ספורנו/שיר השירים/א

ספורנו שיר השירים א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שיר השירים כבר אמרו חכמים כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים. והכונה בזה שכל השירים ששר שלמה המלך שנאמר עליו ויהי שירו חמשה ואלף כלם היו שירי קודש אשר בהם ישמח ישראל בעושיו. וזה שיר השירים הוא קדש קדשים וזה שכל ענינו לכונן את לב בני אדם בפרט המתאוננים רע בפגעי הזמן לאהוב את האל ית' כאשר יהיה ההכרח אשר ידע האדם אל נכון דרכי טובו בלי ספק כאמרו שמע ישראל וכו' ואהבת וכו'. כי אמנם בידיעת פרשת גדולת איזה נמצא מן הנמצאות שהיא גדול במעלה ועם זה תהיה לנו ידיעת טובו אשר בו מיטיב לזולתו יהיה אותו נמצא נאהב בהכרח גם ממי שלא ישפעו עליו חסדי אותו הנמצא. וכאשר תהיה מעלת אותו הנמצא יותר גדולה ונדע שעם זה ישתדל להטיב לזולת ולא שקץ ענות עני תהיה בהכרח האהבה יותר גדולה. וענין האהבה הוא שישמח האוהב על מעלת הנאהב ועל השיגו כל חפצו. ויותר מזה ראוי שיאהבוהו אותם הנמצאים אשר ישפעו עליהם חסדיו יותר מעל זולתו. ובכן הגיד המחבר חסדי האל ית' ורחמיו על כל מעשיו ובכן גבר חסדו על אוהביו ויודעי שמו ועל חסידיו ובכן ראוי שיאהבוהו ושתהיה אהבתם יותר גדולה ועצמית ובכן היה כל זה הספר כמגיד דברי עדת ה' ית' אליו בפרט בשעת עונש ותשובתו הרמתה אשר בה הודיע סבת מדת דינו עליהם יותר מעל זולתם וחסדיו עמהם. והתחיל ואמר:

שיר השירים אשר לשלמה. וזה שאע"פ שאמרו חכמים ז"ל כל שלמה האמור בשיר השירים קדש חוץ מהנה מטתו שלשלמה הנה בפסוק הלז היתה הכונה על השירים שחבר שלמה המלך על המלך הקדוש שהשלום שלו כמו שפרשו הם ז"ל כי אמנם מציאות הנמצאות יהיה בשלום בלתי מנגד וההפסד יהיה בהתנגדות הפכו ומאתו הממציא כל נמצא יהיה השלום וההפסד יהיה בהסתיר פניו ממנו כאמרו תסתיר פניך יבהלון כו' ובכן קצת הקדמונים בהגידם התחלות המציאות אמרו שהם השלום והריב ובכן התחיל המחבר כמגיד דברי עדת ה' ותפלתה לאל ית' באמרה:

ישקני מנשיקות פיהו. כלומר ישקני המלך שהשלום שלו מנשיקות פיהו כדרך הנושק את הנשוק בדבוק האהבה על דרך יאר ה' פניו אליך על היפך והסתרתי פני. ודבר על המלך בלשון נסתר כענין ירא פרעה ויפקד.

כי טובים דודיך מיין. וראוי שתפנה מדת טובך לי. כי טובים דודיך מיין כי אמנם דודיך שהם התורה והמצוה אשר כתבת להורות במדת טובך הם טובים וחביבים אצלי יותר מן היין שהוא ראש לתענוגות בני האדם מצד מה שהוא נאות בטעמו וריחו ומזונו ועם זה הוא פוגם בפתע ובהכיר דרכי טובך אלי תהיה אהבתי אותך בהכרח גדולה מכל אהבת זולתי אליך ובזה אני ראויה לנשיקה הנזכרת יותר:

לריח שמניך טובים. כי אמנם גם שהיו אנשים שאהבוך הנה אהבתם היתה לריח שמניך טובים השופעים לעולם כלו. שמן תורק שמך. וזכרון שמך היה אצלם בהיותו שמן תורק מריח עליהם שמנים ממוחיים שהם החיים והטוב בעולם הזה. ולריח אותן הטובות הזמניות שבו הכירו היותן מאתך אהבוך. ובסור מהם אותן הטובות סרה אהבתם התלויה בדבר כאמרם ז"ל חסיד אחד היה בעוץ ואיוב שמו התחילו יסורין באים עליו התחיל מחרף ומגדף וזה כי לא שמו לבם לדעת אותך לריח אותן הטובות הזמניות אבל לא טעמו וראו טובך כי לעולם חסדו וזה כי מצד טובך היה תכלית כל המכוון מאתך גם בטובות הזמניות ובהפכם להיטיב לזולתך כי חפץ חסד אתה ובזה ראוי שתהיה נאהב מצד טובך לא בלבד מצד הטוב המושג מאתך. לכן אני אומרת

משכני אחריך. הדריכני באמתך ולמדני כענין אחרי ה' אלהיכם תלכו:

נרוצה. כי אמנם דרך מצותיך נרוץ בשמחי לעשות רצון לפניך. וזה כי כבר הביאני המלך חדריו בספורי מעשה בראשית וזולתו עם מופתים חושיים ושכליים אשר בה הודיע התכלית המכוון ממנו ובכן נגילה ונשמחה בך. על היותך לנו לאלהים:

נזכירה דודיך. נזכיר לפניך את דודיך ואוהביך שהם האבות אשר הם.

מיין מישרים אהבוך. אהבו אותך אהבת יושר בלתי תלויה בדבר יותר ממה שיאהב את היין המתענג בו:

שחורה אני ונאוה. הקדים המחבר דבור עדת ירושלים למחוזות הנקראות בנות ירושלים כאמרו ובלתי אתהן לך לבנות להודיע שלא יהיה להו פתחון פה במה שתבקש הוא מאת ה' ית' השגחה פרטית עליה ותאמרנה שיש משוא פנים בדבר באמרה ראוי הוא שיחפוץ בי האל ית' כי גם שאני שחורה במעשים כמותן מכל מקום אני נאוה בידיעת האל ית' ויראתו ואהבתו:

כאהלי קדר. שהשחרות בהם הוא מקרי לא עצמי כי לא נעשו מבגד שחור אלא מבגד לכן שקרה לו השחרות אבל בעצם אני נאוה.

כיריעות שלמה. שהן נאות מצד עצמן בדברים אשר מהם נעשו ומצד מלאכתן וסדרן:

אל תראני שאני שחרחורת. אל תראו ראיה מצד המעשים שהם מקולקלים לדון אותי לכף חובה על מחשבת הלב כי אמנם המעשים נעשו לי הרגל במקרה:

ששזפתני השמש. נקנו מצד ההרגל:

ובכן שמוני נוטרה את הכרמים. להשתדל בצרכי חיי שעה:

כרמי שלי. והוא העסק בתורה ובמצות:

לא נטרתי. לא עסקתי בה מקוצר רוח ע"י מקרים זמניים ובכן קלקלתי מעשי:

הגידה לי. התחיל המחבר בדברי עדת ירושלם אליו ותשובתו על דרך דברי אוהבת עזובה עם אהובה.

ואמר הגידה לי שאהבה נפשי. אתה ה' אבינו שאהבה נפשי אע"פ שהמעשים מקולקלים הגד לי:

איכה תרעה. את התלמידים דעה והשכל:

איכה תרביץ. את ההמון תחת חכמי הדור שיתנהגו על פיהם: בצהרי'. בזמן שיהיו ב' בני צהר חולקים בהלכה וכל א' מהם מאיר דבריו בטעם הגון כמו שיקרה בצהרים שחצי מאור בעזרה וחציו במערב וזה קרה בסבת שכרמי שלי לא נטרתי ולא שמשו כל צרכם:

שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך. של עדרי אותם החברים החולקים ותלמידיהם שהם שלך ואומרי' אלו לאלו שהם דברי אלהים חיים ובכן אהיה כעוטי על שפם שלא אדע את מי אשאל ויודיעני דבר אל נכון:

אני לא תדעי לך. הלכה פסוקה:

היפה בנשים. במדת חסד ופרישו':

צאי לך בעקבי הצאן. כיון שהלכה רופפת בידך לכי אחר המנהג:

ורעי את גדיותיך. העתידות להניק כמותך התלמידים העתידים להורו':

על משכנות הרועים. במדרשי חכמי הדור לדע' טעמים ויתבוננו איזה יכשר. אמנם התנצלות אמרך ששזפתני השמש הוא התנצלות בלתי מספיק. כי הנה

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. כי כמו שקרה בך בהיותי סוסתי בין רכבי פרעה שנגלי' שכינתי עליך כאיש מלחמה ונצחת את כלם כן דמיתיך בהיותך רעיתי וזה כי אמנם יורו את מעשיך ודעותיך ביסודו' תורתי ומופתיה ואתה לא תשוב ובהיותך על זה האופן גם כי אז

נאוו לחייך בתורים. בבזת מצרים:

צוארך בחרוזים. בבזת הים, עכשיו

תורי זהב נעשה לך. עם תשלומי כל נקודות הכסף:

עד שהמלך במסבו. מסב בילותינו בעמוד אש וענן ושאר נפלאותיו:

נרדי נתן ריחו. היו מעשי נותנים ריח טוב. והנה עתה

צרור המור דודי לי. את אצלי לראש לכל בשמים הן לו בין שדיילין שתגלה שכינתו עלי כמאז ונשוב אליך כמאז. אבל אין הענין כן כי

אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי. אשר שם אפרסמון כמו שספריו ז"ל כן אתה מראה מעוט דרכי טובך בתוכנו בערך זמן העבר:

הנך יפה רעיתי. משיב האל ית' הנה עתה אינך צריכה לאותו אופן גלוי שכינה באותו' ומופתים כמאז כי כבר עשיתיך יפה בנתינת התירה והמצו' אשר כתבתי להורות במופתים שכליים וזה בהיותך רעיתי כנזכר:

עיניך. המורים מחכמי הדורו':

יונים. כעיני יונים:

יושבות על מלאת. כן יביטו נפלאות התורה ומופתיה בשלמו':

הנך יפה דודי. מכל מקום היית מועיל לנו בזה כי תרחיב לבבנו כאשר ילך כבוד בקרבנו כמאז:

אף נעים. וסלחת ונחלתנו כמאז:

אף ערשנו. יסוד המטה:

רעננה. אע"פ שסרו יצועי בקלקול מעשי כי הסתרת פניך מכל מקום יסוד המטה והוא ידיעת האל ית' ונטית לבבני אליו הוא חדש ורענן כמאז ומוכן לקבל המצע בשוב ה' ציון כי לא שכחנו שם אלהינו:

קורות בתינו. חכמי הדורות:

חרזים. גבוהים בחכמה ובתורה ומצות:

רהטינו. תלמידיהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף