יד אפרים/אורח חיים/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים ב

(בט"ז ס"ק א') אי אפשר להזהר כו' בענין פשיטת חלוקו כו' ואין יכול להזהר בכיסוי כו' כצ"ל:

(סק"ד) בין ד"א לפחות מד"א כו' כצ"ל:

(במגן אברהם ס"ק ב') וע' באה"ע סימן כ"ג כצ"ל. ר"ל שם בסעיף ו' כתב דעתה מכסין ערוות' במרחץ ולכך מותר לרחוץ עם אביו ע"ש ומצאתי פ"מ שהגיה ג"כ כמ"ש אלא שמפרש כוונתו על ס"ד לענין לאחוז באמה כו' ולענ"ד ז"א שאין זה רק אגב גררא וכבר הראה מקום לסי"ג רק על עיקר מילתא קאי דהיינו לענין עולה מן הרחיצה שמכסה וע"ז הביא מאה"ע. ובנתיב חיים כתב שצ"ל ועיין בע"א די"ב ואין נלענ"ד:

(סק"ו) ומדת חסידות אפילו פחות מד"א. דעת הב"ח אפי' שגם ד"א אינו רק מדת חסידות ומג"א לא הביא דבריו בזה לפי שהד"מ מפרש שדעת הב"י דבד"א אפי' איסורא נמי וכן נראה דאל"כ למה נקט ד' אמות כלל ודוחק לומר כמ"ש הב"ח דרבותא נקט דאף בתוך ביתו אסור הליכה מועטת כזו ע"ש. אמנם קצת נראה לדקדק מל' הש"ע דלענין קומה זקופה נקט ל' אסור ולענין ד"א כתב ולא ילך כו' משמע דלענין הילוך ד"א ליכא איסורא וגם הב"ח דקדק כן מדלא כתב בש"ע שיכסה ראשו. ולפ"ז משמע דפחות מד"א אפי' מדת חסידות ליכא דאל"כ לא הו"ל להזכיר ד"א וכמו שסתם לענין קומה זקופה והב"ח שכ' דאיכא מדות חסידות אפי' בפחות מד"א היינו על פי ספר היראה וספר המורה שלא הזכירו ד"א ע"ש ולכן הביא המג"א דבריו בלשון ומדת חסידות אפי' בפחות מד"א לומר דבד"א אפשר דאפי' איסורא נמי איכא ובפחות מד"א ג"כ יש לחוש למדת חסידות ועיין במחזיק ברכה שהאריך בזה:

(שם) והע"ש לא עיי' סימן צ"א סק"ד כצ"ל ובדגול מרבבה איתא להגיה קנ"א סעיף ו' וז"א ועיין בא"ר שתמה ג"כ על הע"ת מסי' צ"א אך לפענ"ד המעתיק מגליון הגאון ז"ל טעה והיה סבר שהגאון מגיה זה וליתא רק ציון בעלמא ומראה מקום הוא שגם בסי' קנ"א סעיף ו' נזכר מזה שלא ליכנס לבה"כ בראש מגולה:

סק"ז איתא בשבת דקצ"ב כו' ולכאור' נראה שהוא ט"ס וצריך לומר קנ"ב דשם איתא דמנעלוהי ברגלוהי בר אינש ואע"ג דסוף דברי מגן אברהם דימכור מה שיש לו כו' הוא מל' הש"ס בשבת (דף קנ"ט בש"ס איתא ימכור קורות ביתו כו' אך מכללא משמע ממילא דימכור מה שיש לו וכן העתיק רש"י ז"ל בפסחים דף קי"ב לעולם ימכור אדם מה שיש לו ע"ש) מ"מ יש לומר דתרוייהו איתנייהו וצריך להגיה. איתא בשבת דף קכ"ט וקנ"ב אלא שבאמת הך דדף קנ"ב צדוקי אמר זה לריב"ח ואדרבה שם איתא דחזו לריב"ח דלא הוי מסיים מסאני. (ובאמת צ"ע על ריב"ח היכא עביד הכי ומכ"ש לפי מה דאיתא בפסחים דף קי"ג ע"ב שבעה מנודים לשמים וא' מי שאין לו מנעלים ברגליו ואפשר דאקראי בעלמא הוי משום אבילות או שעלה נימי ברגליו וכה"ג) ומש"כ המג"א מהמדרש פ' מצורע הוא עפ"י הד"מ בשם א"ז אך שם נראה דהמדרש לא מיירי ממנעלים רק לענין כסות הגוף. ומ"ש ולא ילך יחף כו' הוא מילתא באנפי' נפשיה וצ"ע:

ס"ק ח' אפי' במקום שא"צ להתרחק (שם) ר"ל שגוף הדין מוצאו מהגמ"י ושם מבואר זה שאפי' בבהכ"ס שלנו שהם בבית כו' והביאו בד"מ ע"ש. וראיתי מי שהגיה סוף ס"ק דלעיל ד"מ ומפרש דמ"ש בס"ק זה שם קאי על הד"מ שהזכיר בס"ק שלפני זה וליתא דבד"מ לא הביא כלל משבת וגם אין נזכר בדבריו הך דלעולם ימכור כו' וגם הא דמייתי בד"מ מא"ז שהוא מנודה למקום אינו בע"פ דף קי"ב רק בדף ק"י. אך מ"ש מהמדרש נראה שלקוח מהד"מ מ"מ בשביל זה אין להגיה כלל והך שם שכתב בס"ק זה פשוט הוא שהוא כמ"ש דקאי על מקום מוצא של דין וכן נמצאו במגן אברהם כ"פ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.