל עושיה לא יהיה רק נמשך משורש עוצם ורוחניות התורה אשר למעלה כי היא הכולל' אותם והן אורו' מסתעפי' מבחינותיה כנודע וכאשר העוסק בעבודת האילן הוא מטיב לכל ענפיו כי בשלומו יהיה להם שלום כן העוסק בתורה הוא מרבה אור ושפע רב אל כל פרטי סרעפותיה כי כלם נזכרים ונעשים בה מה שאין כן העוסק להשקות אחד מענפי האילן ההוא כי לא יועילו רק להרטיב את הענף לבדו כן בנמשל העוסק במצוה אחד נותן כח ואור בה לבדה וממלאה כח ליינק מעצמית פנימיות התורה ומה גם המחבר אל המצוה ד"ת אך לא ע"י עסוק בענף אחד ייטיב אל עצמות האילן כי הכל מטיב את החלק ולא החלק אל הכל ולא אל חלק זולתו וזה ענין תלמוד תורה כנגד כולן:

ועדיין היה מקום יאמר איש כי לא כל בחינות התורה ישיגו אורחות המשכת האש הגדולה משורש סודה העליון רק אשר עמד בסוד ה' ועמלו בפנינו צפוני סודה אך לא לעוסקים בפשטה או בדרשותי' ורמזיה הקלים מסודותיה כי איזה הדרך ילך זכות עסק פשטה לשאוב ולהמשיך מפנימיות אש סודה מן המלוא העליון. אמנם לא כן ידבר כי הלא כל חלקי תורתינו אשר גבלו ראשונים הלא המה ארבעה עולים ויורדים בהדרגה הלא המה פשט רמז דרש סוד והן הנה ארבע' מעלותיו למעלה מזו היותר עליונה היא הקרוב' אליו יתברך מאשר למטה הימנה וההיקש בזה והן אמת כי העוסק בעליונה יעורר קדושת פנימיותה ויהי' אור וירבנו וימשיכנו יותר מהעוסקים בשלשת בחינותיה אשר למטה הימנה אמנם לא יבצר מצד מה מלהרבות ולהמשיך מרוחניותה העליון למה שכל הדרגותיה דבוקים זה בזה ולא יתפרדו כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה. וכאשר לא ירים איש את ידו ואת רגלי משולל חיות הנפש הניתן בו עם היות זה חומר וזה רוחניות ומה גם בדבר שגם פשטו רוחני ובלתי נפרד מתוכיותו. אמנם תהיה ההארה בלתי לראות בארץ הלזו כי אתה ההארה על השמים כבודה אך אמנם אם כלי טהור כחכמי קדם אשר חלק ה' לישראל עמו בתורה יהיה עמל לא בלבד כאשר יעסוק במעשה מרכבה ימשיך מהאש הגדולה עד תיהלך אש ארצה וכעובדא דר' אלעזר בן ערך פ' אין דורשין שנתמלא' כל הבקעה אש כ"א גם בדרך פשטה יש דרך ישר לאנשי' בהם לקשר הדרגות ולשלשלן באופן יהיו כצנורות כל מדרגה אל של מעלה הימנה להריק על ידה שפע אש דת רוחניותה עד למטה לארץ הלזו והוא כי ידעו ראשונה לקשר הפשט עם הרמז והרמז עם הדרש ושלשתן עם הסוד כי כל אחת מהנה כוונו בפשטי אל איזה דבר הוא רומז ברמז ואיך מתיפ' בדרש ואיך היסוד העליון נרמז באלה כאלו עושה מארבע בחינות אלה קשר אמיץ וחרוז א' כמחרוזו' של דגים הנעשי' לאחדים ע"י החוט עם שזה הי' הראשון וזה שני וזה אחרון כי עי"כ נעשו הג' בצנורות אל הורדת שפע מדרך הסוד הדבק למעלה ועדיין כל זה הוא בתורה עצמה והיא למעלה מעלה ובאיזה דרך תמשך האש הגדולה אשר לה עד לארץ מתחת ע"כ אחר הקשר ההוא בבחינות התורה מינה ובה ימשיך הענין ויקשרנו עם פסוקי נביאים המתייחסים אל הענין גם שיהיה פשט יכוין בלבו אל הרמז ודוגמא אשר לו בסוד התורה אשר כיון בתחלה וידוע כי כאשר הנביאים למטה מהתורה עצמה כן יהיה עסקו בנביאים אחר קשר אשר קשר בתורה כצנור יורד למטה להריק ולגלות מהעליון אשר היחל להריק מלובש מהקודם ועל הדרך הזה מנביאים לכתובים ואז ע"י הכתובים מתגלה האור אשר היחל להתפשט עד הראות למטה בארץ מעין אש מלהט' לפני הצדיק העושה כן כנודע כי בחינת הכתובים הם כפה המגלה מה שבפנים ע"י התחברות' גם מציאות הדברים עם היותם דברי' נרגשים יגלו אורם הצפון בפנימיותם.

ונבא אל הביאור והוא כי הנה הוקשה לו בכתוב הענין תורים שמשמען כד"א והקריב מן התורים אצל הלחיים והתייחסם אל החרוזים ע"כ אמר ששיבח את יש' בשני סוגי צדיקים שנמצאים בהם אחד שכל ישעם וכל חפץ מלחמתה של תורה מרבים בישיבה כאלו עוקרי' הרים וטוחנים זה בזה בפלפולם עד הבין הדברים על בוריים באופן מתקבל וידמה ללחיים הלועסים המאכל הקשה עד ינעם להתקבל וליאכל עוד יש סוג שני הלא הם סובלי עול כל משא העם עליהם בהריק להם כל שפע צורכיה' על יד חסידות' עם יפי חכמתם ועל סוג הענין האחד המשולים ללחיים אמר נאוו לחייך אך כשה' בתורי' שאינו בגאוה ובגודל לבב לנצח או להתפאר בחריפותו וכיוצא רק בהכנעה ולוחם בפלפולו כמיילל במר נפש על קושי ההלכה כתורים הללו שתמיד נוהים כנהמת מיללים וכן צוארך סובלי עול משא כל העם עליהם בעלי מעשה עם החכמה ושורשה כשהם בחרוזים שחורזים וקושרים בתורה עצמה בחינותיה מינה ובה וממנה לנביאים ומנביאים לכתובים כי עי"כ כמדובר בהקדמה יריקו שפע קדושה על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון ושפע ברכות טוב על הארץ יריקו בכל מכל כל כי יקשרו העולמות עד גדר היות אש עולם העליון מפולש עד הארץ מתחת וזהו והאש מתלהטת סביבותיה' שהוא תכלית קיום העולם הזה ולמה שהלא כמו זר נחשב מן הפשט יצא ברק ואש מתלקחת ע"כ אמר והיו הדברים שמחים והוא כי הלא זה גדר שמחה והאיש אשר בשם שמח יכונ' יהיה דבר בא אליו יערב לנפש או יין ישמח לבב אנוש הלא תהי' שמחתו פנימה כאש בוער עצור בעצמותיו לא יעצר כח לעכבה פנימה כי ברגע יגלנה כי יצהיל פנים משמן וכל רואיו יכרוהו כי לבו שמח ע"י בהיקת אור פניו ואין זה כ"א אור נמשך בחומרו עד החוץ מפנימיות הנפש הרוחני' כן הדבר הזה כי הדברים עם היותם פשט מלובש ימשך מרוחניותן הפנימי והסודי' עד לחוץ כי הוא כנפש תוך הגוף כענין מז"ל כי ראה משה אותיו' פורחות שהיא רוחניות שתוך האותיות ויכבדו עליו ואז וישלך מידיו וזהו והיו הדברים שמחים ועדיין מאן מוכח כי כן לז"א כנתינתן מסיני והוא ראיה עצומה מאד כי הלא כאשר שם ישבנו הלא שמענו דברים פשטיים הלא המה אנכי פי' לא יהיה לך כו' לא תעשה כו' ועם כל זה היה ההר בוער באש אך אין ספק כי אין זה רק כי הפנימיות היה מפלש ומתגלה על הדברים המלובשי' ומהם לחוץ כי לא יצאו מאתו יתברך רק רוחניו' פנימיו' התורה שהוא אש דת והיה משתלשל עד שמוע יש' דברים פשטיים ודרך ההתפשטות היתה אש פנימית מפלשת ומתגלה וז"א כנתינתן מסיני והוא גדר שמחה כמדובר ולבל נאמר אלו הדברים האלה שאתה דורש בעצמם נאמרו שם היינו אומרים כי עוד יד הקדוש' ההיא נטויה להבהיק הדברים כמאז אך הם דברים אשר לא נאמרו מי יודע אם תעצר כח להבהיקו ע"כ אמר כמתמיה וכי עיקר נתינתן מהר סיני נותנו וכן למטה בלשון מאמר בן עזאי לר' עקיבא אמר כמתמיה וכי עיקר נתינתם מסיני לא באש היו ניתנין לומר הלא לו הונח כי לא היה לי כח מצד היותי חורז ומקשר ע"י הכונה הפשט עם הפנימיות לא אעצור כח לשלשל האש הגדולה הפנימית ולגלותה חוצה הלא יהיה עזר מעט כי הלא עיקר נתינתן מהר סיני לא באש ניתנו והוא לרמז לי הנחה ידועה כי כל מה שיחדשו כל החכמי' עד סוף כל הדורות ניתן מסיני כמאמרם ז"ל במדרש שמות רבה ובמסכת מגלה וזה עיקר נתינתן כלומר של הדברים שהייתי דורש מסיני לא באש ניתנו ועי"כ כי ניתנו אלה עצמם באש אעצר כח בטוב כוונתי לקשרם עם אש הפנימי הסודיי לשוב לגלות האש כדרך אשר באה בו בראשונה ואמר הה"ד וההר בוער באש והוא כי הלא הוקשה לו בכתיב כי הוא למה שהאש היתה מלמעלה יורד' היא למטה לארץ מהראוי יאמר והאש בוער מלב השמים עד ההר אך באומרו וההר בוער באש עד לב השמים יראה כי עיקר האש היה מלמטה ועולה עד לב השמים ואם נאמר כי כן היה לא יתכן כי אש שלמטה יעלה עד לב השמים אך לפי מאמרנו הה"ד וההר בוער כו' שהיתה האש העליונ' משתלשל' ויוצאת מהדברים הפשטים אשר היו שומעים אחר התפשטותם למטה כמדובר על אומרו שהיו הדברים שמחים ולהיות עיקר האש מלמעלה אל מקום אשר היתה משם שם היתה שבה ללכת היא עד לב השמים ובזה בא ענין המאמר על נכון:

ועל פי הדברים האלה נשוב אל דרכנו אשר דרכנו כי בא הוא יתברך להשיב על שאלתנו אשר שאלנו מאתו באמור לו ישקני מנשיקות פיהו כאשר במעמד הר סיני נשוב נהיה למודי ה' פה אל פה ידבר בנו ויאמר הלא אין זה לכם בגאולה העתידה אם לא בזכות תורה כמאמר רעיא מהימנא ע"ה על פסוק עני ורוכב על חמור שהוא על זכות תופשי התורה כד"א יששכר חמור גרם והן אמת כי נאוו לחייך בתירים הם יחידי סגולה הלועסים כל הדבר הקשה בקושיי ופירוקי עד יערב לנפש וכן יש סובלי ומרימי עול הדור כצואר בחרזים כמדובר אך לא כלך או רוב העם לכן אל תערצי ואל תחפזי עד אשר תורי זהב נעשה לך שזולת מתי מספר המשילים לתורים אשר בך עוד תורי זהב נעשה נוסף עליהם ושיהיה עסקם בתורה מיללין בהלכה כתורים מתוך הדוחק והצער נעשה לך וז"א זהב שהוא רמז אל הדין והצער ואל תשיבני כי שמעתא בעיא צילותא ואיך יסתכן ע"י הצער הנה אשיבך כי הלא יהיה עם נקודות הכסף שיפקדו ברחמים וחסד ולא יהיה הכל דין רק יקרבו מפקודות הרחמים זו לזו וגוברים על הדין והרוגז כאשר יתקרבו נקודות הכסף זו לזו והן על הזהב כמושלים וגוברים עליו כן יפקדו לבקרים ולרגעים ברחמים אשר הכסף משל אליהם ואז אתן את דודי לך ולא עתה כי אין עתך עת דודים לנשיקות תבקשי מפי עד תשתלמי בתורה כמדובר:

