רש"י/ראש השנה/כז/א
ופיו מצופה זהב כו' במקום הנחת פה פסול. שהתקיעה בזהב ולא בשופר:
לכך מאריך בשופר. תירוצא הוא:
וממילא כו'. דמה לי סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף ומשום דבעי לאותובי אתרוייהו דייק הך דיוקא:
תקע בראשונה. בפשוטה שלפני התרועה:
ומשך בשניה כשתים. לפי שהיה צריך לתקוע כאן ב' תקיעות רצופות אחת לפשוטה לאחריה דמלכיות ואחת לפשוטה לפניה דזכרונות:
בור ודות. חדא נינהו אלא שהבור בחפירה והדות בבניין על הקרקע צישטרנ"א בלע"ז:
פיטס. חבית גדולה פונטי"ן בלע"ז:
מחד גברא. דומיא דזכור ושמור:
הא לא דמיא. הא מילתא דשופר לא דמיא אלא לסיפא:
י' קורין. וי' קולות יש כאן שאי אפשר להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים:
דחביבה עליה. חדשה היא לו:
התורה חסה. דכתיב (ויקרא יד) וצוה הכהן ופנו את הבית שלא יטמאו כלי חרס שבתוכו שאין להם טהרה במקוה:
למיעבד עובדא. בחצוצרות ושופר:
מקום שיש שופר. כגון ר"ה ויובל:
מקום שיש חצוצרות. כגון תעניות:
וכך הנהיג. כמשנתינו שופר וחצוצרות:
בשערי מזרח ובהר הבית. חדא מילתא היא בשערי מזרח בהר הבית וי"א בשערי מזרח בעזרת נשים:
מתני' שופר שנסדק ודבקו. בדבק שקורין גלו"ד:
פסול. דהוה ליה כשני שופרות: