ערוך לנר/ראש השנה/כז/א
בגמרא ותרי קלי מי משתמעי. הט"א הקשה דלמא דוקא תרי קלי יחד לא משתמעי אבל אם מכוון לקול אחד משתמע ותירץ בדוחק. ולענ"ד לס"ד דמקשן לא תלי קול במחשבה עד שיכול להפריד קול מקול ע"י כוונה אלא הוי ס"ד דבשום ענין אי אפשר לשמוע ורק התרצן חידש לו סברא זו במה שאמר כיון שחביב יהיב דעתו דהרי גם לפי סברת התרצן לא השני קולות כאחד שומע ע"י דיהיב דעתו שהלא לא צריך לשמוע רק מאחד מגילה והלל וא"כ מה שחידש התרצן הוא שע"י כונה יכול לשמוע קול אחד משני קולות ולפ"ז מה שהקשה הט"א הוא תירוץ הגמרא. אמנם מה שפשיט להט"א בתירוצו דצריך לשמוע קול חצוצרות עם קול שופר נראה כן מתוס' סוטה (דף ל"ט) ע"ש אבל הריטב"א כאן כתב בפירוש דלא צריך לשמוע חצוצרות רק קול שופר:
שם ומשך בשניה כשתים. המהרש"א כתב דאין לפרש דמשך בשניה שבסוף סדר תשר"ת כשתים לצאת גם תחלת תקיעה של סדר תש"ת שהרי רבי אבהו הוא דתקן ג' סדרים ולכן אין לפרש המשנה כן עכ"ד. אמנם תמהתי שברשב"א מפרש באמת כן דקאי על ב' סדרים וקשה עליו מה שכתב המהרש"א:
שם ובלבד שלא יהיו שנים קורין. במגילה (דף כ"א) לא נשנה כן ונראה שלא הביא כאן רק תחלת הברייתא וסוף הברייתא וחסר בנתיים תיבת וכו':
שם הא לא דמיא. היום תרועה הקשה לפרש"י דבהלל ומגילה אי אפשר לקרות שלא יהיה אחד לפנים ואחד לאחור דמשמע דאם קורין יחד א"צ לטעם דחביב יהבי דעתייהו א"כ לפלוג ג"כ בתורה בין קורין יחד לאין קורין יחד. ולא הבנתי כיון דרש"י כתב דאי אפשר לכוון דבורם יחד א"כ אתי הברייתא כמ"ד אי אפשר לצמצם ואיך שייך דיפלוג בתורה בין קורין יחד ללא קורין יחד כיון דאי אפשר לקרות יחד:
שם התורה חסה. רש"י כתב דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית והוא מה דתנן נגעים (פי"ב) והט"א הקשה הרי במנחות (דף ע"ו) יליף מוהשקית את העדה ואת בעירם ותירץ דדרשה דשם היא לר' יהודה דס"ל דצריך לפנות אפילו דברים שאינם מקבלים טומאה א"כ ע"כ לא טעמא משום דחסה תורה. ודבריו תמוהים שהרי במ"ק (דף ח') מסיק בגמרא דלר' יהודה ג"כ הכל טמא אפילו חבילי עצים שאינם מקבלים טומאה בעלמא מכ"מ בבית מנוגע נטמאו וא"כ גם לר' יהודה י"ל דהטעם דהתורה חסה על ממונם של ישראל (ואולי מטעם זה הביא רש"י בחולין (דף מ"ט:) לראיה דהתורה חסה מת"כ שנשנה שם ככל הכתוב במשנה דנגעים ושבק המשנה ומביא מת"כ לרמז דאפילו ר' יהודה דסתם ת"כ כוותיה מודה לזה). ולענ"ד י"ל דודאי עיקר הראיה דהתורה חסה היא רק מוהשקית דמופנו את הבית לא מוכח שגזירת הכתוב הוא שהרי התורה צוותה לפנות ג"כ כלי מתכותיו ובגדיו שיש להם טהרה במקוה ושאין בזה הפסד ממון ולכן ליכא למילף רק מוהשקית. אכן אחר דהראנו הכתוב כן דרשינן דגם טעם דפינוי הוא רק מפני כלי חרס וכדי שלא לחלק צוה הכתוב לפנות הכל ולכן רש"י בתורה הביא על והשקית טעם דחסה התורה ומה דנקט רש"י הכא ובחולין מופנו את הבית היינו מפני שמשנה הוא:
שם ובהר הבית. הט"א הקשה הרי לפני ה' לא נקרא אלא מקדש לבד ותירץ דמצאנו גם הר הבית שנקרא בית ה' ע"ש. ואני תמה שהרי גם ירושלים נקרא לפני ה' כדכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך וגו' ותרומת ידך והרי מעשר שני ובכורים לא נאכלים במקדש רק בירושלים הרי דירושלים נקרא לפני ה' כמו שהארכתי בזה בספרי בכורי יעקב סי' תרנ"ח ע"ש וא"כ צ"ל דבכל מקום היה הקבלה בזה באיזה מקומות יהיה הדברים אבל לא דיליף מלפני ה':
שם מתיב רב עינא. ק"ק היאך שייך הקושיא על רב שמואל לפרוך בלא זה על מה דמצלינן האידנא זה היום ממתניתן דשוה יובל. וי"ל ע"פ מה שכתבו התוס' דרב עינא מפרש זה היום תחלת מעשיך על דין ולא על בריאה ולכן ל"ק לו על מה דמצלינן אלא על רב שמואל דקאמר כמאן כר' אליעזר הרי דמפרש על הבריאה ולכן קשה ממתניתן דשוה יובל. ובזה מתורץ מה שהקשה הט"א מה פריך ממתניתן דלמא מתניתן אתיא כרבי יהושע ותירץ בדוחק. ולפ"ז א"ש כיון דפשיטא דמצלינן זה היום ומה שכתב גם הריטב"א א"כ אליבא דר' יהושע ע"כ הפירוש לענין דין ולכן מוכח דכן הפירוש ולא על הבריאה ואפילו אתי מתניתן כר' יהושע ג"כ קשה על רב שמואל:
שם בתוספת כמאן מצלינן. אבל בשאר יומא לא. המהרש"א מחק זה ושוב כתב דאפשר להגיה יומי דכפורי אבל כתב דדוחק הוא ע"ש. אמנם בריטב"א שהעתיק דברי התוס' כתוב כן אבל יומי דכפורי לא הרי דגירסא זו נכונה וכוונתם דאם אמרינן דהפירוש הוא על דין ולכך נאמר גם ביוה"כ של יובל על כרחך היינו דגם ביוה"כ הוא יום הדין דהחתימה הוא ביוה"כ א"כ בכל יוה"כ למה לא נאמר ע"כ דהעיקר דין הוא בר"ה ולא ביוה"כ וביוה"כ של יובל לא נאמר אלא משום דיובל הוקשה לר"ה:
שם בא"ד. לא נברא אלא אחד. פירוש דשם נאמר ר"א רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב ברא אותו בתחלה עלה במחשבה לבראו שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד ע"ש הרי שנאמר לשון בראם על המחשבה:
שם ד"ה כמאן דלא כר"א. תימה הא ע"כ לא שוו לכל. היום תרועה הקשה למה הקשו התוס' קושיא זו על לישנא בתרא ולא על לישנא קמא ולא על קושית רב עינא ולענ"ד י"ל דצריך להבין מה קושיתם הא לא שוו לכל דאדרבה זה בעצמו הראיה דלמה תני רק החילוק שביובל תוקעין ולא ג"כ החילוק של זה היום תחלת מעשיך. אבל י"ל דהקושיא הוא ממה דמוכח ממתניתן דהכא והרי במתניתן גם חילוק שביובל תוקעין לא תני ובזה א"ש דעל לישנא קמא לא היו יכולים להקשות די"ל דקושית רב עינא לא היה ממתניתן אלא מברייתא למה לא חשיב גם חילוק דזה היום אבל על לישנא בתרא מקשו שפיר דאמר רב שמואל הא דתנן שוה היובל וכו' כמאן דלא כר"א הרי דרצה להוכיח דמתניתן דלא כר"א ועל זה הקשו שפיר הרי ממתניתן אין ראיה:
שם ד"ה שופר. ותימה דאם נחלק לגמרי. כתב הפ"י התוס' לא רצו לפרש אליבא דרש"י כמו שכתבו לפירושם דזו ואצ"ל זו קתני משום דס"ל דדמי לגמרי ולא הזכיר שברא"ש כתב גם לפרש"י כן ומה שלא ניחא לרש"י לפרש כפירוש התוס' לענ"ד י"ל משום דקשיא ליה למה נקט ודבקו דכיון דהפסול משום סדק מה לי אם דבקו או לו דבקו ואדרבה בדבקו יש לטעות דהפסול משום דבק דהוי אינו מינו וכסברת הרמב"ן שהביא הרא"ש ולכן לא הו"ל לנקוט ודבקו ועוד דבברייתא דלקמן נקט נסדק לארכו פסול ולא קאמר ודבקו ולכן פירש רש"י דמתניתן איירי שנחלק לגמרי לשתי חתיכות ואי אפשר לתקוע בו אא"כ דבקו ולכן ע"כ הוצרך למנקט ודבקו אבל ברייתא אשמעינן כוותיה טפי דבנסדק לארכו דהיינו כפירוש התוס' דכאן שלא נחלק רק דהסדק הוא ע"פ כל ארכו דבזה אפשר לתקוע בלא דבק ואפילו הכי פסול:
שם בא"ד. ולכך נראה דנסדק מצד אחד. הפ"י כתב דצע"ג לישב אליבא פירוש התוס' מה דאמור בירושלמי דלא נצרך רק לר' נתן. ולענ"ד שפיר י"ל דלפירוש התוס' ג"כ קאמר שפיר דלא נצרך אלא לר' נתן דלרבנן דסתמו אפילו במינו פסול דע"כ אין הפסול משום דלא תקע במקצת שלא במין שופר אלא משום דנקב מוציאו משם שופר א"כ כש"כ דנסדק כל ארכו מוציאו משם שופר וכמו שכתבו התוס' דאין זה קרוי שופר אבל לר' נתן דדוקא נסתם שלא במינו פסול אבל במינו כשר הרי דנקב קטן לא מוציאו משם שופר שפיר צריך להתנא להשמיענו דנסדק כל ארכו אין שם שופר עליו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |