ערוך לנר/ראש השנה/כו/ב

ערוך לנר ראש השנה כו ב

דף כ"ו ע"ב

בגמרא הוי אמינא ליה היכי. ק"ק הא לפי הנראה האי גברא אתא לקמיה דלוי לתבוע הפלוני לדין ואיך ישאל ממנו הרי אסור לשמוע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו משום לא תשא שמע שוא ואם באמת היה הבעל דין חבירו שם הא מהתשובה שהשיב היה מבין מה קבל עליו ועוד מה קאמר והוא סבר מלתא דאיסורא קאמר ליה מה בכך אם בפניו תבע ליה לדין אפילו מלתא דאיסורא הוי ג"כ צריך לחקור לדון בדין משכב זכור או בושת:

שם ברש"י ד"ה מאי. כל שבעת הימים לא היה אוכל. מלשון זה משמע דקאי על שבעת הימים של כה"ג אכן מפשטת הגמרא דשם משמע דקאי על הזב וכן נראה מדברי תוס' הכא וכן פירש רש"י שם אין מאכילין אותו בימי בדיקתו עכ"ל. ופירוש דבריו נראה עפ"י מה שכתב הריטב"א אין מאכילין אותו בין ראיה לראיה שהוא חושש שמא יגמור ראיותיו עכ"ל. והיינו לפי מה דתנן זבים פ"ב דשנים בודקים אותו אם היה באונס ופירוש הי' בודקין אותו שלא להאכילו דברים שמביאים לידי זיבה שאז לא נטמא שתולין באונס ודילמא בלא זה ג"כ היה רואה ואז הוא זב באמת ולזה צריך בדיקה לידע אם יהיה זב או לא. וכן יש לפרש גם לשון רש"י שם מה שכתב בימי בדיקתו אכן י"ל ג"כ ע"פ מה שכתבו התוס' ישנים שם דאין מאכילין אותו בימי ז' נקיים קאמר שאז סותר אפילו באונס ולפ"ז יש לפרש גם מה שכתב רש"י שם בימי בדיקתו בימי ז' נקיים וגם הכא אפשר לפרש דברי רש"י מה שכתב כל שבעת הימים דהיינו ימי ז' נקיים אבל זה דוחק וביותר נראה דכונת רש"י דלכך נקט התם הברייתא דאין מאכילין לזב להשמיענו דגם לכה"ג אין מאכילין כן כל שבעת הימים וכן נראה מהרמב"ם:

שם ד"ה שמצות. וכל כנופיא בחצוצרות. הרמב"ם בפירוש המשניות ואחריו הברטנורא כתבו הטעם דסתם תענית על צרות הצבור וכתיב וכי תבואו וגו' על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. אכן בגמרא לקמן משמע כפי' רש"י דאמרינן כל כנופיא בכסף דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף:

שם ד"ה כמה דפשיט. משום דשויה בגז"ש. ק"ק למה לי טעם זה ולא סגי בטעם דרבי יהודה גם לת"ק דאמר וביוה"כ כמה דפשיט אינש דעתיה טפי מעלי. ומזה נלע"ד דרש"י לא גרס בגמרא הך וביוה"כ כמה דפשיט וכו' וטעמיה דר' יהודה דיוה"כ בפשוטים הוא כמש"כ התוס' ד"ה ר' יהודה שכתבו אבל יובל דשלוח עבדים ושדות החוזרות לבעלים אין לחוש אלא שיהיה שם שופר עליו עכ"ל. והמהרש"א הקשה על זה דהא קאמר טעמא בגמרא לר' יהודה וביוה"כ כמה דפשיט וכו' והניח בקושיא. ולפ"ז א"ש דגם התוס' לא גרסו בגמרא שלא הוזכר רק טעם הפלוגתא שבין ת"ק ור' יהודה לענין ר"ה דת"ק סבר כמה דפשיט וכו' ור"י ס"ל כמה דכייף וכו' ולענין יוה"כ לא הוזכר בגמרא טעם דפלוגתייהו כלל ונתן רש"י טעם לת"ק משום דשויה בגז"ש והתוס' נתנו טעם לר' יהודה דכיון דלשלוח עבדים וכו' אין לחוש אלא שיהיה שם שופר עליו. וא"ע מצאתי בקרבן נתנאל שכתב ג"כ הכי שמרש"י ותוס' נראה שלא גרסו הך וביוה"כ כמה דפשיט ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הפ"י בד"ה ברש"י ומה שהקשה בד"ה בתוספת:

שם בתוס' ד"ה של יעל. וכדאמר ר' אבהו. אין להקשות דתרתי טעמי ל"ל משום דכייף טפי מעלי ומשום זכירת עקידת יצחק. דיש לומר דאי משום זכירת עקדת יצחק הוי אמינא דגם אם עשה השופר של איל פשוט ע"י מים חמין שפיר דמי ואי משום דכייף לחוד גם של חיה או של תיש כפוף הוא לכן צריך תרי טעמי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף