מראי מקומות/אורח חיים/ב
סעיף ו[עריכה]
ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש[עריכה]
- אם יש חובה מן הדין שלא לילך בגילוי הראש.
איתא בברכות (נא.) רב אסי פריס סודרא על רישיה, ומבואר שם דזה דוקא בברכהמ"ז, ובברכות (ס:) אמרי' כי פריס סודרא על רישיה מברך עוטר ישראל, משמע דסתם אדם מניח סודר לכל הפחות בתפילה, וקשה דבקידושין ח., מבואר שרק אדם שהוא גברא רבה היה פורס סודר ואדם שאינו גברא רבה אין לו מה לעשות עם סודר, משמע שאינו פורסו כלל, ובקידושין כט:, גבי חזייה דלא פריס סודרא, מבואר דרק הנשואים היה דרכם בסודר, והמנהיג בדיני תפילה סי' מה, כתב דהמנהג שלא להתפלל בגילוי הראש, וטוב לילך תמיד בכיסוי הראש כמו שנוהגים אנשי ספרד, ע"כ, ומבואר מדבריו שבצרפת לא נהגו כך עדיין, כי דרך המנהיג להביא תמיד את מנהג צרפת ואם היו נוהגים כן היה מזכיר כן, (אמנם מדברי המנהיג שם בסי' מט, נראה דס"ל דכיסוי הראש הוא חובה מדינא ושמא הוא לאו דוקא ואינו אלא מנהג), וכן נראה מדברי האור זרוע שהביא הדרכ"מ בסי' רפב אות ג, שבצרפת נהגו לילך בראש מגולה, ומכל זה נראה דאין הנחת הסודר דבר שהוא חובה מדינא אלא הוא מנהג שהתחדש בדורות האמוראים והלך ונתחזק עם הדורות, ובהתחלה נהגו בזה רק מי שהוא גברא רבה והלך ונתפשט אף לשאר אינשי בזמן ברכהמ"ז ותפילה עד שנהגו בו כולם ובכל זמן, והב"י בסי' ח,ב, והב"ח שם, היה פשוט להם שצריך מדינא ללכת תמיד עם סודר, ולכך הוצרכו לחלק בין הסודרים המוזכרים בש"ס וכתבו שיש כמה מיני סודרים, אבל יותר נראה כדברי הדרכ"מ שם שביאר את דברי הטור כפשוטו, דבלא זמן תפילה מותר ללכת בגילוי הראש ממש, ואף הב"י נראה שסתר משנתו דבסי' צא,ג-ד, נראה מדבריו שאין הדבר פשוט שכולם הלכו בדורות ההם בכיסוי הראש, וזה לא כמו שכתב בסי' ח שם, ואין לומר שכוונת הב"י בסי' צא, היא על הכיסוי השני הגדול מלבד הכיסוי הראשון שעל ראשו, שהרי דן שם אם כיסוי היד חשיב כיסוי, והיד היא כיסוי קטן, ולפי מה שכתבתי א"ש דברי רבינו ירוחם שהביא הב"י בסי' קפג,ד-ה, ודברי הטור שם בסוף סעיף ד, וכן א"ש דברי הטור בסי' צא,ג, שכתבו דבלא סודר הוי בגילוי הראש, ואין צריך בזה לדחיקות האחרונים. ציינו שבויקרא רבה פרק יט, אמרי' שאסור לגלות את הראש משום ובחוקותיהם לא תלכו, ע"כ, ומ"מ לא נקטינן הכי לענין דינא דלא משמע הכי בבבלי ובפוסקים.