ערוך השולחן/אורח חיים/ב

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ערוך השולחן ‏ אורח חיים ב

סימן ב דין לבישת הבגדים והמנעלים. ובו י"א סעיפים:

א

כבר נתבאר דאפילו בחדרי חדרים צריך האדם לנהוג בצניעות כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו לפיכך אם הוא ישן ערום לא יקום ערום ממטתו אלא ילבש חלוקו בעודו שוכב ולא ילבש חלוקו אף מיושב כי יתגלה חצי גופו ערום אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום יהא מכוסה וכן כשהולך לישן ופושט חלוקו לא יפשטנו לא עומד ולא יושב אלא כששוכב ומכוסה במכסה על גופו ויניח החלוק אצלו למען בקומו לא יצטרך לישב ערום וזהו ממדת הצניעות ואל יאמר מי רואני כי מלא כל הארץ כבודו יתברך [וברגליו אין קפידא וכן במרחץ]:

ב

ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ ויתראו התפירות ואחורי החלוק ויתגנה על הבריות וזהו אפילו בחלוק שאין הפרש כל כך בין צד פנימי לחיצון וכ"ש בשארי בגדים כי כשם שאדם צריך לצאת ידי הבריות שלא ידברו עליו מרה כמו כן צריך שלא יתגנה בעיני הבריות ואמרינן בשבת [קי"ד.] איזהו ת"ח וכו' זה המקפיד על חלוקו להופכו כלומר שאפילו אם במקרה לבשו מהופך מטריח את עצמו לפושטו ולהופכו וללובשו ומי שאינו ת"ח לא יטריח כל כך ולכתחלה כל אדם מקפיד בזה [ט"ז סק"ב] ואם בחלוק כך בשארי בגדים על אחת כמה וכמה ובב"ב [נ"ז:] אמרינן חלוק של ת"ח כיצד כל שאין בשרו נראה מתחתיו שיגיע עד לארץ כשהולך יחף [רשב"ם] וממילא דאצלינו אין קפידא אבל הרמב"ם בפ"ה מדעות מפרש שלא תהא דקה מאד עד שבשרו יתראה מתוכה עוד אמרינן שם טלית של ת"ח כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח וטלית הוא בגד העליון והכונה שלא יהא ארוך הבגד התחתון יותר מהעליון וכל ת"ח שנמצא רבב על בגדו כלומר חלב או שומן וכל דבר המאוס חייב מיתה שמשניא את התורה בעיני הבריות [שבת שם] אלא יהיו בגדיו נקיים מלכלוכית ואסור לת"ח לילך במנעלים המטולאים בטלאי על גבי טלאי [שם] באופן שיתגנה אא"כ בטיט ורפש בימות הגשמים דאז אין קפידא:

ג

וז"ל הרמב"ם שם דין ט' מלבוש ת"ח הוא מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן ולא ילבש לא בגדי ארגמן שהכל מסתכלים בהם ולא מלבוש עניים שמבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי פשתים הקלים שעושים במצרים ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כבגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו וכו' ולא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בשערו בושם אבל אם משח בשרו כדי להעביר את הזוהמא מותר וכן לא יצא יחידי בלילה אא"כ היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו וכל אלו מפני החשד עכ"ל [ע' ברכות מ"ג: ובחולין ל"א. מפרש מפני מזיקין וצ"ע]:

ד

עוד כתב שם בדין ז' ת"ח לא יהא צועק וצווח בשעת דיבורו ולא יגביה קולו ביותר אלא דיבורו בנחת עם כל הבריות וכשידבר בנחת יראה שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח ומקדים שלום לכל אדם ודן את כל אדם לכף זכות מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל אוהב שלום ורודף שלום ואם ראה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק וכו' ואינו מדבר אלא בדברי חכמה וגמ"ח וכיוצא בהן ולא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או אחותו או בתו עכ"ל וכ"ש שלא יהא רגיל בשבועות ונדרים ולא ירבה סעודתו בכל מקום ויתרחק ממושב לצים ומבני אדם שאינם הגונים:

ה

אמרינן בשלהי הוריות חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול והאוכל לב של בהמה והרגיל בזיתים והשותה מים של שיורי רחיצה והרוחץ רגליו זה על גבי זו וי"א אף המניח כליו כלומר בגדיו תחת מראשותיו וחמשה דברים משיבים את הלימוד פת פחמין וכ"ש פחמין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח ומגולגלת היא צלויה קצת [ערש"י שבת ל"ח: ד"ה בשביל] והרגיל בשמן זית והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שיורי עיסה וי"א אף הטובל אצבעו במלח ואוכל:

ו

עוד איתא שם עשרה דברים קשים ללימוד [להבין מה שלומד] העובר תחת אפסר הגמל וכ"ש תחת גמל עצמו והעובר בין שני גמלים והעובר בין שתי נשים ואשה העוברת בין שני אנשים והעובר מתחת ריח רע של נבילה והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים מ' יום והאוכל פת שלא בישל כל צרכו והאוכל בשר מזוהמא ליסטרא וזהו הכף שבוחשין בו את הקדירה והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות והמסתכל בפני המת וי"א אף הקורא כתב שעל גבי הקבר ע"ש ויש שכתבו שהלובשים שני מלבושים ביחד ג"כ קשה לשכחה [מג"א סק"ג בשם כונות] ונראה דבמנעלים אין קפידא:

ז

כתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעי' ד' ינעול מנעל של ימין תחלה ולא יקשרנו ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו ויחזור ויקשור של ימין ובמנעלים שלנו שאין להם קשירה ינעול של ימין תחלה וכשחולץ מנעליו חולץ של שמאל תחלה עכ"ל וכן בפוזמקאות ג"כ כלבישה ימין תחלה ובהפשטה שמאל תחלה [ש"ע הגרש"ז] ויש מי שחולק על זה [ארצה"ח] ואינו עיקר וגם בקשירתם כמו שאצלינו קושרים הפוזמקאות על הרגל שקורין פאדוויאזקע"ס ג"כ כן שילבוש הפוזמקא של רגל ימיני ולא יקשרנה ואח"כ ילבוש של שמאל ויקשרנה ואח"כ יקשור של ימין וכן אנו נוהגים ואין לשנות לפי דברי רבותינו בעלי הש"ע וגם המג"א פסק כן ע"ש:

ח

וביאור הדברים דהנה בכל מקום חלקה התורה כבוד לימין כמו בעבודת בהמ"ק שרק ימין כשר לעבודה וכן בהזאות על בוהן יד ובוהן רגל בפ' מצורע כתיב הימנית וכן בכל מעשי ידי אדם הימין היא העיקרית לכן ילבישנה תחלה ולכן בחליצה יחלוצו השמאל תחלה כדי שהימין תהיה מלובשת עדיין דכבוד האבר הוא כשהוא מלובש אמנם בקשירת תפילין מצינו שהתורה חלקה כבוד לשמאל שהתפילין קושרין על יד שמאל ולכן כל מה שלענין קשירה חולקין כבוד לשמאל וכל לענין נעילה והלבשה חולקין כבוד לימין תחלה וזהו לפי דברי הטור וש"ע וכן הוא בגמ' שבת [ס"א.] דאמר רנב"י דהכי עביד מר בריה דרבנא וכל רבותינו הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והמרדכי והסמ"ג השמיטו לגמרי ולא הזכירו ענין זה כלל וטעמם ברור משום דאח"כ אומר שם אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד ע"ש ורב אשי הוא בתראה [ובארצה"ח כתב דמר בריה דרבינא הוא בתרא כמו רב אשי ע"ש ואינו כן דכאן הוא מר בריה דרבנא ולא דרבינא ועליה אמר רב אשי ביבמות [כ"ב.] לאו מר בריה דרבנא חתום עלה והיה קדמון ומ"מ בטוש"ע חששו לזה כיון שרנב"י אמר ירא שמים יוצא וכו' ועלינו לקיים דברי הטור וש"ע]:

ט

אסור לאדם שיהלך ד' אמות בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו [קדושין ל"א.] וכל המהלך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה [ברכות מ"ג:] ואין הכונה שילך שחוח אלא שלא ילך זקוף יותר מדאי בגרון נטוי בדרך הגאים וז"ל הרמב"ם בפ"ה מדעות דין ח' לא ילך ת"ח בקומה זקופה וגרון נטוי כענין שנאמר ותלכנה נטויות גרון ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח כמו שנאמר הלוך וטפוף תלכנה ולא ירוץ ברה"ר כמנהג המשוגעים ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרות אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפלה ומהלך בשוק כאיש שהוא טרוד בעסקיו וגם ממהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא או שוטה וסכל וכן אמר שלמה בחכמתו וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא הוא מודיע לכל על עצמו שהוא סכל עכ"ל:

י

איתא בקדושין שם רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי ואיהו גופא אמר בשבת [קי"ח:] תיתי לי דלא מסגינא ד"א בגילוי הראש ושם [קנ"ו:] איתא כסי רישך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא ומביא שם מעשה דגילוי הראש הביא אדם לידי עבירה ואיתא במס' כלה פעם אחת היו יושבים זקנים בשער ועברו לפניהם שני תינוקות אחד כיסה את ראשו ואחד גילה את ראשו וחקרו אחרי זה שגילה ראשו ונמצא שהוא ממזר ובן הנדה ע"ש והענין שהראש שבו המוח שהוא מקור החכמה והיראה אין לו להתגלות לפניו יתב' שמלא כל הארץ כבודו כמו שאין לעמוד במקום קדוש בגילוי ראש ואם אינו עושה כן עזות יצרו מתגבר עליו גם בלא הרגשה והנה יש מן הגדולים הסוברים שמעיקר הדין יש איסור בזה ויש שסוברים שזהו רק ממדת חסידות אמנם אם כה ואם כה הנסיון יעיד על זה [ובמקום ההכרח כמו בערכאות המקירה שמדינא דמלכותא אין לילך בכיסוי הראש שם מותר אך שלא במקום הכרח מי שרוצה לזכות ביראת ה' ישמור א"ע מזה ודי למבין ודוק]:

יא

ויבדוק נקביו קודם התפלה דא"ר [ברכות מ"ו.] הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל ויש לאדם להנהיג עצמו לפנות בוקר וערב והוא זהירות וזריזות ונקיות ואין לו אלא רק לבדוק א"ע אבל אם בדק ואין המותרות יוצא אף שלפי דמיונו צריך לזה מ"מ מקרי גוף נקי ומחויב להתפלל וח"ו לעבור זמן ק"ש מפני זה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ומה לו לעשות ורבים טועים בזה ע"כ יש להזהירם ולא ילך במקצת גופו ערום וגם לא ילך יחף דאין לך מגונה יותר ממי שהולך יחף:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >