ערוך השולחן/אורח חיים/ג

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ערוך השולחן ‏ אורח חיים ג

סימן ג התנדינת בבית הכסא בצניעות. ובו י"ג סעיפים:

א

כתיב ב• מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך ובשבת [קי"ע:] אטרינן שני סלאבי השרת המלוין לו לאדם ע"ש ובחגינה [מ"ז.] איר,א שני מלאכים המלוין לו לאדם טעידין בו ע"ש ויכן צוו חז"ל בברכות [ס':] כשצריך ליכנם לבית הכסא יאמר לפני בניסתו התכבדו מכובדים קדושים סשדתי עליון שטרוני שמרוני עזרוני עזרוני הטתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכם של בני אדם וביאורו שמבקש את המלאבים שכאשר הם קדושים ולא יכנסו לשם ולכן יטתינו עליו עד צאתו משם ומבקשם שישטרו אות. טן הטזיקין דזהו בונת הכתוב בי מלאכיו יצוד. לך לשמרך בבל רדביך בלומר באיזה ודך שאתה מוברח לילך נם בטקום שא"א להם ליכנם והשמירה היא טן הטזיקין כמו שכתוב סקורם לא תירא פפחד לילה ונו' מקטב ישוד צהרים ונו, ואומר עזרוני עזרוני לענין הנקיות שטפני שבהוצאת הפסולת תלוי עיקר הבריאות לכן אומר כן ומסיים שכן דרכן של בני אדם כלומר טח לעשות אחרי שהאדם מוכרח לזה:

ב

ועכשיו לא נהגנו לאומרו דדוקא חסידים הראשונים שטחשבתם היתה תמיד דבוקה בה' ועליהם נאמר יושב בסחר עליון בצל שדי יתלונן והיו מרגישים בקדושה של הטלוים אוהם להם היה נאה לומר כן אבל אנחנו אם כי וראי שגם לנו יש ענין הלווית המלאכים כמבואר מדברי חז"ל שהבאנו אךאיןאנומרגישיןכלל חוה אמירה זו לנאוה וגודל לבב וטיחזי כיוהרא ובודאי האיש הקדוש היושב על התורה בקדושה וטהרה צריך לאומרה אבל לא כן אנחנו סתם בני אדם וכן עיקר וכן המנהג [ובארצה"ח נתקשה בזה ולסמ"ש א"שודוק]:

ג

וינהוג עצמו בבית הכסא בצניעות ואין קורין צנוע אלא לטי שצנוע בבית הכסא [ברכות ס"ב.] כלומר דאפילו בשם נוהג בצניעות וק"ו בשארי מקומות וז"ל הרמב"ם בפ"ה מדעות דין ו' צניעות גדולה נוהגים ה"ח בעצמן לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן ואפילו בשעה שיכנסו לבית הכסא יהא צנוע ולא יתגלה בגדיו עד שישב ולא יקנח בימין ויתרחק מכל אדם ויכנם חדר לפנים טן החדר מערה לפנים מן המערה ונפנה ואם נפנה אחורי הנדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש ואם נפנה ככקעה ירחיק כדי שלא יראת חבירו פירועו ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג כלילה ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד בדי שלא יתרחק עכ"ל והשמיט כמה דינים שיתבארו ולא ידעתי טעמו 1

ד

יסגיר הדלת בעדו ולא ילכו שני אנשים ביחר ובנשים אמרו בסנהדרין [י"ע.] התקינו שיהא נשים מספרות זו עם זו בבית הכסא משום יחוד ע"ש וזהו בבה"ב שבשדות ולא בעיר ולכן בזמה"ז נם הן לא יכנסו שתים כאחת [מג"א] ואם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם לפתוח נקביו ימשמש ואח"ב יושב ולא יטשטש אחר שישב כך צוו חז"ל שם בברכות ע"ש ואמרו בספ"ח דשכח הנצרך לנקביו ואינו יכול יעמוד וישב ויעמוד וישב או יסתלק לצדדין דשמא מקום זה אינו מפוגל או ימשמש בצרור באותו מקום או יסיח דעתו מדברים אחרים ויחשוב דק בזה דהמחשבה פועלת ואמרו שם הנכנס לסעודת קבע ואם יצטרך באמצע הסעודה לפנות גנאי הוא לו יהלך י' פעמים של ד' אמות או ד' פעמים של י' אמות ונפנה ונכנס ויושב כמקומו ולא יצטרך לצאת והנצרך לפנות ואינו נפנה רוח זוהמא שולטת בו והנצרך לנקביו ואוכל דוטה לתנור שהסיקוהו על גב אפרו וזהו תחלת ריח זוהטא:

ה

איתא בספרי [פ' חצא] שלא יפנה בעמידה והטעם נראה שלא יחלוש גופו ולא יגלה עצמו הרבה כי אם מלאחריו טפח ומלפניו טפחים רלקילוח טי רגלים צריך יותר ואף אם צריך עתה דק לנדולים אך הקטנים ממילא יוצאים כשדוחק עצמו לגדולים ואשה מלאחריה טפח וטלפניה ולא בלום דקלוחה יורד רק למטה. ואל ידחוק א"ע הרפה שלא ינתק שיני הכרכשתא אלא ידחוק מעט מעט והמותרות המוכנים ליציאה יצאו ולאותן שאינן מוכנים לא יועיל הדחיקות וכשיכנם לא ליהיב בהדיא [שבת שם] בלומר במהירות ובחוזק לפי שנפר"! הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשתא ע"ש!

ו

לא יקנח בחרם ולא בעשבים יבשים והמקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו התחתונות נושרות ולא בצרור שקנח בה חבירו מפני שמביא את האדם לירי מחלת תחתוניות אבל בצרור שקנח בה עצמו לית לן כה והיי מקנחים בזמן הש"ם באבנים רכות ושלש אבנים היו מכניסין לקינוח אחת קטנה מאד להסיר הצואה הנדבק בפי הטבעת והשנית נדולח קצת לקנח הםסוס יהשלישית נדולה ממנה לנקות לגמרי המקים וסביבות המקום [שבת פ"א.] וכל זה אצלם שהבתי כסאות היו בשדה ועכשיו מקנחין בחרם ועיקר הקינוח בנייר והגם שהאור שולט בו א"א לנו בדבר אחר ושומר פתאים ה' כוון דדשו ביה רבים ופוק חזי מאי עמא דבר ועוד דכזמן הש"ם חששו לכשפים והאידגא כשפים לא שכיחי ולכן לא חיישינן להו [מג"א סקי"א] דעיקרי דחששא דהני טילי הוא מכשפים:

ז

כבר נתבאר שאין מקנחין ביד ימין אלא בשמאל משום דכימין אוכל וכותב ומראה בה טעמי תורה וקושר בה תפילין והיא קרובה לפה שבהימין מושיטים להפה כל מאכל ובל משקה ועל כולם התורה ניתנה בימינו של הקב"ה שנאמר מימינו אש דת למו לפיכך אין כבודה שתקנח [ברכות ס"ב.] ואיטר יד שבל דבריו עושה בשמאלו יקנח נימינו שזהו בשמאל של כל אדם ואע"פ שלטעם האחרון לא היה לנו לילך אחר מעשיו ט"ם סוף סוף אצלו הוי להיפך וכן הסכימו הגדולים [מ"ז סק"נו ומג'יא סק"ח]:

ח

ודע ראם זה האיטר יש דברים שעושה בימין של בל אדם ויש דברים שעושה בשמאלו הגדולים נחלקו בזה לחלק חילוקים שינים [עמג"א שם וש"ת סק"ט ופמ"ג ואה"ח] ולענ'יד ברור שאם רק יש לו שימוש בשני הידים הטעם האחרון מפני שההורה ניתנה בימינו של הקב"ת מכריע שיקנח בשמאל של כל אדם דכדאי הוא הטעם הזה להכריע ויש שחילקו בין אם היד הזה משמש כתיבה או לא משמש כתיבה ולי נראה כמ"ש ונם אשה צריכה ליזהר בזה דכמה טעמים שייכים גם לה ויש שכתבו שיש ליזהר שלא לקנח באצבע האמצעית של השמאל מפני שבורך עליו הרצועה [שם בשם של"ה] ובודאי אם ביכולתו ליזהר כזה מה טוב אבל אם בלעדי האצבע הזה לא יקנח יפה יקנח כדרכו [נ"ל]:

ט

וכבר נתבאר דגם בלילה יפנה פצניעות כמו ביום אך זהו לענין צניעות אבל לא לעניז רחוק דבלילה א"צ להתרחק עצמו כמו ביום ודע דבל זה לגדולים אבל לקטנים מותר להשתין אפילו ביום ובפני רכים בכל מקום אם צריך לכך טשום שיש סכנה בדבר אם יעצור עצטו הרכה כדאיתא בבכורות [מ"ד.] ואשה לא תעטוד לפני תנוק להשתין וזהר כנגדו' אבל מן הצד לית לן בה [שם]:

י

לא ישתין מעומד מפני נצוצות הנתזין על רגליו ויאטרו שהוא כרות שפכה שאינו מקלח אלא שותת ואינו מוליד ויוציאו לעז על זרעו אם לא שעוטד במקום נכוה שהנצוצות לא יפלו על רגליו או שישתין לתוך עפד תיחוח דנ"ב ליכא נצוצות ואע"ג דטצוה לשפשף הנצוצות םט ברוב נצוצות אין השפשף מספיק [מנ"א בשם מוס'] ואם א"א לו להשתין ממקום גבוה וגם לא בעפר תחוח יכול להשתין בדרכו רק ימייע בבצים להגביה האבר קצת שילכו הטים לטרחוק ומעט שיפלו על רגליו ישפשפם ויזהר שלא יאחוז בהאבר עצטו להשתין אם לא מעטרה ולמטה טפגי שעלול לידי הוצאת זרע לבטלה אא"ב הוא נשוי ויש לו פת בסלו וממדת חסידות ליזהר אף בנשוי אבל לסייע כבצים טוהר לכל ואפילו נשוי. אינו מותר לאחוז באבר עצמו רק להשתין ולא להתחכך וע"י בנד עב טותר והטשהה נקביו עוכר טשום בל תשקצו ולקטנים עובר נם טשום לא יהיה כך עקר אך עד שיטצא מקום מוכשר להשתין או לגדולים אינו עובר והטשהה טלהפיח כשצריך אינו עוכר ויזהר א"ע לקנח יפה טקום פי הטבעת כי צואה כמקומה אפור לקרות ק"ש ויתבאר כסי' ע"ו.

יא

גרסינן כברכות [ס"א:] הנפנה ביהודה לא יפנה אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו לטערב ופניו לטזרח אלא צפון ודרום מפני שירושלים היא ביהודה ויהודה הוא מן הטזרח לטערב באורך א"י ובנליל צפון ודרום אסור טזרח וטערב מותר דנליד היא בצפונה של א"י ובשיפנה בין צפון ודרום יהיה כנגד ירושלים ר' יוסי מתיר ר' יהודה מתיר בזטן שאין בהמ"ק ר"ע אוסר בכל מקום ואפילו בח"ל לפנות בין מזרח למערב ופסקו הפוסקים כר"ע מפני שרבה עשה כן בנטרא ע"ש:

יב

וז"ל הטור וכשיושב יכוין שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא אבל לא ישב בין טזרח למערב ומיהו דוקא כשנפנה בטקום מנולה אבל כמקום שיש מחיצות כגון בית הכסא שבבית א"צ לדקדק עכ"ל דכן מבואר בירושלמי דהאיסור אינו אלא בטקום מגולה וז"ל הירושלמי ובלבד מקום שאין בו כותל ומשמע דדק כותל אחד מתיר והיינו שהמחיצה תהיה לאחוריו [מג"א סק"ה] וזה שכתב הטור סטין בית הכסא שבבית לא חש להאריך ועיקר מנתו דהאישור אינו אלא כשיושב טנולה מכל צד כמו בבקעה ובשרה אבל בחצר המוקף טחיצווז מותר והיקף העיר לא מהני לזה [שם] בי לא נכרו הטחיצות כלל ולא חילק הטור בין מדינה העוטרת למזרח וטערב של א"י או לצפונה ודרומה כמו גליל דס"ל להטור דר'יע ס'ל דככל מקום מזרח ומערב אשור ובכל מקום צפון ודרום טותר דהאישוד הוא מפני שהשכינה במערב [ב"י] וכן טמאו־ מדברי הרטב"ם בפ"ז טבית הבחירה והוא כתב מפני שההיכל בטערב ע"ש והרמב"ם לא הזכיר היתר במחיצות בלל דש"ל דהש"ם שלנו אינו מחלק בזה ורבינו הב"י בסעי' ה' פשק כהטור ע"ש ויש חוששין גם באחוריו לרחם אלא דוקא באחוריו לצפון מותר [עמג"א סק"ו] וטכל הפוסקים לא טשטע כן אלא דאין קפידא וכן רבינו הרט"א בספרו ד"ם רצה לקיים דבמדינות העוטרות לצפון ודרום של א"י הוי כטו בגלל והטור לא הזכיר זה משום דבל טדינתינו היא בטערבה של א"י ע"ש אך בש"ע לא הזכיר זה ויפה עשה שרדי נם טרטב"ם טוכח כן והוא היה במצרים שהיא לדרומה של א"י ולהטיל טים טותר בכל ענין ורק טן הצופים ולפנים בלוטר ממקום שיבולים לראות את הכהט"ק לא ישתין ופניו כלפי הקדש אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין:

יג

ודע דהרמב"ם שם כתב דגם לישן אסור בין טזרח לטערב אלא בין צפון לדרום ע"ש וזהו מטה דאטרינן בריש ברכות כל יטי הייתי טצטער וכוי ועל טטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום והנותן מטחו בין צפון לחרום הוויין ליה בנים זכרים והטור לא הזכיר זה דס"ל שאין זה אלא זריזות בעלמא והתום' כתבו שם ויזהו רק באשתו עמו ע"ש אבל טהרטב"ם טבואר דאפילו לבדו אשור ורבינו הב"י בסעי' ו' פסק כתום' וכתב שנכון להזהר כהרטכ"ם ע"ש ואנחנו אין נזהרים בזה ואנו תופסים כהטור לדינא ועוד דיש מחלוקת בין הגדולים אם כין צפון לדרום הבונה ראשה וטרגלותיה או רוחב המטה ולפ"ז נפל הך דינא כבירא [עמג"א סק"ז ולבוש דלא מהני כאן מחיצות לפי שאין בזה היכר ע"ש ולעכ"ד א"צ לזה דהא מקורו מהרמב"ס ולהימב"ס נם בבית הכסא לא מהני מחיצות ודוק]:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·