ט[edit]

לסוסתי וגו'. הנה בא ביאור פסוקים אלו על דרך רז"ל כי פסוק לסוסתי הוא תשובה על שאלת איכה תרביץ והשאר אל שאלת ישקני העיקרית כמדובר. עוד יתכן היחלה תשובתו יתברך על השאלה הזאת מפסוק לסוסתי כו' על דרך אשר דרכו בעלי הפשט בפי' לסוסתי ובפי' אומרו בתורים והוא כי אחר השיבו יתברך תשובה לשאלת חלק הגופים שהוא למאי דסליק מניה שב לענות לחלק הנפשות השואלית שבגוף ונפש ימשכנה ואז אחריו יתברך ירוצו חלק הגופים גם הוא עם חלק הנפשית גם שכעת אין אנו כדאים לא ייחל עד נבא ליטהר רק יתחיל הוא תחלה ואחרי כן נרוצה כענין אשר כתבנו על פסוק השיבנו ה' אליך כו' והוא כאשר עשה במצרים כי ע"כ היו שתי קצוות שמהיותנו עובדי ע"ג לקחנו אליו וישקני מנשיקות פיהו שלא היו כ"א שקרב צדק מאליו ויחל רוח ה' להכשירנו טרם נתחיל אנחנו שאם לא כן לא משכנו צאן ונקשרהו בכרעי המטה ונשחטהו לעיני כל מצרים ונערה למות נפשנו כי זבחנו את תועבת מצרים לעיניהם וזה מאמר סוף הכתוב חדש ימינו כקדם כמבואר למעלה שיעשה עמנו כבימי צאתנו ממצרים שהשיבנו אליו תחלה ואח"כ שבנו ובזה יאמר הוא יתברך לסוסתי כו' והוא בהקדים כי בהיות אז ישראל משולים ודומים למצריים הללו עובדי ע"א כו' הלא הם כן בהתייחס המצרים לסוסים הלא בהדמות להם ישראל ולמה שהוא יתב' מכנה אותם תמיד בלשון נקבה הלא זה שמם אשר יאות יקראו למו סוסים והנה הוא יתברך תפס הקצה האחר ודימה אותנו לחברתו וריעתי ואשת נעורים וז"א לסוסתי כו' לומר במקום ובעד הקראך סוסתי שהיה המתייח' אליך הלא לא כן עשיתי רק דמיתיך לגדר היותך בת זוג כאלו היית רעיתי וזהו דמיתיך רעייתי אך לא יאות כעת לעשות כן כי הלא אז היית יותר מוכנת לכך מעתה כי הלא נאוו לחייך כו' והוא במה שנראה מהמתרג' שתורים הם זממין כמתג ורסן הבלתי מניחים הסוס לנטות אנה ואנה ממעגל אשר יוליכנו בעליו בו. ונבא אל הענין והוא כי הנה שני דברים היו אז ביד ישראל שעל ידן זכו אל כל כבוד נשיקות פיו יתברך במעמד הקדוש ההוא. אחד צאת ישראל ממצרים במדבר השמם ההיא אחר משה ולא אמרו איה הצידה לדרך ומאכלים הנאותים לחולים ולזקנים וגמולי מחלב ועתיקי משדים וחיות ומניקות ומעובריות רק בבצק טרם יחמץ וזה מאמרו יתברך בהחזיק לנו טובה באמת באמור זכרתי לך חסד כו' לכתך אחרי במדבר כו'. ב' סובלו באהבה עול תורה ומצות על צוארם כחרוזי מרגליות ולא כמרימי עול באומרה נעשה ונשמע וז"א על האחד נאוו לחייך בתורים כי כאלו היו בלחייך זממין ומתגים לא נטית ימין ושמאל וגם צוארך בחרוזים של תורה ומצות והיא השנית אמנם עתה גם שעול תורה לא חסרת תורים בלחייך לבלתי נטות ימין ושמאל אין בך לכן תורי זהב וזממין בלחייך ללכת בתמימות אחרי כמאז נעשה לך להכין אותך אך יהיו של זהב שהוא מפאת רוגז ודין בגלות ובחבלי משיח ולא תירא פן יאכלך הרוגז כי הלא לא יהיו זהב ורוגז הכל רק עם נקודות הכסף הרחמים שיהיו שמאל דוחה וימין מקרבת כלומר ועי"כ תזכה אל אשר שאלת אשקך מנשיקות פי:

יב[edit]

עד שהמלך וגו'. הלא אמרת ה' לתת טעם אל בלתי היותך נחפז לגאלנו כימי צאתנו מארץ מצרים יען וביען כי טובים היינו אז מעתה והלא כמו זר נחשבה טענה זו כי הלא כשרות מה היה לנו ועד שהמלך במסבו בעוד המ' יום להנתן דת חרות על הליחות נרדי נתן ריחו ויצא העגל ההוא ולא בלבד לא העברה העביר רצונך מאתנו כ"א הטבת חסדך וצרור המור דודי לי שלא חטאנו כלנו כ"א מעט שפתום הערב רב והוא כי כצרור המור המשמ' ריחו בו בל יפיג ממנו כנודע כי המור הבלתי צרור מפיג ריחו ממנו כן היה דודי לי כי לך ה' חסד שהיית עמנו בל נחטא כל ישראל יחד כי בין שדי היא בלב שבין שדי שם ילין דודי למען יעמוד טעמי בי וריחי כי היית עם לבבי לבלתי נחטא הכל ומה גם בשומענו את העגל אומר כמאמר רז"ל אנכי ה' כו' אם היינו טועים הכל הלא גוענו כלנו בגוע אחינו כאשר ויגוף ה' את העם כו' ורב טוב לבית ישראל אשר היית כצרור למור לכל המוכנים לבל תצא תקלה מתחת ידם בל יתנו ריחם הכל:

או קרוב אל הדרך הזה והוא עד שהמלך יתברך במסבו המיוחד לו שהייתי אני מסיבה ומרכבה אליו בסיני כמאמרנו על ואתא מרבבות קדש ולא נאמר ברבבות כי הוא יתברך הניח מרכבתו ובא לו לעשות מרכבה מישראל אז נרדי הוא יצרי הטוב נתן ריחו לומר נעשה ונשמע כלומר אך אחר המסבה ההיא שהוסרנו מהיות מסבה בעצם חטאנו בעגל והטעם שהיינו כשרים בהיותנו מסבה הוא כי צרור המור דודי לי כי כאשר הצרור משמר המור מלהפיג ריחו ובהפתח הצרור מפיג ריחו כן היה דודי לי שעודנו יתברך במעמד הקדוש ההוא היינו כצרורים תוך הקדושה ועמד ריחנו בנו ולא בלבד מה שהיינו מוציאין מפינו נעשה ונשמע כ"א גם מה שבלב היה עמו יתברך דבק כי בין שדי הוא מקום הלב שם ילין מה שאין כן אחרי כן באופן שכל כשרותנו אז מאתך היה ולא מאתנו: ועוד הגדלת והוספת להרבות להיטיב ואלמלא כן הן גוענו אבדנו כלנו ואיך תשבח כשרותנו שבימים ההם והלא לולא גודל חסדך היינו לאין דומים כלומר ויהי נא חסדך גם עתה כמאז לישקנו מנשיקות פיך והוא כי אשכל הכפר דודי לי כו' שהוא על אשר לא מחינו ביד החוטאים כי חסת ותחלק העונש והכפרה לחלקים אין מספר באומרך ביום פקדי ופקדתי כו' כמאמרם ז"ל אין לך פקידה כו' שאין בה מעון העגל כמשל רז"ל למלך שכעס על בנו ונשבע להטיל עליו אבן גדולה ולבל המיתו עשאה חתיכות דקות וישליך עליו מעט מעט וזהו אשכל הכופר שעשית אשכל של כפרות שיש בו גרגרים רבים להטיל גרגיר בכל פעם.. או יהיה הכופר כמשמעו שהוא כפיר שהוא קר בתכלית ויאמר אשכול של קרירות להפשיר רתיחת הדין בעשות העונש גרגרים כאשכול היה דודי לי והוא כענין הנזכר ולא עוד אלא שאותם הגרגרים שאתה פוקד בכל פקידה הנמשל לאשכול הוא ככרמי עין גדי שאין גם אחד מכל פקידה מהם היתה בכל כחך שאם כן לא היתה פליטה חלילה רק כאשכול הגדל בכרמי עין גדי שארז"ל ששבעה פעמים מוציא ענבים בכל שנה וממוצא דבר נמצא שלא תתן פרי שום פעם מהם בכל כחם כי תמיד נשאר מכחה למה שאחר כן גם אתה ה' חולקת הפקידה לחלקים רבים וגם החלקים לא בכח גדול ע"כ כאשר אז המו המון מעיך ורחמיך עם שעשינו העגל גם עתה ה' לא תכלא רחמיך לשוב לרחמנו ולעשות את בקשתנו לדבקנו בך ומנשיקות פיך תשקנו. משיב הוא יתברך ואומר הנך יפה רעיתי כו' לומר הלא העמסת משא אשמת העגל עליך ליפות את שאלתך אך לא כן הוא כי הנך יפה רעיתי כי יפה היית אתה כי הערב רב הוא אשר עשה את העגל ולא אתה על הנשארים בכם שלא חטאו כלל בעגל זולת העדר המחאה שאמרת שהייתי להם כצרור למור הוא כי הנך יפה כי אלו לא היה מוכנים לכך לא שמרתי לבבם וזהו שחזר ואמר הנך יפה. או לפי הדרך השני שבכתובים הקודמים יאמר הנך יפה כשהיית רעיתי שהוא בסיני שפסקה זוהמתך בעוד שמסיבתי עליך וגם הנך יפה אחר המסיבה ההוא כי אתה לא חטאת רק הערב רב ואפי' אשר חטאו ממך אחר העשותו לא עליהם אשמת הדבר בעצם כי עיניך יונים כי עיניך הונו אותך כי אחר שע"י הערב רב נעשה אז עיניך הטעוך כי ראית יצא העגל ההוא ובפיו ידבר אנכי כו' אשר הוצאתיך כו'. או יאמר אשר הם עיניך הם גדולי האיכות שבדור הנקראים עיני העדה הנה היו יונים שלא המירוני כלל כיונה שלא תמיר בן זוגה:

טז[edit]

הנך יפה דודי כו' משיבה כנסת ישראל ואומרת לא לנו ה' לא לנו זכות הסירך אשמת העגל מעלינו כי הנך יפה דודי לשומרנו בל נחטא בעצם אף נעים עוד לך שלא כאדם שאין מרצין אותו בשעת כעסו אך אתה אף נעים גם בעת האף אתה נעים מתקבל למתפללים לפניך למצוא חן בעיניך כאשר התפלל משה רבינו ע"ה לפניך וניחמת על הרעה באופן שלך ה' להחזיק הטובה ואם אחריך נרוצה לבקש זכות מי עמדה לנו זולת חסדך הגדול לא לנו ה' יתייחס רק לזולתנו אשר היו לנו מעיר לעזור והם ג' סוגים האחד הנשים אשר נתת עמנו כי הן הנה היו עזר כנגדנו שנשמרו מלחטא כנודע מרז"ל ועוד לנו שני סוגי צדיקים אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב אשר בשמים ממעל ומשה ואהרן אשר בארץ מתחת כי מעמד שלשה אלה קנה ופדה אותנו מיד עינינו נוסף על גודל חסדך העיקרי וזה מאמרי אף ערשנו כו' לומר עם שמעון אתה היית לנו בעצם וראשונה אף ערשנו רעננה הן נשותינו כי לא יבשה לחלוחית צדקתן אשר היה להם במצרים ולא נתנו חלק בעגל כמונו וזהו אף ערשני רעננה הם הנשים ערש ומטות האנשים גם יש לנו להחזיק טובה לקורות בתינו וכו' והוא מאמרם ז"ל על פסוק זכור לאברהם וכו' שאמר משה הלא יש ז' צדיקים לעשות בגינם אני ואהרן וד' בניו ויהושע א"ל הב"ה צריך עשרה אמר לו משה זכור לאברהם ליצחק ולישראל כי שלשתם ישלימו העשרה ועל אלה יאמר קורות בתינו כו' והוא כי קורות יקראו העליונות אשר גג העליה נכון עליהם למעלה מראשי הדרים בה ורהיטני הם אשר בתקרת הבית שתחת העליה מתחת לרגלי הגרים בה כמאמרם ז"ל רהיטנו ברותים מקום שהכהנים רהוטים כברותים כד"א ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים כפירוש המפרשים ויאמר נא לפי דרכנו הנה שתי סוגי עמודים היו לנו למחזיק ולמעוז להשען עליהם האחד גבוהים ורמים כארזים: והב' כברותים והם הסוג הא' אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב אשר בשמים ממעל והב' משה ואהרן ושאר קדושים אשר בארץ המה ועל הסוג האחד אמר קורות בתינו ארזים הם האבות שהם בשמים ממעל וכן רהיטנו הם עצים אשר למטה בעליה אשר נדרוך ונסמוך ונתקיים עליהם הם משה ואהרן שהיו אז למטה בעה"ז שני סוגים אלו עמדו לנו כנודע כי גם אהרן היטיב היטב במה שהעריך המועד עד המחרת ולא פשטה התקלה יותר בישראל או נהפוך הוא שקורות יקרא את משה ואהרן וארבעה בניו ויהושע עד שבעה צדיקים שמוני' רז"ל שעל הארץ כבודם ורהיטים הנדרכים לאבות שהם נדרכים מתחת לארץ ישיני עפר שמשלימים למנין כמאמרם ז"ל על פסוק זכור לאברהם כו' שהיה לתשלום המנין והכל הולך אל מקו' אחד והנה לך ה' ולאלה אשר הזכרתי יש לי להחזיק טובה אך לא לי כי אני חבצלת השרון כו' והוא כי כאשר החבצלת הגדלה בשרון מקום לח מים פרוח תפרח הרבה וכן שושנת העמקים אשר שם מקום מים רבים תהיה הפרחתה רבה מהגדלה במקום גבוה אמנם בהעדר שמה מים קל מהרה יכמשו ויבשו לפני כל חציר מה שאין כן לחבצלת ושושנה הגדלה בהר שלח במהרה תיבש כן היינו אנחנו שהפרחנו הפרחה רבה ונאמר נעשה ונשמע ובקרב ימים בהעדר ממני משה שהוא כהעדר מים מהחבצלת נעשתה תועבת העגל בינינו הנה כי מפאת עצמי מה אני וא"כ איפה גם עתה כמאז עשה למענם עם שאנו בלתי ראוים כי גם אז בלתי שלמים היינו ולא עזבת חסדך:

יז[edit]

· הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.